הלכות סוכה למעשה: כוונת המצווה, הכשר הסכך, הדפנות, סייגים ופרטי הדינים

- - - לא מוגה! - - -

ישראל הם ענני כבוד שיקיפם בהם לבל יקם שרב ושמש. אגב, מצווה לתקן הסוכה מיד לאחר יום הכיפורים, ומצווה הבאה לידו אל יחמיצנה. בחומש ויקרא בפרשת אמור, גם בדברים פרשת ראה, התורה מפרטת לנו את מצוות הסוכה. והתורה אומרת לא רק את המצווה, בסוכות ישבו שבעת ימים, אלא גם התורה מפרטת את הטעם. מדוע? למען ידעו דורותיכם, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. יש מחלוקת תנאים מה כוונת הפסוק, האם הכוונה היא לסוכות ממש, כמו שאנחנו עושים, או שהכוונה היא לענני כבוד. ומרן פוסק, ההלכה כדעת רבי עקיבא, שהם ענני כבוד שהקדוש ברוך הוא הקיפנו בהם, לבל יקם שרב ושמש. ולכן כולנו, בעזרת השם, בימים האלה מכינים, בונים את הסוכה, ובעוד 46-45 שעות, בעזרת השם, נוכל כבר להתחיל בקיום המצווה. יש לנו ליל שבת זה שקיעת החמה, חמש ברבע, כבר ב-חמש ברבע והלאה, אנחנו מתחייבים במצוות הסוכה, שבוע שלם עד ליל שבת הבא, עד ליל שמחת תורה. השאלה היא, מהי נפקא מינה במחלוקת הזו? מרן, דרכו לכתוב לנו בשולחן ערוך פסקי הלכה. מרן לא רגיל לכתוב דרשות. מה זה חשוב אם זה היה ענני כבוד או שזה היה סוכות? מהי נפקא מינה בדרשה, במחלוקת הזו, שמרן מייחד על זה סימן מיוחד, סימן בפני עצמו? דנו בזה הבא, חברים מגדים ושאר האחרונים, וההסבר הוא, הגמרא בראש השנה כח אומרת, מצוות צריכות כוונה. לא מספיק שאני עושה את המצווה שאני קורא כרעת שמה, שאני מניח תפילית, אלא צריך גם לכוון. אדם שעושה מצווה ולא מכוון לא יוצא ידי חובה, כמו שכתב מרן בסימן ס'. יש כוונה כללית, הכוונה הכללית מועילה בכל המצוות, אבל יש שלושה מצוות שבהן לא מספיקה הכוונה הכללית שאני בא לקיים מצוות עשה, אלא צריך גם לפרט שלושה מצוות הן. במצווה ציצית התורה פירתה לנו. מדוע אנחנו לובשים טלית, מתעטפים בציצית? למען תזכרו, אני אראה את הציציות ואזכור את כל מצוות ה'. ולכן כשאדם בא להתעטף בציצית, חייב לחשוב, לכוון על הפרט הזה. גם במצוות התפילין, למען תהיה תורת ה' בפיך, גם שם נאמר הכלל והפרט הזה. לכן אנחנו מכוונים, כשאדם מניח תפילין, יכוון בהנחתם שציוונו הקדוש-ברוך-הוא להניח ארבע פרשיות אלו, שיש בהן יחוד שמו ויציאת מצרים, תפילין של יד כנגד הלוא ותפילין של ראש כנגד המוח. כל זה, הפירוט שיש בנוסח לשם יחוד, בנוי על היסוד שאמרנו, בגלל שהתורה פירתה את הטעם למען תהיה תורת ה' בפיך. כאן, במצוות הסוכה, אנחנו אומרים, למען ידיעות דורותיכם, אחרי שגמרת קידוש נטלת ידיים, לפני שתבוא לברך המוציא בליל שבת זה, ליל יום טוב, קודם תאמר, אני בא לקיים מצוות עשה מן התורה, מצוות סוכה, כמו שאמרה התורה, בסוכות יושבו שבעת ימים, למען ידיעות דורותיכם, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יקם שרב השמש. תאמר את הנוסח הזה. בדרך כלל בסידורים, בנוסח לשם ייחוד, זה מופיע שם. ולכן, אם האדם הזה שואל אותנו, תודה. מה אני אומר, מהי הכוונה, זה הפירוט של הכוונה. אבל אם לא כיוון את הכוונה המפורטת הזו, אלא הוא חשב, אני בא לקיים מצוות עשה מן התורה, אבל לא חשב על הפירוט, מחלוקת אם יצא או לא, בדיעבד, אומר הפרי מגדים, בדיעבד, יצא ידי חובה. סוף-סוף הייתה כוונה. הפירוט למען הוא בלכתחילה, ואין הדבר הזה מעכב. כן, מה שואלים? אי-אפשר לידי מכוון על הטלית הגדולה או הקטנה של בריתנו? אנחנו לא רגילים לברך על הטלית הקטן, אלא בכל בוקר, כשאתה מברך על הטלית הגדול להתעטף בציצית, אתה מכוון לפתור גם את הטלית הקטן. ולכן, מחר בבוקר בשעה חמש, כשתבוא לברך על הטלית גדול, אתה קורא קודם את הלשם ייחוד, ושם בנוסח הלשם ייחוד זה מופיע שאנחנו מתעטפים בטלית, כדי שנראה את הציציות ונזכור את כל מצוות ה' ונעשה אותן. כל זה מופיע בנוסח. כל אדם מתרגל לומר או לחשוב את כל זה בשעת העיטוף בטלית, וכן בשאר המצוות שאמרנו. בסדר, בברכה פתרת גם את הטלית הקטן, והכוונה מועילה גם לטלית הקטן, שניהם בבת-אחת. לא צריך כוונה מיוחדת שיהיה אחד לטלית גדול ואחד לטלית קטן, אלא כוונה אחת מועילה ופותר את שניהם לגמרי. אצלם בדרך כלל הרווקים לא לובשים טלית גדול. אצלם יש רק טלית קטן. והטלית הקטן, יש בו שיעור חזון איש. אצלם הטלית הקטן הוא לא כל כך קטן. קודם כול הוא עשוי מצמר, עשוי מדבר שהוא מצווה מן התורה. דבר שני, הוא גדול גם בשיעור שלו, ומתחילים כבר בגיל שלוש, הוא מגיע לתלמוד תורה, כל בוקר הוא מדרך על מצווה ציצית, והם ממשיכים עם זה. תודה. על ההעברה צריך לדבר כל הזמן, כל יום, כל פעם ו... לא, כל יום. כל יום לפני שאתה מברך, צריך. כך גם לגבי מצוות הסוכה. לא מועיל פעם אחת לכל החיים, אלא, בעזרת השם, ליל שבת זה, לפני שנבוא לקיים את המצווה, נחשוב ונכוון את כל זה. כל אחד יעשה סוכה לעצמו כדי שיקיים את המצווה כהלכתה. שבעה ימים אדם יוצא מדירת קבע מהבית, נכנס לדירת ערעי, היא הסוכה, ולכן כל אחד יבנה בעצמו סוכה. לא יסתמך על אחרים, יסתמך על שולחן אחרים עולם חושך ועדו, אלא ישתדל שיהיה לו סוכה משלו, או שיבנה את זה במרפסת, אין לו מרפסת תחת כיפת השמים, יבנה את זה בגינה, על הגג, ברוך השם, כאן, בארצנו הקדושה. קל מאוד לבצע את הדבר. כשעם ישראל נמצא בגולה בחוץ-לארץ, לפעמים השכן שלו הוא שותפו של עמלק, ולכן הוא מפריע לו, לא נותן לו, יש ועד הבית, יש כל מיני חוקי סדום שם. כאן בארץ אין את הבעיות האלה, ברוך השם. כל בית, בכל בניין אתה יכול למצוא את הפינה, שיהיה לך נוח, או תעלה למעלה או תראה למטה, העיקר שתהיה לו סוכה גדולה ויפה, כדי שיוכל לאכול, לשתות ולישון בתוכה, לקיים את המצווה כהלכתה. בשעת הדחק הדם היה אנוס, שחררו אותו מהצבא ביום שישי בשעה 1600. עד שהגיע לבית, לא הספיק לבנות את הסוכה. טוב, שעת הדחק יבקש טובה מהשכן. אתה גומר את האוכל ב-2020, אני אכנס ב-2020 לעשות קידוש ולא יכול. אתה מרשה לי אם ירשה לו יקיים את המצווה בצורה הזו. זה פתרון לשעת חירום, אבל לא פתרון ללכתחילה. בלכתחילה כל אחד ואחד יבנה לעצמו סוכה, כי הפתרון שיוכל אצל חברו זה פתרון לכמה דקות, אבל הוא צריך גם לישון. שבעת ימים הוא צריך אכילה שתייה שלה. כל שבעת הימים הוא צריך לבלות בתוך הסוכה, אצילה דמהימנותה. ואת זה הוא ודאי לא יוכל לקיים אצל חברו. ולכן ינראו שכל אחד יבנה לעצמו את הסוכה, השם יזקנו, שנקיים את המצווה כהלכתה. כל דבר קדוש, היצר הרע משתדל לקלקל, ובכל דבר קדוש יש בעיות. כל הקדוש מחברו חרב מחברו, כך אומר הרמב״ן. ולכן גם פה אני לא אומר שיצר הרע יעמוד וימחא לך כפיים ויעזור לך. ודאי שיצר הרע יעשה בעיות, יביא לך איזה שכן פלוני או אלמוני, אבל תמיד אפשר להתפשר, תמיד אפשר להסתדר, לכל בעיה יש פתרון. אדם שהולך לקנות דירה, קודם כול יבדוק אם יש בדירה סוכה, מרפסת לסוכה. לפני שהוא הולך לבדוק אם זה קרוב למכולת, רחוק מהמכולת, וכן שאר הדברים האחרים שמעניינים אותו, לפני כן, דבר ראשון, נבדוק את הדבר הזה. כשהוא קונה מעיקרה דירה טובה שיש בה מרפסת לסוכה, או שיש לו גינה צמודה, הוא יכול לבנות את הסוכה בגינה, או שהוא גג בקומת גג, גר בקומה חמישית, שם הוא נמצא לבד ויש לו שם את הגג, יכול לבנות את הסוכה על הגג, יחשוב על הדבר הזה מעיקרה. חבל שהמתווכים לא מאירים את העיניים בדבר הזה. המתווכים הם פלחים, הם לא אנשי מקצוע שיודעים איך לעבוד. אם היה להם סכן, היו יודעים איך לעבוד, היו גם מרוויחים, אוכלת מפירותיהם בעולם הזה, היו יודעים איך לפתות אותנו, מה המניות של הדירה הזאת. נכון שזה רק 91 מטר, אבל יש גם מקום יפה לסוכה. זה מה שצריך להדגיש לאדם ירא שמים, וחבל שהם לא אומרים את זה, שהכול נהיה בדברו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא היה אפשר לקצות על הגג וחושך שנה עשו שם. ועכשיו אני הולך בשאול המלך, בפגיעה משותף הוא אומר, אבל בחסר אחד מטורת הקרקע, הדירה פעילה, אז צועקת לו, אם אתה רוצה כאן סוכה, אני עוד פעם לא אמרתי לערכי המשטרה, אתה לא רוצה כאן סוכה. כן, השם ירחם. טוב. יש את ההגלגות של הסוכה שמשתמשים בלבות, היא מאשר בעצים? יש את ההגלגות הבאה? יותר מהודר לבנות סוכה עם ארבע מחיצות, שהכול יהיה סגור, תהיה לך את הפרטיות שלך, זה יותר נעים, יותר נוח. אתה רוצה לישון בלילה, כשזה סגור יפה, אין כמעט רוח, אתה יכול לישון