הלכות ל״ג בעומר ודיני שבת ויום טוב – שמחת רשב״י, זהירות בטומאה, וכשרות החליבה למעשה

 

- - - לא מוגה! - - - 

הקשר הוא עם רבי שמעון בר יוחאי, יש כמה דעות.

ביום ראשון אותו היום קיבל רבי שמעון בר יוחאי את השמיכה מרבותיו,

ביום שנייה זה יום נישואיו או יום פטירתו.

בדרך כלל ימי פטירת הצדיקים זה יום צום,

צער,

יגון ואנחה, כמו שמרן כתב את סימן תקפה שבאותם ימי פטירת הצדיקים,

אם זה זין באדר או ימים אחרים, צריך לצום.

אבל כאן רבי שמעון היה בסכנה גדולה, כמו שהגמרא מספרת במסכת שבת ל״ג,

ולכן כיוון שהוא ניצול ממה שהיה, זו הסיבה שאנחנו חוגגים את אותו היום. זאת ועוד,

על פי הקבלה,

אותו היום היה יום גדול לישראל.

מיום שנברא העולם,

לשום ולאדם לא הייתה רשות לגלות את אותם יסודות על פי הקבלה,

כל אותם רזים תמירים שעל ידי רבי שמעון התגלו באותו יום ולכן קבעו את זה לדורות כיום שמחה, ולכן כל עם ישראל חוגג את אותו היום, ולכן אנחנו גם לא אומרים וידוי באותו יום או בערב ל״ג בעומר, גם כן אנחנו נבנעים ולא אומרים וידוי.

מי שיכול, יש אנשים בודדים ויש להם מרפקים חזקים, כמו שאומרים,

נוסעים בלילה באחת למירון ויש להם כוח להיכנס גם בפנים, בתוך הציון,

יש שם הרבה דוחק,

אנחנו לא מסוגלים לזה,

אנחנו נשארים פה, מרדיקים פה את הנר, וזהו.

אבל יש אנשים בודדים שמצליחים להגיע לשם, טוב, אם אין שם חשש מפריצות,

אז למה לא שילך?

היום יש דרך שנקרא דרך מיידרין, דרך מושב מירון, דרך המושב,

שיש שם רק גזרים בגלל, אז למה לא? מי שיכול, ילך מאוחר אחרי חצות,

חלק מהספרי האחריה כבר הלכו דו שם, אחרי חצות,

לא היה להם כוח יוצר,

ובבוקר ב-1800 גומרת התפילה, ויישאו ויחנו, זהו, מייד יחזרו לחיים טובים ולשלם, לא יישארו שם.

כי במשך היום באים לשם, לצערנו, תהרוגת אנשים ונשים, והדוח הגדול,

עדיף לחזור.

אלה שנשארים שם, מתעכבים עד אחרי הצהריים,

הרבה פעמים באים לידי חילול שבת,

עד שהם חוזרים, הדרך כולה מלאה רכבים, עשרות אלפי רכבים,

ולא פעם יש חברי כנסת בדרכים.

הוא חושב ששעתיים, שעתיים וחצי, מספיק, הוא אומר לך, אני נוסע דרך כביש 6,

אני מגיע בשעתיים.

זה נכון, כשהדרך היא ריקה, אתה נוסע לילה כזה,

כמעט שאין רכבים,

הכביש פתוח, אתה יכול להגיע עם אוטוטו, גם פחות מזה.

אבל בליל עקרא עומר לבריאומו הדרך עמוסה מאוד, ולכן מי שיתעכב שם עד הצהריים,

אחת, שתיים,

יותר מזה, אין לו יותר להישאר שם,

אלא שיחזור לחיים טובים,

מקווה שייכנס לירושלים לפני שבע, לפני שחלילה יבוא לידי ספק חילול שבת. צריך להסדיר את האנשים,

ובכל ערב שבת יש את הבעיה עם הנוסעים, ובפרט ערב שבת זה שהבאים משם, כמו שאמרתי, באים לכביש שהוא עמוס מאוד כדי שלא יבוא חלילה לידי תקלה.

אלה שנמצאים שם שמחים באותה השמחה, באמת יש לזה מקור.

הפוסקים כבר הזכירו את העניין הזה.

רבי אברהם בורחים הלוי היה ניצוץ של ירמיה הנביא.

