ה'חפץ חיים' 'נפוצות ישראל' פרק ז' סיבת נוספת לנסיעה מיעוט הבטחון | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

פרק שביעי,

נפוצות ישראל, החפץ חיים.

בו יבואר עוד סיבה לתדירת הנסיעה מפני מיעוט מידת הביטחון.

למה נוסעים אנשים לחוץ לארץ מפני מיעוט מידת הביטחון?

וזה מפני שנתרופף אצלנו, בעוונותינו הרבים, מידת הביטחון בשם.

ועל כן, כשרואה שפרנסתו דחוקה,

הוא מתיירא פן בהמשך הזמן, יהיה עוד יותר דחוק ויוורש.

ועל כן, מתרצה בנפשו אפילו ללך מעבר לים כדי להשיג מעות.

אכן, באמת אין האדם מתבונן.

הלוא הוא משותף משני העניינים,

מגוף ונפש.

על הגוף הוא מתיירא,

פן ייוורש, יירש, עני,

ולא יהיה לו במה להלביש את הגוף ולזון אותו.

ועל כן, הוא מחפש אחר תחבולות

כדי להעמידו על מכונו.

אבל באמת,

הלוא הוא צריך לדאוג גם על הנפש שלו,

שיהיה לו מצב נכון, וגם לא יהיה עני בדעת

ולא ייוורש.

ובתחבולה הזו של הנסיעה מעבר לים,

אנחנו רואים בחוש שהנפש מתרושש מכל וכול.

אפילו שהוא פועל בנפשו שלא יעבור,

חס ושלום, שום איסור שמה.

אבל מכל מקום ברור שכמה מאות פעמים מתבטל אצלו המצוות התדירות,

כשהוא בביתו,

כשהוא הולך

בכל יום פה לבית המדרש להתפלל,

ועל ידי זה יש לו כמה מאות מצוות של עניית עמני יש מרבה,

ושאר אמנים, וקדושה, וברחו,

שנעשים מהם כתרים לקדוש ברוך הוא,

כמו שמובא במדרש.

ולבסוף

הוא מעטר לאדם עצמו בהם, עם הכתר הזה.

וזה שאמרו חכמים זכר נוכל לעתיד לבוא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ועטרותיהם דווקא.

שהם וכיוצא בהם, כל זה זה מזון לנפש, כל המצוות.

ועל ידי מאיר אור השם עליו לנצח

והוא יחיה חיי עולם.

אז לכן,

זה שהוא נוסע לחוץ לארץ, ודאי שהוא יפסיד מאות כאלה,

כי הוא הולך לביזנס.

אז מוכרח שהביזנס יפריע לו תפילת מנחה, שחרית, ערבית, תלוי מה.

במשך הזמן זה מאות ואלפים של הפסדים.

ולפעמים יקראנו גם כן אסון, חס ושלום, בדרך, בים.

ויכול לכלות את נפשו וגופו.

ועל כן,

מנע עצמך מדרך זו כל זמן שיש

איזה עצה לפרנסה בבית,

במקום שאתה גן.

ואפילו אם אין מספיק לו הרווח של הפרנסה,

להנהגה רחבה,

הוא רוצה לחיות במעמד.

אפילו אם לא יהיה לך מספיק רווח לפרנסה,

להנהגתו הרחבה שמורגל בה מאז,

יהיה מוכרח לקמץ בהוצאות של הבית

על ידי זה שלא יהיה לו פרנסה ברווח,

שלא כדרכו תמיד. עדיף.

אבל זה טוב יותר מלהיות נודד בארץ רחוקה.

בוודאי על הנהגה שאינה רחבה,

יעזרהו השם, אם אתה רוצה לחיות כדי סיפוק,

פשוט שהקדוש ברוך הוא ייתן לך.

כשהוא ייתן לך ברחבה,

אף אחד לא יתחייב. מי אמר שמגיע לך?

מי אמר שזה טוב בשבילך?

הקדוש ברוך הוא ייתן לך מה שיהיה לך בשביל לקיים את עצמך?

מי ישקול נווה טעם בביתו?

