חובות הלבבות - שער הבטחון | יז | פרק ד

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תודה רבה.

אנחנו ממשיכים בשער הביטחון. חוזר על הדבר האחרון שסיימנו בקצרה,

בלי לפרט.

ומהם שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד,

אך יהיה ראוי מן האלוהים בשני דברים אחר המעשה הטוב.

מפה משמע שרבנו בחייא אומר

שהעולם הבא, לא משיג אותו שום אדם

חוץ משני דברים שגורמים שהאדם ישיג את העולם הבא,

וזה רק אחר המעשה הטוב.

זאת אומרת,

אם יש לאדם רק מעשים טובים

ואין לו עבירות,

והוא צדיק והכול טוב ויפה, הוא עדיין לא מקבל עולם הבא.

אבל הוא יהיה ראוי מן האלוהים בשני דברים אחר המעשה הטוב,

שכמובן יש לו גם מעשים טובים.

אז האחד זה שיורה בני האדם, עבודת הבורא יתעלה וינהיגם לעשות הטוב.

זאת אומרת,

הוא מורה בני אדם, הוא לא רק עושה לעצמו, הוא לא לומד לעצמו, הוא לא רק מקיים בעצמו,

אלא הוא יורה בני האדם, עבודת הבורא יתעלה.

דהיינו, יש לו אחריות כלפי

אחרים גם.

וינהיגם לעשות הטוב.

דהיינו,

מה עושים טוב ואיך נמנעים מרע.

כמו שכתוב, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.

כשם שהכוכבים קיימים לעולם ועד, כך הוא יהיה קיים בעולם הבא לעולם ועד.

ואמר במשלי,

ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכתו.

הרבה אנשים נמלטים מלהוכיח את חבריהם

והם לא זכאים לעולם הבא.

למוכיחים ינעם

ועליהם תבוא ברכתו. זה מה שכתוב, ינהיגם לעשות הטוב.

אז מי שיורה בני אדם, עבודת הבורא יתעלה ויניהיגם לעשות הטוב אחרי שהוא עושה מעשים טובים.

אדם כזה יזכה לחיי העולם הבא. כאשר יתקבץ למשתדל הזה,

גמול הצדקתו את הרבים אל גמול צדקתו שלו

וגמול אמונת ליבו וסבלו, הרי הוא מאמין גדול,

והוא מאמין מה השם רוצה ממנו, מה תפקידו בעולם.

הוא גם מוכן לסבול, הוא סובל.

כי מי שמוכיח את הרבים לא אוהבים אותו כל כך. הוא מוכן לסבול הכול.

יהיה אדם זה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא.

זה האדם הוודאי שהוא בן העולם הבא.

והשני, מי זה השני שיכול לזכות?

השני זה חסד מאלוהים ונדבה וטובה.

כמו שכתוב,

ולך אדוני חסד, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.

מה, מגיע לבן אדם מעשים שהוא עשה, למה שלא יקבל?

הוא אומר, אם יקבל זה רק חסד.

אם יקבל זה רק חסד. זאת אומרת, מי זוכה?

אדם צדיק שומר תורה ומצוות, לא עובר עבירות,

מושלם.

עדיין אין עולם הבא.

למה?

אם אתה לא מאלה שהורו את דרכי ה' לבני האדם

ולא הנהגת אותם בדרך טובה, לא מגיע לך.

אם אתה, תראו את ההרצאה שנתתי במלון ויז'ניץ,

שם דיברתי על הנושא בהרחבה.

אבל אם אתה לא כזה,

אז אתה צריך לחכות לחסד מהאלוקים, בנדבה וטובה.

ולמה לא ישלם לו כמעשהו?

למה זה חסד?

העילה בזה, כי אם היה מעשה האדם כחול הים במספר,

אפילו שיש לו מצוות כמו חול הים במספר,

לא יהיה שקול.

זה לא יהיה שקול אפילו בטובה אחת,

מטובות הבורא יתברך עליו בעולם הזה.

וכל שכן אם יהיה לו חטא, חטא אחד.

אז מדובר בצדיק שאין לו שום חטא,

שהוא עושה את כל המצוות, ומצוותיו כמספר חול הים,

ואף על פי כן עוד לא מגיע לו.

רק חסד.

למה?

כי כל מה שהוא עושה לא שקול אפילו בטובה אחת שקיבל מהשם.

ואם ידקדק הבורא עם האדם

בתביעת הודאת הטובה,

יהיה כל מעשהו נכחד ונשקע בקטנה שבטובות הבורא עליו.

עכשיו, אם הקדוש ברוך הוא ידקדק עם האדם,

מה צריך לתבוע ממנו הודאה על הטובה שהוא מקבל כל פעם?

