הלכות יום טוב למעשה – חימום, מקלחת, מקווה, דוד שמש ועישון ביום טוב על פי פסקי ההלכה

 - - - לא מוגה! - - -

התורה התירה לנו חלק מהמלאכות ביום טוב, כמו שכתוב, אך אשר יאחל לכל נפש, הוא לבדו יעשה לכם. הרמב״ם, פירוש המשניות מסכת ביצה בדף כא, הרמב״ם מפרש לנו את הפסוק. התורה, כשאמרה יאחל, הכוונה היא לא רק אכילה ממש, אלא זה כולל בתוכו גם הנאות, שגם לצורך ההנאות שביום טוב, גם להן יש לנו היתרים. דוגמה לדבר, בפסחים כא הגמרא דנה על איסור חמץ. והגמרא דורשת את המילה יאחל, שלא רק שהחמץ אסור באכילה, אלא גם אסור בהנאה. כאן הפוך, כאן אצלנו הדוגמה לגבי יום טוב. לא רק מותר לבשל לצורך אוכל נפש, לא רק מותר להעביר מאש לאש לצורך האכילה, אלא גם לצורך ההנאה, גם זה מותר לכתחילה. ולכן, המשנה בביצה כא, המשנה מתירה לנו שמותר לכתחילה ביום טוב לעשות מדורה, להתחמם כנגדה. זאת אומרת, אני מעביר מאש לאש, מדליק מדורה, תנור, כדי ליהנות. אתה לא אוכל, אבל אתה נהנה מאוד מהמדורה, וגם זה מותר לכתחילה, אין בעיה בדבר. היום בדור שלנו, בתוך הבתים, יש בדרך כלל או תנור גז או נפט וכיוצא בזה. אתה רוצה להעביר מאש לאש, אין לנו בעיה. תנור חשמל, אין לנו אפשרות להדליק, בגלל שאתה ממציא אש, מוליד אש חדשה, ולמדנו במשנה בביצה ל״ג שזה אסור. אבל להעביר מאש לאש לתנור הגז יהיה מותר מלכתחילה. המהריל, החיי אדם וקיסור שולחן ארוך דנו על איזה טמפרטורה מדובר. והמהריל אומר שכל זה כשמזג האוויר הוא קר מאוד, הקור גדול, אבל מזג האוויר בינוני שהקור לא גדול, ממילא יהיה אסור לבוא ולהדליק את התנור. טעמו ונימוקו כשהתורה התירה לנו אך אשר יאחל לכל נפש, לכל כל הגמרא דורשת בכתובות ו' דבר השווה לכל נפש, אבל אם זה רק למפולקים, רוב בני אדם לא הולכים להדליק לא מדורה ולא תנור, וזה אין לנו היתר ביום טוב. פעם חיי אדם מגדיר, מסביר את דברי המערין והמגן אברהם, שהכוונה היא כשהטמפרטורה היא אפס מעלות. האוכל, גם מחוץ למקפיא, הוא נקפא מחמת הקור. בקור כזה אתה נאלץ להכין תנור. זה מותר לא רק לאותם המפונקים, כולנו זקוקים לחום של התנור, ולכן בזה הדבר מותר לכתחילה. אבל אם זה לא אפס מעלות, אלא בסך הכל יש ארבע-חמש מעלות, בזה אין היתר לבוא ולהעביר מאש לאש ולהדליק את התנור. כך מצטט אותם להלכה גם הקיצור שולחן ערוך. אבל רוב הפוסקים לא הסכימו עם המהלך הזה, והרמה הראשון שמצטט את דברי המערין, הרמה המסיים, שהמנהג להקל גם כשהקור הוא ארבע או חמש מעלות, גם בזה המנהג להקל. כך כתבו להלכה הלבוש חמד משה, רבנו זלמן ושאר האחרונים. והראיה שלהם, הרי ההיתר הזה שמותר להדליק את התנור, יש לנו אותו מהמשנה בביצה כא'. התנא, איפה הוא היה? היה בארץ ישראל. החגים שבארץ ישראל הם ראש השנה, פסח, שבועות, סוכות, מזג האוויר באותם הימים, זה לא אפס מעלות. אולי יכול לקרות פעם במאה שנה שיהיה אפס מעלות בחג הפסח. אבל בדרך כלל, אם מעט קר, פירושו של דבר שבמקום עשרים מעלות יש לך עשרה מעלות או חמישה, אבל לא אפס. ואף על פי כן, על הממוצע הזה המשנה התירה שאם מזג האוויר קר, מותר לנו לכתחילה לבוא ולהדליק את התנור. אם כן, לא צריך להגיע לאפס מעלות כדי להתיר. ולכן, רוב האחרונים לא נקטו בזה כדעת חיי אדם והקיצור של חן ערוך, ולכן מותר להדליק את התנור גם כשהטמפרטורה היא 4 ו-5 מעלות. לפני חודש, ליל הסדר, מי שזוכר, היה קצת קר, והרבה אנשים רצו להדליק את התנור הגז, להעביר מאש לאש ומעיקר הדין. היה מותר, היה היתר בדבר. עוד דין שהסוגיה שם עוסקת לגבי רחיצה ביום טוב. יש לנו השנה את הדוגמה הזו בעוד שלושה שבועות, חג השבועות בעזרת השם יחול ביום שישי. והרבה אנשים רוצים לכבוד