יש לו ספר קול בוכים על מגילת איכה.

היה רגיל לומר כל השנה כולה נחם בתפילה.

והיה לו טעות, ואמר גם בלג בעומר.

ואז העיר לו רבי שמעון בר יוחאי באמצעות רבנו הארי.

תגיד לאדם הזה למה זה היה להשבית את שמחתנו? למה פה אמר נחם?

חבילה יראה בנחמה, וכך היה.

אנחנו רואים שרבי שמעון גם יש לו שמחה רבה.

ולכן רבנו הארי,

שהיה גר בצפת,

בצפת במירון, זה 3-4 קילומטר, מרחק בו גדול.

היו הולכים מדי שנה בלג בעומר, היו שם שרים ושמחים, הייתה שם שמחה גדולה. עד היום, ברוך השם, יש את השמחה בימים ההם, גם בזמן הזה.

הגאון הוא אלעזר שפירא ממונקאץ', האדמו״ר ממונקאץ', בראה על ספר מנחת אלעזר.

לפני 80 שנה היה אדמו״ר,

והוא כותב סיפור נפלא בספרו. הוא כותב ומספר כך

שיש רבנו הארי, נסע למירון,

נסעו איתו כל החכמים, כל התלמידים,

ובאמצע הצמחה ראו שרבינו הארי רוקד עם איזה רב ספרדי, חכם ספרדי גבוה,

משכמו ונעלה מכל העם.

תודה.

באמצע הריקודים באו ולקחו את חברי אלעזר אלעזר, בעל ספר חרדים,

לקחו גם אותו ורקדו השלושה ביחד. רקדו ורקדו,

הייתה שמחה עצומה.

הכול נגמר,

בדרך החזרה אחד התלמידים,

היה לו אומץ,

היה קצת חצוף,

והוא הפנה לרבה נערי.

ספר חרדים, הספר הזה,

לא היה כספר מפורסם לפי גדלותו של הרב, כי הרב היה צנוע מאוד, היה מצמיע את עצמו,

היה עושה את עצמו, הוא היה השמה של בית-הכנסת.

ולא ידעו כולם את ערכו.

אז שאל אותו, רבינו, מה ראית לרקוד עם בעל ספר חסידים, עם רבי אלעזר, מה קרה?

ענה לו רבנו, אמר לו,

ברך החכם הספרדי הגבוה שרקדנו איתו, ראית אותו? אומר לו, כן, זה היה רבי שמעון בר יוחאי.

והוא רצה לרקוד עם רבי אלעזר. אני אגיד לו, לא?

אתה רואה שרבי שמעון עצמו בא לרקוד איתם ולהשתתף איתם באותה השמחה, ולכן מי שמגיע לשם,

עבדו את השם ליראה וגילו ברעדה, במקום גילה,

שם טוהר רעדה.

לפי הסיפור הזה, ולפי מה שאומר אדמור בן-מונקאץ',

אז רבי שמואל מרחב הוא ספרדי,

כך יוצא לפי הסיפור.

מה עושה?

מה עושה? הכול מיוני בגרור.

הקדמת ניבוקי אורח חיים, הוא כותב את כל זה. יש מסעות ירושלים גם, העתיק הזה,

ספר מסעות ירושלים, מספר על כל הדברים האלה,

והוא כותב את זה בשם האדמו״ר, את כל הדברים האלה.

נחזור לענייננו. יש אנשים נוסעים מוקדם, לוקחים איתם גם בשר ודגים,

צריכים תחנה, ארוחת צוהריים, נכנסים לאיזה יער כדי לעשות על האש.

אני לא יכול לעצור את הטיולים האלה, אבל לפחות שייזהרו ממאכלות אסורות.

אם הוא לוקח איתו מהבית בשר חלק,

אז הוא אומר אבל, אני רוצה לעשות על האש. יש היום הרבה הערות שהקרן קיימת לישראל,

בנתה שם מנגלים כדי שלא יסרפו את היער.

עשו שם רשתות עם מנגלים כדי שאנשים יוכלו להדליק ולצוות על האש.

אז יש הרבה אנשים,

נראה שם, עמדתיים,

אבל לא מודעים לבעיה שיש שם.

הולכים, מבליקים את הגחנים ושמים את הבשר שלהם.

