חובות הלבבות - א' | הרב אמנון יצחק [תשס"ו]

חובות הלבבות - א' שער הבטחון של רבינו בחיי בחובות הלבבות 

שיעור 1

בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירויח!

אמר המחבר: מפני שקדם מאמרינו בחיוב קבלת עבודת האלקים, ראיתי להביא אחריו מה שהוא צריך יותר מכל הדברים לעובד האלהים יתברך. 

זאת אומרת שער הזה, שער הבטחון, הוא הדבר הנצרך ביותר, למי שעובד את האלקים, 

והוא הבטחון עליו בכל דבריו, שיהא האדם בוטח בהשם יתברך בכל דבריו, ובכל עניניו, בעבור מה שיש בו מן התועליות הגדולות, בענין התורה, ובענין העולם. 

גם בעניני הרוחניות, וגם בעניני הגשמיות, צריך האדם לבטוח בהשם, ויהיה לו תועלת גדולה מאוד. גם אם אדם היה רוצה להשיג עולם הבא, וגם אדם רוצה להשיג עולם הזה, מי שיעשה זאת על ידי הבטחון שלו בהשם יתברך, תהיה לו תועלת גדולה. 

מהם, מנוחת נפשו ובטחונו על אלהיו יתברך, כמו שהעבד חייב לבטוח על אדוניו. 

זאת אומרת, אדם שהוא עבד, ויש לו אדון, הוא חייב לבטוח באדון שלו, עליו כל צרכיו. זאת אומרת, הוא לא צריך לדאוג למיטה לישן בלילה, הוא לא צריך לדאוג לאוכל, לפת לחם, בטוח שהאדון יתן לו את כל צרכיו, ואדם כזה יש לו מנוחת הנפש הוא לא צריך לחפש את זה כל מה שהוא צריך לעשות זה להיות עבד ולקיים את רצון אדוניו אז מנוחת הנפש שמשיג האדם על ידי הבטחון בהשם [יתברך] זה כמו עבד שחייב לבטוח על אדוניו, ואם עבד בוטח באדון, כל שכן אנחנו שצריכים לבטוח בקב"ה. 

מפני, שאם איננו בוטח באלהים, [הוא] בוטח בזולתו, מה המשמעות, אדם שלא בוטח באלקים, אז במי הוא בוטח? אז הוא בוטח בזולתו או באנשים אחרים או שהוא בוטח בעצמו, ומי שבוטח בזולת השם, מסיר האלהים השגחתו מעליו, ומניח אותו ביד מי שבטח עליו. 

זאת אומרת, מי שבוטח לא בקב"ה אלא בזולתו, הוא גורם לעצמו רעה גדולה, כי הקב"ה מסיר את ההשגחה שלו מעליו, ומניח אותו ביד מי שבטח עליו. אתה בוטח במישהו אחר? אתה בוטח בעצמך? נראה, תסדרו, אתה לא צריך אותי כבר, זאת אומרת, הוא גורם לעצמו נזק רב שההשגחה האלוקית שהיתה יכולה לעזור לו בכל דבר ודבר, אילו היה בוטח, נעדרת ממנו. 

ויהיה כמי שנאמר בו "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם" (ירמיה ב, יג). 

זאת אומרת, שתי רָעוֹת עשו עם ישראל "אֹתִי עָזְבוּ" קודם כל עזבו את הקב"ה, ולמה עזבו את הקב"ה? "לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם". 

הקב"ה הוא המקור של הכל! והוא המקור של הפרנסה, והוא המקור לכל. עכשיו, מדמים את זה למים, יש מבוע שממנו יוצאים המים, והוא המקור לכל המים שנמצאים. ויש "בֹּארוֹת" זה מקום שאליו הגיעו המים מן המבוע, אז מה יותר טוב שתהיה, מחובר למקור או שתהיה מחובר לבור? הבור יכול להסתם, הבור יכול שהמים יגמרו, הבור יכול להיות נשבר אז ממילא לא ישאר בו כלום והאדם היה לו את האפשרות להיות מחובר למבוע והוא הולך אצל הבור, דהיינו אצל אלה שהם מושפעים מהקב"ה הקב"ה הוא מקור לכולם, והוא משפיע לכולם, ואם אתה בוטח בזולתו, מי זה זולתו? זה אחד שהוא גם כן מושפע ממנו, אז הוא רק העתק, הוא רק בור, הוא רק אחד שמתמלא, אז תהיה מחובר למבוע ותקבל הכל. 

ואמר "וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב" (תהלים קו, כ) זאת אומרת, יכול אדם לקחת, כמו שהיה במעמד הר סיני, ואחריו, כשלקחו עם ישראל, את עצמם, וסטו, והעמידו עגל "בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב" והחליפו כביכול, את הקב"ה, בשור. 

אמר הכתוב "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ" (ירמיה יז, ז) מי שהוא בוטח בהשם, הוא כבר יש לו ברכה, הוא כבר ברוך. ולא עוד, אלא שהקב"ה יהיה "מִבְטַחוֹ" מי שבוטח בהשם, הקב"ה לא מכזב אותו. "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" (תהלים לב, י) מכל מקום, מכל צד, אבל צריך להיות בוטח בשם ולא בזולתו, אבל כשאדם מערבב את זה, וגם בוטח בזולתו אז השם מסיר השגחתו ממנו. 

[את הפרטים האלה אנחנו תכף נראה: ...מכל מקום אם תהיה בוטח בהשם ב - 100% לא תהיה לך גם שאלה כזאת...]. 

"אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב" (תהלים מ, ה) "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ" מי ששם את השם שרק הוא "מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב" – "רְהָבִים" זה כל הענינים התאוות של העולם הזה וכל הדברים הנוצצים "וְשָׂטֵי כָזָב" אלה שנותנים לו לסטות מדרך הישר אל הכזב, אשריו של "הַגֶּבֶר" הזה, מי שהוא נאמר עליו אשריו, הוא מאושר בעולם הזה, והוא מאושר לעולם הבא. 

ולא עוד, אלא שכתוב בירמיה "אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן ה' יָסוּר לִבּוֹ" (ירמיה יז, ה) לא רק שברוך מי שבוטח אלא "אָרוּר" מי שלא בוטח "אָרוּר" יש לו קללה, לא רק זה אלא שהוא "וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ" הוא מאמין שהבשר שלו שכוחו וגבורתו הם יהיו בעזרו ואז "וּמִן ה' יָסוּר לִבּוֹ" כי אדם שתולה בעצמו ולא תולה בטחונו באלקים ואין עיניו נשואות כלפי מעלה, סופו שהוא יסור מן השם יתברך. 

מה מחבר את האדם אל הקב"ה? הצריכות שלו ממנו, כשאדם יודע שהוא תלוי בחסדי השם יתברך, אז תמיד עיניו תלויות אליו, לכן הקב"ה יכול להושיעו בכל דבר ודבר, אבל אם בן אדם אומר שהוא מסתדר בכוחות עצמו והוא כבר לא פונה לקב"ה וממילא הוא סוטה מן הדרך עד שהוא עוזב אותו לגמרי. 

