חובות הלבבות - שער הבטחון | יא | פרק ג

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שיעור מספר 11 בשער הביטחון חובת הלבנות

אבל מי שיבטח על הבורא והוא ממרא אותו

כמה הוא שחל

וכמה דעתו חלושה בהכרתו

כי הוא רואה

כי מי שנתמנה לו מבני אדם על דבר כשהוא

מצווה אותו להתעסק בצורך מצרכיו

או מזהיר אותו מדבר ויעבור על מצוותיו ויגיע לממנה עוברו על מצוותו

כי יהיה הסיבה החזקה להימנע ממנו העשות מה שפטח עליו בו.

מי שבוטח על הבורא

והוא ממרא אותו

דהיינו, ממרא את רצונו של הבורא ולא מקיים את רצונו

כמה הוא שחל

בזה שהוא בוטח בבורא

כמה הוא שחל

מדברים על אחד שבוטח בבורא והוא ממרא אותו, ממרא את רצונו

כמה הוא שחל טיפש

כמה דעתו חלושה והכרתו.

מדוע?

כי הוא רואה הרי

כי מי שנתמנה לו מבני האדם על דבר,

כשהוא מצווה אותו להתעסק בצורך מצרכיו

או מזהיר אותו מדבר

ויעבור על מצוותיו

ויגיע לממנה עוברו על מצוותו,

דהיינו,

אחד לקח בן אדם וציווה אותו להתעסק במשהו בשבילו, תעשה לי פעולה פלונית אלמונית.

הוא אומר לו, תיזהר, אל תעשה דבר פלוני.

והוא עובר על המצווה שהוא ציווה אותו,

ונודע לו הדבר לממנה אותו,

הרי זה יהיה הסיבה החזקה להימנע ממנו העשות מה שפתח עליו בו.

ודאי שהוא לא ייתן לו עד מה שהוא חשב שהוא יקבל ממנו.

זאת אומרת,

אתה לא שמעת לי,

אתה עברת על דברים, אתה רוצה עוד שאני אפרע לך ואתן לך?

איך ייתכן?

אתה בוטח בי שאני אשלם לך שכרך מושלם,

ואתה ממרא את פי, אומר הקדוש ברוך הוא, איך אתה רוצה שאני אשלם הרי?

אתה כל כך שחל,

אתה הכרה שלך כל כך חלושה,

שזה לא יאומן.

איך אתה יכול להאמין שיהיה כזה דבר?

כל שכן מי שעבר על חוקי האלוהים ומצוותיו,

אשר יעד והעיד עליהם,

אז כל שכן שתהיה תוחלת הבוטה עליו נכזבה כשימרהו.

כל מה שאתה מייחל שתקבל מהקדוש ברוך הוא,

ודאי שאתה

תתאכזב ולא תקבל.

תהיה נכזב,

ולא יהיה ראוי להיקרא בשם בוטח באלוהים בכלל.

איזה מין בוטח?

על סמך מה אתה בוטח?

זה כמו אחד שיגיד,

תשמע ממני, אני יש לי פטנט,

אני לא מפקיד בבנק כסף,

ותראה שתמיד ייתנו לי מה שאני אבקש.

הוא אומר לו, אני מפקיד כל הזמן כסף, ולא תמיד מקבל גם מה שיש לי שם.

מחתימים אותי, רוצים ערבים, על הכסף שלי.

ואתה אומר, אתה לא תפקיד גרוש בבנק ותקבל תמיד כשתיגש לדלפק?

מה, אתה טיפש?

זה בדיוק הבוטח.

בוטח באלוקים וממראה את דברו, לא עושה.

לא עושה מה שהוא אומר, ובטוח שיקבל.

איך יכול להיות דבר כזה? צריך להיות טיפש,

שאין כדוגמתו.

הוא גם לא נקרא בוטח, הוא נקרא אהבל.

כמו שאמר הכתוב באיוב, כי מה תקוות חנף,

כי יבצע, כי יש אל אלוהו הנפשו,

הצעקתו ישמעאל.

שטוטניק.

ירמיהו אומר, הגנוב,

רצוח ונאוף,

וישבע לשקר.