שבת, להתרחץ, להתקלח, והשאלה היא מה מותר ומה אסור. והגמרא אוסרת עלינו לחמם, להרתיח את המים בשביל רחיצת כל הגוף. זה דבר שאינו שווה לכל נפש, ולכן אסור לו לבוא ולהדליק את הבוילר, גם אם הוא יניח שעון שקע שהבוילר ידלק מאליו, יכבה מאליו. במים כאלה אין היתר להתרחץ ביום החג. בזמנם היו שמים מניחים גיגית מלאה מים, ומתחתיה היה או הגחלים או הפרימוס וכיוצא בזה. אם זה לצורך רחיצת כל הגוף, כל זה אסור לגמרי מכל וכול. למה? כי רוב האנשים לא היו טורחים כל יום ללכת ולחמם מים לרחוץ את כל הגוף. אבל לצורך רחיצת פנים, ידיים או רגליים, דבר כזה מותר לכתחילה. זו ההנאה השווה לכל נפש. בעל המשנה ברורה היה חי ברוסיה. ברוסיה, בימים כאלה, מזג האוויר שם קר. ולרחוץ רגליים כל יום, בזמנו של הרב זה היה רק למפונקים. כי שם, בגלל הקור, לא מזהים גם ברגליים, ולכן לא כל יום היו מקפידים שם לרחוץ את הרגליים. אבל היום, בזמננו, כולנו מקפידים לרחוץ פנים, ידיים ורגליים מדי יום ביומו, ולכן אין ספק שזה דבר שהוא שווה לכל נפש, ולכן מותר לכתחילה לחמם מים ביומתו בעצמו, כדי לרחוץ פנים, ידיים ורגליים. היום, כאן בארץ, לרוב האנשים יש גם את הדוד שמש. והשאלה היא אם מותר להתקלח במים של הדוד שמש. המשך הגמרא, הוא נותן לנו מענה לבעיה הזו. הגמרא אומרת, כל מה שאסרנו לחמם את המים ביום החג כדי לרחוץ כל הגוף. אבל אם חיממתי את המים מערב יומתו, נכון שחיממתי את זה על גבי האש, אבל כל זה היה בהיתר, היה מבעוד יום, ולכן במים האלה מותר לנו לרחוץ גם את כל הגוף. הדבר מותר מלכתחילה. מעין זה טוען הגאון הרב אוירבך ובא בספר שמירת שבת כהלכתה. שגם המים של הדוד שמש, המים החמים האלה התחממו אמנם ביום טוב, אבל התחממו מעליהם בהיתר. לא היה כאן מלאכה, לא הלכת להבעיר את האש כדי לבשל את המים, אלא המים האלה התחממו מעליהם, ולכן דעת הרב שמותר לכתחילה להתקלח באותם המים ביום טוב. בליל יום טוב או ביום טוב עצמו, ביום שישי, גם כן יהיה הדבר מותר בלכתחילה. גם שאר האחרונים, אחרוני דורנו, גם כן הסכימו עמו בדבר הזה, וכך ההלכה. לכן אדם שרוצה להתקלח, מותר לו לכתחילה אפילו מקלחת של כל הגוף, לא רק פנים, ידיים ורגליים, אלא גם בכל הגוף, גם כן יהיה הדבר מותר, כיוון שאין כאן דבר שהוא סרח איסור דאורייתא, אין כאן מלאכה, זה לא בוילר, אלא סך הכל שכל זה הוא רק דוד שמש בלבד, לכן יש מקום להקל בדבר במגבלות אחדות. המגבלה הראשונה, יש לנו איסור לסחוט את השערות. אמנם זה לא איסור דאורייתא, מהתורה אין סחיטה בשיער, אבל מדרבנן יש איסור סחיטה. תראו בשני מקומות, גם בסימן שכו בור החיים, וגם ביורד העל סימן קצ״ט, בשני המקומות, הפוסקים שם, דנו בהרחבה, והמסקנה אנחנו מחמירים ולכתחילה נזהרים לא לסחוט את השערות. אז יתרנו לאותו האדם שילך ויעשה מקלחת במים החמים של הדוד שמש, אבל אחרי שגמר להתקלח, הוא לא יכול לבוא ולסחוט את השערות שלו, את המים שיש בזקן או בשערות הראש, בוודאי שאין לו היתר לשחוק, אלא יניח אותם כמות שהם. בעיה נוספת, בדרך כלל האנשים, כשהם מתקלחים, כדי להוריד את הזיעה, נעזרים בסבון או בשמפו, וגם זה אסור ביום טוב. כמו שאסור לנו להשתמש בסבון ובשמפו בשבת, כך לכתחילה אסור לנו גם לגבי יום טוב. האיסור דאורייתא ביום שבת למחק. אתה ממחק מהעור או מהקרש, תולדת ממחק ממרח. אדם שלוקח וממרח משחה וכיוצא בזה עובר על איסור דאורייתא. בואו חכמים והוסיפו שאפילו אם אני לוקח שמן עב, זה לא משחה, אלא זה פחות סמיך מהמשחה. גם בשמן אב יש איסור מדרבנן. השמפו שלנו דומה לשמן אב. ולכן, לא רק לגבי הסבון, גם בשמפו אסור לך לקחת את השמפו ולחפוף את השיער של הראש, הזקן או שאר