ואם יבטח על חכמתו ותחבולותיו וכוחו והשתדלותו, אז יש אנשים שהם חכמים מצד טבעם, ואם אין להם חכמה מספיקה כדי להשיג את מה שהם רוצים אז יש להם תחבולות שהם עושים בשביל להשיג ויש כאלה שיש להם כח גופני ובכח הזה הם יכולים להשיג כל מיני דברים ולעשות כל מיני פעולות ואם אין להם כל כך כח מספיק אז הם משתדלים בכל מיני השתדלויות כל אלה שהם בוטחים על חכמתם ועל התחבולות שלהם כוחם והשתדלותם יגעו לריק ויחלש כוחם ותקצר תחבולתם מהשיג את חפצם, הקב"ה יתן להם לגעת לריק, וכוחם יחלש, ותקצר התחבולה, והם לא ישיגו את מה שהם רוצים, כי צריך גזירת עליון בשביל להשיג את מה שרוצים, בלי גזירת עליון, אדם לא יכול להשיג שום דבר, מה שאדם מדמיין, שהוא מצליח להשיג, זה רק הטעאיה. 

אדם, זורע בשדה, כשהוא זורע בשדה, אז נראה שכח ידו עושה את הדבר את הפעולה כן אבל מכאן ועד שיצא לך מזה תבואה ועד שתתפרנס ממנה עוד הדרך ארוכה, צריך שיהיה גשמים, וצריך שיהיו גשמי ברכה, וצריך שתהיה שמש וצריך שלא יהיו תולעים וצריך שזה יגדל, ותצליח לקצור ולא תחלה ושזה לא יתעפש, ולא יבואו צפורים ויאכלו את זה ואחרי שתקצור שתכניס את זה למתבן ואחרי שתכניס את זה לשם שזה לא ישרף ואחרי שתמכור שהצ'יקים לא יקפצו, ואתה צריך עוד הרבה הרבה הרבה הרבה עד שתהנה מיגיע כפיך אבל אתה עושה ואתה חושב הנה עצם זה שזרעתי, מחכים, וזה מה שיתן. 

בכל דבר זה כך, רק מה? אנחנו צריכים לעבוד על זה שאפילו הדברים הפשוטים; אני מגיש את היד בשביל לקחת כוס מים ואני לכאורה בטוח שאני יוכל להרים אותו אנחנו כבר שוכחים שבעצם הקב"ה ברגע אחד יכול לייבש את ידו של האדם, ואנחנו שומעים חדשות לבקרים; שבן אדם קיבל אירוע מוחי, וחצי גוף השתתק, טיק - טק פתאום, אין הסבר, אין כלום, טיק' חצי גוף השתתק רגע רגע קח את הכוס עוד לא... היית בדרך אין שום דבר לא יכול לזוז אז זה שבינתיים אנחנו יכולים לזוז והכל זה לא מכוחנו זה מה שהשם מאפשר לנו כרגע להזיז וצריך לזכור את זה על כל דבר ודבר שמה ששם נותן לו שהכוחות שלנו יפעלו בכלל [יפעלו] כתוקנם זה חסד השם יתברך. 

לכן, אם יבטח על חכמתו ותחבולותיו וכוח גופו והשתדלותו יגע לריק יחלש כוחו תקצר תחבולתו מהשיג חפצו, כמו שאמר הכתוב "לֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם" (איוב ה, יג). 

וכתוב בקוהלת "שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם" (קהלת ט, יא) ואמר "כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב" (תהלים לד, יא). 

זאת אומרת, אנחנו כרגע, נתמקד במה שהוא כתב כאן, כתוב "כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב" זאת אומרת, "כְּפִירִים" זה אריות מלכי היער ג'ונגל הכל מזומן לפניהם, ואפילו שהם צעירים הכפירים ויש כח במותניהם להשיג את טרפם אם השם לא יזמן לפניהם את הזברה או את הצבי שיעבור שם אז הוא יכול להיות חזק אבל אין אוכל אז "כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ" אבל "וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב" מי שדורש את השם לא חסר "כָל טוֹב". 

אז שאלו פעם מה זה "וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב"? רואים שיש דורשי השם, אברכים שחסר להם, שחסר להם הרבה אפילו, ונכנסים אצלהם הביתה ורואים שחסר? 

אבל הבעיה, שאנשים מחפשים לראות אצל האברכים את 'הכל טוב' והאברכים לא מחפשים את ה: "כָל טוֹב". 

למה הדבר דומה? לאחד שנכנסים אצלו הביתה ויש לו 8 ילדים וזה שנכנס אצלו עומד ומשתומם ואומר איך זה יכול להיות בית עם 8 ילדים ואין להם 'אגד', יש כאלה שמים 'אגד' בתוך האמבטיה, כמה תרופות, כמה תחבושות, כמה זה... בית מלא ילדים בלי תרופות בלי כדורים בלי שום דבר איך זה יכול להיות? זה חוסר אחריות! 

אז פקח אומר לו: מה אתה רוצה? זה משפחה בריאה הם לא צריכים את זה, מי שבריא לא צריך כדורים בית חולני הם צריכים הרבה כדורים ואלה שנופלים כל היום הם צריכים תחבושות אבל אלה בית בריא מה אתה רוצה?! 

"וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב" מה הבעיה של אדם שהוא לא שומר תורה ומצוות, שהוא לא דורש את השם? הוא מחפש מהעולם הזה את ה: "כָל טוֹב" הכי טוב, הוא לא רוצה פחות מטוב טוב רק, לא מספיק לו, הוא רוצה בסט', בסט! אז הוא הולך ורץ וכל החיים שלו זה ברדיפה אחרי הכל טוב, הכל טוב, הכל טוב, מה נשמע? - הכל טוב, אומרים לך, הכל טוב. איזה הכל טוב? חסר לך משהו? בטח, היה רוצה עוד כסף היה רוצה עוד כבוד היה רוצה עוד זה, אבל הוא אומר הכל טוב... כל המשמעות של החיים שלו זה להשיג את הכל טוב פחות מזה הוא לא רוצה להתפשר, מסכן אדם כזה הוא לא ימצא לעולם את הכל טוב. 

אבל "וְדֹרְשֵׁי ה'" לא רוצים את ה: "כָל טוֹב" מה שהשם נותן, חלקם שהוא נותן, הם מסתפקים בו 'אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ!' (אבות ד, א) ויותר מחלקו יכול להיות לו? לא יכול להיות לו, וכיון שהוא יודע שיותר מחלקו לא יכול להיות לו, אז הוא לא רץ אחרי כלום, כי חלקו מזומן והוא יגיע אליו ו: 'מזונותיו קצובים', אז מה הוא צריך להתרוצץ? מה שצריך להגיע יגיע! מה כן הם? דורשי השם! דבר אחד הם רוצים כל החיים: דורשים את השם, ומי שדורש את השם - השם מצוי תמיד, אז זה לא חסר אף פעם אז "וְדֹרְשֵׁי ה'" לא יחסרו כל טוב הם יש להם הכל טוב אבל הכל טוב של הבני אדם לא חסר להם בכלל ממילא מה אתה מתמיה עליהם? הם לא מחפשים את זה, אדם יכול לישון עם מיטה של הסוכנות, ויכול עם שלחן ושרפרף, ולחיות טוב. 