כל זה, ואתה רוצה שהקדוש ברוך הוא ייתן לך משהו ויענה לך וישמע אותך.

ואומר ירמיהו, ואתם

ועמדתם לפניי בבית הזה אשר נקרא שמי עליו?

המערד פריצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו?

אתם גונבים ורוצחים ונואפים ונשבעים לשקר ובאים ועומדים לפני בבית.

מה אתם חושבים, זה מערד פריצים?

אז זאת אומרת, מפה אנחנו רואים שבוטח, שממרה את פי ה'

תשכח מזה שהקדוש ברוך הוא עוד תקבל עונש על זה.

ההקדמה החמישית

שיתבאר אצלו

כי השלמת הדברים המתחדשים בעולם הזה לאחר היצירה

הוא בשני דברים.

אז צריך להיות ברור לנו ומבואר לנו

שהשלמת הדברים המתחדשים בעולם הזה לאחר היצירה

הוא בשני דברים.

זאת אומרת, יש דברים שנוצרו בעולם ואחר כך יש השלמתם במשך הזמן.

באיזה אופן זה קורה?

זה בשני דברים.

אחד מהם, גזירות הבורא יתעלה וחפצו ביציאתם אל גבול ההוויה.

דהיינו,

השם גוזר וחפץ שדברים מסוימים

יצאו לפועל אל גבול ההוויה ויתהוו.

מה שלא היה קודם, התהווה עכשיו.

זה בגזירת הבורא.

אז זה

ישירות דרך הבורא, מתבצע.

ויש דרך שנייה.

זה סיבות ומצועים.

סיבות,

זה דבר שהוא ראשוני,

ואחריו יש מסובב,

והמסובב יכול להיות סיבה לעוד מסובב,

והמסובב יכול להיות

לעוד אחד.

ויש מצועים שזה בא דרך

שלישי ורביעי עד שזה מגיע אל האדם שמגיע לו משהו.

אנחנו נראה דוגמאות.

מהם קרובים ומהם רחוקים.

זאת אומרת שהסיבות יהיו או קרובות או רחוקות.

מהם נגלים, מהם נסתרים.

מהם שנודעו לך ומאלה שלא נודעו.

מאלה שגלויים ומאלה שלא.

וכולם רצים להשלים את מה שנגזר הווייתו

והיראותו

בעזר האלוהים להם על זה.

היה בן אדם אחד

שהדליק את עצמו באלג'יריה,

ומזה נהיה האביב הערבי.

נהיה הפגנות,

נהיה תסיסה,

וזה הועתק אחר כך למדינות ערב הנוספות,

ועד היום הם הורגים אחד בשני וטובחים מאחד.

זו הייתה הסיבה הראשונה.

זה גרם לסיבוב נוסף שם,

משם זה גרר לשם, ומשם לשם, וכן הלאה. ואתה רואה שיש סיבה אחת ראשונית.

וזו לא הסיבה שהוא הדליק.

זה שלא נתנו לו עבודה, וזה שפיטרו אותו, וזה שעשו לו ככה. וההוא שהיה בדיוק, אשתו הרגיזה אותו בבוקר,

והיא אמרה לו ככה, ובגלל זה הוא לא ענה לו, ואז הוא שרף את עצמו, וככה.

וככה זה הולך.

והיא לא עשתה את זה בגלל שאבא שלה אמר לה ככה, והוא כאילו, היי, כמה סיבות.

והכול מתגלגל בעולם, ואף אחד לא יודע את ההקשרים.

וכולם רצים להשלים מה שנגזר הווייתו והיראותו בעזר האלוהים להם על זה.

הנה, דוגמה,

דמיון הסיבות הקרובות.

דמיון הסיבות הקרובות.

כהוצאת המים ממעמקי הארץ בגלגל בכלים המעלים את המים מן הבאר,

סיבתו הרחוקה

זה האדם,

שהוא קושר את הבהמה אל הגלגל,

ומניעתו להעלות המים מתחתיות הבאר אל פני הארץ.

זאת אומרת,

מה זה סיבה קרובה?

הסיבה הקרובה להוצאת המים זה גלגל, יש גלגל,

ויש דלי.

אז הדלי הוא הכי קרוב

למים, להוציא את המים

בחבל, בגלגל, הם עדיין נקראים סיבות קרובות.

