פורים משולש - התשפ"ה | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, היום נעסוק

בהלכות פורים משולש.

שנה שחל בה ט״ו באדר ביום שבת קודש,

כמו השנה,

שנת תשפ״ה.

השנה הזאת קרוי בפורים בשם פורים משולש.

דהיינו, פורים שמתווסף לו יום נוסף,

בשונה משאר שנים,

והיום הזה הנוסף משלש את כל הימים יחדיו במקום יומיים לשלושה ימים. דהיינו, השנה.

יום חמישי,

תענית אסתר,

בצאת תענית אסתר מתחילים בקריאת המגילה הן לפרזים והן למוקפים.

לאחר מכן,

למחרת ביום שישי, מקיימים את מצוות היום,

כפי שנעסוק בעזרת השם עוד מעט

בשאר ההלכות.

גם

תושבי

הפרזים ולא המוקפים,

ולאחר מכן,

ביום שבת, שובתים במוצאי שבת,

דהיינו יום ראשון בבוקר,

אז חוזרים אנשי המוקפים ומקיימים את מצוות היום הנותרות,

שנותרו להם, דהיינו, סעודת פורים,

ומשלוח פנות.

יש תוספות,

החמרות וכו', נראה את כולם.

ט״ו באדר שחל בשבת,

אסור למוקפים לטלטל את המגילה משום תקנת חכמינו זיכרונם לברכה,

שמא יבוא ויטלטלנה ארבעה אמות ברשות הרבים ויוציאנה.

ולכן חז״ל חששו וקבעו עליה דווקא באותו הזמן,

שחל פורים, תקנת מוקצה.

כדי להסביר ולבער את הדברים,

הן תפילין

והן כל תשמישי המצווה והן מגילה

אינה מוקצה,

והרעיה שמשתמשים בהם,

אבל לשעת אי הצורך בהם,

או לשעת הצורך, אבל היום עצמו גורם

שלא נשתמש בהם,

אז שייך עליהם דין מוקצה כגון תפילין.

תפילין בשבת לא מניחים.

למה?

מהסיבה שיש לנו שני אותות. האות הראשונה זה ברית קודש,

ברית מילה,

והאות השנייה שבת, שנאמר כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם.

וכפי שאמרנו בעבר, בשונה מיום חול,

שחסרה לנו את האות שנקראת שבת,

אנחנו זוכים לאות אחר.

שהיא נקראת תפילין,

תפילין של רשי, שאנחנו מניחים,

לכן על זה הדרך,

שהיא אות נוספת, כך יוצא שיש שני אותות

לבן אדם הן בחול, הן בשבת.

ולכן,

תפילין כשעצמם, אנחנו לא מניחים אותם בשבת.

לעומת זאת, במגילה,

מגילה, היות ולא קוראים בה בשנה שחל פורים,

דהיינו שושן פורים בשבת,

אנחנו לא קוראים במגילה, אלא מקדימים

בני המוקפין לקרות כבני הפרזים כבר ביום חמישי בלילה,

וביום שישי, השנה,

אמרנו דבר יפה בשיעור,

שגם הירושלמים,

דהיינו בני המוקפין חומה, הערים המוקפות חומה, מימות יהושע בן נון,

שהיו נהגים לקרות המגילה כשביטנם שבעה,

והם דשנים ורעננים,

מאכילה ושתייה, גם הם השנה שהם בצום,

הם יקראו את המגילה כמו בני הפרוזים,

שהם רעבים,

והם, מה שנקרא,

קוראים את המגילה, עדיין הם ממתינים בסבלנות עד לסיומה,

ואז הולכים הביתה ומוציאים את הצום.

ולכן,

המגילה לכשעצמן אסרו חז'ל לטלטל אותה ביום שבת קודש היא.

לכך הקדימו את קריאת המגילה, בשונה משאר המצוות,

שהם יעשו אותן דווקא ביום ראשון בבוקר.

כשחל ט״ו באדר בשבת,

כמו שהזכרנו, אנשי המקומות המוקפים חומה, כגון ירושלים, יפו,

עכו וכולי,

מקדימים לקרוא את המגילה בי״ד באדר,

היינו את ג' בלילה וי״ד ביום,

והקורא גם שם מכוון

בעת הברכות,

להוציא את הרבים ששומעים אותו, ידי חובת,

המצווה, קיום המצווה.

