מסירות נפש על איסורי תורה, בישול לגויים ביום טוב, גרים פסולים וספק יהדות בהלכה

 

- - - לא מוגה! - - - 

שיהיה בריא אולם במכירה, בעזרת השם יהיה בריא אולם במכירה, בעזרת השם

אני קורא בסימן תקי״ב התורה אמרה לנו אך אשר יאחל את הנפש ולבדו יעשה לכם דרשו במסכת ביצה כא לכם ולכם אין מבשלים לצורך כותים ביום טוב לפיכך

אסור להזמינו שמא ירבה בשבילו.

אלה דברי הגמרא, כך פסקו לנו כל הפוסקים וכך ההלכה למעשה שאין היתר לבשל לצורך הגויים.

והגמרא מספרת לנו שם מעשה שעבר שמעון העמסוני לא הגיע לבית הכנסת,

לא בא ללמוד בבית המדרש ביום החג.

שאלו אותו למחרת,

אמר להם,

הם היו אנוסים, לא יכלו לבוא.

בולשת באה על העיר, רצו לקחת את כל הממון שלהם.

מה עשינו?

שחטנו להם עגל טרפה והאכלנו,

מה שנקרא בערבית היום סולחה.

ואמרו לו חכמים,

אנחנו תמהים אם לא יצא שכרכם בהפסדכם,

שהרי אמרה התורה לכם ולא לנוכחים.

אלו דברי הגמרא.

יש כאן איסור גמור מדאורייתא,

ולכן הפסד הממון אינו יכול לכפר בעד.

אי אפשר בשביל הפסד ממון לקום ולעשות מעשה, לשחוט עגל טרפה. אלה דברי הגמרא, כך פסקו לנו כל הפוסקים.

המגיע בנתיבות לומד מזה יסוד.

אדם שאומרים לו,

או תאבד את כל ממונך,

או תשחט את עגל הטרפה לגוי ביום טוב,

ימסור את כל ממונו ולא יעבור.

לא רק בלאו אדם חייב למסור את כל ממונו,

אלא גם בעשה. כאן אין לאו. לא כתוב בתורה, אסור לשחוט לצורך הגוי,

אלא כאן זה רק בגדר עשה.

כמו שאמרנו, אך אשר יאכל לכל נפש, הוא לבדו יעשה לכם ולכם ולא לנוכחים.

גם בעשה, כשאתה צריך לעבור בקום ועשה,

ימסור את כל ממונו ולא יעבור על מה שאמרה התורה.

ניסיון קשה שלא יבוא ולא יהיה,

אבל אם האדם מגיע בניסיון כזה,

ממילא חייב לעמוד בו.

יש עוד שאלות מדי פעם, שאלות כאלה, והרבנים נשאלים,

תודה.

והתשובה היא זו.

ניקח משל אחר, דוגמה אחרת.

פרשה זו, פרשת נשא, בעזרת השם נקרא את מה שכתוב בפרשת סוטה,

הוא פרע את ראש האישה. משם למדנו שאסור לאישה נשואה ללכת בגילוי ראש,

רק את אותה סוטה הכואב פורע את ראשה.

אבל אישה כשירה וצנועה חייבת ללכת בכיסוי ראש.

אלה הדברים שהגמרא בכתובות ע' ב' מפרשת את הפסוק.

אם חלילה וחס בא בעל הבית הרשע לאיזו אישה נשואה ואומר לה,

אם את באה מחר עם כיסוי ראש, רק מפוטרת, נותן לה מכתב פיטורים.

או שאת באה בגילוי ראש או לא. אין דבר כזה שתבוא עם המטפחת כמו איזו סבתא זקנה, כך הוא דורש.

באה אישה ושואלת את החכם.

אין למסכנה הזו פרנסה אחרת. בעלה לא עובד. אין להם במה להתפרנס.

וזו הפרנסה היחידה, מה לעשות?

האם בשביל שעת הדחק הזה נוכל להתיר לה או לא?

שוב, לפי דברי הגמרא שקראנו עתה,

לא רק שעוברים בלאו,

כאן אין לאו בללכת בגילוי ראש, אלא שוב פרעת ראש האישה,

גם זה בגדר למה בא בכלל עשה עשה, ואף על פי כן,

גם בזה מוטב שתמסור, תאבד את כל ממונה,

ולא חלילה תלך בגילוי ראש,

אפילו אם יהיה הדבר הזה בגדר דבר הלכה למעשה, פיטורין,

לא רק עיון,

אין לה היתר בדבר.

קל וחומר לגבי לווין, קל וחומר בדברים אחרים שהם לאו דמור,

לית מאן דפלי, כמו שלמד בבאירי דעה, סימן קנא,

שימסור את כל ממונו ולא יעבור על הלאו.

ניקח משל אחר, האדם הזה יודע איזה סיפור.

בא אליו הבוס, בעל הבית, אומר לו, תשמע, שמעתי שאתה יודע מה היה.

תספר לי.