כי באמת איך יעלה עליה בן דעת לומר שהקדוש ברוך הוא לא ירצה לתת לו מזונות שקצב לו מראש השנה?

איך יעלה על הדעת?

הרי אם הוא צריך לחיות עד סוף השנה,

הוא חייב גם לאכול עד סוף השנה.

ואם הוא קצב שהוא יחיה עד סוף השנה, אז הוא גם יאכל עד סוף השנה.

אז מה אתה מוטרד?

אז יהיה לך מה לאכול עד סוף השנה.

אז למה אתה נוסע לחוד?

אז למה הוא צריך לסכן את נפשו וגופו?

מה אתם אומרים? זה נקרא שנושאים נכון שמסכנים את גופו ונפשו?

פשטס. למה פשטס?

לא, זה מה שאני מתכוון להגיד, שזה ככה.

שזה ככה?

כשחוזרים מחול מה מברכים?

הגומל. הגומל. הגומל למי?

הגומל לחייבים טובות.

אז רואים שהוא צריך ללכת ברכת הגומל,

שהוא גמל לחייבים טובות.

מי יבוא למקומות

שכבד מאוד להתנהג שם בדרך התורה?

אני מבין מכל הסיפור.

דרך אגב,

זאת אומרת, אפילו בן אדם שכן צוהר צריך, בוא נגיד, לעשות את הכסף.

מחתן, או זה או זה,

עדיף שהוא יעשה את זה פה או משהו מחוץ לארץ.

הבעיה היא שאין לו ביטחון. הוא אומר, אין לו ביטחון, זה הבעיה. מה מביא אותו ללכת לחוץ לארץ?

זה שאין לו ביטחון.

אם היה בוטח בשם, הקדוש ברוך הוא לא יכול לזון ולפרנס במקומו.

בטח, ויש את הסיפורים מהחוסית הזה. יש הרבה סיפורים.

יש הרבה שלא נוסעים.

והם ממשיכים לאכול.

נכון.

והם מגיעים לשבעים, שמונים, תשעים,

בלי לנסוע לחוד.

אז איך הם חיו?

הם לא נסעו.

פעם שאלתי יהודי,

אני בעזרת השם גם בקרוב מקווה שאני אחתן, אני לא אחתן,

שאלתי איזה יהודי אחד,

שהוא כבר חיתן כמה ילדים,

ובקושי, ברוך השם,

חוברים את החודש, אבל ככה,

כל חודש צריכים ניסים קשים.

מה זה לא, איך מחכים ילד שצריכים מינימום,

בלי דירה, בלי 20,000 עד 30,000 דולר?

על כלום אני מדבר.

מאיפה?

חסכונות, על ילד אחד אתה יכול לדעת, שתיים, שלוש,

אבל היום אצל החלדים בלי עין, על ה-18 ילדים, כל אחד בלי עין, רק הם ירבו.

הוא אומר לי,

תגיד לי,

איך רואה העין?

אתה יכול להסביר לי?

אף אחד לא יודע.

רק הראו לי שואל בידיהם.

זאת אומרת, אני כבר אספר לך איך שאני חיתנתי.

זה יהיה גם אצלך, מי אומר?

הוא רוצה לקרוא לך את זה אחרת.

אצל אחד זה ככה.

כן.

כשהקדוש ברוך הוא מביא בריאה לעולם,

אז הוא כותב לה כמה היא תחיה.

אבל צריכים, אבל

אני רוצה לשאול סתם שאלה.

באמצעות,

לפעמים הרבה אנשים

נשאיר פה הרבה חובות, שלא יהיה אדם מצרון,

שאף אחד לא יישאר.

שאין להם ביטחון.

מה זאת אומרת שבן אדם מצרון לא ישאיר את חייו פה?

סיפרנו סיפרנו סיפור,

מעשה שהיה,

מאחד שהתחיל לחתן והבת הראשונה הייתה צריכה להתחתן.

אז הוא הלך לאנגליה.

לשבועיים הוא לא עשה כסף.

והוא התחיל לבכות בבית המדרש,

הוא כבר צריך לחזור. יכול להיות שהתבטל כל השידוך, כי הוא התחייב.

