הלכות סוכה מעשיות: כוונת המצווה, הכשר הסכך והדפנות, ודיני פרגולה, אילן ורכב

 - - - לא מוגה! - - -

אני קורא בסימן תרכה בסוכות ישבו שבעת ימים כי בסוכות הושבתי הם ענני כבוד שהקדוש ברוך הוא יקיפם בהם לבל יקם שרב ושמש זה שהתורה אמרה כשאדם נכנס לסוכה למען ידעו דורותיכם זאת אומרת לא סתם אדם נכנס יושב ואוכל אלא צריך לכוון מצוות צריכות כוונה למען ידעו דורותיכם מה הכוונה כאן? מה פירוש הפסוק כי בסוכות הושבתי? יש מחלוקת בגמירה אם זה סוכות ממש או לא. המסקנה היא שאנחנו קיבלנו הוראות מרן ומרן אומר שהם ענני כבוד שהקדוש ברוך הוא יקיפם בהם לבל יקם שרב ושמש. כך גם מצוות ציצית למען תזכרו שאדם מתעטף בציצית לא סתם יחבר אני בא לקיים מצווה אלא יחשוב גם אני מתעטף בציצית כדי לראות את הציציות ולזכור את כל מצוות השם. כך גם בתפילין, לבן תהיה תורת השם בפיך. לכן נכוון בהנחתם שציוונו הקדוש ברוך הוא להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהן מחוץ שמו ויצירת מצרים, תפילין שילנות כנגד הלב, תפילין שילנות כנגד המוח וכולי. כל הקטע הזה שמרן הזכיר מוסב מסביב לפסוק לבן תהיה תורת השם בפיך. כל זה בלכתחילה. בדיעבד, אם האדם הזה כיוון אני בא לקיים מצוות תפילין ולא חשב את כל הפירוט הזה. קיים מצוות סוכה, אבל לא כיוון את הכוונה המפורטת, הם ענני כבוד, אלא אני בא לקיים מצוות סוכה, וזה הכול. נכנס, אכל, הכול בסדר. בדארון יצא ידי חובה, וכל זה אינו לעיכובה. כשאדם בא לקיים את מצוות הסוכה צריך לעשות את הסוכה תחת כיפת השמים. אבל אדם שעושה את הסוכה כאן, בתוך הבית, זה שטויות, זה דברים בטלים, פסול מדאורייתא. כך גם אם יש מעליו אילן. חג הסוכות תעשה לך באוספך, מגורנך, מיקבך. פסול את גורן ויקם. אבל אם זה מחובר, זה לא שווה. אפילו אם עשיתי סוכה מהודרת בגינה, אבל מלמעלה, גובה 3-4 מטר, יש איזה ענף, לפעמים זה יכול לפסול את הסוכה. גם אם נאמר הענף הזה לא כל כך גדול וזה לא פוסל את כל הסוכה, אבל לפחות תחת אותו הענף יהיה אסור לשבת. ולכן, או שמעיקרה לא יבנה שם את הסוכה, תחת אותו הענף. או דבר שני, יש לו עוד אפשרות, אם כבר בנה, יביא איזה ערבי שיטפס למעלה ויחתוך את אותו הענף. ואם הערבי אחרי שעלה ייפול, ישבור את היד, ברוך אתה, אלוהינו הולך מעולם שהכול נהיה בדברו. לא, זה מכשירי מצווה. הבניין של הסוכה זה רק מכשירים. במכשירים אין דרכה. זה הכלל. ולכן אתה עושה את הכול, אתה לא מברך. אתה קושר ציציות, אתה לא מברך, ככה הגמירה אומרת. לא מברך אם מצוונו לעשות ציצית. אין מצווה לעשות, יש מצווה להתעטף. אני עושה עכשיו תפילין, כותב פרשיות, או אני כותב מזוזה, אני עושה את המזוזה, לא מברך. רק כשאדם קובע את המזוזה שם. לכן, להוריד את הענף, לא אמרתי שאני צריך לעשות בעצמי, אין שום הידור. אמרתי, תביא את הגוי, למה? כי זה הכשר מצווה, סך הכול. ולכן, יכול הגוי הזה לעלות למעלה, כי אם אתה תעלה למעלה, על העץ גבוה 4-5 מטר זה לא טוב. אבל, כמו שאמרתי, אם הגוי יעלה, אז יהיה עליך כפרה. כן, שום ברכה, שום ברכה. יש לשם ייחוד. יש שאומרים, תעשה לשם ייחוד, אבל לא יותר מזה. שום ברכה אין. אף אחד לא תיקן על זה ברכה. תגיד להם, שלא יקשקשו. זו גמרא מפורשת, אין בזה שום מחלוקת. התורה הזהירה אותנו, כשהאדם בא להילחם, כי תקרב אל עיר, ויש שם עץ מאכל, אני רוצה לחתוך להם את האילנות כדי להרעיב אותם. התורה אומרת, לא תשחית את העצה לנדוח עליו גרזן. אפילו אם האדם הזה מתכוון לשם מצוות סוכה, אסור להשחית עצי מאכל כדי לסכך בהם. מחלוקת בפוסקים אם לקחת חלק מהעץ. אני לא חלילה הורס את העץ במאשלו, רק אני מוריד כמה אלפים. אפילו בזה יש מחלוקת. הבעיה העיקרית היא, הגמרא מספרת ברווק אמה, שבחת מת בגלל שחתך עץ אילן פרי, כי האדם עץ השדה. אם כן, יש בזה סכנה. אם הייתה סתם מחלוקת, היינו יכולים לפלפל, לדון. אבל ברגע שיש סכנה, אומר בספר הר-צבי, הרב פרנק, חמירא סכנת מייסורה. ולכן, לא תחתוך אפילו חלק, אלא אם כן, האדם הזה, אין לו דבר אחר. הרי נאמר שם בנחמיה, שעשו את הסוכה, הלכו והביאו עלי זית וכו'. תביא גוי, והגוי יחתוך לך את אותם עלי זית או עלי תמרה. מה יכול להיות? סכנה הגוי ימות. אבל יש סער פירות. אם העץ הזה גמר, סיים, יצא לגמלאות, יצא לפנסיה, לא חשוב אם זה פנסיה מוקדמת, פנסיה מאוחרת, אין יותר פירות, נגמר. זה כבר לא עץ פירות, בזה אין בעיה. אני מדבר שעדיין העץ הזה מניב פירות. בכל הדברים האלה אדם צריך להיות זהיר, איך אומרים? לא לשחק עם החיים שלו, ולכן יש לו עץ שמפריע לו. נניח הוא רוצה לבנות. בשביל עץ אחד הוא לא יפסיד מגרש של מיליון דולר. ודאי שמותר לו לבוא ולחתוך את העץ, אפילו אחי. יש מחנוקת? יש פתרון קל. אם יש לך בולדוזר, תעקור אותו עם העפר ותיטע אותו במקום אחר. נכון, גם כן אותו דבר. אם העץ דקל הזה נותן פירות, שוב, תעקור אותו עם הכול, ראשו על קרעיו ועל קרמו, ותיטע אותו במקום חדש. אני מסכים. אבל אם העץ הזה חלש, עדין, אם תנסה לעקור אותו כך, הוא ילך לאיבוד, והיא לא תצלח. אז במקרה הזה, אמרנו, עדיף יותר לעשות את כל הפעולות האלה על-ידי גוי. הנהג של הבולדוזר, אל תביא נהג יהודי, אלא, כמו שאמרנו, תביא את הנהג הגוי. זו העצה בלכתחילה. איך קיבלו שתי קומפייסטים, הנהג של הבולדוזר, זה מה שאמרתי. את אותו הפרדס עקרו על-ידי נהג בולדוזר גוי, בזה פתרו את כל הבעיה, בזה אין חשש. אדם שיש לו גג רעפים, מוציא את הרעפים, במקומם שם סכך כשר, אין שום בעיה, יהיה מותר מלכתחילה. כך גם אדם שיש לו פרגולה, אם הרוב זה שמש, זה לא צל, זאת אומרת, יש רווח גדול בין הקרשים, אז זה יהיה דומה לאותו גג שהסירו ממנו את הרעפים. גם פה זה יהיה רק מעמיד הפרגולה, ועל זה יניח את הסכך. רק בזה יהיה כשר. אבל אם האדם הזה, כשעשה את הפרגולה, הוא לא עשה את זה כל כך רחב, אלא הוא עשה את השליבות צפוף מאוד. כמו רשת של עזרת נשים. לא, כמו רשת של עזרת נשים, ואז הרוב, יותר מ-51% צל, אז זה פסול. הפתרון הוא שיפרק. ייקח את המברגה, ישלוף, יוציא כמה מהבורגים, ויחסיר חלק מהעצים. תוציא את ארבע הבורגים מארבע הפינות, תנענע את זה, תחזיר את זה, ובאמצע, כמו שאמרתי, יוריד, יפרק, ואחר כך ישים סכך כשר, רק בזה יהיה כשר וטוב. אלא אם כן האדם הזה מעיקרה, הוא עכשיו מזמין פרגולה לשם איחוד קודשיו הריחו בשביל מצוות סוכה. לא מרפסת זה לא שום דבר, לא מעניין אותו שום דבר, זה רק מצוות סוכה. אז מה אכפת לי שהעצים האלה יפים? אדרבה, בסוכות ישבו שבעת ימים, תשבו כהן, תדורו, וזה איני ואנבוהו יתנהל לפניו במצוות. אז מצד זה לא היה לי כל כך בעיה וחשש. אבל רבע אנשים, מי מחליט על זה? עוד בעלתה, הגברת הנכבדה, החליטה לעשות פרגולה, הזמינה את הבעל מקצוע, בא איזה ערבי או יהודי, ועשה את זה, ולא חשבו על מצוות סוכה בכלל. הבעל הזה באותו רגע לא חשב. הוא אמר, תעשי מה שאת רוצה, נתן לה את הצ'ק הפתוח, כמו שאומרים, ואז הם לא קיבלו לשם מצוות סוכה, ואז יש בעיה. זה כמו בית. בזמנם היו עושים את הבתים מעצים, היו שמים קורות ועל זה היו באים ובונים. אז גם פה זה נעשה במרפסת, ליופי, אבל קבע, כדי שיהיה קצת צל. לפעמים מזג האוויר, שהוא לא חם, זה גם לא קר. רוצים קצת שמש, אז זה הפרגולה הזאת, זה נותן לך במרפסת מזג אוויר נעים מבחינה מסוימת. או לפעמים שמים על זה את הברזנט, אבל הוא למעשה לא סוכה, זה לא הופך להיות דבר ערעי, משאירים את זה קבע עשרות שנים. ולכן, אם לא כיוון על זה בפירוש לשם סוכה, יש בעיה, ולכן אמרנו שיפרק חלק ואחר כך ישים את הסכך על זה, ורק לאחר מכן יהיה מותר לשבת תחתיו ולברך. מה תגיד לי? הרי זה תעשה ולא מן העשוי. כיוון שהוא עשה מעשה מסוים, היינו, כאן אצלנו הוציא את הרעפים, המעשה הזה נחשב כעשייה כלשהו, שלא יהיה תעשה ולא מן העשוי. כך גם לגבי הפרגולה. משהו בא ופירק חלק מהשליבות זה מספיק, כן? כן. אין שום בעיה, ישים עליהם זקח וישב, והסוכה הזו כשרה למהדרין. הגם שהרוחב שם 16 סנטימטר, מותר לשבת תחת אותו עמוד למרות שזה ביטון או ברזל, אין שום בעיה. הכלל לא. זקח פסול, מתי זה יכול לגרום שיהיה אסור לשבת תחתיו? רק אם זה יותר מ-24 סנטימטר בסוכה קטנה ובסוכה גדולה 32 סנטימטר. פה אתה אומר שזה רק 16 סנטימטר, ממילא, מותר לשבת תחתיו. דוגמה שנייה, שמתי בתוך הסוכה פלירוסנט ואני רוצה לשבת תחת הפלירוסנט, הראש שלי. מותר, אין שום בעיה. כל זמן שאין רוחב של 24 סנטימטר, אין בעיה, מותר לכתחילה לשבת תחתיו. דוגמה נוספת, הרבה פעמים אדם עושה את הסוכה שלו צמודה לקיר. למעלה הולך פס של המרזב. הפס של המרזב למעלה עובר רוחב 9 סנטימטר, יותר מטפח. ואני יושב כך, מעל הראש שלי יש המרזב. אפילו, אחי, אין שום חשש. למרות שהמרזב הזה עשוי מעל המינימום, כיוון שאין בזה 24 סנטימטר מותר לך תחילה לשבת ולאכול