אומר לו הפועל, אומר לו העובד,

אבל זה לשון הרע, זה שם רע, אני לא יכול לספר לך.

אבל אם אתה לא מספר לי, פיטורין.

הוא יוצא מכתב וכתב לו, או-או.

בא האדם הזה ושואל את החכם,

אני יכול על ידי שתי דקות לומר ואני אציל את החיים שלי,

אני ארוויח את הפרנסה, אני אמשיך לעבוד וכו'.

האם יש היתר להתפרנס הלאה ולדבר פעם אחת לשון הרע או לא?

גם שם יש איסור גמור מן התורה, יש כמה לווים, לעבור לשון הרע, בטיסה של שבע שעה וכו',

ולכן ימסור את כל ממונו ולא יעבור על איסור לשון הרע,

וכן כל כיוצא בזה.

נקווה שלא תהיה השאלה בעוד חודשיים.

אבל לפי הטבע, אם לא יבוא המשיח,

יש לנו הנהגה לא נורמלית שרוצים לכפות על החיילים, על השוטרים.

חלק מהשוטרים,

הם יודעים שאסור לבוא ולפנות, לעשות את הפינוי בכוח, אבל הם אומרים שזו פרנסה, מה אני אעשה? אין לי פרנסה אחרת,

ולכן בשביל הבצע הכסף הזה הם מוכנים לעבור על דברי התורה, לעבור על דברי העמים וללכת לעשות את התועבה הזאת.

שוב, לפי מה שאנחנו אומרים,

אין היתר לאדם, הוא נמצא בצבא הקבע, במשטרה, לא משנה מה התפקיד שלו,

הוא חייב לסרב פקודה, אין על מה לדבר.

האם בשביל כסף מותר לאכול חזיר,

מותר לאכול שפן,

מותר לאכול ארנבת?

אז מה הוא משתפה לאדם הזה ואומר לך,

יש לי בעיה של פרנסה?

אין מושג כזה.

בשביל פרנסה אדם יכול לוותר על דבר שהוא לא דין,

על דבר שהוא בגדר חומרה,

דבר שהוא בגדר חסידות.

על זה אנחנו יכולים להתפשר, על עניין של פרנסה.

הוא לא יכול להתפלל בנץ החנה,

בגלל הפרנסה הוא צריך להקדים,

להתפלל במניין הראשון ביזדים,

לקום בשעה 1600 להתפלל מוקדם. בסדר, את זה אנחנו יכולים להתיר לו.

לא לבוא ולעשות פשעים כאלה, לסכן את העם ישראל ולפנות אותנו מארצנו הקדושה,

בוודאי שלשביל בצע הכסף אין הדבר מותר.

נקווה שהיהודים לא יצטרכו לעמוד בניסיון הזה,

אבל אני אומר עוד דוגמה מוחשית שאנחנו נתקלים בה,

וכל הדברים האלה אתה למד מהסוגיה הזו שלנו.

זה לא דבר חדש, זה לא דבר חדש. כך היה גם אצל הבולשוויקים, מה, אתה לא יודע מה היה? מה אתה כל כך מתפעל?

היה הרבה הרבה פעמים בהיסטוריה, כך היה, כך נהגו הבולשוויקים,

אז הם זכו לחזיר עטרה ליושנה,

כך הם אומרים,

כך הם רוצים לעשות,

בעזרת השם, היום לא תהיה, הקדוש ברוך הוא יפר את עצתם וישלח לנו מהר את המשיח, הם לא יצליחו בדבר הזה.

בעזרת השם, כל כלי יוצר עלייך לא יצלח, כל לשון תקום איתך למשפט הראשי, לא יצליחו במזימה שלהם.

אני חוזר לנושא שלנו, אסור לבוא ולבשל לצורך הגויים,

כך גם אותם האנשים שאולי נראים לנו כיהודים,

מחופשים כיהודים, אבל הם גויים,

גם הם צריכים להיזהר ולא לבשל בשבילם ביום טוב. אני אציין בקצרה כמה דוגמאות,

קבוצות אוכלוסייה, שנודע להישמר, להיזהר בקטע הזה, בהלכה הזאת.

יש לנו חמש מיליארד בני אדם גויים.

את השלוש וחצי מיליון הערבים שמסביבנו כולנו יודעים שאלה גויים,

אין הווה אמנה לבשל בשבילם.

אבל גם חצי מיליון גויים רוסים,

שהביאו לנו בשנים האחרונות,

גם הם גויים גמורים.

מה ההבדל אם הגוי הזה הוא כושי,

יש לו צבע שחור או צבע של בהיר, לבן, אין הבדל. כל הדברים האלה שווים, הצבע של האור כהה בהיר לא משנה לנו,

ולכן גם הגויים האלה, גם הם בחזקתם ואסור לבשל בשבילם.

אלה הראשונים שבאו לפני ארבעים שנה, רובם היו בחזקת יהודים.

אבל אלה שבאים בשנים האחרונות, רובם הגדול הם בחזקת גויים,

ולכן אין לנו היתר לבשל בשבילם.