ואז ראה אותו מישהו בוכה. אמר לו, תשמע,

אצל זה היית, אצל זה... אמר לו, אצל כולם הייתי.

אף אחד לא נותן.

אמר לו, יש עוד אחד.

תלך אצלו.

אבל זה בן אדם מאוד מוזר.

או שהוא ייתן לך,

וייתן לך כמו שצריך, או שהוא יזרוק אותך לכל הרוחות.

אז תיקח, והוא אומר להם, מה יש לי להפסיד?

הוא הלך אליו, דפק.

מישהו צועק לו באינטרקום, תיכנס.

נכנס רואה אחד

עם פייפ,

רגליים על השולחן,

כן?

בוס.

הוא אומר לו,

אני צריך לכנוס אקאלה.

אז הוא אומר לו,

כמה ילדים יש לך?

אומר לו, 11. מה אתה מחתן? אומרת, הבת הראשונה.

התחיל לצעוק עליו.

נבל ברשות התורה.

נבל ברשות התורה. אתה לא מתבייש.

אתה קודם מביא 11, אחר כך חושב מאיפה נפרנס אותם, מאיפה לחתן אותם.

נבל ברשות התורה.

צעק עליו,

שפך את דמו.

ההוא הסתובב, ראה שאין פה צ'אנס לדבר,

פתאום

מתאזר ברוח,

הסתובב ושאל אותו, תגיד לי, וכמה לך יש?

אמר לו, לי יש אחד.

אמר לו, אתה יודע מה ההבדל בינינו?

כתוב שלושה שותפים בעדם, הקדוש ברוך הוא, אבא ואמא.

אותי הקדוש ברוך הוא לקח שותף 11 פעם, אותך רק פעם אחת.

ואז הוא בא לצאת, אמר לו, בוא הנה,

כמה אתה צריך?

אמר לו, 60 אלף דולר.

ואז שם לא צ'ק.

אמר לו פעם הבאה, כשאתה צריך לחתן עם השותף הזה,

תבוא הנה.

אז מי עשה לו את זה?

השותף מלמעלה נתן לו את הכוח לדבר ולתת לו באבו-אבו.

הוא היה חייב לרשום צ'ק, כי אם הקדוש ברוך הוא גוזר,

גם מי שלא רוצה,

מתהפך כמו אחשוורוש.

אי אפשר לדעת.

על ניסיך ונפלאותיך שבכל עת,

ערם הבוקר בצהריים.

באמת, למה? אני שואל, שואלה, סתם מין. זאת אומרת, כל אחד שיוצא מחוץ לארץ,

אז זה ממש איסור, אני מבין.

חוסר ביטחון וכל הסיבות שלמדנו בכל הפרקים.

הדברים פשוטים, אתמול למדנו שאין אמון אל האנשים.

שלא נצטרך.

חבקו כעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יהיה. הכל עומד על אחת. יש לו אמונה או אין לו אמונה?

אמונה הוא בתוכן.

יש או אין?

זהו.

הכל תלוי בזה.

כן?

רבי, שאלה.

לפי זה מותר להגיד אם יש מישהו שאין לו בעיה.

הוא רוצה, אז אני יכול להגיד לו, אני יודע שאתה יכול לבקש מהבן אדם פולי אלמוני. יש אחד שאני אגיד נותן.

כן.

אבל הוא נותן כבר? יש לו את הקבוצה שהוא נותן לה.

עכשיו נתנה מישהו שצריך עזרה,

לתת לו את הטלפון שהיה הוא, ולהגיד לו שהוא נותן לפי הסיפור הזה,

או לא.

ואחרי כל הזמן הוא כבר לא יצטרך.

יכול להיות שזה לשון הרע,

ויכול להיות שזה בסדר. תלוי מה הוא מעוניין וחפץ שיביאו לו עוד.

מי? זה שמקבל או זה שנותן?

זה שנותן.

הוא לא מעוניין שכל העולם יבוא אליו. אז זה לשון הרע.

אתה יודע, את האבנים שלו, את הזה, את מישהו תומן. זה לשון הרע.

