חובות הלבבות | שער הפרישות

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אתמול סיימנו עם אלה שלא חוסמים את התאוות ונגררים אחרי היצר הרע.

ועכשיו אנחנו אומרים

וכאשר הגיע היצר ברוב אנשי התורה אל מה שסיפרנו אתמול,

אז יצטרכו לעמוד כנגדו בפרישות המיוחדת

שזכרנו את הגדרים שלה מפתיחת השער הזה

ולהתייצב לפניו בה,

להתייצב מול היצר הרע בפרישות הזאת

עד אשר תשיבם אל גדר הנכונה,

התוריה,

לגדר הנכונה של התורה שבה תקנת האמונה והעולם.

אז צריכים בשביל לשמור על התורה לגדור את עצמנו בפרישות שהיא על פי התורה

כי בה יש את התקנה לאמונה ולעולם.

בעיה בדין עבור זה שיהיו באנשי התורה אנשים יחידים נושאי הפרישות המיוחדת

ומקבלים תנאיה

להועיל באנשי התורה עם פנות נפשם

בנטות מידותם אל התאוות הבהמיות המייצר.

לכן, על פי דין

ועל פי הצדק הברור

בעבור זה

צריך שיהיו

באנשי התורה

אנשים

שהם יחידים

שהם נושאים את הפרישות הזאת המיוחדת

ומקבלים את תנאיה

כדי להועיל בה לאנשי התורה שעדיין נוטים בנפשותם אל המידות,

שנוטים עם המידות אל התאוות

הבהמיות

עם היצר הרע.

אז מי יהיו אלה שיצילו את אנשי התורה שעדיין נוטים?

אלה שרוצים לקיים תורה ועדיין נוטים

לתאוות הבהמיות

זה יהיו האנשים היחידים שנושאים את הפרישות המיוחדת

שהיא על פי התורה.

והם יהיו הרופאים לאמונה ולנפשות.

זאת אומרת, יהיו המדריכים המוכיחים

אלה שיכולים גם להוכיח שאפשר לחיות על פי התורה כמו שצריך

והם יעלו ארוחה להם בעת נטותם מהמידות הטובות אל המידות שאחריתן מגונה.

הם יוכלו לתקן את המידות של אחרים

כי הם בעצמם מתוקנים, הם בעצמם פרשו מהתאוות.

והם יוכלו לתקן את האנשים בעת שגובר עליהם יצרם על שכלם.

ובעת שהם יהיו טרודים במותרי העולם, כל מה שמיותר

מהדברים הצריכים מאוד לאמונתם,

כאלו כוונתם לרפא.

אז אכן הם ישתדלו מאוד לרפא את אלה

מהדברים שצריכים מאוד לאמונתם.

ואם יבוא עליהם חולי האמונה,

אדם שיש לו חוסר באמונה

או ספקות,

עודבי נפש ממדבי הספקות,

ימהרו לעלות לו ארוחה באמיתת חוכמתם,

מכיוון שהם נקטו במידת הפרישות הראויה על פי התורה,

והיצר כבר לא משתלט עליהם אלא שכלם משתלט על נצרם,

הם יוכלו לרפא את חולי האמונה,

ואלה שיש להם ספקות.

ולהעלות להם רפואה

בגלל שיש להם את אמת התורה.

אמת התורה, פירושו של דבר, אדם שלא נגרר אחרי יצרו,

אדם שחוסם את תאוותיו,

אדם כזה חוכמתו אמיתית.

והם יתקנו גם את מי שבורח מעבודת האלוהים,

וישיבוהו אליה ויבטיחוהו.

אז הם גם יחזירו בתשובה את האנשים.

או עמוס בחטאיו, יערבו לו מחילת האלוהים בשובו מהם.

גם מישהו עמוס בחטאים ואומר, אני אין לי צ'אנס, אני כבר מרוחק, אני לא אוכל לשוב.

הם יערבו לו,

שתהיה לו מחילה מאת האלוהים.

אם הוא שב בתשובה,

הם ערבים לו, שתהיה לו מחילה.

ואם יבוא עליהם שוכח אלוהים,

יזכרו איך אפשר לשכוח את האלוקים, יזכרו איך אפשר,

וישכנעו אותו.

ואם יבוא לפניהם צדיק, יאשרו,

אשריך, יתמכו בו,

יסייעו,

ירוממו אותו.

ואם יבוא לפניהם אוהב אלוהים, יאהבו.

כי הם אנשים אמיתיים,

אלה שפורשים מן התאוות של העולם הזה ומתעסקים בתורה ובמצוון.

ואם יבוא לפניהם מגדל ליכולת האלוהים,

יגדלו.

אחד שאומר שהקדוש ברוך הוא גדול,

יש לו גדולה,

יש לו יכולת והכול,

יגדלו.

אחד כזה שמשבח לבורא ויודע מגדולתו, עוד יותר יגדלו.

ואם יחטא, יזכרו מייד לשוב.

אם יראו מישהו שחוטא, יזכרו מייד לשוב, יתקנו אותו.

למה? כי עבד נאמן לא רוצה שמלאכת אדוניו תהיה רמייה.

הוא דואג, הוא אוהב את אדונו.

אדונו.

כיוון שהוא אוהב אותו, הוא לא רוצה שאחרים יעשו מלאכת רמייה.

אז אם הם חוטאים, מייד הוא מתקן אותם על המקום,

כי הם פוגעים

בעבודת האדון.

ואם יחלה, יבקרוהו.

אם הוא חולה,

הולכים לבקר אותו.

וגם אם הוא חולה באמונה, יבקרוהו.

הוא ביקור את יתרונו.

ואם יהיה להם מותר מן העולם,

יעניקוהו ממנו.

עכשיו אם הקדוש ברוך הוא השפיע עליהם

מותרות יותר ממה שהם צריכים. האדם צריך כדי סיפוקו לחיות כך וכך.

והשם השפיע עליו שפע יותר גדול.

מה יעשה? הוא מעניק לאחרים, לא משאיר אצלו.

בשביל מה ישמור לעצמו? מה יעשה עם זה?

ישמור עשר, עשרים שנה חסכונות? מה יעשה איתם?

בסוף נפטר האדם עם החסכונות בבנק. מי לוקח?

מי שבא אחריו.

ככה בן אדם, יש לו מותר, מעניק לאחרים,

ואז הוא בונה את חיי העולם הבא שלו.

אדם שיש לו מאה שקלים יכול לקנות חמישים דיסקים

ולחלק אותם,

ואם תפס יהודי אחד שחזר בתשובה,

לא שווה במאה שקל להביא יהודי אחד? שיהיה משפחה בסוף, ומשפחה תהיה דור שלם?

כדאי או לא כדאי?

אני לא רוצה לבזבז את הזמן על הסיפורים,

אבל מי ששמע מה שאנחנו מדברים,

שהיה אחד שתרם כסף בשביל לשלוח שני ילדים לישיבה, ובסוף הוא לא ידע מי הם היו.