הגוף. אין היתר לנהוג ולעשות כן. אלא אם כן, אם האדם הזה ייקח מעט מהשמפו, לוקח חצי כף, מדלל את זה במים. זה נעשה דליל מאוד כמו האמה, ובמים האלה הוא רוצה לרחוץ את הפנים, את הידיים, את הרגליים. בזה אין לנו בעיה, בזה הדבר מותר לכתחילה. כאן אין סרח של ממחק, ממרח, ולכן בזה יהיה הדבר מותר לכתחילה. אבל, במה דברים אמורים? כשהוא לוקח את המים הללו כדי לרחוץ פנים או ידיים ורגליים. אבל אם הוא רוצה לחפוף בזה את הראש, עוד פעם הוא יגיע לאיסור סחיטה. כשהוא חופף את הראש עם השמפו, אפילו אם השמפו הזה יהיה דליל מאוד. הורדנו את האיסור ממרח, אבל סחיטה תהיה כאן. ולכן אין לו היתר לבוא ולחפוף את ראשו בשמפו אין שום דרך להתיר. אלא, מה שאיתרנו מקלחת מהמים החמים של הדוד שמש, פירוש הדבר, שופך את המים, בסוף, כמו שאמרנו, מנגם את הגוף ויוצא, אבל אין לו היתר לבוא ולחפוף את ראשו. יעשה את חפיפת הראש מערב יומתו. ביומתו עצמו אין לו היתר בכל זה, אין לנו כולה בעניין. הגמרן מסיים בדברי הגמרא בביצה יז. שם הגמרא אומרת, אדם מותר לטבול ביום טוב מטומאתו. והגמרא שואלת שם, הרי אסור לקחת כלא טמא. אם הכלי הזה נטמא מהשרץ, אסור לך לקחת אותו למקווה ולהטביל. נראה כמתקן. למה אדם טמא מותר לו ללכת ולטבול במקווה ביום טוב? הגמרא עונה, שם נראה הדבר שהוא בא לתקן את הכלא. פה גברה מחזה כמקר. זאת אומרת, לא ניכר שהוא בא לתקן. מי שרואה אותו הולך למקווה, אומר, האדם הזה חם לו, הוא קופץ לבריכה או למקווה כדי להתקרר. ולכן, כיוון שלא מוכח, לא ניכר שהאדם הזה בא לתקן, ולכן לא גזרו חכמים. וכך ההלכה, כך כתבו לנו כל הפוסקים, שמותר לכתחילה לטבול במקווה ביום טוב או בשבת, גם בשבת יש את ההיתר הזה, איש, אישה, מותר להם בלכתחילה ללכת ולטבול. אבל הפוסקים דנו האם כל זה רק לגבי מים קרים או גם לגבי מים חמים. עד לפני 500 שנה כל המקוואות היו מים קרים בלבד, ולא היו מקוואות של מים חמים. המקוואות של המים חמים התחילו בהם בדורות האחרונים. והשאלה היא, האם הגזרה של חכמינו בשבת דף מ', בגלל הבלנים גזרו חכמים שאסור להתרחץ במים חמים ביום שבת, האם גם על המקווה חלה הגזרה הזו או לא? בזמנם, כשעדיין לא הייתה הגזרה, אנשים היו גומרים את האוכל ביום שבת, גומרים את החמין, היו הולכים לחמם, הולכים למקווה, הולכים לשם כדי להתרחץ. במשך ימי השבוע לא היה להם את הזמן. יום שבת, יום ארוך, אין בלאו הכי עבודה. ואז היו באים קהל עצום, היו באים הרבה אנשים לבתי המרחץ. אותו האחראי על בית המרחץ, המנהל של בית המרחץ, התואר שלו, בלן. הוא רואה שאין מספיק מים חמים לאנשים, היו נכשלים בחילולי שבת כדי לספק לאנשים מים חמים. כשראו חכמינו את התקלה הזו, באו והנהיגו, עשו תקנה, שאסור להתרחץ ביום שבת במים חמים. מרן מצטט את דברי הגמרא להלכה בסימן ש״כ. והשאלה היא, רק להתרחץ במים חמים בבית המרחץ אסור. אבל המקווה, שהוא דבר של מצווה, עליו לא גזרו, או שגם עליו יש את הגזירה? מחלוקת גדולה בין האחרונים, הכנסת הגדולה, קורבן נתנאל ועוד, התירו. אומר הקורבן נתנאל, כל הגזירה של חכמינו היא אך ורק על סתם רחיצה. אתה רוצה להתקלח, להתרחץ. אבל המקווה זה צורך מצווה. ולכן, בין אם זה לאיש או לאישה, על זה לא חלה הגזירה מעיקרה. הדבר מותר לכתחילה. רוב האחרונים הלכו בדרך הזו, אבל יש חולקים. בכל מחלוקת בדרבנן אנחנו נוקטים בדרך כלל לספק דרבנן נקולה, אבל צריך לבדוק גם את המנהג. וכאן, הגאון רבי יוסף עיר בספרו דברי יוסף וגם הגאון רב חיים מצאנז בספרו דברי חיים שניהם מספרים שהמנהג להקל שהמנהג היה להקל לבוא ולטבול במים חמים אפילו בשבת קל וחומר לגבי יום טוב וכך ההלכה אם יש לנו מנהג