בנוסף לזה הם צריכים גם לכוון כפי שאנו מכוונים בני הפרוזים כל שנה,

וזה הקורא צריך לדעת,

כל מי שיראה את הדבר הזה ידע שהוא חייב

לכוון ומי שיש בידו מגילה כשרה וקורא לבני משפחתו,

צריך לכוון בעת קריאת המגילה גם על קיום שלושת המצוות האחרות,

שהן מלבד מקרא מגילה זה המשתה,

סעודת פורים,

דהיינו משתה ושמחה,

ולאחר מכן זה המשלוח מנות והמתנות לאביונים, וכל המצוות הנ״ל

מצויים ונכתבו במפורש במגילה.

בפרקים האחרונים,

ולכן עליהם גם המברך בעת ברכתו על מקרא מגילה

שעשה ניסים ובברכת שהחיינו, מכוון בדעתו,

קודם לכן הוא גם יאמר את זה לציבור,

לכוון לפתור את כל הקהל בעניין של ברכת שהחיינו, אחרת לכאורה כל מצווה ומצווה שהיה עושה,

משלוח מנות, הצרברך עליו שהחיינו,

מתנות לאביונים, הצרברך שהחיינו,

סעודת פורים, הצרברך שהחיינו.

באו חזל וקבעו, אתה תברך על מקרא מגילה, תכוון בדעתך על ג' למצוות הנותרות,

ובכך יצאת ותוציא את הרבים ידי חובה.

לאחר סיום קריאת המגילה מסיימים כמו בכל מקום את הנוסח ואתה קדוש שבת עילות ישראל,

שבתפילת ערבית, כמו שאנחנו אומרים במוצאי שבת,

או להבדיל בתשעה באב, ליל תשעה באב,

גם כנל מזכירים ואתה קדוש,

קדיש תתקבל,

לאחר מכן שיר המעלות,

וכמובן מסיימים ביהה של עמה,

ועלינו לשבח.

בני יד מקיימים ביום שישי את כל ארבעת המצוות, דהיינו בני הפירוזים,

הם מקיימים את כל המצוות כבר ביום שישי,

כמו בכל שנה ושנה.

ומכל מקום את סעודת פורים,

השנה

בשושן,

בפורים משולש, אנחנו צריכים להקדים ולעשות כמנהג

רבנו הארי הקדוש, זכותו תגן עלינו, אמן.

כך מנהגם של המקובלים מיד

לאחר תפילת שחרית,

נותנים מתנות לאביונים, ואז עושים את סעודת פורים.

בשונה מהפשטנים,

שאת סעודת פורים נהגו לעשות דווקא אחר תפילת מנחה,

דהיינו אחר חצות היום שהתפללו תפילת מנחה,

אז נהגו לעשות.

אבל השנה,

היות ויום שישי יוצא

יום פורים,

ואז בו אנחנו צריכים להזדרז ולקיים גם את המצוות

השייכים בו ביום,

שזה מתנות לאביונים, משלוח מנות וסעודת פורים,

וגם להישאר תעב לסעודת השבת, וגם להתכונן לשבת קרוי,

וגם שיהיה מוכן, מה שנקרא,

וצלול בדעתו להתפלל תפילת מנחה של קבלת שבת, בשמחה,

להודות להשם על הניסים והנפלאות וכו'.

אז לכן,

אי אפשר שידחה אותה לאחר חצות היום.

לכן מקדימים ועושים אותה כפי שנהגו המקובלים,

בשנה הזאת כולם נהיו מקובלים,

והם נוהגים לעשות אותה מוקדם, קודם לחצות היום. ולכן,

כל בר-דעה צריך לדעת, פורים זה אחד מהלילות שבשנה.

שנשארים בהם ערים כל הלילה ויושבים ועוסקים בתורה

וכפי שמובא במגילה קיימו וקיבלו, מה קיימו ומה קיבלו?

