בס"ד חובת הלבבות- שער הביטחון- פרק ג' שיעור {מס' אחת עשר} יא' - 31-03-2014

"אבל מי שיבטח על הבורא והוא ממרה אותו, כמה הוא סכל וכמה דעתו חלושה והכרתו! כי הוא רואה כי מי שנתמנה לו מבני אדם על דבר, כשהוא מצווה אותו להתעסק בצורך מצרכיו או מזהיר אותו מדבר, ויעבור על מצוותיו ויגיע לממונה עוברו על מצוותו - כי יהיה הסיבה החזקה להימנע ממנו להיעשות מה שבטח עליו בו".

מי שבוטח על הבורא והוא ממרא אותו דהיינו ממרה את רצונו של הבורא ולא מקיים את רצונו כמה הוא סכל, בזה שהוא בוטח בבורא - כמה הוא סכל, מדברים על אחד שבוטח בבורא וממרה אותו ממרה את רצונו, כמה הוא סכל טיפש, כמה דעתו חלושה והכרתו! מדוע? כי הוא רואה הרי כי מי שנתמנה לו מבני אדם על דבר, כשהוא מצווה אותו להתעסק בצורך מצרכיו או מזהיר אותו מדבר, ויעבור על מצוותיו ויגיע לממנה עוברו על מצוותו –

דהיינו אחד לקח בן אדם וציוה אותו להתעסק במשהו בשבילו: "תעשה לי פעולה פלונית אלמונית",

או אומר לו: "תיזהר! אל תעשה דבר פלוני",

והוא עובר על המצוה שהוא ציוה אותו, ונודע לו לאדם הממנה אותו, הרי זה יהיה הסיבה החזקה להימנע ממנו היעשות מה שבטח עליו בו". ודאי שהוא לא יתן לו את מה שהוא חשב שיקבל ממנו.

זאת אומרת: "אתה לא שמעתי לי ואתה עברתי על דברי ואתה מצפה שאני יפרע לך ואתן לך? איך יתכן? אתה בוטח בי שאני ישלם לך שכרך מושלם ואתה ממרה את פי?!" אומר הקב"ה: "אז איך אתה רוצה שאני אשלם.. אתה כל כך סכל, ההכרה שלך כל כך חלושה", שזה לא יאומן! איך אתה יכול להאמין שיהיה כזה דבר?

"כל שכן מי שעבר על חוקי האלוקים ומצוותיו אשר יעד, והועיד עליהם, אז כל שכן שתהיה תוחלת הבוטח עליו נכזבה כשימרהו".

כל מה שאתה מייחל שתקבל מהקב"ה ודאי שאתה תתאכזב ולא תקבל, תהיה נכזב ולא יהיה ראוי להיקרא בשם בוטח באלוקים בכלל, איזה מין בוטח? על סמך אתה בוטח?

זה כמו אחד שיגיד: "תשמע ממני אני יש לי פטנט אני לא מפקיד בבנק כסף, ותראה שתמיד יתנו לי מה שאני מבקש",

הוא אומר לו: "אני תמיד מפקיד בבנק כסף ולא תמיד מקבל גם מה שיש לי שמה, מחתימים אותי רוצים ברבים על הכסף שלי! ואתה אומר "אתה לא תפקיד גרוש ותקבל תמיד כשתיגש לדלפק? מה? אתה טיפש?!"

זה בדיוק הבוטח, בוטח באלוקים וממרה את דברו, לא עושה, לא עושה מה שהוא אומר ובטוח שיקבל, איך יכול להיות דבר כזה? צריך להיות טיפש אין כדוגמתו, הוא גם לא נקרא בוטח הוא נקרא "אהבל".

 כמו שאמר הכתוב באיוב "כי מה תקוות חנף כי יבצע, כי ישל אלוה נפשו, הצעקתו ישמע אל"? שטותניק.

ירמיה אומר: "הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר?!". כל זה ואתה רוצה שהקב"ה יתן לך משהו ויענה לך וישמע אותך?

ואומר ירמיהו: "ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו, המערת פריצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו"? אתם גונבים ורוצחים ונואפים ונשבעים לשקר ובאים ועומדים לפניי בבית הזה, מה אתם חושבים? זה מערת פריצים?!