אז כתוב, כל הנשמה תהלליה, הללויה, שעל כל נשימה ונשימה צריך להודות להשם.

ואנחנו עושים את זה?

לא עושים. אז אם הוא יתבע אותנו על זה,

על הודאת הטובה שאנחנו חייבים לו,

אז יהיה כל מעשהו של האדם נכחד ונשקע בקטנה שבטובות הבורא עליו.

הרי כל נשימה זה החיים מחדש.

ואם הוא ימנע ממך אחת,

אבוד.

אז על כל אחת צריך להודות לו חיים מחדש.

נו, אז מה שווה כל המצוות שלך?

ומה שיהיה מגמול הבורא לו,

אינו מגיע לו על מעשיהו,

אלא הוא מחסד הבורא עליו.

אז כל מה שהקדוש ברוך הוא נותן לאדם על המעשים שהוא עושה, זה רק חסד מאיתו יתברך.

ועכשיו נביא לכם

מדברי הרמב״ם,

שמסביר

בהלקו תשובה

בפרק תשיעי.

כל זה אמרנו רק

בתור חסד מהבורא,

כיוון שמצד הדין לא מגיע לאדם שכר על מעשיו הטובים,

ולכן גם לא נזכר

שכר הזה בתורה.

כי התורה לא מזכירה

רק מה שמגיע לאדם על פי דין.

מה שלא מגיע על פי דין, איך התורה תזכיר? מה היא תגיד? שהקדוש ברוך הוא נותן חסד? מה, הוא מתחייב למישהו?

היא לא יכולה להבטיח דבר שהוא לא ברור שהוא על פי דין. על פי דין עושים אלה ומקבלים בית נגיד.

זה אפשר להבטיח אם תעשה ככה. אם בחוקותיי תלכו,

יהיה ככה. אם לא תלכו, יהיה ככה. זה אני יכול להבטיח.

אבל דבר שהוא גדרו חסד,

איך אפשר להבטיח הוא לא מצד הדין?

אז לכן התורה לא ציינה את הנושא הזה.

ועל זה אנחנו מביאים את דברי הרמב״ם להסביר

במה שהתורה כן מזכירה

את השכר של העולם הזה,

אף על פי

שגם שכר זה לא מגיע לאדם,

יש לפרש, כמו שכתב הרמב״ם, זיכרונו לברכה, בהלקרות תשובה, פרק ט' הלכה א',

וזה לשון הרמב״ם.

זה שכתוב בכל התורה כולה,

אם תשמעו,

יגיע לכם כך,

ואם לא תשמעו,

יקרה לכם כך,

תחיית המתים.

וכל אותם הדברים בעולם הזה,

כגון שובע ורעב

ומלחמה ושלום

ומלכות ושפלות

וישיבת הארץ וגלות

והצלחת מעשה והפסדו

ושאר כל דברי הברית,

כל אותם הדברים אמת היו

ויהיו

ובזמן שאנו עושים כל מצוות התורה, יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן.

ובזמן שאנו עוברים עליהן, תקראנה אותנו הרעות הכתובות.

נחזור.

אתה יכול לחזור?

לא, ראיתי שאתה לא מקשיב.

אתה יכול לחזור?

לא, ראיתי שאתה לא מקשיב. אתה יכול לחזור?

גם לא.

אתה יכול לחזור?

גם לא. ואתה, גם לא.

אז אני מדבר לעצמי.

חוזר.

זה מה שכתוב בתורה.

אם תשמעו, יגיע לכם כך.

ואם לא תשמעו, יקרה אתכם כך.

כמו בפרשות בחוקותיי. אם בחוקותיי תלכו, שכבתם בין מחריד, וחרם לתחור בארציכם, וכו' וכו', וכו'. ונתנה הארץ פרייה, וזהו, הכל.

ואם בחוקותיי לא תלכו, אז יהיה זה שדפון, ירקון, הכל.

פרשה הבאה, פרשות בחוקותיי.

בקיצור, כל מה שהתורה אומרת, שאם תעשו כך, יהיה לכם כך, ואם לא תעשו, יהיה לכם כך.

כל אותן הדברים בעולם הזה,

כגון

שובע ורעב,

שובע

זה אם תשמעו,

רעב זה אם לא תשמעו,

מלחמה ושלום

לא תשמעו, מלחמה, כן תשמעו, שלום,

וכן הלאה.

מלכות ושפלות,

ישיבת הארץ בגלות,

הצלחת מעשה בהפסדו,

ושאר כל דברי הברית.

כל אותן הדברים אמת היו ויהיו,

ובזמן שאנו עושים כל מצוות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן,

ובזמן שאנו עוברים עליהן

תקראנה אותנו הרעות הכתובות,

זאת אומרת, עושים רצונו,

כל ההבטחות מתקיימות, לא עושים רצונו,

באות כל הרעות הכתובות.

