סגולות ט"ו בשבט - חלק ב' - הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בסגולות ומעלות מיוחדות

ליום טו בשבט.

רבותינו הקדושים כתבו

בכללם

על כל מעלות והעלאת הפירות

הקדושים דווקא של ארץ ישראל ולא של חוץ על הארץ ביום הקדוש הזה,

ואף הזהירו ביותר לברך על הפירות כהוגן את ברכתם ומנהגם ומנהג ותיקין. בכל קהילות ישראל נהגו בכך הן הספרדים,

הן האשכנזים ושאר עדות לעלות,

וכבר הרחיבו, כפי שפתחתי, רבותינו בדברים הללו.

רבנו אריזל,

זכותו תגן עלינו אמן, היה נוהג לאכול חמישה עשר מיני פירות,

כפי שגילה לנו המארם חגיז.

וזה לשונו, והיו נוהגים לאכול טו פירות מיני פירות אלו,

חמישה כנגד בריאד והם תאנה גפן, תפוח,

אגסים וכבושים,

שאלו נאכלים בקליפתן,

וחמישה כנגד עולם היצירה, תמרים, זיתים, ענבים, גודגדניות ועוזרדין,

שאלו נאכלים בלא קליפה וקליפתן בפנים, והם הגרעינים.

וחמישה נוספים כנגד עולם העשייה, והם רימון,

שקדים, אגוז,

חרמוס וסודרה.

ובפרי עץ חיים כתב רבנו חיים ויטל, זכותו תגן עלינו אמין, שיש להוסיף עוד חמישה עשר מיני פירות, סך הכל שלושים מיני פירות.

כי ישנם שלושים מיני פירות בעולם, כותב הרב,

עשרה שנאכלים בקליפתם ותוכם, כמו ענבים,

שאוכלים את כולם, עשרה שנאכל,

תוכנם, כן?

סליחה, עשרה שנאכלים מבחוץ ותוכנם נזרק, כמו זיתים ותמרים,

והעשרה שתוכם נאכל וקליפתם נזרקת, כמו שקדים, אגוזים וכו'.

אמנם

אלו שמקפידים על מספר הפירות כתבו שאם אין לו הרבה לא יחסיר על כל פנים מי״ב מינים.

למה?

על פי הסוד יש עניין

להביא דווקא י״ב מינים כנגד י״ב שם הוויה,

ויש

שמקפידים להוסיף עוד אחד כנגד י״ג מיני פירות,

והם בכוח סגולת

השם הקדוש אחד

שבקריאת שמע.

אמנם יש

אחרים שלא נהגו בכך ומעלים רק

שבעת המינים מפירות של ארץ ישראל ומעלתם בידיהם.

רבי צדוק הכהן מלובלין כותב בספרו פרי לצדיק

על ידי אכילת הפירות הללו אדם עושה מצווה ומתקן את כל האכילות שפגם בהם שלא בקדושה

ועל כן מעלים את כל הפירות מן האילנות

ביום הזה על גבי השולחן ומנהג ישראל תורה הוא

ומכניסין באכילתן קדושה לאכילה ועל ידי זה יתקן, יזכה אדם לתקן את כל האכילות שהיו שלא בקדושה.

היעבץ בסידור שלו בחלק ב'

לחודש שבט באות טו יז כותב בארץ ישראל נהגו להביא כמה מיני פירות האילן

ולברך עליהם ביום הזה שהוא ראש השנה לאילן

והוא כדי שיתברכו גידולי האילנות היום

ונהגו אף להוסיף ולהרבות על הפירות לומר שירות ותשבחות והוא

תיקון גדול בעולמות העליונים

ואומנם מסיים הרב והיזהר מאוד מברכה שאינה צריכה.

רבי מאיר שפירא מלובלין

כתב בספרו אור למאיר בסוף פרשת בשלח בנושא של טו בשבט

וזה לשונו ידוע מספרי הקודש

אשר כל חיות הנחש הקדמוני הוא רק מה שאכל אדם הראשון בלא ברכה

וידוע שחודש שבט הוא תוקף הדינים

והוא גמר משלושה חודשים של תוקף הדינים

כן שהם תמוז, אב ושבט

חלק מהשלושה

וידוע כי כל דבר שהוא באמצע הוא בתוקף והראייה מפסח ומסוכות ובזה נבין את אשר טו בשבט יש כוח לסמ״ם

ולכן אנחנו עושים ברכה למעליותה ביום הזה

ומברכים על כל מיני הפירות כולם ועל ידי זה זוכה האדם אומר מאיר שפירא מלובלין ומבטל את כוח הסמ״ם את כוח הסטרא אחרא ומתקן את פגם חטא הדם הראשון שאכל מעץ הדעת בלא ברכה.