תכנסו אצל הרב שלי (הג"ר יהודה שפירא זצוק"ל תלמידו של החזון אי"ש זצוק"ל ומייסד ארגון "שופר" להפצת יהדות) ותראו כך הוא ישן כך הוא חי בית פשוט בלי שום דבר כסא מטה, כסא נח קטן של פעם, וחי טוב. חי טוב, לא חסר לו כלום, לא חרד על שום דבר, שום דבר לא נסרט לא נפל לא נשבר, אין לו שום דאגה, כלום. יכולים לבוא הרבה ילדים לקפוץ על המיטה לעשות מה שרוצים, שום דבר לא מפריע. אבל אלה שהם מסכנים רצים אחרי הכל טוב אלה הם חסרים אז "כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב". 

אבל קוהלת אומר "שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם". 

אתם רואים כאלה באולימפיאדה, רצים רצים רצים פיששש... 4 שנים רצים מתכוננים לאולימפידאה, אלה רצים רצים ויש כאלה לפעמים לפני הסיום צי'ק... נכשלים "לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ" 4 שנים הלכו לטמיון נפלו לפני שהגיעו לגמר. כי יש כאלה שרצים 42 קילו מטר, רצים רצים כל יום, כל יום, כל יום, נהיה את התחרות אם הם פחות ממקום 3 מי זוכר אותם מי יודע בכלל מתוך אלפים הגיעו למקום 4 אף אחד בכלל לא יודע מי היה שמה בכלל והוא רץ רץ כל החיים שלו רץ רץ רץ. 

"וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה" היה אחד קראו לו ברוזלי 'איש הזעם', פעם אחת עשה אה'... והלך! זהו, נגמר הסיפור. 

"וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם" זאת אומרת אדם חושב שהוא חכם אז הוא תמיד ישיג "לֶחֶם" ויש כאלה שלא משיגים לחם אפילו שהם חכמים גדולים, ורעבים, ומסכנים. 

בואו נראה כמה דוגמאות שמביא המדרש, דבר מדהים ביותר! ואם זה נאמר באותם צדיקים, וגדולים, וחסידים לפני השם יתברך! מה אנחנו נגיד? 

כתוב "כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ" זה עשהאל שנאמר "וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה" (שמואל - ב ב, יח) ומה היה קלותו? שהיה רץ על סאסאי שיבוליא ואינם משתברים. אתמול "וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו" והיום "וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית" (שם כג). 

מה היה הסיפור? עשהאל היה בן אחותו של דוד המלך, ואיש צבאו, שנאמר בו "וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה" וזה שנאמר "כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה" לומר לך מה היתה קלותו? עד היכן היתה קלותו של עשהאל? שהיה רץ בשדה על סאסי שיבולייא, על השערות זקן שעולות בראשי השיבולים וכשהן זקופות, כשהשדה בקומתה, דקות ויבשות ופריכות מאוד להשבר, אחרי שהם מתייבשות, מה זה השערות האלה שיש בחיטה? כלום. והוא היה רץ במהירות, ואינן משתברים מכובדו בדורכו עליהם במרוצתו, מתוך שהיה קל במרוצתו כציפור מעופף, מהירות הריצה שלו היתה כזאת, שלא היה נרגש אפילו על השיבולים, הכובד שלו! 

מי שראה פעם צבאיים שהם מדלגים על המים כשהם עוברים במים אז גם כן בגלל המהירות של הריצה שלהם אז הם נוגעים רק במים ככה קצר וקטן והופ הם עוברים את המים על המים הם רצים ולא שוקעים מרוב המהירות, והמהירות של הצבי שלהם כך היה עשהאל שהיה רץ על ראשי שיבולים, ולא היו מתכופפות ואינן משתברים מכובדו, כיון שהיה קל במרוצתו כציפור מעופף. 

ובסוף מה קרה איתו? נלכד ונהרג בידי אדם בתוך מרוצתו! אז "כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ" שכן אתמול נאמר בו "וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו" והיום כשהגיע שעתו מה נאמר בו? "וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו וַיִּפָּל שָׁם וַיָּמָת תחתו [תַּחְתָּיו]" הוא היה בטוח שהוא בורח, שהרי היה קַל "בְּרַגְלָיו" אבל לא עמדה לו לעשהאל קלותו משהגיע זמן פקדותו זאת אומרת "כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ". 

אמנם, יש מצבים אחרים, מספרים על קלסיוס קלי, שפעם אחת הוא נכנס לאיזה מועדון, והוא תלה את החליפה שלו שמה, והוא נכנס לבפנים, אז הוא שם פתק בחוץ 'אלוף העולם באיגרוף', שלא יתעסקו עם החליפה... הוא חזר בחזרה הוא לא מצא את החליפה הוא מצא פתק אחר כתוב 'אלוף הארץ בריצה', אבל מכל מקום "כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ". 

"וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה" זה אבנר, שכתוב "הֲלוֹא אִישׁ אַתָּה וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל?" (שמואל - א כו, טו) דאמר רבי אסי משום רבי יוחנן: נוח לו לאדם להזיז כותל 6 אמות בנוי בעובי, מלהזיז רגלו אחת של אבנר! והיום? "הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר?!" (שמואל - ב ג, לג). 

מה הסיפור איתו? "וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה" הגיבור זה אבנר שהרג את עשהאל הוא אבנר בן נר שר צבאו של שאול מלך ישראל ובן דודו גיבור ישראל היה שכתוב בדברי דוד אליו "הלא איש אתה, ומי כמוך בישראל, ולמה לא שמרת את אדוניך המלך?" כשנכנס דוד המלך למערה, וכרת שמה מכנף מעילו של שאול, אז כשהוא יצא הוא טען כנגד אבנר הוא אמר לו "הֲלוֹא אִישׁ אַתָּה וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל וְלָמָּה לֹא שָׁמַרְתָּ אֶל אֲדֹנֶיךָ הַמֶּלֶךְ?" 

זאת אומרת "הֲלוֹא אִישׁ אַתָּה" אין כמוהו גיבור בישראל וכמו שאמר רבי אסי משום רבי יוחנן נוח היה לו לאדם להזיז כותל מאבנים שש אמות בעובי, 3 מטר עובי! יותר קל להזיז קיר, כותל בנין חזק ביותר, מלהזיז רגלו של אבנר מרגלו השניה כשהוא צומדם זו לזו! אם הוא היה עושה מספריים, סוגר את הרגלים, יותר קל להזיז קיר של 3 מטר! זה היה הכח של אבנר, כך היתה גבורתו. 

והיום? בבוא שעתו, נהרג אבנר בידי יואב בן צרויה, שר צבאו של דוד, ובן אחותו, בדמי עשהאל אחיו אשר הרגו אבנר שהוא היה גואל הדם של אחיו עשהאל שהרג אותו וכאשר דוד מקונן עליו "הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר? לֹא אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ" (שמואל ב ג לד) והיכן היתה גבורתו? איפה היתה גבורתו של אבנר בו ביום? לא עמדה לאבנר גבורתו משהגיע יומו. אז רואים שאומר שלמה המלך עליו השלום "וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה". 

"וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם" זה שלמה, אתמול "וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח!" (מלכים א ה ב) וכתוב "עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים" (שם ג') אמר רבי יוחנן: וכן בכל יום ויום, וכן כל אשה ואשה עושה לו סעודה, כסבורה שהוא סועד אצלה, אלף נשים היו לו וכל אחת מכינה סעודה! 