כל זה אמת היה ויהיה.

ואף על פי כן,

אין אותן הטובות

הן סוף מתן שכרן של המצוות.

אל תחשוב שיהן יהיה לך פירות ויהיה לך אוכל ויהיה לך שפע ויהיה לך שלום ויש לך שלווה ותהיה לך מלכות

ולא יהיו מלחמות והכול, זה סוף מתן השכר. לא, אל תחשוב כך.

אף על פי כן, אין אותן הטובות סוף מתן שכרן של המצוות.

ולא אותן הרעות

הן סוף הנקמה שנוקמים מעובר על כל המצוות.

גם מה שמקבלים את כל העונשים שכתובים, מחרידים,

כן?

שהשואה זה רק אחד מהם שם.

כל זה שלא תחשוב שזה סוף הנקמה שנוקמים מעובר על כל המצוות.

אלא כך הוא הכרע של הדברים.

הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה, זו עץ חיים היא.

וכל העושה כל הכתוב בה.

תקשיבו טוב.

וכל העושה כל הכתוב בה.

מקיים את כל המצוות.

ויודעו דעה גמורה נכונה.

זה לא מספיק לעשות כמו תוכי.

צריך גם לדעת

דעה גמורה נכונה.

אז הוא זוכה בה לחיי העולם הבא.

ולפי גודל מעשיו

ורוב חוכמתו הוא זוכה.

כמה הוא יזכה לחיי העולם הבא?

לפי גודל מעשיו.

ורוב חוכמתו הוא זוכה.

והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש

ונהגה בחוכמתה תמיד,

אתם שומעים מה התנאים?

אם נעשה אותה, נקיים את התורה ומצוותיה בשמחה

ובטובת נפש

ונהגה בחוכמתה תמיד,

שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה.

אז הקדוש ברוך הוא אומר, אתה כל כך שמח במצוות שלי ובתורה? אתה כל כך

טוב בנפשך שאתה עושה זאת?

אתה נוהג בחוכמה תמיד?

אתה באמת רוצה את הכול לעבוד אותי כל כך ככה?

אין בעיה.

כל מה שעלול למנוע אותך אני אסיר ממך.

כגון

חולי

לא יהיה לך חולי,

מלחמה לא תהיה מלחמה,

רעב לא יהיה רעב,

וכיוצא בהן. הכל יסיר ממך.

ישפיע עלינו כל הטובות

המחזיקות את ידינו לעשות את התורה.

לא רק זה השם ייתן לך כלים

לעשות את התורה.

כגון שבע ושלום,

ריבוי של כסף וזהב, אתם שומעים?

כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להם.

הוא אומר, אם אתה עושה את שלי, אני דואג לשלך.

כל מה שאתה צריך, אני אתן לך. שלא תצטרך לטרוח בענייני הגוף כלל,

אלא נשב פנויים,

פנויים,

ללמוד בחוכמה ולעשות את המצווה,

כדי שנזכה לחיי העולם הבא.

וכן, הוא אומר, אתם רואים שלא כל השכר

הוא בעולם הזה.

כל זה בשביל שתוכל להרבות חיילים לתורה,

שיהיה לך עולם הבא גדול. זה העיקר, לא פה.

לכן, פה זה לא סוף מתן שכרן

ולא סוף מתן עונשן,

אלא זה רק כדי לאפשר להקל עליך שתוכל למלא את המשימה.

וכן, הוא אומר בתורה,

לאחר שהבטיח בטובות העולם הזה,

וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצווה הזאת.

צדקה תהיה לנו

כי נשמור לעשות את כל המצווה הזאת.

וכן הודיענו בתורה שאם נעזוב התורה מדעת,

לא באונס,

מדעת,

ונעסוק בהבלי הזמן,

כי העניין שנאמר, וישמני שורון ויבעט,

יש לאדם אפשרויות לעשות עסקים, יש לו כסף, יש לו זה, אז הוא אומר,

עכשיו אני ארבה עוד

את ממוני,

ועל ידי זה, וישמני שורון ויבעט,

מה יקרה איתו?

שדיין האמת

יסיר מן העוזבים כל טובות העולם הזה,

שהן חזקו ידיהן לבעוט

ומביא עליהן כל הרעות

המונעים אותן מלקנות העולם הבא

כדי שיאבדו ברשעם.

והוא מה שכתוב בתורה,

תחת אשר לא עבדת את אדוני אלוהיך בשמחה וטוב לביו מרוב כל,

ועבדת את אויביך אשר ישלחנו אדוני בך.

נמצא שפירוש כל אותן הברכות והקללות

הוא על דרך זו.

