הלכות יום טוב בהדלקה וכיבוי: נר של בטלה, סכנת אש, ושימוש נכון באש ובחשמל

 

- - - לא מוגה! - - - 

בבוקר עד שעה ועד עשרה, האם עדיף שיעצור את הנסיעה ויתכלל בפעד המדרך, או כשיגיע בסוף יתכלל? בכל מקרה זה ביחידות.

יעצור באם הדרך ויתכלל. אפילו שהוא טוען שבסוף יהיה לו יותר יישוב דעת,

הוא אומר באמצע הדרך לחץ מהנזכרות וזה?

טוב, אם יהיה קבלה יותר טובה אחר כך, שיתחל את זה אחר כך.

מישהו יברר לי מי יצטר לחצהו על הפרשה,

בלי לכתוב איתה על הסיגיון? רק כמו פרסומת, הוא רשום את המספר הטלפון שלי.

אנחנו עומדים פרסומת?

כן.

מחר בלילה אנחנו חוגגים בעזרת השם את חג השבועות,

והנשים מצוות להדליק את הנרות.

כמו בכל ערב שבת, כך גם בערב יום טוב אומר התלמוד ירושלמי,

שיש לנו מצווה להדליק נרות.

עין יצחק להגאון רבי יצחק אלחנן כותב,

הוא מוכיח מהגמרא בשבת כא,

כמו שבערב שבת אנחנו מדליקים את הנרות לפני השקיעה,

כך מלכתחילה, מן הראוי,

גם בערב יום טוב, להדליק מוקדם לפני שקיעת החמה.

וכך המסקנה למעשה.

אבל כל זה מלכתחילה.

בדיעבד, אימן, האישה הזו שכחה.

לא הדליקה מוקדם,

מותר לה להדליק, להעביר מאש לאש, גם בלילה, גם אחרי צאת הכוכבים.

תברך, וציוונו להדליק נר של יום טוב, ואחרי זה תדליק את הנרות.

יש נשים שרגילות בכל ערב שבת להוסיף הרבה נרות.

חוץ מהנרות שבת,

היא אומרת, היא מדליקה נר לעילוי נשמת הצדיקים,

רבי מאיר בעל הנס, רבי שמעון בר יוחאי או צדיקים אחרים.

אם היא מדליקה מוקדם, מחר לפני השקיעה,

את רוצה להוסיף עוד דירות, שתוסיף.

אין לנו שום בעיה לאסור.

אבל אם אותה האישה התאחרה ולא הספיקה להדליק מוקדם לפני שקיעת החמה,

והיא באה להדליק בשעה שמונה,

עליה לדייק, להדליק אך ורק את נרות השבת או נרות יום טוב,

ולא להוסיף יותר.

מה שהיא רגילה להוסיף לעילוי נשמת הצדיקים,

מחר בלילה לא כדאי שתדליק.

הירושלמי אומר, אסור להדליק נר של בטלה.

זאת אומרת, יש לך בנר תועלת או לתאורה או לחימום,

דבר כזה אפשר להדליק.

נר שאין בו שום תועלת אי אפשר להדליק.

ודנו האחרונים,

הכתב סופר באור הלכה ושאר האחרונים,

שאנחנו מדליקים נר לעילוי נשמה.

יורצייט,

האם גם זה בכלל נר של בטלה וגם זה אסור,

או שיש בדבר הזה תועלת?

ורוב הפוסקים דנו בזה כבר מתשובות הגאונים,

ועד אחרוני האחרונים.

והמסקנה של רוב הפוסקים,

מתי יש תועלת בנר נשמה?

אם אתה מדליק את זה ליד הקבר, שם נמצאת הנשמה.

או אתה יכול גם להדליק פה בבית הכנסת,

הצדיקים באים גם לבתי כנסיות ובתי מדרשות,

גם פה יש תועלת ויש מצווה בדבר.

אבל כשאדם ידליק בבית שלו,

רבי מאיר בעל הנס לא מגיע לבית שלו לבקר.