אחד מהם זה היה הרב אהרן קוטלר,

גדול הדור באמריקה,

והשני זה היה הרב יעקב קמינצקי,

גדול הדור באמריקה,

והוא לא ידע אפילו.

שלח אותם בגלל שורת המסתובבים,

לא היה להם כסף כי ההורים שלהם עניים,

שלח אותם לישיבה מכספי מעשר שלו, והוציא שני גדולי דור.

אז אדם לא יודע איפה הוא משקיע.

חילקנו הרבה קלטות במשך החיים, הרבה דיסקים. אתם יודעים כמה חזרו בתשובה מזה?

אין שיעור לזה.

דורות על דורות, דורות על דורות.

שקלים,

שקלים, הם שקלים, אפשר לעשות הרבה. אז מי שיש לו מותר, השם,

נתן לו יותר ממה שהוא צריך לאכול ולשתות,

מה שהוא חייב,

כדי סיפוקו, כמו שאומר הרמב״ם.

אז מה הוא עושה?

אם יהיה לו מותר, מן העולם יעניקהו ממנו,

וכך הוא זוכה לחיי העולם הבא.

ואם יפגעהו הוא פגע, יעזרוהו, ואם הוא יראה מישהו שנפגע,

יש לו צרה, מצוקה או משהו,

ישר הוא נרתם לעזרה.

מי אלה שעושים את כל זה?

אלה הפרושים באמת, שפורשים מתאוות העולם הזה,

ומתעסקים בעבודתו.

לכן הם מתקנים את כולם, דואגים לכולם, עוזרים לכולם, אוהבים את מי שצריך,

משיבים את מי שצריך

כל הזמן

בגלל שחוכמתם אמיתית

כי אי אפשר להיות חוכמה אמיתית כשהיא מעורבת בתאוות העולם הזה

אתמול היינו במלון

ישבו שם חבר'ה

נראים דתיים עם כיפות, הכל

והביאו זמר פסול

ועשו חפלה שמה.

איפה הדת ואיפה הדתיים ואיפה הכל? שומעים צעקות של הנשים,

מצטרפות לשירים,

הוא שר בתערובת, אנשים ונשים,

בושה וחרפה,

לא נותנים לאנשים לישון,

מרעישים עד שתיים עשרה בלילה,

לא אכפת להם, לא שום דבר, לא כלום. איפה הדת?

הם יצאו לנופש.

אז אם הם יצאו לנופש,

אז הם חושבים שהכול מותרים לו חם,

הכול וחונים לו חם, הכול ושרויים לו חם.

אין כאן, לא אנושים ולא נושים ולא דת ולא שום דבר, כלום.

יש זמר,

זמר פסול.

והם דומים בעולם,

אלה שפרושים מהתאוות,

הם דומים בעולם לשמש שהיא פושטת את אורה בעולם עליונו ותחתונו.

כמו שהשמש מאירה לכל העולם כולו,

ככה אלה החכמים שפורשים מן התאוות, הם מאירים לכולם.

וכן, אלה היחידים אשר סיפרתי לך בעולם הזה,

כמו שאמר הפסוק, ונסעתי לכל המקום בעבורם.

ונסעתי לכל המקום בעבורם. הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם,

אם תמצא עשרה צדיקים בכל העיר,

אני אסע לכל המקום בעבורם.

אני אציל את סדום וחמורה, את כולם.

אבל תמצא לי כמה כאלה בודדים,

עשרה תמצא לי בעיר,

שהם הולכים בתוך העיר.

מה זה הולכים בתוך העיר? הולכים בפרהסיה, בלי להתבייש, לקיים תורה ומצוות, בהידור, כמו שצריך.

אם יש אנשים כאלה, הם יכולים להשיב בתשובה את אנשי העיר, אם יש סיכוי כזה שיש אנשים כאלה,

והם יכולים להחזיר אותם בתשובה,

שווה לי. ונסעתי לכל

המקום בעבורם.

אבל אם אין כאלה שיכולים להיות דוגמה ומופת

ולהחזיר בתשובה,

נשרפו הערים האלה.

ואברהם לא מצא.

בשביל זה יש את ים המלח.

זה השארית של סדום ועמורה.

ואמר הפסוק, לולה משה וחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית.

אז רק הפרושים האלה, האמיתיים, אלה שחוסמים את התאוות,

יש בכוחם להגן על הדור,

כמו הרב קנייבסקי.

תורה,

תורה,

ועוד פעם תורה.

שום מנעות, שום טיולים, שום בטיח, שום דבר.

תורה, תורה, תורה כל השנה,

כל החיים.

פרוש מתאוות העולם הזה.

הוא לא יודע אפילו מה הוא אכן.

הוא לא מכיר את השמות של המאכלים.

פעם הרבנית המנוחה שאלה אותו, אכלת את השניצל?

אמר לה, מה זה?

הוא לא, מה הלום על זה?

צריך לזה בשביל קיימה, מלא דלק, אכפת לו איזה אוקטן,

תשעים וארבע, תשעים ושמונה, זה מה זה מעניין, אתם אוכלים.

צריך מלא קצת ולנסוע הלאה.

זה פרושים, פרושים מהעולם הזה.

כל מעיינם, התורה והמצוות.

אלה מגוננים על כל העולם.

ובעולם הבא,

כמו שאמר,

פרי צדיק עץ חיים.

פרי צדיק עץ חיים.

ועל כן אמרה דבורה, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

אלה הם שהם אוהבי השם, לא אוהבי תאוות.

אוהבי השם,

אלה כמו צאת השמש בגבורתו,

מאירים לכל העולם, מחממים את העולם, מלבנים את הכבשים.

מבשלים את הפירות.

הכל, הכל, הכל. כל התכונות הטובות שיש בשמש, יש בהם.

ועל המנהג הזה בפרישות תמצא את הנביאים, עליהם השלום,

מחסידי קדמוננו בכל דור ודור,

כאשר מבואר בספריהם.

ואני עתיד לבאר מזה מה שהזדמן לי במקומו הראוי, בעזרת הצור יתברך.

עכשיו, נשאלת השאלה,

לכמה כיתות נחלקים הפרושים בפרישות?

אומר בתשובת השאלה הזאת כי הפרישות מן העולם תהיה לאחת משתי עילות,

התורה והעולם. יש פרישות לצורך העולם, יש פרישות לצורך התורה.

הפורשים מחמת מסורת התורה,

שהם אנשי הפרישות האמיתית,

הם שלוש כיתות.

אחת מהן,

אנשים שהלכו בגדר הפרישות העליון,

המקסימלית,

להידמות כאישים הרוחניים, ממש להיות כמו מלאכים,

כמו האישים הרוחניים,

ויעזבו כל מה שיטרידה מן האלוהים,

וברחו מן היישוב אל המדבריות והאישימון.