רבנו חיים ויטל

זכותו תגן עלינו אמן כותב בשער רוח הקודש בדף ט' בשם רבנו האריזל

רוב ורבו כי עיקר השגת האדם אל רוח הקודש היא תלויה על ידי כוונת האדם

וזהירותו בכל ברכות הנהנים.

ועוד כתבו בספרי הקדמונ...

בשם רבנו ערי,

ולפעמים ישנן נשמות שנתגלגלו,

כגון אבי ואמו, חבי אחיותיו,

או שאר אנשים שנתגלגלו דווקא בפירות

הללו שמעלים אותם על השולחן בלילה זה של טו בשבט וביום זה.

ועל ידי שהאדם זוכה ומברך בכוונה מילה במילה עם

ביאור הדברים בדעתו,

זוכה, ואותן נשמות המגולגלות בפירות הללו נתקנים

ונכנסים ומאירים בסופו של דבר את

נשמתו של האדם לעתיד לבוא.

ועוד כותב רבנו אריזל,

שעל ידי שמברך האדם בכוונה ומעלה את ניצוצות הקדושה שמתפזרים על ידו במעשיו הלא טובים בספר ברכת מועדיך לחיים כתב בחלק ב' בדרוש לחודש שבט,

דבר בעיתו מה טוב שיום טו בשבט דווקא מתי חל בימי השובבים.

ואז זהו זמנו של האדם לתקן ולהרבות בברכות בכוונה, וזהו גם כללו ועיקרו של התיקון של ימי השובבים.

הפסקי תשובות בסימן קעב בסוף אות א' כתב

הברכות הנאמרות כהוגן ובכוונה ובשמחה סגולתן להשריש בליבו של האדם את עיקרי האמונה,

ואף לפעול פעולות גדולות ונצורות בשמיים ולעורר רחמי שמיים ולהמתיק את הדינים מעליו,

ועל ידיהם האדם מתעלה ומתקדש על ידי כך,

וזוהי סגולה בדוקה לפרנסה טובה שיזכה לאדם ברווח ובנקל.

ישנם המקפידים להעלות על השולחן פרי חדש כדי לזכות להוסיף בברכה

שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה.

הירושלמי,

בקידושין בדף נג עמוד ב', בסוף פרק רביעי, כותב

רבי חזקיה רבי כהן בשם רב

עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שרעתה אינו ולא אכל.

רבי אלעזר חשש להדה שמועתה

ומץ מתלה פריטין ואכיל בהון מכל מי לחדה בשטה.

מפרש הקורבן העדה שהיה חושש להלכה הזו והיה מקבץ

פרוטות

לקנות בהם כל דבר חדש פעם אחת בשנה.

לשון אחרת יש.

עשה כן

פקיע רבי כהן בשם רב

לברך שהחיינו ולתת שבח והודיה להשם על שברא בריות טובות ואילנות טובות לענות בהם בני אדם ברוך אל ההודעות.

המשנה ברורה מביא את זה בסימן רכה בסעיף קטן יט וזה לשונו כתבו האחרונים

בשם הירושלמי דמצווה לאכול מכל מין חדש בשנה והטעם להראות

לקדוש ברוך הוא שחביבה עלינו בריאתו שברא בעולמו יתברך.

המסילת ישרים כותב

חכמינו זיכרונם לברכה אמרו

את דברי הירושלמי בקידושין סוף פרק ד' עתיד דעתם לתת דין וחשבון

לפני המקום על מה שעיניו ראו ולא רצה לאכול ממנו ואפילו שהיה מותר לו והיה יכול לאכול

והסמכו הקרא את הפסוק בקהלת בית יוד

וכל אשר שעלו עיני לא אצלתי מהם.

ולכן פוסק הפסקי תשובות ברכה ט',

וזה לשונו מצווה לחזר אחר פירות חדשים

כדי לברך שהחיינו והוא סגולה גדולה ועצומה לאריכות ימים.