רבי שמעון בר יוחאי לא מגיע לשם.

ולכן,

אם אין תועלת ממילא מחר בלילה, כשהוא בא להדליק בשעה כזו,

זה ייקרא בשם נר של בטלה.

השיטה של רבי נחמן מברסנב,

שאתה יכול להדליק נר לעילוי נשמת הצדיקים בכל מקום,

גם בבית שלך יש בזה תועלת.

אבל כמו שאמרתי,

רובי הפוסקים לא נקטו כך,

ולפי דבריהם זה נקרא נר של בטלה,

שיש כאן איסור להעביר מאש לאש ולהדליק בליל יום טוב או ביומו.

מה הפתרון?

שהיא תדליק אך ורק את הנרות יום טוב,

שתיים או שלוש נרות, מה שהיא רגילה להדליק בכל יום טוב.

את הנרות שהיא רוצה להדליק לעילוי נשמת הצדיקים,

תיתן לבעלה שיביא את זה איתו לבית המדרש,

ייקח את זה איתו לישיבה,

לבית הכנסת, וידליק שם בעילוי נשמת הצדיקים.

הוא יהיה השליח שלה והוא ידליק שם.

בבית הכנסת, אליבדי כול עלמא, יהיה מותר.

כבדו השם בהורים, תמיד לעולם יש מצווה להדליק נרות בבית הכנסת,

גם בשעות היום יש כאן כבוד השם.

אבל בבית, כמו שאמרנו,

יש לנו בעיה ומן הראוי להימנע.

אם את הנרות האלה אסרנו,

קל וחומר שאסור לבוא ולהדליק נרות לכבוד היום הולדת.

אנשים שיש להם חגיגת יום הולדת,

אז הם מכינים חמישה נרות לילד ואחרי הטקס הילד מדליק את החמישה נרות הללו.

הנרות הללו, אנו מדליקים, זה לא לאור ולא,

כל זה כבוד בעלמא,

ולכן שוב,

גם הנרות האלה הם בוודאי נר של בטלה, בוודאי שאסורות.

אלא יקדים,

במקום שעשו את היום הולדת מחר, יעשו את זה היום, יעשו את זה הלילה,

שידליק חמישה נרות, ידליק מה שהוא רוצה.

אבל ביום החג גם זה בכלל נר של בטלה וגם זה אסור בלכתחילה.

גם אם הם עושים לימוד בבית, גם כן זה לא יעזור,

אלא אך ורק בבית הכנסת או בבית המדרש.

רק שם, וזה כלל לגבי כל הימים טובים,

לאו דווקא למחר לחג השבועות, אלא ההלכה הזו קיימת תמיד.

רב,

בבקשה, שהוא מרגישה נרות שבת, כל יום חשיב.

רגילה גם נרית הרבה שנים, בגלל של רבי ניבר הניס. המקום ימלא חסרונו של בעלה.

אין לי בעיה, אין איסור.

אולי יש בזה בל תשחית, אולי לא. טוב, תגיד, יש מאן דאמר שזה טוב.

בסדר, אין לנו בעיה, מותר, אין עוון.

אבל מחר בלילה היא מסתבכת בספק איסור נר של בטלה.

היא מדליקה מוקדם, אם היא מדליקה בשעה שבע לפני השקיעה,

שוב אין בעיה. אבל כשהיא מדליקה מאוחר, היא באה להדליק בשמונה,

שם יש לנו את הבעיה האמורה,

ולכן צריך לומר לה בנחת שתדליק בצמצום רק את הנרות יום טוב,

ואת שאר הנרות תיתן לבעלה שיביא את זה עימו לבית המדרש,

ידליק את זה בישיבה בבית המדרש,

זה עדיף יותר.

כך ראוי לנהוג ולעשות.

היא מדליקה בסוכה, היא מדליקה יום טוב. שמה כן אפשר לקבל את זה?

גם בסוכה אסור להדליק בחג הסוכות,

גם שם יש את הבעיה האמורה,

ושם הבעיה כפולה.