אז זאת אומרת: מפה אנחנו רואים שבוטח שממרה את פי השם - תשכח מזה שהקב"ה ... עוד תקבל עונש על זה!,

ההקדמה החמישית שיתבאר אצלו, כי השלמת הדברים המתחדשים בעולם הזה לאחר היצירה הוא בשני דברים:

אז צריך להיות ברור לנו ומבואר לנו - שהשלמת הדברים המתחדשים בעולם הזה לאחר היצירה הוא בשני דברים, זאת אומרת: שיש דברים שנוצרו בעולם ואחר כך יש השלמתם במשך הזמן,

באיזה אופן זה קורה? זה משני דברים:

אחד מהם גזרות הבורא יתעלה וחפצו ביציאתם אל גבול ההויה - דהיינו: השם גוזר וחפץ שדברים מסוימים יצאו לפועל לגבול ההויה ויתהוו, מה שלא היה קודם יתהווה עכשיו, זה בגזרת הבורא. אז זה ישירות דרך הבורא מתבצע.

יש דרך שניה: זה סיבות ומיצועים - מהם שנודעו לך ומאלה שלא נודעו, מאלה שגלויים ומאלה שלא,

סיבות זה ראשוני, ואחריו יש מסובב, והמסובב יכול להיות סיבה לעוד מסובב, והמסובב יכול להיות לעוד אחד, ויש מיצועים שזה בא דרך שלישי ורביעי עד שזה מגיע אל האדם שמגיע לו משהו {אנחנו נראה דוגמאות}

מהם קרובים ומהם רחוקים - זאת אומרת שהסיבות יהיו או קרובות או רחוקות,

מהם נגלים ומהם נסתרים- וכולם רצים להשלים מה שנגזר הוויתו והראותו בעזר האלוהים להם על זה.

היה בן אדם אחד שהדליק את עצמו באלז'יריה, ומזה נהיה "האביב הערבי", נהיה הפגנות נהיה תסיסה, וזה הועותק אחר כך למדינות ערב הנוספות, ועד היום הם הורגים אחד בשני וטובחים, מאחד!.

זה היה הסיבה הראשונה, וזה גרם לסיבוב נוסף שם, ןמשם זה גרם לשם ומשם לשם וכן הלאה, ואתה רואה שיש סיבה אחת ראשונית, וזו לא הסיבסה שהוא הדליק, זה שלא נתנו לא עבודה וזה שפטרו אותו וזה שעזו לו ככה, וזה שהיה בדיוק אשתו הרגיזה אותו בבוקר, והיא אמרה לו ככה, והוא לא ענה לו, ואז הוא שרף את עצמו וככה... וככה זה הולך, וההיא לא עשתה את זה בגלל שאבא שלה לא אמר לה ככה וההו........... כמה סיבות ואף אחד לא יודע את ההקשרים.

"וכולם רצים להשלים מה שנגזר הוויתו והראותו בעזר האלוהים להם על זה".

הנה "דוגמא: דמיון הסיבות הקרובות, דמיון הסיבות הקרובות. כהוצאת המים ממעמקי הארץ - בגלגל, בכלים המעלים את המים מן הבאר. וסיבתו הרחוקה – זה האדם, שהוא קושר הבהמה אל הגלגל, ומניעתו להעלות המים מתחתיות הבאר על פני הארץ".

זאת אומרת: מה זה סיבה קרובה? הסיבה הקרובה להוצאת המים - זה גלגל, יש גלגל ויש דלי, אז הדלי הוא הכי קרוב למים להוציא את המים, והחבל והגלגל הם עדיין נקראות סיבות קרובות, מז זה סיבה רחוקה שגרמה ליציאת המים? זה האדם שלקח בהמה, קשר אותה אל הגלגל, שהיא תסובב את הגלגל וככה יעלה הדלי עם החבל למעלה. אז הסיבה הקרובה זה הדלי והסיבה הרחוקה זה האדם. ברור?

עכשיו: אך הסיבות אשר בין האדם והכלים, מיצועים בין שני הדברים, והם הבהמה והעיגולים שמניע קצתם את קצתם, והחבל- אז יש סיבה הרחוקה זה האדם, יש סיבה קרובה זה הדלי, וביניהם זה מיצועים: הבהמה הגלגל והחבל, הם ממוצעים בין הסיבות. עד פה ברור.

"ואם יקרה פגע לאחת מן הסיבות הנזכרות, לא ייגמר העניין המכוון בהם" - אם יתנתק הדלי מהחבל אם החבל נקרע, אם הוא נפל מהגלגל, אם הגלגל נשבר, אם הבהמה מתה-אם כל דבר בדרך, כן? לא יקרה מסיבה קרובה לרחוקה עם המיצועים - לא יתקיים.