והיום? "וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי" (קהלת ב, י) מאן דאמר: גונדיה, ומאן דאמר: קנה, ומאן דאמר: כשרתיה. יש מי שאמר: קערה שלו, ויש מי שאמר: שזה המקל שלו שנשאר לו, ויש מי שאמר: רק החגורה נשארה לו. 

מה היה הסיפור עם שלמה המלך? "וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם" זה שלמה המלך שהיה חכם "מִכָּל הָאָדָם" (מלכים א ה יא) ובחכמתו כלכל את ביתו, בכבוד ויקר, ובסופו? לא הועילה חכמתו בעוניו, כשהיה עני, שכן אתמול כשהיה גדול מה כתוב בו "וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח!" וכתוב שם מיד עוד "עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים!" (שם ג) כל זה סעודה של שלמה המלך "וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָּבִים הָאֵלֶּה אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְאֵת כָּל הַקָּרֵב אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אִישׁ חָדְשׁוֹ לֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר" (שם ז) וכל זה היתה כלכלת ביתו וכל זה היה לרוב כדי לכלכל אותו ואת כל אנשי ביתו. 

וגם כאשר אמר רבי יוחנן: וכן בכל יום ויום, "וכן" מה פירוש? לא בבית אחד בלבד, אלא כל אשה ואשה מנשי שלמה בביתה היתה עושה לו כך, כל יום היתה עושה לו סעודה כזאת, וגם כל אשה עושה לו סעודה, שכן אלף נשים היו לו לשלמה, וכל אחת ואחת מהן בכל יום ויום, עושה לו סעודה גדולה כזו, לו ולכל בני פמלייתו המלוה אותו! למה? שהיא סבורה שהוא סועד אצלה היום, כך היה לחמו בחכמתו בשעתו. 

והיום, בסופו? כשהוריד אותו הקב"ה מכסאו מה כתוב בו? "בכה ואמר "וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי"?" זה מה שנשאר לי החלק שלי "מִכָּל עֲמָלִי"? 

מה היה חלקו מכל עמלו? כשהוא נטרד מביתו, שהקב"ה הוריד אותו מכסאו על 3 עבירות שהוא עבר; שהוא הרבה לו נשים, והרבה לו כסף וזהב, והרבה לו סוסים, והוא חשב שאם הוא יעשה והוא ירבה אז הוא לא יחטא, כי הוא הבין מה הטעם שכתוב בתורה, אז הוא אמר 'לי זה לא יקרה'. 

אז הקב"ה ענש אותו, על כל עבירה שנה; 3 שנים הוריד אותו מכסאו! והיה עני ומסתובב בעיר, ומכריז ש: 'אני שלמה, אשר מלכתי בירושלים'. וכולם מלגלגים עליו... כי באותה שעה אשמדאי מלך השדים ישב על כסאו בדמותו והוא היה מנהל את המדינה והוא היה הולך ואומר 'זה אני, זה אני' וכולם צוחקים עליו. אז כשהוא ירד נטרד מביתו ומכסאו ומכל הרכוש שלו ונשאר לו רק נעט ממלבושיו וחפציו היקרים היה מראה בידו "וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי" - "וְזֶה" זה מראה באצבע. 

מה נשאר לו? נחלקו חכמים בדבר חד מאן דאמר גודיה, הקערה שלו נשארה שדרך העניים הנודדים עמהם עם קערה לאסוף להם קצת אוכל מן הפתחים, ומאן דאמר קנה המקל שלו נשאר לו רק מקלו, ומאן דאמר כשרתיה רק חגורתו כדרך נודדי דרכים לחגור מותניהם בהליכתם ולהשען על מקלם, כל זה נשאר לו, מכל מה שתארנו קודם, כשהיה מחזר על הפתחים, נותנים לפניו קערה של תבשיל גריסים. זה מה שנשאר לו כל חכמתו של אותו חכם גדול "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם" (מלכים - א ה, יא) (וַיֶּחְכַּם מִכָּל בני קדם) לא נשאר לו כלום בעוניו, אז ראינו: "וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם".

נו, אני שואל את עצמינו: אם "לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם" כמו אלה הגדולים, מי מאתנו יכול לבטוח על מה שיש לו בכלל? כשמגיע הגזירה מהשם, והקב"ה מחליט שמגיע שעתו של האדם, שום דבר לא יועיל לו. 

נראה עוד דוגמאות "וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר" (קהלת ט, יא) ממשיך שלמה המלך ואומר: "וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר" מי זה? 

זה איוב. אתמול "וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן..." (איוב א, ג) "וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ" (איוב א, י) אמר רבי יוסי ברבי חנינא: "פָּרַץ" גדרו של עולם! דהיינו; בכל מקום מנהגו של עולם, זאבים הורגים את העיזים אבל באיוב העיזים הורגים את הזאבים. 

והיום מה הוא אומר? "חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי" (איוב יט, כא).

זאת אומרת, איוב, שהיה נבון והיה גם עשיר גדול בתחילתו מה כתוב בו באיש הצדיק והנבון הזה שהשם מעיד עליו שאין כמוהו בכל הארץ "אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע... וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת וַעֲבֻדָּה רַבָּה מְאֹד וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם!" (איוב א, פסוקים א, ג)

 ומה נאמר בו? "וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ" לא כתוב וּמִקְנֵהוּ 'גדל' בָּאָרֶץ אלא "פָּרַץ" אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מקנהו של איוב "פָּרַץ" גדרו של העולם, גדר שגדר הקב"ה בטבע של עולם, שבכל מקום מנהג העולם שזאבים הורגים את העיזים, אבל באיוב, העיזים שלו הורגים את הזאבים, כל כך הצליח את עושרו ואת נכסיו הקב"ה. 

והיום, כשהקב"ה ייסר אותו ביסורים, מה הוא אומר לרעיו? "חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי" נתחנן לפניהם כעני נכנע משנגעה בו יד השם הפסיד כל ממונו ומתו לו כל הנכסים והוכה כל גופו בשחין ואיבד 10 ילדים ביום אחד! אז מה רואים? רואים: "וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר" – "לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה" (משלי יא, ד). 

"וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן" (קהלת ט, יא) ממשיך שלמה המלך ואומר: "וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן" זה יהושע. 

אמר רבי אחוה בריה דרבי זירא: 2 דברים דיבר יהושע בפני משה, ולא נגמל חן בעיניו. ואלו הם; אחד במינוי הזקנים, ואחד במעשה העגל. במינוי הזקנים כתוב "אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם" (במדבר יא, כח) 

אמר לו: כלם והעבירם מן העולם 

אמר לו משה: "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי?" (שם כט) 

אמר לו: יהושע בך אני מתקנא הלואי בני כיוצא בך הלואי כל ישראל כיוצא בך "וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים" (שם). 

ואחד בעגל, שנאמר "וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה" (שמות לב, יז). 

אמר לו משה: יְהוֹשֻׁעַ! אדם שעתיד להנהיג שררה על 60 ריבוא אינו יודע להבחין בין קול לקול? "אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה" (שמות לב, יח) כמו שאתה אומר "וְגָבַר יִשְׂרָאֵל" (שמות יז, יא) "וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה" (שמות לב, יח) כמו שאתה אומר "וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ" (שמות יז, יג) אלא, "קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ" (שמות לב, יח) אמר רבי אסי: קול קילוס של עבודה זרה אני שומע, רבי יודן משם רבי אסי אמר: אין לך כל דור ודור שלא נטל אונקיא אחד של עגל. 