טוב. כשאתה עושה סוכה על-ידי להוד, נכון שזה כשר לכתחילה, אבל זה לא כל כך מיודר. בלילה קשה לישון בסוכה כזו, זה לא נוח. ולכן מן הראוי, כמו שאמרתי, שיעשה את הסוכה אם ידו משגת, יש לו כסף, ילך, יקנה מחר, את ארבע הקירות יצפה אותם מלמעלה עד למטה, או בדיקטים או כיוצא בזה, שהכול יהיה סגור כדאי. לפני שאדם בונה את הסוכה צריך לשים לב שהסוכה תהיה כשרה אם הוא בונה את הסוכה כאן בחדר הזה, יש לנו מלמעלה גג, הוא יבנה כאן סוכה זה לא כשר גם בשעת הדחק, זה פסול למהדרין, למה? כי יש כאן גג, זה לא סוכה, כך גם אם יש מרפסת מעל המרפסת שלו, גם זה פסול מדאורייתא, ולא רק בית או מרפסת, אלא הוא עדין גם אילן, לפעמים הוא בונה את הסוכה שלו בגינה ויש עץ גבוה, עץ קליפטוס או תמרים, וענף אחד מאותו העץ נותן צל על הסוכה שלו. שוב, לפעמים אם הענף הזה גדול, יכול לפסול לו את כל הסוכה. גם אם, נאמר, הסוכה שלו גדולה והענף הזה לא כל כך גדול, אבל כיוון שהענף הזה כעת נמצא מעל הראש שלו ומלמי שיושב מתחת לאותו ענף, הרי הוא כאילו ישב בבית, זה פוסל מדאורייתא. מה התקנה? אז לפני שאתה בונה את הסוכה, תסתכל, תרים את העיניים, תראה איפה אתה בונה את הסוכה, ואם כאן יש ענף של הקליפטוס, תבנה בפינה השנייה של הגינה איפה שאין ענף של קליפטוס. או, יותר קל, יותר פשוט, תביא סולם, תעלה, תחתוך את הענף הזה. היום יש מסור חשמלי, בתוך חצי דקה אתה יכול לנסר את זה, תוריד, יהיה לך גם סכך טוב, זה הפתרון הכי קל. אבל לפעמים זה עץ גבוה מאוד, והוא עדיין לא יודע לטפס על העצים, לא למד את המלאכה. קוף יענן, הקוף עדיין לא לימד אותו איך מטפסים על העצים, ולכן במקרה כזה אין לו ברירה, אלא שיבנה את הסוכה, כמו שאמרנו, יבנה את זה בצד. לפעמים הבעיה היא שהסוכה שלו קרובה לאשפתון או לעגלת האשפה, בדיוק אחרי הגינה יש שם את עגלת האשפה, יש כל הזמן ריח רע. הרי בסוכה אנחנו אמורים לקדש ליל שבת, יום שבת. כל פעם שהוא בא לאכול שם הוא צריך לברך על נטילת ידיים, יושב בסוכה המוציא ברכת המזון או דברים אחרים. איך הוא יכול לברך במקום כזה שיש שם ריח רע? הרי התורה הזהירה אותנו, והיה מחניך הקדוש, מקום שיש סירחון וריח רע. אסור מדאורייתא לברך באותו מקום. ולכן, אם יש שם ריח רע, נכון שהגינה הזו היא טובה, זה תחת כיפת השמים, אבל, כמו שאמרתי, הריח הוא שמתגדר, ולכן אין לו את הפתרון הזה. לפעמים הוא יכול לסלק את העגלה, שהעגלה תהיה במורד הרחוב, למטה או למעלה. לפעמים יש אפשרות, הפועל ניקיון, אתה מסתדר אתו, הוא קיבל את מה שהוא רצה, לא אכפת לו שישים את עגלת האשפה 50 מטר למעלה או למטה. אבל לפעמים האדם הזה מרובע, אפילו לקבל מעטפה הוא עדיין לא למד. הוא לא יודע את המקצוע במדינת ישראל, הוא לא למד, אז בחי גוונה, אין לך ברירה אלא, כמו שאמרנו, במקרה כזה תעלה לגג, תניח את הסוכה שלך בגג רחוק מעגלת האשפה, וכן כל כיוצא בזה, שימצא לו את הפינה אבל שזה יהיה רחוק מעגלת האשפה. אחרת הסוכה שלו פסולה מדאורייתא, זו דירה שרוחה. לפעמים מזיזים את העגלה, אבל האזור עצמו עשוי את העיה, זה לא פותר. נכון. לפעמים זה עשרות שנים היה שם, ונשאר, אפילו אם תשפוך אקנומיקה זה לא יעזור, נכון? אז יראה את זה, יבדוק את כל הדברים האלה לפני שיבוא לעשות את הסוכה, ולא אחרי זה יבוא לשאול את החכם ברגע האחרון, אלא לפני שהוא מתחיל לדפוק את המסמר הראשון, לפני שהוא בונה, יבדוק, יראה אם המקום הזה כשר וראוי לעשות שם את הסוכה, אם זה טוב, מצוין. דבר נוסף, צריך שהשטח יהיה שלו, אבל אם הוא גוזל את השטח של הרבים ובונה שם סוכה, גם בזה הסוכה פסולה. כך כותב מרן נקמן בסימן תרלז. בין אם האדם הזה גוזל עצים ובונה סוכה, מצווה הבאה בעבירה, ובין אם האדם הזה יש לו את העצים שלו, אבל השטח, האדמה, איננה שלו. הוא גוזל את השטח מהאנשים ובונה שם סוכה. הוא לא יוצא ידי חובה, והברכה שהוא מברך בכל השבוע, וציוונו לשב בסוכה, הברכה היא ברכה לבטלה. לא יוצא ידי חובה, גם בדיעבד. ולכן, אותם האנשים שבונים סוכה על המדרכה וגוזלים את המעבר לרבים, בוודאי שאסור לענות אמן אחרי הברכה שלהם, כיוון שהברכה היא לבטלה. אם אתה רואה אותו לפני כן, לפני שהוא מתחיל לבנות, תוכיח אותו. יש מצווה, הוכיח, תוכיח את עמיתיך. תפתח את דברי השולחן ערוך בסימן תרדז, סעיפים ב'-ג', תראה לו את הדין, את ההלכה. התורה אמרה, חג הסוכות, תעשה לך, משלך, אבל לא שזה יהיה גזול. תראה לו את הדברים כדי שישנה את המקום. בדרך כלל אנשים שומעים. אני ראיתי אדם שבא לבנות במקום כזה על השטח, המעבר. מייד כשאמרתי לו, הסברתי לו את ההלכה, מייד הוא פירק את העץ ועבר לגינה, בנה את הגינה, את הסוכה שלו בגינה. היה הכול בסדר. כשאתה מסביר יפה, אנשים ישמעו לך. אבל לפעמים האדם הזה עקשן, הוא אומר, יש לי חזקה. 50 שנה אני בונה על המדרכה הזו, אף אחד לא אמר לי. אולי עיריית ירושלים תשלח לו התראה. איך הם עושים צחוק מהעבודה? אתם יודעים איך הפקחים עובדים? הם מדביקים לו מדבקה שהוא חייב להרוס את הבניין הזה בתוך עשרה ימים. חזק ברוך. הם יודעים שאחרי סוכות מפרקים את זה, אז הוא נותן לו התראה בתוך עשרה ימים. אבל עשרה ימים האלה הוא מזיק את הרבים, ויש כאן איסור דאורייתא, והברכות הן לבטלה. אדם מבוגר, כשהוא הולך על המדרכה ומגיע לסוכה, הוא לא יכול להמשיך ישר, הוא צריך לרדת לכביש, אבל הוא קודם יסתכל. לפני שהוא יורד לכביש הוא מתבונן עם איזה רכב, אבל ילדים קטנים ממהרים, אין להם זמן להסתכל. הוא מגיע לסוכה, הוא קופץ מייד לכביש, ואז הרכב חלילה דורס אותו, הורג אותו. האם זו מצווה? האם יש היתר להרוג אנשים? זה ממש נקרא בגדר גזלן, עד כדי שהוא מסכן את החיים של בני-אדם. אם אני הייתי ראש העירייה הייתי עושה דבר פשוט. אתם מכירים את הרכבים של פינוי צירי תנועה? הייתי מביא את האוטו הזה, כמו שהם מרנים את האוטו. אני הייתי מרן לו את הסוכה, הייתי משאיר לו פתק. הסוכה שלך נמצאת בחניון פלוני, שיבוא ואוכל שם, אז זהו, בחניון אני מרשה לו, זה מה שהיה צריך לעשות. אבל לאולמרט אכפת שימותו ילדים? לאולמרט לא אכפת לו. אין לו רגש, זה לא מעניין אותו אם ימות איזה ילד או לא ימות. הם עושים צחוק מהעבודה, מדביקים לו איזה סטיקר אחד על הסוכה והולכים. אבל אדם ירא שמים צריך לדעת שזה עוון חמור, ולא משנה מה יגידו בעירייה, אם יש לו פרוטקציה בעירייה או לא, כאן מעניינת אותנו ההלכה. במקום מעבר של רבים בשום אופן אין היתר לעשות סוכה, גם לא בשעת הדחק. הוא אומר לך, אין לי מקום אחר. אז תגיד לו, שלא יבנה סוכה. שילך אצל השכן שלו, ימצא פתרון אחר. לא מתירים בשעת הדחק לגזול, בגלל שאין ברירה, אין היתר בשעת הדחק לגזול. אם האדם הזה גר ברחוב ירמיהו, שם יש מדרכה ברוחב חמש מטר. אז הוא בונה מטר אחד, הוא בנה סוכה. אז במקום מדרכה של חמש מטר, יהיה ארבעה מטר. טוב, חירשתי, יכול להיות שאנחנו לא נתנגד. הילד לא ירד לכביש, הילד יישאר על המדרכה. אבל כשאתה בונה את הסוכה כאן, המדרכות שלנו הן מטר, מטר ועשרים. אין מקום, והאדם הזה, בפרט אישה עם עגלה צריכה לרדת לכביש, ולפעמים בעלי מכוניות פראי אדם, יש גם ערבים שמסתובבים ונוסעים במכוניות שלהם פה. אכפת לו שעוברת אישה עם עגלה או לא עגלה? כל זה סכנת חיים שהאדם הזה גורם לאחרים. ולכן מן הראוי מלכתחילה להסביר לאותו האדם. אילו היה לנו את הכוח, הייתי שובר לו את הסוכה. אין לי את האוטו, פינוי צירי תנועה, הייתי שובר לו אם היה לי כוח. אבל לפי החוק של המדינה, אם אני אשבור לו, ייקחו אותי לבית-הסוהר, לא יגידו שהוא מסכן את החיים, אלא היועץ המשפטי יגיד שלפי החוקה של, אתם יודעים, שהארכיון של סדום, מצאו אותו, כל הארכיון היה שלם, מצאו אותו, זה עכשיו נמצא בידיים של, אמרתי אחד בית-הסוכה והוא פרט לו הביוב מייד, איך הוא ייגדל על זה? באמת נשמע, שיזמין את האירייה, יזמין את האירייה מייד. בינתיים היה עושה את הסוכה. בינתיים אסור לו לאכול ולשתות ולישון בסוכה. המקום הזה, לא יודע אם זה יועיל. אתה תשים את האיר האוויר באוטו, זה יכול לעזור לך קצת. אבל כשהביוב זורם מתחת לסוכה שלך, אז שום דבר לא יעזור. יותר מזה, לפעמים קורה שהעצים של הסוכה במחסן היו מונחים שם כל השנה, והביוב דלף, ירד לתוך המחסן. תקנו את זה, הכול בסדר, אבל הריח, הסירחון, נשאר דבוק בעצים. העצים ספגו את המים של הביוב, ואפילו