הולכים למדבר, לא רוצים חברת אנשים, לא כלום,

מתבודדים עם השם,

כמו שהנביאים היו יוצאים פעם למדברות

ועומדים את השם,

והולכים בהרים הגבוהים,

מקום שאין ציוות ולא חברה,

אין אנשים בכלל.

אוכלים מה שהם מוצאים מעשם בארץ ועלי האילנות,

ולובשים הבלויים בצמר,

בלויים בקיץ וצמר בחורם,

וייחסו בצלעים, זה הבית שלהם,

ישנים בכל מקום.

כאילו הם לא נצרכים מן העולם הזה כלום,

לא תלויים בשום דבר.

מה מטריד אותם?

טרדה מורה הבורא ממורה הברואים. מטרידה אותם עירת שמיים מהאלוקים,

מכל מורה של הברואים.

לא מחיות, לא מאנשים, לא מאף אחד.

ושעשעה אותם אהבת הבורא מחשוב באהבת בני אדם. את מי יאהבו?

הם אוהבים את השם, מה הם צריכים לאהוב?

אין להם שום אהבות לכלום, אוהבים את השם.

והספיק להם מה שיש להם אצל האלוהים, מה שהשם נתן להם, מצוין.

ולא שייחלו על מה שיש בידי האדם.

לא רוצה בתים, לא רוצה מכוניות,

לא רוצה כסף, לא רוצה מה שיש לבני אדם, לא מעניין אותי שום דבר. לא מייחל לזה, לא רוצה, לא שום דבר. בכלל לא מעניין אותם.

הכת הזאת רחוקה מכל הכיתות מגדר הדרך השבתוריה.

זה לא הדרך הממוצעת שהתורה ממליצה,

זה הדרך הקיצונית.

מפני שהם עוזבים עניין עולמם לגמרי.

התורה רוצה שהאדם יחיה גם בעולם הזה,

וגם בתורה, אבל לפי שיעור שנלמד.

ואין בדין התורה לעזוב יישוב העולם לגמרי.

דין התורה לא מחייב לעזוב את העולם לגמרי.

כמו שאמר הכתוב בישעיה, לא תוהו ורעה,

לשבת יצא רעה. הקב' לא ברא את העולם לתוהו,

אלא שיהיה מיושב על ידי האנשים,

מיציבות של חברה הראויה,

דהיינו, להתחבר לחברה של חכמים.

הכת השנייה של הפרושים,

אנשים שהלכו בדרך הגדר הבינוני שבפרישות

ומאסו מותרי העולם לגמרי.

אלה מואסים בכל דבר שהוא מיותר,

מה שאתה לא צריך,

אם זה אכילה ואם זה שתייה ואם זה מלבוש ואם זה משגל ואם זה משכן ואם זה כל דבר.

כל מה שמיותר, מה עשו בו?

וסבלו לחסום טעם וטעם מהם.

וסבלו...

פירושו הם מתמודדים עם זה שלא לגעת במה שלא צריך

יש הרבה על השולחן

קח רק מה שאתה צריך

ומה שבריא

ומה שמספיק לא צריך עוד ועוד בגלל שיש שפע

אז תנצל

אולי אתה מנצל את אלה שהביאו

אבל אתה מפסיד בבריאות

ואתה נגרר אחרי היצר

אז מה הרווחת?

הרווחת עוד ביסלי, עוד מעדן, עוד משהו, אבל מה אתה?

אתה הפסדת.

וסבלו לחסום את אהבתם מהם והמותרים על שני פנים

אחד מהם זה מותרים שהם חוץ לאדם ונפרדים ממנו כקניינים הגופיים במאכל והמשתה והמלבוש והמשכן

שכל מה שמיותר מהם

והוא חוץ לאדם

הם מוותרים עליו

אם זה קניינים גופיים לרכוש שדות וקרקעות ובניינים ודירות וכל מיני דברים ומכוניות וכל זה וזה וזה וזה

וגם במאכל ומשתה ומלבוש במשכן כל הדברים האלה

מה שמיותר לא מבזבזים זמן כי זה על חשבון עולם הבא

דבר שני

מותרים דבקים לאדם

אין נפרדות ממנו סיבותם

גם מדיבור זה לא חוץ לאדם, זה האדם, האדם

קודם דיברנו על מותרים שהם חוץ לאדם

מאכל משתה וכו', כן?

עכשיו מדברים דיבור, דיבור, אדם מדבר

הוא אומר גם זה

ברוב דברים לא יחדל פשע

מביא מרבה דברים מביא חטא

אתה מדבר יותר ממה שצריך

סייג לחוכמה, שתיקה

אל תדבר מה שלא צריך

מה שלא צריך אל תדבר

שחוק

אל תרבה, אל תעשה מותר

בכל עצב יהיה מותר כתוב, בכל עצב יהיה מותר, לא שתהיה מדוכא

אבל אם יש שחוק

כמה שתוריד מהשחוק, שהוא מיותר, לא שמחה של מצווה,

שחוק

להוריד

אנשים אוהבים, מספרים בדיחות, ליצנות, יש היום רבנים, רק ליצנות, ליצנות, בדיחות, בדיחות, כל היום, בדיחות

מה זה?

איפה נשמע כדבר כזה?

אפילו מסמכות של חכמים, אם היו חכמים כבד חטובה

היו שמחים יותר מדי?

היו שוברים כוס של זכוכית, של 400 זוז

בשביל שיורידו

את השמחה, מה זה?

הם היו בשמחת מצווה, מדובר על תנאים אמוראים,

שמחים, שמחה,

לא יותר מדי גם, גם בשמחת מצווה צריך לדעת איפה הבאלנס

אז זה גם דברים שצריך

לחסום אותם,

דיבור, צחוק

מרגוע ומנוחה, יש בן אדם, יאללה, יתרייח,

הולך לנוח, כמה לנוח, לנוח

עד שאני אקום,

לנוח

צריך להיות מכסה, כל דבר,

שלא יהיה יותר מדי, שלא יהיה מותר

אז גם מזה מותרים שדבקים לאדם ולא נפרדים ממנו, סיבותם כדיבור וצחוק ומרגוע ומנוחה, והבט אל המותרים, ואזן עליהם, ועבר על הרעיונים מה שאין צריך

אז צריך להסתכל מה מיותר,

להאזין

ולראות

ולהעביר על הרעיונים

מה שאין צריך

ואז להחליט,

זה אני לא נוגע, זה אני מתרחק, זה אני זה,

לעשן, בשביל מה אני צריך לעשן?

מה זה עושה?

עשן, ריח מסריח,

מקלקל את האחרים,

מזיק להם,

עשן אפילו ברוח מצויה מזיק.

תארו לכם, בן אדם, הייתם רואים אותו נכנס לבית כנסת,

מסובב 200 שקל,

שם פה, מדליק גפרור,

‫כפרור

ב-200 שקל.

זה מה שעולה לו, הסיגריות.

