http://live.shofar-tv.com/videos/3375
2-12-13
רבים הקשו מדוע לא נזכר בתפילת "על הניסים" הנס של פך השמן שדלק שמונה ימים. ונראה לבאר זה שהקב"ה יכול לעשות ניסים גדולים אינו חידוש. עם ישראל ראה את ניסי יציאת מצרים העצומים שנעשו ע"י הקב"ה, כך שאין כל חידוש בזה שהקב"ה עושה ניסים. מה שרצו חכמים ז"ל ללמדנו, וזאת אנו מוצאים בתפילת על הניסים, זה מה שאני חייבים לעשות לכבוד ה' יתברך. כפי שעשו החשמונאים שמסרו נפשם על קדושת ה' יתברך, כי לא היתה להם כל הבטחה מהקב"ה שינצחו. ודרך הטבע היה שלא ינצחו, ובכל זאת מסרו נפשם למען קדושת שמו יתברך. את זה ציינו חכמים ז"ל בתפילת על הניסים, את הנקודה הזאת רצו שנלמד מנס חנוכה.
פעם סעדתי אצל מרן החפץ חיים זצוק"ל בסעודה שלישית יחד עם עוד כמה רבנים. צעק החפץ חיים בסעודה שלישית, מדוע אנו שותקים ומחרישים לנעשה ברוסיה? הם לא נותנים לנו לשמור על התורה, עלינו לקום ולעשות עמם מלחמה, וכי מה אנו מפחדים, שמא יהרגו אותנו? כדאי עבור כבוד שמו יתברך לההרג. כך היה צועק החפץ חיים. כמובן כוונתו היתה דוקא לרוסיה שלא נתנו לשמור על התורה אפילו בחדרי חדרים, רגילים אנשים לחשוב בדעתם שאנחנו צריכים לדאוג עבור התורה, הדבר אינו נכון, התורה היא של הקב"ה, עלינו לא מוטל לדאוג לתורה, יש מי שידאג עבורה, עלינו רק להרגיש ולחוש שהתורה היא אושר חיינו והיא ורק היא נותנת סיפוק לאדם בעולמו, וחס ושלום לולא התורה חיי האדם הם כבהמה ללא תכלית, ועל זה צריך האדם להודות לה' יתברך על שנתן לנו תורת אמת, ונתן לעם ישראל חלק בתורתו, כי לא אנחנו עושים לקב"ה טובה כשעוסקים בטובה, אם צדקת מה תתן לו, ואם אדם חושב בדעתו שהוא עושה טובה שהוא עוסק בתורה אז הקב"ה נותן כח בסתרא אחרא לבטל חס ושלום את התורה, ולכן מדוייק בלשון התפילה על הניסים, "עמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם", מתי הקב"ה עמד להם? בצרתם, בשעה שהם הרגישו כי ביטול התורה חס ושלום הוא לא צרתו של הקב"ה אלא זו צרתם, אז בא הקב"ה לעזרתם והושיעם.
משה רבינו בשעה שקיבל את התורה בשמים היה עליו לערוך מלחמה עם המלאכים, כמו שנאמר בתהילים "שבית שבי", לולא מלחמה לא היינו מקבלים את התורה, כי בשעה שהאדם נלחם על דבר מסויים הרי זה מראה כי זה נוגע לו מאד, והוא מאד רוצה בזה, ולכן כשקרח רצה לבטל את התורה היה צריך משה רבינו להתפלל "אל תפן אל מנחתם" כי ללא זה היה קרח מצליח חס ושלום לבטל את התורה. והסיבה היא, מפני שכשאנו לא מוסרים נפשנו על התורה יש כח ביד הסתרא אחרא לבטלה חס ושלום.
הפני יהושע במסכת שבת מקשה, לשם מה היו צריכים את הנס של פח השמן? הרי טומאה הותרה בציבור והיה אפשר להשתמש בשמן טמא. נראה לתרץ בזה שהקב"ה רצה, וזה חשוב מאד לדעת בדור הזה, ווי ווי ווי, הקב"ה רצה להראות לנו לא לחפש היתרים, כי אם האדם יתחיל לחפש היתרים ימצא על כל דבר היתר. שמעתי כי הסבא זצ"ל מסלבודקא, רבי נתן צבי פינקל, היה אוכל בפסח מרור, ומיד היה מתעלף, והיה הולך לישון ומבקש שיעירו אותו לפני חצות לקיים אכילת אפיקומן, שאלו אותו תלמידיו, רבי, מדוע הינך אוכל מרור? הרי זה סכנה עבורך. אמר להם, אם נתחיל לחפש היתרים נמצא היתר לכל התורה כולה. מה צריכים החשמונאים למסור את נפשם? יש להם היתר - טומאה הותרה בציבור. לא רוצים היתרים. הרי כל הסיבה, אומר הב"ח, זה שהיה רפיון בעבודה, בגלל זה נלקחה מהם העבודה, אז החשמונאים הבינו בגלל הרפיון, בגלל ההיתרים, בשביל זה בא להם כל גזרת יוון, אז לכן הם הלכו בהפוך על הפוך, להיות מהדרין מן המהדרין ולמסור את הנפש על זה.