ובדרך כלל, רובה דרובה, 99% מהמנגלים האלה,

הכול טרף.

מאיפה זה נהיה טרף?

הרי המנגלים האלה נמצאים כל השנה, נכון?

שבתות, יום כיפור,

אלה שעובדים מתאילנד,

הגועים האלה, יום שבת, אין להם עבודה. מה הם הולכים לעשות?

הם הולכים, עושים שם על האש.

הם לא קונים בשר חלק בהכשר יישא דרכה במערב לנדו.

מה הם מוכנים?

כל מה שזז.

אז יכול להיות שעה קודם היה כאן איזה תאילנדי,

קם שם איזה חתול.

צלע על המנגן הזה חתול.

עכשיו אתם תשים על אותה רשת, תשים את הבשר שלך כל הפעם שמחתול ייכנס לבשר שלך.

צריך לפתוח להם את העיניים, לאנשים האלה שיזהרו.

הרשתות האלה, המנגנים האלה לא בשבילנו, שכל אדם ייזהר.

אם הוא רוצה לאכול על האש,

שביאו את המנגן מהבית.

הרב, אל תגרע בו יד, אין יותר לנגוע באותם המנגנים. צריך להיזהר מאוד, שלא יבוא חלילה לעשות מצווה הבאה בעבירה.

מחלוקת גדולה בראשונים ובאחרונים אם מותר לכהן להיכנס לאותו בניין של רבי שמעון בר יוחאי או לא.

הרמב״ן, התוספות במסכת ברובה מציעה קי״ד,

הרבה מהפוסחים דנים במעשה המפורסם של אליהו הנביא שלו.

את גופתו של רבי עקיבא בן יוסף שנהרג על קידוש השם,

או השאלה היא,

למה היה מותר לאליהו הנביא לעשות כן?

האם בגלל שאליהו הנביא לא כהן לבני בניה של רחם,

או למרות שהוא כהן אבל מת מצווה,

התורה אמרה, ולאחותו שאפילו כהן גדול ונזיל צריך להתנתן לבית מצווה?

או כמו שהוא ענה אליהו הנביא לרבי יהושע הדרסי,

הובא למדרש משלה, אמרנו שהצדיקים לא מטמאים.

אלה הם שלושה הדרכים לפרש את המעשה שם,

ודווקא מילה גם לענייננו.

המסכנה, בדרך כלל בכל קברות הצדיקים אנחנו מחמירים.

כאלה שירצו להיכנס למערת שמוען הצדיק,

יש לנו את זה כאן בירושלים,

בשיח'-ג'רח,

שם אומרים לו שלא, וכן כיוצא בו.

אבל שם במערה,

במערת רשבי במירון,

יש שם פותח טפח,

ולכן החשש טומאה הוא לא מן התורה אלא מדרבנן, ולכן יש מקילים באותו מקום. אם כהן נכנס,

אנחנו לא מוחים לידו. פעמים רבות אתה קורא, רואה,

נראים בתפילת שחרית,

יש שם כהנים, עומדים ומברכים את עמו ישראל באהבה.

תגיד, מה לכהן בבית הקברות? מה אתה עושה כאן?

כותבים אותך.

איפה שיכולים לשתוק? אנחנו שותקים,

מהלומים עין מהם, כמו שאמרנו שם,

הוויכוח הוא לא בדאורייתא,

כיוון שזה פותח טפח,

זאת אומרת, הקברות לא בתוך הבניין שאנחנו רואים למעלה.

הקבר והמצבה למטה, במערה, נותחת לכל הבניין,

כיוון שיש פותח טפח, לכן אם המחלוקת היא בדרבנן ואני נהג להקל,

כמו שכותב בספר מערן בן חביב,

וארץ חיים סיטרון יורד לעד סימן שעין דלת,

לכן אנחנו מעלמים מים מאותם הכוהנים.

הוא מותר. חברת הכנסת, הוא מנותק מבחינה מסוימת, שמה זה יותר קל, שם יש יותר ירקים.

לא חושבים למטים אחרים שהביאו לקבוע כמו סיפור לגבי...

מערד שמעון הצדיק אנחנו אוסרים בגלל הטעם שאמרת,

כי נוסף לשמעון הצדיק יש שם לא רק את המידוע ותגנוס איש תוכו ועוד, אלא גם הרבנויות ועוד נקברו שם מהצדדים.