במקום סיגריות, הוא מעשן את הכסף.

איך היינו מסתכלים עליו?

אנשים, אלפי שקלים, מוציאים על סיגריות בחודש.

אלפי שקלים. היום קופסת סיגריות, אמרו לי, 25 שקל,

30 שקל, אש שדה.

אש שדה.

‫אנשים מעשנים כסף.

‫אין בזה כלום, מה יש בזה?

‫שום דבר. תאווה.

תאווה.

וגם גאווה.

‫איזה תנועות.

‫נושא עיגולים.

‫כמו דג.

איזה סחיבות.

‫מה זה?

‫מאיזה קופסה הוא קונה.

‫תלוי. אם זה מלבורו, זה קנט, זה... כל מיני שמות.

יש כאלה הולכים עם עוד אחת ספייר כבר, ‫שאם זו תיגמר,

‫אז הוא כבר מוכן עם השנייה.

‫שלא לדבר על אלה שמדליקים סיגריה מסיגריה.

תאוות.

‫נראה שאנשים הולכים עם בקבוק שטוח בכיס.

‫מזעתתים.

‫בכל מקום הולכים,

‫זוט, שהכול נהיה בדברו, זוט.

‫תעבוד זה, תעבוד. ‫הוא לא יכול בלי, הוא מחובר, זהו, זהו, זהו.

‫יש תימנים, לא יכולים בלי גת.

‫ג'ולות פה, בומבילות.

‫יש כאלה מחוברים לנרגילה.

‫מה זה?

במקום שבן אדם ישקיע, ‫רק להכין את הנרגילה כמה זמן.

‫תכפל את זה כל החיים, כמה הוא עשה,

‫שנתיים-שלוש הלכו פייפן, ‫רק להכין נרגילה.

‫אנשים לא חושבים.

ופסקה הכת הזאת, ממנה כל קרועיה מותרים,

ולא רצו לצאת מהיישוב, להספיק לגופם מזונותם, כמו שהם חייבים בו,

והמירו המדבריות והערים בבדידות בבתיהם, והיחידות במשכניהם,

והשיגו שני העניינים,

והגיעו לשני החלקים,

והם יותר קרובים לדרך השבה והתורייה ממי שהקדמנו זכרו.

אז קודם למדנו את הכת הקיצונית,

שהולכת למדבר ולא רוצה מלבוש ולא רוצה אוכל ולא רוצה כלום ולא דאגת לכלום,

אלה היו הקיצוניים, אלה עכשיו הבינוניים.

אלה לא רוצים

לצאת מהיישוב.

אלה לא הולכים למדבריות, הם יושבים בבדידות אצלם בבית, זאת אומרת חברה שהיא לא מתאימה,

אין להם חיבור אתם,

כמו האתרוג.

בשעה שיש מצווה הוא מתחבר.

אחרי שנגמרה המצווה הוא נפרד

והוא לא שייך לשלישייה,

לערבה, להדס וללא להם,

כי האתרוג זה כנגד התלמיד החכם.

אז כשיש מצווה עם הרבים, הוא עושה.

נגמרה המצווה עם הרבים והוא נפרד.

אז גם הם נפרדים מחברת בני אדם ולא הולכים למדבר, בבית, יושב, לומד, או בבית המדרש.

וכך הם משיגים את שני העניינים, גם פרישות,

וגם הם נמצאים בעולם,

והם רק פורשים ממה שמיותר, לא לגמרי, לגמרי,

רק ממה שמיותר, ומה שצריך לגוף, אוכל, משתה, זה, משכן, כל הדברים, זה הם עושים.

זה הכת הבינונית,

ושהיא ראויה לתורה.

הכת השלישית

זה אנשים שהלכו בדרך הגדר השפל שבפרישות,

והוא שפרשו מן העולם בליבותם ובמצפונם,

והשתתפו עם אנשי העולם בנראה מגופיהם ביישוב העולם, כחרישה וזריעה,

אז מן העולם, בלב שלהם, במצפון, הם פרשו, אין להם שום משיכה לעולם, לא שום דבר, כבר פרשו מכל הנאות העולם, לא מעניין אותם העולם.

אבל בחיצוניות הם משתתפים עם אנשי העולם, מה שנראה מן הגוף,

ביישוב העולם, כמו חרישה וזריעה, עושים מלאכה.

והתעסקו בגופיהם בעבודת הבורא יתברך,

עמדו על

בצורת ניסיון האדם בעולם הזה

יודעים מה הניסיונות שיש בעולם הזה ויודעים שמאסרו של האדם בעולם הזה, כמה הוא אסור במעשיו, לא כל דבר שאתה רוצה אתה יכול לעשות, הם יודעים

כי יש אנשים שיש להם שאיפות בגשמיות,

אין להם גבול, אוהב כסף לא יזבע כסף

אבל הם יודעים שהם אסורים במאסר, מה שהשם גוזר עליהם יגיע אליהם

אז למה צריך לטרוח? למה צריך לרוץ לקראת אם זה בא?

והם יודעים את גירותם בעולם, יודעים שהזמן חולף ועוד מעט יוצאים, זה לא מקום קבוע פה

ונפשותם מואסות בעולם ובהונו

ונכספות לעולם הבא,

מצפים אל המוות ונזהרים ממנו,

הם יודעים שכל רגע הוא יכול לבוא

ולכן הם נזהרים ממנו, הם מוכנים

בכל עת יהיו בגדיך לבנים

אתה לא יודע מתי יאספו אותך

מתי באה ההסעה

הכינו צדתם לעת נסיעתם

וחשבו במה שמגיעם אל בית מרגועם קודם העתקתם, לא נזכרים ברגע האחרון

לא כשהם חולים בבית חולים גוססיים

אלא קודם העתקה מן העולם הזה כבר הם מוכנים ויודעים וזוכרים והם מוכנים עם הכל

ולא רק הוא מעולם אלא פחות ממזון אותם כמו שריש לקיש

מה השאיר קבא דה מוריקה, חבילה של פטרוזיליה

ואמר על זה ועזבו לאחרים חילם

הוא לא היה קמצן

שכאב לו למה הוא השאיר פטרוזיליה

אלא הזמן שהוא השקיע בשביל להשיג את הפטרוזיליה והוא לא

נהנה ממנה הלך בחינם

הלך בחינם

עכשיו תעשו חשבון על אלה שהפסידו את הזמן על המדעה,

על הגעת, על הנרגילה

ואלה שבזבזו את הזמן על סיגריות

שיצאו מהכולל לעשן סיגריה

וכל אלה שקמים כל רגע לעשות תה

וכל מיני דברים שנראה לך זה כלום, זה כלום

אבל קובץ על ידי הרבה, תעשה חשבון כמה זה

חפץ חיים היה נועל חוץ מכמותכם נעליים בלי שרוכים

למה החשבן שכמה לוקח כמה שניות תכפיל בעשרות שנים?