אחרי חודשיים-שלושה עדיין זה מסריח. גם בעצים כאלה אתה לא יכול לבנות סוכה. תיכנס לסוכה הזאת, אתה יכול לשבת בה דקה אחת, האדם הזה יברח אחרי דקה. ומרן פירט לנו דוגמה מעין זו לגבי סכך שיש בו ריח רע לכמן בסימן תרכט סעיף יד. מרן הדגיש שאם יש ריח רע אסור לעשות בעצים האלה לא דופן ולא סכך. אבל לזה יש פתרון. העצה היא פשוטה מאוד. אתה לא יכול לשים את הער אוויר, זה עדיין לא יעזור, אבל תיקח עלייה צבע, צבע עלק או צבע אחר, זה אוטם את כל הנקבוביות, אז תריח ריח של צבע קצת. ריח צבע חדש, תריח, אבל לא תרגיש את הסירחון של הביוב, לזה יש פתרון. אבל אם הביוב זורם ברחוב, מה תעשה? תשים שם צבע? אין פתרון. לכן תחפש את הגג. אולי על הגג הריח לא יגיע, תעלה על הגג ותבנה שם את הסוכה. זה הפתרון הטכני. תודה רבה. בגג יש לזה אפשרות קליטה, יש לזה קצינות קליטה שהרחובות הרעים יוצאים שם, יש קצת דש לגם וקצת דג, קצת יש קבלים ויש שם בצד הזה, ויש שם קצינות. בדיוק באמצע הסוכה שלי. עכשיו יש סיכומה מעלי, אני לא יכול להעריך ולא יכול לשמור לבר. אני כל שנה יחד רציתי לתפקד את זה. כן. מותר, בתנאי שאחרי החג תפתח את זה. כן, בסדר. אדם שיש לו עץ מטפס והעץ המטפס הזה בחודשים האלה טיפס מעל הסוכה הוא לא יכול לשבת תחת סוכה כזו. נכון הדבר שזה נוטל צל מצוין אבל למדנו מהפסוק באוספך מגורנך ומעקמך מפסולת גורן ועקב דבר התלוש כאן זה דבר מחובר וזה פסול מדאורייתא זה לא משנה אם העץ המטפס הזה הוא מעץ של גפן או מדבר אחר בכל מקרה הדבר פסול מדאורייתא. אפילו אם האדם הזה ייקח עכשיו מסור ויחתוך עכשיו זה כבר לא תלוש עכשיו זה הרי לא מחובר לאדמה זה תלוש אף על פי כן הדבר פסול כי התורה אמרה חג הסוכות תעשה תעשה בלא מן העשוי כאן זה עשוי באופן אוטומטי ולכן צריך לנענע להגביה את הענפים. אם אתה מגביה כל אחד לבדו ומניחו וחוזר ומגביה חברו ומניחו בזה יהיה כשר הלאה וכי לו. אנשים שיש להם גג רעפים בחצר יכולים לעשות דבר פשוט, להרים את הרעפים, לפרק את הרעפים ובמקום הרעפים הוא מניח שם סכך ויש לו סוכה כשרה. המחיצות של החצר מכל הצדדים, יש לו כבר מחיצות מוכנות. אתה שם למעלה את הסכך ויש לך סוכה גדולה וכשרה בלכתחילה. נכון שהסכך גבוה, הסכך נמצא בגובה 5-6 מטר, ואילו הדופנות מגיעות רק עד גובה של מטר. זה לא נורא, אנחנו אומרים גוד אחית, ולכן, גוד אחסיק מחיצתה, ולכן אין בעיה, הסוכה הזו כשרה בלכתחילה. היום יש הרבה אנשים שבונים לעצמם סוכה מעצי הפרגולה. הפרגולה הזו פסולה גם בדיעבד. למי שלא יודע מה זה פרגולה, בין בית-הכנסת לעזרת נשים, בכל בתי-הכנסת הישנים יש עצים שקלועים שתי וערב. מעין זה גם עושים היום בכל הווילות, כל העשירים בווילות שלהם בגינה, יש להם את עץ הפרגולה הזה לעניים, אלה שאין להם הרבה כסף, אז הם עושים מעט עצים. 60%, 70% זה זחורים, והצל הוא רק 20% או 30%. אז בזה זה לא נורא, תשים על זה הרבה סכך. נכון שיש 20% צל מהפרגולה, אבל 70%, 80% יהיה לך צל מהסכך, תהיה לך כאשר לך תחילה. אם הפרגולה זה רק מעמיד, על-פי דברי מרן נקמן אנחנו יכולים ללמוד להתיר. אבל לפעמים הפרגולה הזו היא צפופה מאוד, ולכן זה נותן לך צל ליותר מ-51%. אפילו אם תשים הרבה סכך, גמרנו, זה לא יעזור. זה כמו שאני אשים סכך מעל התקרה, אני אביא הרבה סכך, 10 טון סכך. זה יעזור משהו? אתה יושב תחת התקרה. אותו דבר, גם הפרגולה הזו נשארת לא יום אחד, אלא כמו התקרה הזו, נשארת הרבה שנים. יש בזה גזירת נסרים. הגמרא, בסוכה י״ד, הגמרא אומרת את ההלכה הזו, ומרן מעתיק את זה לקמאל בתרכט סעיף י״ח, שאסור מדרבנן לשבת תחת נסרים למרות שגידולו מן הארץ. כך דעת הרב אלישיב, והוא כותב את זה גם בפירושו לסוכה י״ד, גם בספרו החדש, פסקי הלכה, גם הרב אורבך ושאר חכמי דורנו גם כן פסלו את הסוכה הזו. יש בזה תשובה ארוכה בספר דברי דוד, שם הוא מביא את דברי הרב תופיק, הרב של ביתר. גם הוא אוסר את זה. ישנם שלושה טעמים כדי לאסור, אבל המכנה המשותף שכולם פוסלים סוכה כזו. מה הפתרון? הפתרון הוא לפרק. אני יכול לפרק, חלק מהקרשים זה טוב. היינו, יש שנה בכל הפרגולה הזו שלושים קרשים, חמישה-עשר מהם תוריד. עץ אחד אתה משאיר, עץ אחד אתה מפרק, וכן הלאה. אחד כן, אחד לא. הבעיה היא, מי שמכיר את הפרגולה, זה גם דבוק בדבק וגם מבורג היטב בבורג. יש בורג ארוך באלכסון, ולהוציא את זה ביד זו עבודה קשה, אלא אם כן תביא מברגה. תיקח מאיזה נגר מברגה, השאלה, מי ייתן לך? שלושה ימים האלה הנגרים צריכים את המברגה, זה הידיים שלהם. אם הוא ישיג מברגה ויוכל לפרק בצורה כזו, ואז הוא ידלל את הפרגולה, הרוב יהיה שמש, הרוב יהיה חורים, רק 20% מהשטח יהיה העצים של הפרגולה. במקום זה הוא יביא עכשיו ארבס כך ויניח, אז זה יהיה טוב. אבל כשהוא משאיר את הפרגולה כמו שהיא, ושם על זה מעט או הרבה סכח, זה לא יעזור לו. אם הוא לא שומע לך, אתה מסביר לו, אומר לו, והוא לא מבין, אתה כמובן מדבר אולי שפה אחרת, הוא לא מבין את השפה של הגמרא, של הפוסקים, אתה שומע אותו מברך בשבע סוכה, אל תענה אחריו, אמן. הפוסף הזה נקובל בברקים, אפילו כמעיל, זה לא חוסר אדם? א', הנימוק הזה, אבל בדין מעמיד, בדין הזה, מחלוקת בגמרא, מחלוקת בראשונים ומחלוקת בדעת מרן. המגן אברהם בדעת מרן אומר שמלכתחילה פסול בדיעבד כשר. אבל בגלל הגזירה של נסרים, בנסרים גם בדיעבד אנחנו פוסלים. לכן הוספתי לא רק הטעם של מעמיד מצד הבורגים, יש כאן עוד בעיה שנייה. אני רוצה להחשאיר את הסוכה הזאת, הפירקתי אחד-אחד-אחד-אחד. אין בעיה, אין בעיה. הבורגים האלה נקראים מעמיד דה-מאמין, כי לא הפרגולה היא הסכך אלא העצים האלה הם רק מעמידים את הסכך. הפרגולה עצמה זה עץ, זה בסדר. מה הבעיה? הבעיה היא עם הבורגים. הבורגים הם כמעמיד דה-מאמין. ולכן, אם מצד הנקודה הזו אין לך בעיה. ברגע שאתה מדלל ומפרק חלק, זה טוב. אדם שעדיין לא עשה את הפרגולה בא לשאול אותנו. אנשים מסודרים לפני שבונים את הווילה לא רק יושבים עם האדריכל, ארכיטקט, המהנדס, לא רק אתם. הוא מביא את התוכנית גם לחכם, לשאול מה עושים, איך תהיה המזוזה ואיך תהיה הסוכה. הוא שואל על כל הדברים, אז החכם ינחה אותו שיעשה את הפרגולה בצורה שלא יהיו הרבה עצים אלא מעט מאוד עצים, שזה יהיה דליל. ואם הוא אומר לך, בקיץ יהיה חם, אז תגיד לו שיקנה איזה ברזנט וישים מעל זה. בקיץ יהיה לו את הברזנט, הוא יוכל לשבת שם מעל זה, מתחת לזה. זה הפתרון. אבל בשביל סוכה זו בעיה רצינית. עוד פעם? בין קרש לקרש יש 20 סנטימטר פתוח. כן. אם זה עשוי כמו הצורה של הגג של הרעפים, אני מוציא את הרעפים. עכשיו, הקרשים המרובעים שנשארו, הבסיס של הרעפים נשאר, אבל ב-90% יש לך אוויר. לכן, מה שיש לך אחרי 20 סנטימטר קרש, לא אומרים לבוד לחומרה שזה פוסל, כמו שאומר הנגן אברהם, ולכן בזה אין לך בעיה. אבל הפרגולה של העשירים בווילות, זה לא עשוי, כמו שאתה אומר, 20 סנטימטר, אלא בין קרש לקרש יש 2-3 מילימטר, זה הכול. 90% זה צן, זה הרבה צל נשאר, ולכן זה פסול. כן. נכון, ולכן אל תאכל שם. אם יש לך צינור של ברזול, מה שנקרא סכך סוכה לנצח. הסוכה לנצח, איך בונים אותה? לוקחים צינורות, מחברים אותן. כשהוא בא להניח את הסכך על הצינורות, יש לו בעיה. למה? הברזל, אסור לסכך בו מדאורייתא. חכמים גזרו שאסור גם להעמיד על הברזל את הסכך. אם תתיר לו להעמיד, אולי הוא יבוא גם לסכך בברזלים האלה. ולכן חכמים גזרו. מה הפתרון לסוכה לנצח? הפתרון הוא כך, על הצינור אתה לוקח ומניח קרש. כשהסכך בא, הסכך לא נוגע בברזל, הסכך נשען רק על הקרש, והצינור הברזל הוא מעמיד דה מעמיד. כשזה מעמיד דה מעמיד זה כשר מלכתחילה. יש לך ארבעה צדדים, תיקח ארבעה קרשים, תניח אותם. ואם זו סוכה גדולה, לפעמים זה לא רק ארבעה צדדים, אלא הסוכה עשויה 20 מטר על 20 מטר. אז יש לו גם באמצע כמה מוטות ברזל. אז גם באמצע, איפה שמונח המוט ברזל יניח על זה את הקרש. אם הוא רוצה לבוא ולקשור, רוצה לקחת חוט כדי לקשור את הקרש על הצינור, לא ייקח חוט ברזל או חוט מפלסטיק, דבר שאינו צומח, אלא תיקח חוט פשתן או חוט שעשו מכותנה מדבר הצומח ותקשור את זה. גם באזיקונים אי-אפשר לחבר אותם, כי צריך שיהיה דבר הצומח, ואז לא תהיה כאן הגזירה של מעמיד בדאורייתא, אלא בדרבנן, על-פי דברי הרדבא, למדו בית השואבה ושאר האחרונים להפשיר. בדרך הזו הסוכה שלו