קיימו את רצון השם יתברך לעבוד את השם בשמחה וקיבלו עליהם את מה שקיבלו עליהם במתן תורה לאחר שחטאו ואכלו מסעודת אותו רשע קיימו וקיבלו ועשו עליהם תשובה

תשובה מאהבה ולכן נמחלו להם עוונותיהם

ועל זה אנחנו יושבים ועוסקים בתורה כל הלילה

להורות ריבונו של עולם הנה אנחנו לא סועדים בסעודתו של אותו רשע אלא להפך כל האכילה שלנו והכל זה מגיע מהצד הרוחני ולא מהצד הגשמי כי אנחנו יושבים ולומדים

ולאחר מכן בבוקר אנחנו איך אומרים גם נהנים נכון לתת גם חלק

לשאר העניינים שאנחנו צריכים לתת ובפרט שבסעודת פורים עצמה זה בדיוק שלושים יום קודם הפסח

שאז אנחנו מתחילים לעסוק בסיעתא דשמיא

בהלקות פסח החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון לכם לחודשי השנה

דבקה ביום פורים ולכן חכם עיניו פירושו כבר בסעודת פורים

מרוויח ויושב ועוסק

בכל העניינים הללו ולא מבזבז את זמנו

להבל ובריא.

בני י״ד אומרים על הניסים ביום שישי בתפילה ובברכת המזון אבל בני ט״ו

לא אומרים על הניסים בתפילה ובברכת המזון אלא רק ביום שבת

דהיינו מיום שבת הם מתחילים לומר את

התוספת שיש בתפילות ובברכת המזון של על הניסים בימי מרדכי ואסתר.

מי שנאנס ולא קרא את המגילה ביום שישי

והוא מאנשי המוקפים

לא יקרא את המגילה בשבת

אלא יגמור את ההלל בשבת בלא ברכה

ולמה?

יש שאלה נפלאה בגמרא על זה מדוע לא אומרים הלל ביום פורים?

הרי הקדוש ברוך הוא עשה איתנו נס.

המן הרשע רצה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, תפל נשים ביום אחד וכולי.

והקדוש ברוך הוא הפר את עצתו וקלקל במחשבתו כמו שאנחנו בעל הניסים.

אם ככה למה לא תקנונו חזל הלל אלא אחד מהתירוצים שהמגילה עצמה היא ההלל הכי גדול אז לא מוסיפים הלל על הלל נוסף

ולכן אדם שפספס ולא קרא את המגילה

או נאנס ולא יכול לקרוא את המגילה

מהסיבה הזאת יאמר את ההלל שבתפילה בלא ברכה.

בין טו שנעשה בר מצווה

במזל דוב ביום שבת

הוא לא צריך לחזור ולקרוא את המגילה בשבת, אלא גם הוא קורא את ההלל בלא ברכה, ובכך פוטר את עצמו מחיוב

קריאת המגילה בשנה שנכנס בה לשנה האחרת, בעזרת השם, בגיל 14,

אז יהיה מחויב כבר

כדת וכדין בקריאתה.

הספרדים נהגו שלא לטלטל את המגילה בשבת הזאת משום מוקצה.

בני אשכנז מקלים ומטלטלים אותה.

כמובן, צריך לחשוש למקומות שיש בהם עירוב, איזה עירוב וכיצד

וכולי. הטוב ביותר שיביאו את זה קודם לכן.

אצל אשכנזים זה מנהג תמיד כנל גם בפסח.

בשבת הגדול נוהגים

לשבת וללמוד את ההגדה.

כנל גם פה תמיד לפני כל מועד, לפני כל חג, יש להם, או במהלך החג יש להם מגילה.

שהם לומדים, לכן בהיכל אצלם יש עוד תאים, תאים, תאים, תאים.

מה שנקרא, שנמצאים בצידי ההיכל, לא בהיכל העיקרי, אלא בצדדים,

ששם מאחסנים את כל המגילות כולן שאנחנו מכירים,

שהם נקראים הכתובים,

כמו מגילת איכה ומשלי ונביאים גם כן, וכתובים.

הם מסיימים שם את הכול, מגילת אסתר, וכן על זה הדרך,

ולכן הם יכולים לשבת וללמוד מתוכה,

לקרוא, לשנן, לחזור,

איך אומרים את כל הזה,

איך הוא עושה עשרת בני אמן בנשימה אחת וכו',

העיקר שיהיה מוכן.