תמיד הכלל, כשיש לנו ספק,

כאן בעניין זה, אם אתה רוצה לשחוט לו עגל טרפה והוציא לרשות האחים לרשות הרבים בשבילו, וכן בשאר המלאכות, זה בגדר ספק דאורייתא,

צריך יהיה להחמיר. כמו שאמרנו, זו דרשה גמורה,

ולכן לא יהיה היתר מספק לבשל בשבילם,

אלא אם כן הוא מוכיח לך שהוא יהודי,

ובכל זמן שהוא לא מוכיח שהוא יהודי,

גם אם הוא שומר מצוות,

גוי שיבוא ויניח תפילין, גוי שישמור מצוות,

האם הוא יהודי?

לא. צריך להתגייר.

אם הוא לא יתגייר,

ממילא אין שום צד כולה, אין שום צד היתר לבוא ולצרף אותם למניין, או לבשל בשבילם ביום טוב, וכן כל כיוצא בהם.

יש עוד קבוצה שנקראים בשם שומרונים,

וגם הם גויים גמורים לכל דבר.

ההיסטוריה של השומרונים, היסטוריה עתיקת יומין,

מסופר עליהם בספר מלכים ב', פרק יז, פסוק כה,

שם מסופר שסנחריב כבש כמעט את כל העולם, חוץ מירושלים ויהודה,

כבש גם את הגליל והשומרון,

ואז גלו עשרת השבטים, הגלה את עשרת השבטים, מאז ועד היום לא חזרו.

כדי לחלוב את ארץ ישראל,

ארץ זבת חלב ודבש,

כדי לאכול מפריה ולשבוע מטובה,

הביא את הגויים נקוטה כדי שישבו כאן ויביאו לו את הפירות הטעימים.

אין פירות טעימים בעולם כמו הפירות והירקול שיש לנו כאן.

אתה נמצא באמריקה, יביאו לך סלט,

אתה תראה עגבנייה כל כך יפה, אדומה,

אתה טוען את זה בלי טעם, בלי ריח.

אין לזה שום טעם.

וכן, זה הדרך.

פה בארץ הפירות, הירקות שלנו טעימים מאוד ולכן הביא את הגויים האלה שיישבו את הארץ ואז באו האריות והתחילו לאכול מהם.

הם שאלו את אנשי יהודה, למה אצלכם האריות לא באות? מה, צריך איזה פספורט? יש לכם איזו ויזה מיוחדת? למה רק אצלנו?

ולא תקיא הארץ אתכם ותמאכם אותה כאשר קאה את הגוי.

ארץ ישראל פולטת את אותם הרשעים, ולכן האריות באים ואוכלים מהם.

מפחד האריות אותם הקוטים התגיירו,

ולכן הם מכונים בשם גרי אריות,

אבל הגיור שלהם היה גיור פיקטיבי.

שם הפסוק מסיים,

ואת אלוהיהם היו עובדים.

הגמרא בנידה נז מסבירה, מצאו להם דמות יונה בהר גריזים,

שהיו עובדים משתחווים לה.

עד היום השומרונים הקוטים האלה עובדים שם בהר גריזים מדי פעם,

ולכן הרי הם גויים גמורים לכל דבר, בין לכולה ובין לחומרה,

ולכן אין לנו יותר לבשל בשבילם ביום טוב.

אומנם בהתחלה היו ספקות, אתה רואה מחלוקת תנאים בכמה מקומות,

אבל בסוף הגמרא אומרת, כשהתברר העניין שיש להם דמות יונה,

ומעיקרה המשיכו לעבוד את זה,

אם כן,

מעיקרה הגיור של היום לא תפס. כך מסופר גם בירושלמי עבודה זרה, פרק ה' הלכה ד' ועוד,

ולכן המסקנה היא,

גם לענייננו אין היתר לבוא ולבשל בשבילם ביום טוב בשום אופן. איך זה שהרעיון יפסיקו את זה סתם?

יכול להיות שאולי יהיו איזה בודדים, אולי יהיו איזה אחד או שניים שכן התכוונו ברצינות. יכול להיות.

כן, לפעמים.

איך נאמר אצל אברהם אבינו,

אולי יש בסדום, ונסעתי לכל המקום בעבורם, אולי איזו קבוצה קטנה שכן התכוונו ברצינות, אבל הרוב הגדול ככלל לא התכוונו ברצינות. ולכן לאורך כל הדרך מרן וכל הפוסקים פסקו שדינם כגויים גבורים לכל דבר בין לכולם בין לחומרה, שרק על דבר אחד ואחיד יש מחלוקת.

המחלוקת היא אם יבוא שומרוני כזה ויקדש יהודייה, האם מקודשת או לא. רק על זה יש מחלוקת.

השומרונים האלה היום נמצאים כמחציתם בעיר שכן.

יש שם שכונה מיוחדת לשומרונים, ומחציתם בחלון.