תהיה כשרה בלכתחילה. זה מעמיד כאן? הזיקון מחליף את העט, זה לא מחליף את הסתר. הזיקון מחליף את העט, העט עומד. מה מחליף אותו? הזיקון, ועליו עומד את הסתר. יכול להיות. יכול להיות שלפעמים זה בגדר מעמיד דה מאמין, אבל לא תמיד זה כך. לפעמים, הקרש הזה, כשהוא קושר בחוט ברזל, לפעמים הוא קושר גם מתסכח לנצח. אם כבר יש חוט ברזל, גם מתסכח לנצח הוא בא ומחבר עם זה. טוב, העבירה דוררת את העבירה. ולכן, עמיתי טוב, אל תשנה. כן, כמה דילילו? הרבה? מתוך שלוש כמה הורידו? מתוך שלוש הורידו, נשאר אחד. טוב, אם הורידו מהשלוש, נשאר אחד, נשאר רק שליש. אה, משלוש הורידו שניים, אז הורידו רק שליש, זה עדיין פסול. מי שיברך שם זה ברכה לבטלה. אני שלחתי את משה טהרני בזמנו, הוא מדד, בזמנו, לפני שפירקו, היה שם 80% צל. אז אם אתה אומר, הורידו רק שליש, אז במקום 80, כמה נשאר? יודעים לעשות חשבון? נשאר 56. נשאר 56. נשאר 56 אחוז צל מהפרגולה, ולכן עדיין הברכות לבטלה. צריכים לדלל עוד קצת. תגיד להם, יורידו עוד כמה עצים, ושאתה רואה את הבעיה לחלוטין. להניח קרשים על הברזל, כמו שאמרנו, אפשרי. יש לך רלסים, אנשים שיש להם רלסים, שמים על הרלס, שמים שם על הברזל הזה קרש, ועל הקרש הזה שמים את הסכך, בזה בחיי גוונה הדבר מותר מלכתחילה. יש מצווה מן התורה לקשט את הסוכה. בכל התורה כולה אנחנו לומדים את זה מהפסוק, זה לי ואנווהו אתנהל לפניו במצוות. הגמרא במסכת שבת קלג בבקמא ט, בכמה מקומות, מביאה לנו את הדרשה הזאת. פה, נוסף לפסוק זה לי ואנווהו, יש לנו גם את הפסוק בסוכות תשבו שבעת ימים, תשבו כי אין תדורו. מסביר הרשב״א, קניתי בית, יש שם רק ארבעה קירות. אדם לא הולך לשבת בדירה של ארבעה קירות. מביא תמונות יפות ושם פה תמונה, שם תמונה, מייפה את החדר ומביא תבעי. הוא לא לוקח סתם צבע ושופך, אלא אדם רוצה להיראות במקום טוב. דירה נאה מרחיבה דעתו של אדם. כך המצווה מדאורייתא במצוות הסוכה, שיקשת את הסוכה. ולכן, למרות שמעיקר הדין עשית את המחיצות, את הסכך, הכול כשר, אפשר לך תחילה לברך. נכון שזה כשר, אבל יש לך עדיין תוספת להוסיף. יופי, אנחנו לוקחים ומצפים את כל הסוכה בסדינים יפים, שמים על זה תמונות של רבנים, קישוטים, שרשראות וכיוצא בזה כדי לקשט את הסוכה. אם האדם הזה לקח שעוונית ניילון מצוירת ושם את השעוונית הזאת על הסכך, אם זה יורד מהסכך 32 סנטימטר זה קשה, זה פוסל, אם זה פחות מ-32 סנטימטר, כשר. 32 זה ארבעה טפחים. צריך שזה יהיה צמוד לסכך, ואז זה תפל לסכך, אתה אומר, כל הנאותו אינו חוצץ, כיוון שהשעוונית ניילון הזאת באה לקשט את הסוכה. אבל אם יש לו יותר מדי בטן במרכז, באמצע, זה יורד למטה יותר מדי, בזה זה פוסל את הסוכה. גם בשרשראות, כדורים, פעמונים, תמיד ישתדל להצמיד אותם לסכך שזה לא יורד. אם זה יורד, הכדור הזה או הפעמון הזה גדול, יש בו קוטר 32 סנטימטר. מי שיושב מתחתיו כאילו הוא אוכל מחוץ לסוכה. כך גם לגבי אותו הסדין, השעוונית, ישתדל להצמיד אותו לסכך, ואז זה יקשט את הסוכה ויהיה כשר גם מלכתחילה. זה בפני שיש אטום, לא? לא, אין הבדל. אפילו אם זה לא שקוף, כאשר לכתחילה. הסכך ראוי לראות ממנו את הכוכבים. הסכך שלך הוא דליל קצת, וראוי לראות מזה את הכוכבים. אחר כך, אם אתה רואה או לא רואה, זה לא נורא. מה, אתה צריך לברך ברכת הלבנה מתוך הסוכה? אתה צריך לרדת את הכוכבים מהלבנה? לא. כתוב, יוצא אותו החוצה. הקדוש-ברוך-הוא יוציא אותך החוצה, בית השמיימה יספור הכוכבים. הוא לא ירעל לו מתוך הסוכה. ולכן, משום זה, אפילו אם הוא לא יראה שום כוכב, זה כשר לכתחילה. הסוכה הזאת מהודרת, אין שום בעיה בדבר. איזה כוכב מוכר שאתה רוצה שמיימה? עד טפח, אליבא דקול-אלמא. סוכה כזאת כשרה לכתחילה, אין בה שום בעיה. ברגע שהנסרים, העצים, הם רחבים 8 סנטימטר ויותר, זה כבר מחלוקת. בדיעבד אנחנו מכשירים עד 23 סנטימטר. אבל אם יש רוחב של עץ, בכל עץ יש יותר מ-24 סנטימטר, פסול גם בדיעבד, זה בכלל גזירת נסתרים שכתב מרן נקמן בסימן תרכת סעיף יח. כן. אם יש שתי קירות או יש דלת של הגזירה כולה. כן. והוא צריך לעשות עוד דלת בשביל להתפתח מהרחוב. כן. אז יש לו שתי דלתות. מצוין. זה טוב, הסוכה הזאת כשרה. כן. אבל אם שתי הדלתות יהיו פתוחים לרווחה, גם הדלת של הבית וגם הדלת שאתה בא מהרחוב, אז יישאר לך רק שתי מחיצות. באותו רגע לא תוכל לבלוע, יעמידו לך את האוכל בגרון. לכן צריך שדלת אחת לעולם תישאר סגורה. טוב, שדלת אחת תמיד תישאר סגורה. עזוב. יש לו שאלה, אתם מכינים סטאחה, אז למה אין לו דבר על הדלת? הוא דיבר כשיש לו שני מחיצות טובות. עכשיו הוא צריך את השלישי. השלישי זה דלת. אז בשעה שהדלת סגורה, מצוין. אם הדלת תהיה פתוחה או כאן שתי דלתות יהיו פתוחות, אז יש בעיה. ולכן נקפיד לסגור עוד קצת כדי שהכול יהיה שלם בצורה מהודרת. החבדניקים עושים סוכה על משאית כדי לזכות את הרבים. הם הולכים גם אצל החילונים, אלה שלא זכו עדיין להכיר את אורה של תורה, מצוות, בונים על המשאית או על איזה טנדר, בונים סוכה, ונוסעים עם זה, מזכים את הרבים. סוכה כזו כשרה לכתחילה, כך למדנו במשנה, בסוכה כב, כך פסק מרן בסימן תרכח, סעיף ב, אין בזה שום מחלוקת. האחרונים דנו. בשעה שהמשאית נוסעת, בזמנם לא הייתה משאית, אז הייתה עגלה. בשעה שהעגלה או המשאית נוסעים, האם גם אז זה קשה או לא? אומנם הפרי מגדים החמיר בזה, אבל המאירי שם כתב להתיר. ואם היה רואה הפרי מגדים את המאירי, מן הסתם היה חוזר בו. ולכן, גם בשעה שהמשאית נוסעת יכול לכתחילה לברך, לשב בסוכה ולאכול שם. קודם ייטול את הידיים, אחרי שנטל ידיים והתחיל באכילה, אפילו אם הנהג ממהר לדרכו, הוא נוסע לירושלים, אני גם נוסע לירושלים, בינתיים אני רוצה לאכול. יש לי שם כמה סנדוויצ'ים, אתה יכול לכתחילה לאכול, אין שום בעיה בדבר. אבל בחוליות ספורט אי-אפשר לעשות בהן סוכה. והסיבה היא, למכוניות ספורט יש שם גגון, אבל השטח של הגגון אין בו 56 סנטימטר. הרוחב של הגגון הוא בסך הכול 40-45 סנטימטר, אין שם 56. אלא אם כן, אם יש שם חלון גדול, הוא קנה מכוניות ספורט ארוכה, והחלון שם, יש בזה 56 על 56 סנטימטר, יכול לקשור שם סכך לנצח, והוא ונוסע יכולים גם לאכול. אבל הוא צריך לשבת כדי שהראש שלו יהיה בדיוק מעל אותו החלון. לפעמים זה באמצע. באמצע זה לא במושב הקדמי טוב ולא במושב האחורי, זה רק איפה שהרגליים, זה לא טוב. לכן צריך לבדוק. כן, באוטובוס אתה יכול לחתוך, אבל במכוניות הספורט לא תמיד זה טוב. החלונות של אגד, האוטובוס הישן, היה בו את הערובה הזו. היה אפשר לסלק את הערובה הזו באוטובוסים הישנים ולעשות סוכות בהם כדי לזכות את הרבים. אבל בחדשים, לא השארתם לנו ערובה. בכבוד כבוד הרב יעלה ויבוא. תודה. כן. אבל בדיוק, במצבים שיש את הרואים, אם הם עומדים לבנקסים, עושים כל מיני פעולות נגדנו, האם יהיה מותר לחתר לפי דרצורה לגרום ספרקר, למשל, מהנפץ? כמו שאנחנו נאמר לשרון ב... יש לנו שני דברים. יש גוי שלא שומר שווה מצודן הנוח, ויש גוי ששומר שווה מצודן הנוח. אבל הוא גם לא הוגן. עכשיו, אלה שנמצאים כאן בסביבה, כולם לא שומרים שמי המצוות בלנוח. ולכן, בלי קשר לנקודה, מה שקרה במשך הימים האחרונים, גם בלי זה, לפי דעת מרן בחושן משפט, סימן קנח, אין בעיה. קל וחומר בימים האלה. לכן, אם היו שואלים אותנו, שואלים דעת תורה, אז בוודאי שאין מקום להסתפק. אם אתה רוצה לראות את המקורות, מי פסק בזה כדעת מרן, תבדוק בחווה דעת חלק ב'. הכותרת של השאלה שם, כהן שהרג נפש, אסור לו לשאת את כפיו. בפריסכם כפיכם, אעלים עיניים מכם, גם כי תרבות תפילה איני שומע, ידיכם דמים מלאו. כך פסק מרן את זה למעלה בסימן קכח, סעיף ל.