צא וחשוב כמה בזבזת על שרוכים

אם אפשר נעל בלי שרוכים

למה אתה צריך להתכופף ולשרוך ולעשות?

כי אתה מכניס את הנעל, צ'אק, הולך, שלום.

שניות מצטרפות לדקות, דקות לשעות, שעות לשבועות

אז תאר לך בכל דבר של מותר,

שמיותר פה תה ושמה סיגריות ופה ככה ופה ככה ופה ככה ופה ככה שנים.

אדם ישן שמונה שעות בלילה

הוא מאבד עשרים וארבע שנים מתוך שבעים ושתיים

שזרק חיים לפח

עשרים וארבע שנים לישון, עוד מעט הוא יהיה כמו חוני עם עגל

עשרים וארבע שנים לזרוק לפח, צמצם בשינה

אתה קם בבוקר מוקדם, לומד שיעור

הראש צלול, שקט

העולם,

אין רעש,

דברים נקלטים,

הזדמנות של החיים.

כל התלמידי החכמים הגדולים קמים בחצות או בשתיים בלילה.

הרב שטיינמן והרב קניבסקי והרב עובדיה עד שלוש-ארבע לומד,

והרב אלישיב, כל הגדולים,

או שלומדים עד שעות המאוחרות שבלילה

או שהולכים לישון יותר מוקדם וקמים

אבל כמה ישנים?

שעתיים, שלוש, ארבע, זה גוזמה כבר,

גוזמה.

וכל היום, פששש,

מסע התורה,

חמור גרם,

נושא מסע עוד,

מעמיס.

אתם יודעים מה אפשר להספיק?

בעשרים וארבע שנה מגיל ארבעים

עם הארץ,

רבי עקיבא נהיה רבן של כל ישראל.

עשרים וארבע שנה, אתם יודעים מה אפשר להספיק?

יש היום ילדים בגיל 13, גמרו את השס.

זה מאוחר.

הגאון בגיל 6 כבר סיים את השס.

הוא כבר נתן דרשות בשתי בתי כנסת.

בגיל 7-8 הוא גמר את הקבלה.

בגיל 13 כבר לא היה לו מה להוסיף.

אנחנו בטלנים.

בגיל 13 הוא הגיף את התריסים ולא רוצה לראות את העולם.

לא רוצה לראות את הרחוב, שלא השפיעה עליו. הראייה אפילו של רחוב, רחוב, לראות רחוב, רחוב, לא אנשים, רחוב, לא רוצה.

הוא היה לומד עם נר.

ומה היה שותה? ומה היה אוכל?

היה שם לחם מתוך מים כמו ציפור.

זרוטו!

שותה את זה ככה.

כדי לא ליהנות מן העולם ולא להתעכב יותר מדי.

אבל הוא נהיה מלאך.

מלאך אלוקי.

הגאון, הגאון,

הגאון, שם אחד. הגאון, הגאון. כשאומרים הגאון, כולם יודעים מזה. הגאון מבינה.

אבל הוא היה מלאך.

זה לא אנושי.

אז כשפורשים מן המותרות ויודעים לחשבן, לחשבן מה מיותר ומה לא, מה חייבים ומה לא חייבים,

תראו, אנשים עשירים.

הם יודעים לסנן את האנשים.

הם לא עונים לטלפונים.

אתה יכול לצלצל כמה שאתה רוצה, הוא לא עונה. הוא עסוק, יש לו כסף.

הוא עושה כסף.

יש לו זמן.

מה נשמע? מה שלומך?

באותה שעה הוא עושה עסקה.

הוא יבזבז את הזמן?

עסוק.

יש לו עשרים מזכירות שיגידו לך שהוא עסוק.

שהוא לא יכול. תעביר את מה שאתה רוצה, אנחנו נעביר לו. שלום, תחלום, חלומות.

הוא עושה כסף.

מה, הוא יבזבז את הזמן?

תלכו ליד חנווני פה, שיש לו צרכניה והוא עומד בקופה,

ויש עכשיו אנשים שעומדים בתור. נסו לדבר איתו איך היה אתמול בחתונה וזה וזה.

מה אתה מבלבל לי את המוח עכשיו באמצע העבודה, ככה אתה בא אליי?

בן אדם לומד תורה, יש לו זמן ללמוד תורה, מה זה מפריעים לו? מה זה פלאפון פתוח? מה זה הלו? מה זה זה? מה זה אס.אם.אס? מה זה חריץ?

אתה לומד או לא לומד?

איפה אתה עכשיו?

אז אדם צריך לדעת.

לא להיגרר אחרי היצר. ליצר יש כל מיני תכסיסים להרחיק אותך עוד דקה. הוא כל דקה משקיעה בך, זה רווח עצום בשבילו.

אם הוא מצליח להטריד אותך,

הוא יודע מה דקה הוא שם עוד דקה.

כתובו קרעים, תלביש, נומה.

אדם שלומד ומפסיק, לומד ומפסיק, לומד ומפסיק, אפילו לקצת, קצת, קצת.

קרעים, תלביש, נומה.

זה כמו בן אדם לומד,

נרדם רגע ומתעורר. איזה לימוד זה? הוא יזכור משהו בכלל בכל הלימוד?

מחר תשאל אותו מה למדת, הוא לא זוכר שום דבר.

איך אפשר? זה לימוד?

אז הוא ישב כאילו לומד, אבל הוא למד?

הוא יזכור משהו?

כל ההפסקות האלה ייתנו לו רצף בלימוד?

שום דבר.

זה הפטנט של היצר.

רגע אחד.

אחד בא שואל, אחד אומר, אחד מזכיר,

אחד אומר ככה, זה תה, זה ככה, זה סיגר, זה... הלך כל הלימודים.

שלום, לא נשאר שום דבר.

ולכן לא לקחו מהעולם אלא פחות ממזון אותם,

ולא הניחו ממנו משהו טוב להם ואחריתם כפי יכולתם,

אלא לקחו ממנו צידה ונשאוהו. זאת אומרת, אדם בסך הכול צריך להשתדל

רק במה שהוא חייב וצריך, ואי אפשר בלתו.

כל השאר,

להתרחק.

תרגיל את עצמך לחסום את התאווה.

ותאווה זה לא רק במאכל, כמו שאמרנו, זה גם במלבוש,

במשכן, בכל דבר.

והכת הזאת קרובה אל הדרך השווה, הישרה, הטורייה, יותר ממה שזכרנו קודם.

אך הפורשים למשוך

תועלת העולם ופרישותם באיברים ולא במצפונים ובלבבות

הם שלוש כיתות.

אז למדנו שלוש שיטות, הקיצונית, הבינונית

וההשפלה ביותר.

עכשיו יש שלוש כיתות של

פרושים מתחזים,

מחריטים.

אלה פרושים שפורשים למשוך תועלת מהעולם.

עושים פוזה של כאלה פרושים בשביל הטעות הבריות.