ובספר כתב מלכות כתב באות קנון טוב שיאכל חרובין לפחות פעם אחת בשנה כידוע דברי הגמרא חרובין מחריבין מאב של אדם.

הוא עשה עם רב שמעון וכו',

ולכן טוב שיאכל חרובין לפחות פעם אחת בשנה לכוון בהם,

ויותר טוב שזה יהיה ביום ט׳ בשבט שהוא ראש השנה לאילנות.

בחסידות סביקרא,

סקיברא, סליחה,

נהגו לברך ברכת שהחיינו דווקא על חרובים.

ובהקשר לזה, לאכילת החרובים,

כפי שהזכרנו,

ידוע כי אכילת החרובים בט׳ בשבט

יש בה משום סגולה לניסים.

בשנת תשנ״א,

כאשר היה יום ט׳ בשבט בעצם

ימי המלחמה הנקראת מלחמת המפרץ,

אמר כבוד קדושת האדמו״ר מלובביץ',

זכותו תגן עלינו אמן,

שהשתדלו לאכול חרובין בט׳ בשבט,

כי חרובין היו מאכלו של רבי חנינא בן דוסא,

כפי שמזכירה הגמרא מסכת תענית בדף י׳ עמוד ב',

רבי חנינא בן דוסא היה מלומד בניסים.

ועוד מקור יש לזה בגמרא במסכת בבא קמא בדף נ׳ עמוד א׳.

ועל כן יש לכל אדם לאכול חרובים ולצפות

שיעשה איתו הקדוש ברוך הוא ניסים ונפלאות כשם שעשה עם אבותינו.

לענייני המלחמה שהזכרנו במלחמת המפרץ,

מי שיעיין בפרטי המלחמה יראה שהיו נזקים ממשיים בארץ הקודש,

ורק קודם טו בשבט,

אבל לאחר טו בשבט כבר לא היו נזקים ממשיים,

ופעלה סגולת הניסים, כפי שהזכיר הרבי מלובביץ',

זכותו תגן עלינו, אמן.

בספר קניין תורה כתב,

בזכות שקונה האדם פירות מיוחדים,

לכבוד טו בשבט, הוא יזכה על ידי כך

בעשירות גדולה.

הוא מביא מעשה

שהיה בפריז שבצפת.

היה יהודי אחד שנקלע לרגל עסקיו בערב חמישה עשר באב לפריז שבצפת,

ומכיוון שהוא עמד לחזור באותו יום לארץ ישראל, הוא התעכב בשוק המקומי וקנה פירות נדירים ומיוחדים על מנת להביא עמו לסעודת טו בשבט.

מוכר הפירות בפריז דווקא היה יהודי. הוא התפלא,

למה הוא רוכש הלוקח היהודי כל כך הרבה פירות לקראת נסיעתו,

שהיא נסיעה של כמה שעות בלבד?

הביע את תמיעתו בפני הלוקח.

וכשענה לו הלוקח שהוא קונה פירות לכבוד

טו בשבט, הוא התרגש מאוד ואמר לו,

בוא ואספר לך מעשה שהיה עם זקני.

הוא זכה לעשירות גדולה בגלל העסק בפירות טו בשבט.

זקנו, זיכרונו לברכה, הזדמן פעם לעיר מוסקבה שברוסיה.

לרגל עיניניו זה היה ב-15 בשבט.

כמנהג ישראל הקדושים הוא פנה לשוק לקנות פירות,

והוא התעכב בדוכן פלוני וקנה פירות רבים,

וכיוון שזה היה תחילת העונה של הפירות,

הוא הגיע מחיר שכרם עבורו לשלם הון רב.

אבל הוא לא שט ליבו למאומה לעצת יצרו והעמיס בסלו עוד ועוד פירות

ממינים וסוגים שונים.

בעל החנות הגוי התפלא מאוד על היהודי הלוקח פירות בלי חשבון,

והרשה לעצמו אף להביע את פליאתו לפניו, ואמר לו

שאפילו הוא כבעל החנות איננו מניח לעצמו לטעום את הפירות הללו,

כיוון שהן עדיין אינם בשלים דיים.

השיב לו מור זקני,

שגם הוא לא היה מרבה לקנות את הפירות הללו, והוא קונה את הפירות הללו לכבוד

מנהג ארץ ישראל הקדושים שנהגו לכבוד טו בשבט.

כששמע זאת בעל החנות הגוי התפעל מאוד מיופיו של המנהג,

הוא ביקש ממנו להיכנס איתו רגע לחדר צדדי.