ה. אבל, השאלה היא, כהן שהרג גוי, האם פסול לשאת את כפיו או לא? זו הכותרת של השאלה שם. שם, בתוך התשובה, הפוסקים כולם כמעט הלכו בשיטת מרן הבית-יוסף. ולכן היום אין לנו הרבה במה להסתפק. לצערנו, הם כולם בחזקת רוצחים. הנה, ראית מה עשה היום. היום זה כמשל, אבל הם מסוגלים לעשות את זה עוד פעם גם מחר וגם מחרתיים וכו'. אם לא יימזרו, ומשורש נחש יצא צפא. כולם שואלים, נחשים, אתה יודע מה התואר האמיתי שלהם. ולכן, אין ספק, ברור שאם היה הכול על-פי דברי התורה, על-פי דברי חכמים, ודאי שלא היה לנו מה להסתפק, היינו בוודאי יכולים לעשות בהם משפט כתוב, ואז הם היו פחדים מאתנו. כשאדם יודע שאם הוא ייתן סטירה הוא יקבל שניים, אז הוא חושב פעמיים אם כדאי לתת לו את הסטירה. אבל הבעיה היא שהם, לצערנו, חגגו עד היום, עד היום, ולכן אנחנו אוכלים אותם בינתיים. אבל אני מקווה שהמשיח יבוא, יגאל אותנו במהרה, ולא נצטרך את כל הדברים האלה. התורה אמרה לנו, חג הסוכות תעשה לך באוספך מגורנך ומעקביך, מאותם הדברים שדומים לפסולת גורן ועקב, מהם אני עושה את הסכך. לגבי הדופנות, אין את ההשוואה הזו, כי מה שאמרה התורה, חג הסוכות סוכות מלשון סכך, ורק על הסכך יש את כל ההגבלות, את התנאים האלה. אבל מה שאין כן לגבי הדופנות, ממה שאתה רוצה אתה יכול לעשות. אבל את הסכך אתה מוגבל, דבר שדומה לזה, כן, מה שלא דומה לו, כגון דבר שהוא צומח, זוהו למעשה פסולת גורן ויקב. הזמורות של הגפן זה דבר הצומח. דבר מעין זה, מדבר הצומח, אתה יכול לעשות את המצווה, תודה, אתה יכול לסכך, אבל מדבר שלא צומח, לא. ולכן הניילון, הפלסטיק, לא משנה אם זה פלסטיק עבה, דק, כל אלה עשמים מהנפט, הנפט נמצא במעבה האדמה, אין זה דבר הצומח. ולכן הפלסטיק וכיוצא בו הניילון פסול מדאורייתא. גם אם אני אשים ניילון דק, שעוונית דקה מן הדקה, והיא למעשה שקופה, אני רואה מתחתיה את השמש, הירח, הכוכבים, אף על פי כן זה פוס... מדאורייתא. דבר שני, צריך שהדבר הזה יהיה אינו מקבל טומאה, אבל אם הוא מקבל ממילא, אותו הארגז מקבל טומאה ופסול לסכך בו מדאורייתא. זה החיסרון באותו הארגז, למרות שהוא עשוי מהעצים, מהצומח. כך גם דבר שהוא תלוש, אבל אם יש לך עץ מטפס, אם זה העץ של הענבים או דבר אחר ועדיין זה מחובר לאדמה, גם זה פסול, אי-אפשר לסכך בו, והפיסול שם מדאורייתא. אלא, כמו שאמרנו, צריך שיהיה תלוש. חתכתי אותו, אני לוקח את הזמורות, שם אותן על הסוכה, רק בהן אני יכול לסכך. אלה הם שלושה דברים, שלושה היסודות שלמדו בגמרא במסכת סוכה יא מהפסוק שאמרנו, בהוספך מגרונך ומעקבך, ולכן אם יש בהם את התכונות האלה, דבר שהוא מהצומח, תלוש ואינו מקבל טומאה, אפשר לסכך בו, הלאה וכי לא. אין צורך שיהיה דווקא סכך צבע ירוק שכתבת אותו לפני שעה, אלא גם אם הקרש הזה הוא עץ ישן בן מאה שנה, אבל העץ הזה, גם הוא מדבר הצומח, גם הוא צמח מהאדמה. ולכן גם בקרש אפשר לכתחילה לסכך, בתנאי שהקרש הזה לא יהיה דומה לבית. הגמרא מכנה את הגזירה הזו בשם גזירת נסרים. הרי היום אנחנו בונים את הכול בעיתון מזוין, הבתים שלנו בנויים אחרת. עד לפני מאה שנה כל הבתים היו בונים אותם קורות עץ. בין שני שורות של קירות אבנים היית מניח את הקורות עץ. ואז, אם האדם הזה יעשה את הסוכה שלו מנסרים רחבים, כל נסר 32 סנטימטר, אז הוא יגיד בלב שלו, מה ההבדל אם אני יושב בסוכה או שאני יושב בבית? גם בבית יש שם עצים. והאמת שהבית פסול מדאורייתא. התורה אמרה, חג הסוכות, סוכה דירת עריבה אינן, וזו לא דירת ערעי אלא דירת קבע. ולכן, כדי שלא יטעה האדם, גזרו חכמים ואמרו שאסור לקחת קורות רחבות ולסכך בהן, קל וחומר דיקטים, לקחת איזה דיקט אחד גדול ולשטוח אותו על כל הסוכה ולגמור. נכון שזו עבודה קלה יותר, אבל הדיקט הזה, הדיקט הזה, יש בו את הגזירה די רבנן. גם אם תעשה בו חורים, נניח שיהיה בו כמה חורים שאני אוכל לראות מהם את השמש, הירח והכוכבים, אז זה עדיין לא יעזור לי. למה? כיוון שיש כאן גזירת תקרה, זה מה שאמרו חכמים בדין הסרים, מרן מעתיק את זה בתרכט, סעיף יח, וככה ההלכה למעשה. גם בפרגולה יש מדמים זה לזה. נכון שהעצים של הפרגולה הם כל עץ בפני עצמו, אבל אתה לוקח את הפלטה שהיא מטר על מטר ואתה לוקח את העצים הדקים, מדביק אותם וממסמר אותם עם המסמר או עם הבורג. ברגע שעשית את זה יש לך עכשיו קרש אחד מטר על מטר. לא מסתכלים מה היה, אתה מסתכל את ההווה ואת העתיד. ההווה והעתיד, כל הפלטה הזו כולה מקשה אחת, הכול מטר על מטר, ולכן אין יותר לסכך באותם הנסרים, באותן הפלטות, אלא תיקח עצים רגילים או ירק רגיל, ורק בהם תוכל לסכך. בסכך לנצח. בסכך לנצח, או יש בזה מחלוקת בין חכמי דורנו, אם זה יהיה דומה לנסרים או לא. מה ההבדל? כאן הפלטה עומדת כולה מקשה אחת. מטר על מטר זה עומד, ולכן אתה אומר, על-פי דברי הרשב״א והרן, פסול מדרבנן. אבל את הסכך לנצח אתה מגלגל אותו. כל העץ הוא 3-4 סנטימטר, הוא קשור אחד עם השני בחוטאים, ואתה יכול לגלגל אותו, ולכן עדיין הוא לא דומה לתקרה של הבית. יש גם רווח קצת בין העצים, הוא לא מהודק. בבית, כשאתה שם את הקרשים, אתה מהדק אותם זה עם זה. פה יש גם קצת רווח, וגם הוא נכפף, ולכן יש שרצו להקל. יש מחמירים גם בזה. כמו שאתה טוען, כשאתה משווה את הדברים, את הגזירה, כאן ושם, אותו דבר. יש הרבה מהפוסקים שאמרו, נכון, הלכו בשיטה שלך, ואסרו לסכך באותם הבלפונים באותו סכך לנצח. אבל מי שירצה להקל שם את הדבר הקל יותר, בגלל שזה רך וגמיש. מה שאין כן בפרגולה, זה לא רך, לא גמיש, פלטה אחת מטר על מטר, זה גם מודבק יותר וגם עם הבורגים, ולכן כאן הדבר חמור יותר. יש היום קנים, ביידיש קוראים לזה קיינס. גם הקנים, גם הם כשרים לכתחילה. גם זה דומה לסכך לנצח, וגם זה מותאם לכתחילה. עיקר הבעיה בסכך לנצח היא לאלה שגרים בקומות גבוהות. מי שגר בקומה רביעית, חמישית, ואז באה הרוח, והרוח תעיף לו את הסכך. היכן סוכתך? שאל אותו, יישאר בליל החג בלי. ולכן הפתרון הוא, או שיניח על זה קורות, קורות כבדות, זה יכביד עליה ולא יעוף, או אם לא מצא קורות, ייקח איזה חוט, או חוט פשתן, או דבר אחר, ויקשור אותם עם הסוכה, כדי שהשכך לא יעוף, בזה בחיי גוונה יהיה הדבר כשר וטוב, יוכל לברך עליה, וציוונו לשבת הסוכה כל שבעת ימי החג. מה שאמרתי להשאלתי, אם נדברי ניגוד כאן, ראש המשמל עובר, יש את זה בעיון אחד, ונשמע של נוגע לתשכך שהוקלמתי, ושני, המנורה הפרוטנטית היא שהקצה שלה נוגע לתשכך, זה גם בנושא, מותר, לא מפריע. מותר לכתחילה, תכניס, ובקצה נמצאים. אפילו אחי, מותר לכתחילה, אין שום בעיה, זה לא פוסל חלילה את הסוכה, ואתה יכול גם לשבת מתחתיו, אין בעיה. כך פסול שפוסל רק אם יש בו רוחב יותר מ-24 סנטימטר. אבל אם זה פחות מ-24 סנטימטר, הרי הרוחב של הפלורוסנט, של הניאון, בסך הכול 7-8 סנטימטר רוחב, הוא לא רחב הרבה, ולכן גם מתחתיו מותר לשבת, כך גם החוט שאתה מושך, גם הוא החוט הזה, דק מן הדק, ולכן אין בעיה. השאלה, למה קוראים לחוט ברזל בהיסטוריה של המשפחה? אמרתי שמותר עם חוט מהכותנה, מדבר הצומח. אבל אם זה יהיה חוט ברזל, יש בזה מחלוקת. הגמרא דנה בדין ארוכות המיטה בסוכה כא. מחלוקת בגמרא, מחלוקת בראשונים, ומחלוקת גם בדעת מרן, בדין המעמיד. האם להעמיד בדבר שהוא עצמו אסור לסכך בו? האם מותר להעמיד בו את הסכך שיישען עליו, שהוא יתפוס אותו, שהוא יעמיד אותו, או שמותר? מחלוקת. והמגן אברהם אומר שני תירוצים בדעת מרן. לתירוץ אחד, מרן אוסר לכתחילה, רק בניעבד מותר. עכשיו, לסכך בברזל מותר? לא. הברזל הוא לא צומח מהאדמה, הברזל הוא פסול מדאורייתא. עכשיו, אם אתה אומר שגוזרים שמא יסכך, אז לא רק לסכך בו אסור, אלא גם להעמיד בו, לקשור בו את הסכך, גם זה אסור. הוא עומד על, להתקשר על התור, רק שלא יעוב אותו, שלא יעוב. שלא יעוב, אז זה נקרא מעמיד. בלעדי זה הוא יעוב, אם כן, זה המעמיד. תראו איפה אתה בונה את הסוכה. אם הסוכה שלך, קומה ראשונה, רוח שאינה מצויה, אתה צודק. נכון, גם בלעדי החוד ברזל הזה, וגם בלעדיו היה עומד טוב. אבל כשאתה בונה סוכה על הגג, אצלי בבית זה קומה חמישית. קומה חמישית, יש שם ארוחות מצוינות, והרוח הטובה תוכל להעיף את הכול. בלי החוד ברזל זה יכול ליפול, ואז חוד ברזל הזה, שהוא פסול, יסכך בו, אולי גם אסור להעמיד בו. כך אומר המגן אברהם, בדעת מרן, בהסבר אחד. אם כן, מדוע לנו להיכנס למחלוקת יותר מהודר, או להניח על זה קורה, תניח על זה איזה קורה כבדה. זה לא חייב להיות קורה רחבה, אלא גם קורה שיש בה שמונה על שמונה, היא קורה כבדה, גדולה, עצבוק, תכביד עליו והכול יהיה בסדר. או תקשור את זה בחוט פשתן, החוט פשתן הוא דבר מעט סומח. גם אם תאמר שאסור לסכך בו מדרבנן כיוון שנשתנה צורתו, אבל זה לא דאורייתא. אז נגזר במעמיד כזה, השם מהווה לסכך, זה גזירה לגזירה וגזירה לגזירה, לא גזרנן. מה זה האחר? צומר גפן, כותנה, גם כן טוב. גם הם מהצומח. אבל אם ניקח חוט פלסטיק, ניילון, שזה לא מהצומח, שוב זה לא טוב. למה? יכול להיות שדווקא בקטע