צריך להגיד מראש שהמקום ימלא חסרונו של בעלה,

לא על הנרות, על הסוכה שתישרף.

בסדר, אפילו, אחי, אפילו יום טוב עצמו,

אין מקום להקל, אין מקום להתיר,

להוסיף נרות, אלא אך ורק בצמצום מה שמיועד נרות ליום טוב בלבד.

אתם שואלים,

כאילו אתם מדברים עם החברותא שלכם. אני לא שומע כלום,

ולכן אני לא מתייחס לשאלה כזו.

חבל על הזמן, זה ביטול תורה דרבים. אני אומר את זה כדוגמה לך,

אבל יש עוד כמה כוכבים כמוך ששואבים לשאול מרחוק.

אתם רוצים לשאול, תשאלו,

אבל אני לא צריך להתייחס לשאלות שאני לא שומע.

זה סתם ביטול תורה, אתם גוזלים את הזמן.

אין הבדל. גם אם זה היום היורציית, גם כן, אין הבדל.

אסור לכבות דלקה ביום טוב.

כל מה שהתורה התירה לנו להעביר מאש לאש, מלאכת הבערה מותרת ביום טוב.

מלאכת כיבוי אסור מדאורייתא לכבות גם ביום טוב.

ההבדל בין שבת ליום טוב.

בשבת, מי שמחלל שבת, מכבה בשבת,

חייב סקילה.

ביום טוב,

אדם שמחלל את קדושת יום טוב,

אין עונש סקילה אלא העוון הזה הוא לאו והעונש מלכות.

לכן הרמב״ם כותב, אדם שמכבה ביום טוב צריך להלקות אותו, חייב מלכות,

כך שגם הכיבוי ביום טוב גם הוא איסור גמור מדאורייתא.

ולא רק שהאדם הזה מכבה ללא צורך, אלא גם אם מכבה לצורך מסוים,

גם בזה הגמרא בבצלאם כב, הגמרא אוסרת לנו ואפילו אם יהיה הפסד מרובה.

גם אם יהיה לאדם הזה הפסד ממון,

הוא יפסיד את כל הבית שלו, כל הבית שלו יישרף.

גם בזה להלכה אין היתר בדבר אם אין שם סכנת נפשות.

אם יש פיקוח נפש, אם תהיה סכנת נפשות, הדבר מותר,

אבל כשאין סכנה הדבר אסור.

לפעמים הנר נופל על הקרקע,

תשאיר אותו,

תרחיק את הספסלים והשולחנות, תרחיק כל דבר דליק ממנו,

ושהנר הזה ימשיך לדעוך, ינוח בשלום על משכבו עד שיכבה.

ולנו אין היתר לכבות את זה.

אפילו אם יש שם איזה שטיח,

וגם השטיח התחיל להידלק,

גם בזה אין לנו היתר לכבות. אלא,

ייקח את הכוס תה או הקוקו-קולה וישפוך מסביב, לא על האש עצמה, אלא מסביב,

כדי שהאש לא תתפשט, כמו שאמרה המשנה בשבת קכ,

כך מרן פסק בסימן שלד,

רק את זה מותר לנהוג ולעשות.

אבל לכבות ממש, הדבר אסור.

מתי יהיה צעד הווה אמנה להתיר אם יש שרפה גדולה שהבית כולו עולה בלהבות?

בזמן הזה, כשהבית נשרף, יש גם סכנת חיים.

היום בכל בית כמעט יש גז,

וכשהצנרת גז מתחילה לבעור,

הבלון של הגז מתפוצץ, זה סכנת חיים.

המאגר של הגז עולה בלהבות, מתפוצץ, גם זה סכנת חיים.

מי שעומד לא רחוק משם יכול להפך להיות לפיד אש,

ולכן בחיי גוונה אין ספק שהוא חייב לכבות מייד, הן בשבת והן ביום טוב.

פיקוח נפש, כמו שדוחה שבת,

שיעשה אותם האדם וחי בהם, דרשו חכמים וחיים בהם, ולא שימות בהם, כך גם לגבי יום טוב,

שניהם שווים, בוודאי שגם פה בפיקוח נפש הדבר מותר.