כל "מגילת אסתר" זה סיבה רחוקה וסיבה קרובה והכל באמצע, אם לא היה קורה פרט אחד מכל מה שכתוב במגילה-לא היינו פה היום. זה היה צריך להיות בדיוק ובתזמון מסוים, ובדיוק שהוא ייכנס ויראה אותו נופל על המיטה, "והגם לכבוש את המלכה אתי בבית" וכל הדברים, אם לא יקרה אחד מהמקרים האלה שקראו לא היינו פה.

עכשיו תבינו כמה הקב"ה צריך לתכנן את הכל, כי כל רגע משתנה דבר, אני מחליט פתאום ככה.... וההחלטה שלי גורמת טררררררררר לדברים או שיעצרו או יזרמו, ואז או שזה יתן עבודה או שלא יתן עבודה, או שיעשה דבר טוב או שיעשה דבר לא טוב, או שיעשה ככה... עכשיו אני מחליט אבל יש עוד אחד שמחליט אחריי או לפניי ובדרך,

ואחד אומר: "אתה יודע מה? אני נוסע להביא",

ופתאום אתה שואל: "איפה אתה?"

ופתאום הוא אומר: "אל תשאל! אשתי צלצלה היתה תאונת דרכים הייתי חייב לרוץ וזה"...

אז הלך הכל, כל התוכנית שהיה בטוח שהוא הולך להביא - אין! עכשיו לך תשמור שהכל והיה בסדר עד שתצא הסיבה האחרונה, נו לך תתכנן עולם כזה שכל רגע מחליט משהו אחר.

והקב"ה משתלט על הכל והכל בגזרתו, בין אם זה בגזרה ישירה, בין אם זה סיבה רחוקה וקרובה ומיצועים – הכל יצא בגזרתו כפי הוייתו בזמן שהוא רוצה מתי שהוא רוצה וכו' וכו',

"וכן שאר המעשים היוצאים אל גבול ההוויה לא יתקבצו מן האדם וזולתו כי אם בגזרת האלוקים והזמנתו והסיבות אשר בהם הגמרם".

שום דבר בחיים שלך אתה לא יכול לבצע עד הסוף אם השם לא גזר, כל הסיבות כל המיצועים זה ביד שלו, הוא מחליט, הוא לא רוצה שזה יצא - הוא ידאג שיקבל טלפון מאשתו, הוא ידאג שיהיה ככה.

אתמול היה צריך לבוא לפה מישהו, מצלצל

אומר: "יש לי פנצ'ר",

פנצ'ר באופניים החשמליות, הוא אומר זה פנצ'ר שני, היה לו אחד וזה הספיר הלך - פנצ'ר, נו אז הייתי צריך ללכת להביא אותו כדי שיעשה מה שהוא אמר, אז יש כל מיני דברים, בשביל שיגיע הדבר לקיומו - יש כל מיני דברים ומיצועים וסיבות שהשם גוזר, למה הוא גוזר ככה? מה הסיבה תלך לפה ושם לפה - יש דבר שאתה לא יודע היום אבל יום אחד אתה תבין למה הלכת למקום פלוני והיית צריך להביא אותו, כי יכול להיות שהכתובת הזאת שאתה ראית ומה שהבנת ומה שנסעת ואני לא יודע מה, זה יעזור לך בדבר שזה לא קשור בכלל למקרה הזה אבל כבר שתלו לך את הדבר הזה כדי שיצא משהו מזה.

כמו שכתוב שמואל א "ולו נתכנו עלילות" - חנה אמרה: "ולא נתכנו עלילות",

ואמר: "גדול העצה ורב העלילה על בני אדם" - אז הקב"ה מעולל את העלילות והוא רב העלילה על בני אדם,

ואמר: "כי היתה סיבה מעם השם, ואם תהיינה הסיבות נעדרות בכלל, לא תיגמר יציאת דבר מן הפעולות הטבעיות אל גדר ההוויה".

אז הקב"ה מנהל את העולם בדרך של סיבה ומסובב, אילה ומעולל, ולמה זה צריך ללכת בקשרים כאלה במקום שיבוא ישיר?

יש לקב"ה חשבון על כל חלק וחלק של בני אדם.

נגיד בדבר טוב - ואני אומר לך: "תעשה טובה תעביר לו את הספר", יכולתי לכאורה לצאת מפה להעביר לו את הספר וכו', אבל מן השמיים החליטו לזכות אותך גם כן בתוך המצוה.

"לך תחלק דיסקים" - הלך וחילק דיסקים, כל מי שהושפע מהם - זכה, זאת אומרת: בן אדם בעצם אפילו דבר שנראה שולי - הדבר הזה הוא בחשבון גדול אצל הקב"ה!