הזה, איפה שקשרת את החוט ניילון, דווקא שם הבעיה. זה לא כל מקום אלא בעיקר צד מערב. צד מערב זה הכיוון של הרוח באזור הזה. ואז חיזקת בכל המקומות, זה עדיין לא פתר את הבעיה. עיקר הבעיה זה צד מערב. אתה קושר את החוט ניילון שם, אז כמו החוט ברזל, לא מן הצומח פסול. גם החוט ניילון הוא מהצומח, וגם זה פסול. ולכן, אם אתה אומר שהוא כבר קשר טוב בצד מערב, אין חשש, אז דרך אגב, יהיה עוד איזה מקום אחד, לא אכפת לי. זה יהיה, איך אומרים, רגל חמישית. אבל כשהעיקר זה מהחוט ניילון, זה לא טוב. פעם היו עושים סכך לנצח במקום החוטים מניילון מהכותנה. היום, ברוך השם, רובם ככולם הם מהחוט הרגיל, מהחוט הכותנה. אבל פעם היו עושים את זה גם מהחוט ניילון, וזה לא היה טוב. כשאדם בא לקנות סכך לנצח, שיסתכל קודם על המהות של החוט לפני שיקנה כדי שלא ייכשל, שלא יבוא לידי ספק ברכה לבטלה. גם בקומת קרקע, בקומת קרקע, קומת קרקע. הנה, אפילו בקומת קרקע. קל וחומר במקום גבוה, הוא גר ברמה ד', אז קומת הקרקע שלו זה כמו חמישית שלך יותר. כן. כשזה בא לייפות, כל לנאותו אינו חוצץ. ולכן אמרנו, אפילו ישים שעבנית ניילון על... כל השטח כולו, אין בעיה. אבל כאן החוד ברזל לא בא ליפות, זה בא רק לתפוס. ולכן החמרנו בלכתחילה שלא יניח מסמר או חוד ברזל. אסור להניח על הסוכה דברי מאכל. הירקן הזה, אחרי שגמר את העבודה, נשאר לו באדונס, נענא, פיטרזיליה, יש להם ריח טוב. מה יעשה בהם? עד יום ראשון זה יהיה כבר מעופש. במקום לזרוק את זה לאשפה, לקח את הכול, שם על הסוכה שלו. כל זה פסול מדאורייתא. כיוון שהנענא, הפיטרזיליה, החסה, כל אלה ראויים לאכילה, מקבלים טומאה, זה לא דומה לפסולת גורן ויקב, ולכן זה פסול מדאורייתא. גם בשעת הדחק אי-אפשר לסכך בזה. אבל כשהוא לוקח רימון אחד או תפוח עץ ותולה אותו ליופי בסוכה, שם זה דומה לשעוונית, לדוגמה הקודמת שאמרנו, כיוון שזה בעלי הפוט, כל לנעותו אינו חוצץ. אבל שיעשה מהפירות או הירקות האלה את כל הסכך, בזה בוודאי שפסול. יש עלים של סכך שמתייבשים ומתכווצים. לדוגמה, אספתי עלי גפן. עלי הגפן, עכשיו הוא נמצא על הסוכר ומכסה לך את כל השטח. יש לך צל מצוין. אבל כשיש שמש, מהחום הוא הולך ומתייבש ומתכווץ. תביא בחשבון, עד היום החמישי או השישי זה יתכווץ ויהיה לך 51% שמש ורק 49% צל. זה מה שיקרה. ואז הוא עלול לטעות, להמשיך ולשבת בסוכה, הוא לא ישים לב, יברך ברכות לבטלה ויעבור, יעקור עשה דאורייתא. לכן חכמים גזרו. אפילו ביום הראשון זה לא טוב. מה התקנה? תוסיף הרבה. אני שם הרבה סכך. וגם, אני יודע מראש שזה עתיד להתכווץ. גם אחרי שיתכווץ הוא יתייבש. לעולם יישאר לי נטו 51% צל, צלתה מרובה מחמתה. בזה זה יהיה כשר. הלאה והכי לא. אסור לבנות את הסוכה מדבר מסריח, הן העצים והן הסכך. לפעמים בסכך יש ריח לא טוב, שמא יניח את הסוכה ויצא, לכן חכמים פסלו סוכה כזו. אסור לך לסכך בדבר כזה. אדם צריך להיכנס לסוכה, להרגיש שם נוח, כדי שיישאר שם בכל שבעת הימים, שבעת ימי החג, בנוח. חבילה שאין קושרים אותה אלא למוחרם במניין, יש לך חבילה של 25%, אסור לך לבוא ולסכך בה מדרבנן, אלא אם כן יפתח אותה, יתיר את הכול, רק אז יהיה הכול גשר. כל ההגבלות שלמדנו עד עכשיו, כל זה לגבי הסכך, אבל לגבי הדופנות, אפילו אם זה עשוי מדבר שאינו צומח, ברזל, פלסטיק, ניילון או מארגזים שמקבלים טומאה, אפילו אחי זה טוב כשלכתחילה. יש לו לירקן הזה הרבה ארגזים, מביא את הכול הבית ומניח אותם מסביב, ארבע מחיצות של הסוכר, הוא עושה את המחיצות על-ידי אותם הארגזים. נכון שזה מקבל טומאה? אפילו אחי. לגבי המחיצות אין לנו הגבלה, הדבר מותר בלכתחילה. הנוי, היופי של הסוכה, סוכה מושלמת, ארבע מחיצות. זה מה שרצוי בלכתחילה. אבל לפעמים קשה לו להשיג ראשים או מסיבה אחרת, מעיקר הדין מספיק שלושה. הגמרא דורשת סוכה, הגמרא מביאה את הדרשה, דורשת מהמילה, מביאת השלושה מילים שנאמרו בתורה. אין חובה לעשות ארבעה, אלא שלושה, ושלישית אפילו טפח. גם בזה יכול לצאת ידי חובה. אבל כל זה, כמו שאמרנו, פתרון בשעת הדחת. הרבה יותר מהודר, שירגיש את הפרטיות בתוך הסוכה, ירגיש נוח. כשיש לך ארבע מחיצות, הסוכה סגורה, וכאגב נא יקיים את המצווה כהלכתה בצורה מושלמת. נו. עוד פעם, איפה? כן, כן, כן, כן. נכון, כן. כמעט יש עצמי כשאמרנו, איפה שירגים למטה, זה מודד או למעלה? מודדים למטה, כן, מודדים למטה. למטה. כן. למטה רואים 50 אחוז שמש. כמעט. שמש לא רואה ככה. נכון, נכון, מתפזרת. ולכן צריך לעשות הרבה סקה. נו. יש שם יותר מ-60 אחוז בצל, למעלה. נכון. באמצע היום יש לו רוב שמש. רוב שמש. עד כדי כך. למה? הקרעי לא ככה, וגם השני בככה. כן. הוא רוב שמש. אז ישים עוד קצת ככה, ישים עוד איזה ענף אחד או שניים, יהיה לו רוב גדול של צל. במקומות בירושלים, כמו שאתם מגרים, הרוח המצויה הוא בכמה אחוזים. יותר. נכון. עכשיו, לפי איזה רוח מצויה זה? רוח המצויה שלי? של אותו מקום. כל מקום, לפי מה שהוא. לא מסתכלים, אני נמצא בבוכרים, אני רואה את הרוח המצויה של תל-אביב, אלא אני מסתכל, רוח מצויה של המקום הזה. לפעמים גם זה, נכון. ולכן אמרנו שיהדק יפה את אסכך, כדי שלא יאהבים. ואם אף לא בליל החג, מה יעשה? יקרא גוי. יהודי אסור לו להחזיר את אסכך בשום אופן. אמנם זה לא אוהל קבע, אלא רק אוהל ערעי, ואוהל ערעי אסור רק מדרבנן. אף על-פי כן, גם אוהל ערעי שאסור מדרבנן, אפילו לצורך מצווה, אסור לעשותו לא בשבת ולא ביומתו. קל וחומר השנה שזה גם שבת וגם יומתו. הפתרון היחיד הוא, כשאני אומר לגוי שיעשה איסור דרבנן אוהל ערעי, זה שבות ושבות, במקום מצווה יש מקום להקל, ולכן יחפש איזה גוי שהוא יעלה לו את אסכך חזרה. על-ידי יהודי הדבר אסור. אין הבדל בזה בין ליל שבת ליום שבת בין בזו ובין בזו, ובשניהם הדבר שווה. תפחית על יום שבת, איזה? לא שומע. נשאר טפח לא התקפל לגמרי? לא, אפילו אם נשאר טפח לא התקפל לגמרי, אי אפשר לומר בזה תוספת אוהל ערעי. כאן הדבר חמור יותר והדבר אסור. כי זה בא להתיר את הסוכה. זה לא רק עניין של צל בעלמא. ולכן אין מקום להתיר גם בשעת הדחק, כי אם על-ידי גוי. ודאי לכך, יש איזה רץ של דבר כזה. לא נורא, זה לא מפריע. זה מפריע? לא מפריע. כיוון שהסוכה לא נשענת על הרלס הזה והרוחב של הרלס אין ב-24 סנטימטר. כל הרוחב שלו הוא 8-9 סנטימטר, לכן הוא לא פוסל את הסוכה. לא חשוב בגובה מה... לא חשוב. אם הרלס הזה הוא מעל הראש שלי ב-3 מטר או 30 מטר, זה אותו דבר. אין הבדל, וזה כשר, זה לא פוסל. תודה רבה. יש דקה ששני דקרונות שלהם מלאות, ופה זה מדובר על הקיר. יש תרבות לקיר. כן. זה תבדילים, על-עמת תבדילים. זה איבד, וכאן זה לא מוכן כ-30 סנטימטר מהדופן, אבל גם כאלה שתוספו לבוש פה ותוספו לקיר. האם זה עכשיו ייחשב לדופן? צריך עוד עמוד אחד. אם תוסיף עוד עמוד אחד, אז זה יכול להשלים את הדופן. הרי העמוד שאנחנו רוצים יהיה 7 טפחים 56 סנטימטר. זהו אורך המחיצה. אז ברגע שאני מחבר ברזל ועוד ברזל, 23 סנטימטר מהקיר שמתי ברזל או קרש אחד. זה נקרא כאילו הכול סתום, זה נקרא כלבוד. אני שם עוד 23 סנטימטר, עוד קרש אחד. יש לי דלת. יש לך דלת? זה מעונה, אבל מה יהיה בשעה שהדלת תהיה פתוחה? לא, כשאנחנו אוכלים לזה סגורים. מצוין. אם זה סגור, כן. אבל אם מישהו יפתח לך את הדלת, יעמיד לך את האוכל בגרון. תצטרך להמתין, לא להמשיך ללעוס, להקפיד שהדלת תהיה סגורה, ואז לא תהיה לך שום בעיה. אבל זה לא נחשב לי, שני הקירות האלה. נכון. שני הקירות האלה נחשבים לי? נחשב, שני קירות כן, אבל אתה צריך שלושה. את השלישי אתה. יש לי עוד שתי קירות, אבל הסוכה שלי היא ברזלים. כאן וכאן הברזלים מחוברים אל הקירות. כן. הברזלים. אבל כאן יש פה ריחוק. יש פה ריחוק, בגלל עמוד הביטון, יש כאן ריחוק של סגורה חמישה-עשרה או שמונה סנטימטר. זה הבעיה. הדוקר הזו תמודה יותר. כן. הם מחוברים עם ברזל, יש לי ברזל שפוטרליזה מפסיק את זה. האם זה נחשב או לא נחשב ברזל? כבר הריחוק שלנו ש... מצד הריחוק, אם זה יותר מ-24 סנטימטר, אין כאן דבוד. ממלא, הארבעה עמודים שעשית זה עדיין לא מספיק. אה, אז צד אחד יש מ... רק צד אחד. רק צד אחד, אם כן, יש לך. יש לך רק צד אחד. או. אז מה להגיד, הדוגמה של דופן העקומה מצויה בחדרי מדרגות. יש בהרבה חדרי מדרגות הישנים ערובה. היום בחדשים כבר יש מדרגות. אתה