אז די להגיד.

אתה רוצה,

כאילו, אתה יכול לעצמך במפגשת אמותיתו לפנות.

מה זה לא להגיד? אז אתה אומר לו או לא אומר לו? לא, אבל אני, נגיד, אני לבד מתגשה אומר.

לא שולח את ההוא.

כן.

כן. יש לך פלויין פלויין. כן.

ואף על פי כן,

תדע, אחי, שאיננו מחזיקים חס ושלום, אומר החפץ חיים לכלל ישראל,

שנפוץ ובחוצה לארץ,

שכולם אנשים שאינם מהוגנים.

אל תחשוב כך.

כי אם שגזירה קדומה היא בתוכחת התורה,

נכון שיש גזירה בתורה,

ואפיצך אדוני בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ. יש גזירה כזאת.

אבל לא מפני שנאמר בתוכחה,

מצוות עשה על כל אחד לראות לקיים את העונש.

זה לא כתוב שמדובר עליך,

שאתה תהיה נפוץ בכל הארצות. זה לא אמרו.

מזה מוכח.

ונאמר עוד בפרשת הגאולה, אם יהיה נדחך בקצה השמיים,

משם יקבצך השם אלוקיך.

אז אם יהיה נדחך בקצה השמיים,

אז השם יקבץ אותך,

מזה מוכר שקודם הגאולה יהיו כמה מישראל שהם נדחים בקצה העולם.

אבל מכל מקום לא כתבה התורה, בפרט על כל איש ואיש, מי יהיה?

במי יפוץ?

במי תהיה עליו הגזירה של גלות?

וצריך האדם לחשוב בנפשו, מה לי להיות מהנדחים שם?

למה דווקא שבי יתקיים הדבר,

שיתקיים על ידי האחרים, ואני אשב בביתי בדומייה מהאש?

ועל זה כתב הרמב״ם, למה נענשו המצרים?

הלוא הייתה גזירה קדומה ועבדום ועינו אותם.

אז איך תתקיים הגזירה אם לא יעבדו ויענו אותם?

אז מה המצרים אשמים שהייתה גזירה מקודם?

אז הוא טרס מפני שלא היה בפרט על כל איש מהם.

לא אמרו איזה מצרי יענה אותם.

אתה, מסרי, יכול להחליט שאני לא רוצה לענות אותם.

ואם כן, כשענה את ישראל, היה מדעת עצמו וחירתו.

בעל כן הם נענשו.

זאת אומרת, הגזירה לא הייתה מוחלטת על כל אחד מהמצרים.

הגזירה הייתה כללית,

אבל לא על כל אחד.

אז יכולים לענות אותם 50%. ואתה תהיה עם ה-50% שלא יענו אותם.

אבל הם בחרו מעצמם.

לכן הם נענשו.

ואלה בוחרים מעצמם לטוס לחו״ל.

אין גזירה שהם יטוסו.

הם החליטו לטוס.

ובוודאי

כשיתחזק בדעתו לא לנסוע לשום מקום בשום אופן,

מפני שבמקומו זה מקום של תורה ותפילה כהוגן,

מה שזה לא כך שם,

בוודאי שהקדוש ברוך הוא לא ימחה בו למה אתה לא נוסע.

מי יזמין לו מזונותיו במקומו?

אדרבה.

ויש לו משל נפלא לחפץ חייו.

משל, מה הדבר דומה?

לאיש אחד שאמר לבניו הקטנים בקיץ,

כשהאוויר צח מאוד ומחוץ לבית עומדים במרפסת כיסאות לשאוף אוויר צח.

והוא אומר לילדים,

הלא תדעו בניי שהשולחן הוא קטן וצער מאכיל את כולם. איך אמרת? שמונה עשרה ילדים.

ילכו איזה מכם עם הקערות שלהם

חוץ למפתן הבית.

שם יעמידו הקערות על הכיסא העומד שם, יאכלו.

בעבור זה אתן להם מנה אחת אפיים.

כפול.

מי שילך החוצה,

יקבל כפול.