למה? לפעמים נותנים לאדם הזמנות אומרים לו: "ככה רגע זה"

אומר: "לא! אין לי זמן עכשיו אני ממהר והולך"

- אה, נתנו לך הזדמנות לך תדע מה היה יוצא לך מזה אם הייתה עושה את זה, לא עשה! "לא, אין לי אני לא זה......."

"בא תעזור לנו להוריד"

 - "לא! אנחנו מאחרים",

הפסידו!, הפסידו,

היו פה שניים אתמול,

"בא תעזרו"

 – "לא! אנחנו ממהרים",

ממהרים? שלום, יראו להם את זה אחר כך מה היו יכולים להרויח.

חסד - זה לא דבר פשוט!, חסד אפילו דבר הכי קטן זה לא דבר פשוט, "חסד" זה עולמות, העולם עומד על חסדים.

"וכאשר נסתכל בצורך האדם לסבב ולהתגלגל לגמר ענייניו, נמצאהו בראות העין, כי הצריך אל המזון, כשיושם לפניו המאכל כראוי לו, אם לא יתגלגל לאוכלו בהגבהתו אל פיו ולועסו - לא ישבר רעבונו".

רואים דברים בחוש שצריך להסתובב ולהתגלגל דברים כדי שיגמרו, אי אפשר להשקיט את הרעב בלי שיהיה אוכל לפניך, תיקח אותו בידך ותכניס אותו אל פיך, ותלעס אותו וכן הלאה, אי אפשר.

"וכן הצמא בצורכו אל המים. חייב לעשות את הפעולות הללו, וכל שכן אם יימנע המאכל ממנו עד שיתגלגל לתקנו בטחינה, ולישה, ואפיה והדומה לזה".

לפעמים אין מכולת אין לחם, פעם לא היה דבר כזה, אתה צריך חביבי לעשות את הלחם לבד, אז עכשיו אתה צריך לעשות עוד סיבות בשביל שתגיע זה שתוכל לאכול אז אתה לא צריך לזרוע ולחרוש, אז נגיד שהכינו לך את הקמח, אבל מה אתה צריך? אתה צריך לטחון אתה צריך ללוש אתה צריך לאפות,

"ויותר גלגול מזה וקשה, אם יצטרך לקנותו ולתקנו, ויותר מזה עוד, אם לא יזדמנו לו הדמים שיקנה אותו בהם, ויצטרך לגלגול ולסבוב גדול ממה שזכרנו קודם: שישתכר בדמים" – זאת אומרת הוא צריך להשכיר את גופו לעבודה ולמלאכה בשביל שיהיה לו מה לאכול, "או שימכור מה שהוא צריך לו מחפצים וקניינים וכיוצא בזה. כדי שיהיה לו דמים ללכת לקנות ורק אחר כך להתחיל את כל הפעולות מחדש".

אז יש אחד שזה מזדמן לו בסיבה קרובה,

"אתה בא לאכול?"

אה אה ישר הוא בא לאכול,

"אתה בא לאכול!"

אבל אין לחם? "לך תביא לחם!" אז הוא צריך ללכת להביא לחם, אחר כך הוא יורד

ואומר: "אין לחם! סגרו את המכולת", טהרני הלך - אין לחם! מה עושים? צריך לעלות עכשיו...

"יש קמח?"

- "כן, יש נשאר לנו טוב יאלה תתחילי לעשות",

תחכה שעתיים רעב אין מה לעשות, הסיבות מתגלגלות, תלוי לזה ככה ולזה ככה למה? השם יודע למה צריך לעשות את כך וזה כך.

"והעילה אשר בעבורה חייב הבורא את האדם" – תקשיבו זה כל הקניצ' של כל הספר, הקניצ'! של כל הספר תשמעו:

"והעילה אשר בעבורה חייב הבורא את האדם לחזר ולסבב על סיבות הטרף, ושאר מה שהוא צריך אליו" - ולמה היה צריך בכלל עבודה, למה צריך סיבות, עוד סיבות ועוד סיבות ולהשכיר את גופו, ולעשות ככה ולהביא דמים ולקנות.... למה למה!? הרי הקב"ה זן את הכל, למה לא תביא לי את האוכל לשולחן? "אתה בא לאכול" למה אני צריך לטרוח? למה? מה הסיבות?