אז מה כתוב ביהושע? "וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן" היודע בעל החן זה יהושע, שנאמר בו "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לד, ט) הרי דעת, והרי חן שיש לו. 

ומכל מקום, היו לו שעות שלא נשא חן, ולא נתקבלו דבריו על הדעת. כאשר אמר רבי אחוה בריה דרבי זירא: שני דברים דיבר יהושע בפני משה רבו, ולא נגמל ולא נטל חן בעיניו, ואלו הן: 

אחד, במינוי הזקנים כשציוה השם למשה למנות אליו 70 זקנים, זה היה מקרה 1, ואחד במעשה העגל, שעשו ישראל כשבושש משה לרדת מהר סיני. 

מה כתוב במינוי זקנים? משמינה משה את 70 הזקנים "וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ" (במדבר יא, כו) 

כתוב " וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה... וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם!" כך אמר לו יהושע למשה 'כלם והעבירם מן העולם'. למה? שהם מתנבאים דברים שאינם לכבודו של משה רבם, זאת אומרת, הם אמרו שהוא לא מכניס את עם ישראל לארץ ישראל. ויהושע אמר כן, כמקנא לכבוד משה רבו, שהיה כבודו יקר בעיניו. 

אלא, שלא עשה נכון, שהורה הלכה זו בפני רבו מה לעשות להם, הוא אמר למשה 'כלם' על זה נענש, וזהו שנאמר מיד "וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי?" 

שלפי הפשט: תמה כאן משה על יהושע למה הוא מקנא לכבודו? אלא שיש לתמוה למה לא יקנא התלמיד לכבוד רבו? על כן דרוש "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי" למה אתה מייחס לי מידת קנאה לחשוב שאני מקנא בהם על כך?. 

ובדרך הדרש זה נאמר "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי" אתה אומר שאני מקנא עד שנראה לך שצריך אתה לקנאות על כבודי? וכך אמר לו משה ליהושע: יהושע, הכי בך אני מתקנא? שרוח השם עתידה לנוח עליך? הלואי שתהיה אתה כיוצא בי ברוח הקודש! הלואי שאתה תהיה כמוני ברוח הקודש הלואי יהיה בני כיוצא בך! הלואי יהיו כל ישראל כיוצא בך! שאין אני מקנא במי שרוח השם נחה עליו. וזהו שמשה אומר לו מיד "וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם". לא מצא יהושע חן בדבריו אלה לפני רבו. זה דבר אחד, שלא מצא חן, אפילו שהוא היה חכם ונבון. 

ואחד בעגל, שנאמר שם לאחר שעשו אותו "וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר..." (שמות לב, טו) "וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה. וַיֹּאמֶר אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ" (שם יז - יח). 

לא הבחין יהושע בקול תרועת הָעָם בַּמַּחֲנֶה על מה הם מריעים בקולם, ולא עלה על דעתו שקול חוטאים הוא. כיון שהוא המתין למשה בירידתו מן ההר, והם שמעו קולות מתוך המחנה והוא לא הבחין מה היו הקולות האלה, על כן אמר לו יהושע למשה: "קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה". 

ומשה שידע שאין זו מִלְחָמָה, שכן בטרם ירד מן ההר כבר אמר לו הקב"ה מה עשו ישראל, כמו שנאמר "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ..." (שמות לב, ז) "עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (שם ח) 

על כן אמר לו משה: יהושע! אדם שעתיד להנהיג שררה על 60 רבוא, אינו יודע להבחין בין קול לקול; בין קול של מִלְחָמָה לקול של חוטאים? 

אלא, אמר לו משה: "אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה" ולא שמשה הסכים ליהושע שמלחמה היא, והיה מסתפק אם גוברים ישראל או לא, שהרי ידע שלא כן הוא; אלא כך אמר לו: אין כאן בפיהם קול הודיה להשם על הנס והגבורה שעשה להם זה עתה במלחמת עמלק, אני לא שומע קול ענות גבורה על הגבורה של השם שעזר להם במלחמת עמלק הם לא מודים לו, כמו שכתוב "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל" (שמות יז, יא). 

וכן "וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה" אין גם עתה בפיהם קול הודיה על נפילת עֲמָלֵק תחתיהם בידך, כמו שכתוב "וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב" (שמות יז, יג) שכן ראוי להם לעשות, להודות, על זה שיהושע הכניע את עֲמָלֵק והם שכחו את החסד הזה. 

ולא עוד, אלא "קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ" - "עַנּוֹת" כמו שאמר רבי אסי: קול מענה של קילוס של עבודה זרה, שהם משבחים לעבודה זרה, שזה קול חירופין וגידופין כלפי מעלה, "קוֹל עַנּוֹת" קול קילוס של עבודה זרה אני שֹׁמֵעַ, זה מה שאני שֹׁמֵעַ אומר לו משה רבינו, וזהו "עַנּוֹת" חירופין וגידופין המענים את נפש השומעים כשנאמרים לו. 

או "קוֹל עַנּוֹת" מלשון עינוי, שעליו עתידים ישראל להתענות ביסורי הפורענויות. 

"קוֹל עַנּוֹת": זה דבר שמענה את מי ששומע את הקילוסים האלה לעבודה זרה. 

וזה גם רמז "קוֹל עַנּוֹת" איזה עינויים יעברו ישראל, הקול הזה משמיע, שהם עתידים לקבל, כמו שאמר רבי יודן בשם רבי אסי: אין לך בכל דור ודור בעם ישראל מאותו עון של העגל ואילך שלא נטל בכל פורענות עונות הדור גם כן אונקיא, מידה קטנה אחת של פורענויות מעון אותו העגל, זאת אומרת בכל דור ודור הקב"ה חילק את עון העגל לחתיכות חתיכות בשביל חלילה לא לענוש את כולם בבת אחת כי לא היה נשאר משונאיהם של ישראל כלום, לכן הקב"ה חילק את זה, וכל דור מקבל אונקיא מידה קטנה של חלק פירעון של אותו חוב, וכמו שאמר הקב"ה: "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם" (שמות לב, לד). 

והרי גם כאן לא מצא יהושע חן בדבריו בעיני משה רבו ולא ידע דבר על נכונו, והרי אנחנו רואים "וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן". אפילו מי שהוא "מָלֵא רוּחַ חָכְמָה" והוא נקרא 'יודע', פעמים הוא לא מוצא חן למרות ידיעתו. זאת אומרת, אין לאדם לתלות אפילו ברוח הקודש שלו, ואפילו הוא מָלֵא ברוח חָכְמָה, פעמים שהוא לא יכול לזהות אפילו בין קול לקול, ואפילו לפעמים הוא יכול להבין דברים לא לאשורם, כמו שהוא אמר לכלות את אלדד ומידד שהם מתנבאים, ומשה אומר לו: "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי?!". 