אין מה לחשוש יש עוד טעמים נוספים תראו בספר ציצי אלעזר הוא כתב תשובה ארוכה בנושא הזה שהגזירה של חכמנו היא הבלנים היו מחממים את המים בגיגית היו מניחים את הכלא על הגחלים ומחממים את המים זו הייתה התקלה חילולי שבת שהיה בזמנם אבל המים של המקווה נמצאים בתוך האדמה זו דוגמה אחרת שעליה מעיקרה לא הייתה הגזירה ולכן יש שרצו להקל בגלל הסברה השנייה איך שלא יהיה יש לנו כאן צד כולה בדבר אלה שירצו לטבול במים חמים יש להם על מה לסמוך ואף על פי כן כיוון שיש חלקים המחמיר לטבול במים קרים תבוא עליו ברכה כמעט בכל המקוואות יש שתי ברכות הבריכה השנייה של המים הקרים לא רק שזה יותר נקי אלא גם יותר בריא תשאל את הרופא, יגיד לך הרופא שזה הרבה יותר טוב, בבוקר זה ממריץ את הדם זאת ועוד גם המקובלים אומרים שיש מעלה יותר לטבול דווקא במים קרים עכשיו בימים האלה, ימי הקיץ, המים הקרים של המקווה הם לא כל כך קרים, זה לא כמו בחורף ולכן אדם שיכול בקלות רבה להחמיר במקום שירד למקווה החם ייתן קפיצה למים הקרים, המחמיר תבוא עליו ברכה, כדאי מאוד לנהוג ולעשות כך. אבל בחורף הדבר קשה, גם לנו, גם לאנשים, גם אישה שחל זמן טבילתה בליל שבת, קשה, לא תמיד אפשר, לא כולם מסוגלים לטבול במים הקרים, מה עושים במקרה הזה? יש לנו עוד פשרה, עוד עצה לפתור את הבעיה. החכם צבי, שדן בהרחבה בנושא, ודעתו שאפילו טבילה במקווה של מים חמים אסורה, אבל הרב התיר לפחות אם המים לא כל כך חמים, אלא המים הם פושרים. בתחילת התשובה, הרב כותב דברים קשים כנגד אותם האנשים שטובלים במקווה של מים חמים. הוא מצטט את המילים שנאמרו בגמרא בשבת מם. אדם שמתרחץ במאי... חמים ביום שבת, הגמרא אומרת מותר לקרוא לו עבריין אצלנו במדינה שלנו, רק אם יש לאדם הזה אלף תיקים במשטרה, אם הוא עבריין שעשה שוד ורצח, אולי יקראו לו עבריין, אולי לא. אבל הגמרא אומרת אפילו על איסור דה רבנן, של איסור רחיצה, אם הוא עובר אפשר לקרוא לו עבריין. אז הרב החכם צבי אומר גם איש או אישה שהולכת וטובלת במקווה של מים חמים, אומר אפשר לקרוא להם עבריינים. מצטטים אותו השערי תשובה, אורח חיים סימן ש״ו, והפתחי תשובה בעירוי דעה סימן קצ״ט, ולכן אנחנו, כמו שאמרנו, משתדלים להחמיר בדבר, אבל החכם צבי מפרש את דברי רבי גאון בספר האשכול, שכל זה במים חמים. אבל אם זה מים פושרים, יש לנו צד כולה, צד היתר בדבר. מה נקרא פושר? הכוונה היא פחות מהחום של הרוק. החום של הרוק שלנו הוא 37 מעלות. אז אם המים האלה הם 36 או 35 מעלות, במים פושרים דעת הרב להתיר. כך כתבו גם הרבה מגדולי האחרונים, הגאון רבי יהודה עייש ועוד. לא כולם הסכימו בהבנת רבי היגאון וספר האשכול. יש מחלוקת בזה בין גדולי האחרונים, אם רבי היגאון יתכוון לזה או לא. גם הרמב״ן הראה, עוד מהראשונים שדנו בנושא הזה, חלק מהם החמירו ואמרו בפירוש שגם במים פושרים הדבר אסור. אבל, נוכל לצרף את מה שאומר המהרשם להקל במים פושרים, נוכל לומר שלגבי המקווה יהיה לנו ספק ספקה. שמא ההלכה שבמקווה אין את הגזירה, כמו שאמרו הקורבן נתנאל בסיעתו, אפילו אם תאמר ההלכה כמו החכם צבי, שגם במקווה חלה הגזירה, אולי במים פושרים לא חלה הגזירה, זה הספק ספקה בדרבנן שיש לנו, ולכן אם המקווה הזה הוא לא חם אלא רק פושר, אין בעיה בדבר. אדם שמנהל את המקווה על פי ההלכה, אותו הבלן שהוא יודע הלכות, יכול לעשות את הדברים בתבונה ובחוכמה כדי להגיע לאפשרות הזו. ביום ערב החג, יום חמישי, אחרי שהוא גומר לנקות היטב את המקווה, מכניס לשם מים זכים ונקיים ויחמם ביום חמישי את המקווה. יחמם אותו הרבה מאוד, וכדי שהמים לא... התקררות במשך הלילה, יש להם דף פלסטיק, יכסה אותו בכיסוי הפלסטיק