ולכן גם למי שאומר שהצדיקים לא מטעמים במיטתם,

שם האחרים שנקברו שם הם לא יודעים אם היו באותה מדרגה של צדקות כמו שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא,

ולכן שם אנחנו מונעים מהכוהנים להיכנס. אם יש כוהן שרוצה להיכנס למטה במערה, אין את זה.

יש ליד זה, בכניסה למערת שמעון הצדיק, יש שם הסככה.

והסככה הזו שבנו היא מנותקת מהמערה,

יש יותר מ-10 סנטימטר, פותח טפח,

אז אם הוא רוצה לשבת למעלה בסככה הזו, רוצה קצת צל מהשמש,

אפשר, יהיה מותר.

אבל לרדת ממש למטה, לתוך המערה, שם אנחנו לא יכולים להתיר לו.

מה שאין כמו במירון, במירון יש שם רק את רבי שמעון ורבי אלעזר, אם הייתי בני העלייה והם המועטים,

אם יש שניים בעולם,

אני ורבי אלעזר, אתה מכיר את ההבדל ביניהם לבין כל העולם.

ולכן שם אנחנו מעלימים העין.

מקווה הארי, מקווה הארי, אסור לכהנים ללכת, אליבד יקול העלמא.

הדרך עד מקווה הארי ומסביב לזה יש הרבה קברות.

בית העלמין בצפת, זה לא התחיל לפני חודש או חודשיים,

זה 500 שנה ויותר.

והקברות האלה,

המצבות שהיו, נשברו מזמן,

אי-אפשר לזהות איפה יש קבר,

איפה לא,

איפה יש עצמות,

איפה לא. כל המקום שם בחזקת בית הכבלים,

אין שום היתר לשום קרעיון, אני אבדקו לעלמא, להתקרב לאזור שם, כולל גם לא למקווה הארי.

אנחנו הישראלים יכולים ללכת למקווה הארי,

אבל לא אחינו הכוהנים, להם הדבר אסור. איזה מילה זה קורה לרשבי?

המקווה של רשבי, איפה זה? באיזה מקום אני לא מכיר?

לא יודע.

לא מכיר, יכול להיות ששם המקום נקי?

לא יודע. יכול להיות שהמקום נקי מבחינה זאת, אני לא דקי, לא יודע.

יש רבי שמואל אצלנו ויושב בחוץ?

אם נכנסנו, אם לא, אז תביבה שישאר. נכון, שישאר כאן, ילמד כאן, יעסוק כאן בתורה.

אני מסכים איתך יותר טוב? כן, יושב וילמד.

לימוד התורה פה מועיל הרבה יותר ממה שיצרח לשאול ויישאר בחוץ. נכון. יש לו החלקה ויש לו חוואים.

בסדר, אין בירה.

יש לו החלקה, שילך, אבל שוב יישאר בחוץ, יוצר מבודר.

יש כאלה לא הולכים לאדמרון, הולכים ועושים את החלקה אצל שמעון הצדיק, כאן קרב לנו, עושים את זה בכניסה שם, עושים את החלקה. למה לא? שיעשו.

אלה כמו ילדים.

אותו דבר, אותה בעיה, אותה מחלוקת. וגם שם, בלכתחילה לא כדאי. עדיף יותר שיעשו. אם הוא שואל אותנו בלכתחילה, עצה טובה,

עדיף שלא ייכנס.

גם מערת המכפלה, גם כן אותה בעיה.

עד כאן הלכות ל״ג כבר אומר. אני חוזר, הלכות יום טוב.

סימן תקה.

כבר נדבר כאן לגבי חליבת בהומות ביום טוב.

הגמרא במסכת שבת, דף קמ״ה עוסקת בנושאים האלה,

והתמצית של הדברים, הרן כותב שאדם שהכין את הפרה לשחיטה ערב יום טוב הכין ורוצה לשחוט את הפרה הזו,

בדוגמה חריגה כזו יוצאת מן הכלל. מותר לחלוב את החלב שלה על גבי אוכל.

משקיע בין האוכל לאוכל דמה. זה היתר שהגמרא שם מציינת.

כך פסקו להלכה הרן הסמא גבירו הפוסקים, וכך המסקנה למעשיהם.