[...למה זה בסדר? ...זה מצד הפשט אנחנו אומרים כן שהוא קינא אבל למה אתה צריך להורות הלכה בפני רבך תגיד לו מה שאתה שמעת ותן לו להחליט אבל אתה מורה הלכה בפני רבך אתה אומר לו 'כלם' למה אתה צריך להגיד לו מה לעשות אז הוא אומר לו: מה אתה מדבר? אני מקנא למישהו? אדרבה! "יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ" (תהלים קיט, עד) זה הבחינה: כל מי שרואה ירא שמים שמח, אדרבה! שיתרבו כאלה בישראל שכל עם השם יהיו נביאים]. 

דבר אחר "כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ" (קהלת ט, יא) זה משה, אתמול טס ברקיע, ועולה כעוף, שנאמר "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים" (שמות יט, ג) והיום "כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (דברים ג, כז); אפילו חבל של 50 אמה לא היה יכול לעבור. משה רבינו! 

משה רבינו "שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ" אומר שלמה, הקל בעל "הַמֵּרוֹץ" זה משה שהיה אתמול יכול לטוס ברקיע ועולה כעוף כנשר לרקיע לקבל את התורה, כמו שנאמר במתן תורה "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים". 

והיום כשהגיע זמנו למות, היה מבקש לעבור את הירדן לארץ ישראל ואינו יכול "כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" אפילו חבל ארץ של 50 אמה 25 מטר לא יכול היה לעבור כרוחבו של הירדן. השם אמר לו "לֹא תַעֲבֹר!" אתמול, טס! עולה לשמים עולה יורד, עולה יורד, עולה יורד, נלחם עם מלאכים, יכול להם היום אומר "לֹא תַעֲבֹר" 25 מטר אתה לא יכול לזוז אז מה רואים? "כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ" זה אפילו על משה רבינו נאמר. 

"וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה" (קהלת ט, יא) זה גם כן משה. אתמול "מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן" (תהלים סח, יג) מהו "יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן"? "יִדֹּדוּן" בהליכתן, "יִדֹּדוּן" בחזירתן. 

רבי יודן בשם רבי אייבו אמר: מלאכי צְבָאוֹת אין כתיב כאן אלא "מַלְכֵי צְבָאוֹת" אפילו מלכיהן דמלאכיא מיכאל וגבריאל היו מתייראין ממשה! 

והיום אפילו גולירון שבהם, לא היה יכול להסתכל בהם, הדא הוא דכתיב "כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה!" (דברים ט, יט) זה מה שנאמר במשה. 

מה היה עם משה? "וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה" משה רבינו, בעת שעלה לשמים לקבל את התורה, מה נאמר במזמור? "מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל" הפשט של הפסוק: מַלְכֵי ארץ והצבאות, נדדו מפחד, במתן תורה. כל העולם רעד, פחד והמלכים כולם רעדו מה זה? מה זה? קראו מיד לבלעם שיגיד להם מה קורה עד שאמר להם שהקב"ה נותן תורה לישראל, זה הפשט. 

אבל המדרש אומר: מלאכי השמים, מלאכי צְבָאוֹת, מלאכי שמים עליהם נאמר בכתוב "יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן" פעמיים מה זה "יִדֹּדוּן"? מלשון נדידה, קופצים בהליכתן, ו: "יִדֹּדוּן" בחזירתן, רועדים ונודדים בהלוך ובחזור מפחד. למה? 

שהם בקשו שהשם יתן תורה להם, ומשה עמד עמהם במלחמה ונצחם! שתהא התורה לשלל לכנסת ישראל. וכאשר רבי יודן בשם רבי אייבו אמר: מלאכי צְבָאוֹת לא כתוב כאן, אלא "מַלְכֵי צְבָאוֹת" המלכים של מלאכי הצבאות, מי אלה? מיכאל וגבריאל! ראשי גדודיהן וחבורותיהן של כל המלאכים כולם מיכאל וגבריאל היו מתייראים ממשה מיכאל וגבריאל באותה שעה והוא ניצחם. 

והיום בשעה שחטאו ישראל בעגל והיה צריך לבקש רחמים עליהם, אפילו אותם מלאכים, שהם גולירון שבהם, חיילים חלשים וקטנים ביותר, מלאכים פשוטים, קטנים, לא היה יכול משה באותה שעה אפילו להסתכל בהם מפחד! כמו שכתוב "כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה!" זה שני מלאכים אף וחמה "אֲשֶׁר קָצַף ה' עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם" (דברים ט, יט) ואלה מלאכי חבלה ומהם נתיירא! זאת אומרת, בשעה שלא ניתן אפשרות למשה רבינו, אז לא מועיל כל מה שהוא גיבור. 

"וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם" (קהלת ט, יא) מי זה? משה. אתמול עביד קומיסטלטור בפלטין של פרעה שנאמר "וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו" (שמות ב, יא) מהו ויגדל? שהיתה גדולתו להכניס ולהוציא. והיום "קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם" (שמות ב, כ). 

משה רבינו, היה חכם גדול. הוא היה בעל הלחם, אבל בסוף לא הועילה לו חכמתו, ונצטרך לפת לחם. משה רבינו בראשונה גדל בבית פרעה כבן של בת פרעה, ועביד קומיסטלטור, היה שר ונגיד על משק הבית, והאוכלים משולחן המלך בפלטין של פרעה, בארמון שלו. שנאמר "וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו" מהו המשמעות "וַיִּגְדַּל"? ומהו "וַיֵּצֵא"? שהיתה גדולתו להכניס ולהוציא, הוא מחליט במשק הכלכלה של פרעה, מה יאכלו, מה יכניסו, ומה יוציאו. והיה מכלכל במזון את בית המלך. 

והיום, כשביקש פרעה להורגו, והוא ברח לארץ מדין, מה נאמר בו? אומר יתרו לבנותיו "קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם" עני נודד, צריך למתנת "לָחֶם". אז מה רואים? רואים שלא עזר למשה רבינו "וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם". 

"וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר" (קהלת ט, יא) זה גם כן משה. מהיכן בא לו עושר והעשיר? אמר רבי חנין: מחצב של סנפיר גילה לו הקב"ה בתוך אהולו ומצא, ומשם העשיר משה, שנאמר "פְּסָל לְךָ" (שמות לד, א) פסילתן תהא לך. והיום, 'כל הדין עותר', כל זה העושר, 'לא קם ליה', לא עמד לו ולא הועיל לו. 

משה רבינו שהיה נבון מאוד והיה עשיר גדול לא הועילו לו לא התבונה ולא העושר. מהיכן בא לו העושר והעשיר? אמר רבי חנין: מחצב אבנים של ספיר אבן יקרה גילה לו הקב"ה ברא לו הקב"ה למשה בתוך אהלו ומצא אותו וחצב לו משם ופסל 2 לוחות אבנים שנאמר לו לפסול לוחות אבנים, ושהפסולת תהיה שלו, ומשם העשיר משה "פְּסָל לְךָ" פסולת תהיה לך. 

למה הקב"ה העשיר את משה רבינו? באמת מה הוא צריך את זה? הוא לא צריך שום דבר! אבל שלא יאמרו שהצדיקים אין להם... הנה צדיקים, לא כדאי להיות צדיק, צדיק אין לו כלום. אז הקב"ה אמר: לא! לא לא הצדיקים שלי יקבלו בלי עמל בלי יגיעה בתוך האוהל בבית שלו אני אתן לו את הפרנסה שלו בלי שום בעיה! בלי שום בעיה אני אתן לו. 