תחתיו, לישן תחתיו. כל זמן שאין רוחב 24, אין לך ממה לחשוש כלל. אתה מדבר על עץ פרי? אבל הוא מתכוון גם בשביל הסכך, נכון? הוא מתכוון גם, לתוך העץ. או, אם הוא מדייק, אדם שהוא חקלאי יודע, הוא מדייק. כל מה שאני עושה בדיוק אך ורק לשם העץ, והוא יודע לדייק, אין בעיה. הפחד שלנו הוא, האדם הזה אולי קצת יגזים, יחתוך קצת יותר ממה שצריך, זו הבעיה. כשהוא חותך קצת יותר ממה שצריך, אז הוא יגיע לידי המחלוקת האמורה. ולכן אמרנו שאביגוי. אם האדם הזה חקלאי מקצועי, ותמיד הוא עושה כך, הוא לא חותך מה שצריך, קצת פחות. תמיד הוא חותך קצת פחות, משאיר קצת יותר בשפע. בזה אין חשש. מותר לגזום גם עץ פרי כדי להשביח את העץ עצמו. זה לא בא לתשחית, הפוך, הוא בא להשביח את זה. אבל לפעמים האדם מגזים יותר. לפעמים יש אדם, יש לו יד זריזה, יש להם מגזמה גדולה, והוא הולך בזריזות עצומה מפה לשם, לפעמים הוא עושה לו קאצ'ל יותר מדי, וזה לא טוב. אם יעשה לסערות של הראש, החירשתי. שם, על-פי הקבלה, זה גבורות, אבל עץ פרי זה לא גבורות, ולא צריך לעשות את ה... ולכן, בחיי גוונה, אמרנו, יביא גוי. זה הפתרון הקל ביותר. אז אמרתי שיביא גוי, אם באמת האדם הזה חושב שצריך. אבל קשה לו לדייק, כדי שלא יזייף קצת ויוריד עוד איזה עליה ויגיע לידי סכנה, מה שבטוח בטוח תביא גוי, ואם הגוי הלך לעולמו, לא שמעתי אותך. גם בעת שמפריע לעוברי דרכים, אם הוא עץ סרק, אין שום בעיה. אתה בעצמך גוזן אותו, הכול בסדר. אבל אם זה עץ פרי, בשביל זה נבראו הגויים לעולם. יש בעיריית ירושלים גם פועלים גויים, כלומר תדווח למנהל המחלקה, מקום זה בזה יש עץ פרי, שישלח את הגוי כדי שהוא יבוא ויגזום ויעשה את כל הדברים. אמירה לגוי, אין כאן איסור בזה. אתה יכול לעמוד לידו, לפקח, שיגזום בצורה נכונה. אין בזה שום בעיה. הגובה עד 9.4 מיליון אין שום בעיה. אפילו נאמר, הסוכר הוא עושה בגינה למטה, והרי עפים מהם למעלה, גובה 9 מטר, והוא עולה על הגג ושם הוא שם את הסכך. וזה מול, אפילו, אחי, זה בסדר, זה 100%. אם זה יותר מ-9.40 מטר, יש בעיה. כל שכן, אם זה 9.60 מטר, זה בוודאי, שזה לא טוב, למעלה מ-20 מטר, פסול. כן. לא שמעתי. אפילו, אחי, לא פוסל. אין בעיה. תגיד השיפוע, אתה רוצה שיהיה גג שיפוע, שיהיה קשה. שיפוע. אין בעיה. הרמה מביאה עוד דוגמה שלא מצויה כל כך כאן, אלא בעיקר בחוץ-לארץ, שגם בה אין את הבעיה של תעשה ולא מן העשוי. באירופה ואמריקה בימים האלה כבר יש גשם, ובחלק מהמקומות יש גם שלג. אז מה, הם לא יקיימו את מצוות הסוכה? הם עושים כך. בונים את הסוכה, הכול כרגיל, בתוך המרפסת הסגורה, אבל מעל הסוכה יש גגון. ברגע שיש גשם, הגגון סגור, וכל הגשם מתחלק החוצה. ברגע שרואים שמזג האוויר בהיר והם רוצים לאכול בסוכה, פותחים, מזיזים את הגגון מעל המסילה ויושבים ואוכלים. תגיד, בשעה שהגגון היה סגור, הרי אז ככה זה היה פסול. לא יכולת לשבת ולאכול שם. עכשיו אתה פותח את זה, תעשה ולא מן העשוי. שוב, מסביר לנו מהרי, הוא אומר, אז כך שעשית אותו היה מצוין. מה שבא ושם מעליו או סילק מעליו זה דבר צדדי שאין בו הבעיה של תעשה ולא מן העשוי, ואין בזה גם משום מפרק אוהל, בונה אוהל, שהוא מזיז את זה ביום שבת, כי הגגון הזה דומה לדלת. כמו הדלת הזאת מותר לפתוח ולסגור אותה ביום שבת. אין בזה, לא מוסיף על הבניין ולא שום דבר, כי זה עומד לכך. גם הגגון הזה עומד לכך, שיטייל מעל המסילה, וכך נוהגים כמעט כולם, כל אחינו האשכנזים שם בגולה. כאן בארץ בדרך כלל אין לנו כמעט גשם, אנחנו לא זקוקים לפטנטים האלה, אבל אדם שעשה, אין שום בעיה. ניקח דוגמה אחרת. האדם הזה שמע שהחזאי אומר ירד גשם, הוא נבהל. הלך ביום, ערב החג, שם ניילון שיפתח את הניילון הזה 8 סנטימטר, טפח. ואז, אם חלילה ירד גשם, הוא יכול לפתוח את כל הניילון הזה, תוספת אוהל ערה יהיה מותר. אחר כך נגמר הגשם, שלא יפתח את זה לגמרי, אלא יפתח את זה וישאיר את זה פתוח, כמו שאמרנו, 8 סנטימטר, למדנו בסימן שטו בהלכות אוהל, שבחלק גבליה הדבר מותר. איך קודם דיאט שירים את זה גבוה? את מה? דיינו. לא, לא חייב להיות גבוה. אלא אסכך אפילו, אלא אסכך ממש שיהיה מותר, בתנאי, כמו שאמרנו, שלא יפתח את זה לגמרי, אלא תמיד יישאר פתוח טפח. ואז אם חלילה ירד גשם, הוא יוכל לכסות את כל הסוכה בזה, יוכל להגן על עצמו, שלא תהיה שום בעיה. אז ככה עצמו זה גג, אבל לפעמים יש איזה קטעים שהם אוויר, ולא כדאי לקחת סיכונים, לכן עדיף שיהיה פתוח טפח. אדם שיש לו כביסית סבורה, ויש לו גבוה, והגבוה הזה, מה גבוה פתחו לו? כן. אם הוא פותח, הסוכה יכול ללכת קדימה, וזה נכתב, אבל הוא אמר, יש לו מעט ממסילות. ארבע מסילות. יש מסילות שאין סיכוך. כן. טוב, זה לא פוסל. זה לא פוסל. זה לא פוסל, אלא לפני שישים את הסכך, לא יניח ישר את הסכך על המסילה, כי המסילה הזו עשויה ברזל, דבר שהוא פסול לסיכוך, אלא תעשה כך, קודם כול תניח עליו עץ, ועל העץ תשים את הסכך, כך שהמסילה, הברזל, יהיה מעמיד דמעמיד, וזה משמע מהרטבע והרן שבחי גוונה, כשר לכתחילה. הפרגולה הזו, זה לא טוב. הפרגולה הזו זה לא טוב. עשו אותה קבע, כמו שאמרתי, וזה דומה לבית. זה כבר, אפילו שזה עץ, גם בית שעשוי מעץ, צריף, יש לך צריף והוא עשוי מעץ נטו. אפילו, אחי, זה פסול מדאורייתא, זה בית. זה לא סוכה. זו הבעיה העיקרית שיש בפרגולה, ולכן אמרנו שיפרק. אני חוזר לדברי מרן. אדם שיישב או אוכל בסוכה או ישן בסוכה צריך לשבת תחת צל הסוכה ולא תחת צל של דבר אחר. ולכן, אם האדם הזה רואה שאין מספיק לכולם לישון שם, יש לו מיטה קומותיים. הוא מביא את המיטה קומותיים ויושנים שם. מי שישן בקומה העליונה, אין לו בעיה, מקיים את הסוכה כהלכתה, כיוון שהראש שלו והגוף שלו תחת הסכך. אבל זה שנמצא בקומת קרקע של המיטה הזאת, בקומה התחתונה, לא יצא ידי חובה, כיוון שיש, כמו שאמרתי, בינו לבין הסכך, יש המיטה העליונה שהיא חוצצת. מה קורה לדבר על ידי סייעת ראשון רב? לא, זה היה מעלה עד עקרון עבור של שמונה וערב. פסול. פסול מדאורייתא. פסול מדאורייתא. אפילו שהגובה שיש בינך לבין המרפסת שלמעלה, גובה של 200 מטר, אתה נמצא בקומה ראשונה, 200 מטר, קומה ה-50, יש מעל זה בדיוק מרפסת. כמובן, אתה לא נמצא תחת כיפת השמים, זה פסול מדאורייתא. רב, בקשר להשחק, רק ישמח על עצמי, אפשר לעשות את ההשחק אחד על השני, וזה אחד יקבל אחד בשני. כן. עכשיו זה אחד גדול על קצת. אין שום בעיה. אפשר לכתחילה, אתה יכול לעשות ככה. מה שכלו לא התכוון פרקולה, במיטב יש מורשת מועטת נשים. כן, כן. אבל העורכים של שטרן הגן, זה לא. למה לא? גם את זה? אם עושים את זה צפוף מדי. רק רגע, רק רגע. יש שני סוגים, יש אנשים שעושים את הפרגולה צפוף מאוד ואז בין שליבה לשליבה אין מרחק גדול, אני לוקח סנטימטר ואני בודק ורואה 51% צל, זאת אומרת הרווח באמצע הוא רק המיעוט והרוב זה הקרשים והפרגולה. אז אם זה עשוי בצורה הזו וזה קבע אז זה בעיה. הנה לך נאמר, אם זה רחב מאוד, כמו שאתה תיארת, האדם הזה לא יודע לשפוך כסף, הוא חושב על כל קרש, זה עולה הרבה כסף, קרש יפה, הוא שם קצת קרשים, סך הכול כל המרפסת, חמש-שש קרשים, גמר את הכול. הנה לך נאמר, תשים, בזה אין בעיה. אני מדבר על פרגולה, כמו שאמרתי, יש אנשים שעשו את זה צפוף מאוד כדי לשבת תחת הצל, ואז כבר יש 51% צל מהפרגולה. משהו יבוא וישים סכך, זה לא טוב, זה לא יציל את המצב, ולכן אמרתי שיפקפק. זה מחובר גם עם בורגים. לכן אמרתי, שייקח את המברגה, לשבת ולהוציא כל בורג שם זה עבודה קשה. תביא את המברגה, יהיה יותר קל לפרק. זה לא מונח כך. לא, זה לא מונח כך. זה מוברג היטב, שלא יעוף בחורף, בפרט אם זה במרפסת גבוהה. זה מוברג היטב, כן. אני חוזר לדברי מרן. כן, בשיעור הקודם לא שאלתם שאלות, רק עכשיו אתם שואלים. אם יש מעליך חוטים של כביסה, לא חייבים לחתוך את החוטים. לא אומרים לבוד, להחמיר, כי המרחק של החוטים האלה הוא לא מרחק צפוף שיגרום שיהיה צילתם מרובה מחמתם, מחמת החוטים. ולכן, החוטים יכולים להישאר. רק תבקש מהם טובה אחת. בשעה שאני נמצא בתוך הסוכה, אל תשימו כביסה. אני הלכתי להתפלל. בשעה 17-18 אני יוצא להתפלל, תשימו כביסה. אחר כך אני מגיע, שיוציאו את הכביסה, ואז אין בעיה, יכולים להשאיר את החבלים, לא חייבים לחתוך אותם. יש לזה תשובה בספר נועם, מעברו של הגאון רב חיים דרוק, יש גם בספר ציצי אליעזר, מנחת יצחק, הרבה מגדולי האחמנים דנו בזה, וזו המסקנה. אדם שרוצה לקשט את הסוכה, לא רק שמקיים מצוות זהה לי והנביאו, יתנהל לפניו במצוות, אלא כאן יש מצווה דאורייתא. אומר הרשב״א, התורה אמרה, בסוכות תשבו שבעת ימים, דרשו חכמים, תשבו כעין תדורו. אדם בכל ימות השנה יושב בבית. הוא רואה שהקירות שלו ריקות, הוא הולך ומביא תמונות, קישוטים, הוא לא ישאיר את הבית שלו, ארון