הלכות ל״ג בעומר ודיני שבת ויום טוב – שמחת רשב״י, זהירות בטומאה, וכשרות החליבה למעשה

 

- - - לא מוגה! - - - 

הקשר הוא עם רבי שמעון בר יוחאי, יש כמה דעות.

דעה ראשונה אותו היום קיבל רבי שמעון בר יוחאי את השמיכה מרבותיו.

דעה שנייה זה יום נישואיו או יום פטירתו.

בדרך כלל ימי פטירת הצדיקים זה יום צום,

צער,

יגון ואנחה, כמו שמרן כתב,

וסימן תקפרא שבאותם ימי פטירת הצדיקים אם זה ז' באדר או ימים אחרים צריך לצום.

אבל כאן רבי שמעון היה בסכנה גדולה, כמו שהגמרא מספרת במסכת שבת ל״ג ולכן כיוון שהוא ניצול ממה שהיה, זו הסיבה שאנחנו חוגגים את אותו היום. זאת ועוד על-פי הכוונה אותו היום היה יום גדול לישראל מיום שנברא העולם לשום

ולאדם לא הייתה רשות לגלות את אותם יסודות על-פי הקבלה,

כל אותם רזים תמירים שעל-ידי רבי שמעון התגלו באותו יום ולכן קבעו את זה לדורות כיום שמחה, ולכן כל עם ישראל חוגג את אותו היום, ולכן אנחנו גם לא אומרים וידוי באותו יום או בערב ל״ג בעומר. גם כן אנחנו נמנעים ולא אומרים וידוי.

מי שיכול, יש אנשים בודדים ויש להם מרפקים חזקים, כמו שאומרים,

נוסעים בלילה באחת למירון ויש להם כוח להיכנס גם בפנים, בתוך הציון,

יש שם הרבה דוחק,

אנחנו לא מסוגלים לזה, אנחנו נשארים פה, מרדיקים פה את הנר, וזהו.

אבל יש אנשים בודדים שמצליחים להגיע לשם, טוב, אם אין שנה חשש מפריצות אז למה לא שילך?

היום יש דרך שנקראת דרך מלדרין, דרך מושב מרון, דרך המושב,

שיש להם רק גברים בלבד, אז למה לא? מי שיכול ילך מאוחר אחרי חצות,

חלק מהספרי האחריה כבר הלכו לשם אחרי חצות,

לא היה להם כוח יותר,

ובבוקר בשש גומרת התפילה, וייסעו ויחנו, זהו, מייד יחזרו לחיים טובים ושלם, לא יישארו שם.

כי במשך היום באים לשם, לצערנו,

תערוגת אנשים ונשים, והדוח הגדול עדיף לחזור.

אלה שנשארים שם, מתעכבים עד אחרי הצהריים,

הרבה פעמים באים לידי חילול שבת,

עד שהם חוזרים, הדרך כולה מלאה רכבים, עשרות אלפי רכבים,

ובאות פעם יש ח׳קים בדרכים.

הוא חושב ששעתיים, שעתיים וחצי מספיק, הוא אומר לך, אני נוסע דרך כביש 6,

אני מגיע בשעתיים.

זה נכון, כשהדרך היא ריקה, אתה נוסע לילה כזה, כמעט ואין רכבים,

הכביש פתוח, אתה יכול להגיע עם אוטוטו, גם פחות מזה.

אבל בלילה ל״ג בעומר וביומו הדרך עמוסה מאוד, ולכן מי שיתעכב שם עד הצהריים,

אחת, שתיים,

יותר מזה, אין לו יותר להישאר שם,

אלא שיחזור לחיים טובים,

מקווה שייכנס לירושלים לפני שבע,

לפני שחלילה יבוא לידי ספק חילול שבת. צריך להסדיר את האנשים בכל ערב שבת. יש את הבעיה עם הנוסעים, ובפרט ערב שבת זה שהבאים משם, כמו שאמרתי,

באים בכביש שהוא עמוס מאוד כדי שלא יבואו חלילה לידי תקלה.

אלה שנמצאים שם שמחים באותה השמחה, באמת יש לזה מקור.

הפוסקים כבר הזכירו את העניין הזה.

רבי אברהם, ברוכים הלוי,

היה ניצוץ של ירמיה הנביא.