תשמעו:

"שני פנים- אחד: {אם אתם תעמדו בקריטריונים האלה לא תצטרכו לעבוד גם לא "שבוע שבוע", אם תעמדו בזה} שתי פנים:

אחד מהם, מפני שחייבה החכמה, חייבה החכמה בחינת הנפש, אנחנו עומדים במבחן אצל הקב"ה, בוחנים אותנו, בעבודת האלוקים ובהמרותו" - החכמה חייבה שצריכים לבחון אותנו אם אחנו נעבוד את השם או נמרה את פיו, מה אנחנו? עובדי השם או חלילה אובדי השם? מה אנחנו עושים?

"בחן אותה במה שמראה זו ממנה, והוא הצורך והחיסרון אל מה שהוא חוץ לה ממאכל, ומשתה, ומלבוש, ומעון, ומשגל, וציווה אותם לחזר עליהם להביאם בסיבות המוכנות להם, על פנים מיוחדים ועתים ידועים.

ומה שגזר הבורא שייגמר לאדם מהם, ייגמר, וישלם, בהשלמת הזדמנות הסיבות - שיזדמנו לו הסיבות.

ואשר לא גזר לו להיגמר בהם, לא ייגמר, וימנעו ממנו הסיבות.

ובזה נתבררו ממנו העבודה והעבירה בכוונה ובבחירה לאחת מהנה מבלתי האחרת. ויתחייב אחר זה הגמול והעונש, ואפילו לא גמר בהם המעשה".

תקשיבו: הקב"ה בחכמתו, הקב"ה בחכמתו מחייב אותנו לבחינה האם אנחנו באמת עבדי השם או לא, נעבוד אותו או לא? איך הוא בוחן אותנו?

אז יש לנו צורך, צורך, יש לנו חסרון, משהו חוץ מאתנו, לראות אין לנו צורך ואין לנו חסרון לדאוג לשום דבר זה עובד, שמיעה זה עובד, יש דברים אנחנו לא צריכים לדאוג עליהם זה נמצא וזה עובד והכל בסדר. אבל יש דבר שהוא חוץ לנו, חוץ לנפש מה למשל? מאכל, אתה לא יכול לאכול את עצמך, אתה צריך מאכל, משתה אתה צריך מלבוש, בגדים כמה בגדים איזה בגדים? כמה לשלם מה לקנות איך לעשות? מעון - אתה צריך בית דירה בשכירות, בקניה איך מה מו? במשגל - צריך את האישה צריך להביא ילדים צריך פה צריך שם, וציוה אותם לחזר עליהם, אז אדם עכשיו צריך להביא לעצמו את הדברים האלה שמחוץ לו, כל הדברים האלה. והוא יביא אותם מסיבות המוכנות לכך,

איזה סיבות?

נגיד יש אחד קוראים לו "אהרן"

ואחד אשתו אמרה לו: "לך תעבוד" ורואים לו ניסים, וניסים הלך ועבד אצל אהרן והם עובדים תקופה מסוימת, ופתאום אהרן החליט שהוא רוצה להיות "ראש כולל"

אז אומרים לו: "אתה רוצה ללמוד "שבוע שבוע"?"

אומר: "כן",

אז אומרים: "אז מה אתך ניסים? הרי אם הוא הולך ללמוד ואתה עובד אצלו אז מה תעשה?"

אז הוא אומר: "אז גם אני אבוא ללמוד", אז הוא גם בא ללמוד.

יצא שהסיבה שאשתו של ניסים שלחה אותו ואהרן שקיבל את ניסים זה קבע את גורלו של ניסים שהוא ילמד בזכות אהרן שהחליט להיות "ראש כולל" והוא נהיה "סגן ראש הכולל", ואז נהיה כבר כולל שכבר באים מכמה מקומות, ולך תדע איפה זה ייגמר, הם הלכו לחפש טרף לבית, הלך לחפש אתונות ומצאו מלוכה.

נו, הקב"ה מגלגל את הסיבות.

עכשיו הוא רואה מזה: האם אתה עובד אותו או אתה ממרה אותו, הוא שלח אותך להשיג טרף בסוף מה הלכת? במקום להביא את הטרף - הלכת ללמוד, אז הוא רואה שאתה עובד אותו, אז נבחנת עכשיו ועמדת במבחן, פשששש.

איזה דבר זה, יש מבחן אחר שאתה לא תשקר ואתה לא תונה, ולא תרמה את הבן אדם, זה מבחן עם סיבות בעבודה, אם תגיע אם תעמוד בהבטחות שלך, אמרת שתגמור בתאריך כך אם לא תגמור, הבטחת שתבוא לגמור את הספרייה מאחורה, אתה בא או לא בא? תלוי!