ועירייה, שיראו את תתיח או הסיד. קל וחומר בסוכה צילה דמהימנותה, יש מצווה דאורייתא שהסוכה תהיה מקושטת, בתנאי שתהיה מקושטת, כהלכתה, שהקישוטים לא ירדו 32 סנטימטר. אם יורד 32 סנטימטר, זה כבר רשות בפני עצמה, וזה יהיה חציצה בין הסכך לבין הראש שלו, כמו שאמרתי קודם, לגבי המיטה. ולכן יצמיד אותם, יחבר אותם היטב. כל זה בבית שאין בו ילדים שובבים. יש לפעמים ילדים אפריטים שכשהאבא יוצא שתי דקות ליטול ידיים, הם כבר קופצו על השולחן וכל אחד רוצה לנגוע. לא מספיק לראות, צריך לראות ולמשמש גם, ואז חלק מהכדורים צונחים. בחול המועד, אם צנח, אתה עוד הפעם יכול להרים אותו, לקשור אותו. אבל בשבת ביום טוב אתה לא יכול. ולכן, במקום שיש ילדים כאלה, עצה פשוטה מאוד. תשים את כל הקישוטים בדפנות, את הסכך, תשאיר ריק. אל תשים את הקישוטים בסכך כדי שלא תהיה לך נפילה בימי החג, ואז הוא לא יוכל לשבת תחתיו, חלק מהסוכה תתבזבז, והוא לא יוכל לנצל את כל השטח. אבל מקום שברוך השם הילדים מתורבתים, יודעים לראות בעיניים גם בלי לנגוע ביד, יש להם, ברוך השם, דרך ארץ, מצילה ומהיימנותה. למה לא? יכול לשים הכול גם בסכך, בתנאי שהכול יהיה צמוד. כך גם לגבי קישוטים שעשויים מפירות, נניח רימונים, או יש כאלה שמביאים אשכול של תמרים, וכיוצא בזה. יש כאלה שמביאים שבעת אמינים. אני ראיתי אחד שהביא בקבוק יין קטן, שם שם, יש אחד שאוהב דברים אחרים, שם דברים אחרים, שמא ייגמר לו חלילה. אבל במקרה כזה צריך לעשות תנאי. מרן כתב דקמן בסימן תרלח, מרן כתב את דברי הגמרא בסוכה ט' חג הסוכרות אעשה לך שבעת ימים לה' מה זה לה' כמו קורבן חגיגה לה' קדוש גם הסוכה ביוניה אותו דבר, ולכן יהיה אסור לו לשתות או לנגוע בזה. אבל אם יעשה תנאי, יאמר מתי שאני ארצה אקח מזה, או, אני לא בודד מזה, הכול בין השמשון, ואז בימי חול המועד נגמר לו היין או הקוניאק, ויש שם עוד קצת, יכול להוריד, לקחת, אם זה מהפירות, מהקורניאק או מהדברים האחרים, שיישאר לו רזרבה לשעת חירום. השאלה אם הקישוט הוא ארוך, הוא יורד, כלומר, מעבר ל-32, מעיקר החירום שלו, או ש... בלכתחילה יותר טוב שיחבר. בדיעבד לא נורא, משמע מה, בנישחי שבדיעבד זה בסדר. אבל בלכתחילה, כמה שאפשר שיהיה צמוד, עדיף יותר. אם זה ארוך ורק מחוץ ל-32, זה לא נורא? לא נורא, בדיעבד לא נורא. כיוון שהתחיל, ההתחלה של הכדור הייתה בתוך 32, למרות שהסוף יורד למטה, לא נורא. אבל בלכתחילה ראוי להחמיר, שכולו יהיה צמוד. תצמיד אותו ממש לסכך, בפרט אם הסוכה הזאת לא כל כך גבוהה. כל פעם אתה נכנס, תקבל מכה מהכדור הזה, זה לא נוח. ולכן עדיף שיהיה צמוד. יש כאלה שמביאים בלונים. שוב, גם הבלון הזה, מה עשוי? מנפט, גומי. ולכן, גם בבלונים האלה אין שום בעיה, הם כשירים לכתחילה להיות קישוט, בתנאי שיצמיד את הבלונים האלה כולם לסכך. ולא חשוב לי אם הבלונים האלה ממולאים באוויר, בחמצן, בחנקן ודברים אחרים, לא חשוב לנו איך הוא מילא את זה, בגז, אפילו שזה בלון גדול, אפילו אחי, מותר, אין איסור, בתנאי שזה צמוד לסכך. אם הוא מחבר את זה צמוד ממש לסכך, אין בעיה, יהיה מותר מלכתחילה. כן. אמרנו שאין בעיה. בזה, כיוון שאין לה רוחב 24, לכן בזה אין בעיה. אדם יכול ללכתחילה לעשות סוכה ברכב. יש לו משאית או טנדר, מפרק את הגגון, עושה שם סכך, אין בעיה. מחלוקת באחרונים, האם מותר לאכול שם בשעה שהמשאית נוסעת. שער הציון מביא כאן את המחלוקת. בין הפרי מגדים לבין ביקורי יעקב. המסקנה היא, הרצב״א אומר להתיר בזה, המאירי אומר להתיר גם בזמן שהעגלה נוסעת. כיוון שהמאירי אומר בפירוש שגם בזמן שהעגלה נוסעת, הם היו רואים אחרונים את דבריו והיו חוזרים בהם. ולכן גם בזמן שהמשאית נוסעת אפשר לכתחילה לשבת ולאכול שם, ולקיים בזה את המצווה. החב'דניקים עושים את הדבר הזה, לזכות את הרבים, עושים מלכתחילה את הסוכה במשאית, מסתובבים אתה בשכונות של החילונים כדי לזכות אותם במצוות סוכה, ובוודאי שיוצאים בזה ידי חובה. יש גם מכוניות ספורט שאפשר לפרק את הגגון שלהן. אז אם יש בגגון הזה 56 על 56 סנטימטר, תשים שם כמה עצים, ואז זה יהיה טוב. בדרך כלל אין. יש אורך 56, רוחב אין. בדרך כלל, הגובה? אנחנו מודדים מהקרקעית, מהרצפה של הרכב. מהרצפה של הרכב עד הגגון. אין 80 סנטימטר? איך? הבעיה, כמובן, דובר על חולות ספורט. נו? חולות ספורט, כל הרב נוסף. מה שכמובן אומר, יש פתח רק, זהו הימל. בסדר, גם במכונית שכל הגגון נפתח, אז תשים במקום כל הגגון הזה, תיקח סכך לנצח, תעשה עמודים ותסדר את הכול, אין בעיה. מצד הדין אתה יכול לעשות סוכה כזו ולשבת כל היום בצילה דמהימנותה. מרן ממשיך, מביא לנו את דברי המשנה, אדם שעושה סוכה כזו בראש האילן כשרה לכתחילה, אבל לא עולים לה ביום טוב. כאן הרכב הוא יותר קל מהאילן. אילן מוקצה מחמת גופו, השם יחתוך, ולכן אפילו לצורך גופו ומקומו אסור לעלות על האילן הזה ביום טוב. זה קשה רק בימי חול המועד. כאן הרכב הוא כלי שמלאכתו לאיסור, לצורך גופו ומקומו יהיה מותר. ולכן, אם הוא רוצה לעלות למשאית הזו בליל החג ולאכול שם, מותר לכתחילה, אין איסור. בתנאי שאין שם דלת שפותחת וסוגרת מנורה חשמלית על-ידי הפתיחה. אבל אם יש שם מנורה כזו, זו בעיה. לפרק אותה או שישאיר אותה כל הזמן דולקת. בדרך כלל יש כפתור שאפשר להשאיר את זה כל הזמן דולק, שלא יכבה, זו העצה, ואז הוא יכול לקיים באותה המשאית את מצוות סוכה גם בליל החג או בליל שבת, הכול כדת וכדין, אין שום בעיה בדבר. המצבר של המשאית הוא גדול, רע ועצום, מנורה קטנה, לא תחליש אותו כמו שאתה חושש. אין לך ניסיון עם משאית. הסוסיתא יש לה מצבר יותר קטן. איך? לא, אין מרית עין. חכמים לא גזרו, ולכן הדבר מותר. דבר שמשככים בו צריך להיות מהצורך. חג הסוכות תעשה לך באוספך מגורנך ומיקבך, פסולת, גורן ויקב, דבר שהוא תלוש, דבר שהוא אומנם צומח אבל מחובר, פסול. קל וחומר, אם הדבר הזה בכלל לא מהצומח, לוקח פלסטיק, ניילון, הם עשויים מהנפט, הם לא צומחים. כך גם הברזל, הוא לא צומח ולכן כל אלה פסולים מדאורייתא. או דבר שמקבל טומאה, יש לי ארגז מעץ, למרות שהארגז הזה כולו עשוי מעץ נקי, אפילו הכי, הוא עשוי לכלי קיבול, מקבל טומאה. ואוספך מגורנך ומיקבך, פסולת, גורן ויקב, אינם מקבלים טומאה. הארגז הזה מקבל טומאה ולכן הוא פסול לסכך בו מדאורייתא. אלא אם כן, אם האדם הזה ינסר את הארגז. אם יפרק אותו ויניח את העצים האלה שם, עדיין אסור מדרבנן. אומר הגאון רבי שמואל סלנט, אם הוא מנסר אותו, בזה הפקיע לגמרי את השם קאלי שהיה עליו ואז הוא קשר לסיכוך, כך כותב להלכה גם ערוך-השולחן ועוד מאה אחרונים, ורק על-ידי הניסור יהיה מותר. ולכן, אם יש לי מקולה ואני מנסר את המקולה, אני יכול לכתחילה לבוא ולסכך בה. היום, במציאות שהיום לא עושים את זה. כל העצים שלנו הם לא משברי מקולות, כי במקולות יש מסברים גדולים. כשאתה בא לנסר את המקולה אתה יכול לשבור את המסור. לכן על הגרעים לא עושים את זה. נניח שהאדם הזה, הייתה לו סבלנות, היה משתלם לו, והוציא את כל המסמרים, ואחר כך ניסר, אפשר לכתחילה. יש עוד נקודת יותר במקולה, כיוון שהיא מכילה יותר מ-40 שאה. 40 שאה זה נפח של 48 על 48 סנטימטר באורך 1.44 מטר. זה הכול, זה כבר מכיל 40 שאה. כאן והבקולה הזו יש 3 על 3 מטר, בוודאי שהיא מכילה יותר מ-40 שאה, ולכן בזה אין עליו שם כלי, זה לא נקרא מיטלטל, מלא וריקן, ולכן יש דונים להתיר גם מחמת הסיבה השנייה. איך שלא יהיה, אם ניסר ועשה מזה סכך זה בסדר, אבל בדרך כלל רוב העצים היום הם לא עשויים מהבלפונים, הם פשוט עשויים מעצים רגילים, ולכן אדם קונה עצים ומסכך בהם, כשר. כך גם הסכך לנצח. אבל ישים לב, כשהוא קונה את הסכך לנצח, החיבור יהיה על-ידי חוטי כותנה, ולא יהיה חוטי ניילון. לפעמים יש איזה משונים שעושים את החיבור בניילון כדי שיהיה חזק. הניילון הרי הוא לא מהצומח, וכל מה שמעמיד את הסכך לנצח שלא יעוף זה החוט שמחבר ביניהם, וזה לא טוב. לכן אמרנו, אקח דווקא מהחוט הרגיל. היום בדרך כלל 99% מהסכך לנצח זה מחובר בחוטים רגילים, חוט של כותנה. בזה אין בעיה. במה דבק? במה דבק? נו. אם העז יש דבק. מה עשוי הדבק הזה? אמרתי להם פלסטי, אבל. אולי דבק אחר, אבל יש בין דבק. בלעדי הדבק. אם היה החוט לבד, היה מחזיק או לא היה מחזיק? היה מחזיק. הדבק הוא על צדו יותר טוב גם. ולכן החוט לבדו היה עומד בפני עצמו, ולכן אין חשש. מעיקר הדין, הסכך לנצח, מתבטל, נכון. אני לא שמעתי טוב. הסכך לנצח, אין דבק מעודר מכולי. יש מחלוקת כשיש לך הסכך לנצח ארוך מדי ויש שם יותר מ-25 שליבות, אם גם בזה יהיה הדבר מותר או לא. החולקים חוששים ממה שהגמרה הביאה לגבי לסכך בחבילה, וחבילה יש בה 25. לכן הפתרון הוא קל מאוד. אפילו אם קנית חתיכה ענקית, תחתוך את זה. אחרי ה-20, תספור 24, תגזור את זה, יהיה לך, אז