מה זו סיבה רחוקה שגרמה להוצאת המים?

זה האדם שלקח בהמה,

קשר אותה אל הגלגל,

שהיא תסובב את הגלגל, וככה יעלה הדלי עם החבל למעלה.

אז הסיבה הקרובה זה הדלי, הסיבה הרחוקה

זה האדם.

ברור.

עכשיו,

אך הסיבות אשר בין האדם והכלים

מצועים בין שני הדברים.

מה הם?

זה הבהמה והעיגולים,

שכל אחד מניע קצתם את קצתם,

והחבל.

אז יש סיבה רחוקה זה האדם,

יש סיבה קרובה זה הדלי,

וביניהם זה מצועים.

הבהמה, הגלגל והחבל. הם ממוצעים בין הסיבות.

עד פה ברור.

ואם יקרה פגע על אחת מן הסיבות הנזכרות,

לא ייגמר העניין המכוון בהם.

אם מתנתק עד לי מהחבל,

אם החבל נקרע,

אם הוא נפל מהגלגל, אם הגלגל נשבר,

אם הבהמה מתה,

אם כל דבר בדרך.

כן?

לא יקרה מה שהיום חובר מסיבה קרובה לרחוקה עם המצועים.

לא יתקיים.

כל מגילת אסתר

זה סיבה רחוקה וסיבה קרובה,

והכל באמצע. אם לא היה קורה פרט אחת בכל מה שכתוב במגילה,

לא היינו פה היום.

זה היה צריך להיות בדיוק, ובתזמון מסוים, ובדיוק כשהוא ייכנס ויראה אותו נופל על המיטה,

בא גם לכבוש את המלכה איתי בבית,

וכל הדברים. אם לא יקרה אחד מהמקרים האלה שקרו,

לא היינו פה.

עכשיו תבינו כמה הקדוש ברוך הוא צריך לתכנן את הכול.

כי כל רגע משתנה דבר, כי אני מחליט פתאום ככה.

וההחלטה שלי גורמת

לדברים שאו ייעצרו או יזרמו.

ואז או שזה ייתן עבודה או שלא ייתן עבודה.

או שיעשה דבר טוב, או שיעשה דבר לא טוב. או שיעשה ככה.

עכשיו אני מחליט, אבל יש עוד אחד שמחליט. אחריי.

או לפניי.

ובדרך.

ואחד אומר, אתה יודע מה? אני נוסע לאבי.

פתאום אתה שואל אותו, איפה אתה? הוא אומר, לא, לא, אל תשאל, אשתי צלצלה,

הייתה תאונת דרכים, אני חייב הייתי לרוץ בזה. אז הלך הכול.

כל התוכנית, תביא, והיה בטוח שהוא הולך להביא, אין.

עכשיו לך תשמור שהכל יהיה בסדר עד שיצאה הסיבה האחרונה.

נו, לך תכנן עם עולם כזה שכל רגע מחליט משהו אחר.

והקדוש ברוך הוא משתלט על הכול ומסדר הכול, והכל בגזירתו והוא מהווה את הכול.

בין אם זה בגזירה ישירה,

בין אם זה על ידי סיבה רחוקה וקרובה ומצועים והכול,

הכול יצא בגזירתו,

כפי הווייתו, בזמן שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה וכו' וכו'.

וכן שאר המעשים היוצאים אל גבול ההוויה לא יתקבצו מן האדם מזולתו,

כי אם בגזירת האלוהים והזמנתו הסיבות אשר בהן יגמרם.

שום דבר בחיים שלך לא תוכל לבצע עד הסוף?

אם השם לא גזל.

כל הסיבות, כל המצועים, זה ביד שלו, הוא מחליט.

הוא רוצה שזה לא יצא, הוא ידאג שיקבל טלפון מאשתו.

הוא ידאג שיהיה ככה.

אתמול היה צריך לבוא פה מישהו,

מצלצל, אומר, יש לי פאנצ'ר.

פאנצ'ר באופניים החשמניים.

הוא אומר, זה פאנצ'ר שני.

היה לו אחת, וזה ספייר. גם הספייר הלך הפעם. פאנצ'ר.