אלה שבחלון יש להם תעודת זהות כחולה,

ישראלים הולכים לצבא, אולי יש גם קצינים בצבא מהם, אבל זה עדיין לא הופך אותם להיות יהודים.

יש גם צ'רקסים, דרוזים, יש גם בדואים בצבא. מה, מי שלובש מדים, מי שקצין בצבא אז הוא נהיה יהודי?

מה זה קשור אחד לשני?

אלה שחושבים את הדברים האלה, את הדברים בטילים האלה, צריך להעיר את תשומת ליבם.

יש גם מחלקה מיוחדת, יש כלבייה לצבא,

גם הכלבים עוטפים אותם בחאקי עם מגן דוד וכו',

ואז תגיד שהכלב בן כלבה הזה הוא יהודי בגלל שהוא גויס לצבא, גייסו אותו לצבא, דברים בטילים.

רק שוטים יכולים לחבר בין שני הדברים האלה.

אין שום קשר בין הדברים, וכמו שאמרנו, אותם השומרונים בין אלה שגרים בחולון, בין אלה שגרים בשכם, כולם אותו דבר וכולם אסורים לבוא בקהל, כולם אסורים לנו. השאלה, כמו שאמרתי, היא אם הוא כבר קידוש יהודייה, אם היהודייה הזו יכולה להתחתן בלי גט או לא.

לפי דעת הרשב״ש בסימן תרשטו הוא אומר שלא צריכה גט גם לעניין קידושין, דינם כגויים גמורים לכל דבר.

כך דעת רבנו עובדיה מברטנורא בנידה ר' פרק ד' ועשך ביוראי דעה סימן קנט סעיף קטן ו'.

הלילה זה יור צעיד של רבנו עובדיה מברטנורא.

כך דעת גם הגינת ורבין, תפארת צבי, בירית יעקב, בית דוד, שולחן גבוה, כולם הלכו בשיטה הזו שלא צריכה גט.

אבל רב חסדאי והתשבץ פוסקים שמשום חומר איסור אשת איש צריכה גט,

וכך פסק מרן בשולחן ארוח אבן העשר, סימן נד סעיף י' שצריכה גט.

אלא שהסבירו לנו גדולי האחרונים, הלכות קטנות,

ברית יעקב, ארוח השולחן ועוד,

שגם מרן סובר שהם גויים גמורים.

אלא מה, משום חומר איסור אשת איש אנחנו חוששים למעוטה.

כמו שאמרנו,

אולי הייתה איזו אחת שבאמת התגיירה במאה אחוז והיא לא עבדה את עיונה בהר גריזים, אולי יש איזו אחת או שתיים,

ולכן משום חומר איסור אשת איש אנחנו לא נוכל לבוא ולתת לה להתחתן עם מישהו אחר בלי גט. אבל חוץ מהדוגמה ההיא, לגבי כל הדילים כולם, מרן פסק ביורא דעה, סימן קנט,

שמוסטר לכתחילה להלוות בריבית קצוצה לאותו השומרוני,

ולא צריך שום משטר עסקה או דבר אחר.

לכן, כל כיוצא בזה לגבי כל הדינים, דינם כגויים גמורים לכל דבר,

וככה ההלכה למעשה.

יש עוד קבוצה שגם הם נחשבים לגויים למרות שהם טועים.

הקבוצה הזאת קוראת לעצמה שהם גרים, שהם כאילו התגיירו.

ושוב, הגרים האלה, בדרך כלל 90 וכמה אחוזים מהם גויים גמורים.

יש היום בעולם למעלה ממיליון בני אדם שיש להם בכיס תעודה שהתגייר.

חלק מהם התגיירו כאילו אצל הרפורמים או הקונסרבטיבים וכן הלאה, ואידך זיל גמור.

יש בודדים שבאים ובדין שלנו, בדין של אנשים מרעי שמיים,

מתגיירים לשם שמיים על מנת לשמור תרי״ג מצוות, הכול בסדר.

זה בודדים. הרוב הגדול, לצערנו, אינם כן. ולכן,

למעשה, כשבא אליך אדם כזה וטוען, אני התגיירתי, אני בסדר,

צריך לומר לו מייד, שיוכיח שהוא התגייר.

המילה או התעודה שהוא מביא לך, הנייר הזה חשפה בעלמא. הנייר לא עושה אותו יהודי,

אלא אם כן אתה רואה הוכחות ברורות.

כתוב בנייר, בית דין מסוים, גייר אותו, אתה מרים טלפון לאב בית הדין,

אומר לך, בית הדין נכון, האדם הזה התגייר לשם שמיים,

הכול היה מאה אחוז.

הבדין טוב, הגר טוב, אין בעיה.

אבל כמו שאמרתי, רוב רובם של הגרים, תלך ותראה, צא ולמד,

תראה שרובם ככולם, לצערנו,

לא שומרים תורה ומצוות.

מהרגע הראשון לא היה על מנת כן.

כותב בספר חמדת שלמה.