קח לנצח, שתי חתיכות. במקום שיהיה חתיכה אחת על כל הסוכר, תעשה 24 ועוד 24. בזה אתה יוצא ידי חובה אליבא דקוללמא. כן? אם הסטרוטט, אם אני משתה, עקר את זה, יחתיקו את המחלק עליו, כן. אם הסטרוטט, יהיה מותר נוספות או לא? לא. כי הנייר סלוטיים הוא עשוי שוב ניילון שעשוי מהנפט, וגם זה לא טוב. אבל אם זה אין חוט, תיקח חוט כותנה, חוט פשטן, אין בעיה, מותר לכתחילה מהדבר הצומח. אומנם החזון איש מחמיר גם בזה, הפרימי גדים מסתפק בזה, והחזון איש פשט את ספקו להחמיר. אבל הריטב״א מתיר, והסברה של הריטב״א היא כך. כל מה שאסרו החכמים להעמיד בדבר שהוא פסול, כל זה בגלל שמא יסכך בו. אבל אם זה דבר שהוא דה-רבנן, זה גזירה לגזירה. שמא יסכך בחוט. גם אם יסכך בחוט, הרי זה מהצומח, מהתורה זה מותר. רק מדה-רבנן, שהשתנה צורתו, זה אסור. כיוון שזה גזירה לגזירה, לא גזירה אליהם, ולכן אנחנו מסכמים להלכה כדעת הריטב״א ולא כדעת החזון איש. לכן, מעיקר הדין, אז כך לנצח הוא טוב, כך גם הקנים, מה שאחינו האשכנזים קוראים לזה קיינס, גם זה כשר מלכתחילה. שוב, אדם רוצה להיעדר, תספור 24 קנים, תגזור את זה, שלא תהיה חבילה יותר מדי גדולה, ואז זה כשר. אני בעד לכולן, מה? אפשר לקיים בזה את מצוות הסכך. לא חייב להיות הסכך דווקא טרי. יש אנשים, אין דעתם מתיישבת עד שיעלו על העץ ויחתכו, יביאו סכך ירוק. הוא חושב שכך חייב להיות. בבקשה, יש לו זמן, יש לו כוח, יעשה. למה לא? תבוא עליו ברכה, זה נעים, אווירה נעימה מאוד. אבל אפשר גם בקרשים יבשים, גם בהם אפשר לקיים את המצווה, אליבא דקולאנם. אתה מאוד אוהב את המילה הזאת. המילה באמת טובה. לא, לא. ברוחב. ברוחב. תראה את הגמרא, כבר אני אביא את זה כמה בסימן תרכט, סעיף טו טז. שם מרן הזכיר את הדין של הגמרא בחבילה, ולכן יש חוששים לדבר הזה. אמרנו, פתרון קל מאוד כדי שיצא ידי חובה לבד לכול עלמא. הוא שאל שאלה, ועניתי לו טוב. הוא שאל איך אדם עושה שאז כך יהיה הכי טוב, הכי מהודר, ועניתי לו את התשובה, איך יהיה מהודר, וזהו, יצא ידי חובה לבד לכול עלמא. יש אנשים שרוצים לסכך במחצלת. היום מי שעושה את המחצלאות האלה, אלה הערבים. והם עושים את זה לא בשביל לסכך בזה, הם עושים בשביל לשבת על זה. הם הולכים יחפים, יושבים על זה רבה ולכן הם עושים את זה לשבת על זה. לכן יש מחלוקת אם הדבר הזה טוב כאשר לסיכוך או לא. המחלוקת היא כך, גם אם היצרן היה על דעת שישבו על זה, אני הצרכן הקונה, אני קונה את זה על דעת להסכך בו. ולכן יש מחלוקת אם הדבר הזה הוא טוב או לא טוב. עדיף שאדם לא יסכך מלכתחילה בדבר הזה, כיוון שיש לנו סוף-סוף חשש כל דהוא לגבי הברכה. הוא מברך כל שבעת הימים מצווה לנו להישב בסוכה ולשימנו להיכנס למחלוקת. עדיף שלא יקנה מלכתחילה דבר כזה. לא שמעתי. אין בעיה, אפשר. כיוון שהצמר הזה הוא רק מעמיד, לכן מעיקר הדיון הוא בסדר. אבל כל זה, כשהאדם הזה בא לשאול אותך בליל החג או בליל שבת, הוא שואל אותך, אתה אומר לו, אין בעיה, תשב, תקיים את המצווה. אבל אם הוא שואל אותך עכשיו, תגידו, אל תעשה את זה. והסיבה היא לא רק לסכך בדבר כזה אסור, אלא גם להעמיד בדבר כזה אסור. הצמר העשוי מדבר שהוא לא צומח, עשוי מהצמר של הכבשים. ממילא אם הוא עצמו אסור לסכך, אסור גם שיעמיד בו. בלעדי החוד צמר הזה שהוא קשר, היה הסוכה שלו, אז ככה יעף. גם אם זה עשוי מצמר סינתטי או חוט סינתטי, גם זה לא טוב לקשור בו, אלא תביא אך ורק חבל פישתן או כותנה וכיוצא בזה. רק בהם תקשור. לא שמעתי. למה הוא חזק? בסדר, לא חזק, אבל בצירוף. כל החוט, מהקצה עד הקצה, הכול ביחד, זה תופס אותו. זהו. בפרט אם הסוכה שלו לא נמצאת במקום שיש הרבה רוח, אז זה יכול להחזיק מעמד. נמצא. בלעדי זה היה אף. מה כן תופס אותו? החוט ניילון. החוט ניילון, אמרנו שלא טוב. להעמיד בדבר כזה בלכתחילה לא טוב, כך מפרש המגן אברהם בדעת מרן. יש בזה מחלוקת גדולה בראשונים, בין הרמב״ן לבין הרמב״ם בפירוש המשניות ועוד. אז למה להיכנס למחלוקת? עדיף שאדם לא יעמיד בדבר כזה, כי המגן אברהם, בדעת מרן, כששואל את הסתירה בין תרכט סעיפים ז'ח לבין ההמשך תרל', הוא מסכם שני תירוצים בדעת מרן, ותירוץ אחד הוא אומר שמרן אוסר מלכתחילה רק בדיעבד, מרן מתיר. ולכן אמרנו את העצה, מי שיש לו סוכה לנצח, היינו את הצינורות, ישים על הצינור קרש, ועל הקרש הזה ישים את הסכך. בזה זה יהיה מעמיד דמעמיד, ובזה אליבא דהרן ואיריטבע, בזה בוודאי שאין מה לחשוש. כן, יכול לשים, אין בעיה. כן. אמרתי שלא. לא. אז הוא לא קושר את הסכך, אלא הוא קושר את הקרשים, או שהוא קושר את הסכך? לא. אם הוא קושר את הסכך לעצים כדי שהסכך לא יעוף, זה נקרא מעמיד, ואם זה חוט ניילון זה לא טוב. לכן לא יעשה דבר כזה בחוט ניילון כזה. יש לך עצה יותר פשוטה. תקנה קורה אחת, תשים על הסכך, גמרנו, הקורה הזאת תכביד עליה, והכל יישאר יציב ולא יום. יש לך חוט פשטן. מצוין, תזכה למצווה, תישאר כוח. תביא מחר לכאן, תביא כאן הגלילים. שעוד דברים שם. תודה רבה. ניילון, אנחנו אולי לא נדלת במענית, אפשר? לא, אמרנו שלא. כות ניילון, לא טוב. שאולון. כהנים בעבודתם, נווים בדוכניו. אמרנו שלא. אמרנו, תשים עץ על הברזל, ועל העץ הזה ינוח אסכך. כך שאסכך לא ייגע בברזל, זו העצה בלכתחילה. אדם שרוצה לסכך במאכלים, אמרנו שהאוכל מקבל טומאה. אין הבדל אם זה אוכל, היינו, פירות או ירקות. הירקן הזה גמר את העבודה בערב החג, לוקח את כל החסה, פטרזיליה, באדונס, נענה, כל מה שנשאר לו, מביא את הכול, שיהיה גם ריח טוב בסוכה. לא טוב, זה פוסל מדאורייתא, כיוון שהמאכלים האלה הרי הם מקבלים טומאה, יוציאו אותם כדי שהסוכה שלו תהיה כשרה. אלא אם כן זה לא ראוי למאכל אדם, רק למאכל בהמה, כמו שומר וכיוצא בזה. דברים כאלה, אפשר לקיים בהם את המצווה, אפשר לסכך בהם בלי כל חשש. צריך להיזהר שלא לסכך בדבר שיש בו ריח רע. כך גם הדפנות, אסור שיהיו או במקום שיש ריח רע, או שהדפנות עצמן יש בהן ריח רע. אדם קונה בית, הוא קונה בית, מקום נקי, אם שם הוא קנה את החדר, החדר שלו ליד הביתן של הזבל. מה, הוא יחיה בזבל? כל החיים יהיה לו סירחון, דירה סרוחה כזו, גם בחינה תיתן לי דירה כזו, אני לא אגור שמה. אז להבדיל, קל וחומר, גם בסוכה. הוא צריך לשבת בצלעת המהימנותה, לברך שמה ברכות, ומתחיל מייד את הקידוש המוציא לחם מן הארץ, ברכת המזון. איך אפשר לברך מקום כזה? תשבו כעין תדורו, זו דירה סרוחה. ולכן מן הראוי שלא יבנה שם את הסוכה, או שיעלה לגג, יתרחק מזה, או ימצא לו מקום אחר, אבל לא יעשה את הסוכה בלכתחילה, מקום שיש ריח רע. לפעמים המקום הוא מצוין, אבל הוא שם את העצים של הסוכה במקלט, והייתה שם הצפה של הביוב, והעץ סופג את הריח. אפילו אם תשאיר את זה בחוץ יום-יומיים, גמרנו, העץ הזה יישאר מסריח כל הזמן. יש פתרון אחד ויחיד, פתרון לדבר הזה. תקנה מחר צבע, צבע עלק או צבע אחר, תצבע את זה, תן לילדים שיצבעו את כל הקרשים האלה. הצבע אוטם את העץ, גמרנו, על-ידי זה לא יהיה יותר ריח רע, זה הפתרון. גם אם עצי הסכך קיבלו ריח רע, ולעצי הסכך הוא עושה את הפתרון האמור, גם להם הדבר יכול להועיל, ואין בזה חשש חציצה, כל לנאותו אינו חוצץ יהיה רשאי לכתחילה לצבוע גם את אותם הבלפונים או הסכך לנצח, אם זה בצבע עלק או בצבע אחר, יהיה הדבר המותר בלכתחילה. אסור בלכתחילה לסכך בנסרים שיש להם רוחב 24 סנטימטר או יותר. אלא אם יש לך דלת, אתה לוקח ומנסר את הדלת, כל רוחב של קורה יהיה 23 סנטימטר, פירקת, נסרת את הדלת בצורה הזאת, אתה יכול לסכך בה. אבל אם הרוחב הוא 24 סנטימטר או יותר, וכאילו גוונה, למרות שזה עץ בלבד, אפילו אחי יש כאן גזירת תקרה, והדבר אסור לכתחילה מדרבנן. לכן, טוב שכל נגר שידע ישנן את ההלכות האלה, כי האנשים שבאים ואומרים לו לנסר הם בעצמם מסכנים, לא יודעים מה ההלכות, עמי ארצות, והם סומכים עליו. לכן, יכוון קודם את המכונה, יאפס אותה למספר שאמרנו, 23 סנטימטר, ואחר כך ינסר את הדלת הזאת, ואז יהיה מותר מלכתחילה לקחת את אותם שברי הדלת ולסכך בהם, ואין בהם שום חשש. כך הוא הדין גם לגבי תריס ישן שהיה עשוי מעץ. הוא מפרק אותו בכל שלושה שליבות. בשלושה שליבות יש סך הכול 20 סנטימטר, יכול לסכך בהן. אבל אם הוא שם 4-5 שליבות, בחמש השליבות האלה יש 24-25 סנטימטר. הוא לא יכול לסכך בזה בבת אחת, אלא, כמו שאמרנו, צריך לפרק את זה. כל הדברים שלמדנו עד עתה, צריך שיהיה מהצומח וכו', כל זה לגבי הסכך. לגבי המחיצות, אין שום הגבלה. צריך שיהיו שלושה מחיצות. גם אם המחיצות האלה יהיו או מאבן או ברזל או ניילון, פלסטיק, ארגזים, יעשה כל מה שליבו חפץ, אין בזה שום בעיה. ולכן, אדם שקשה לו לשבת ולבנות סוכה, יש לו, ברוך השם, הרבה ארגזים. הוא גומר את העבודה בערב החג, מביא את כל הארגזים, עושה ארבע עקירות, בונה מייד מהארגזים