כלומר,

אם עבדתם את אדוני בשמחה

ושמרתם את דרכו,

משפיע עליכם הברכות האלה

ומרחיק הקללות מכם

עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה,

כדי שתזכו לחיי העולם הבא,

וייטב לך לעולם שכולו טוב,

ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך.

ונמצאתם זוכים לשני העולמות,

לחיים טובים בעולם הזה המביאים לחיי העולם הבא.

שאם לא יקנה פה חוכמה ומעשים טובים,

אין לו במה יזכה

שנאמר כי אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול אשר אתה הולך שמה.

ואם עזבתם את השם

ושגיתם במאכל ובמשתה ודומה להם,

מביא עליכם כל הקללות האלו

ומסיר כל הברכות

עד שייחלו ימיכם בבהלה ובפחד,

ולא יהיה לכם לב פנוי

ולא גוף שלם לעשות המצוות,

כדי שתאבדו מחיי העולם הבא.

ונמצא שאיבדתם שני עולמות,

שבזמן שאדם טרוד בעולם הזה בחולי

ובמלחמה ורעבון,

אינו מתעסק לא בחוכמה ולא במצוות

שבהן זוכים לחיי העולם הבא.

עד כאן לשון הרמב״ם, זיכרונו לחיי העולם הבא.

אז זה מה שהוא אמר,

ומה שהתורה כן מזכירה את שכר העולם הזה,

אף על פי שגם זה שכר,

שגם שכר זה לא מגיע לאדם,

אז הוא אומר שכל זה שכתוב בכל התורה, אם תשמעו יגיע לכם כך, ואם לא תשמעו יקרה אתכם כך.

כל אותם הדברים בעולם הזה, כגון צובע ורעב, מלחמה ושלום, מלכות ושבלוט וישיבת ארץ וגלות והצלחת מעשה ובהפסדו,

משאר כל דברי הברית, כל אותם הדברים אמת היו ויהיו,

ובזמן שאנו עושים למצואות התורה, הגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן,

ובזמן שאנחנו עוברים עליהם, תקרנו אותנו הרעות הכתובות.

ואף על פי כן, אין אותן הטובות, הן סוף מתן שכרן של המצוות,

ולא אותן הרעות הן סוף הנקמה שנוקמים מעובר על כל המצוות.

הבנתם?

אלא הקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נקיים את התורה שהיא עץ חיים ונעשה אותה, וכל הכתוב בה,

ונדע דעה גמורה ונכונה ונזכה בה לחיי העולם הבא. ואיך זוכים?

לפי גודל המעשים שלנו ולפי רוב החוכמה זוכים.

ואז הקדוש ברוך הוא, אם הוא רואה שאנחנו שמחים וטובי לב בתורה ובמצוות ומקיימים אותה,

ורוצים להגות בתדיר, יסיר מאיתנו כל המונעים חולי,

ורעב, ומלחמה וכו',

וייתן לנו שלום וכסף והכל מה שצריך,

העיקר שנוכל להתמיד ולהיות פנויים, לשבת, לעסוק בחוכמה ולקיים מצוותיה.

טוב או לא טוב?

פסקה טובה, לא?

ואם לא עושים כך, כל הקללות שכתובות בתורה יחולו על ראשם.

כל המונעים,

בשביל שיפסידו את העולם הבא.

לא רצית?

עד הסוף.

הבנתי הוכם?

זהו.

אז עכשיו רואים שכדי לזכות

לחיי העולם הבאה,

אומר רבנו בחייה שצריך עוד יותר מזה.

צריך גם להורות את בני האדם, את עבודת האלוקים ולהנהיגם בדרך טובה.

זה ודאי זוכה לעולם הבא.

אחרי הצדקתו

והצטרף לצדקו

ואמונת ליבו וסבלו,

זוכה לחיי העולם הבא.

אבל האחרים,

גם אם יעשו את כל התורה ומצוות והכול,

זה רק חסד מאת השם יתברך

שישלם להם, כי לא יוכלו לשלם אפילו על טובה אחת. ועוד אם יש לו חטא, וואי וואי וואי וואי.

כן.

עכשיו,

דבר נוסף

הוא מהם,

כי המעשה הטוב,

אנחנו לומדים פה בגמול העולם הזה והעולם הבא.

אמרנו שאת הגמול של העולם הבא והעונש

לא פירש הנביא משה רבנו מאומה בספרו בעבור כמה פנים.

אז אחד מהדברים, אמרנו, שהקדוש ברוך הוא לא גילה משום שזה חסד, וחסד זה לא על פי דין,

אז לכן לא כתוב בספר תורה בדיוק

את השכר של העולם הבא.

אלא זה נרמז לך,

למען ייטב לך, וערכת הימים, כמו שאומר הרמב״ם. למען ייטב לך, לעולם שכולו טוב, וערכת הימים, לעולם שכולו ארוך.