הדבר הזה מצוי מאוד לאותם האנשים שמדליקים את נרות שבת או נרות יום טוב על השולחן.

הילד מושך לפעמים את המפה והפמוטים נופלים ואז מתחילה להיות שרפה.

לפעמים האימא לא נמצאת לידו.

האימא נמצאת בחדר השני ועומדת מתפללת,

והילד הזה הפיל את הפמוט.

כשהאימא מגיעה לסלון, מגיעה לחדר,

כבר כל החדר כולו עולה בלהבות,

שם אין ברירה אלא לכבות מייד.

ואם לא מצליחים לכבות,

אז צריך לפנות מייד למכבאי שיבואו, יעזרו להם לכבות,

כדי להציל,

שלא תהיה חלילה, סכנת חיים,

כי החשמל שלנו מצופה בבידוד.

הבידוד מפלסטיק או גומי,

ברגע שיש שרפה והבידוד נשרף,

יש סכנת התחשמלות,

ולכן אין על מה לדבר. בוודאי שזה בגדר סכנת נפשות,

וחייבים מייד לכבות,

אין לנו מה להסתפק בכל זה.

אדם חכם שלא רוצה לגרום לעצמו צרות,

סכנות, לא רוצה לגרום למכבאי שיחללו את השבת,

אדם כזה לא מניח את הנרות על השולחן, אלא

היום כמעט בכל בית יש את המתקן הזה, כמו שיש בצד ימין, אצלנו כאן.

המתקן הזה קיים כמעט בכל בית, נניח את זה מקום גבוה מעל הישג ידם של הילדים,

שם ידליקו את הנרות שבת, נרות יום טוב,

וממילא הכול ידלק יפה,

בלי שום סכנה, בלי שום בעיה.

יש אנשים שמתעקשים להמשיך ולהדליק על השולחן.

פעם זה היה צריך, לא היה חשמל.

כדי שאדם יראה מה הוא אוכל,

שלא יאכל את הקוצים של הדג,

היה צריך להניח את הנרות על השולחן.

היום, ברוך השם, יש לנו תאורה טובה עם החשמל,

כך שאותם הטיפשים שעושים את הטיפשות הזו ומניחים את הנרות על השולחן,

הם גורמים לעצמם לא רק סכנה,

אלא גם חילולי שבת גורמים לעצמם ולאחרים.

תשאל את אנשי מכבי אש,

מה אתם עושים בכל ערב שבת בין שבע לעשר בכניסת השבת? מה אתם עושים?

אז הם עולים לך. אנחנו מסתובבים בבתים של הדתיים לכבות להם את השרפות שנעשות מנרות שבת.

האם זה מותר?

מותר להכשיל את היהודים המסכנים האלה?

למה לגרום סכנות?

כל זה בוודאי מעשה טיפשות,

ולכן צריך להעיר את תשומת ליבם של אותם האנשים שעדיין רגילים להדליק על השולחן שממחר יתחילו, יחזרו בתשובה שלמה ויעשו את הכול בצורה מתוקנת, בצורה טובה.

היינו שיניחו את זה על מתקן גבוה,

מקום שאין היד של הילדים מגיעה כדי שלא יבואו חלילה לידי סכנה. אבל אם כבר נעשה מה שנעשה, טוב, הוא טיפש,

אבל לא בגלל שהוא טיפש,

צריך לגרום סכנה לאחרים, ולכן כשאין ברירה מותר להם לקחת ולכבות.

מרן ממשיך,

אין מכבין הבקעת ואפילו כדי שלא יתעשן הבית או הקדרה.

כשיש שרפה גם סיר האוכל גם הוא נשרף.

אם אין סכנת חיים,

האם מותר לכבות כדי שהקדרה לא תישרף?

יש בזה מחלוקת בראשונים,

ומחלוקת מרן והרמה.