האלה. הסוכה שלו קשרה לכתחילה, אין בזה חשש. למרות שהארגזים האלה עשויים מפלסטיק או מעץ, אבל הם מקבלים טומאה. אפילו, אחי, לגבי המחיצות, אין בעיה. כל הבעיה שיהיה דבר שלא מקבל טומאה, אך ורק לגבי הגג. רק על זה הזהרנו והקפדנו מאוד. בזה התורה... אדם שבונה סוכה, יש לו דרך פשוטה מאוד, סוכה יפה. אם יש לו, ברוך השם, הרבה כסף, עושה ארבע מחיצות, עושה דלת, ואם יש לו גם חלון, הכול בסדר, יפה, מהודר. מצוין, בזה אין שאלות. לא צריך לשאול שום שאלה. אבל לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות ולא כל אדם יש לו ממון לזה, אז הוא עושה את הסוכה שלו במרפסת. עכשיו, הוא עושה ארבע עמודים, שם סדינים, ולמען אז כך. הסוכה הזאת כשרה, כי המעקה של המרפסת נחשב לדופן. לא רק הקיר, אלא גם כל המעקה מכל הצדדים נחשב מעקה, לא רק כדין, מצוות מעקה, ועשית מעקה לגגיך, גם למצוות סוכה. למרות שזה לא סגור הרמטי, יש שם סורגים במעקה, ובין שליבה לשליבה יש רווח. אפילו, אחי, כיוון שהרווח בין השליבות הוא לא גדול, פחות מ-24 סנטימטר. שם השליבות בדרך כלל 10 או 12 סנטימטר, זה הכול. אז הכול נחשב כאילו סתום. הלכה למשה מסיני, כשיש רווח פחות מ-24 סנטימטר, אומרים לבוד. בין אם זה יהיה עשוי שליבות של ברזל, או שאני בונה בסוכה שלובות מעץ, ובין עץ לעץ יש פחות מ-24 סנטימטר, גם זה טוב. נניח הוא מחמיר כשיטת החזוניש ועושה את גובה הדופן מטר אחד, אז הוא מודד מהקרקע, מודד 20 סנטימטר, ושם את השליבה הראשונה, את הכרש הראשון. עוד 20 סם בצורה כזו, חמישה קרשים, יש לו דופן כשרה, אליבה דכולה עלמא, ולא חייב להיות פס לאורך ולרוחב, כמו השליבות של עזרת נשים, אלא אור-אורך או רוחב, אחד מהשניים. גם זה לבד יכול להכשיר את הדופן במספיק שלושה דופנות. לא חייב ארבע, גם בשלוש יכול לקיים את המצווה. הבעיה היחידה כשהוא עושה את זה על-ידי קרשים, לפעמים יש שם ילדים שובבים, הוא יושב ואוכל לפי תומו בסוכה, הילדים מטפסים על הקרש הזה, יש להם סולם יפה, ואז הם שוברים לו, יכולים לשבור לו את הקרשים האלה באמצע, ואז הוא יישאר בחג בלי סוכה. ולכן, במקרה כזה, שיש שם גם ילדים שובבים, כדאי שיעשה כמה קרשים גם לרוחב, כדי לחזק, לתת יציבות לאותה הסוכה, כדי שלא תהיה לו תקלה באמצע ימי החג. אדם שלא הספיק לבנות סוכה מערב החג, בדאבת גם בחון המועד, יכול לבנות, ואין בזה איסור בניין או סתירה. אבל מלכתחילה אדם לא יעשה דבר כזה, אלא מחר כבר ילך ויבנה את הסוכה, ולא יחכה, לא יתעכב לרגע האחרון כדי שלא יפסיד את המצווה. במקומות מסוימים, בגולה, בחוץ-לארץ, היה להם קשה לקיים את המצווה הזאת בין הגויים. כאן, בארץ, ברוך השם, אנחנו יכולים בקלות, ברווח, ולכן כל אדם ואדם ישתדל, יטרח הוא בעצמו, מצווה בו יותר מבשטוחו, יבוא ויבנה את הסוכה. קשה לו, אין לו כוח, ישכור נגר, יביא פועלים. אבל חובה על כולנו לבוא ולבנות את הסוכה, ולא להסתמך על השכן שלו או על הסוכה של בית-כנסת, סומך על שולחן אחרים, עולם חושך ועדו. הרי הסוכה צריכה להיות לא רק לאוכל, אלא צריך גם לישון בה, תשבו כהן תדורו. שבעה ימים אדם צריך להיות שם. כל פעם הוא יבוא, ירוץ לסוכה של בית-כנסת, זה דבר שהוא בלתי אפשרי, ולכן מן הראוי שכל אחד ואחד ימצא לעצמו את המקום והפינה כדי שיוכל לבנות סוכה טובה, סוכה כשרה, לקיים את המצווה כהלכתה בצורה מושלמת. אלעד, אני אומר, יש משליות מבוהרות עם בר-טנורא שמוצאות את הסביבה. מוצאות מסבירים יפים תמונות. כל אחד ימצא את זה, זה נהנה כל שבין המצווה. מה שבכל בעולם, הכול ישר. אתה מוכר את זה? לא, אני גם את זה. אני חושב שהשם שישמעו עליו, למדו פה מסכת סוכה, לומדים פה את המסכת, כן. נסביר את המשניות בצורה יפה. כן. אמרנו שהשלושה מחיצות של הסוכה יכולות להיות לא ארבעה אלא שלושה. מכל מקום, אדם שיכול, ייעדר שיהיה ארבעה, תבוא עליו ברכה. בשלושה שאמרנו יכול לעשות כך, שניים כהלכתם, אם זה עשוי בצורה עתידה לתורש, והשלישית אפילו טפח, כשרה, בתנאי שהטפח הזה יהיה בצורה כזאת. יהיה רחוק 23 סנטימטר, זה עצמו טפח. עוד 8 סנטימטר זה כבר 31. מתוך 56 סנטימטר של הדופן יש לך את הרוב עם הצורת פתח שעל זה, בזה יהיה כשר מלכתחילה. כל זה בתנאי כשיש לך את שתי הדופנות צמודים זה לזה בצורת ר' או ד'. אבל אם זה לא עשוי בצורה הזו, אלא דופן אחד פה בצד מזרח, דופן אחד בצד מערב, רחוקים זה מזה, אז הוא חייב לעשות את הדופן השלישי, לא פחות מארבעה טפחים, היינו, מתוך השבעה טפחים יהיה לך ארבעה ומשהו, אתה מצמיד את זה, יש לך 33 סנטימטר מהקרש, מהדופן הזה, אתה מקריב את זה עוד 23 רחוק מהדופן שלידו, זה כלווד, בסך הכול יש לו 56, בזה הסוכה שלו כשרה, כך יעשה אדם שאין לו מספיק עצים. אבל לפני כן, אדם שאין לו הרבה עצים, אם יש לו חכם, תלמיד חכם שכן שגר קרוב, כדאי שיתייעץ אתו, יזמין אותו לשטח, איפה הוא רוצה לבנות את הסוכה, כדי שהחכם, האדריכל של הסוכה, ייתן לו תוכנית עבודה טובה, שלא אחרי שיעשה את הכול יצטרך לפרק מפה ומשם כדי להכשיר את הסוכה, אלא יעשה את זה מעיקרה, ייתן לו הרב את האפשרות שיבנה סוכה כשרה כדת וכדת. לצערנו, הרבה מהסוכות של בתי-הכנסת, כשבונים אותן מעמי ארצות, עושים ארבעה עמודים ועל זה סכח, ואילו הסדינים שנעים ונדים ברוח לא מהווים מחיצה, ולכן הם פסולים אותן הסוכות. אלא מן הראוי, כמו שאמרנו, שיעשו גם להם מחיצות. מעיקרה יכולים לעשות אותן בפינה, ואז יש לך בפינה הגדר משני הצדדים, כבר יש לך שתי מחיצות. יוסיפו עוד קצת בדופן השלישי, ואז יש להם סוכה כשרה כדף וכדו'. לכן, ייתנו להם עצה טובה, שיבנו את זה במקום טוב מבחינת ההלכה, כדי שלא יבואו לידי ספקות. מחלוקת לגבי הברזנט, אם הברזנט הזה הוא טוב או לא. מחלוקת בין משכנות יעקב והחזון איש. דעת מורנו ורבנו הגאון רבי עזרא עתיאל להקל בדבר. בזמנו לא היה הברזנט, היה בזמנו שטיח. השטיח הפרסי, מי שזוכר אותו, עליו השלום, היה עבה מאוד. היום כבר לא מביאים משם מי יעיז, אבל בזמנו היו מביאים הרבה, וזה עומד טוב, כיוון שזה עבה. אתה מהדק אותו עם מסמר, זה לא היה זז כמעט. גם בברזנט, אתה מהדק אותו, זה לא זז. ולכן, לפי דעתם, זה כשר. יש חולקים. ולכן, אם אפשר בלעדו זה, הנה מה טוב. בשעת הדחק אפשר להעלים עין, אפשר לצאת בו ידי חובה. רבי חנא ולהקפה. כשר לך, אל תחמיר. לא אמרנו חובה, אלא אמרנו חסידות. אני קורא בהלכות סוכה. אדם יכול לעשות מחיצה מכל דבר. כל התנאים שאמרנו, שיהיה מדבר הצומח, לא מקבל טומאה וכולי, כל התנאים האלה הם דווקא אך ורק בסקק, אבל במחיצות, בדופנות, אין בעיה בכל זה. אפילו מבעל-חי יכול להעמיד שלושה סוסים, שלושה דפנות, וגם זה יכול להיות דופן, או יכול לעשות מחיצה מבני-אדם, יצמיד שורה של בני-אדם, גם הם יכולים להוות מחיצה גמורה. אבל בשבת או ביום טוב, כמו שאסור לבנות, לעשות גג, אסור גם לעשות מחיצה המטרת. אז אם הוא קורא לחבריו, תבואו, תעמדו כאן במקום דופנות, ואז יהיה לו על-ידי זה הכשר סוכה, בשבת זה מחיצה המטרת. אבל בימי חול המועד, כשמותר לבנות סוכה, מותר גם להעמיד אותם. כל פעם שהוא ירצה לאכול, אז יקרא להם, יעמדו שם, ועל-ידי זה תהיה לו סוכה כשרה. כמובן, הדוגמה לא מצויה, רק אני ממחיש, הרי האדם הוא כן מקבל טומאה. אפילו אחי, אליבא דקול עלמא, הגמרא אומרת שאפשר לעשות ממנו דופן, כך שאין את החששות הללו בדופנות. כן, רק שלא יעמידו לו את האוכל בגרם באמצע אברהם. הסוכה צריכה להיות עם הרבה צל, יותר מ-51% צל. אבל אם הרוב, 51% שמש, אותה הסוכה פסולה ואי-אפשר לאכול בה. חכמים גזרו בענפים רחבים, שבינתיים יש צל, אבל הם מתכווצים. באמצע החג, כשיתכווץ, יהיה שם 51% שמש. אז לא רק אז יהיה פסול, אז יהיה פסול מדאורייתא, אלא חכמים גזרו לפסול את זה כבר עתה. ולכן, התקנה היא שיוסיף עוד עלים, בזה יפתור את הבעיה. לאידך גיסא לא יגזים יותר מדי ולא ישים יותר מדי סכך, אלא ישים מעט כדי שייראו משם הכוכבים. אבל אם הוא שם יותר מדי סכך, שאפילו שום כוכב לא ראים משם, זה גם לא טוב. אלא שהדין האחרון הוא רק מלכתחילה. אם עבר ועשה סכך יותר מדי עב, שאפילו את הכוכבים לא רואים משם, בדיעבד זה כשר ולא פוסלים בחיי גוונה את אותה הסוכה. אנשים שרגילים לישון בסוכה, הם מקפידים לשים סכך עבה, ושם יכול להיות הדבר שאמרנו, זה לא פוסל לגבי דיעבד, אבל מלכתחילה ישים לב לעשות כפי שאמרנו. סכך פסול פוסל בארבעה טפחים, אבל אוויר פוסל כבר בשלושה, שלושה טפחים כבר יכול לפסול. כגון, לפעמים ילדים משחקים בכדור, בעטו בכדור גדול, וזה נכנס לו דרך הסכך. כשהכדור חדר, השאיר חור, 24 סנטימטר, שלושה טפחים, ממילא זה יכול לפסול. בסוכה קטנה זה יכול לפסול את כל הסוכה, אבל בסוכה גדולה, אם זה לא יפסול את כל הסוכה, לפחות לא יישבו תחתיו, תחת אותו האוויר. אבל סכך פסול, זאת