יש לו ספר קול בוכים על מגילת איכה.

איך רגיל לומר כל השנה כולה נחם בתפילה.

והיה לו טעות, ואמר גם בלג בעומר.

ואז העיר לו רבי שמעון בר יוחאי באמצעות רבנו הארי.

תגיד לאדם הזה למה אתה להשבית את שמחתנו, למה פה אמר נחם,

חלילה יראה בנחמה, וכך היה.

אנחנו רואים שרבי שמעון, גם יש לו שמחה רבה.

ולכן רבנו הארי, שהיה גר בצפת,

בצפת למרון, זה 3-4 קילומטר, מרחק לא גדול,

היו הולכים מדי שנה בלג בעומר, היו שם שרים ושמחים, והייתה שם שמחה גדולה. עד היום, ברוך השם, יש את השמחה בימים ההם גם בזמן הזה.

הגאון הוא אלעזר שפירא מנונקאץ', האדמו״ר מנונקאץ',

ספר מנחת אלעזר,

היה לפני 80 שנה, היה אדמו״ר.

הוא כותב סיפור נפלא בספרו. הוא כותב ומספר כך

שרבינו הארי נסע למירון,

נסעו איתו כל החכמים, כל התלמידים,

ובאמצע השמחה ראו שרבינו הארי רוקד עם איזה רב ספרדי, חכם ספרדי גבוה,

משכמו ולעלה מכל העם.

תודה.

באמצע הניקודים באו ולקחו את רבי אלעזר אלעזרי, בעל ספר חרדים,

לקחו גם אותו ורקדו השלושה ביחד. רקדו ורקדו,

הייתה שמחה עצומה.

הכול נגמר,

בדרך החזרה אחד התלמידים, היה לו אומץ,

היה קצת חצוף,

וצונה לרבה נערים.

ספר חרדים,

הספר הזה,

לא היה כספר מפורסם לפי גדלותו של הרב,

הרב היה צנוע מאוד, היה מצמיע את עצמו,

היה עושה את עצמו, הוא היה השמש של בית הכנסת,

ולא ידעו כולם את ערכו.

אז שאל אותו, רבנו, מה ראית לרקוד עם בעל ספר חסדים, עם רבי אלעזר, מה קרה?

ענה לו רבנו ארי, אמר לו,

זה החכם הספרדי הגבוה שרקדנו איתו, ראית אותו? אומר לו, כן, בא לו רבי שמעון בר יוחאי,

והוא רצה לרקוד עם רבי אלעזר, אני אגיד לו, לא?

אתה רואה שרבי שמעון עצמו בא לרקוד איתם ולהשתתף

איתם באותה הצמחה ולכן מי שמגיע לשם,

עבדו את השם ליראה וגילו ברעדה במקום גילה שם תוהה רעדה.

לפי הסיפור הזה, לפי מה שאומר אדמיר מונקרץ',

אז רבי שמואל מרחב הוא ספרדי,

כך יוצא לפי הסיפור.

אדוני היושב-ראש,

הכול מייד וגרור.

הקדמת ניבוקי אורח חיים, הוא כותב את כל זה. יש מסעות ירושלים גם, העתיק הזה,

ספר מסעות ירושלים מספר על כל הדברים האלה,

והוא כותב את זה בשם האדמו״ר, את כל הדברים האלה.

נחזור לענייננו. יש אנשים נוסעים מוקדם, לוקחים איתם גם בשר ודגים,

לוקחים תחנה, ארוחת צוהריים, נכנסים לאיזה יער כדי לעשות על האש.

אני לא יכול לעצור את הטיולים האלה, אבל לפחות שייזהרו ממאכלות אסורות.

אם הוא לוקח איתו מהבית בשר חלק,

אז הוא אומר אבל, אני רוצה לעשות על האש.

יש היום הרבה הערות שהכרם קיימת לישראל במקרש שם מנגלים,

כדי שלא יסרפו את היער.

עשו שם הרשתות עם מנגלים כדי שאנשים יוכלו להדליק ולצוות על האש.

אז יש הרבה אנשים אירועי שמעים דתיים,

אבל לא מודעים לבעיה שיש שם.

הולכים, מבליקים את הגחלים ושמים את הבשר שלהם,

ובדרך כלל, רובה דרובה,

99% מהמנגנים האלה,

הכול טרף.