רק אדם שמתחייב באותו רגע שהוא נימול וטובל על מנת לשמור, לבצע את כל התורה כולה,

זה נקרא גר.

אבל אם באותו רגע שהוא טובל על דעת שלא לשמור,

אין בזה שום ערך ושום תועלת. ניקח למשל,

תיקח חמור ותטמין אותו במקווה כדי שיהיה גר,

החמור יהיה יהודי,

אפילו אם תעשה לחמור גם ברית מילה.

חמור נשאר חמור.

כך גם לגבי אותם הגויים שעושים ההצגה הזאת, באים לבית הדין,

משחקים את זה כאילו,

ואחר כך אתה רואה, הוא ממשיך לאכול חזיר, ממשיך לחלל שבת, עיניים לא דת ולא דין.

כל זה כאילו גר, כדי לקבל יותר משכנתה. בשביל זה הם עושים את ההצגות האלה,

אבל בכל רוח הם בקרבו,

ולכן הם היו גויים ונשארו גויים. יש בודדים מהם שהם באמת רציניים ומעיקרה שומרים תורה ומצוות, אבל הרוב הגדול אינם כן,

ולכן סתם אדם שבא ומספר לך סיפורים,

הוא גר או אשתו התגיירה וכן הלאה, כל זה דברים בטולים.

ולכן אם הזמוני מוהל, אומרים לו יום שבת זה, יש ברית מילה, נולד לי בן ואתה יודע שאשתו גיורת, גיורת מהסוג הזה,

אתה יודע שהיא הולכת עדיין בלבוש של חווה לפני החטא,

אם כן זה לא גר,

היא לא גיורת,

ואומרים אלה היא גויה והבן הרך הלימול גם הוא גוי,

ומי שמל גוי ביום שבת חייב סקילה.

כל הדברים האלה הם דברים שמצויים לצערנו עם העלייה החדשה שבאה מרוסיה וכיוצא בזה, ולכן כל מוהל כשמוזמן לברית מילה צריך לחכות ולדרוש,

וילך כשומע בערובה ויעשה ברית מילה ביום שבת,

כמו שאמרנו, הוא עמול וייכשל,

באיסור חמור, עונש, סקילה יש על דבר כזה.

אפילו בימי החולים עם מל אחד כזה,

אסור לו לבוא ולברך.

האם כשאדם מל את הכלב או את החמור יש ברכה?

אין שום ברכה בדברים האלה, אלא גם פה בענייננו,

מן הראוי בלכתחילה שיעשה את המילה, אם זה בימי החול, יעשה בלי ברכה, לא יברך שום דבר,

כדי שלא יעבור בלאו דאורייתא ולא תישא את שם השם אלוהיך לשער בו.

רק לפני החמישים,

אנחנו הולכים לאומיניך ולאומיניך ולאומיניך כמו הרוסים.

נכון.

התנאו על זה, איך אני יודע אם די גוייני או די אולי, יש גם מהרומנים. כמו שאתה אומר, היו גם חלק מהם גויים שבאו, נכון, גם אז הייתה חלק מהעלייה,

ולכן צריך לבדוק שיש הצעת שידוך וכיוצא בזה, כדי שלא יבוא לידי איסור דאורייתא ולא תתחתן בם.

צריך לבדוק, יש בית דין שיש לו מחשב והכול ממוחשב,

דרך המחשב אתה יכול למצוא.

בית דין של הרב לוין,

יש במועצה הדתית אצלנו ברחוב החבצלת,

יש לה בית דין של הרב לוין, יש לו מחשב,

יש שם כשש מיליון בני אדם בעולם.

אדם שנמצאים במחשב שלו,

יש חלק ודאי יהודים, חלק ודאי גויים וחלק שהם מסופקים שצריך לבדוק ולברר.

אז אם יש לאדם הצעת שידוך והוא מסופק בפרט הזה, הוא לא יודע מה,

אז ילך לשם לפי מספר תעודת זהות.

מיד יכולים לעלות על הדבר הזה ולספק לו אינפורמציה.

עדיין אין באינטרנט אינפורמציה מסוג זה, עדיין לא הגיעו לאינטרנט.

אבל יש בתי דין בודדים בעולם שיש להם מחשב ועדיין אפשר לבדוק, אפשר לברר,

כדי שחלילה וחס לא יבואו לידי בעיה.

אבל יש פתרון.

נניח האדם הזה ירא שמיים בתכלית והאמינו באשר במושב עבדו.

אפילו אם יתברר לו שהוא גוי גמור,

יכול ללכת מחר לבית דין, לעשות את הגיור כדת וכדין,

יתגייר כמו שרות המואביה התגיירה והכל יבוא על מקומו בשלום.

הגוי יכול להיהפך להיות יהודי.

הסיפור, העסק של הגיור, לא מסובך מבחינת ההלכה, מבחינה טכנית. אם האדם הזה הוא ירא שמיים, הכול יכול להיגמר מהר.