פרישותם זה רק באיברים,

אבל לא במצפונים ובלבבות.

אחת מהן, אנשים שחסמו את אהבת נפשותם מהשיא קצת התענוגים, קצת התענוגים, לעיני אנשים הם לא, לא, תודה, לא, לא, לא, לא, לא, תודה, לא, לא, לא, לא, לא כזה.

ולמה הם עושים את זה?

כדי שיצא להם שם בפרישות וישבחו אותם באמונה ובחסד,

וזאת להיות סיבה חזקה להגיע אל תכלית תאוותם.

יש להם תאווה יותר גדולה.

הם מוכנים לאכול פחות שוקולד,

שתהיה להם

תאווה אמיתית שיש להם.

והם מחניפים באמונה ובפרישות

כדי שיבצחו בהם בני אדם ויפקידו אצלם ממונם ויגלו להם סודותם ויאכלו להזיקם.

כמו שבארצות הברית היה בן אדם אחד עכשיו,

רב כאילו, רב,

קרב,

שהיה מישהו שהיה צריך להפקיד 100,000 דולר,

אז איפה הכי בטוח? אצל הרב.

ואחרי זמן הוא בא לקחת כסף והוא הכחיש לו.

לא הבאת לי כלום.

אני?

נתת לי כסף? ממתי אני לוקח פקדונות? מה, אני בנק?

הכחיש אותו.

חקירה וכו' וכו', תפסו את הרב הזה

שהוא רמאי.

יש הרבה כאלה, לצערנו הרב.

הרבה מתחזים, הרבה בבות ובמבות.

הרבה.

הרבה. הם צצים כפטריות אחר הגשם. למה אחלה עסק זה?

כן.

לובשים גלימה ושמים עליהם ככה ומתחטפים וזה, וכאילו כאלה, כאלה, כאלה צנועים וככה וזה וזה, ופה ושם ברכות וזה וזה. לא רוצים כלום, כלום, כלום, כלום, כלום, כלום, כלום. העולם סומך עליהם וזה, פה ושם.

בסוף מנקים את כולם.

אז יש כת כזאת, של פרושים. הם פרושים, כאילו, אבל רק בחוץ,

לא במצפונים ובזה.

והם הכת הרעה שבכל כיתות בני אדם היא יותר רחוקה מן האמת ומגונה מכולם.

עליהם אמר הכתוב, חץ שחוט לשונם מרמה דיבר.

הכל רמאות, מה שמוציאים מהפה.

הכל רמאות.

הכל זה רק מה שאתה תאהב לשמוע.

אבל פנימיותם, שם ירחם.

הכת השנייה,

אנשים שמצאה ידם מעט מהון העולם,

הצליחו ככה לעשות כסף טוב,

וכאשר ראו מהירות אבידת הממונות והתהפכות העניינים עם מיעוט ביטחונם באלוהים,

הצרו על נפשותם במזונותיהם וחסמו את אהבותם,

וטענו כי הפרישות נסעתם על זה.

אז מה הפירוש? יש כאלה,

היה להם ממון,

וראו שהעולם זה לא דבר יציב וחסון,

והדברים מתהפכים, יום אסל ויום באסל,

והם מפסידים ממון,

ואין להם הרבה ביטחון בשם, אז מה עושים?

מתחילים לצמצם במזונות וחוסמים את התאוות.

למה? כי הם רואים שהם מפסידים, מפסידים, מפסידים,

ויש להם תאווה לממון.

אז כששואלים אותו, למה אתה לא אוכל?

למה אתה לא מתלבש כמו שצריך? מה קרה? לא קנית כבר הרבה זמן חליפה, למה אתה לא זה?

הוא אומר, לא, אני החלטתי פרישות, וזה, פרישות.

כאילו אני חוסם את התאוות שלי, וזה, וזה, וזה.

וזה לא מהסיבה הזאת.

עם העיון האמיתי, לא נשם על זה,

אלא רוב אהבתם בעולם,

וחריצותם להרבות מהונו,

והאבל שלהם על זה שהם ראשים, ראשים,

ומיעוט הסתפקותם במה שהגיע ממנו, תמיד רוצים עוד ועוד ועוד ועוד.

ובכמוהם אמר החכם, איש אשר ייתן לו האלוהים עושר ונכסים וכבוד,

ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאווה,

ולא ישליטנו האלוהים לאכול ממנו,

כי איש נוכרי יאכלנו זה הבל וחול ירע הוא.

קמצן שלא נהנה מממונו, יש לו רק תאווה להרבות ממון ונכסים וקניינים, והוא הולך כמו דלפון ומסכן ובקושי אוכל והכול,

וזה לא בגלל שהוא פרוש.

אבל הוא כלפי החוץ משחק אותה כאילו, מה, אני צריך את התאוות האלה, מה זה שוקולד, זה שטויות, אתה יודע.

לא, לא, הדברים האלה לא מדברים אליי.

יש לו תאווה יותר גרועה.

אוהב כסף, לא יסבע כסף, לא מפסיק, לא כלום.

מוריד מעצמו, מגופו, מנפשו, מהכל הוא מוריד.

וזה לאהבת הממון שלו.

אבל כלפי החוץ מה חושבים? יואו, איזה צנוע, אתה תראה אותו, לא תקנה אותו בלירה.

כלום, לא שווה כלום, כאילו.

פשיעי, זה אדם פשוט, הוא לא פשוט, הוא קמצן.

הוא לא פשוט, הוא קמצן,

הוא בעל תאווה שאין כדוגמתה.

הוא תאב לכסף, הוא תאב לכבוד, הוא תאב.

בכלל, איזה פרישות בכלל? זה לא פרישות.

זה ה' לא ישליתנו לאכול ממנו,

ואת כל מה שיש לו הוא של אחרים.

כמו האחים עופר.

השאירו 10 מיליארד דולר והלכו.

יא ביי ביי, 10 מיליארד דולר.

היו יכולים להציל את כל עולם התורה בעולם.

והיה להם כל עולם התורה שלהם בעולם הבא.

גם אם עשו צדקות וגם אם נתנו ובנו, נגיד,

וזה לא היה לשם כבוד, נגיד,

זה היה רק לשם המצווה.

זה יכול להיות?

אם כן, מה עשיתם עוד 10 מיליארד דולר? למי השארתם?

הם לא נפטרו צעירים.

למעלה מ-80. מה, לא ידעתם שאתם רייחים?

מה, חשבתם שתשארו פה?

אח אחד נפטר ואחיו אחרי שלושה חודשים.

מה חשב האח שנשאר?

ראה את זה שנפטר.

מה הוא אומר? עכשיו אני בדרך אחריו, שניהם פחות או יותר באותו גיל.

נו, אז מה עשית? מייד אחרי השבעה היית צריך לקום, להתחיל לחלק.

שיהיה לך, אתה לא מחלק לאחרים, זה בשבילך.

אתה מעביר את זה אליך למעלה.