בדעת מרן להחמיר בדבר שאפילו כדי שלא יישרף סיר האוכל, גם לזה אסור,

אלא שיוציא את האוכל החוצה,

ירים מייד את הקדרה, יוציא את זה החוצה,

אבל לכבות בגלל זה את השרפה,

מרן החמיר בדבר.

מרן ממשיך, אם יש לאדם הזה כוס מלא שמן ויש כאן פתילה שדולקת,

אסור לו להרים את הפתילה, להוציא אותה.

אפילו אם הוא אומר, אני לא רוצה לכבות,

אלא הוא מוציא את זה מהכוס שמן הזה ומעביר את הפתילה הזו לכוס שמן אחר.

גם זה אסור. מרן מסביר שהרי,

כשמוציאה מייד הוא מכבה אותה.

קודם הפתילה הזו יכלה להידלק שעתיים. הרמת אותה,

כשזה ביד שלך זה ידלוק שתיים-שלוש דקות.

גם הקיצור של זמן ההבערה,

גם הקיצור הזה יש בו מלאכת מכבה.

לא רק כשאדם מכבה בידיים,

אלא גם כשאדם גורם שבעוד כמה דקות הנר יכבה,

גם זה אסור.

נכון שאחר כך הוא תיקן ושם את זה בתוך הכוס השני.

מסתכלים על הפעולה הראשונה,

הפעולה הראשונה היא פעולת מכבה,

ולכן אין לו היתר בדבר, אסור לו לעשות כדבר הזה.

מחלוקת בראשונים לגבי אדם שיש לו נר גדול שהוא דולק,

והוא לא מכבה אותו בידיים, אלא לוקח את הנר, מכניס אותו לתוך הבקבוק.

כשיגיע הנר לצוואר הבקבוק השלהבת תיחנק ויכבה.

האם מותר לעשות דבר כזה או לא? גם בזה מרן פסק לחומרה כדעת הראש והטור שהדבר אסור.

אין היתר להכניס את הנר הזה לא לכוס מלא מים ולא לתוך צוואר הבקבוק,

אין היתר לנהוג ולעשות כן.

באיזה צורה כן יהיה מותר אם האדם הזה לוקח את

הנר לפני שידליק או לפני ההדלקה לוקח ומכניס את זה לתוך צוואר הבקבוק,

ואחר כך הוא לוקח ומדליק את זה.

אז כאן ההדלקה מעיקרה זה נדלק רק לאותן הדקות.

כאן ההדלקה הייתה בצמצום,

ואליבא דיקול עלמא בחיי גוונה הדבר מותר.

או שהוא ייקח את הכוס מים, יכניס בתוכו את הנר,

ואחר כך יעביר מאש לאש וידליק את הנר.

רק בדרך הזו הדבר מותר.

עליו, אחי, הדבר אסור. אלה דברי מרן לשולחן ארוך מסעיף ג',

וכך המסקנה להלכה ולמעשה אין היתר גם לקצר את חיי הנר.

לא רק לכבות,

אלא גם גרם כיבוי, שאני מקצר את החיים של הנר במקום שעתיים לדלוק שעה,

גם גרמה כזו, גם כיבוי כזה, הדבר אסור.

הנפקא מינה עוד לגבי הגז.

הרבה אנשים משתמשים בשעון גז לפני שהדליק את הגז.

לפני זה הוא ניגש ומתכנת

את השעון.

הוא רוצה שבעוד שעתיים זה יכבה,

קודם הוא מתכנת את השעון ואחר כך הוא לוקח את הנר ומדליק את הגז,

בזה הדבר מוסכם, ודאי שמותר, אליבא דקולה עלמא, אין בעיה.

אבל אחרי שהדליק את הגז, אחר כך הוא בא לטפל בשעון כדי שבעוד שעתיים יכבה את הגז,

זה דומה לכיבוי הנר שאמרנו.

ובחיי גוונה אין לנו צד היתר בדבר, יהיה הדבר אסור.

ולכן גם אותם שמשתמשים בשעון גז,

צריך להנחות אותם, להדריך אותם,

שישימו לב,

לתכנת את השעון. לא חשוב לנו אם זה שעון מכני או שעון אלקטרוני.