עכשיו, דבר נוסף. למה לא מזכיר לנו בדיוק

את השכר של העולם הבא ואת עונשו בתורה?

כי המעשה הטוב מתחלק לשני חלקים.

ממנו נסתר,

אין משקיף עליו אלא הבורא בלבד.

זאת אומרת,

כל מעשה טוב שאנחנו עושים,

יש את החלק הנסתר ממנו,

שאף אחד לא יכול לדעת מה זה,

איך אנחנו עושים אותו בפנימיותנו וכולו.

אין משקיף עליו זולת הבורא,

כמו חובות הלבבות ודומה להם.

זאת אומרת, אם כתוב לא תשנא את אחיך בלבביך, אני יכול לדעת אם הוא שונא או לא שונא?

לא תקום, לא תיטור, אני יכול לראות?

לא יכול לראות. זה דבר נסתר.

וממנו נראה על האיברים,

אבל יש מעשים טובים שהם נראים על האיברים,

ואיננו נסתר מן הברואים.

ואלה נקראות המצוות הנראות על האיברים, כגון תפילין, ציצית, רואים שהבן אדם מקיים.

והבורא יתברך גומל על המעשה הנראה על האיברים

בגמול נראה בעולם הזה.

וגומל על המעשה הצפון והנסתר

בגמול נסתר, והוא גמול לעולם הבא.

אז על מה שעושים נראה, מקבלים בעולם הנראה.

כן, תכף תשמע.

ועל הנסתר בגמול נסתר, והוא גמול לעולם הבא.

זאת אומרת,

ועל כן זכר דוד המלך עליו השלום במילה שמורה על העניין.

מה רב טובך אשר צפנת ליראיך,

פעלת לחוסים בך נגד בני אדם.

וכן דרך העונש

הנראה והנסתר

כדרך הגמול.

כמו שבגמול על הנראה מקבלים בעולם הזה.

ועל הנסתר בעולם הבא.

גם בעונש.

מה שאדם עושה, דברים אסורים בנגלה, יקבל עונש בנגלה.

מה שהוא עושה בנסתר, יקבל בעולם העניין.

מה זה, מרב טובך אשר צפנת ליראיך,

פעלת לחוסים בך נגד בני אדם? זה מתחלק לשתיים.

יראיך זה דברים שהם בלב. לא יודעים מי ירא שמיים, מי לא. זה לא רואים את זה.

אז כתוב, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך?

אלה שצפון בליבם היראה,

צפון להם השכר לעולם הבא.

מה רב טובך, כמה הרבה טוב, צפנת.

צפון להם, לא עכשיו.

צפון להם.

למי?

ליראיך.

איפה היראה? גם היא צפונה.

נסתרת.

אלה שמור להם שכרם לעולם הבא.

פעלת,

זה פה בנגלה, פעלת לחוסים בך נגד בני אדם.

יש כאלה חוסים בקדוש ברוך הוא רק נגד בני אדם. כשהם נגד אנשים,

אז הם עושים מצוות, מה לא יעשה? רואים כולם שהוא לא עשה.

אז נגד בני אדם הם עושים. לאלה הוא משלם פה.

נגד זה בגדול. מול, מול, כן.

אז זאת אומרת, דוד המלך אמר את זה בקצרה, בפסוק אחד.

הבנתי. תהיו כן. והראיה על זה,

כי האל יתעלה ערב לעמו על העבודה הנראית על האיברים,

גמול נראה מהר בעולם הזה.

והוא המפורש בפרשת אם בחוקותיי, תלכו.

וכן ערב להם על העבירות הנראות, הגלויות, עונש, נראה מהר בעולם הזה.

למה?

לפי שאין להמון העם אלא מה שנראה מהמעשים,

לא מה שנסתר.

והוא מה שאמר הכתוב, הנסתרות לאדוני אלוהינו,

והנגלות לנו לבנינו עד עולם.

ואמר הכתוב, ואם עליהם יעלימו עם הארץ

את עיניהם מן האיש ההוא,

ושמתי אני את פניי באיש ההוא ומשפחתו.

כן?

זאת אומרת, אם מעלימים עין

מן האיש ההוא,

אני אשים את פניי באיש ההוא ובמשפחתו.

מה שאתם רוצים להעלים אני אגלה.

רואים מפה למה הקב' משלם על הנגלה בעולם הזה ועל הנסתר בעולם העליון? באמת כל השכר היה צריך להיות שמור לעולם הבא.

אבל אם בן אדם לא היה רואה שום דבר שאדם מקבל שכר בכלל,

אז הוא היה מתייאש מהעבודה.

אבל על מה הוא יכול כאילו להתייחס?

הוא רואה אדם עושה מצוות.