אם לא, אתה משאיר לאחרים, אין לך בזה חלק.

אז איך אפשר להשאיר 10 מיליארד?

מיליארד, מיליארד, לא מיליון, מיליארד.

אלא מה?

יש אנשים שיש להם תאווה, תאווה, תאווה. כסף, כסף. מה זה נותן?

מה זה נותן?

זה כמו ילד קטן,

נמצא בים, עושה מגדל.

מי שמסתכל עליו שעושה מגדל,

אז אם זה מגדל יפה, אומרים, שי, זה ילד חכם.

אבל תראה אדם בן 50-60, יושב ועושה מגדל בחול.

מגדל, ובונה, ומצייר אותו, ויפה.

ועושה עוד קומה ועוד קומה, ועולה על סולם, כשהמגדל יהיה גדול, הוא עולה כבר על סולם.

אחרי זה מביא מנוף,

מנוף,

וממשיך לבנות את המגדל מחול בים, וכולם באים ומסתכלים עליו. שיט, תראה איזה מגדל.

חכם עומד שם, ומה זה הטמבל הזה?

תראה, בן 60 משחק בחול,

עושה מגדלים בחול.

תראה, הביא מנוף, ראית דבר כזה?

הביא מנוף,

עושה מגדל מחול.

מישהו יבוא, תן בעיטה,

כל המגדל נובל.

בשביל מה טרחת?

זה הציור של העשירים האלה.

בונים מגדלים, מגדלים, מגדלים, מגדלים, מגדלים, מגדלים.

בא מלאכה חמה ונותן בחיטה, טאח ועף.

לא נשאר לו שום דבר.

מגדלים בחול.

אז מה אתה, תאב, תאב,

והוא משחק אותה,

צנוע, פרוש.

זה הכת השנייה.

הכת השלישית.

אנשים שקצרה ידם מקנות ממון, לא מצליחים לעשות כסף, לא הולך להם שום דבר, כלום.

משהו עובד, לא הולך, אין ממון.

ולא הגיעו מהון העולם אל מה שיזונם. אפילו בשביל להשיג מזון כמו שצריך, הם לא מצליחים.

אלא על הצער שבעניינים.

הכל בקושי, בקושי, כל דבר בקושי.

וראו שיתכבדו ויסתפקו במה שנזדמן להם מן המזון.

ולא יעמדו מעמד השאלה וזולות הבקשה מבני האדם.

אבל הם

לא יבקשו מאף אחד בחיים שום דבר.

כלום, לא בגד ולא מאכל ולא כלום. הם בעצמם מסכנים.

אבל הם לא מבקשים מאף אחד שום דבר,

וחסמו תאוותם בהתמדת הרעב,

והסתתר במעט מלבוש,

להישמר מפניהם, ושלא יתבזו בשעולם מזולתם ויהיו לחרפה בעולם,

ותלו כל זה בפרישות מן העולם.

והם גם כן רוצים לשחק אותה פרושים.

וכאשר תרצה לעמוד על המיטת מי שיטען מן הפרישות,

אם הוא לתקנת תורתם או לתקנת עולמם,

תבחן אותם בתנאים אשר בהם תשלם הפרישות,

שאני עתיד לזוכרם, ותעמוד על ברור מצפונם מכזבם בפרישות,

בעזרת השם יתברך.

אז זאת אומרת,

יש פרושים אמיתיים ויש מזויפים.

זה בגלל שהוא בעל גאווה והוא לא רוצה לבקש מאחרים וכולי,

אז לכן הוא לא לוקח, הוא מסתפק במה שבאמת אין לו, אין לו,

אבל הוא לא יבקש.

זה מהגאווה שלו, זה לא שיש לו פרישות,

זה לא פרישות,

זה גאווה.

אז רואים שיש שלוש כיתות של פרושים שהם מתכוונים באמת,

יש שלושה מזויפים.

עכשיו תשמעו מה הפרישות המיוחדת,

ומפה תזהו את האנשים.

מי פרוש אמיתי ומי לא.

הפרוש האמיתי,

צהלתו בפניו

ואבלו בלבו.

הצהלה תמיד על הפנים שלו,

ואף פעם לא תראה אותו אבל.

האבל בלב.

ליבו רחב מאוד ונפשו שפלה מאוד.

איננו נוטר לאנשים,

ולא חומד את שלהם,

ולא מספר בגנות אדם,

ולא מדבר מאדם,

מואס בגדולה באמת,

שונא שררה,

מיושר,

זכרן.

למה הוא זכרן? יש לו מחלת זכירה, למה?

כי הוא לא צריך לזכור מתי שתיתי, מתי אכלתי,

מתי אכלתי בשלי,

מתי ישנתי,

כל הזמן חושב מתאוות מה חסר, מה לא לקח, כל רגע קם למקרר, קם לזה.

אז כל הזמן יש לו התחשבנות,

מי חייב לי,

מה קניתי, מה לא חזרתי.

איך הוא יזכור מה שהוא לומד?

הראש שלו טרוד באלף זכירות תוך כדי הלימוד,

ובתפילה בכלל הוא משוטט בשווקים ובחוצות.

איזה זכירה תהיה לו?

אבל מי שפרוש באמת, אין לו מה לזכור.

אז הוא יהיה זכרן.

יהיה מודה.

מודה על האמת, אין לו שום בעיה.

רב בושת, מתבייש מאוד.

מעט נזק, מזיק מעט.

גם לא יהיו לו נזקים.

אם ישחק, לא ירבה.

אם יכעס, לא יתקצף.

אם חייבים כבר לכעוס,

אבל זה לא יהיה קצף.

שוחקו רווח שפתיים.

בעדינות הוא שוחק, לא,

כמו אלה שפותחים.

והם נמתחים, והם משתוללים עם תנועות בידיים, וקופצים, ואני לא יודע מה.

ושאלתו ללמוד, כל הבקשה שלו זה ללמוד.

חוכמתו רבה וענוותו גדולה, למרות שחוכמתו רבה ענוותו גדולה.

הסכמתו חזקה. כשהוא מחליט על משהו, ברזל.

לא ימהר ולא ייסחל. הוא אף פעם לא עושה בבהילות את הדברים,

ולכן הוא גם לא ייסחל.

כי מי ששוקל את הדברים

לא ייסחל.

מחלוקתו נאה.

גם אם יש לו מחלוקת עם מישהו, זה בדרך ארץ, הכל.

לא בקצף, בלחץ, בצעקות, בביזיונות.

תשובתו נכבדת.

כשהוא משיב תשובה, תשובה נכבדת.

צדיק אם יכעס.

אם הוא כבר צריך לכעוס, זה בצדק.

חומל, אם יבוקש.

אם יש בקשה לחמלה, הוא חומל.

ידידותו זכה.

הידידות שלו אמיתית, לא אינטרסנטית.

זכה.

ידידות לשם ידידות.

לא בשביל שייצא לו משהו ממנה.