מאיפה זה נהיה טרף?

הרי המנגנים האלה נמצאים כל השנה, נכון?

שבתות, יום כיפור, חודש העובדים ביתר, העובדים מתאילנד,

הגועים האלה, יום שבת, אין להם עבודה. מה הם הולכים לעשות?

הם הולכים, יושבים ולשים שם על האש.

הם לא קונים בשר חלק בהכשר יישא דרכה, אומר הרב לנדו.

מה הם מוכנים?

כל מה שזז.

אז יכול להיות שעה קודם היה כאן איזה תאילנדי,

היה שם איזה חתול,

צלע על המנגן הזה חתול. עכשיו אתם תשים על אותה רשת, תשים את הבשר שלך,

כל פעם שהחתול ייכנס לבשר שלך.

צריך לפתוח להם את העיניים, לאנשים האלה, שייזהרו,

הרשתות האלה, המנגנים האלה לא בשבילנו, שכל הדם ייזהר.

אם הוא רוצה לאכול על האש,

שביא את המנגן מהבית. הרב, אל תגרע בו יד, אין יותר נגרע באותם המנגנים,

צריך להיזהר מאוד שלא יבוא חלילה לעשות מצווה הבאה בעבירה.

מחלוקת גדולה בראשונים ובאחרונים אם מותר לכהן להיכנס לאותו בניין של רבי שמעון בר יוחאי או לא.

הרמב״ן,

התוספות במסכת דובם ציעה קי״ד,

הרבה מהפוסקים דנים במעשה המפורסם של אליהו הנביא,

שלקח את גופתו של רבי עקיבא בן יוסף שנהרג על קידוש השם,

השאלה היא למה היה מותר לאליהו הנביא לעשות כן.

האם בגלל שאליהו הנביא לא כהן מבני בניה של רחל,

או למרות שהוא כהן אבל מת מצווה,

התורה אמרה, ולאחותו, שאפילו כהן גדול ונזיל,

הוא ניתנה למת מצווה.

או כמו שהוא ענה אליהו הנביא לרבי יהושע אגרסי,

הובא במדרש משלי,

אמרנו שהצדיקים לא מטמאים.

אלה הם שלושה הדרכים לפרש את המעשה שם,

ואין דווקא מילה גם לענייננו.

המשנא, בדרך כלל בכל קברות הצדיקים אנחנו מחמירים.

האם שירצו להיכנס למערת שימעון הצדיק,

יש לנו את זה כאן בירושלים,

בשיח'-ג'רח,

שם אומרים לו שלא, וכן כיוצא בו.

אבל שם, במערה,

במערת רשבי במירון,

יש שם פותח טפח,

ולכן החשש טומאה הוא לא מן התורה אלא מדרבנן, ולכן יש מקילים באותו מקום. אם כהן נכנס,

אנחנו לא מוחים לידו. פעמים רבות אתה קורא. רואה, הולכים לתפילת שחרית,

יש שם כהנים, עומדים ומברכים את עמו ישראל באהבה.

תגיד, מה לכהן בבית הקברות? מה אתה עושה כאן? תסרח אותך?

או שיכולים לשתוק, אנחנו שותקים,

מהלומים עין מהם, כמו שאמרנו שם,

הוויכוח הוא לא בדאורייתא,

כיוון שזה פותח טפח.

זאת אומרת, הקברות לא בתוך הבניין שאנחנו רואים למעלה.

הקבר והמצבה למטה, במערה, נותחת לכל הבניין,

כיוון שיש פותח טפח, לכן אם המחלוקת היא בדרבנן, והמנהג להקל,

כמו שכותב בספר מערן בן חביב,

וארץ חיים סיטרון יראו דעה סימן שינה עין דלת,

לכן אנחנו מעלמים מים מאותם הכוהנים.

הוא מוסר. זאת הכנסת, הוא מנוצק מבחינה מסוימת, שם זה יותר קל, שם יש יותר ירקים.