אבל היום בזמננו אמרנו כבר אמש שיש תקנה של חכמי הדורות לפני 120 שנה ולא לשחוט בהמות ביום טוב.

היו הרבה תקלות על ידי זה.

ולכן, אם אתה אומר בין לשחוט בהמות,

אז הן המאמן לה להתיר לחלב את הבהמה.

יש כאן איסור בורר ועון,

ולכן היום בזמן הזה אין שום הבדל בין שבת ליום טוב לגבי דין חליבה.

כמו שבשבת מי שחולב עובר עבירה,

האיסור הוא מפרק תולדה של דעש. לפי דעת עריף הראש הרמב״ם ומרן,

מי שחולב עובר על איסור דאורייתא.

באבק המבט למדנו את תולדותיהם כיוצא בהם,

וגם התולדה יש בה איסור מן התורה.

אדם שיודע את ההלכה והוא מזיד,

והוא חולף בהמה בשבת,

דינו כגוי, הוא חלם שבת בפרסייה, דינו כגוי,

ומר לא מצטרף למניין,

ואם הוא יעיד עדות על חופה וקידושין,

העדות שלו בטלה.

הזוג הזה נשארו רווקים.

היה חתונה, והיה תזמורת,

והיה צלם, ואכלנו מנה שנייה ושלישית, ואכלנו גלידה,

הכל אפס.

עדיין הכלה רווקה והחתן רווק. למה?

ואז העיקר, לב העניין הוא נשנה שני העדים. אם היו העדים כאלה, השם הרחם.

ולכן,

כל אדם שיש לו פרות, כבשות וכיוצא בהן,

מן הראוי שישים לב,

יבדוק היטב את כל כללי ההלכה,

יעשה את החליבה ביום שבת על פי מה שההלכה דורשת.

היותר פשוט הוא על ידי גוי.

להביא גוי,

אפילו אם אני אומר לו בפירוש ביום שישי,

אתה ממונה על החליבה, אני אשלם לך כך וכך,

הוא אכל שבע-שמונה שעות.

הוא הולך לרפת, הולך למחלבה,

מדליק את מכונת החליבה, את המשאבה, חולב, עושה את הכול,

אין בעיה.

נכון שכל מה שאסור לי לעשות בשבת, אסור גם לומר לגוי, אמירה לגוי שביעות?

כאן,

לצורך החליבה בשבת ביום טוב, מותר משום צער בעלי חיים.

ובנות החלוב יישארו ככה עם החלב יום שלם,

יהיה להם צער גדול, והפרה הזו יכולה להיות חולה, אולי גם מסוכנת,

ולכן חכמינו הקלו,

ולא עזרו את הגזרה של אמירה לגוי.

זו העצה הפשוטה, וכך עושים.

בכל המושבים שהאנשים, התושבים, יראי השמיים ומודיעים את ההלכה,

עושים כמו שכתב הרן באורח חיים סימן שם ה' סעיף יח',

מביאים לנו את הגוי ובזה פותרים את הבעיה לגמרי מכל בחור.

צריך שיהודי ישגיח,

כי חלב שחלבו גוי בן ישראל רועב בכל ימות השנה יהיה אסור גם בשבת ולכן מן הראוי שיש שם יהודי שיפקח.

היום המצלמה מפקחת.

פעם היה צריך לשלוח את המשגיח לשם, שיסתובב בין הרפצות,

אבל בבקשה, הריח שם לא כל כך נעים, מי שהיה שם,

אבל היום המצלמה נמצאת מעל עמדת החליבה בלי שמראה למשגיח את הכול. אפילו אם יהיה לך אלף עמדות כאלה,

כולם מחוברים בטלוויזיה במעגל סגור,

מחוברים דרך המצלמות האלה למשרד והמשגיח לוחץ על הכפתור, הוא רוצה לראות העמדה מס' 26. מה קורה ברפת שם?

הוא לוחץ, הוא רואה על הכפתור,

הוא ירצה, רוצה הגוי להעיז להביא חלב כלביתה או משהו כזה,

ליד הוא יראה אותו.

והם יודעים את זה שיש מצלמות ולכן במקרה הזה זה פותר את הבעיה.

זה נקרא חלב שחלבו גוי וישראל רואהו.