אבל מכל מקום, אבל מכל מקום, מכל מקום רואים שיש פה מבחן,. על פנים מיוחדים ועיתים ידועים, מה שגזר הבורא - תקשיבו טוב, מה שגזר הבורא שיגמר לאדם מהם  - יגמר וישלם בהשלמת הזדמנות הסיבות, השם יזמין בדיוק את הסיבות שיכולות להיות בדרך כדי שיושלם העניין ויגמר בדיוק כמו שהבן אדם רצה וכמו שהשם הסכים. זה יפה מאוד! זה אופציה אחת.

אבל יש מקרים שלא גזר לו להיגמר מהר, מה שהוא רצה אז מה יקרה? ימנעו ממנו הסיבות.

היה אחד שהיה פה אני חוזר על זה פעם רביעית,

"בא תשאר פה",

אומר: "לא! אני חייב לגמור דירה הבן אדם בא מחוץ לארץ",

- "תעזור לי עד שהוא יבוא יש עוד זמן",

אמר: "לא, לא, אני חייב לעשות לו"....

בסוף הוא עשה לו הכל ולא שילם 100 אלף שקל. לא שילם לו 100 אלף שקל!

למה?

"אם השם לא גזר לא ימנעו ממנו הסיבות", איזה סיבות? הוא עשה הכל! כן בשביל שישלם הוא גם צריך לקבל כסף. וההוא הסיבה האחרונה שמשלמת –לא משלם, אז מה עושים?

תגובה: זו גם סיבה

הרב: בודאי אלא מה? אם לא בשביל הסיבה הזאת בשביל מה הוא הולך לעבוד? אלא מה. אז זאת אומרת זה הכל בגזרת הבורא, אבל מה נתברר מזה? נתברר מזה העבודה והעבירה.

האם בשני המקרים שציינתי אתה עבדת את השם או לא? או שאתה עברת על השם במקרים האלה? זה עכשיו המבחן! מה עשית בשלב הזה, גם כשקבלת וגם כשלא קבלת - איך אתה מתנהג? איך אתה מתייחס לבורא ולגזרותיו? אני בוחן אותך, עכשיו אני רוצה לראות איך תתנהג, אה, עכשיו האדם עומד בבחינה. וזה רואים אותו בכוונה שלו מה היתה הכונה מהבחירה שלו, בכל מצב, ועל זה יחויב האדם בגמול או בעונש. ועל פי זה אתה תקבל או שכר או עונש. ואפילו אם לא גמר בהם המעשה, אתם שומעים? זאת אומרת: יכולים לקבל עונש גם על הכוונה, ועל הבחירה אפילו שלא גמרת את המעשה.

נגיד אדם מניח אצלו משקל שקר, כתוב עליו "קילו", והוא בעצם שוקל 950 גרם, כתוב "קילו" מוטבע עליו קילו, והוא שם ככה והוא מונה את האנשים, "לא יהיה בבתך אבן ואבן, איפה ואיפה", אפילו אם אתה מחזיק את זה בבית ולא השתמשת עוד והחזקת כזה דבר - הבחירה היתה להונות, לא עשית כלום, כבר אתה נתבע על זה ותקבל עונש, זאת אומרת לא צריך שיהיה גמר מעשה בכל דבר, יש דברים גם בלי גמר מעשה, אז זה דבר אחד. {על זה נחזור מחר עוד פעם אחת כי צריכים לתפוס טוב}.

השני, "כי אילו לא הוצרך האדם לטרוח ולחזר ולסבב להבאת טרפו", אז קודם כל סיבה ראשונה למה בכלל צריכים ללכת לעבוד כאילו לחפש טרף ולחפש בגדים וכל מיני דברים

למה צריך?

כי זה המבחן, ככה בוחנים את הבן אדם, איך אתה תגיב- פעמים שמסדרים לך מה שאתה רוצה ופעמים לא מסדרים לך את מה שאתה רוצה. איך אתה מתנהג? איך אתה מתייחס לקב"ה? מה אתה אומר איך אתה פועל? מה אתה פועל כלפי אחרים? איזה קומבינות אתה מחליט לעשות כיוון שלא יצא מה שרצית, אתה רוצה להביא בכח אמה שהקב"ה מנע ממך, מה אתה עושה ופה ושם, אם אתה משלים עם זה או לא משלים עם זה. כל הדברים עומדים בכור הבחינה, ולפי הכונה והבחירה שלך - כך ידונו אותך ותקבל שכר ועונש אפילו אם לא נגמר המעשה. אז זה סיבה אחת כי החכמה בחרה לבחון את הנפש. זהו, אז לכן זה נמצא.