אומרת שאינו מן הצומח או מקבל טומאה, דבר כזה לא פוסל בשלושה טפחים אלא רק בארבעה טפחים. כגון, מעל הראש שלי יש את הסכך, אבל יש גם את המרזב שהולך בקצה של הגג, והמרזב הזה, הרוחב שלו, עשרה סנטימטר, אף על-פי כן, כמה שזה לא ארבעה טפחים מותר לכתחילה לשבת או לישון תחת אותו המרזב, וכן כיוצא בזה, רק בארבעה טפחים, 32 סנטימטר, רק דבר כזה יכול לפסול. לפעמים האדם הזה יש מעל ראשו חבלים שתולים בהם כביסה, אז כעת, ברגע הזה, אין שם כביסה, אבל החבל עצמו, אין בו שום בעיה. מה תגיד לי, יש שני חבלים, מרחק ביניהם רק 20 סנטימטר. נאמר לבוד כאילו הכול סתום, לא אומרים לבוד להחמיר, גם אם יהיו שם עשרה חבלים, לא אומרים לבוד להחמיר. לבוד כאילו הכול מחובר, רק להקל אומרים, ולא להחמיר, כמו שכותב המגן אברהם, כך דעת רוב הפוסקים וכך ההלכה למעשה. אוויר שהולך מקצה לקצה, אפילו שזה משהו, יכול לפסול. ולכן, אדם שמסכך בפלאפונים ארוכים, טוב שישים גם קרש אחד לרוחב. ואז, מה אתה אומר, יש אוויר, אבל את האוויר הזה הוא חתך על-ידי אותו הקרש, ואז כל הסוכה שלו יכול לשבת בכל מקום בצורה מושלמת ומהודרת. כן. ויש כביסה. לא שומע. אם יש כביסה והכביסה עומדת ישר, אין בעיה. הבעיה היא, כשיש רוח, סדין ארוך, ברגע שיש רוח, הסדין הזה נפרס באלכסון יותר מ-32 סנטימטר, ולכן בזה הוא לא יוכל לשבת ולאכול באותה שעה. לכן, יבקש מהם, מהשכנים, אתם רוצים לתלות כביסה, תתלו בשעה שאני לא נמצא. אני הולך להתפלל שערית בין השעות האלה ואלה, תתלו שעתיים אז כביסה. או תבואו אצלי, תבואו אצלי לבית, אצלי יש הרבה חבלים, תתלו מאצלי את הכביסה שלכם. זהו, אני אציע להם פתרון כדי שלא יפסלו לו את הסוכה בשעה שהוא יושב ואוכל. בבגדים קטנים תלו מטפחת. מטפחת כולה, או גופיות של ילדים קטנים, דברים כאלה. הרי אסור לכבס בחול המועד. מה אנחנו מחפשים? רק בשביל תינוקות. אז בשביל תינוקות דברים כאלה, כמו שאמרנו, דברים קטנים, לא תהיה כל כך בעיה. אבל אם האנשים האלה לא דתיים, הם מחפשים גם סדינים, כמו שאמרנו, יכולה להיות בעיה. תודה. הסוכה למעלה מ-20 אמה, 9.40 מטר כבר פסולה. יש מחלוקת כאן אם זה טפח שוחק או טפח קטן יותר, ולכן לחומרה עד 9.40 מטר אנחנו מכשירים, יותר מזה אנחנו כבר חוששים. המינימום 10 טפחים, היינו מטר, זה הגובה של הסוכה. ולכן, אדם שרוצה לעשות, נוסף לסוכה הרגילה שלו, רוצה לעשות עוד סוכה במרפסת כדי לישון בה. אבל אם זה רק לשנה, אז הוא ישים את הסכך לנצח על המעקה, יפרוס את הכול על המעקה, יש לו סוכה מוכנה שיכול לישון שם, יכול להשתתח, לשים שם את המזרונים שלו ולישון. הנה חנמה, אם הגובה של המעקה יותר מ-10 טפחים, אפשר לכתחילה. כמה זה 10 טפחים? יש מחלוקת בין הגאון רב חיים נאה לבין החזון איש. מקור המחלוקת הגמרא בפסחים ק״ח, איך להסביר שם, איך ללמוד משם את הסוגיה, אצבעיים על אצבעיים, כמה זה האצבע. מחלוקת ישנה, כמאתיים שנה, כבר הצלח וקדמו לו, דיברו בזה באריכות. אמנם המנהג אנחנו נוהגים כדעת הגאון רב חיים נאי, שמונה סנטימטר זה טפח, שמונים סנטימטר, עשרה טפחים זה גובה הסוכה, אפילו אם המעקה של המרפסת שלו רק 80 סנטימטר, ישים על זה את הסכך לנצח, יכול להישמש שם. אבל אם האדם יכול לחומרה, כדאי שזה יהיה גובה מטר, יצא ידי חובה לבד לכול עלמא, סוף-סוף כאן מדובר בדבר שהוא דאורייתא. אמנם המנהג להקל גם בדאורייתא, המחלוקת היא בדאורייתא, וגם שם יש מנהג להקל. אפילו, אחי, כשאדם יכול בקלות רבה להחמיר, תעשה ארבעה עמודים ליד זה, פס אחד, עוד קרש מעל ה-80, זה כבר יהיה לך לבוד, כבר יהיה לך מטר בשופי, זה הדבר הקל ביותר. לא רק בזה, גם לגבי מצוות ועשית מעקה לגגיך. גם שם המצווה היא מדאורייתא, לעשות מעקה עשרה טפחים, וגם שם, בלכתחילה, העשרה טפחים האלה יהיו מטר. עם הילדים השובבים של ימינו, הלוואי והמטר יספיק. אז זה לא רק בגלל ההלכה, העצה הטובה שאמרנו, אלא גם מצד המציאות שהילדים, לצערנו, מנסים לטפס, כולי ואולי. אז גם במרפסות השתדלו להשלים את זה עד כמה שאפשר, שיגיע לגובה מטר. גם במקוואות היום, כולם חוששים לדעת החזוניש? יש בכל מקווה לפחות 750 ליטר שיעור חזוניש. אף אחד לא הולך להקל, כמו עיקר הדין, כדעת החולקים. אבל לדברים אחרים, היכא דלא אפשר, אנחנו סומכים על המנהג וההלכה, כמו שאומר הגאון רבי חיים נאי, למעשה הוא מבסס את שיטת חכמי הספרדים. רוב חכמי הספרדים הלכו בדרך הזו, גם האשכנזים ברובם הגדול הלכו כך, אלא שהצלח בחזון איש ניסו לשנות, הוא מעמיד דברים על דיוקם. ולכן אפילו בדאורייתא, מעיקר הדין, אם אדם ישאל אותנו, יש עיסוקה 80 סנטימטר, זה גובה המחיצות. תברך או לא? תגיד לו, תיכנס, תשב, תאכל, אברך את השם אשר יעצני. אין איסור, מותר לכתחילה לעשות את כל זה, כיוון שכך הוא המנהג, ובמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקהל. לא שמעתי. עוד פעם? נכון, ודאי. אדם שיש לו, מרפסת בקומה עשירית, אז מהרחוב הוא נמצא בגובה של 30 מטר מהרחוב. אפילו, אחי, יכול לכתחילה לבנות במרפסת הזאת סוכה. גובה 9 מטר שאמרנו, 9 מטר ו-40, הכוונה היא מהקרקע, אבל כאן זה הקרקע שלו, המרפסת זה הקרקע שלו, ולכן הוא בונה במקום טוב, אין שום בעיה. מתי תהיה בעיה? כשאדם הזה יש לו את המרפסת בקומה ראשונה, והוא מתעצל לבנות מעל המרפסת ישר את הסכך. יש לו בדיוק כנגד, יש לו ערובה. כשהקבלן בנה את הבניין הוא עשה כמין ערובה מעל המרפסת שלו. אז הוא עולה לקומה העשירית, על הגג שם, שם על הערובה, שם את כל הסכך, וזה בדיוק מעל הראש שלו. אז אילו זו הייתה קומה שלישית, רביעית, עד 9 מטר ו-40, החירשתי. אבל אם זה בניין יותר מ-4 קומות, אז זה עובר את ה-9 מטר ו-40 מטר, בחיי גוונה, יהיה צריך לחשוש ואי-אפשר יהיה להיכנס לאותה הסוכה, אפילו לאכול בלי ברכה אסור. למה? כי הוא אוכל מחוץ לסוכה, ואין זו סוכה כלל ועיקר. אבל מלמד, פסול. פסול. אם יש מעליו עוד מרפסת, אפילו גובה 100 קומות, בקומה ה-100 יש מרפסת מעל ראשי. אפילו ששמתי את כל הסכך, כדת וכדין, אבל יש מלמעלה בניין, ולכן זה פסול, הלבה דכולה עלמא. המינימום בשטח של הסוכה צריך להיות שבע על שבע, שבעה טפחים על שבעה טפחים. שוב, נתרגם את זה לפי דעת הגאון הרב חיים נאי, 56 סנטימטר על 56. לפי דעת החזונית, צריך להיות 70 סנטימטר על 70. כשאדם יכול, אם הדבר אפשרי, אתה בונה סוכה על הגג בגינה וכיוצא וזה, ויש שטח, תחמיר, תצא ידי חובה לבדיקול עלמא, תעשה את הסוכה 70 סנטימטר לפחות. אבל לפעמים הקבלן שלו היה טמאע, לא בנה לו רוחב מספיק מהמרפסת. כל הרוחב של המרפסת זה 56 סנטימטר, ואין לו אפשרות כעת לבנות ולשנות סדרי מעשה בראשית. בדיעבד אנחנו יכולים להכשיר לו את הסוכה הזו, וגם בה, יוצא ידי חובה, יוכל לשבת בה ולברך. לפעמים גם זה אין לו. לפעמים הבניין בנוי בצורה כזו. יש לי תחת כיפת השמים רק 33 סנטימטר. המשך המרפסת, יש כבר מעלי מרפסת אחרת. אז אין לי 56 סנטימטר תחת כיפת השמים. אף-על-פי-כן כותב בספר דבר שמואל, הגאון או בשמואל הבוהר, יש אפשרות לעשות שם סוכה. ה כיצד? למדנו קודם שסכך פסול בסוכה קטנה פוסל בשלושה טפחים. פחות משלושה טפחים כשר. כמה זה שלושה טפחים? 24 סנטימטר. אז יש לו 33 תחת כיפת השמים. עוד 23 סכך פסול, הוא יעמיד כאן דופן, ואז יש לו בסך הכול 56 סנטימטר, יכול לשבת שם ולאכול. זאת אומרת, נניח שהשטח של המרפסת הוא גדול, ותמיד אנחנו לא עושים דופן, קיר, בצד שסמוך לקיר. כאן, כדי להפריד, שלא יהיה יותר מ-23 סנטימטר, במה ייוודע איפה? אני בונה כאן את הקיר, ואז יש כאן קו הפרדה, שרק 23 סנטימטר מאז ככה פסול מתחבר עם השטח שהוא תחת כיפת השמים, ואז הכול יהיה כשר ויוכל לשבת תחתיו. כך יעשה אדם שיש לו מרפסת כזו בשעת הדחת. אילו הקבלנים כולם היו אנשים עם מחשבה נכונה, האדריכל היה ירא שמים, מתכנן את הכול בצורה טובה, והיינו מגיעים לשאלות והתשובות הללו. אתה רואה את קריית-ספר, ביתר, כל השכונות החרדיות שבנו אותן, הכול בנוי בצורה נכונה, בצורה טובה. לכל דירה יש מרפסת לסוכה וכו', הכול בנו שם טוב. אבל החילונים, לצערנו, לא בנו טוב, ואנחנו היום, כשכבשנו את השכונות שלהם, כבשנו את שכונת שמואל הנביא וכו', ועוד היד נטויה, ושם לא בנו טוב. אבל לפעמים יש אדם שיכול, יש לו אפשרות, יש לו רישיון והוא בונה דבר חדש. אבל לפעמים אין מקום היכן לבנות, ואז המקום מצומצם הזה, מה שאפשר לו. הנה כן המה, זה המינימום. אבל אם אין לו 33 תחת כיפת השמים, ויש לו רק 32, אין אפשרות שם לבנות סוכר. כן. לא שמעתי. יכולת לשאול תחת הפסול? כן, כן, כן. כיוון שהוא עשה את הדופן כאן, אז ה-23 סכך פסול מתחבר למה שיש תחת כיפת השמים, ביחד זה 56 סנטימטר, ויכול לשבת גם תחת אותם ה-23 סנטימטר. המן הוא סכך פסול, פחות משלושה טפחים, מותר לשבת תחתיו. יוריד, הוא נתן את