אם הוא רואה או אין שום בעיה זה מעודר.

והתמונה שם היא ברורה.

זה לא מעורפל אלא תמונה יפה, מצולמת, בצורה ברורה מאוד,

ולכן הגוי לא יעיז לעשות שום דבר.

מעשה שהיה,

היה שם איזה גנב שהתחיל להסתובב,

המשגיח מסתכל ורואה,

זה לא מה שינוי,

וכן הוא התקשר למשטרה.

המשטרה בעט עושה את הגנב על חם,

ואתה רואה שהוא יכול לזהות,

ורק כשהוא רואה דמות של אדם, הוא רואה מי זה,

תמונה כל כך ברורה שיכול מייד להזיז גם את המשטרה על הגנב ההוא.

ולכן כשיש לנו את המצלמות האלה זה פותר את הבעיה,

ואכן ברוב הרסתות למהדרין,

שיש עליהן הכשר למהדרין,

יש את המצלמות האלה, כך שגם בנקודה השנייה פותרו את הבעיה לחלוטין, לגמרי, מכל וכל,

מאותן הרסתות, מאותו חלב אתה יכול לקחת ולשתות.

אבל לצערנו,

בין רבים מטעם הארץ עדיין יש מקומות שחולבים בשבת כמעשיהם בחול על ידי יהודי,

ויש לנו בעיה איך אפשר לסייע על ידי עוברי עבירה ולהמות מאותו החלב.

ולכן,

נכון,

אנחנו לא יכולים לסייע ידי עוברי עבירה ואותו היהודי, אנחנו צריכים לא לקנות מאותו החלב.

בירושלים יש לנו שני סוגי חלב,

החלב הרגיל והחלב שכתוב עליו במהדרין.

תשאל אדם ברחוב, אדם על הארץ, תגיד לי מה ההבדל בין זה לזה?

הוא יגיד לך את האמת, אני טענתי את שניהם,

ואותו טעם, אותו דבר, אני לא מבין למה זה כך וזה ככה.

טוב, הוא צודק, מבחינת הצעם אולי כן יש הבדל,

אבל ההבדל הוא,

זה נחלב בשבת באיסור וזה נחלב ביתר על ידי הגוי בצורה טובה.

ולכן כולנו, כשהולכים לקנות חלב במכולת, לפני שאתה מכניס את השקת חלב לסל,

קודם כול תבדוק. אם יש על זה את המילה מהדרין, קשה במהדרין,

חילוש הדבר שלא היה כאן חילול שבת, מזה אנחנו יכולים לקחת ולשתות.

אבל אם לא כתוב את המילה מהדרין, אתה מבין לבד מה קרה כאן. זו הבעיה הראשונה.

הבעיה השנייה, מה שאמרנו מצד אם ישראל רואהו או לא רואהו, במהדרין יש פיקוח טוב,

אם דרך המצלונות או בצורה אחרת.

אף פעם אם יש איזו בעיה של הפרה הזו, החולבת, היא טרף,

היא נטרפה, החלב שלה גם אסור בשטירה,

אז יש גם על הדבר הזה תשומת לב, מה שאין כן בחלב הרגיל.

ולכן כל אדם משתדל להיזהר תמיד,

לא לקנות מן הבעל היד 20 חלב,

אלא הקפיד תמיד לקנות מהמהדרין,

כדי שלא יסייע על ידי עוברי העבירה.

זו ההלכה לגבי כל ימות השנה,

וגם לגבי יום טוב,

הדינים שווים, שבת ויום טוב בעניין זה.

כמו שאנחנו מצריכים שבשבת לא יהיה הכול על ידי יהודי, אלא אך ורק על ידי גוי,

לא חשוב לי, מדי זהו גוי רוסי שבא מרוסיה,

גוי ערבי, לא משנה לי מי זה, על כך שלא יהיה יהודי,

כך גם יזמנו את הגוי הזה בערב יום טוב.

זה יכול לפתור גם בעיות אחרות.

לפעמים הפרה חולה,

אחת מהפרות או השוורים חולים,

ולי אסור לעשות כלום, אני לא יכול לטלפן,

אסור לי לעשות שום חילול שבת בשביל הבהמה.

פיקוח נפש של בן-אדם יכולים להתיר חילולי שבת אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.

בשביל פרה אסור לחלל שבת.