ביען, אחד מבניו הקטנים,

שיושב אצל אביו,

ילד חכם,

אבא,

ילכו האחים שלי לחוץ.

אני לא רוצה בשום אופן להעתיק את מושבי מאיתך.

פה חביב לי מכל המנות שאקבל.

לא רוצה לאכול בחוץ. בסדר, יושבת לידך.

אוכל לאכול פחות, אבל פה לידך.

כי כשאני יושב אצלך אני רואה את כל הנהגותיך חמודות.

ואקווה שגם אני אתנהג ככה בהמשך כשאגדל.

אבל אם אני אשב בחוץ, מה אני אראה שם?

צאן ובקר מנגחים זה את זה?

מה אני אלמד?

כששמע אביו את דבריו, נשק אותו.

והרשה לו שיישב אצלו תמיד.

ולא ידחה אותו מעל שולחנו אף פעם.

וגם נתנו מנה יפה עבור זה.

ושאר האחים שראהבים

שאר האחים שראהבים שלא מקפידים כל כך על זה הם.

תכף נסתלק מעל השולחן הקערות שלהם ונשלחו לשם,

וממילא הוכרחו אחר כך להיות בחוץ.

כי כבר העבירו להם את כל כלי האכילה החוצה.

ככה הדבר ממש.

יש גזירה קדומה מאת השם,

שיודחו הרבה מישראל בעת קץ בקצה השמיים.

יהיו מפוזרים יהודים בכל העולם.

זו גזירה.

אבל לא מפורט מי ומי.

וצריך איש בעל לב להשתטח בתפילה לפני השם יתברך.

ולדבר אליו כמו בן קטן.

ולומר לפני אביו, אבי שבשמיים.

אני לא רוצה בשום אופן לזוז מביתי ומחירי.

וללכת לנות בארצות הרחוקות.

כי יש לי פה בית מדרש,

יש לי תורה,

יש לי תפילה,

הכל מסודר.

ואני ברוב חסדך

אבוא בכל יום אל ביתך זה טוב לי מכל הון שאקבץ שמה

כי פה אני זוכה להסתפח בנחלת הקדוש ברוך הוא

ומה העסק שאבוא לשם יתבטלו אצלי כל המצוות מפני רוב הנדודים

ואולי גם אני אצטרך לאכול בשר פיגול מאיזה סיבה

ומה יהיה בסוף מכל בני ביתי כשאתיישב שמה

אבי שבשמיים

קצוב למזונותי ברחמך לי ולבטי כמה שתרצה

אבל פה בארץ הזאת בעיר הזאת

ולא אצטרך לנוד נע ונד כמו קין לארץ אחרת

ואפילו שיש גזירה קדומה ממך שהרבה מישראל התפזרו ויוטחו בקצה השמיים קודם ביד משיח

אפשר לקיים את הגזירה על ידי אחרים

כל זאת יבקש מהקדוש ברוך הוא בעומק לבבו

בוודאי ישמע לו הקדוש ברוך הוא וימצא חן בעיניו

ויקצוב לו מזונות פה

וכידוע שחוצפה כלפי שמאיה מהניא אפילו דברים פשוטים

זה מסוג החוצפה שמותר לבקש

אבל כתוב חבותה כלפי שניים מעיקה זאת אומרת שאסור להתנהג חבותה כלפי שמיים

שמעת מה כתוב?

חוצפה כלפי שמאיה מהניא מה זה מהניא? מועילה אפילו בדברים פשוטים

כל שכן בדברים קדושים כאלה

שהוא לכבוד השם

אבל תדע שכל זה הוא דווקא כשאדם מתחזק בדעתו לא לשנות מזה דרך בשום אופן

אבל אם האדם זה רפוי בעיניו

והוא לא כל כך מקפיד על קיום התורה שהוא עושה פה

והוא בספק אם ניסוע או לא ניסוע

אז עלול הדבר שהוא ישלח את הקערות שלו לשם

ויצא החוצה לרחוב לחפש את האוכל לאכול שם

ואז את המזונות שהיה מגיע לו לאכול בתוך הבית

אולי בצמצום

הוא מחליט לאכול ברווח ברחוב

בחוץ לארץ

ופה אינו מוצא מאומן

ועוד תדע אחי

שכל זה מועיל רק אם אבקש

מאת השם את ההכרחיות

כמו שביקש יעקב אבינו עליו השלום ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש

והראיה זה גם מהמן שכששאלו לחם

נתן להם בעין טובה בבוקר

מה שאין כן בשר ויין

בעיקר הכל

שיראה להתחזק במידת הביטחון וייבשע על ידי זה

כמו שנאמר קבל השם מיוש עלך

ככה אומר שלמה המלך

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה כל הטולה בביטחונו בקדוש ברוך הוא

הרי הוא לא מחסה בעולם הזה ובעולם הבא

שנאמר וכו'

והנה העצה לחזק נפשו בעניין זה הוא

שהתבונן תמיד על זמן העבר מימי חייו

כמה עשרות שנים חיית עד כה

ובחסד השם לא יחסר לך אפילו יום אחד אכינה ושתייה ומלבוש

ואם כן מה לדאוג על זמן שעוד לא הגיע

וגם אינו יודע עד מספר ימיו

אפילו יום אחד הוא לא יודע אם יחיה

ומסתמה כשם שחזר להשם ברחמיו עד כה

יעזרנו גם כן מעתה ולאבא

וזה רואים את הטיפשות של האדם

כמה אדם טיפש

כשהוא היה בבטן של אימא

מי עצר אותו?

מי ריקם אותו בתחתיות הארץ?

מי בנה אותו?

איך הוא נבנה בכלל מטיפס רוחה?

איך הוא נהיה?

מי דאג לו למזון?

בלי אוכל

הוא לא אכל

אבל הוא הסתפק מהשלייה

בלי פה

דרך הטבור

כשהוא יוצא חותכים את הטבור

ונפתח הפה

עכשיו הוא צריך להתחיל לנהוג

סידרו לו מקום יניקה

סידרו לו חלב טעים

שמתאים בדיוק

וחור מתאים

שלא יהיה רחב מדי

שלא יחנק

שלא יהיה צר מדי

שלא ירעב

שלא יהיה חם מדי

שלא ייקבע

שלא יהיה קר מדי

שלא יצא

ותמיד יש לו

מי דאג לו?

מי שדאג לו להיות בבטן?

מאחר רגל מסוים

נותנים לו ביסקווית ובננה

ולאט לאט

ודואגים לו

ומגדלים אותו וקונים לו

מטפלים בו

וחצי מזכים אותו

ג'ונסון שמים עליו

הכל טוב

הוא הולך לשחק

תקנה לי, תביא לי

מכינים לו הכל

שום דאגות, רק מבקש, רק מבקש

לא שואל אבא יש כסף, אין כסף, לא מעניין אותו בכלל, תקנה לי, תביא לי

תביא לי

מגיע לגיל הטיפש עשרה,

פתאום הוא אומר, מה יהיה איתי? מה עם העתיד?

יתמבלו לו, עד עכשיו מי יקלקל אותך?

מי נתן לך?

מי הכין לך?

מי זימן לך?

מי עשה הכול? מה קרה עכשיו?

מתנפח לך הסכל כאילו?

מה קרה עכשיו?

מה קרה? מה השאלות האלה?

מי שזן אותך עד עכשיו, ימשיך

הוא לא סומך על אבא ואמא, מה פתאום, אני יכול לסמוך עליהם

הוא רוצה עכשיו לבד,

לבד

גמרת עם החיים שלך, זהו

עכשיו תהיה עבד עבדים,

יאללה, צא עם הקערות בחוץ,

תאכל לבד

טיפש מטופש

היה נשאר על שולחן אביו,

על שולחן אמו,

היו זנים מפרנסים אותו,

מכינים לו את הכול,

מכינים לו הכול

הוא הולך לכולל,

הוא לא מעין,

שמים להם כסף, מסדרים אותם,

דואגים להם, הכל טוב.

לא,

הוא לא מתאים לו,

הוא רוצה לקבוע את רמת החיים,

יש לו חלום להיות עשיר,

יש לו חלום להיות נדלן,

יש לו כל מיני חלומות.