הפתח במקום יופן? איך? ראיתו צורת פתח במקום יופן? מחלוקת באחרונים בין המנחת יצחק ושאר האחרונים אם יועיל צורת פתח במקום לעשות מחיצה של ממש. כדאי, על צד היותר טוב, שיעשה מחיצה של ממש כדי שלא ייכנס בשום חשש מצד הברכה. אבל בדיעבד, השר כבר צורת פתח, הוא בא ושואל אותך ביום טוב, ביום טוב אין מה לעשות, הנה כאן אמת, תתיר לו. כן. דופן העקומה, אומרים, רק שיש לי שאלה, דופן העקומה יכול לחבר לי דופן, אבל לא לשבת תחתיו. מה זה דופן עקומה? יש לי ערובה בכניסה לגג, בחדר המדרגות, למעלה, בכניסה לגג, יש שם ערובה. והאדם הזה, שאין לו מקום לעשות סוכה, הוא החליט, הוא ישים סכך מעל הערובה הזו וישב תחתיו. עכשיו, מחיצות, מאיפה יהיה לו? אם יש מהערובה לכל צד פחות מ-1.92 מיליון, אם זה פחות מ-400 מיליון, אנחנו אומרים כאילו הדופן שהיה שם התקרב ובא לכאן. אבל אם המרחק של הקיר 2 מיליון או יותר, אי-אפשר להחשיב את הקיר ההוא, להחשיב אותו כדופן. אבל גם בדוגמה הזו שאומרים, כאילו הקיר התעקם ובא לכאן, דופן העקומה נחשב לדופן. הכוונה היא שיוכל לשבת בדיוק מתחת לסכך, אבל לא שיישב מתחת לתקרה, זה לא יועיל לדופן העקומה כלל ועיקר. אפילו שלושה צדדים, יהיה לו בצורה כזו גם טוב, כן. כמה עצמך? כן. רחוק מאזכח הדופן. תגיד, מה הדוגמה שלך? אני אענה לך תשובה. אני כאן לא עונה חידונים. תגיד לי מה הדוגמה שלך, מה הסוכה שלך? אני אענה לך תשובה. אתה שואל שאלה באוויר, אני לא יודע מה אתה שואל, אני לא יודע גם מה לענות. תתרגל לשאול טוב, ואז גם תקבל תשובה טובה. כן. מה זה הדוגמה של מטר? אין בעיה, אין בעיה. אם הדופן שלו הגיע לעשרה טפחים עד מטר, מספיק. לא חייב להיות סגור מלמטה עד למעלה, אלא עד גובה מטר. זו מחיצה גמורה, מחיצה של ממש. אפילו אם הגובה מטר הזה, הוא לא הביא ממש עצים. יש שם מכונת תפירה עם ארון, מכונת תפירה טובה, וזה נוסע על גלגלים, מביא את זה, העמיד את זה שם, וזה גובה מטר, זה בסדר, אין בעיה. יכול להחשיב גם את זה כדופן של ממש, רק שהילדים לא ייקחו את זה באמצע האוכל. אבל עקרונית זה יכול להיחשב כדופן גמורה, הלבד דכול העלמא. אדם שנמצא ראשו ברובו בתוך הסוכה, שולחנו בתוך הבית, אמרו לו חכמים שם בסוכה כח, אם כך היית עושה, לא קיימת מצוות סוכה מימיך. אלא אדם שיושב בסוכה חייב להיזהר לשבת כולו, כל גופו, וגם שולחנו בתוך הסוכה. אבל אם השולחן מחוץ לסוכה, דרך האדם נימשך אחרי השולחן, וזה לא טוב. לפעמים יש אורחים, או בגלל סעודת מילה או מסיבה אחרת, באים אורחים רבים, והאדם הזה לא מוצא מקום בשביל כולם. האחרון שהגיע, אומנם הוא יושב בסוכה, אבל השולחן כבר בולט החוצה, מחוץ לסוכה, וגם בזה הדבר לא טוב, אלא ישתדל למצוא לו איזו פינה. יביאו שולחנות יותר צרים כדי לעשות מקום לחדשים, אבל בלית ברירה, אם האדם הזה רואה שאין לו מקום, שיימנע מלאכול לחם ומיני דגן. מותר לו לאכול בשר, דגים, מנה ראשונה, מנה שנייה, רק מיני דגן לא יאכל, כיוון שלמעשה הוא נמצא כמעט מחוץ לסוכה, ולכן עדיף שייזהר, כדי שלא יבוא לידי הבעיה האמורה. מי שנולד לו בן בימים האחרונים, ובעזרת השם תהיה לו ברית מילה מיום חמישי והלאה, חייב להשתדל למצוא סוכה גדולה כדי לקיים את מצוות סעודת מילה בתוך הסוכה. בירושלים עיר הקודש יש עשרות בתי-מלון או אולמות או ישיבות קדושות שיש בהן סוכה ענקית. יכול לזכור אחת מהסוכות הללו ולהביא לשם את כל האורחים שלו. לדוגמה, בישיבת אהבת שלום בונים את הסוכה שלהם מעל הגג. השטח של הסוכה כפול והמקום הזה. מקום ענק. אתה יכול להביא לשם את כל האורחים שלך, אתה יכול גם לעשות מחיצה לאנשים, וכו'. זה פתרון קל. יזכור לו סוכה כזו, יביא לשם את האוכל, את הקטרינג. בזה כולם יקיימו את המצווה, לבדי כולנו. אומנם הגמרא פותרת, הגמרא אומרת שאותם שעושים סעודת מצווה, חתן ושושביניו, פטורים. אבל אומר המגן אברהם, זה היה בזמנם שהיו עושים את הסוכות רק שלושה דופנות. היום, כשאנחנו רגילים לעשות ארבע דופנות, גם חתן ושושביניו צריכים לאכול בסוכה. מעיד הגאון חידה בחיים שאל שכך הוא המנהג בירושלים, ולכן קשה לנו להקל בדבר, בפרט שהיום, כמו שאמרתי, הדבר קל בעוד. תלך לישיבות, תראה שם סוכות גדולות, עושים בשטח של החצר, לפעמים 200 מטר מרובע ויותר עושים את הסוכה. בקלות רבה אתה יכול להשיג דבר כזה, ואז האנשים יאכלו וישתו, עליבדי כול העלבא. לפעמים יש באולם, במרפסת הם עשו שם סוכה גדולה, ישים את הגברים במרפסת. אין לו מקום לנשים, לאנשים אין מקום בסוכה. יכול את הנשים לשים באולם עצמו, הרי הנשים לא חייבות בסוכה, כמו שהגמרא למדה מהפסוק כל האזרח, ולכן להן אין שום בעיה. כל הבעיה היא רק לנו, לגברים. אז במקרה שלאולם הזה אין סוכה גדולה כל כך, אז לגברים זה לא מספיק. אנחנו, הגברים, נאכל במרפסת בסוכה, ואילו הנשים יאכלו בפנים באולם. זו החלוקה שעשו, ואז יצאו ידי חובה לבדי כול האדמא. יש לי מנפסת זכותם הביתה, אני לא יכול לשים שולחן ארוך, שהראש שלו, הכנימי, נמצא בתוך הסוכה, וכל הדברים כולם עד הרמליים, תגיד, זה בתוך הסוכה. אין בעיה, אין בעיה. זה לא נקרא השולחן שלי. אפילו שהשולחן בולט קצת, זה כלום. כשאני יושב לאכול על אותו השולחן, הצלחת שלי נמצאת מחוץ לסוכה. אז אפילו שאני, הגוף שלי פה, אבל כיוון שהצלחת שלי נמשכת מחוץ לסוכה, ודרך אדם להימשך לאט-לאט. בזה יש בעיה. בזה אמרנו שמדרבנן הוא לא מקיים בזה את מצוות סוכה. כל הסוכות כשרות לכתחילה. לא רק סוכה שבנו אותה יהודים, אלא גם סוכה שבנו אותה גויים היא כשרה. הגאון רב-חין פלאטשי מדגיש שטוב שאדם יבנה בעצמו, או על-ידי יהודי, את הסוכה, ועל-ידי זה הקדושה שבה תהיה גדולה, קדושה רבה. אבל כשאדם מביא פועל גוי שיעשה את זה, הקדושה שבה פחות. ולכן, יותר נהודר תביא פועל יהודי. אבל זה לא לעיכובה. המשנה בפירוש אומרת במסכת סוכה ח' שגם סוכת גנבך, גנבך ראשי תיבות, סוכה שעשו אותה הגויים ג' גילולים, או סוכה שעשו אותה לנשים, לבהמה, לקוטים, רועים, קייצים, בורגנים, שומרי שדות, כל הדברים לא נעשו לשם מצוות סוכה, רק לשם צל אפילו, אחי, כיוון שנעשה לשם צל, אין שום בעיה בדבר, ויכולים לקיים שם את מצוות הסוכה כדת וכדת. לפעמים אנשים נוסעים ויש להם באמצע הדרך סוכה שנעשית בשביל השומר. לפעמים יש מגדל תצפית, לראות אם יש שרפות או לא, ובראש המגדל עושים מעין סוכה. אותו השומר, כדי שלא תהיה לו שמש על הראש, אז הוא שם שם איזה עלים, איזה ענפים, אפילו שהוא לא התכוון לשם מצוות סוכה, סוף-סוף הוא עשה את זה לשם צל. יש שם שטח 70 על 70, אתה יכול לשבת שם, לברך, להישב בסוכה ולאכול שם, אליבא דקול העלמא. סוכה ישנה שעשו אותה קודם לחג 30 יום, לפני טו אלול, כשרה, אבל צריך לחדש בה דבר. אבל אם עשה אותה בתוך החודש הזה, גם אם לא אמר בפירוש, סתמה כוונתו בשביל החג, שהרי שאלים סמוך בתוך לחג 30 יום ולכן בזה אין בעיה. אדם שלא עשה סוכה, בין שהיה הדבר בשוגג ובין שהיה הדבר במזיד, יכול לקיים את מצוות סוכה בצורה פשוטה, שיבנה סוכה בחול המועד מותר לבנות. כאן זה לצורך החג, אין כאן איסור בונה. כל מה שאסור לבנות בחול המועד, הכוונה היא סתם בעניין. אבל כאן, כל מי שרואה אותו בונה סוכה יודע שזה לצורך החג, ולכן הדבר מותר מלכתחילה. אמרנו אמש, שיכול לשים את הניילון מערב החג או מערב שבת, ויפתח אותו לפחות טפח. אם ירד גשם, יפרס אותו לגמרי. נפסק הגשם ומקפל, שלא יקפל לגמרי, ישאיר טפח, וזה יהיה הדבר מותר. גם שעבנית בצורה הזאת גם כן יכול להועיל. יש חלק מהחברים שלא התפללו ערבית, השאלה היא, אולי, כיוון שיש לנו הרבה הלכות בהמשך, הלכות סוכה, אולי ייכנסו בפנים, מי שלא יתפלל, תארגנו לכם עכשיו מניין בפנים ואנחנו נמשיך פה את השיעור. אתם מרשים? מסכימים שנמשיך לבנות? אז מי שלא יתפלל, עכשיו יש מניין בפנים בבית-מדרש. תחזר את הרמקול שם. כן. האם יש חוקה של רב שתי אופנות, ועדו בין השלישית היא הקיר של הבית, ומוזדים את התפלתם הלוך וסוף כלפי הקיר, האם כל פעם זה להגביה את המדבר שיש? לא, בזה לא. בזה אין חשש. לא, הרמה בסימן תרכו הביאה שאין בזה תעשה ולא מן עשוי, כי העשייה של הסכך היה הכול מושלם וכשר, ואין בזה בעיה. אמרנו שמותר לבנות סוכה בחול המועד. יש מחלוקת אם מותר לבנות את זה מעשה ומן או לא. הנפקא מינה, לא עלי ועליך, אני לא יודע לבנות מעשה ומן גם אם אני ארצה. הנפקא מינה, כשהבונה הוא נגר, לפעמים, אני שואל אותך, הוא אדם נגר, והנגרים, יש להם, ברוך השם, בן-פורץ יוסף, ידיים טובות. כשהוא בונה דבר, תמיד הדבר מושלם, מוציא מתחת ידו דבר מתוקן. אני שואל אותך, מה שהתרנו רק מעשה ידיעות, ככה חפיף, או אפילו מעשה אומן. בזה יש מחלוקת, יש הרבה אוסרים. גם אם התרנו לבנות סוכה לצורך החג, בתנאי שיעשה את זה מעשה ידיעות ולא יעשה את זה מעשה אומן. זו ההגבלה של