נותן לולב, בונה סוכה, שם תפילין, זה, הוא רואה שהוא עושה מצוות.

אז על הנגלה משלם הקב' משהו פה בשביל שיראו שמקבלים שכר.

אבל אוי ואבוי אם הוא ישלם לכל בן אדם את כל מה שמגיע לו פה, מה יישאר לו לעולם הבא? עיקר השכר זה העולם הבא.

אז על הנראה, בשביל שלא יגידו אנשים, הם יגידו מה זה, איפה זה,

או שיראו עוברים עבירות, עושים עבירות כבר איזה, ולא מקבלים שום עונש,

אז הם יטמאו.

אז הקב' ברוך הוא ממהר לשלם שכר בעולם הזה ועונש

לעוברים

על הדברים הנגלים של שניהם.

אבל על הנסתרים, בלאו הכי לא יודעים שהם עשו.

מה יואל אם תיתן או לא תיתן, לא ידעו על מה.

אז זה שמור.

לצדיקים, לעולם הבא, ולרשחים בגיהנום.

אך העבודות והעבירות הצפונות בלב,

דין גמולן על הבורא יתברך בעולם הזה ובעולם הבא.

על כן הניח הספר פירוש גמול העולם הבא.

אז העבודות, פירושו שאדם עובד את השם.

מי שעובד את השם ומי שעובר עבירות,

והעבודות בעבירות שהן צפונות בלב,

דין הגמול

בעולם הזה ובעולם הבא על ידי הבורא יתברך.

ועל כן הניח הספר פירוש גמול העולם הבא.

כי איך תוכל לדעת על מה זה ולמה זה? אז לכן זה נשאר

גמול העולם הבא, ועל זה אי אפשר לפרש.

אז אמרנו את הפסוק, ואם עליהם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא,

מפני שהוא עבד עבודה זרה בסתר,

אז נפשו תיכרת,

ולא יהיה לו חלק בעולם הבא.

אבל אם עבד עבודה זרה בגלוי,

ובית הדין נתנו לו עונש סקלה בעולם הזה,

אז יש לו חלק לעולם הבא.

אז כל דבר שהוא נעלם,

העונש יותר חמור לעולם הבא.

כל מה שהוא גלוי, העונש יותר קל.

הרי שעל העבירות הגלויות השם מעניש בעולם הזה,

ועל העבירות הנסתרות השם מעניש בעולם הבא.

עוד טעם,

כי הגמול והעונש הנזכרים בספר דיבר הנביא בגבול העולם הזה ועונשו לאנשי העולם.

ומפני שהיה יהושע בן יהוצדק בעולם המלאכים,

אמר לו זכריה הנביא, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.

כי זה דרך הייחול וההפחדה,

שיהיה כראוי לזמן ולמקום.

ועתה הבן.

אז זאת אומרת,

הגמול והעונש הנזכרים כן בספר.

דיבר הנביא בגמול העולם הזה ועונשו לאנשי העולם.

אבל אצל יהושע בן יהוצדק,

שהוא היה בעולם המלאכים,

עליו נאמר, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, שמה, בעולם ההוא.

כי זהו דרך הייחול וההפחדה. ייחול זה לייחל

תקווה,

טובה מיועדת,

והפחדה

זה הצד השני.

כי הדרך של ייחול והפחדה זה כראוי לזמן ולמקום של כל אחד. באיזה זמן הוא נמצא?

מה הזמן שהוא פועל ועושה?

ומהו המקום שבו הוא נמצא?

אז כיוון שהוא היה בעולם המלאכים, אמר לו, ונתתי לך מהלכים.

בין העומדים האלה, המלאכים נקראים עומדים.

הושרפים עומדים לא ממעל.

ולכן

מדבר אליו במקום שבו הוא נמצא.

אז אחד הטעמים, אמרנו, שמשה רבנו הזכיר בתורה רק את השכר והעונש לעולם הזה,

זה מפני שהוא דיבר אל אנשים שהיו בעולם הזה.

אבל נשמת יהושע בן יהוצדק, הכהן הגדול, הייתה מופשטת מהגשמיות והעומדת בעולם המלאכים.

לכן אמר לו, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.

כי כך מנהג העולם.

כאשר רוצים להשפיע על מישהו,

על ידי שמבטיחים לו שכר או מאיימים עליו בעונש,

אז מבטיחים לו שכר ומאיימים עליו בעונש בהתאם לזמן ולמקום,

כדי שהדברים יעשו את הרושם הראוי.

עוד דוגמה למה זה לא כתוב,

שגמול העולם הבא אין תכליתו אלא להידבק באלוהים ולהתקרב אל אורו העליון.

כמו שכתוב בישעיה הנביא, והלך לפניך צדקך,

כבוד אדוני יאספך.