הספרדים

חרוצים יותר,

עושים את זה קודם

לקריאת המגילה, ולכן בשבת לא יטלטלו את המגילה.

בשבת שקודם,

ימי הפורים,

כל רבני קהילות ישראל של המקומות המוקפים

שואלים ודורשים בענייני יום הפורים ברבים,

במקום קריאת המגילה.

זאת השבת אין קריאת מגילה, אז

שונים להם בהלכות של ימי הפורים, חידושים,

אגדתות, הלכות,

כל הדינים הקשורים כדי, מה שנקרא,

להרים קרנו של העם וללמד אותו את הדברים וסודות הדברים הטמונים בהם, ויש המון המון המון המון מה לעסוק ומה לדבר,

בענייני הפורים.

בני י״ד ביום שישי,

שזה י״ד באדר,

בשחרית, מוציאים ספר תורה וקוראים בפרשת ויבוא עמלק.

בני ט״ו לעומתם לא קוראים כלל,

אלא את הקריאה שלהם הם יעשו ביום ראשון בבוקר,

אז הם יוצאו את ספר התורה,

וזהו.

עוד אחד מההבדלים בשנה שחל בה, כמו השנה פורים משולש,

בינינו לבין אנשי העיירות המוקפות חומה.

בירושלים, בני דת וו, כמו שאמרנו, מוציאים שני ספרי תורה. בראשון הם קוראים בפרשת השבוע בשבת,

ועם המשלים ביחד, לאחר מכן רואים חצי קדיש.

את הספר השני,

כן, הם יוציאו אותו,

ביום שבת,

כן, ובשני המפטיר קורא בפרשת ושלח, ויבוא עמלק עד הסוף,

ואין כופלין את הפסוק האחרון,

ולאחריהם אומר חצי קדיש, מפטירים בהפטרת פרשת זכור, פקדתי את אשר

עשה לך עמלק.

בשאר ערי הארץ,

כפי שאנחנו יודעים, מוציאים את הספר תורה אחד,

קוראים בפרשת השבוע לאחריו, חצי קדיש, מפטירים בהפטרה של פרשת השבוע.

ציבור ששכח לקרוא את ההלל,

סליחה, לקרוא את פרשת ויבוא עמלק.

היו עייפים אחרי שישבו ועסקו כל הלילה, אולי גם שתו קצת,

שכחו להוציא ספר תורה,

שכחו זה, לא קראו, ויבוא עמלק.

אז מוציאים אחר כך ספר תורה, ושוב קוראים

בו את

פרשת ויבוא עמלק.

יום שישי,

שהוא י״ד באדר, מותרין בעשיית מלאכה.

מי מותר בעשיית מלאכה? בני ט״ו.

יכולים לנהוג כרגיל

יום חול בשבילם זה.

אבל בני י״ד כתוב, יכולים.

מי יכול לעבוד?

מי שאוהב

לא לראות סימן ברכה מאותה מלאכה.

כי כתוב שבימים הטובים וכו', ערבי שבתות וימים טובים,

שמי שעוסק חול המועד וכו', אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה.

אז אלו שמוכרחים לעבוד כמו חנויות של אוכל,

אנשים צריכים אוכל לשבת, צריכים לקנות דברים, צריכים הכנות וכו'.

לא כולם זריזין ומקדימין

כבר מעכשיו.

ביום שבת,

אחד מהגיסות שלי, אז זה הגיע אל הבית, היא ראתה כבר מה שנקרא את המגשים של המשלוחי מנות והכול. אז אמרו, או,

איזה יופי, מה, כבר הספקתם לקנות והכול?

אז אמרו לעצמנו, זה זריזין מקדימין למצוות.

בכל דבר.

ככה לימדו רבותינו,

תמיד זריז מקדימין מצוות, לא מחכים לדקה ה-90.

כבר, מה שנקרא, נכנס סערת הראש חודש,

מיד כבר מתכוננים הכול ומכינים והכול.

ככה הולך בדיוק לפי הזמן והכול בצורה הטובה ביותר.