לא חושבים למתים אחרים שהביאו לקבוע כמו זמנהגו לגבי... לא. מערד שמעון הצדיק אנחנו אוסרים בגלל הטעם שאמרת,

כי נוסף לשמעון הצדיק,

שיש שם לא רק את תלמידו על תגנוז איש צוחו ועוד, אלא גם הרבנויות ועוד נקברו שם מהצדדים,

ולכן גם למי שאומר שהצדיקים לא מטענים במיטתם,

שם האחרים שנקברו שם הם לא יודעים אם היו באותה מדרגה של צדקות,

כמו שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא,

ולכן שם אנחנו מונעים מהכוהנים להיכנס, אם יש כוהן שרוצה להיכנס למטה במערה, אין יותר.

יש ליד זה, בכניסה למערת שמעון הצדיק, יש שם סככה,

והסככה הזאת שבנו היא מנותקת מהמערה,

יש יותר מ-10 סנטימטר, פותח טפח,

ואז אם הוא רוצה לשבת למעלה בסככה הזאת, רוצה קצת צל מהשמש,

שם יהיה מותר,

אבל לרדת ממש למטה, לתוך המערה, שם אנחנו לא יכולים להטיל לו.

מה שאין כן במירון, במירון יש שם רק את רבי שמעון ורבי אלעזר, אם הייתי בני העלייה והם המועטים,

אם יש שניים בעולם,

אני ורבי אלעזר, אתה מכיר את ההבדל ביניהם לבין כל העולם,

לכן שם אנחנו מעלימים מים.

לא שמעתי.

מקווה הארי, אסור לכהנים ללכת אליבד לכול העלמא.

הדרך עד מקווה הארי,

ומסביב לזה יש הרבה קברות.

בית העלמין בצפת זה לא התחיל לפני חודש או חודשיים,

זה 500 שנה ויותר,

והקברות האלה,

המצבות שהיו, נשברו מזמן,

אי-אפשר לזהות איפה יש קבר,

איפה לא, איפה יש עצמות, איפה לא. כל המקום שם בחזקת ברית הכבלים,

אין שום יותר לשום קרעיון. אני בא לכול העלמא להתקרב לאזור שם, כולל גם לא למקווה הארי.

אנחנו הישראלים יכולים ללכת למקווה הארי,

אבל לא אחינו הכוהנים, להם הדבר אסור.

איזה מילה זה קורה בדרך לרשבי?

המקווה של רשבי, איפה זה? באיזה מקום אני לא מכיר?

לא יודע. אני לא מכיר. יכול להיות ששם המקום נקי.

לא יודע. יכול להיות שהמקום נקי מבחינה זאת, אני לא דקי, לא יודע.

ראיתי שמואל הצדיק ויושב בחוץ, אם נכנע אז נוראים לו, אז תביבה שישארה. נכון, שישאר כאן, ילמד כאן, יעסוק כאן בתורה.

אני מסכים איתך יותר טוב? כן, יושב וילמד.

לימוד הצהרה פה מועיל הרבה יותר ממה שיצטרח לשל ויישאר בחוץ. נכון.

בסדר, אין בירה.

יש לו החלקה שילך, אבל שוב יישאר בחוץ יותר מבודר.

יש כאלה לא הולכים עד מרון, הולכים ועושים את החלקה אצל שמעון הצדיק, כאן קרב לנו, עושים את זה בכניסה שם, עושים את החלקה. למה? לא איזשהו.

אותו דבר, אותה הבעיה, אותה המחלוקת. וגם שם, בלכתחילה לא כדאי. עדיף יותר שלא ייכנסו. אם הוא שואל אותנו בלכתחילה עצה טובה,

עדיף שלא ייכנס.

גם בערת המכפלה, גם כן אותה הבעיה.

עד כאן הלכות ל״ג בעומר. ואני חוזר, הלכות יום טוב.

סימן תקה.

פרן מדבר כאן לגבי חליבת בהומות ביום טוב.

הגמרא במסכת שבת, דף קמ״ה עוסקת בנושאים האלה,

והתמצית של הדברים, מרן כותב שאדם שהכין את הפרה לשחיטה ערב יום טוב, הכין ורוצה לשחוט את הפרה הזו,

בדוגמה חריגה כזו יוצאת מן הכלל, מותר לחלוב את החלב שלה על גבי אוכל,

משקה הבעל האוכל כאוכל דמה, זה ההיתר שהגמרא שם מציינת.

כך פסקו להלכה,

הרן הסמך ורוע פוסקים, וככה המסקנה למעשיהם.