חלק מגדולי הפוסקים. ולכן כדאי לייעץ לו, לנגר הזה, שבאמת לא יעשה את זה כל כך מדויק וכל כך טוב, יעשה את זה בצורה יותר עראית, כדי שיצא ידי חובה לבד לכול עלמא. אבל אם בנה את זה מעשה אומן, יש לו על מי לסמוך. אין בדבר הזה חשש איסור, כיוון שהמחלוקת היא בדרבנן. הרי איסור עשיית מלאכה בחול המועד לדעת רוב הפוסקים הוא לא מדרבנן, אלא מדרבנן. ולכן נפנים, עשה את זה מעשה אומן, זה לא נורא. באותו רגע שהניילון כולו פרוס בגלל הגשם, ודאי שעשו... אחר כך נפסק הגשם ואתה פותח, אין בזה חשש, אין בזה תעשה ולא מן העשוי, כמו שהסברנו קודם, שהרי בשעה שעשה את הסכך, עשה את זה בידיים. והיה כאן דבר צדדי, הניילון שמעליו, שהוא לא פוסל אותו לאחר מכן. אדם שבנה סוכה ורוצה לפרק את הסוכה בחול המועד, אסור. כגון, האדם הזה יש לו אזכרה יורצייט, אז הוא בנה במיוחד בשביל האנשים, או בשביל הסעודה של המילה, או בשביל היורצייט. בנה להם סוכה ענקית בחצר של בית-הכנסת או בחצר שלו. גמרו, נגמר הכול. הוא לא צריך סוכה של 200 מטר. הוא פוחד אולי שיבוא איזה גנבים ויגנבו לו, אז בחיי גוונה ההיתר שהיה לבנות לצורך החג. אבל הפירוק הוא לא לצורך החג, ולכן לא יהיה לו היתר לפרק את זה, אלא אם כן יש כאן חשש דבר האבד. מה זה דבר האבד? הוא לא נמצא באותו מקום. בלילה המקום הזה פרוץ. יכולים לבוא איזה ערבים, לפרק את כל העצים האלה, לקחת אותם וללכת. יבואו בבוקר, אין סוכה ואין עצים. אז דבר האבד, התירו בחול המועד. אבל כשאין חשש שיגנבו, במקומות הללו אין חשש כזה, אז כל ההיתר שאתנו לבנות, אבל לפרק לא. הבעיה כאן יותר מסובכת. לא רק מצד יישום מלאכה בחול המועד, אלא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים להשם. דרשו בסוכה ט' מה חג? קורבן חגיגה להשם, אף סוכה להשם. יש בסוכה, כמו שאמרנו, קדושה. וכאן הוא מוריד, מפרק את הכול, מפרק את הקדושה שבסוכה, ולכן הדבר אסור, וכן לא ייעשה. טוב, המשנה כבר מדברת על זה. מרן פסק למעלה, שבחיי גוונה, לא יועיל. הדבר אסור. רבי, שבאתי חשש, הוא מוריד שהוא מוציא ואין כאן חשש מתקן? אמרנו שלא. אין כאן חשש מתקן. כיוון שהכול היה מתוקן, אין כאן חשש לא בונה ולא סותר ולא מתקן. כן. מה שברך קודם היה ברכה לבטלה, כיוון שבין הברכה לבין זה הוא דיבר באמצע, אלא יחזור עוד הפעם ויברך. אדם שרוצה לקיים את מצוות סוכה בסוכה של השכן, אפשר. יוצאים ידי חובה בסוכה שאולה, זה לא דומה ללולב, שם כתוב, ולקחתם לכם, לכם משלכם, פה אין את זה. אבל סוכה גזולה פסולה מדאורייתא. נאמר, חג הסוכות תעשה לך משלך, ולכן אם האדם הזה גזל ועשה מה שעשה, הסוכה הזאת פסולה. דווקא מינה, בכל אותם המקומות שאין להם מספיק שטח בבית, במרפסת או בגג, הם יורדים ועושים את הסוכה במדרכה. לצערנו, בשכונות האלה חלק מהאנשים שלא מודעים להלכה הזאת ובונים את הסוכה או על המדרכה, ויש מועזים יותר, בונים את זה על הכביש. והעירייה שלנו, אהוד אולמרט, עושה צחוק מהעבודה. הם שלחים את הפקחים, מה הם עושים? נותנים לו התראה, בתוך עשרה ימים לפרק את הסוכה. חזק וברוך, יפה. חוק שמותר על המדרכה. שמותר, או, עוד יותר גרוע. ובחיי גוונה הם יכולים לעשות את החוק, מה שנראה להם, כדי, איך אומרים? להתפטר מהלחץ שיש להם. אבל אנחנו צריכים להתבונן, לראות מה קורה באמת בשטח, אם הדבר הזה מפריע, גוזל יותר רבים או לא. לפי זה נוכל להחליט אם להתיר לו לבנות דבר כזה או לא. ניקח לדוגמה. יש לנו רחוב ירמיהו. מי שמכיר טוב את הרחוב, יש שם גם מדרכה רחבה מאוד. חלק מהמדרכה שם, לפעמים יש 5 מטר רוחב במדרכה. האדם הזה בא ועשה מטר אחד לעצמו, סוכה. אז האנשים, במקום 5 מטר יישאר להם 4 מטר ללחם. זה לא נורא. מקום כזה, אין שם כל כך הרבה הולכי דרכים, וגם אישה עם שתי עגלות, יש לה, ברוך השם, תאומים, אפילו עם שתי עגלות היא תוכל לעבור בקלות. זה לא מפריע לאנשים. מקום כזה אתה יכול לומר. האנשים מסכימים, מרשים לו, נוח לו, לאדם שעשו מצווה בממונו, כולנו מוחלים לו. בסדר, שיאכל, ישתה ויישן שם, בזה אין בעיה. אבל הבעיה היא, אמרתי לך, לא צריך יותר, העירייה התירה כבר. לא, נגיד במקומות הערים. יש מצריכים, כן. מצריכים, כן. מצריכים, מצריכים, כן. מצריכים דינא דמלכותא. רגע אחד, מחילה. אבל תיקח כאן את המדרכה שלנו, בשכונה הזאת, ליד בית-כנסת מושייף, לא מוסייף בסין, ראש העירייה. לא, המשיח קוראים לזה, של חכם נעים. שם לפעמים יש חלק מהאנשים, אין להם מקום אחר, עושים על המדרכה. אז תופסים את שטח כל המדרכה. עכשיו, כשאני הולך למדרכה, אני מגיע לסוכה, אני רוצה להמשיך ישר, אני לא יכול. אני צריך לרדת רגע על הכביש, להסתובב ולחזור חזרה למדרכה. טוב, לי יש סבלנות. אני יודע שזו סכנת נפשות, יש לי סבלנות. לפני שאני יורד לכביש, אני קודם כול מסתכל אחורנית. יש איזה רכב או אין רכב, ואחר כך אני מתקדם. אבל ילדים קטנים, אין להם זמן, הם ממהרים. ואז הוא ירד פתאום לכביש, הרכב לא יספיק לעצור, והילד הזה ייהרג. מישהו יכול לתת יותר לדבר כזה? לא עיריית ירושלים ולא מישהו אחר. ומי שבונה באותו מקום, הוא גוזל פשוט את המעבר של הרבים, ואם הוא לא שומע לנו ומברך לישבע סוכה, אתה שומע את הברכה הזאת, תיזהר לא לענות אמן, כי זו מצווה הבאה בעבירה, השטח הזה הוא שטח של רבים. האנשים האלה פשוט לא מודעים להלכה. צריך להגיד להם את הדברים בנחת והם ישמעו לנו. היה אדם אחד שהיה עושה את זה הרבה שנים, כשהוא היה באמצע הבנייה של הסוכה, אני עברתי, ואמרתי לו, כתוב כך בשולחן ערוך, הסברתי לו את זה בנחת. הוא שמע לי, מייד הוא פירק את הכול וחיפש מקום אחר, בנה את זה במקום אחר. צריך להסביר לאותם האנשים. הרי כוונתם היא בשם שמים, הם רוצים לקיים מצוות סוכה. אם זה לא מצווה, אז מה נפקא מינא? מה העבודה הזאת לכם? יסבירו להם שבמקומות מעין זה, זה סכנה היא ואין בה מצווה. כן, ישראל. אלא לסוף החז, לפני שהאנשים האלה נעברו, יש חשש שאני יכול לפרש עד שכמה נפלים? יש מחלוקת אם מותר או לא, והעצה היא תעשה תנאי. הרב רויירבך דן בנושא הזה ואומר, כשיש גשם מותר מייד לגשת ולהוריד את כל הקישוטים. אפילו אם לא עשה תנאי, מתי הקישוטים נאסרו? כשאני סתם אוריד אותם. אבל כאן, כדי שלא יתלכלכו ולא ילכלכו את האחרים. לכן, הרב מתיר. יש חולקים עליו. זה לא מוסכם. יש בזה מאמר גם מהרב משאש ועוד. העצה היא. אתה אומר עכשיו תנאי. אני לא בודל לא מהקישוטים ולא מהפירות או הדברים האחרים. אני לא בודל. אני לא מקדיש את זה שזה יהיה חלק מהסוכר. ואז, עליבדי כולה עלמא, גם לדעת החולקים. נתחיל לטפטף. אתה יכול להוריד את התמונות, את כל אותם הדברים. עליבדי כולה עלמא יהיה אפשר. העצה היא. במקרה, והאדם הזה לא עשה את התנאי הזה, יש לו העצה פשוטה. תבקש מהנכדים פחות מגיל בר-מצווה, שהם יורידו לך. לנו יש מחלוקת. יש מי שמתיר לגדול, וזה מחלוקת בדרבנן. אז יכולים בוודאי להקל על-ידי ילד קטן. נמצאים שם ילדים קטנים. תגיד להם, תורידו מייד את הסיכות והקישוטים עד שהגשם ייגמר. הנה חנמה, זה הפתרון הקל ביותר, לצאת ידי חובה. הוא הדין גם כשאדם רוצה לבנות סוכה בחניון, בחניה. גם שם, צריך לדייק בדברים האלה, שגם שם לא תהיה מצווה הבאה בעבירה. לדוגמה, נניח שלי יש זכות, יש לכל דייר מקום חניה לרכב אחד, ולי יש רכב. אז את האוטו שלי אני שם על הכיסח, בו, על חשבון, אצל השכן, ובחניון שלי אני בונה סוכה. זה לא טוב. אבל אם אין לי אוטו, אז הייתה לי זכות של אוטו, במקום אוטו אני שם סוכה. בזה אין שום בעיה. האדם הזה יכול לכתחילה לבנות בחניון סוכה, רשאי לכתחילה. רק למי שיש אוטו, מרבה נכסים, מרבה דאגה, גם בסוכות, ואז הוא לא יכול, אלא אם כן לבקש רשות מאחרים. לפעמים אחד השכנים יוצא לחופש, אחד השכנים אומר לו, אני נוסע לבן שלי, הבן שלי גר בביתר, בבית-שמש, אני עושה שם את החג שבוע שלם. אז המקום של החניון שלך, אתה שואל אותו, זה ריק, אני יכול לבנות שם את הסוכה? הוא אומר, כן, אני לא אצטרך את זה כל השבוע, תבנה שם את הסוכה. אין לך למה. אם זה בהסכמה ברשות, הוא מתאם את זה מראש, אליבדי כול עלמא זה טוב. אבל כשהוא הולך ופולש על חשבון אחרים, כובש את השטח בלי שאלות, יש אנשים שקודם כול עושים עובדה קיימת, כדי שהמצפון שלו יהיה נקי. אחר כך הוא בא לשאול את השכן, וזה לא טוב, אלא לפני כן. תקדים רפואה למכה, נשאל אותו בצורה נוחה. אם הדבר אפשרי, אשריים ישראל, בדרך כלל כולם מרשים בדברים הללו. האמת היא, לפעמים יש סכסוכי שכונים, והשכן חושש מאוד שהאדם הזה לא רק יבנה שם סוכה, הוא יתחיל בחג הסוכות ויתנחל שם כבר. אנחנו ראינו הרבה מקומות שאת המרפסות או דברים אחרים בונו בשיטה הזאת, והשכן חושש. יש ביניהם ויכוח על השטח, אז יכולים לעשות דבר פשוט, תלך אתו מחר לבדים. תגידו, תשמע, אני מוכן להתחייב, אני הולך יחד.