כתב הרמב"ן, כי האדם יכול להיות נבל ברשות התורה, כי על כל דבר ימצא היתר ויביא ראיה מהתורה שהוא צודק, ולכן עשה הקב"ה נס פך השמן, להראות לנו את הדרך, שלא לחפש היתרים, אלא לקיים כפי הציווי, והעצה לכך שהאדם לא יסמוך בשום ענין רוחני על שכלו והבנתו. בדורות ראשונים היו מתירים את המעשר, מכניסים אותו דרך גגות וקרפיפות, אפשר להפטר ממעשרות, מה הבעיה להפטר, אפשר להפטר מכל התורה בכלל, אבל זה המטרה של התורה? על זה נאמר צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. אז לכן לא יסמוך האדם בשום ענין רוחני על שכלו והבנתו, על כל שאלה יתייעץ עם חכמים אמיתיים מורי דרך. עכשיו תמיד צריך להבין את המילה הנלוית, תלמיד חכם אמיתי, תלמיד חכם זה לא מספיק, צריך להיות אמיתי, כמו שכתוב, הדן דין אמת לאמיתו, יש דן אמת, בלי להכנס לעומק ולעובי הקורה בדיוק, צריך לאמיתו, לחקור ולפשפש בכל דבר לאמיתו של דבר. לא שמועה שמעתי וקול בגויים נשמע. וכן החכם עצמו, מה שנוגע לו גם הוא לא יסמוך על שכלו, אלא יתייעץ עם חכם אחר, כי זוהי אמונת חכמים. ובדרך זו יוכל אדם לקיים את התורה כפי שנצטוינו ללא שינויים והיתרים. בכלל יש כלל, ירא שמים יצא את כולם, מי שיש לו יראת שמים לא מחפש קולות.
פעם הרב עובדיה בעצמו אמר, עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו, שאנשים מחפשים קולות כל הזמן, אז ז"א, ירא שמים יצא את כולם. יש ככה סוברים, יש ככה סוברים, אתה רוצה להיות בטוח - תצא דעת כולם, מה הבעיה? מה הבעיה? לא, מחפשים דווקא היתרים כוחא דהיתרא עדיף, בכל דבר לא משנה, נעשה ספיק ספיקא ונעשה לך ככה ונשחרר אותך, אין בעיה, אפילו אפשר להתיר פלאפון לדורעי בשבת כדי לשמוע מה מצבו של הרב עובדיה, שמעתם? פסק הלכה של בעל הגלימה, לא יאומן כי יסופר. מה זה הדברים האלה? איפה נשמע כדבר הזה? אבל זהו, כוחא דהיתרא עדיף, מה הבעיה? אפשר לבנות הררים. היו חכמים שיכלו ללמוד את התורה בק"נ טעמים, לכאן ולכאן, במ"ט פנים לכאן ולכאן, אין שום בעיה. איך אפשר מ"ט פנים לכאן? איך אפשר? אז מה כן אמת? מה השקר? המ"ט פנים הם פנים שנראים כמו אמת אבל הם שקר, אבל אפשר לעשות מזה הנה בא, אני יושב איתך עכשיו מראה לך מערכה ומביא לך את המסקנה, ואתה תצא שזה מותר הטמא טהור. נו, אבל זה האמת, שהטמא טהור? בדרך הלימוד אני יכול להוכיח לך את זה, לא אני, אלה שידעו.