ואז אם הכול מתאים, רואים שהשידוך הזה בסדר, הכול בסדר, והאדם הזה מתגייר לשם שמיים,

אז נכון שהתברר שהוא היה פעם גוי. מה בכך?

יכולים לגייר אותו אם האדם הזה שומר תורה ומצוות במאה אחוז,

יפנו אותו לבית דין טוב, ועל ידי זה יהיה מכאן ולבא יהיה יהודי כשר לכל דבר.

הרמב״ם ומרן השולחן ערוך בסימן רסא מרחה דנו בשאלה הזו וכתבו,

חוששים לו עד שתתברר צדקתו. זאת אומרת, יכול להיות שהוא יהודי מומר.

ברגע שהוא התגייר הכול היה בסדר.

אחרי עשר שנים הוא נפל, קראנו שנפל,

אז כמו יהודי שהתקלקל, יהודי מומר רשע,

כך גם במקרה הזה,

אז כן נחשבת ליהודייה והבנים שלה הם יהודים. אז צריך לבחון היטב את התקופה של הגיור.

אותן השבתות הראשונות שאחרי שהתגיירה,

מה עשתה אז? אם אז היא שמרה שבת או לא? ובכן, על זה הדרך. צריך לבחון את התקופה הראשונה,

היא התקופה שקובעת לנו.

אם אחר כך קרה מה שקרה,

יכול להיות שעדיין נוכל לעבור על זה לסדר-היום.

אבל מה שהיה בהתחלה, זה מגלה למפרע,

סופו הוכיח על תחילתו, וממילא אותה האישה היא בחזקת גויה, והבנים שלה גם גויים גמורים לכל דבר.

לכן הרמב״ם ניסח חוששים לו עד שתתברר צדקתו. צריך לבדוק את הרב שליווה אותם בתקופה ההיא.

בדרך כלל האנשים האלה היו צמודים לאיזה חכם, לאיזה רב,

נשאול אותו מה הוא התרשם. לפעמים הוא אומר לך,

נכון שכמה חודשים היא שמרה שבת,

אבל הכול היה כלאם פאדי, הכול היה הצגה. אני ראיתי ברגע הראשון שהם היו רמאים מתוחבלים, כל זה עשו כאילו.

לפעמים הרב היה לו עין חדה וראה שהכול כסות עיניים, הכול רמאות. לפעמים הפוך. לכן אמרנו, צריך לחקור ולדרוש בנושא הזה, שהוא ספק דאורייתא,

מן הראוי לחקור ולהתבונן ולדרוש בדבר.

בסדר.

להטביל גרים לא בשבת ולא ביום טוב, אלא צריך לפניכם.

כותב בספר היכל יצחק,

אם יש לנו ספקות בנושאים האלה,

מה אנחנו עושים, מה מחשיבים אותו,

האם מספק הוא יהודי או גוי?

האם מותר יהיה לבשל בשבילו ביום טוב או לא?

עונה הרב הרצוג בספרו היכל יצחק ואומר.

תמיד כשיש לנו ספק אנחנו מוליכים את הספק אחורנית לחזקה הקודמת.

וכאן, היה לו חזקת גוי.

וממילא כשיש לנו ספקות, הולכים לפי החזקה, אלה הדברים, כך הסכימו גם שאר החכמים, שאר הפוסקים.

ולכן,

מן הראוי בלכתחילה שגם מספק לא לצרף אותם למיליאל.

יש לנו תשעה,

והעשירי שבא להתפלל הוא גר כזה שאומר, הוא מספר, הוא היה אומר שהוא גר.

לא לצרף אותו. אי-אפשר לומר תפילת החזרה.

איך אתה יכול לומר את הברכות,

מגן אברהם, מחיי המתים וכיוצא בזה?

אולי הברכות האלה הן לבטלה? אולי הוא גוי ואין לך כאן עשרה?

אין לך יהודים כשרים, עשרה יהודים?

ולכן, בכל אחד מהדברים האלה כדאי שיהיה אדם חכם ונבון ולא יהיה קל דעת, לא ימהר לצרף אותם למניין.

קל וחומר שאי-אפשר לעשות מהם חזן,

שוחט, מועל, אם הם רוצים לבוא וללמוד חזנות. לפעמים יש לו קול יפה והוא רוצה להיות חזן.

שיהיה חזן בכנסייה, הוא יכול להיות חזן שם, ילך למסגד שלהם,

יקום בבוקר השכם, ינער, כמו שהם נוהגים לנעור,

ארבע ורבע, מתחילים משמרה אחרונה, חמור נוער, אני יודע, שילך לשם.

לנו אין מקום בשבילו, כמו שאמרנו, כיוון שהם נשארו בחזקת גויים.

יש עוד כמה קבוצות שגם עליהן יש לנו ספקות וגם מהן צריך אדם לשמור, צריך טעון בדיקה.

כגון,

יש קבוצה שבאה מהודו שמכונים בשם כת בני ישראל.

יש בערך 30,000-40,000 מהם.