דבר שני: "אילו לא הוצרך האדם לטרוח ולחזר ולסבב להבאת טרפו - היה בועט!", בועט, יש לו כסף מלא, הוא רק מטייל כל היום הולך וחוזר ומדבר עם האנשים כל היום ולא מעניין אותו כלום, בועט, אין לו זמן!

"אתה בא להתפלל בנץ?"

- "לא, אנחנו בדרך לכינרת"

- "מה קרה לך?"

יש לו כסף יש לו תכניות,

"איפה אתה?"

- "אני כאן",

"איפה אתה?"

- "אני שם, לא, אני תקוע בכאן וכאן וכאן"..... היה בועט אם הוא לא היה צריך לחזר, היה פנוי, לא צריך לחזר אחרי טרף ולא כלום, אז לא צריך לעשות כלום אז מה עושים? בועט ורודף אחר העבירות,

"ולא היה משגיח על מה שהוא חייב בו על טובת האלוקים עליו".

ומה עם להחזיר לקב"ה טובה על מה שהוא נותן לך? אה אתה לא פנוי, הוא פינה אותך למצב שאתה לא צריך לחזר אחרי הטרף, ומה אתה עושה? במקום לשבת ולהודות לו שאתה פטור מכל העמל והיגיעה! – אתה בועט ואין לך זמן בשבילו אה!?

כמו שכתוב: "והיה כינור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם, ואת פועל השם לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו". ואמר: "וישמן ישורון ויבעט. שמנת עבית כשית ויטוש אלוה עשהו".

בגלל ששמנת וטוב לך והתעשרת והכל, אז אתה נוטש את הקב"ה שעשה אותך, ואתה בועט?

"ואמרו זיכרונם לברכה: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון. וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון. וכל שכן מי שאין לו חלק באחת מהן, ולא שם לבו על אחת מהן".

לכן חכמים אמרו: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" - תלמד תורה ותעסוק במלאכה, כי אם לא - אתה תהיה בועט!, אם תהיה פנוי - תהיה בועט, לא בגלל שהם שבחו את המלאכה שזה טוב לעבוד, הם היו מעדיפים שלא תעבוד אבל אתה תהיה בועט, אז בגלל שלא תהיה בועט - אז "יפה תלמוד תורה ודרך ארץ",

מאיפה אני יודע שזו הכוונה?

"שיגיעת שניהם משכחת עוון". מה המטרה? שתהא יגיע בלימוד ובמלאכה ולא תהיה פנוי לבעוט! וזה ישכיח אותך מהעוון!. אין לך פנאי;

"אתה בא?"

-  "גמור!, גמור, למדתי ועבדתי - אין לי כח לכלום",

"בא נלך ל...".

- "לא, לא יכול לא יכול",

"לא, לא, שלום בי".

ולכן נאמר: "שכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון"

למה? בגלל שלא כל האנשים יכולים להשתמש בעתות הפנאי לעבודת הבורא אלא בדיוק הפוך, בעיטה!, כי מה יעשה עכשיו שמונה שעות פניות, מה יעשה? הוא "גמר ללמוד" הוא אומר,

"גמרתי ללמוד"

- "ולאן אתה הולך עכשיו?"

"לא, תן לנו להינפש, תן לנו ללכת תן..... תן לנו לטייל, מה? למדתי! מה אתה רוצה ממני?"

- "ועכשיו מה?"

פטפטה ודיבורים ולשון הרע ופה ושם, ולא רוצה להגיד איזה סוגי עבירות אדם יכול לעבור, יש לו פנאי, יש לו פנאי, חכמים דאגו שלא יהיה לך פנאי, התורה אמרה: "והגית בו יומם ולילה", אבל לא כל אחד יכול, "אני לא יכול אני לא יכול לשבת כל הזמן, הנה עובדה! שאתם יושבים כל הזמן, איך זה יכול להיות? רואים שאם בן אדם רוצה הוא יכול לשבת, לא מתים מזה אדרבא! "טועמיה חיים זכו"

אבל מה לעשות? שיצר-הרע אומר: "בא הנה! אתה לא יכול! אתה לא מסוגל!"

הוא אומר: "בא הנה! בכיתה ג' זרקו אותי, בחיים שלי לא כתבתי במחברת ....... אתה רוצה שאני אשב ואני אסכם ואני אדבר ואני אשאל? - עזוב! אני לא בשביל זה".

יש אחד אמרתי לו פה אתמול בלילה: "מה אתה מחכה עד שיבואו? חמש דקות קח ספר קח זה...."

- "לא, אני כבר שמעתי דרשות פה, אני כבר לא, מספיק לי",

"יש לך חמש דקות? תפוס ספר!, אתה יודע כמה שכר תקבל על 5 דקות?"