תספורת.

אדם רוצה להסתפר לכבוד שבת ביום שישי, יכול להסתפר.

אין שום בעיה, מחמיר, תבוא עליו.

ברכה.

איסור? אין בכך.

אף על פי שלא עושים בני טו את סעודת פורים בשבת,

כי בשבת אמרנו זה טו, באדר יוצא,

אלא ביום ראשון, בטז באדר הם עושים, מכל מקום

הם צריכים לעשות תוספת על האוכל שלהם, על התבשילים שלהם של שבת,

כדי שתהיה איזו הרגשה מיוחדת שיש פה איזה יום מיוחד.

יום פורים ושושן פורים זה ימים מיוחדים,

לא אומרים תחנון ונפילת אפיים,

ולכן מצרפים כעין, מה שנקרא,

אז הוא יכול בתוספת של אוכל. פעם הייתי אצל אחד האדמו״רים פה,

בארץ הקודש,

אז שאלתי אותו מה הם נוהגים לאכול בשבת מברכין.

אז הוא אמר, אנחנו כל שבת אוכלים מרק רגיל,

ובשבת מברכין אנחנו עושים מרק עם קציצות קני דלח.

זו התוספת שלהם.

אצלנו, ברוך השם, הספרדים, שולחן עורך

כל שבת.

מעלים כמה מיני עופות,

כמה מיני בשר ותבשילים וסלטים והכל. רק מהסלטים אתה נסבה.

אין כבר מקום להאכיל את הכול.

אז בוודאי ובוודאי שבשבת כזו יש גם תוספת

שעושים וגם נוהגים מעט לשתות יין,

וזה זכר לניסים והנפלאות, כמובן לדבר בשבחו של מקום

בשבח הניסים שהקדוש ברוך הוא עשה לנו,

ויעשה בעזרת השם הלאה וגם לאבותינו.

משלוח מנות ומתנות לאביונים,

כפי שציינו בני י״ד,

נותנים כבר ביום שישי.

למה?

כתוב בחז״ל, עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה.

שואלים מתי, מתי קוראים את המגילה?

עני מסכן, אין לו לוח שנה. מתי קוראים את המגילה? הוא אמר ביום חמישי.

אה, קרה.

אז הוא כבר יודע שביום שישי הוא מסודר, פלוני אלמוני יביא לו משלוח מנות,

זה יביא לו מתנות לאביונים,

הוא מחכה עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה.

אבל לעומת זאת, בני טו נוהגים לתת מתנות לאביונים ביום שישי,

כי אינם של עניים, אמרנו נשואות.

אבל יום ראשון הם ייתנו את המשלוח מנות.

יש מרבותינו שכתבו

שייתנו בשתי הימים, ייתנו גם ביום שישי,

כדי לתת לאלו שבאמת הם זה,

אוהבים אותם, מוכירים אותם, מעריכים אותם,

אולי שהם נזקקים, הם צריכים ומתביישים,

מלבד המתנות לאבים, וגם ביום ראשון, דהיינו יחמיר,

או על עצמם.

את השישי זה חומרא, ויום ראשון זה החובה שלהם.

מה הדין אם היה בין טו,

בין מוקפים, נתן משלוח מנות ביום שישי?

במקום?

ביום ראשון.

האם יצא ידי חובה או לא? התשובה היא יצא ידי חובה.

כמובן, צריך לחשוש אם נתן את זה בשבת או משהו,

כן? איך אתה נותן את זה בשבת?

יש עירוב, אין עירוב וכולי. לכן, מאוד צריך להיזהר בדבר הזה, לכן עדיף שתקדים וייתן. גם אם אדם רוצה להביא לחמי וחמותו,

גרים, לדוגמה, בדרום הארץ או בצפון הארץ, והוא לא יכול ביום פורים עצמו לנסוע לשם,

אחרת הוא יפסיד את שאר מצוות היום.

לכן יכול להקדים אפילו כמה ימים קודם,

לתת למשלוח מאוד להגיד להם,

עכשיו אתם תכוונו בדעתכם ביום פורים, כן, לא עכשיו, אלא תזכרו,

לכוון ביום פורים שאז אתם מקבלים את המשלוח שאני הבאתי ואז קיים את המצווה.