נו, אז הייתי צריך ללכת להביא אותו לפה בשביל שיעשה את מה שהוא אמר.

אז יש כל מיני דברים.

בשביל שיגיע הדבר לקיומו,

יש כל מיני דברים ומצועים וסיבות שהשם גוזר. למה הוא גוזר ככה? מה הסיבה שצריך ללכת לפה, לשם, לשם? לך תדע, יש דבר שאתה לא יודע היום.

אבל יום אחד אתה תבין למה הלכת למקום פלוני והיית צריך להביא אותו.

כי יכול להיות שהכתובת הזאת שאתה ראית, ומה שראית, ומה שאתה הבנת, ואיך שנסעת, ואני לא יודע מה זה יעזור לך באיזשהו דבר שיבוא אחר כך, שבכלל לא קשור למקרה הזה,

אבל כבר שתלו לך את הדבר הזה כדי שאחר כך יצא משהו מזה.

כמו שאמר שמואל,

כתוב בשמואל א', ולא נתקנו עלילות.

חנא אמרה, ולא נתקנו עלילות.

ואמר, גדול העצה ורב העלילייה על בני אדם.

אז הקדוש ברוך הוא מחולל את העלילות,

והוא רב העלילייה על בני אדם.

ואמר, כי הייתה סיבה מעים אדוני,

ואם תהיינה סיבות נעדרות בכלל,

לא תיגמר יציאה דבר מן הפעולות הטבעיות אל גדר ההוויה.

אז הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם בדרך של סיבה ומסובב,

עילה ומעולל.

ולמה זה צריך ללכת בקשרים כאלה במקום שזה יבוא ישיר?

יש לקדוש ברוך הוא חשבון על כל חלק וחלק שבן אדם

נגיד בדבר טוב.

אני אומר לך, תעשה טובה, תעביר לו את הספר,

ואתה מעביר לו את הספר. יכולתי לכאורה לצאת מפה, לתת לו את הספר וכו',

אבל מן השמיים אני תזכות אותך להיות גם כן בתוך המצווה.

לך תחלק דיסקים. הלך, חלק דיסקים.

כל מי שהושפע מהם, זכה.

זאת אומרת, בן אדם בעצם,

לפעמים אפילו דבר שנראה שולי,

נראה שולי,

הדבר הזה הוא בחשבון גדול אצל הקדוש ברוך הוא. למה?

לפעמים נותנים לבן אדם הזדמנות, אומרים לו, קח רגע, זה אומר, לא, אין לי זמן, עכשיו אני ממהר או הולך?

אה,

נתנו לך הזדמנות,

לך תדע מה היה יוצא מזה אם היית עושה את זה.

לא עשה, לא, אין לי, אני לא זה.

בוא תעזור לנו להוריד, לא אנחנו מאחרים.

הפסידו.

הפסידו.

היו פה שניים אתמול, ביקשו מהם, בואו תעזרו. לא, נחן מרי.

מרי, שלום.

יראו להם את זה אחר כך.

מה היו יכולים להרוויח?

חסד זה לא דבר פשוט.

חסד אפילו הכי קטן, זה לא דבר פשוט.

חסד זה עולמות, העולם עומד על חסדים.

כאשר נסתכל בצורך האדם לסבה ולהתגלגל לגמר ענייניו,

נמצאיהו ברעות העין.

כי הצריך אליו מזון,

כשיושם לפניו המאכל כראוי לו,

אם לא יתגלגל לאוכלו בהגבהתו אל פיו

ולא עשו,

לא ישבור רעבונו.

רואים דברים בחוש שצריך להסתובב ולהתגלגל דברים כדי שייגמרו.

אי אפשר להשקיט את הרעב

בלי שיהיה אוכל לפניך,

תיקח אותו בידיך ותכניס אותו אל פיך ותלעס אותו וכן הלאה.

אי אפשר.

וכן הצמא

בצורכו אל המים.

חייב לעשות את הפעולות האלה.

וכל שכן, אם יימנע המאכל ממנו

עד שיתגלגל לתקנו בתחינה,

ולישה,

ואפייה, והדובר הזה.

לפעמים אין מכולת.

אין לחם.