למה? 

כי משה רבינו בשעה שכולם אספו חמורים חמורים חמורים 90 חמורים לובים לבנים, והעמיסו עליהם מזהב מצרים, מה עשה משה רבינו באותה שעה? הוא ידע את זה ראשון, והוא יכל לקחת 900 אלף חמורים ולמלא אותם, ואחר כך להגיד לכולם... אחד שיודע שיש איזה אוצר הולך ומרוקן כמה שאפשר ואחר כך מודיע 'יש עוד משהו תלכו' הוא לא עשה כך "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ" (שמות יג, יט) איזהו חכם? משה רבינו! "חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֺת" (משלי י, ח) החכם לב לוקח מצות. 

מה אני יקח? זהב וכסף אני אסחב את זה? מה אני חמור? צריך לקחת את זה? אם הקב"ה רוצה לזון ולפרנס אותי, אז הוא יביא לי. אני לא עושה שום דבר, אני לוקח מצות לעולם הבא! אבל אם השם רוצה לדחוף לי מתוך האוהל להוציא לי מחצב של סנפירנון בסדר, אם הקב"ה... אם זה משרת את המטרות של הקב"ה שיתקדש שמו; שהצדיקים גם כן נהנים וניזונים בלא עמל, ובלא יגיעה, אני מוכן שגם כן בתוך האוהל שלי יהיה מחצב של סנפירנון. 

נו אז זה צריך לדעת ביטחון בהשם משה רבינו בכלל לא מודאג, אז הקב"ה דואג לו, שיהיה כבוד שמים, שיגידו שהצדיקים גם כן פרנסתם מצויה. 

רבי, זכה לשני שולחנות, היה עשיר אדיר! אבל הוא נהנה מכל כספו? לא! זקף 10 אצבעותיו ואמר: 'ולא נהנתי מכל מה שיש לי אפילו באצבע קטנה!' אפילו 'מעשר' (10%) הוא לא לקח מכל כספו והונו הכל לקח עשה איתו חסדים וצדקות עם עם ישראל.

כשרבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) בורח מהרומאים, אז הוא בורח למערה. מה הוא לוקח אתו? לוקח כסף? לוקח זהב? לוקח אוכל? מה הוא לוקח איתו? קונטיינר? מה לקח? לקח חבורתא! לקח את הבן שלו. רגע, ומה עם אוכל? אם תכנס למערה, מערה אין בה אוכל, כמה זמן אתה יכול לחיות בפנים? יום, יומים בתענית, אפשר להיות שלושה ימים בתענית, אז בסוף תמות לבד בלי הרומאים... אז איך אתה בורח בלי אוכל? 

אומר: לא! לברוח אני חייב כי יש גזירה ואני צריך לברוח, יש עכשיו רתיחה בשמים ואני עכשיו אומרים לי תברח - אני בורח. אוכל? פרנסה? מזונות? זה הדאגה שלי? – 'מזונות קצובים!' אם הקב"ה רוצה שאני אחיה, הוא יביא לי אוכל. ואם הוא לא רוצה מה זה יעזור? זה יעזור? למה רוטשילד לא מת בתוך הכספת? היה לו כסף היה לו הכל נכנס נסגרה עליו הכספת והוא מת ברעב ליד הכסף! נו אז מה זה משנה? 

אז מי שבוטח בהשם, אין לו שום בעיה! הוא רץ נכנס לתוך מערה והוא בטוח שהכל יהיה בסדר. 

ומה הקב"ה הביא לו? הביא לו נחל של מים והביא לו עץ של חרובים. עץ של חרובים? חרובים זה אוכל? הגמרא אומרת ש: 'חרוב' מלשון מחריב גופו של האדם. יש בזה ויטמנים? מה יש בזה? רק כשכש (רעש באכילה) בקושי, אין הנאה מזה בכלל ואותו טעם, וכמה אדם יכול לאכול אותו טעם? 13 שנה הם אוכלים רק חרובים! ומה הם שותים? רק מים! לא דיאט קולה ולא פפסי איך אפשר לחיות כך? מה הבעיה? כשאתה חי רוחניות, כשאתה מוציא את הזוהר הקדוש, כשאתה מחובר למלאכים, כשאליהו הנביא איתך! מי צריך אוכל? איזה חרובים איזה קישקושים. 

גם רבי חנינא בן דוסא, די לו בקב חרובים! הוא מרצון בוחר בחרובים הוא מספיק לו כל השבוע, העיקר יש רוחניות יש חיים יש עולם הבא. 

אבל פה רואים, הנה, פסל לו הקב"ה סנפירנון אצלו, והיה עשיר גדול, וכשהיה עשיר היה משיח עם הקב"ה כמו עשיר, כתוב "וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת" (משלי יח, כג) איך היה מדבר אצל הקב"ה? "שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ!" (שמות לב, יב) "סְלַח נָא לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה!" (במדבר יד, יט) מדבר לקב"ה כמו עשיר. 

[...לא... בסדר הוא יכול... כן אבל הוא דיבר כך לא בגלל שהוא רצה אלא בגלל שהקב"ה רצה לקדש את שמו יתברך אבל עצם זה כשיש לאדם ממון ויש לו זה, זה נותן לו ביטחון זה נותן לו כח הוא מדבר כמו בעל רמה זה מה לעשות זה עובד כך]. 

אבל כשביקש להכנס לארץ ישראל, כל העושר הזה לא עזר לו, והיה משיח כמו רש, ותחנונים לפני הקב"ה "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר" (דברים ג, כג) תקטו' תפילות, 515 תפילות של רש! ולמה בלשון "וָאֶתְחַנַּן"? מתנת חינם! מתנת חינם! הוא יכול להגיד לקב"ה קח 100 אלף $ תכניס אותי? אפשר לשחד את הקב"ה? "וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד" (דברים י, יז) אתה לא יכול לשחד את הקב"ה מתחנן כמו רש, ב: "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ" (משלי יח, כג) וכל העושר, וכל התבונה שלו לא הועילו לו. 

"וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן" (קהלת ט, יא) זה משה גם כן. 

תראו כמה מעלות היו לו חכם וגיבור ונבון עשיר ולא הועיל לו בשעה שהקב"ה מחליט לא עוזר שום דבר. 

"וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן" זה משה; אתמול "כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי" (שמות לג, יז) אומר הקב"ה, והיום? "אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" (דברים ג, כו) פיש... אתם יודעים מה זה לסתום את הפה של בנאדם? בן אדם מדבר, והוא היה רגיל לדבר, כל מה שהיה מבקש הקב"ה היה שומע, מקשיב לו ורוצה לשמוע אותו ממתין לו ואו... פתאום אומר לו "אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה"! פיש... איזה עצירה זו. 

למה? "כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם" (קהלת ט, יא). 

מה היה אצל משה רבינו? 

יודע היה ובעל חן, אבל לבסוף ניטל מדעו וחינו. משה רבינו היה יודע לרצות את בוראו ולמצוא חן בריצויו בעת שהתפלל על ישראל היה אומר "וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי" (שמות לג, יב) "וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ" (שמות לג, יג) "וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ" (שם) "וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ" (שם טז) וכל הזמן הוא מזכיר את המציאות החן שיש לו אצל הקב"ה. 