ואמר דניאל,

והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע.

ואמר איוב, לאור באור החיים.

ולא יגיע אליו,

אלא מי שרצה בורא בו,

ורצון הבורא שורש הגמול.

כמו שכתוב, כי רגע באפו חיים ברצונו.

הכל תלוי ברצון הבורא.

רגע באפו.

חיים ברצונו.

ואמר בפרשת אם בחוקותיי רמזים שמורים על הרצון מאלוהים,

והוא מה שאמר,

ולא תגעל נפשי אתכם.

ואמר, ופניתי אליכם והייתי לכם לאלוהים, ואתם תהיו לי לעם.

אז רואים מפה עוד דבר.

היות שגמול העולם הבא אין התכלית

אלא להתדבק באלוהים ולהתקרב אל אורו העליון,

כמו שכתוב, והלך לפניך צדקך,

זאת אומרת, הצדקה שאתה עשית בעולם הזה תלך לפניך אחרי מותך,

וכבוד אדוני יאספך אליו,

הרי שהשכר של העולם הבא הוא דבקות הנפש בשם והתקרבותה לאורו העליון.

ונאמר עוד,

והמשכילים יזהירו כזוהר או רקיע.

זאת אומרת, הם יהיו קרובים ומזוכחים כל כך כזוהר הרקיע,

שאין בו גשמיות כלל.

ואמר, לאור באור החיים.

ורק מי שרוצה בו הקדוש ברוך הוא,

רק מי שהקדוש ברוך הוא רוצה בו יכול להגיע לדבקות ולהתקרבות זו.

ומאחר שרצונו זה של הבורא הוא כל היסוד של שכר העולם הבא,

כמו שכתוב, כי רגע בה פה חיים ברצונו,

ומאחר שבפרשת בחוקותיי נאמרו הפסוקים

שיש ללמוד מהם שכאשר נשמור את התורה אז האלוהים ירצה בנו,

כמו שנאמר, ולא תגעל נפשי אתכם.

ונאמר, ופניתי עליכם,

ובאיתי לכם לאלוהים, ואתם תהיו לי לעם.

אם כן, הרי גם שכר העולם הבא נזכר בתורה,

אבל ברמזים,

לא בביאור, כי הכול תלוי אם רצון הבורא יהיה או לא יהיה,

שתדבק בו וכמה.

אז אי אפשר להגדיר את זה בדיוק, כי זה תלוי

לפי רצון הבורא.

מי שקרא פעם זוהר תרומה כתוב שם,

מעלת המחזיר בתשובה עד כמה הקדוש ברוך הוא משתוקק אליו

בכל יום,

ובשעת נפילת אפיים מבקש את דיוקנו,

ומעטרים אותו בכתר מלכות ומכניסים אותו בשבעים עולמות ששום אדם בעולם

לא זוכה,

ומלווים אותו מלאכי השרת,

בסיפור-סיפור גרנדיוזי.

זאת אומרת, זה בדיוק מה שאמר כאן,

מי שמורה את בני האדם, את עבודת האלוקים, ינהיגם בדרך טובה, הוא בן העולם הבא.

מתאים למה שאמרנו עכשיו בהמשך,

שזה הרצון העליון רוצה בו.

חיים ברצונו.

ממילא אם הוא מביא לו את בניו,

מחזיר לו את הבנים הביתה,

למה שהקדוש ברוך הוא לא יאהב אותו ולא ירצה אותו קרוב אצלו?

המציל הראשי,

למה שהוא לא ירצה אותו קרוב אליו?

מי יש לו עוד כזה שדואג לו כל כך להביא את הבנים שלו בחזרה?

אז לכן זה מובטח לחיי העולם הבא.

טוב,

והביטחון על האלוהים

במה שיעד בו הצדיקים מגמול העולם הזה והעולם הבא על העבודה,

שהם עובדים את השם,

שישלמהו למי שראוי לו,

וכן ישלם העונש למי שראוי לו,

מן הדין על המאמין וביטחונו על האלוהים בזה,

מהשלמת האמונה באלוהים,

כמו שכתוב,

והאמין באדוני ויחשביה לא צדקה.

ואמר דוד המלך,

לולא האמנתי לראות בטוב אדוני בארץ חיים.

הביטחון על האלוהים שישלם את שכר העולם הזה והעולם הבא,

שהוא הבטיח לצדיקים עבור עבודתו למי שהוא ראוי לו,

ושישלם לו כמוכן את העונש למי שהוא ראוי לו.

זוהי חובה על המאמין.

והאמונה הזו היא אחד מעיקרי האמונה באלוהים.

כמו שכתוב, והאמין באדוני ויחשביה לא צדקה.

ונאמר לולא האמנתי לראות בטוב אדוני בארץ חיים, פירושו

מתן השכר בארץ חיים בעולם הבא.