פעם לא היה דבר כזה.

אתה צריך, חביבי, לעשות את הלחם לבד.

אז עכשיו אתה צריך לעשות עוד סיבות.

בשביל שתגיע לידי זה שתוכל לאכול,

אז לא נגיד שאתה צריך לזרוע ולחרוש, נגיד שאנשים כבר הכינו לך את הקמח.

אבל מה אתה צריך?

אתה צריך לטחון, אתה צריך ללוץ, אתה צריך לאפות.

ויותר גלגול מזה, וקשה,

אם יצטרך גם לקנותו ולתקנו.

יותר מזה עוד,

אם לא יזדמנו לו הדמים, שיקנה אותו בהם.

ויצטרך לסיבוב גדול ממה שזכרנו קודם,

שישתכר בדמים.

זאת אומרת, הוא צריך להשכיר את גופו לעבודה ולמלאכה בשביל שיהיה לו מה לאכול.

או שימכור משהו צריך מחפצים וקניינים וכיוצא בזה בשביל שיהיה לו דמים,

ללכת לקנות, ואחר כך להתחיל את כל הפעולות מחדש.

אז יש אחד שזה מזדמן לו בסיבה קרובה.

אתה בא לאכול?

ישר הוא בא לאכול.

אתה בא לאכול?

אבל אין נחם, לך תביא נחם.

אז הוא צריך ללכת, להביא נחם.

אחר כך הוא יורד, הוא אומר, אין נחם, סגרו את המכולת.

טהרני הלך? אין, אין לחם.

מה עושים?

טוב, אז צריך לחלות עכשיו. יש קמח?

כן, יש.

נשאר לנו, טוב יאללה תתחילי לעשות

מחכה שעתיים רעב, יאללה

מתחילים לעשות וכן הלאה

הסיבות מתגלגלות, תלוי, לזה ככה ולזה ככה, למה?

השם יודע

למה צריך לעשות לזה כך ולמה זה ככה

והעילה אשר בעבורה חייב הבורא את האדם, תקשיבו פה זה הקנץ'

של כל הספר,

הקנץ'

של כל הספר, תשמעו

והעילה

אשר בעבורה חייב הבורא את האדם לחזר ולסבב על סיבות הטרף ושאר מה שהוא צריך אליו,

למה צריך בכלל עבודה?

למה צריך סיבות ועוד סיבות ועוד סיבות ולהשכיר את גופו ולעשות ככה, להביא דמים ולקנות?

למה? למה? הרי הקדוש מחוסן את הכול.

למה לא תביא לי את האוכל לשולחן?

אתה בא לאכול?

למה צריך לטרוח?

למה? מה הסיבות? בואו תשמעו.

שתי פנים.

אחד,

אם אתם תעמדו בקריטריונים האלה, לא תצטרכו לעבוד כל החיים שלכם, גם לא שבוע-שבוע.

אם תעמדו בזה.

שתי פנים, אחד מהם,

מפני שחייבה חוכמה

בחינת הנפש.

אנחנו עומדים במבחן אצל הקדוש ברוך הוא.

בוחנים אותנו.

בעבודת האלוהים ובהמרותו.

החוכמה חייבה שצריכים לבחון אותנו

אם אנחנו נעבוד את השם או נמרה את פיו.

מה איתנו?

אנחנו עובדי השם

או חלילה עובדי השם?

מה אנחנו עושים?

בחן אותה

במה שמראה זה ממנה

והוא הצורך

והחסרון

אל מה שהוא חוץ לה ממאכל

ומשתה

ומלבוש

ומעון

ומשגל

וציווה אותם לחזר עליהם,

להביאם בסיבות המוכנות להם

על פנים מיוחדים ועיתים ידועים.

ומה שגזר הבורא שיגמר לאדם מהם

ייגמר

וישלם

בהשלמת הזדמנות הסיבות, שיזדמנו לו הסיבות.

מה אשר לא גזר לו להיגמר בהם

לא ייגמר.

ויימנעו ממנו הסיבות.

ובזה נתבררו ממנו העבודה והעבירה בכוונה ובבחירה

לאחת מהן נא מבלתי האחרת ויתחייב אחר זה הגמול והעונש.