ועם זה הוא מצליח אצל הקב"ה הרבה לפעול "גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי" (שמות לג, יז) הקב"ה אומר לו "גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה" [4 פעמים!] וכל פעם הקב"ה אומר לו "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר יד, כ) ומה שאתה אומר אני עושה, מה שאתה אומר אני עושה! "כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם" (שמות לג, יז) הרי נודע, והרי מוצא חן, רואים שהוא היה נודע אצל הקב"ה ומצא חן. 

והיום כשביקש על עצמו בסופו להכנס לארץ ישראל מבקש בתפילות ובתחנונים ימים רבים ולבסוף הקב"ה אומר לו "אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" ניטל חינו ומדעו שתתקבל תפילתו ותשמע בקשתו בחן לא עזר לו שום דבר. 

על כל אלה מסביר שלמה המלך עליו השלום ואומר: למה זה? "כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם" – "עֵת" שהיא פוגעת את האדם ומערערת לו את כל הדברים האלה, והוא מפגיע. מה יעשה? מה יעשה? ילך ויעסוק בתפילה ובתחנונים, והוא ניצל! 

רב הונא שאל לשמואל: מהו "כִּי עֵת וָפֶגַע"? 

אמר לו: כי פעמים שאדם מפגיע בתפילה ונענה פעמים שמפגיע ואינו נענה, שאין לך שסידר תפילות ותחנונים יותר ממשה רבינו, ובסוף נאמר לו "הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת" (דברים לא, יד). 

מה זה "כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם"? שלמה המלך אומר אחרי ראותך את כל אלה שלא עמדה להם שעתם כל אלה הגדולים האלה שדיברנו בהם עת היא שפוגעת את האדם ומערערת לו את כל הדברים האלה את הזריזות את הגבורה את חכמה את התבונה את העושר את הדעת את החן כמו שבא על כל האנשים האמורים, והוא מפגיע אליה, והוא נפגע בה. 

אלא, מה יעשה האדם מראש שינצל משעה רעה של מפגע ומקרה רע? 

ילך ויעסוק בתפילה ובתחנונים שיצילנו השם משעות רעות. 

לעולם יקדים אדם תפילה לצרה. 

מה זה 'לעולם יקדים אדם תפילה לצרה'? מאיפה הוא יודע שתבוא לו צרה? הרי הוא חושב שהחיים טובים? 

אומרים אין דבר כזה! אדם מזומן למקרים ומזומן לצרות! אבל אם הוא יקדים תפילה לצרה, ותפילה עושה חצי ! אז כבר יש לו הצלה פורתא כבר מעצם זה שהוא מתפלל ומקדים, והוא ניצל. ילך ויעסוק שיצילנו השם מהשעות הרעות וממקרים הרעים ומפגעים רעים. זה אנחנו אומרים בתפילה כל בוקר ולא להגיד את זה מהר רק להבין מה אומרים... והוא ניצל מהם בשעתם! וגם אם הוא מתפלל, צריך שיתפלל שתהא תפילתו נעשית בעת רצון, בשעה טובה ורצויה להתקבל. 

ויש שעות טובות, שעות של רצון. לדוגמא; בשעה יש הרצאה ואנשים חוזרים בתשובה זה נקרא "שעת רצון", שמחה גדולה לפניו יתברך! שעה זו פועלת ומסוגלת לפעול דברים גדולים ונצורים, מה שאין בשעה אחרת! לכן צריך לנצל שעות טובות. כשיש שמחה של תורה , כשיש שמחה של מצוה, כשיש איזה שעה בשעה שאדם מתרומם ברוחניות ! באותה שעה היא נחת לפני הקב"ה - ינצל את אותה שעה. 

אבל יש שעות רעות, שעות של כעס של חרון אף אדם לא יועיל בתפילתו אז, ולכן צריך למצוא את השעות ואת העיתוי המתאים. 

רב הונא שאל לשמואל, אמר ליה: מה הוא הדין דכתיב, מה המשמעות של הפסוק "כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם"? 

אמר לו שמואל לרב הונא: פגע תדרוש אותו מלשון תפילה, כי פגיעה היא מלשונות של תפילה; פגיעה, פצירה, תפילה הפצרה כל אלה הם לשונות של תפילה פעמים אדם מפגיע בתפילה ונענה, ופעמים שהוא מפגיע בתפילה ואינו נענה, שכן שערי תפילה; פעמים פתוחים, ופעמים נעולים. 

אבל 'שערי דמעה - לא ננעלו!' אם עם התפילה הוא מצרף דמעות של אמת - אי אפשר שהתפילה לא תעלה ותתקבל! לאו דוקא מיד, אבל היא עומדת לפניו יתברך, וסופה להכנס. אבל זה תפילה בדמעות, כי שערי דמעה לא ננעלו.

ואם זה תפילה בצדקה, אז גם כן יש כח בצדקה, לכן צריך לתת בתפילה "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ" (תהלים יז, טו) אדם נותן צדקה, והולך להתפלל, ואז הכח של הצדקה מועיל שהתפילה גם כן תעלה. 

אז פעמים שערי תפילה פתוחים ופעמים נעולים, יש שעות שעונות מבדילים ומסתירים בין ישראל לאביהם שבשמים, ויש פעמים שלא. 

לכן אין מי שסידר וערך לפני השם תפילות ותחנונים יותר ממשה רבינו, ואף אחד לא יכול להסתפק שמשה רבינו לא היה יודע להתפלל, שהרי את אחותו ריפא מצרעת בכמה מילים "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" (במדבר יב, יג) ובקלי קלות הוא יודע להגיד כוונות בכל תפילה, ויש בזה כונות גדולות ועצומות שראיתי בספרים, אבל ב - 5 מילים הוא יכול להכניס כל כך הרבה כוונות. מה הוא עשה בתקטו' תפילות! וכמה ימים הוא התפלל! ולא הועיל לו. בסוף נאמר "הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת" זאת אומרת סוף סוף לא תועיל לאדם החכמה והגבורה ושאר הכוחות ואז רחמנא לצלן "כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם". 

"הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת" זאת אומרת, גם אצל ישראל אבינו וגם אצל דוד המלך "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת" (מלכים א ב א) בכל התנ"ך כתוב 'דוד המלך' ("הַמֶּלֶךְ דָּוִד" שמואל ב ה ג) דוד המלך, דוד המלך  "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת" ש: "וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת" אין מלך בשעה שהוא הולך, למות זה חזר להיות דוד "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת". "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת" (בראשית מז, כט) אף על פי שהוא "יִשְׂרָאֵל" שם של שררה "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (בראשית לב, כט) אבל אפילו שאתה "יִשְׂרָאֵל - לָמוּת" "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת" כי "וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת" (קהלת ח, ח). 

רואים, שהאדם יכול לבטוח רק בהשם יתברך לא לבטוח בעושרו לא בחכמתו לא בגבורתו לא בתבונתו לא בשום דבר, שום דבר! 

זאת אומרת "אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי" (ירמיה ט, כב-כג). 

ומי שיודע את השם, יודע שאין לתלות בטחונו לא ב: "רְהָבִים" ולא ב: "שָׂטֵי כָזָב" אלא בהשם לבדו, כדי שלא יסיר השגחתו ממנו, ו: "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ" (תהלים נה, כג) אמן.