בהיותם אחר הפרגוד, הוא מראה לו פטיש שבאמצעותו הוא חול.

פותח ומפצח את הפירות,

ושואל אותו האם אינך יודע איזה פטיש אני מחזיק, אני מחזיק בתוך הפטיש הזה?

ובתוך כך הוא פותח את הכת של הפטיש והיא הייתה מלאה במטבעות של זהב.

מוכר הפירות אמר לזקנו, מטבעות הללו הם החסכונות

שחסכתי לעצמי במשך כל השנים ממכירת הפירות,

ואני שומר על הכסף, על המטבעות הללו, כבבת עיני,

ועיני מבזבז אותם.

ואתה מוציא בשביל מנהג כל כך הרבה כסף?

אותו זקן, סבא של אותו מוכר יהודי,

שמר את הדברים בליבו.

עברו להם שנים, והוא נקלע שוב פעם למוסקבה לרגל הסקה, והגיע לאותו שוק.

ומרחוק הוא ראה התקהלות של אנשים.

כשהתקרב למקום הוא ראה התגודדות סביב אותה חנות של פירות, שבה קנה לפני כמה שנים את פירות ובשבט.

וכששאל לפשר ההתקהלות,

נענה שבעל החנות הגוי נפטר בפתאומיות.

יורשיו מוכרים את כל התכולה במכירה פומבית.

נכנס החנות היהודי לחנות ושאל, האם יש להם פטיש למכירה?

הבנים שמצאו את הפטיש ההוא

מושלך בפינה צדדית, גיחכו מהיהודי ואמרו לו שהפטיש זה ישן או שעת,

אין לך מה לעשות בו, אם הוא רוצה אנחנו מוכנים לתת לך את זה חינם בלי כסף.

הזקן הזה לקח את הפטיש ומזה פתח אותו והתעשר עושר רב ממטבעות הזהב שהיו טמונות בתוכו.

וכשנתוודה להן,

רק בזכות הקפדתו,

וכשנתוודה להן רק בזכות הקפדתו היא על המנהג של אכילת פעירות טו בשבט במסירות נפש.

עוד סגולה ידועה וגדולה בשם רבי נפתלי מרופשיץ,

זכותו תגן עלינו אמן, זה מופיע בספר גיליון תורה,

שעל ידי שמקיים את המנהג של אכילת אתרוג בטו בשבט,

ובפרט אתרוג שהוא בירך עליו והכין ממנו מרקחת של ריבה מחג הסוכות,

כן,

שבירך עליו יזכה האדם לחזור בתשובה שלמה,

ועל ידי זה גם יזכה

שבניו

וצאצאיו ישובו לדרך הישר, אם חס ושלום נטו את ליבם.

למה?

כי במילים פרי עץ הדר, הדר,

פירוש בארמית זה חזר.

דהיינו שישוב אותו ילד, חס ושלום, או אותו אדם מקרב משפחתו ששר מדרכו הרע, או אותו אדם שהוא בעל עבירה ישוב מדרכו הרע בזכות

האתרוג שהוא פרי עץ הדר ובפרט אם זכה ובירך עליו

בארץ ישראל שאז קדושתה של ארץ ישראל מועילה וכפולה ומכופלת.

על הברכה, והאחר עכשיו על עצם,

ואני אנוע, והאחד על עצם האכילה,

ובזה בוודא ובוודאי שיכול לפעול ישועות גדולות לכל אדם ואדם.

וכבר,

כפי שהזכרתי, ידועה היא סגולתו של אכילת האתרוג דווקא בטו בשבט,

עד להפלגות מיוחדות בכך.

כפי שהזכרנו, היהודי הקדוש מפשיסרא היה אוכל אתרוג מבורך מחג הסוכות בטו בשבט,

ואמר מי שיאכל ויעשה כן, מובטח לו שישלים את שנתו.

ובספר אוהל ישכר לרבי ישכר דב בריש

מבלברז זצל כתב בשם

היהודי הקדוש מפשיסרא שמי שאוכל אתרוג בטו בשבט יזכה להשלים את שנתו.

ובספר הקדוש עוללות אפרים החדש

כתב הגאון הצדיק רבי זוסמן סופר זצל

שהיה מהדר למצוא אתרוג מהפרי של האתרוג כדי לאכול אותו בטו בשבט, והיה אומר

כי סגולת אכילת האתרוג היא להשפיע כוח בפרי העץ ולזכות את האדם לזכות לאתרוג נאה.