היום יש וולד, זה נקרא, או כל מיני שליחים וכולי,

אז יש הרבה אנשים ששולחים ממה שנקרא אונליין עם הקטנוע וכולי,

אבל צריך גם לדאוג לאותו אחד של הקטנוע שהוא גם יקיים את המצוות.

זה לא רק שאתה שולח אותו,

אבל את העיקר שגם הוא יקיים את המצוות הוא פספס. לכן, טוב להקדים, ובכך פתר את הבעיה. זה אם הוא לא מזדמן לשם,

אבל אם הם בקרבת מקום,

בוודאי ובוודאי שבו ביום אין

יותר טוב מזה, ואז הוא מקיים את המצווה כדת וכדין.

ביום ראשון,

טז אדר בירושלים,

כמו שאמרנו, לא אומרים וידוי ונפילת אפיים, כי זה יום משתה ושמחה.

חס שלום אדם שחל יום פקודת אביו או אמו

ביום הזה,

אפילו שהוא רגיל להתענות ביום פטירת אביו או אמו, וכך כותבים רבותינו,

אז פה איך יתענה?

התשובה היא לא מתענה,

אלא מקיים את

צעודת פורים,

ולא צריך גם התרת נדרים לעשות על כך,

אלא מקיים את מצוות היום,

יוסיף יותר בלימוד תורה, בלימוד משניות,

בהדלקת הנר לעילוי נשמתם,

ובכך תהיה להם נחת רוח גדולה.

בר מינן, אדם מעם ישראל שנפטר לו אחד משבעה קרובים,

חלים עליו דיני אבלות,

בין אם הוא בן פרוזים או בין אם הוא בני מוקפים,

והוא לא יכול לתת משלוח מנות,

סליחה, לא יכול לקבל משלוח מנות, אבל לתת, הוא מחויב לתת

משלוח מנות, כן?

לכן יכול או למנות שליח, שהוא יעשה בעבורו את הדבר הזה,

או שהוא בעצמו מה שנקרא יקדים ויעשה את כל המצוות כולם כדי שמה שנקרא יוכל להתפנות לשאר העניינים שלו.

חתן וכלה שהתחתנו ביום פורים או ביום ט״ז באדר, והם לא מוקפים אף על פי שהינם מבני אשכנז,

ובני אשכנז כבר נהגו להתענות בחופתם, יום חופתם,

מכל מקום פה

אינם מטענים, כיוון שיש מצוות היום, ואחד המצוות היום זה

סעודת פורים.

ביום ט״ו,

האבל בתוך שבעת ימי אבלותו אוכל בשר

ושותה יין בסעודת היום,

וכן בשושן פורים, שביום ראשון,

שהוא ט״ז אדר, גם בה אוכל האבל בשר ושותה יין עם בני המוקפים,

ומכל מקום

ימעט בשמחה, דהיינו, ישב עם

בני משפחתו הקרובה ביותר, הגרעין המשפחתי הקרוב ביותר,

ומעבר לזה, לא יעשה מה שנקרא שאר דברים משמחים,

כי מצוות היום בסעודה,

אבל השמחה והכל, היות והוא אבל,

יש עליו מעט דין, לכן בזה הוא ממעט.

יכול לשיר בפה, אבל לא עם כלי נגינה וכו'.

וכשעושים בני ט״ו וצעודת שושן פורים

ביום ראשון אין אומרים בברכת המזון על הניסים,

כיוון שהם לא יום פורים ממש,

אלא רק תשלומים לסעודת פורים.

לכן את על הניסים שלהם,

בני ירושלים, בני המוקפים חומה, אומרים אותו בשבת קודש.

ונכון שיאמר המברך ועל הניסים באמצע ברכת הרחמן,

כן?

על פי הנוסח הבא, הרחמנו יעשה עמנו ניסים, זה יוסיף, זה כן יגידו.

הרחמנו יעשה עמנו ניסים ונפלאות,

כשם שעשה עם אבותינו, בימים ההם בזמן הזה.