כן, אבל יום אחד מתעוררים עם החלום ורואים שזה היה חלום,

חלום רע,

חלום רע.

למה?

כשאתה קם בבוקר אחרי החלום, יש חובות.

מצלצלים מהבנק, מצלצלים מפה, שולחים מכתבים מעורכי דין,

איומים, עיקולים, רדיפות,

אחר כמה מאסרים.

למה? בגלל שאתה היית עם ראש נפוח,

טיפש עשרה.

והיית ממשיך,

זה היה בסדר.

ככה מתחילה הטעות בחיים.

אדם צריך לסמוך על מי שזן את העולם כולו,

הוא דאג לך יפה עד עכשיו.

הוא גם ימשיך.

הוא אמר לך שהוא מפסיק?

הוא אמר לך לחפש עבודה?

הוא לא אמר לך כלום.

תמשיך.

אין שכל.

אין שכל.

הרב,

למה לא צריכים בשר במגלון?

בשביל מה? לעשות אנטריקוט.

לא, אבל אמרנו שהטעם של המן היה כל מה שהם רוצים היה,

אם הם לא יכולים לראות, אוכלים את המן,

עד עד הטעם של בשר. למה צריך בשר?

איך חותכים את זה עם סכין ומזלג?

כורעים את זה?

צריכים, אתה מבין, ארוחה ככה.

לא, אבל זה לא כל מה שהם רוצים, אבל מה שהם רוצים הם לא רוצים.

אתה עושה מדי פעם שיחים, נכון?

מה? אתה עושה מדי פעם שיחים.

אם אני אגיד לך עכשיו שהמציאו כדורים,

כשאתה מולע כדור, זה טעם של שיח.

אה, לא תרצה, אה?

זה מה שהיה.

רצו לקרוע את השיח.

רצו להרגיש.

בלתי אלמן עינינו, בלתי אלמן עינינו. חלאס, כמה אפשר?

רוצים לראות צבעים על השולחן.

תאמין, אה?

היה בטח אנשים שלא רצו ולא אכלו בשר.

בסים.

ובכן,

דע עוד,

שיש שלוש הנהגות שהקדוש ברוך הוא מנהיג בהן את עולמו.

אחת זה ההנהגה הטבעית שהקדוש ברוך הוא מנהיג בה תמיד כל העולם.

נותן מטר על פני האדמה, מוציא לחם מן הארץ, מצמיח אציל לבהמה וכל העניינים כדומה.

זה הנהגה אחת.

הנהגה טבעית זה נקרא.

יש הנהגה ניסית,

שהיא למעלה מדרך הטבע,

כמו שהיה ביציאת מצרים.

כמו בקיעת הירדן לכל הניסים האלה הגדולים כמו שמפורסם בתורה בנביאים

בהנהגה כזו שמשתנה

שמשתנה הטבע לגמרי

היא רק בשביל כלל ישראל או ליחידי הדור כמו נביאים

או שאר קדושי העליון

אז להם עושים ניסים שהם חוץ לטבע הגדולים

אבל יש הנהגה ממוצעת

בין נס לטבע, יש עוד הנהגה

שזה מידת הברכה, זה נקרא יש ברכה או אין ברכה?

נס נקרא דבר חדש ממש

והנהגה זו איננה חדש ממש,

רק נשלחת ברכה במעשה ידיו ומתרבע דבר מאוד מאוד

כמו שאמרו חכמים זיכרוני ברכה מי שמודד את המעשר שצריך לומר יהי רצון שתשלח ברכה בקרי הזה