הזה, כדי שהמים לא יתקררו. אנשים באים בשלוש בבוקר, רוצים לטבול, מסירים את דף הפלסטיק הזה, ואז המים הם לא חמים, מערב יום טוב עד אותו רגע המים יתקררו קצת וכעת החום שלהם 35 מעלות. בזה יהיה לנו את הספק ספקה, יהיה לנו צעד להתיר בלכתחילה, נוכל לומר לאנשים שאפילו בשבת יהיה מותר לעשות כן לטבול באותם המים, קל וחומר לגבי יום טוב, שיהיה לנו צעד כולה, צעד היתר, לומר להם שיטבלו. על פי הקבלה יש מעלה גדולה, מעלה עצומה, לבוא ולטבול ביום חג השבועות. לא מספיק מה שאתה טובל בערב החג, אלא לפנות בוקר, לפני שאנחנו באים להתפלל תפילת שחרית, אדם בריא, אדם שיכול, שילך ויטבול. וכמו שאמרנו, אם הבלן, אדם שיודע הלכה, עושה את הדברים האלה בחוכמה, כדי שהמים לא יהיו חמים הרבה, לא יהיה 38 מעלות ואז אנחנו ניכנס למחלוקת, אלא יהיה 35. בזה יש לנו ספק ספקה בדי רבנן לכולה, להתיר, בזה אין לנו שום חשש. כך גם לגבי הנשים. אלא שחכם צמי שם מחדש לגבי הנשים, שהיא יכולה להקדים, היא יכולה לטבול בבין השמשות. והרי למדנו בסימן שמ״ב, על פי המשנה בשבת ל״ד, לא גזרו החכמים על השבות בין השמשות לצורך מצווה, ולכן החכם צמי מחדש שכדאי שהטבילה תהיה בבין השמשות, ואז אפילו בחמי נרם להתיר לה. או, כמו שאמרנו, העצה השנייה, שיחממו את המים מוקדם, וכשיבואו לטבול, המים יהיה בהם רק חום של 35 מעלות. זה נעים, זה לא קר מאוד, ובזה יש לנו ספק ספקה, היתר הוא יותר קל, זה מה שרצוי להנהיג אותם. לצערנו, לא כל הבלנים, לא כולם אנשים בני תורה, ולא כולם יודעים את ההלכה שאמרנו. חלק מהם, מה שעושים, יש להם שעון שקע, ובימי החורף בפרט הם מדליקים את ההעסקה מערב שבת, מתכנתים את השעון כדי שיידלק בשבת לפנות בוקר. אתה מגיע למקווה, אתה שומע את הרעש של החימום. הכול מתחמם ביום השבת עצמו. אם זה מים שמ... מתחממים ביום שבת עצמו, כאן הבעיה כבר חמורה יותר. תראו בסימן שכו סעיף ה', שם הרן כותב בשני הסעיפים, סתם ויש אומרים, יש שמה מחלוקת קשה, אם במים כאלה שיתחממו ביום שבת, אם מותר לרחוץ מהם, אפילו פניו ידיו ורגליו, אפילו את זה, קל וחומר כל הגוף. ולכן מה שהם עושים, שמחממים את המים ביום שבת עצמו, זה לא בסדר. בזה בוודאי לא נוכל לסמוך להקל בשום אופן. אלא, כל מה שאמרנו שנוכל לסמוך להקל, א', תנאי בל יעבור שהמים יהיו פושרים ולא חמים, דבר שני, כל החימום הזה יהיה מערב יום טוב ולא ביום טוב עצמו. ביום טוב עצמו אין לנו אפשרות שהוא יבוא ויחמם, אפילו על ידי שעון שיבוא ויכין את הכל מערב יום טוב, גם בזה לא נוכל להתיר מלכתחילה. לכן אמרנו, צריך להנחות את הבלן או הבלנית שיעשו את הכל בחוכמה מערב יום טוב, ואז יש לנו ספק ספקה להתיר לטבול באותם המים הפושרים, בזה יש לנו צד כולה, צד היתר בדבר בשופי. או, עוד דבר, אדם שהדליק את הבוילר חימם את המים ביום חמישי, ערב החג. אלא מאי? הדליק הרבה שעות ולא כולם התרחצו באותם המים, נשאר לו הרבה מים בדוד, בזה הגמרא מסיימת. מים שהתחממו מערב יום טוב, מותר להתרחץ בהם ביום טוב. כיוון שבערב יום טוב, בשש, עוד לפני השקיעה, הוא קיבה את הבוילר. הבוילר היה כבוי, כל מה שהמים האלה חמים, חמים רק מערב יום טוב. אז בזה אין לנו בעיה, ביום טוב יכולים להקל גם אם המים האלה הם חמים, לא רק פושרים, ואפשר לרחוץ בהם כל הגוף כולו. ולגבי הדוד שמש, שוב, יכולים לסמוך להקל, אם המים החמים של עדות שמש הם לא רק פושרים, אלא הסברה של הגאון הרב אויירבך, הוא התיר, אפילו אם המים של עדות שמש הם ממש חמים. אבל, אדם שרוצה להחמיר, שוב, גם בעדות שמש ישתדל להחמיר שזה יהיה פושר ולא חם. אבל בעיקר הדין, אפילו אם זה יהיה חם ממש, אין מקום לאסור מעיקר