גם הם ספק גויים.

הסיפור שלהם התחיל לפני כמאה שנה,

אז גילו אותם היהודים העיראקים, הבגדדים.

הבגדדים נסעו אז, לצורך המסחר שלהם,

נסעו להודו.

ואז הם גילו את האנשים האלה, שטענו שהם הצאצאים של עשרת השבטים.

שאלו אותם, יש לכם ספר תורה, תפילין, מזוזה? שום דבר.

לא ידעו מה זה דת, לא ידעו מה זה כיפור, מה זה פסח, שום דבר לא ידעו.

הדבר היחיד שהם ידעו, לומר שני מילים, שמע ישראל.

השאלה התחילה מייד, האם הם יהודים או לא.

הם הפנו את השאלה לחכמי בבל, אז היה הגאון רבי יעקב חיים, בנו של אבי נשחי, אבי נשחי נפטר כבר בשנת תרסט,

והפנו את השאלה לחכם, לבית דין,

הרב הפנה את השאלה גם לבתי הדין בירושלים,

ואז הייתה מחלוקת גדולה על יהדותם, אם הם יהודים או לא.

הם אלא כאן לענייננו, מן הראוי להישמר ולבשל בשבילם ביום טוב, אלא אם כן אם האדם הזה יתגייר.

אם הוא יתגייר, ממה נפשך?

אם הוא היה מעיקרא יהודי, הנה מה טוב. אם לא, אז לפחות מכאן ולבא, הנה הגיור שלו היה מצוין,

ואז הוא בחזקת יהודי, בזכות הגיור אין לנו מלחשוש בכל זה.

יש עוד קבוצה שגם עליה יש לנו סימני שאלה.

הפלאשמורה, אלה שבאים באחרונה מאתיופיה,

יש בערך כמאה אלף שהביאו משם.

האנשים שבאו לפני 60 שנה היו בחזקת יהודים.

הם היו מכונים בשם פלאשים, עליהם דן הרדבז,

הרדבז תלמידו מהריקה, השמעות, הם אומרים שהם מבני בניהם של שבט דן, ולכן הם היו בחזקת יהודים,

עליהם לא היה הרבה מה להסתפק.

אבל אלה שבאים באחרונה הם בדרך כלל נוצרים לכל דבר, היו הולכים לכנסייה ביום ראשון וכן הלאה,

עליהם אין הרבה מה להסתפק.

תשאל את הפלאשים,

תשאל את האתיופים הוותיקים,

הם יגידו לך,

אלה גויים גמורים.

הם שם התבדלו מהם, התרחקו מהם.

אלא מה? היום שמעו שיש במדינת ישראל,

נותנים לכל אדם כזה שבא, נותנים לו 30,000 שקל,

זה נקרא סל קליטה.

איך אומרים על מופת?

אז במקום ששם הוא יהיה רעב ללחם, פה יבוא ויקבל קצת כסף, יקבל דירה בחינם וכן הלאה,

לכן הם באים בהמוניהם לכאן.

אבל אין להם קשר אמיתי עם היהדות,

ולכן אם יש לנו תשעה,

חסר לנו עשירי,

אי-אפשר לצרף את האדם הזה במניין מהחשש שאמרנו. כך גם יש לך בית חרושת לציציות,

הוא רוצה לטבות, לשיזור או לקשור ציציות, אי-אפשר.

בית חרושת לקלף,

לעבד ספר תורה, תפילין, מזוזות, גם כן, גם בזה אי-אפשר.

אין היתר בדבר להעסיק אותו שם.

קל וחומר, שיעבד רצועות של תפילין,

או שהוא יכתוב בעצמו, יהיה סופר,

ופסול להיות סופר או חזן שוחט מוהל.

כל המלאכות האלה מלאכת הקודש, אסור לתת להן,

או שיעבוד עבודה בבית חרושת למצות עבודת יד.

שוב, אי-אפשר להעסיק את האנשים,

את קבוצות האוכלוסייה הללו, אם הם גויים.

אם כן,

בוודאי שהמצה הזו היא לא מהוברת, ואי-אפשר לברך עליה בליל הסדר, וציוונו על אכילת מצה.

כך גם לגבי דינים אחרים.

אם אנחנו חוששים שהם גויים,

אתה לא יכול לתת לו להיות טבח.

מה שהוא יבשל,

אז זה יהיה בחזקת בשולי גויים.

זו לא דווקא מילה אם הוא נמצא בצבא או שהוא נמצא במקום אחר. היינו הך, גם בצבא אסור לאכול בשולי גויים, ולכן עם כל הקבוצות האלה,

אם הם רוסים גויים וכיוצא בהם,

צריך להיזהר.

הם אוהבים, הרוסים האלה אוהבים הרבה את המקצוע, להיות טבח במטבח.

יש שם הרבה אוכל בחינם, מלא מופת, הם אוהבים את הדבר הזה.

והחיילים שנמצאים שם צריכים להיזהר, לא לאכול שום דבר שבושה לשם.