גם בזה וגם בזה חייבים קודם לתכנת את השעון,

ורק לאחר מכן יניחו את הלהבה וידליקו את הגז.

רק בדרך הזו יהיה הדבר מותר.

הלאה וכי, הדבר אסור.

לא בשרפה, שרום כיוון,

בשרפה מותר גרם כיבוי, מפני הפסד מרובה הקלו חכמינו. זו הדוגמה היחידה שהתירו חכמים את האיסור גרם כיבוי.

אבל כשאין סכנה שכל ממונו, שכל הבית שלו ילך לאיבוד,

חכמים לא התירו את הגרם כיבוי.

כמה עולה נר? עשרה שקלים?

בשביל עשרה שקלים בוודאי שלא יתירו חכמים,

לא בשבת ולא ביום טוב,

ואין הווה אמנה לנגוע בזה,

לא תיגע בו יעד כלל ועיקר.

איך? יש גז שנדלק עם הצתה.

היום הגז החדיש,

אתה לא צריך להביא נר,

אלא הוא נדלק עם הצתה אלקטרונית. יש שם מצית אלקטרוני,

ואין היתר להדליק את הגז הזה ביום טוב.

כאן הוא ממציא אש חדשה.

בוודאי שגז כזה אין היתר להשתמש בו ביום טוב, אלא ידליק אותו מערב יום טוב, ידליק אותו על להבה נמוכה.

זה מה שניתן לעשות.

אבל ביום טוב עצמו אין היתר להדליק אותו.

האם מותר לך להוציא את התקע מהשקע ביום טוב?

אם תוציא מערב יום טוב, כן, אני מסכים.

זה פתרון טוב, ואז תוכל להדליק את זה כמו שמדליקים בצורה מכנית, בצורה רגילה.

המצית האלקטרוני לא קיים,

ואז תוכל להעביר מאש לאש. זה פתרון מצוין.

אדם שיש לו שעון שבת,

הכין את השעון שבת מערב יום טוב על דעת שידלק האור עד שעה עשר.

בעשר בלילה, בליל יום טוב,

השעון אמור לכבות את החשמל.

אבל באו לאורחים בליל יום טוב,

רוצה לשבת בבית וללמוד איתם בבית.

מותר לו בלכתחילה לתכנת את השעון שימשיך להדליק, שהשעון הזה ימשיך גם אחרי עשר. במקום שיחבא בעשר, שיחבא בשתיים, בשלוש.

מותר לכתחילה, לגבי יום טוב, אין לנו בעיה.

כמו שמותר להעביר מאש לאש,

מותר להוסיף עוד שמן בכוס כדי שהפתילה תדלק, במקום שעתיים תדלק ארבע שעות,

אז כך גם פה.

להמציא אש חדשה אסור, אבל כאן החשמל בלאו הכי דונק,

הוא ממשיך את ההבערה שלו,

ולכן אין לנו בעיה, הדבר מותר בלכתחילה.

אבל הפוך, אם האדם הזה הכין את החשמל לשתיים בלילה ובסוף התחרט, אני לא רוצה ללמוד בבית,

אני הולך ללמוד בבית-הכנסת יחד עם כל הרבים,

ולכן הוא רוצה לקצר את חיי החשמל שיש בבית,

בזה יש מחלוקת גדולה בין הפוסקים,

מחלוקת גם בדעת מרן,

אם הדבר מותר, אם לאו.

ולכן, מלכתחילה לא כדאי לעשות את הדברים האלה,

ונראוי שאדם יחליט בערב יום טוב על השעה הרצויה לו,

ולא כדאי לשחק עם השעון.

המחלוקת היא האם כיבוי חשמל בשבת ויום טוב הוא איסור גמור מדאורייתא,

מי שכיבה חשמל חייב סקילה,

או שהאיסור להדליק את החשמל מדאורייתא לכבות רק מדרבנן.

זה הוויכוח שיש בין גדולי האחרונים.