אבל היום בזמננו אמרנו כבר אמש שיש תקנה של חכמי הדורות לפני 120 שנה,

לא לשחוט בהמות ביום טוב.

היו הרבה תקנות על ידי זה.

ולכן, אם אתה אומר לא לשחוט בהמות,

אז אין המאמן לה להתיר לחלב את הבהמה.

יש כאן איסור בורר ועון,

ולכן היום בזמן הזה אין שום הבדל בין שבת ליום טוב לגבי דין חליבה.

כמו שבשבת מי שחולב עובר עבירה,

האיסור הוא מפרק תולדה של דעש. לפי דעת עריף הראש הרמיון ומרן,

מי שחולב עובר על איסור דאורייתא.

באבק המבוט למדנו את תולדותיהם כיוצא בהם,

וגם התולדה יש בה איסור מן התורה.

אדם שיודע את ההלכה והוא מזיד והוא חולב בהמה בשבת,

דינו כגוי, חלל שבת בפרסייה דינו כגוי,

ומר לא מצטרף למניין אם הוא יעיד עדות על חופה וקידושין והעדות שלו בטנה.

הזוג הזה נשארו רווקים.

הייתה חתונה, והיה תזמורת,

והיה צלן, ואכלנו מנה שנייה ושלישית, ואכלנו גלידה,

הכול אפס.

עדיין הכלה רווקה והחתן רווק. למה?

למה זה העיקר?

לב העניין נשמע שני העדים. אם היו העדים כאלה, השם ירחם.

ולכן,

כל אדם שיש לו פרות, כבשות וכיוצא בהן,

מן הראוי שישים לב,

יבדוק היטב את כל כללי ההלכה,

יעשה את החליבה ביום שבת על פי מה שההלכה דורשת.

היתר לפשוט הוא על ידי גוי.

תביא גוי, אפילו אם אני אומר לו בפירוש,

ביום שישי אתה הממונה על החליבה, אני אשלם לך כך וכך,

וכל שבע-שמונה שעות הוא הולך לרפת,

הוא הולך למחלבה,

מדליק את מכונת החליבה, את המשאבה, חולם, עושה את הכול,

אין בעיה.

נכון שכל מה שאסור לי לעשות בשבת, אסור גם לדבר לגוי, אמורה לגוי שבות?

כאן, לצורך החליבה בשבת ביום טוב, מותר משום צער בעלי חיים.

עמלות החלוב יישארו ככה עם החלב יום שלם,

יהיה להם צער גדול, והפרה הזו יכולה להיות חולה, אולי גם מסוכנת,

ולכן חכמינו הקלו,

לא בעזרו את הגזרה של אמירה לגוי.

זו העצה הפשוטה,

וכך עושים בכל המושבים שהאנשים, התושבים, יראה אל השמיים,

ויודעים את ההלכה,

עושים, כמו שכתב מרן, באורח חיים סימן ש״ה, סעיף יח״,

מביאים לנו את הגוי, ובזה פותרים את הבעיה לגמרי מכל נחוב. הוא יכול להשגיח חלב שם, בועפת?

צריך שיהודי ישגיח,

כי חלב שחלבו גוי ובן ישראל רועב בכל יומות השנה יהיה אסור גם בשבת,

ולכן מן הראוי שיהיה שם יהודי שיפקח.

היום המצלמה מפקחת.

פעם היה צריך לשלוח את המשגיח לשם, שיסתובב בין הרפצות,

אבל בבקשה,

הרי עכשיו לא כל כך נעים, מי שהיה שם,

אבל היום המצלמה נמצאת מעל עמדת החליבה בלי שמראה למשגיח את הכול. אפילו אם יהיו לך אלף עמדות כאלה,

כולם מחוברים בטלוויזיה במעגל סגור,

מחוברים דרך המצלמות האלה למשרד,

והמשגיח לוחץ על הכפתור, הוא רוצה לראות העמדה מספר 26. מה קורה ברפת שם?

הוא לוחץ, הוא רואה על הכפתור,

והוא ירצה אותה גוי להעיס להביא חלב כלבתה או משהו כזה,

מיד הוא יראה אותו.

והם יודעים את זה שיש מצלמות,

ולכן במקרה הזה זה פותר את הבעיה.

זה נקרא חלב של חלבו גוי, וישראל רועהו.

אם רועהו אין שום בעיה, זה מעודר.