או שמזדמנים לו כל האמצעים הצריכים לו לעסק הזה

יש לו ברכה, מה שהוא צריך לעסק מזדמן ובזול

והאנשים המתאימים והכול, יש ברכה

אפילו שאינו בדרך הטבע ממש

ועל ידי זה מצליח בעסק, אבל זה לא נס, זה השגחה

זה ברכה

ואפילו אם העסק הוא באיזה דבר פרטי

שהוא אינו צריך אלא לאנשים יחידים,

מזדמנים לו אנשים בעתו ובזמנו

ועל ידי זה הוא מצליח ומתעשר

וזה מה שכתוב, כי אדוני אלוהיך הוא נותן לך כוח לעשות חי

מאף על פי שהאמת

ההזדמנות היא עניין ניסי

אבל זה לא ניכר הכול

זה שמזמנים לו בדיוק את האנשים

זה גם כן נס,

כי זה לא בדרך הטבע שיבוא כל מי שאתה צריך באותו רגע

אבל זה לא ניכר כמו נס ממש, זה לא נפל לך בן אדם פתאום

וכל זה נכלל בכלל ששורה מידת הברכה על העסק הזה

והנה עניין הברכה איננה עניין ניסי,

רק זה מורה שיש השגחת השם

ותדע שאם ברכה הייתה בכלל נס

אז איך כל אחד מבקש שים שלום טובה וברכה

חן וחסד ברחמים

והלא נס גמור

לא מצוי רק ליחידי הדור כמו לנביאים וכאי גמלא

אז איך כולם מבקשים שים שלום טובה וברכה

אם הברכה זה בכלל הניסים,

איך כולם מבקשים?

הרי נס עושים

לאנשים רק מיוחדים

אז מזה ראיה שהברכה זה ממוצע בין הנס

לבין הטבע

והנה על מידת הברכה תלוי כמה ייעודים בתורה

כמו שנאמר וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית

וציוויתי את ברכתי לכם

אז אומר השם אני אסדר לכם ברכה

ועשתי את התבואה לשלוש השנים

וכן פסוק אחר

כי בגלל הדבר הזה

״נברכך השם אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך״

אז רואים שיש ברכה, ״נברכך״

וכן כמה פסוקי תורה כאי הגבנה

והנה המידה הזו של ברכה נתן אותה הקדוש ברוך הוא בראש ובראשונה לאברהם אבינו

מעת שקיבל הניסיון הראשון

שנתנסה בעבודתו,

שנאמר לו, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך

ואברכך ומגדלה שמיך ויהיה ברכה

אז הניסיון היה לצאת לחוץ לארץ

כי האדם לא רוצה לעזוב את עמוד מולדתו, את בית אביו

וזה היה הניסיון, תעקור מהכל ותלך

ובניסיון הזה שהוא עמד, שזה הפך טבעו של האדם

השם אמר לו, ואמר אחיך ואגדלה שמיך ויהיה ברכה

וכן אחר כך כלל ישראל מעת שקיבלו את התורה כתוב, ראה אנוכי נותן בפניכם היום את הברכה אשר תשמעו

פירש רש״י על מנת אשר תשמעו

ומידת הברכה אינה תלויה דווקא כשעושה עסק גדול

והברכה לא תלויה בריבוי עסקים

אלא בכל משלח ידיך

אפילו עסק קטן עם מחט

כשהקדוש ברוך הוא שולח את ברכתו, מצליח בזה

כמו שכתוב, יצאו השם עתיך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך

וכשנסתכל עוד נראה שבמידה זו של ברכה

מנהיג הקדוש ברוך הוא לישראל בכל עת ימי גלותם, למה? כשהם נמצאים בגלות

אין להם שום יסוד למזון שלהם,

כמו לשאר יושבי הארץ,

כיוון שלא נותנים להם אחוזה בתקופות שלא נתנו,

אלא כל אחד עושה איזה עסק

ומזדמן לו מן השמיים מהאמצעים הצריכים לזה ומתפרנס על ידי זה

ולפעמים גם מתעשר על ידי זה.

הכל תלוי לפי ריבוי הברכה ששורי על העסק ההוא.

יוצא מדברנו שעל ידי קבלת התורה וקיומה

זכוי ישראל למידת הברכה כשמקיימים תורה ומקיימים את המצוות,

זוכים לברכה,

ובפרט כשמתחזק האדם במידת הביטחון באה הברכה לתוך ביתו ככתוב ברוך הגבר אשר יבטח באדוני ברוך הגבר אשר יבטח באדוני והיה השם מבטחו אמן