הדין בכל זה. הגמרא בכתובות ו', הגמרא עוסקת בנושא אחר, במוגמר ומהדין של המוגמר אנחנו לומדים גם לנושא של עישון הסיגריות ביום טוב. המוגמר היה, לוקחים מחטה של גחלים, אתה מפזר עליה את הבשמים, העשן שעולה ריח טוב מאוד שנותן או על הבגדים או בבית. בכל זה הגמרא אומרת שאסור ביום טוב. ולמה? כשהתורה התירה לנו את ההנאות, אך אשר יאכל לכל נפש, הביטוי לכל דבר השווה לכל נפש. אבל אם זה לא שווה לכל נפש, בכלי גוונה הדבר אסור. וכאן הגמרא אומרת, זה רק למפונקים. מי הולך לעשות את הכתורת הזו שיהיה ריח טוב בבית? רק אנשים המפונקים. אנחנו אנשים רגילים, מי הולך לעשות את זה? ואף אחד מאיתנו לא עושה את זה, כיוון שהנאה הזו אינה שווה לכל נפש, ולכן הדבר אסור. מזה באו גדולי האחרונים ולמדו לגבי העישון. אתה לא תמצא זכר בראשונים בשאלות האלה של העישון. והסיבה היא, בתקופת הראשונים זה לא היה קיים בעולם היהודי. זה לא היה, עדיין לא נברא העניין הזה פה. מאיפה למדו את העישון? כשגילו את אמריקה ראו את האינדיאנים מעשנים ושותים קפה. שני הדברים האלה למדו אותם האינדיאנים ומשם נפיצם השם. ולכן עד דורו של מרן, מרן לא מזכיר בשום מקום את הנושא של העישון. לא לגבי העישון בתשעה באב, לא העישון ביום טוב, לא העישון בבית הכנסת, כל הדוגמאות שבהן דיברו הפוסקים, מרן לא מדבר בהן. ולמה מרן השמיט את כל זה? כי אף אחד לא היה מעשן, לא היה עדיין הדבר הזה קיים, המחלה הזו עדיין לא הייתה קיימת. אלא, כמו שאמרנו, בדור שאחרי מרן התחילו האנשים לעשן, ולכן התחילו לדון בזה הכנסת הגדולה, קורבן נתנאל ושאר הפוסקים. והכנסת הגדולה וקורבן נתנאל אסרו לעשן, אסרו בתוקף לעשן ביום טוב. קורבן נתנאל מספר שהיה מישהו שטען שיש לו ראייה מהש״ס שמותר לעשן. והרב עונה ואומר לו, מה שהוא אומר, יש לו ראייה מהש״ס, זה מהש״ס של עצר הרע. כך הרב מכנה את אותם המקלים, המתירים בדבר. ולכן הרבה מגדולי האחרונים אסרו בתוקף לעשן כגם זו הנאה שאינה שווה לכל נפש. יש חולקים, יש שהתירו בדבר. ולפני כחמישים שנה רוב האחרונים, רוב הפוסקים כתבו להתיר. אבל באחרונה גם אותם האחרונים שפעם היו אומרים מותר, באחרונה כולם אוסרים בתוקף. ולמה? מה נשתנה? מה היה לפני חמישים שנה ומה יש היום? למה היום צריך להחמיר יותר בדבר? הסיבה היא, בזמנם, לפני כחמישים שנה, יותר מ-51% מהאנשים היו מעשנים. ממילא זה הפך להיות דבר השווה לכל נפש. בזמנם, מי שזוכר, צבא ההגנה לישראל היה מחלק לחיילים סיגריות בחינם. אז אם זה בחינם, מלא מופת, האנשים היו לוקחים, תביא, למה לא? כל אחד היה לוקח, היו ממילא מתרגלים לעשן, ורוב האנשים אז היו מעשנים. אנשים, נשים, כולם היו חולים במחלת העישון הזו. אבל בשנים האחרונות, כשהרופאים פירטו לנו עד כמה הסיגריות האלה מקלקלים ומזיקים את הגוף, ממילא רוב האנשים הפסיקו לעשן. גם בצבא לא מחלקים כבר סיגריות, אין דבר כזה. היום פחות מ-20% מעשנים. יותר מ-80% מהאנשים לא מעשנים. ממילא אם זה רק מעוטה דמיעוטה, חזר להיות הכלל דבר שאינו שווה לכל נפש, אסור. וכאן זה לא שווה לכל נפש. רק בודדים מעשנים, ולכן אם זה חזר להיות דומה לדוגמה של המוגמר, אם זו הנאה שאינה שווה לכל נפש, גם אם הוא לא יצית אש חדשה אלא הוא ידליק את הסיגריה מהנר, עדיין הדבר אסור. זו הדעה שרוב הפוסקים לפני כשנתיים פרסמו בכל העיתונים, לשום כל גדולי הדור, הרב אלישיב, האבא ושאר החכמים, שצריך להיזהר ולא לעשן ביום טוב. ולמה אחי, בכל ימות השנה יש לנו את הבעיה של ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. אם הסיגריות האלה הם מזיקים לבריאות, בוודאי שהחובה שלנו גם בכל השנה להימנע מזה. קל