איסורו החזק.

כשהוא אומר דבר שאסור,

זהו.

אסור זה אסור.

חזק מאוד.

אין פשרות.

בריתו נאמנה.

אם יש לו ברית עם מישהו,

הסכם, התחייבות,

נאמנה.

רוצה בדין הבורא.

אפילו הבורא יעניש אותו.

רוצה.

רוצה בדין הבורא.

מושל ביצרו.

זה הפירוש האמיתי.

מושל ביצרו.

לא ידבר עתק על מי שיזיקהו. אפילו אם מפורסם שמישהו הזיק אותו, הוא לא ידבר עליו עתק.

ולא יתעסק במה שלא יועילהו.

מה שאין בו תועלת, הוא לא מתעסק.

אחד אמר לי לפני כמה ימים,

מספר לך בדיחה. אמרתי לו, תודה, לא.

מה, נבזבז עכשיו דקה על בדיחה? מה יצא לי מזה?

תודה, לא.

לא יתנקם לעד.

לא יתנקם לעד.

יש אדם שמחפש להתנקם באלה שעשו לו א', ב', ג', ד', ה'.

ולא יזכור לאדם רעה.

אפילו אדם עשה לו רעה לא יזכור לו.

עשה, עשה.

השם של אחו,

כמו שאמר דוד המלך.

השם אמר לו, כלל.

מסעו קל ועזרתו רבה.

מסעו, יש לו מסע, יש לו דברים, יש לו...

קל.

לוקח את זה בקלות.

אבל עזרתו רבה, מישהו אחר שרואה שיש לו מסע, הוא עוזר לו. כל דבר הוא עוזר לאחרים.

עזרתו רבה.

הודאתו רבה בעת הרעה.

גם בשעה שיש

רעה.

הוא מודה להשם יתברך.

גם זו לטובה.

רק את הטוב נקבל מאת האלוהים,

ואת הרע לא נקבל?

אמר איוב,

אחרי שהשם לקח לו עשרה ילדים.

סבלו ארוך בעת הנזק.

אפילו שיש לו נזק.

סובל, סבלן.

אם ישאלו ממנו, ייתן.

מבקשים ממנו משהו? נותן.

לא מתחמק.

ואם יחמסו אותו, ימחל.

איפה אתם מכירים אדם כזה, בטבריה?

פרוש כזה?

ואם ימנעו ממנו,

יתנדב.

ואם ירחיקו, יקרב.

אפילו שמרחיקים אותו,

הוא מקרב.

אם מונעים ממנו, לא נותנים לו, הוא יתנדב.

כאילו, אה, אתה לא נותן, אז גם אני לא נותן. לא, הוא לא ככה.

מונעים ממנו, הוא כן מתנדב.

מרחיקים אותו, הוא מקרב.

רך מחמאה ומתוק מדבש.

מצווה על האמת.

דבר שהוא רואה שזה לא הולך בדרך האמת, הוא מצווה על האמת.

עומד ואומר, תשמעו רבותיי, כך וכך.

דובר צדק.

עוזב מאווייו.

יש לכל אדם איזה מאוויים, תאוות, רצונות, שאיפות.

עוזב מאווייו.

מצפה ליומו.

כל יום בעבודת הבורא מצפה לעשות את היום,

מקיים את כל מה שצריך.

אומר ועושה.

חכם.

זריז.

נפשו יקרה.

ובריתו נאה.

גיבור בארץ.

ניצל מכל גנות.

עזרה לדל ותשועה לעשוק.

לא יחשוף מסתור ולא יגלה סוד.

אם מישהו גילה לו משהו וזה,

זהו, חתום.

צרותיו רבות ותלונתו מעוטה.

כשיראה טוב, יזכרנו,

ואם יראה רע,

יכסנו.

כל פעם שהוא רואה איזה טובה, מזכיר.

השתבח הבורא,

ברוך השם, אתה יודע מה קרה, באיזה דברים.

כל הדברים הטובים, מזכיר אותם.

אם יש לו רעות, מכסה אותם.

רצוי וזך,

פיקח וירא שמים.

חברתו שמחה,

הרחקתו אנחה.

חברתו, להיות בחברתו שמחה.

הרחקתו, שהוא לא נמצא, אנחה.

זיקקת הוא החוכמה,

ויפת הוא הענווה.

הענווה מייפה אותו והחוכמה מזקקת אותו.

מזכיר למשכיל מלמד לשחל.

גם אם הוא רואה אדם משכיל, חכם,

אם יש מה להזכיר לו, מזכיר.

לא אומר הוא חכם, אז לא נעים להגיד. מזכיר לו, מזכיר.

ואם הוא רואה שחל,

אז יושב, מלמד אותו, מלמד אותו. למה שיהיה שחל? מלמד אותו.

כל מעשה אצלו זך ממעשהו

וכל נפש בעיניו

יותר ברא מנפשו.

כולם יותר טובים ממנו.

בכל מעשה של השני הוא רואה אותו כאילו יותר זך ממעשים שלו.

יודע את מומו,

זוכר את עוונו,

אוהב את האלוהים,

רודף רצונו,

לא ינקום לנפשו ולא יתמיד בקצפו.

חבר למזכירים,

אם יש מזכירים, גם לא.

חבר שלהם.

הוא לא אומר, מה אתה אומר לי? מה, מה, אני לא יודע? מה אתה...

אין, חבר למזכירים, הזכרת לו, אפילו הזכירו לך בטעות,

ואתה יודע.

תודה, תזכה למצוות.

יושב עם העניים,

זה הפרוש.

לא מכניס את העשירים מהצד לפני העניים שיושבים בחוץ,

כמו הבאבות.

אוהב לאנשי הצדק,

נאמן לאנשי האמת,

עוזר לרש,

אב ליתום,

בעל האלמנה, כמו, כן? כמו בעל האלמנה, כמו אב ליתום,

מכבד הדלים.

יא ביי ביי, זה נקרא פרוש אמיתי, זה הקריטריון.

עכשיו, אם תראו אנשים הולכים ככה בפוזה וזה וזה וזה,

תחפשו אותם בשלוש כיתות האחרונות שלמד לו.

אבל אם תמצאו אחת כזה שיש בו את אלה,

או אפילו מקצת מאלה,

תרדפו אחריו.

מתנאי העוד של הפרישות,

קבלת כל חובות הלבבות אשר זכרנו ממה שקדם בספר הזה,

ואין צורך לשנותם.

אז זה לא רק בדברים החיצוניים,

גם בחובות הלבבות, אהבת הבורא,

לא לשנוא

את החבר בלבבך,

לא לקום, לא לטור, כל החובות של הלבבות.

ובזה האדם יהיה פרוש, בעזרת השם יתברך,

ונאהב אצל הקדוש ברוך הוא,

והוא המגונן על עם ישראל,

ועם ישראל נושעים בו.

זו העבודה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

לפיכך ארבע להם תורה ומצוות.