אנחנו צריכים לדעת יהודים יקרים, כל חג החנוכה בא להגיד לנו, שום היתרים, מהדרין ומהדרין מן המהדרין, על זה נלחמו החשמונאים, על זה קבעו לנו את התפילה, "רבת את ריבם דנת את דינם, נקמת..." את כל זה בגלל מה? בגלל שזה נהיה צרתם, כשהם הבינו שהולכים להפסיד את הכל, לא יהיה תורה, לא יהיה כלום, לא יהיה שום דבר, כשהבינו שזה הצרה שלהם - אז עמד הקב"ה לימינים. עד אז - הקב"ה נתן לסתרא אחרא לעשות מה שהיא רוצה ובאו על עם ישראל גזרות יוון, אם מתרפים מהתורה מחפשים להתפטר ממנה, מחפשים היתרים וקולות, אז אתם לא רוצים אותה בעצם, אתם לא מחפשים לכבוד ה' לעשות את רצונו, אתם לא מחפשים את רצונו, מעיקר הדין מותר, את רצונו מה? ורצונו מה? הרי כתוב שאם אדם מוסיף תורה, מוסיף הידורים, מוסיף זה, מקבל גם שכר בעולם הזה על זה, על המצוות לא מקבלים שכר, אבל התוספת וההידורים כן מקבלים שכר. כתוב "יגדיל תורה ויאדיר", פתיחת ההיכל, מי זוכה? הוצאת ספר תורה, מי זוכה? מוכרים מצוות, איזה מצוות? איפה כתוב מצוה כזאת בשו"ע? איפה יש מצוות כאלו? אנחנו המצאנו אותם. ה' מחשיב אותם גם תורה. כשאנחנו מוסיפים הידורים ומצוות - זה נכנס לתוך סך המצוות שאנחנו מקיימים, כי הקב"ה רוצה שיפארו ויהללו וישבחו, וכמה שאדם רוצה להדבק להדבק, מי שאוהב את אשתו אז הוא לא מחכה שהיא תתחנן אליו לאיזה משהו, הוא לבד דואג לתת לה באהבתו אותה מתנה פה, דבר שם, וכן הלאה, אתה אוהב את ה'? מה, אתה מחפש לא חייב, לא חייב, איפה זה כתוב? לא חייב, אתה אוהב אותו או לא אוהב אותו? אם אתה אוהב תעשה רצונו, אתה מבין מה רצונו? אבא מבקש ממך כוס תה, אז מעיקר הדין אתה מביא לו כוס תה. אבל אם אתה מהדר במצוות, אתה נותן לו גם עוגיות. מה, אתה לא חייב, מה אתה סוחב עוגיות סתם, הוא ביקש ממך תה - תן לו תה, כוחא דהיתרא עדיף, עזוב אותך עוגיות, תן לו תה - מספיק. ככה זה נראה היום.
אז לכן כל אחד יראה חג שלם, ימים שלמים, שמונה ימים, הלל גמור, שלם, על מה? על שהרגשנו שהיתה לנו צרה ובגלל מהדרין מן המהדרין הקב"ה הסכים עם המעשים, היו לרצון לפניו, והשרה שכינתו בעם ישראל שוב, לאחר שהסתלקה ע"י היוונים שחיללו את הקודש וטימאו הכל, הקב"ה החזיר את השכינה ע"י הארה של השמן, נר מערבי היה דולק והיתה שכינה שורה, הדליק את המנורה הקב"ה להראות שהחזיר שכינתו לציון, בזכות מה? בזכות מהדרין מן המהדרין. אבל אם לא היו עושים כן, לא היה לנו חס ושלום תקומה.
אז אנחנו צריכים להשתדל להיות כמו החשמונאים, הרי זה נס חנוכה, והנס חנוכה הוא בנר דווקא, שבנר הזה הראה הקב"ה את חיבתו לעם ישראל. לא על הגבורה ולא על הנצחונות ולא על שום דבר, על מה כן? על שהרגשנו שזה צרה שלנו, שזה ריב שלנו, שאנחנו צריכים להתקומם נגד, על זה צעק החפץ חיים, צריכים להלחם במסירות נפש נגד רוסיה, אתם שומעים מה אומר החפץ חיים? כמה יהודים יש שיכולים להלחם נגד רוסיה? אמריקה עם כל צבאותיה ככה רועדת מרוסיה, אז החפץ חיים אומר בסעודה שלישישת צריכים למסור את הנפש, אתם שומעים?
נו, איפה יש את זה היום? אז לכן כל בן אדם באופן פרטי צריך לחוש ולהרגיש את הדברים האלה, אשריו של מי שזוכה והקב"ה מעריך גם את הפרט, שאם אין לו כח לפעול בכלל, גם בפרט שהוא מדקדק בדברים להדר בכל דבר שרק אפשר, הקב"ה מתבונן על כל מכחול ומכחול גם שאתה צובע את המעקה בבית כנסת, כל דבר שאתה רוצה להדר ואתה רוצה לעשות לכבוד ה' יתברך, כל דבר נחשב אצל הקב"ה. תנועת מכחול יכולה לשנות דברים בכל העולם כולו.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....