אבל כשאנחנו נקבל את זה,

אמרנו שבשביל למנוע צער בעלי-חיים, אמירה לגוי מותרת.

אז אני יכול לומר לגוי,

כשאני רואה שהפרה הזו חולה מאוד,

שפרסם לזה את טרינר הגוי,

יש לו חבר גוי,

ינוף את טרינר הגוי ויטפל בה,

אם צריך, ייתן לה כדורים או זריקה או משחה או דבר אחר,

על ידי הווטרינר הגוי, כל הדברים האלה יהיה לך יותר.

הוא יכול לגוי הזה להתקשר בטלפון, לעשות הכול, אפילו אם אני אומר לו בפירוש,

לא רק להיאז,

כאילו שזה בעיסק כדי למנוע צער בעלי-חיים, אין בעיה.

לפעמים הפרה הזו צריכה להמליץ,

היא מתקשה בלידה,

צריך לבוא והדוקטור או פרינר לעשות לה ביום שבת ניתוח קיסרי.

טוב, הקיסרי אצל האדם, פיקוח נפש, אדם הוא מותר.

אצל הפרה אין פרים כאלה, אין דבר כזה.

ולכן המסקנה להלכה ולמעשה בדברים האלה, צריך לייעץ לכל אותם הרפתנים, לכל אותם האנשים שהם ירעי שמים ובני תורה,

שהפתרון היחיד הוא אך ורק על ידי גוי.

ואם יודיעו להם חמש דקות לפני כניסת השבת,

הרבה מת, נהרג בתאונה.

בכל אותו המושב, בכל המקום הזה, אין שם גוי.

מה יעשו את השבת?

הפתרון הוא, אומר הראש,

במסכת בבן ציעה, נד ג', הוא אומר שחולבים את החלב מהפרה אבל החלב הולך נשפך לאיבוד.

כשאני משתמש בחלב לאיסור דאורייתא,

כשהחלב נשפך לאיבוד זה נקרא מלאכה שאינה צריכה לגופה יורד מדאורייתא נדורבנן,

וייתן צער לבעלי חיים לא גזרו חכמים.

אז אותה השבת,

כל אותם אלפי ליטר חלב הכול הולך לאיבוד, וזה מה שיצטרכו לעשות באותה השבת.

אבל השתדלו, כמו שאמרתי, תמיד לדאוג שיהיה להם גוי, הגוי של שבת הזה, יעשה להם את החליבה.

אם צריך גם לאסוף את הביצים, הוא יעשה את כל הדברים שהוא מוצא לנכון,

אבל על אודי יהודי אין שום דרך.

אומנם יש שמנסים להמציא שיש מכונת שאיבה חדישה שהכול נעשה בגרמה ולא במעשה,

ובגלל בעלי חיים רוצים לומר שזה מותר,

והדברים האלה הם לא נכונים,

זה שקר וכזב.

היינו שם, במחליבה,

ראינו את מה שהם קוראים לזה פיקוד שבת,

וראינו את הכול מההתחלה עד הסוף.

זה לא גרמה, זה מעשה גמור,

מה שהם טוענים שזה גרמה, זה לא נכון, הם שקרנים,

אלא יש כאן מעשה גמור,

ומי שעושה את זה ביום שבת הרעיון לחלל שבת,

וכמו שאמרנו, יונו יין מסך ויהיו פסול לעדות.

לכן, הפתרון שאמרנו קודם, זה הפתרון האחיד,

ואין תחריף לאותו הפתרון,

כי מה שהם מנסים לומר שזה גרמה,

זה אולי נכון לחלק מהדהמות.

אבל קרה שהמיתה לפני חודש,

היא כולכת שופעת חלב,

איך שאתה מהדק את הגביע על הדודים שלה,

מייד,

בשנייה הראשונה כבר מתחיל החלב לזרום, ארץ זבת חלב ודבש,

ולכן,

כיוון שזה נעשה מייד,

אם כן, זה לא גרמה,

אלא זה מעשה גמור,

ולכן אמרנו שמה שהם קוראים גרמה זה לא נכון,

ומן הראוי,

מלכתחילה, לא לעשות את הדרך הזו,

אלא אך ורק להשתמש בעצה הקודמת,

שהחלומה כל כולה תהיה אך ורק על ידי גויים.