או מי שעשה סעודת פורים במוצאי שבת לא יצא ידי חובה,

אלא חייב לחזור ולעשותה ביום ראשון.

ביום ראשון

בני ט״ו בעצם, בני המוקפים חומה,

שהתאריך הוא ט״ז בשבילהם,

כן? לא אומרים תחנון.

כנל גם בני י״ד,

גם הם,

כן, במקומות המוקפים,

והלא מוקפים, שניהם לא אומרים תחנון בשלושה ימים הללו.

נפקא מינא לשבת,

במנחה לא יגידו צדקתך,

אלא יגידו יהי שם.

למה זה סיבת היום?

ולכן יגידו יהי שם.

מקומות שעושים בהם בכל שנה ושנה פורים מספק בית ימים,

כמו

פה תושבי תל אביב,

תושבי יד אליהו,

בני ברק, בעבר, בשנים עברו, היום כבר

התחילו להתקלקל.

כן,

אמרנו דבר יפה, כתוב בגמרא,

שמבני בניו של המן היו גרים בבני ברק.

זה רומז לדברים לא טובים, כן?

בכל אופן,

אז אותם

האנשים הללו,

כן, הם עושים את היום השני מספק.

למה הם...

סמוכים ליפו,

הם סמוכים לירושלים. אמנם בירושלים ראשי הערים בשנים האחרונות

סיפחו את כל המקומות, השכונות המסופקות, כמו רמות,

הרבה דיון נשפך על זה,

האם הם נחשבים ירושלים ממש או לא.

עכשיו,

בקצב הבנייה שהלך ונבנה בשנים האחרונות, סיפחו את זה,

לכן גם שם נוהגים ממש כירושלים עצמה ולא כמקומות של ספק,

שביום השני קוראים בלא ברכה.

ויש כאלו שסמוכים למקום של הספק מה הם עושים, מגיעים למקום עצמו שהוא ודאי,

ושם קוראים את המגילה

או שם שומעים את המגילה עצמה. ולכן,

הספרדים לא צריכים לנהוג ביום של הספק את כל דיני פורי משולש,

כן?

כמו בני טו,

אלא הוא נמצא מה שנקרא באיך קוראים לו, נגמר הסיפור.

האשכנזים מחמירים ונוהגים גם בפורי משולש במקומות שהם סמוכים, ונראה,

עושים

את כל המצוות.

כלומר, אדם רוצה להחמיר, אין איסור,

כן? אנחנו נוהגים כל שנה ושנה לעלות לירושלים,

גם, ולהתחייב שם לילה קודם, להתחייב בכל העניינים. השנה זה מוצש,

כן? אתה עולה גם, ואז אתה מחויב, מה שנקרא, אגב,

בסעודה, פורים.

בן י״ד שהלך בפורים משולש,

למקום טו, או להפך,

אדם טו, כן? הלך לנופש או משהו, להתארח,

איפה שהוא נמצא בזמן עלות השחר של י״ד,

שם חלים עליו כל דיני אותו המקום שהוא מצוי בו.

אבלות נוהגת גם היא בפורים משולש כמו בכל ימי הפורים,

אבל ביום ראשון, שהוא ט״ז באדר, בין לספרדים, בין לאשכנזים, נוהגים בו בכל דיני האבלות,

ואפילו שעושים ביום הזה סרודת פורים ומשלוח מנות.

יזכנו השם על דבר כבוד שמו הגדול,

שנזכה בעזרת השם שהימים הללו הנזכרים ונעשים בכל דור ודור, בכל מדינה-מדינה, בכל עיר ועיר,

ישפיעו עלינו שפע של שמחה,

וכפי שכתב רב שבתאי,

שהיה בעל ספר הסגולות ישראל, כפי שפרסמנו בסטטוס,

שנוהגים להניח שלט, פלקט,

על הדלת ולרשום עליו משנכנס אדר מרבין בשמחה

מזל דגים

להורות שעם ישראל, מה שנקרא,

בחודש הזה יש לו תוספת של שמחה על שעה וחודשים שמשפיעה ותשפיע עלינו

לכל ימות השנה כולה, ובפרט

בחודש האחרון של השנה הוא חודש אדר.

ברוכים תהיו להשם פורים שמח.