וחומר ביום טוב שהאיסור הנוסף, דבר שאינו שווה לכל נפש, האיסור הזה יחול על האיסור הקודם. הראשון שדן ברעיון הזה היה הגאון הרב הלר, לפני 140 שנה בספרו עמודי אור. כשהוא דן בשאלה אם מותר לעשן ביום טוב או לא, אז הוא הביא את הסברה של המתירים שזה שווה לכל נפש וחלק מהפוסקים אמרו בשם הרופאים זה דבר בריא כשאדם יש לו עצירות העשן הזה מחמם את הגוף ועל ידי זה אדם יכול להתפנות זה בריא זה טוב אחרי שהוא מצטט אותה הוא אומר אבל נכון שזה יעזור לו לעיכול אבל זה יזיק לו מאוד לריאות והרב אומר בגלל שזה יזיק כחומץ לשיניים כעשן לעיניים וכו' לכן דעת הרב הייתה לאסור. הרב הראשון הוא שזרק את המילים האלה והיום כל הרופאים פה אחד אומרים שאותן הסיגריות מקלקלות מאוד את דרכי הנשימה מביאים לאדם עשרות מחלות. תראה על הסיגריות יש חובה לאותם היבואנים או היצרנים בארץ לחתום על הקופסה לא רק שזה מזיק אלא הם כותבים 43 חומרים מסרטנים יש באותן הסיגריות כך הם מפרטים על חלק מהם זה רק לגבי מחלת הסרטן ואידך זיל גמור זה לא רק המחלה הזו אלא הדם שעובר בריאות נמהל אותו אדם סופג את הפיח והעשן אותו אדם עובר גם לתוך הלב חדרי הלב הוורדים העורקים הכל נסתם מהפיח הזה כשאדם מקבל התקף לב בגלל הסתימות האלה לפעמים מגיע ישר לגן עדן לפעמים באים אנשי הצלה ועושים לו החייאה מצילים אותו בא הרופא ועושה את הצנתור האינסטלטור פותח לו את הסתימה לפעמים זה מצליח ולפעמים האדם הזה נשאר בחיים אבל גם כשהוא חוזר לחיות הוא לא אותו אדם שהיה לפני הצנתור בוודאי שהוא נעשה הרבה יותר חלש ולא רק הלב גם האירוע המוחי בא כתוצאה מזה פעמים רבות אחד מהוורידים והעורקים ששולחים את הדם למוח נסתם מהפיח הזה וממילא נוצר הסתימה שנקרא שבץ מוחי לפעמים האדם הזה מת, קורס ומת, מתמוטט לפעמים שוב מצליחים לבצע בו החייאה אבל אתה רואה הבן אדם הזה נהיה נכה היד, הרגל נעשו משותקים, סוחב יד ורגל אנחנו צריכים לעזור לו ללכת על כפיים משאונך כל זה בגלל הסיגריה המסריחה? איזה היתר יש לאדם לשחק עם החיים שלו? איזה היתר יש לאדם לקצר את ימיו? לפני 50-60 שנה לא היו כל המכונות המשוכללות כדי שנראה בצורה מוחשית את כל אותם הנזקים שזה מזיק לגוף. אלא הרופאים אמרו את זה מתוך השערה, ולכן חלק מהרופאים אמרו כן, חלק לא, אבל ככל שהמכונות השתכללו יותר, אתה רואה את הדברים בצורה מוחשית מאוד. בשיקוף אתה רואה שכל הריאות של אותו המעשן, הכול סתום בפיח. אין שם ריאות ששואפות אוויר צח, אלא כל הזמן הוא שואף את העשן הזה והכל סתום, וכן כיוצא בזה. אתה רואה את הנזקים העצומים בגוף, המכונות האלה מראות לך את הדברים, והיום כל הרופאים כולם פה אחד מודים שהסיגריה הזו מקצרת ימים. יש כאלה שאומרים שכל סיגריה מקצרת בעשר דקות, חלק מהחיים של האדם הולכים לאיבוד בגלל אותן הסיגריות. מדי שנה בשנה כאן בארץ ישראל מתים בגלל העישון עשרת אלפים בני אדם, אם זה ממחלות הסרטן, לב, אירוע מוחי וכיוצא בזה. מתוכם, מתוך העשרת אלפים איש האלה יש מתוכם אלף חמש מאות שלא עישנו. איך קרה להם הדבר? הם יושבים ליד אדם שמעשן וגם הם נושמים את העשן, מה שנקרא מעשן פסיבי. אתה רואה שגם אלה ניזוקים מהעשן. לא די לנו בעשן של האוטובוסים, המשאיות והמכוניות, מה זה, ומוסיף עלינו גם את העשן של הסיגריה שלו. בוודאי שכל זה בכלל מה שאסרה לנו התורה, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, או מה שנאמר בחומש בראשית פרשת נח, ואך אדמכם לנפשותיכם אדרוש. בוודאי שאסור לאדם לבוא ולשחק עם החיים שלו, לבוא ולעשות שטויות ולעשן את הסיגריות האלה. כל אדם ירא שמיים, כל אדם בן תורה צריך להיזהר מאוד מהסיגריות האלה בכל ימות