והתמונה שם היא ברורה.

זה לא מעורפל,

אלא תמונה יפה, מצולמת, בצורה ברורה מאוד,

ולכן הגוי לא יעיל לעשות שום דבר.

מעשה שהיה,

היה שם איזה גנב שהתחיל להסתובב,

והמשגיח מסתכל ורואה,

ולא מעניין הוא התקשר למשטרה.

המשטרה בעד עושה את הגנב על חם.

ואתה רואה שהוא יכול לזהות,

לא רק שהוא רואה דמות של אדם,

הוא רואה מי זה תמונה כל כך ברורה שיכול מייד להזיג גם את המשטרה על הגנב ההוא.

ולכן,

כשיש לנו את המצלמות האלה זה פותר את הבעיה,

ואכן, ברוב הרפצות למהדרין,

שיש עליהן הכשר למהדרין,

יש את המצלמות האלה, כך שגם בנקודה השנייה פותרו את הבעיה לחלוטין, לגמרי, מכל וכל,

מאותן הרפצות, מאותו חלב אתה יכול לקחת ולשתות.

אבל לצערנו,

הם רבים מטעם הארץ, עדיין יש מקומות שחולבים בשבת כמעשיהם בחול על ידי יהודי.

יש לנו בעיה איך אפשר לסייע על ידי עוברי עבירה ולהיבות מאותו החלב.

ולכן,

נכון.

ולכן אנחנו לא יכולים לסייע על ידי עוברי עבירה לאותו היהודי, אנחנו צריכים לא לקנות מאותו החלב.

בירושלים יש לנו שני סוגי חלב,

החלב הרגיל והחלב שכתוב עליו למהדרין.

תשאל אדם ברחוב, אדם על הארץ, תגיד לי מה ההבדל בין זה לזה,

והוא יגיד לך, אגיד לך את האמת, אני טענתי את שניהם באותו טעם, אותו דבר, אני לא מבין למה זה כך וזה ככה.

טוב, הוא צודק, מבחינת התעם אולי כן אין הבדל,

אבל ההבדל הוא זה נחלב בשבת באיסור וזה נחלב

ביותר על ידי הגוי בצורה טובה.

ולכן כולנו, כשהולכים לקנות חלב במכולת,

לפני שאתה מכניס את השקית חלב לסל,

קודם כול תבדוק. אם יש על זה את המילה מהדרין, כאשר במהדרין,

חירוש הדבר שלא היה כאן חילול שבת, מזה אנחנו יכולים לקחת ולשתות.

אבל אם לא כתוב את המילה מהדרין, אתה מבין לבד מה קרה כאן. זו הבעיה הראשונה.

הבעיה השנייה, מה שאמרנו מצד אם ישראל רואהו או לא רואהו,

במהדרין יש פיקוח טוב,

אם דרך המצלונות או בצורה אחרת, אבל גם אם יש איזו בעיה של הפרה הזו, החולבת, היא טרף,

היא נטרסה, החלב שלה גם אסור בשטירה,

אז יש גם על הדבר הזה תשומת לב, מה שאין כן בחלב הרגיל.

ולכן כל אדם משתדל להיזהר תמיד,

לא לקנות מן הבעל היד ספין חלב,

אלא הקפיד תמיד לקנות מהמהדרין,

כדי שלא יסייע על ידי עוברי העבירה,

זו ההלכה לגבי כל ימות השנה וגם לגבי יום טוב.

הדינים שווים, שבת ויום טוב לעניין זה,

כמו שאנחנו מצריכים שבשבת לא יהיה הכול על ידי יהודי, אלא אך ורק על ידי גוי,

לא חשוב לי אם הגוי הזה הוא גוי רוסי שבא מרוסיה,

גוי ערבי, לא משנה לי מי זה, העיקר שלא יהיה יהודי,

כך גם יזמנו את הגוי הזה בערב יום טוב.

זה יכול לפתור גם בעיות אחרות.

לפעמים הפרה חולה,

אחת מהפרות או השברים חולים,

ולי אסור לעשות כלום, אני לא יכול לטלפן,

אסור לי לעשות שום חילול שבת בשביל הבהמה.

פיקוח נפש של בן-אדם יכולים להתיר חילולי שבת אשר עושה אותם האדם וחי בהם.