עולה אל הגג עם המדרגות. אבל בישנים יש ערובה. לפעמים שטח של חדר המדרגות הוא לא כל כך גדול, אלא הפתח הזה מעל הראש שלי מטר על מטר. עכשיו, אני בא ומודד. הסתיימה הארובה, אני מודד מכאן עד הקיר. מכאן עד הקיר יש מטר וחצי, כך גם מכל הצדדים. אני יכול להניח סכך על הארובה ולשבת מתחתיו. יש לי סוכה כשרה למהדרין. תגיד, איפה מחיצות? יש לך סכך, שמת למעלה על המטר, על המטר הזה, יש לך סוכה מצד הסכך. איפה המחיצות? אנחנו אומרים, כאילו הקיר התעקם ובא לכאן. כל זה באמת דברים אמורים כשהמרחק הוא לא גדול. אבל אם המרחק הוא שני מטר, לא שווה כלום. כגון. נניח שכאן הרסנו את התקרה, ואני רוצה שכאן, הקיר הזה כאילו יתעקם ויבוא ויעמוד כאן, איפה יגאל יושב? כאן יהיה דופן עקומה. זה לא שווה. למה? כי המרחק, המרפסת הזו... יש בה יותר ממטר 92 סנטימטר, יותר ממרחק 400, ולכן אין מקום להתיר בזרום. כמה קירחון כאלה אין לך? אם אין שתיים ושתיים ושתיים ושתיים ושתיים, עוד פעם? הוא אומר שיש לו 30 סנטימטר בין השר לבין הקיר. בסדר, אבל הדופנות, בסדר, מי אמר? בסדר. כל דופן שזה קרוב לקיר בתוך 24 סנטימטר, אז הקיר והארבע עמודים שלו זה אחד. אבל אם הוא ירחיק את ארבע העמודים מהדופן זה בעיה. נניח שיש לי גינה ואני רוצה לבנות את הסוכה בגינה ויש שם בלאו הכי גדר, אני מצמיד את ארבע הדופנות, ארבע העמודים על הגדר. יש לי כאן דופן, כאן דופן, כבר יש לי שניים. חסר לי רק את השלישי, אני מוסיף עוד קצת, יש לי כבר סוכה קשרה. אבל אם אני ארחיק, אני בונה את הסוכה באמצע הגינה, כאן באמצע הגינה לא יעזור כלום, אלא צריך שיהיה בין ארבע העמודים לבין הגדר מרחק לא יותר מ-23 סנטימטר, כי כאן אין לך את הדופן העקומה. כאן, בדוגמה הזו, יש לך דופן עקומה, שם אתה נמצא תחת כיפת השמים, ואין לך משהו שיחבר בין הגדר, בין המחיצה, לבין ארבע העמודים. אדם שיש לו שאלה בדבר כזה לא תמיד אפשר לשאול שאלה כזו בטלפון בתיאוריה. נכון, קפה או יין? בלילה לא יאכל, טוב. אז בחיי גוונה, החכם יבוא ויראה בעיניו את הדבר. אם יש לו איזה שכן חכם, יראה בדיוק, לפעמים זה לא טוב, אבל אפשר לתקן. הרב גם ינחה אותו באיזו צורה יהיה אפשר לתקן, ואחרי זה ישתה אתו לחיים. כבוד הרב, למה לפנות ארגומות כאלה, אם הממשלה אמרת, מטר שתיים ושתיים, אפשר שיהיה לוב ושזה יהיה קשה? אם יש שתיים, איך לא תקיים? אפילו ארבע. הבאתי משל לחדר המדרגות, אני שם את השכך על הערובה. אני יושב מתחת לערובה בדיוק. איפה המחיצות? אמרתי, הפתח של הערובה הוא באמצע, יש מכל צד מטר וחצי. ארבעה צדדים מטר וחצי, יש לי ארבעה קירות. אבל כל זה מותר בתנאי שאני יושב מתחת לערובה. אבל אני לא יכול לשבת מתחת התקרה שם ולהגיד דופן העקומה. דופן העקומה, אבל הראש שלו מתחת לאבנים, מתחת לתקרה, וזה לא טוב גם בדיעבד. זה יושב בקטן ויוצא החוצה, או מסכים לראש ויוצא תחת הערובה, או אתה צודק? יתחיל עם הראש. אם הוא משתתח וישן, יתחיל עם הראש, ראשו ורובו. אפילו שהרגליים שלו יוצאות החוצה, זה לא נורא. כיוון שראשו ורובו בתוך הסוכה, גם אם חלק מזה בחוץ, זה בסדר. מסוך שם נרצה, נרצה. הראש לכיוון של האביביה, זה לא נורא. זה לא נורא, כן. כיוון שראשו ורובו בפנים, זה בסדר. על מה אתה שואל? על סכך או על הצפנות? על הצפנות. מה הרוחב של הקרשים האלה? יש בהם 56. מעל, מעל. מצוין. כל אחד כזה הוא דופן, כיוון שיש בו יותר מ-56. המחמירים לשיטת החזון איש משתדלים שהדופן תהיה 70 סנטימטר. לפי החזון איש, כל טפח הוא קרוב ל-10 סנטימטר, ממלה, שבעה צפחים, זה 70. לכן, הם משתדלים לעשות את זה 70. אבל לפעמים אין לה ברירה, בשעת הדחק, אפילו ב-56 על 56, גם בזה אנחנו מכשירים. אבל אם יהיה לו רק 54 סנטימטר, והאורך הוא ארוך מאוד, יהיה, האורך הוא 10 מטר, תשאלו, אחי, זה לא טוב מלכתחילה. עדיין הוא נכנס בספק ברכה לבטלה, ספק דאורייתא, ולכן, ולכתחילה, לא יעשה דבר כזה. היה 70. היה להסתבר שזה טוב, יש להם 70. כן, כן, כן. זה מצוין. זה בסדר. תודה. לפעמים יש לאדם חלק מהמרפסת תחת כיפת השמים, וחלק מזה יש מעלה מרפסת. כשהוא בונה את הסוכה, הוא יכול בקלות רבה לסדר את סדר הישיבה בצורה כזאת. אנחנו, הגברים, יושבים מתחת כיפת השמים. את הבנות ואת הנשים תשים תחת התקרה. כל האזרח בישראל, משם למדו חכמים, שהנשים לא חייבו, כמו כל מצווה שהזמן גרמה, היא יכולה לכתחילה לשבת תחת התקרה. אין לי שום בעיה בדבר. סכך פסול פוסל בארבעה טפחים. פחות מארבעה טפחים, לא רק שהוא לא פוסל את הסוכה, אלא גם מותר לכתחילה לשבת מתחתיו. במה דברים אמורים? בסוכה גדולה. סוכה קטנה שכל הגודל שלה 56 על 56. אם יש שם סכך פסול, יש שם ברזלים והרוחב בברזל שלושה טפחים. סוכות, נו. כן, בונים. 24 סנטימטר כבר יכול לפסול. אדם שיש לו מעל הראש מרזב. אדם בונה את הסוכה או במרפסת או בגינה, ובדיוק מעל הראש שלו יש שם את המרזב שהולך על פני אורך כל הגג. המרזב הזה, הרוחב שלו הוא 10 סנטימטר. זה לא פוסל את הסוכה, ומותר גם לשבת מתחתיו. למה? כיום שרוחב המרזב הזה הוא סך הכול 10 סנטימטר. אין בו שלושה טפחים. איך? 24 אין. 24 אין. גם בהם אין 24. כן, בכולם אין 24, ולכן כולם כשרים לכתחילה. אין בהם שום חשש שיהיה מותר לכתחילה גם לשבת מתחתם, וזה לא פוסל כלל ועיקר. נגמר הניבה לסיפוע של התקרה, ואמרו זה. כמו המשך של התקרה. בסדר, אפילו יהיה המשך של התקרה. מה אכפת לך? אני יושב, יש לי ראשו ורובו, הוא יושב בתוך הסוכה. הטפח האחד הזה לא מעלה ולא מוריד. גם חכמים לא גזרו בזה כלל ועיקר. גם סורגים שיש מעליו, או חבלים, לא פוסלים את הסוכה. לא משנה. הבח אומר שאם זה בתוך 24 סנטימטר כלבוד לחומרה, כאילו הכול סתום ופוסל, אבל המגן אברהם ורוב הפוסקים אמרו, לבוד רק לכולה אומרים, ולא אומרים לחומרה, וככה ההלכה. ולכן אין חובה להוריד את החבלים. יש מחמירים, יש רוצים לחוש את דעת הבח. לפני החג הוא עולה ומפרק את החבלים. תגיד לשכן, אתה צריך לתלות כביסה? בוא תיכנס אצלי. יש לי חבלים טובים, יש לו את הבגדים של התינוקות, צריך לכבס אותם כל יום. תבוא אצלי, תתלה אצלי כביסה, בינתיים הוא מפרק לו את זה, ואחרי החג יחזיר לו את החבלים. אבל לפעמים קשה, לא תמיד זה קל. לפעמים החבלים בנויים בצורה הרבה יותר מבודקת. קשה לו לפרק את זה. יכול לסמוך על דברי המגן אברהם ורוב הפוסקים. אז תקריב אותם. קח נעץ אחד ותהדק אותם. לא נורא, כיוון שהרוחב של השרשרת הוא לא גדול. אפילו אחי. כיוון שהרוחב של השרשרת הוא דק, אין כל כך בעיה. עיקר הבעיה, כשהכדור או הפעמון הוא גדול. יש לך בלון גדול, פעמון גדול או כדור ששם בתוך הסוכה, וזה יורד מהסכך 40-50 סנטימטר, זה לא טוב. יש סוכות גדולות שבונים, וגם הסכך הוא גבוה מאוד, ולפעמים זה יורד, זה לא טוב, אלא תקשור את זה עם החוט או עם נעץ, כדי שיהיה מהודק לסכך, כדי שלא יהיה רעש. כן, מצוין. כן, כן. בזה אין בעיה. בתנאי שאין בקוטר של הכדור הזה 24 סנטימטר. סוף-סוף הוא נמצא עכשיו בין ראשו לבין הסכך. נכון שזה מהודק לקיר, אבל בין ראשו לסכך יש הכדור הענק הזה, שהוא יותר מ-24 סנטימטר. כן, ולכן זה עדיין לא טוב. לכן אמרנו שיגביה את זה. כשזה מהודק לסכך, הרבה יותר טוב, בזאת זה יפתור את הבעיה. אדם שחסר לו, יש לו רק 33 סנטימטר במרפסת מתחת כיפת השמים, השאר, זה לא תחת כיפת השמים, יש שם מרפסת. האם הוא יכול לעשות שם סוכה או לא? אם יש שם 33 סנטימטר מתחת כיפת השמים, כן, אפשר. אם זה פחות מ-33 סנטימטר, יש רק 32 סנטימטר, אי-אפשר. מה ההבדל ב-32 או 33? איך אנחנו מגיעים לזה? אמרנו קודם שסכך פסול פוסל בשלושה טפחים 24 סנטימטר. פחות מזה כשר. יש לי כאן 33 סנטימטר תחת כיפת השמים. אני סופר עוד 23 ואני בונה שם קיר. כשאני בונה את הדופן אני מחבר בין ה-23 וה-33, יוצא לי בדיוק 56 סנטימטר, יש לי סוכה כשרה. ניקח למשל כדוגמה. פה יש, כמו שאמרתי, רק 33 תחת כיפת השמים. אחר כך ההמשך זה המרפסת. אני סופר מודד 23 ושם אני מניח את הדיקט. איפה יגאל יושב? אני מניח מייד אחריו את הדיקט. ואז אני מחבר בין ה-23 שתחת התקרה שהוסכך פסול עם ה-33 שתחת כיפת השמים, אני מחבר אותם יחד, ומוטל לשבת גם תחתיו. ולכן, אם יהיה לו 33 במרפסת, עוד אפשר להציל את המצב, יוכל האדם הזה לקיים שם מצוות סוכה. בסוכה קטנה אמרנו ששכך פסול פוסל לא רק בארבעה אלא אפילו בשלושה