יש מרבותינו אף שכתבו שזוהי סגולה נפלאה לזכות לתורה על ידי שיאכל את האתרוג.

רבנו חיים פלאג'י בספרו יפה ללב כותב בחלק ב' בסימן רכה מעלה גדולה היא ליתן מהאתרוג בטו בשבט לאישה הרה

שצריכה ללדת וגם לתת ממנו לאישה מקשה ללדת וזוהי סגולה שתלד ברווח ולא בצער וייצא הולד בר קיימא לחיים טובים ולשלום. הסגולה הזאת לאו דווקא בטו בשבט אלא כל ימות השנה.

ואף

כתב שוב בספר יפה ללב להגאון רבי יצחק פלאג'י

שהאתרוג שעושים אותו מרקחת עם סוכר אחר החג משיירים ממנו מעלים אותו הן בראש השנה כפי שהזכרנו בשיעורים והן בטו בשבט שאז מעלים אותו ראש השנה לאילנות ויברכו עליו איש ואישה עם יש הרע מקשה ללדת כפי שהזכרנו וזו סגולה

שהיא תלד ברווח ולא בצער וייצא הולד בר קיימא לחיים טובים ולשלום

כשאוכלת ממנו דווקא באותה שעה.

הגמרא בכתובות בדף סמ״א עמוד א' כותבת אישה דאכלה את רוגה

הבה לבני ריחני היא זוכה לילדים מה שנקרא

ריח טוב מה שנקרא מריחים טוב

רוחני וגם גשמי בספר רפאל המלאך ובספר רפואה וחיים כתוב

שסגולה לתינוק שלא מדבר או ילד שמגמגם לתת לו מדי פעם לאכול פיסטוקים

ולתינוק יקטוש אותם כן שלא ייחנק ובעת שהוא לועס אותם יאמר את הפסוק ביחזקאל מ״ז י״ב

והיה פריו למאכל ועליו לתרופה ושמים בפיו

בזמן מה את קליפת האתרוג ובכך ישנה גם מעלה גדולה ועצומה. רבי נחמן מברסלב

בספר עמידות בערך ראייה בחלק שני באותיות כתב

הסתכלות על האתרוג

היא רפואה לכאב העיניים.

הבני ישכר זכותו תגן עלינו אמן במאמריו לחודש שבט במאמר ב' אות ב' כותב

קבלה מרבותינו הקדושים שיתפלל האדם ביום ט' בשבט

ראשית יסוד הצמיחה שיזמין לו הקדוש ברוך בעת המצטרך למצווה אתרוג אשר

יפה ומהודר כי היום הזה עולה השרף באילנות

והוא כפי הזכות של כל אחד ואחד מעם ישראל וכפי כוח תפילתו ומעשיו

ועל כן הוא יזכה לאתרוג ולזה רמוז דברי המשנה בראש שנה א' א'

חמישה עשר באב הוא ראש השנה לאילן.

לאיזה אילן? למה לא לאילנות?

בלשון רבים. למה בלשון יחיד? אלא להורות על האילן המיוחד

שנוטלים אותו למצוותו והוא האתרוג

שרק הוא נלקח למצווה ותפילתו של האדם תעשה פירות. כידוע מרן הבן ישחי זכותו תגן עלינו אמן בלשון חכמים הביא את התפילה הידועה לט' בשבט ובה ישנה מעלה

גם לתפילה על האתרוג כדי שיזכה כל אדם ואדם לאתרוג טוב

והכל

בכוח התפילה.

הבני ישכר, סליחה, בספר אוהל ישכר

הרב הקדוש רבי סחר בריש מבלברוז זצל היה אומר בשם צדיק אחר שיום ט' בשבט ראוי לכל אדם ואדם להתפלל שיזכה לפסח למצות כשרות מהודרות

הראויות לו לאכילה ללא כל חשש חמץ חלילה וחס.

יזכנו השם על דבר כבוד שמו ונזכה בעזרת השם שבאכילת הפירות נהיה ניזונים

בנשמתנו ובגופנו בקדושה וטהרה לעבוד את השם בשמחה ויום ט' בשבט הזה ישפיע עלינו שפע ברכה והצלחה עם כל סגולותיו הקדושות.

אמן כן יהיר.