אפילו הכלים נעשים טרף שחייבים בהגעלה,

כמו שמרן כתב ביורי דעה, סימן קייג, סעיף טז, עד שיעשו הגעלה, עד שיגעילו, בינתיים הכול אסור.

ולכן, מכל אותם האנשים שאמרנו, שהבאנו כדוגמאות שיש עליהם ספקות ואולי הם גויים, צריך להישמר ולהתרחק מהם.

בגלל שהם אומרים שתי מילים לפני ספק של יהודים, זה באמת יקרה לי.

בסדר. תשמע ישראל לפני מספק יהודים, יש מערכת גדולה. בסדר, טוב, אני מסכים למהלך שלך. גם אני חושש מאוד, ולכן אמרנו שאם אחד כזה בא, אומרים לו את כל הסיפור.

אם הוא רוצה להיות רציני, לזכות לחיי הנצח,

בוודאי, ולא ספק, שילך, יעשה את הגיור. אמרנו, הגיור הוא דבר קל, לא דבר מסובך.

ילך לו בדין טוב, יעשה את הגיור, יפתור את הבעיה מספק ולא ייכנס לסלע המחלוקת שדיברנו,

ואז תוכל להכין לו על האש ביום החג,

תכין לו שיפוד שיאכל להנאתו, יקהב ושמחת בחגיך,

הלבכי לו. יש עוד קבוצה שגם עליה יש מחלוקת,

ושם המחלוקת היא כפולה.

על הקרעים דנו רבי בצדל אשכנזי והנרשך נחלקו האם אפשר לבשל בשבילם או לא.

לפי דעת התורי זהב בעירי דעה סימן קכד יש תערובת גויים בתוך הקרעים.

כך דעת העילי הרבה הובא בספר כף החיים חלק ד' סימן שד',

הוא אומר שהייתה תערובת בתוכם.

איך הייתה התערובת?

מסביר הגאון רבי חיים בריסק,

הרי כדי להתגייר צריך בית דין.

אדם שהתגייר לבד זה אפס.

עכשיו, ה־בית דין של הקרעים הם אוכלים ביום כיפור, ה־בית דין העין הפסולים.

אז אם כך,

אותה אישה שהתגיירה, היא חושבת שהיא גיורת,

והאמת היא לא גיורת,

אותה אישה היא עדיין גויה והיא מתבוללת בתוכם.

זו הטענה, זה החשש.

אלא שיש אומרים שהם לא קיבלו גרים כל השנים,

1,260 שנה הם נזהרו מלקבל גרעיל. זה הוויכוח שיש,

ולכן יש לנו ספק בדבר הזה. שוב, קראי שיבוא,

מן הראוי להפנות אותו, שהולך להתגייר.

בשום אופן אנחנו לא יכולים לצרף אותו למניין,

כך גם אי אפשר לבשל בשבילו ביום טוב.

אם נאמר שידוע לנו שאותו הקראי בוודאי לא בא מאותן המשפחות שהתבוללו,

השאלה היא אם השם לא שומרים תורה ומצוות,

האם בחזקת תינוקות שנושבו או לא,

זהו סלע המחלוקת שיש.

ולכן,

ממה נפשך, בין מהטענה הראשונה ומהשנייה או משנייהם ביחד,

מן הראוי לא לבשל באותם האנשים,

כך גם אי אפשר לצרף אותם למניין או לקחת ממה שהם יבשלו, אם הוא רוצה להיות טבח וכיוצא בזה.

אנחנו חוששים בכל המחלוקות הללו.

בפרט אם האדם רוצה להתחתן איתם,

עם הקראים, יש בעיה עוד יותר חמורה עם ספק ממזרים,

כמו שכתב רבנו שמשון,

הובא בדברי מרן ובית יוסף באבן העזה, סימן ד',

וכותב בספר מפי אהרון,

שגם בשולחן ערוך מרן סובר כך, למרות שמרן לא העתיק את הדברים,

כי זה לא כתוב בגמרא בעריף הרמב״ם, אבל העולם גם מרן נוקט כך.

יש עוד הרבה שהעריכו בדברים, וככה המסקנה למעשה.

מן הראוי להיזהר לשמור מהם מרחק.

הלילה יורצאית של רבנו עובדיאן בברטנורא,

שמפרש לנו את השס כולו, כל המשניות מברכות מהמסכת הראשונה ועד האחרונה.

ברטנורא זה שם עיר באיטליה, ארץ המוצא של הרב,

והרב בסוף ימיו עלה לארץ וכאן מנוחתו הכבוד, הוא קבוע בשיקולי הר הזיתים.

הרב נמצא כאן בארצנו,

היה באחרית ימיו, היה כאן בירושלים,

והרבנים חכמי דורו תמיד החשיבו מאוד את דעתו,

היה ראש וראשון לכל חכמי ישראל.

מי ימכור לנו? יעקב בכבוד, יעלה ויבוא וימכור,

וזכותו של הרב יגן בעדינו.