טפחים. ולכן אמרתי 23. הרי שלושה טפחים זה 24. אז 23 סנטימטר זה פחות משלושה טפחים, זה טוב. אתה מחבר את ה-23 וה-33, יש לך שבעה טפחים והוא יכול לשבת. אם היו לנו קבלנים, אנשים חכמים, נורמלים, יודעים את ה... לתכנן דירה, לתכנן סוכה, הכל היה בסדר. לצערנו, רוב רובם של האדריכלים, המהנדסים, לומדים באוניברסיטה, ושם לא לימדו אותם לחשוב עלינו איך לבנות סוכה וכן הלאה. לפעמים אדם קונה דירה וכבר נקלע למצב איש כזה, תאמר לו שעדיין הוא יכול להציל את המצב ולעשות את הסוכה בסגנון הזה. בשטח של ה-23 גם? בשטח של ה-23 גם, כן. מחלוקת, אם צריך, עד למעלה, הוא מספיק עד עשרה טפחים. המסקנה היא אפילו עד עשרה טפחים גם כן מספיק מעיקר הדין. הנגורים צריכים ללמוד את ההלכות האלה טוב. יש לך שופר, יש בו 8 סנטימטר, אתה יכול לתקוע בו. יש לך מעקה, 80 סנטימטר, אתה יכול לברך עליו. וכן, בכל התורה כולה, לא צריך טפח שחק, רק בבית-המקדש. שם, בדאורייתא, בבית-המקדש, החמירו טפח שחק. יש שאומרים את זה גם במקווה, מרן ביורא דאסי, מאין ראש א', הביא תשובת הרשב״א, אבל לא בכל התורה. לא אומרים בכל התורה כולה טפח שחק. אתה רוצה לחומרה לכתחילה? למה לא? אני מדבר כאן על שעת הדחק. שעת הדחק, ודאי שאפשר לסמוך על דברי הפוסקים, שכאן הטפח יכול להיות מצומצם ואין חובה שיהיה טפח שוחק. אבל מרן כאן, אצלנו בהלכות סוכה, בסימן תרד, מרן אמר טפח שוחק. מרן אמר שבעה טפחים על שבעה טפחים. מרן אמר שצריך שיהיה שבעה טפחים יותר מטפח רגיל, שיהיה שוחק. למה אמרה התורה שבעה טפחים? זה לא סתם גזירת הכתוב, אלא כדי שיהיה אדם יושב בסוכה, ראשו ורובו ושולחנו. והגמרא מסבירה שישה טפחים זה הגוף של האדם שיושב והשולחן עוד טפח. ולכן כאן אתה לא צריך את השוחק. שוחק צריך בדברים אחרים שאתה לא יודע, אתה עלול לטעות. כאן הגוף של האדם זה הקנה-מידה הממוצע, בפרט היום שלכולנו יש סנטימטר. ולכן, לא חייבו חכמים בזה, אין אף פוסק שיחייב מעיקר הדין שיגיד שצריך שיהיה טפח שוחק, אלא גם טפח רגיל, גם כן מספיק, כאן לא גזרו חכמים. כן. אפשר, אפשר לכתחילה. אני אחזור על השאלה שלו. למעלה אסכר הוא מצוין. 56 על 56, הכול תחת כיפת השמים. אבל כשהוא בא לשבת, שם למטה, במרפסת, אין לו את השטח של 56. יש לו רק 50 סנטימטר, זה מה שיש לו לשבת. אז מה העצה? באיזו צורה כן יוכל להסתדר שם? המעקה הוא השולחן שלו. אל תכניס שולחן אחר. שים איזה קרש על המעקה, אם הוא עגול, פלטה, והמעקה הזה הוא השולחן. אז נמצא, לא רק הוא יושב ראשו ורובו, אלא גם השולחן זה הטפח השביעי, הוא חלק המשך הסוכה, וגם זה כאשר ולכתחילה אליבדקו לעלמאה. דנו בזה בשני הדברים האלה שאמרתי, הגאון רבי שמואל אבוהב בספרו דבר שמואל, ועוד מאחרונים, הם שפירטו לנו את הדוגמאות האלה, שגם סוכות כאלה הן כשרות. גם סוכה עגולה גם כן כשרה, בתנאי שאפשר למצות מתוכה 56 על 56, אתה מרבע בתוכה את השטח הזה. נכון שהמבנה של הסוכה היא עגולה, אבל היא כשרה בלכתחילה. אדם שבונה סוכה לשם צל, אפילו שלא בנה אותה לשמה, בדיעבד הסוכה הזאת כשרה, אין שום בעיה, יכול לברך עליה. ולכן המשנה אומרת בסוכה, גם בדף ח', גם בהמשך, סוכת גנבך, היינו, הגוי בנה אותה בשבילו לצל. הגוי השומר הזה, כדי שלא יהיה לו חן בשמש, אז הוא בנה את הסוכה הזאת. או סוכה שבנו אותה נשים, נשים הרי לא חייבות בסוכה. או בנו סוכות בשביל הבהמות, כדי שלא תהיה עליהן שמש. רועים, קיצים, בורגנים, שומרי שדות, כל אלה שלא התכוונו לשם מצווה לשמה, אפילו הכי נעשה לשם צל, ולכן זה כשר מלכתחילה. אפילו הכי יותר מהודר, שיעשה אותה לשמה. בספר לשון חכמים של הגאון רבי יוסף חיים יש שם נוסח מיוחד לשם איחוד, לפני שאניח את הסכך, מה יאמר? יש שם עמוד שלם, תקרא את הכול, ואחר כך תשים את הסכך על זה, יותר יפה, יותר מהודר, ולכן הגאון רבי חיים פלט שבלב החיים החמיר. אל תיתן לגוי שהוא יניח לך את הסכך. יותר מזה, אפילו לילד, פחות מבר-מצווה, החמירו. אני מדגיש, החמירו. חומרה, לא דין, מצד הדין נעשה לצל אפילו על-ידי גוי מותק, קל וחומר על-ידי ילד קטן. כן. אפשר לפרק את הכול, כן? לא. בשביל זה תיקח מכבי חסידות. עשית את הכול לשם צל, אין לך שום בעיה, זה קשה לך תחילה, אל תיגע בזה, אין חובה. כל משל, לא, אני מדבר לגבי שאלות, זה חסידות, זה חסידות. עד כדי כך אין צורך לפרק כבר עוד הפעם. שנה הבאה תגיד ושם יחמור. בסדר? אתה רוצה, למה לא? תאמר ותעשה. תביא כמו שאין צורך. אין חובה, אין חובה זה רק חסידות. מה היה עשי היום חייו שמונחם על-ידי ילדים? לא שמעתי עוד הפעם. מה היה עשי היום חייו שמונחם על-ידי ילדים? אז קודם כול, התורה לימדה אותנו, אתה קורא כל יום שלושה פעמים, ובלכתך בדרך. בסוכה כה דרשו, ובלכתך בדרך. בלכת דידך הוא דמחייבת, אבל העוסק במצווה פטור מהמצווה. ואם החייל הזה הוא קרבי, העבודה שלו עכשיו היא לעשות נקמה בגויים, תוכחות בלאומים. הוא לא צריך לחשוב על שום דבר אחר, הוא פטור מכל התורה כולה. הרב מרבך אומר, אם במקום לשבת ולראות על הערבי הוא בירך שהכול נהיה בדברו, אל תענה אחריו, אמן, הברכה שלו לבטלה. אמן. למה? הוא עריק. הוא עוזם את המצווה שהוא חייב בה, והולך, עושה מצווה אחרת, אומר שהכול נהיה בדברו. עכשיו, בין כדור לכדור, הוא עלול לתת לך כדור. אין זמן. קודם כול תחסל את כולם, אחרי שהיא תמחק את כולם, אחר כך תבוא ותברך על התה שהכול נהיה בדברו. עד כדי כך, הרב אומר. יש חולקים, אבל תראה עד כמה הדבר חמור. ולכן, מי שנמצא שם בקו הראשון, בוודאי שעליהם אין ספק. אלה שנמצאים בקו השני, אם יש איזה טבח בשנלר, בוודאי שהוא יכול לאכול בסוכה. אצלו אין בעיה, הוא לא יורה על אף אחד, לא עם המטאטא ולא בדבר אחר, ולכן הוא חייב בוודאי בסוכה. אבל אלה שנמצאים ממש בקו הראשון, ולצערנו היום הקו הראשון נעשה ארוך מאוד עם הפושעים הרשעים האלה, ולכן בוודאי שאי-אפשר לחייב אותם במצוות הסוכה, עליהם חל הכלל העוסק במצווה, הפטור מהמצווה, והקדוש-ברוך-הוא ישמור את כולם, ויעשה לכולנו ניסים ונפלאות במהרה. למה הם מקיימים את הפסוק הארוויטורי של חייבים? הם רצו תמיד לקיים את זה, רק שמו על הידיים שלהם אזיקים. אתה מכיר את הממשלה שלך. כן. אני עובר הלאה, סוכה ישנה, אפילו עשה אותה לשם צל, אבל כיוון שעברו יותר מ-30 יום זה לא טוב, אלא אם כן, ינענע, רק אז זה יהיה כשר. אדם שלא עשה סוכה לפני החג יכול לבנות סוכה בחול המועד. אומנם אסור לעשות מלאכה בחול המועד, כאן זה לצורך החג. כל מי שעובר ורואה אותו בונה סוכה, יודעים שהסוכה הזו היא לשם החג ולכן הדבר מוטל לכתחילה. לפעמים אדם הלך בערב החג לבקר את האבא או את ההורים של אשתו ונשאר שם. מגיע ביום ראשון-שני, מגיע בחול המועד, יעשה את הסוכה כדת וכדימה. יש מחלוקת אם מותר לעשותה מעשה אומן. מעשה אומן ודאי מותר, אבל לפעמים האדם הזה בעצמו נגר. יש לו בן פורק יוסף ידיים טובות, והוא לא יודע לעשות מעשה אומן. הוא תופס את הפטיש ישר והמסמר תמיד אצלו ישר. אין אצלו מעשה אומן. טוב, שיביא אולי איזה פועל ערבי שיעזור לו כדי שזה, עוד הפעם? הוא לא ראוי אומן, תחזיר שהוא שיער מן הדין. אפילו אחי, חייב. אפילו ליום אחד. לא, לא חובה שיהיה שבעה ימים. זה הדין שלמדנו עכשיו, שראוי להחזיק שבעה ימים, אבל לא צריך שיהיה בפועל שבעה ימים. אפילו אם הוא בנה את זה ביום ראשון-שני בחול המועד, אז בפועל יש לו סך הכול חמישה ימים, זה כאשר לכתחילה אפשר לברך עליה. הוא הדין אדם שיש לו ברית מילה, אזכרה וכיוצא בזה, ורוצה להזמין את החברים, בעזרת השם יעשה סעודה גדולה. למה לא? אנחנו מוכנים לבוא לאכול, בתנאי שאעשה את הכול בסוכה. רוב האולמות, 90% מהם, אין להם סוכות. ולכן, אדם שנולד לו בסימן טוב בן, כשהוא מרים טלפון לשאול, קודם כול ישאל, האם לאולם הזה יש לכם סוכה? אם יש סוכה, יש על מה לדבר. אם אין סוכה, אל תתחיל בכלל לדבר אתם. אפילו יגידו לך, הבשר חלק, הכול טוב, אבל איפה יאכלו את זה? לאכול בבית אסור, והעיקר לאכול כזית כדי לקיים את המצווה, שתהיה סעודת מצווה, ולכן צריך להאיר לו, לפתוח לו את העיניים. הטוב הוא שיש הרבה בתי-כנסת גדולים שיש להם גם סוכה גדולה. ואתה יכול לבקש רשות מהגבאי, תעשה את הסעודה שם בסוכה, אחרי זה אתה מנקה את הכול היטב. זה מצוין, זה מעולה, זה יכול לפתור את הבעיה ב-100%. לא תראה לי ליד הערכים.