- "לא, אני לא יכול",

הוא כבר שמע מספיק,

"אז מה אתה עושה פה 5 דקות?"

סתם עומד פה נוגע בזכוכית כמו ילד מפגר משחק ככה,

" 5 דקות! אתה יודע מה זה 5 דקות? יא חביבי!". אין מה לעשות.

אז זאת אומרת: זה הסיבה השניה למה? למה? למה? הקב"ה קבע בחכמתו שצריכים את שני הפנים האלה לצאת לטרף.

כל אלה שעובדים שיגעו: זה אחד בשביל לבחון אותם ושתיים שלו יבעטו.

אם היה סומך עליהם הקב"ה שהם זייג געזונט-לא היה מוציא אותם לעבודה היה מביא הכל עד לפה,

תגובה: (לא שומעים)

הרב: עכשיו הנה השורה הבאה, עכשיו: "והיה מחמלת הבורא יתעלה על האדם, תקשיבו: זה מחמלת הבורא על האדם, שהטרידו בענייני עולמו ואחריתו להתעסק כל ימי חייו בזה". חסד השם שלא נותן לבן אדם משכורת ובקושי גומר את החודש ומי שיש לו חובות ומי שיש לו זה.... זה חסד הבורא עליו ובחמלתו שהטריד אותו בענייני עולמו, ואחריתו, מה יהיה?

"אני לא יהיה לי כסף לא יהיה ככה אני יזרקו בית אבות אני לא יודע איזה? באיזה מקום, ישאירו אותי בלי תעודת זהות, לא ידעו מי אני יא בא בי מה יהיה שמה".

אז הוא אומר: "הקב"ה הטריד אותו כל ימי חייו, ולא יבקש מה שאינו צריך לו ולא יוכל להשיגו בשכלו, כמו ענייני ההתחלה והתכלה.

כמו שאמר החכם: "גם את העולם נתן בלבם, מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלוקים מראש ועד סוף".

 למה?

אם הוא יהיה פנוי אז הוא יתחיל לבקש להשיג בשכלו: "בא הנה! איך נברא העולם? מה היה קודם? ומה יהיה אחר כך? ומה יהיה..." פנוי הבן אדם פנוי ויתחיל לחשוב,

אז אמר שלמה המלך: תקשיב מותק: "גם את העולם נתן בליבם", למה הכניס לנו את העולם בלב חזק שאתה צריך לדאוג כל הזמן על העולם? "מבלי אשר ימצא האדם את המעשה אשר עשה אלוקים ועד סוף".

יתחיל לעשות חשבונות: "בא הנה! איך נברא? איך נעשה, איך זה? פה שם",

נהיה פילוסוף, פילוסוף? אני לא רוצה פילוסופים לך לעבוד מותק, לך לך, אין משכורת, פיטרו אותו, מחפש מקום למצוא,

"לאן אתה הולך?"

- "לא, אני חייב למצוא עבודה, אני חייב למצוא.....".

"בא תשב"...

- "לא, חייב למצוא עבודה".....

מעסיק אותו הקב"ה כל הזמן, זה שתי הסיבות.

אני לא אומר לכם את השני אני אומר לכם בקצרה כי הגיע הזמן של הרב אחרי, אז אני אומר לכם ככה ושימו לב אבל:

"ואם הוא מגביר עבודת האלוקים,

ובוחר ביראתו,

ובוטח בו בענייני תורתו ועולמו,

וסר מן הדברים המגונים,

וכוסף למידות הטובות -

לא יבעט במנוחה - גם אם יהיה לו מנוחה מאת השם הוא לא יבעט כמו שאמרנו קודם.

ולא יטה אל השלוה - ולא ילך לו על היכטה, ולא יטה אל השלוה.

לא ישיאהו היצר,

ולא יפת – לא יתפתה ולא יראה את היופי של כשפי העולם- כל העולם הזה מכשף גדול, אם לא יפת בכשפי העולם,

שימו לב!!

יסתלק מעליו טורח הגלגול והסיבוב בהבאת טרפו, מפני הסתלקות שני הפנים הנזכרים מעליו: לא צריך לבחון אותו כי הוא עומד בבחינה, ולא דואגים בבעיטה בטובה, כי הוא לא יבעט בטובה, וזה יבוא לו טרפו בלי טורח ובלי יגיעה כפי ספוקו ומזונו.

ככתוב במשלי: "לא ירעיב השם נפש צדיק".

פם פרררם פם פם!!!!!

"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".