השנה, קל וחומר ביום טוב. ולכן, כשאנחנו רואים יהודי שחסותו מוכיחה עליו שהוא ירא שמיים, אתה רואה, הוא הולך ביום טוב עם סיגריה ביד, יש עלינו חובה להוכיח אותו. בדבר שהוא ספק, אתה יכול לדון אותו לכף זכות. אבל כאן ההלכה באיסור עישון ביום טוב הוא לא בגדר ספק, אלא כמו שאמרנו, כל החכמים דעתם בזמן הזה. שאינו שווה לכל נפש, כל הפוסקים דעתם לאסור בדבר הזה. ואין הבדל אם העישון הזה הוא סיגריה, מקטרת, פייפ, או שזה נרגילה. יש אנשים ביום החג, יושבים יחד, כל המשפחה, יש להם באמצע את הנרגילה, לועשים את הגת ומעשנים את הנרגילה. אבל גם זה נוגד את ההלכה. אדרבה, מה שהפוסקים דיברו, דווקא דיברו על הנרגילה, בזמנם לא היו את הסיגריות שיש היום. ולכן הפוסקים, כשדיברו, אמרו לשתות את הטוטון. מה זה לשתות? בערבית אתה אומר תשרב סיגרה, מה זה תשרב? זה הנרגילה הזו. וגם היא, יש בה את כל המרעין בישיל, וגם עליה אנחנו אומרים שאפילו בחול יש מקום לאסור, קל וחומר לגבי יום טוב, ולכן יש עלינו את החובה להוכיח. אתה רואה אדם כזה שהולך עם הסיגריות, תדגיש לו. נכון, פעם היו חלק מהחכמים התירו בזה, אבל היום כולם מחמירים. אבא כתב על זה תשובה ביבי עומר חלק ה', זה היה בשנת תשכח', לפני 41 שנים. אז כמו שאמרנו, אז רוב האנשים היו מעשנים. אבל היום שהם מעוטה דמיעוטה, חזר להיות הדבר דבר שאינו שווה לכל נפש, ולכן בלפתחילה אין מקום להתיר בזה, בין לאדם שרגיל לעשן וכל וחומר לאדם שאינו רגיל לעשן. בין כך ובין כך אין היתר בדבר, וצריך להוכיח אותם, להסביר להם את הדברים בנחת, כדי שיחדל, כדי שיגמל ממחלת העישון, לא יזיק לא לעצמו ולא לאחרים. לפעמים אותם האנשים יושבים בבית הכנסת בליל חג השבועות ומעשנים בתוך בית הכנסת. וכשאתה מעיר להם, אז הוא אומר, תראה, אם אני לא מעשן אני נרדם. אני רוצה לשבת, ללמוד את התיקון כל הלילה, כמו שאמרו לנו חכמי הקבלה על פי הזוהר, אבל הוא מזיק לא רק לעצמו, בעשן שהוא מעשן בבית הכנסת מזיק גם לנו, ולכן אי אפשר להתפשר איתו בדבר. הוא לא יכול לעשן פה. מה הוא אומר לך, אני ארדם? שילך לשם, שירדם יותר טוב, הנאה לו, הנאה לעולם. לא צריך שיזיק לנו, לא יעשה את הפשע הזה בתוך בית הכנסת. אין שום היתר בדבר, לא יכולים להתפשר איתו בדבר. לפעמים האדם הזה חצוף, והוא אומר לך, אני, יש לי חזקה. עוד לפני שנולדת, אני הייתי מעשן כאן בבית הכנסת בכל חג השבועות. אבל הגמרא אומרת לנו כלל, כותרה הוא בית הכיסא, אין על זה חזקה. ולכן לא שייך חזקה. בפרט הזה הגבאי יכול למחות בתוקף באדם כזה. לפעמים יש שבאבניקים שמעשנים באוטובוס וכיוצא בזה. אתה מאיר לו בנחת והוא לא רוצה לשמוע. אם הוא לא רוצה לשמוע מותר לטלפל מיד למשטרה שהם ייקחו אותו והוא יצעק עליך איך אתה מוסר אותו למשטרה איך הם אומרים בעברית שלהם מויסר אבל אם הוא חצוף ומזיק את האנשים לפעמים יש שם תינוקות אתה רואה את התינוק שמתחיל להשתעל אתה רואה את הנזק שנגרם מיד באותו רגע אז למה לנו להחריש ולשתוק ולכן יש יותר מיד למסור אותו למשטרה אולי אם יש להם זמן הם יטפלו בו באותו אדם יעשו בו משפט כתוב. אני חוזר עוד פעם לסכם בכל המועדים כולל גם בחג השבועות אין לנו שום צד היתר לבוא ולעשן לא בבית הכנסת לא בבית כל החג כולו כמו בשבת אסור בעישון לגמרי מכל וכל והמחמיר שלא לעשן גם בימי החול כדי שנזכה ונחיה יחד עמו לאורך ימים ושנים תבוא עליו ברכה אמן ואמן. רבי חנניה אין זמן עד גמר אלא אין לנו שום דבר עם ישראל ושנים כדי שנתנחלו אתפריך ואינה מוציאה בלתיים ובטח ולאריך למשפחות נמלו בעיה וזהו אמן. ‫נכון ציבורי או גם פרטי? בכבוד כבוד הרב יעלה ויבוא, מי שלא יתפלל ערבי תיכנס בפנים.