בשביל פרה אסור לחלל שבת.

אבל בשביל למנוע צער בעלי-חיים, האמירה לגוי מותרת.

אז אני יכול לומר לגוי,

כשאני רואה שהפרה הזו חולה מאוד,

שחרפן לו את טרינר הגוי,

יש לו חבר גוי,

ינוף את טרינר הגוי ויטפל בה,

אם צריך ייתן לה כדורים או זריקה או משחה או דבר אחר,

על ידי הויטרינר הגוי, כל הדברים האלה יהיה לך היתר.

אם יכול הגוי הזה להתקשר בטלפון, לעשות הכול, אפילו אם אני אומר לו בפירוש,

זה רק לעומד כדי שזה מעסק כדי למנוע צער בעלי-חיים, אין בעיה.

לפעמים הפרה הזו צריכה להמליט והוא מתקשה בלידה.

צריך לבוא עבור הדוקטור או הווטרינר ולעשות לה ביום שבת ניתוח קיסרי.

טוב, הקיסרי אצל האדם, פיקוח נפש, אדם הוא מותר.

אצל הפרה אין מייצרים כאלה, אין דבר כזה.

ולכן המסקנה להלכה ולמעשה בדברים האלה, צריך לייעץ לכל אותם הרפתנים, לכל אותם האנשים שהם יראי שמים בני-תורה,

שהפתרון היחיד הוא אך ורק על ידי גוי.

ואם יודיעו להם חמש דקות לפני כניסת השבת,

הגוי מת, נהרג בתאונה.

בכל אותו המושב, בכל המקום הזה, אין שם גוי.

לא יעשו את השבת,

הפתרון הוא, אומר הראש במסכת דבן צעאל, עד ג', הוא אומר שחולבים את החלב מהפרה אבל החלב הולך, נשפך לעיבוד.

כשאני משתמש בחלב לאיסור דאורייתא,

כשהחלב נשפך לעיבוד זה נקרא מלאכה שאינה צריכה לגופה, יורד מדאורייתא, נדורבנן, ונותן צער בעלי-חיים, לא גזרו חכמים.

אז אותה השבת,

כל אותם אלפי ליטר חלב, הכול הולך לעיבוד, זה מה שיצטרכו לעשות באותה השבת.

אבל השתדלו, כמו שאמרתי, תמיד לדאוג שיהיה להם גוי, הגוי של שבת הזה,

יעשה להם את החליבה.

אם צריך גם לאסוף את הביצים,

הוא יעשה את כל הדברים שהוא מוצא לנכון,

אבל על עודי יהודי אין שום דרך.

אומנם יש שמנסים להמציא שיש מכונת שאיבה חדישה שהכול נעשה בגרבה ולא במעשה,

וכבר בגלל בעלי-חיים רוצים לומר שזה מותר,

והדברים האלה הם לא נכונים, זה שקר וכזב.

היינו שם במחליבה,

ראינו את מה שהם קוראים לזה פיקוד שבת,

וראינו את הכול מההתחלה עד הסוף.

זו לא גרמה,

זה מעשה גמור, מה שהם טוענים שזה גרמה. זה לא נכון, הם שקרנים, אלא יש כאן מעשה גמור,

ומי שעושה את זה ביום שבת הרי במחנה לשבת,

וכמו שאמרנו, יונו יהיה עם מסך ויהיה פסול לעדות.

ולכן הפתרון שאמרנו קודם, אמרנו ביי ביי זה הפתרון האחיד,

ואין תחליף לאותו הפתרון,

כי מה שהם מנסים לומר שזה גרמה זה אולי נכון לחלק מהגרמות.

אבל קרה שהיא מיתה לפני חודש וקולקל שופעת חלב,

איך שאתה מהדק את הגביע על הדודים שלה,

מייד בשנייה הראשונה כבר מתחיל החלב לזרום, ארץ זבת חלב ודבש,

ולכן, כיוון שזה נעשה מייד,

אם כן זה לא גרמה אלא זה מעשה גמור,

ולכן אמרנו שמה שהם קוראים גרמה זה לא נכון,

ומן הראוי בלכתחילה לא לעשות את הדרך הזו,

אלא אך ורק להשתמש בעצה הקודמת,

שהחליבה כל כולה תהיה אך ורק על ידי גויים.