ואין ראוי לבטוח על מעשהו הטוב

ויבטיח נפשו בגמול העולם הזה והעולם הבא על מעשהו,

אך יטרח וישתדל בהודאה לטובות הבורא התמידות עליו

ולא לתקוות גמול עתיד,

שיתחייב לו במעשהו,

אך יבטח על האלוהים בו אחר ההשתדלות

לפרוע הודאת הבורא על גודל טובתו עליו.

כמו שאמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה,

אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס,

אלא יבוא כעבדים המשמשים את הרב שלו על מנת לקבל פרס,

ויהי מורש שמים עליכם.

אז לא נכון מצד המאמין לבטוח במעשיו הטובים,

ולא נכון שיהיה בטוח אצלו שיקבל את שכר העולם הזה והעולם הבא עבור מעשיו. לא נכון לחשוב ככה, לא נכון להאמין ככה, לא נכון לבטוח בזה,

אלא יתאמץ וישתדל להודות לבורא עבור הטובות שהוא עושה לו תמיד.

לא מתוך תקווה להשיג בעתיד את השכר שיגיע לו עבור מעשיו,

אלא אחרי שישתדל לפרוע לבורא את ההודעה שהוא חייב לו תמורת הטובות הגדולות,

יבטח על האלוהים שייתן לו שכר עבורה בתור חסד,

לא כגמול על מעשיהו, כמו שלמדנו קודם.

כמו שאמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס.

אלא יבוא כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס.

ויהי מור השמיים עליכם.

והיה אחד מן החסידים אומר,

לא יגיע האדם אל גמול העולם הבא במעשיהו

אם מדקדקים עמו בחשבון

במה שהוא חייב לאלוהים על טובותיו עליו.

אבל בחסד האלוהים עליו,

רק בדרך כזו,

שזה חסד האלוהים עליו, על כן אל תבטחו במעשיכם.

ועל זה אמר דוד,

ולך אדוני חסד

כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו.

אז אחד החסידים אמר,

אם יעשו חשבון מדויק כמה חייב אדם לאלוהים על הטובות שעשה לו,

שום אדם לא יוכל להגיע לשכר העולם הבא,

אם לא על ידי חסד האלוהים בלבד.

לכן אל תבטחו על מעשיכם

אלא על חסד האלוהים.

ודוד המלך אמר, בעניין זה הולך אדוני חסד

כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו.

אז איך זה שמי שמחזיר בתשובה הוא זוכה ודאי?

אפשר להגיד בזה טעם

משום הכרת הטוב,

שהוא מכיר טובה לקדוש ברוך הוא על זה

שהוא חי,

והוא יכול לפעול בחייו

בשביל שכולם יכירו טובה לקדוש ברוך הוא.

זאת אומרת, הוא לא מסתפק במה שמוטל עליו,

הוא מעמיס על עצמו עוד ועוד עבודה לתקן עולם במלכות שדי. הוא הופך להיות שותף של הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.

אז הכרת הטוב הזאת היא המעלה הגדולה ביותר.

ומה עוד שהוא מתחסד עם קונו.

כי מצד הצדיקות לכאורה הוא עושה מה שמוטל עליו. צדיק זה עושה מה שהוא צריך. חסיד עושה לפנים משורת

יותר ממה שהוא צריך.

אז הוא לא דואג רק לשלמותו הוא, הוא דואג לשלמות של אחרים גם כן.

אז הקדוש ברוך הוא ודאי שצריך להחזיר לו מידה כנגד מידה, לא?

אז יצא שמה שהקדוש ברוך הוא מתחסד איתו זה יהיה על פי דין.

אתה עשית עימדי חסד כביכול.

ואני הרי נותן עולם הבא בחסד כי על פי גמול לא מגיע לבן אדם.

כנגד כל הטובות שהוא עושה אפילו,

שהקדוש ברוך הוא עושה לו.

אבל אם אתה מחייב אותי במידה כנגד מידה,

כשאתה מתחסד,

אז אני מחויב להתחסד, אז זה כבר על פי דין.

אז הוא מקבל על פי דין

את החסד

של העולם הבא.

זאת אומרת,

אדם שעושה לפנים משורת הדין

ולא מסתפק

אלא לוקח למטרה להנהיג את בני האדם לעבודת השם,

להורות אותם מדרך השם,

להנהיג אותם בדרך טובה,

האדם הזה מובטח שהוא בן העולם הבא.

רבי יחנן יומר לך מה שאומר.

רוסו אגבו, רוסו אגבו, רוסו אגבו.

שנה אמר אדם אבו וסמאן ספגו יחדיל תורו ידיר.

בעזרת השם, ברוכים, חברים, חברי הכנסת.