ואפילו לא גמר בהם המעשה.

תקשיבו.

הקדוש ברוך הוא בחוכמתו

הקדוש ברוך הוא בחוכמתו

מחייב אותנו לבחינה

האם אנחנו באמת

עבדי השם

או לא.

נעבוד אותו או לא.

איך הוא בוחן אותנו?

אז יש לנו צורך.

צורך.

יש לנו חסרון.

משהו חוץ מאיתנו.

לראות אנחנו אין לנו צורך ואין לנו חסרון לדאוג לשום דבר זה עובד.

שמיעה זה עובד.

יש דברים אנחנו לא צריכים

לדאוג עליהם.

זה נמצא ועובד והכול בסדר.

אבל יש דבר שהוא חוץ לנו, חוץ לנפש.

מה למשל?

מאכל.

אתה לא יכול לאכול את עצמך.

אתה צריך מאכל.

צריך משתה.

אתה צריך מלבוש.

בגדים.

כמה בגדים. איזה בגדים. כמה לשלם. מה לקנות. איך לעשות.

מעון. אתה צריך בית.

דירה. בשכירות.

בקנייה. איך. מה.

במשגל. הוא צריך את האישה. הוא צריך להביא ילדים. הוא צריך פה. הוא צריך שם.

וציווה אותם לחזר עליהם.

אז האדם צריך עכשיו לחזר. להביא לעצמו את הדברים האלה שהם חוץ לו.

כל הדברים האלה.

והוא יביא אותם בסיבות המוכנות לכך.

איזה סיבות?

נגיד יש אחד קוראים לו אהרון.

ואחד אשתו אמרה לו לך תעבוד.

וקוראים לו ניסים.

וניסים הלך ועבד אצל אהרון.

והם עובדים תקופה מסוימת.

ופתאום אהרון החליט שהוא רוצה להיות ראש כולל.

אז אומרים לו אתה רוצה ללמוד שבוע? שבוע. הוא אומר כן.

אז אומרים ומה איתך ניסים? הרי אם הוא הולך ללמוד אתה עובד אצלו אז מה אתה עושה?

אז אומרים לו אני גם אבוא ללמוד.

אז הוא גם בא ללמוד.

יצא שהסיבה שאשתו של ניסים ששלחה אותו

ואהרון שקיבל את ניסים

זה קבע את גורלו של ניסים

שהוא ילמד בזכות אהרון שהחליט להיות ראש כולל.

והוא נהיה סגן ראש הכולל.

ואז

נהיה מזה כולל שכבר באים מכאן במקומות.

ולך תדע איפה זה ייגמר.

הם הלכו לחפש טרף לבית,

הלך לחפש אתונות ומצאו מלוכה.

נו,

הקדוש ברוך הוא מגלגל את הסיבות,

עכשיו הוא רואה מזה האם אתה עובד אותו או אתה ממרא אותו. הוא שלח אותך להשיג טרף.

בסוף מה הלכת? במקום להביא את הטרף הלכת ללמוד.

אז הוא רואה שאתה עובד אותו.

אז נבחנת עכשיו

ועמדת במבחן.

איזה דבר זה.

יש מבחן אחר שאתה עובד, ושלא תשקר, ולא תעונה,

ולא תרמה את הבן אדם.

זה מבחן עם סיבות בעבודה.

אם תגיע, אם תקיים את ההבטחות שלך, אמרת שתגמור תאריך כך או לא תגמור,

הבטחת שתבוא לגמור את הספרייה מאחורה, אתה בא או לא בא,

תלוי.

אבל מכל מקום,

אבל מכל מקום,

מכל מקום, רואים שיש פה מבחן

על פנים מיוחדים ועיתים ידועים, ומה שגזר הבורא,

תסקשיבו טוב, מה שגזר הבורא שיגמר לאדם מהם,

ייגמר וישלם בהשלמת הזדמנות הסיבות.

השם יזמין בדיוק את כל הסיבות שצריכות להיות בדרך,

כדי שיושלם העניין וייגמר בדיוק כמו שהבן אדם רצה וכמו שהשם הסכים.

זה יפה מאוד, זו אופציה אחת.

אבל יש מקרים שלא גזר לו להיגמר בהם מה שהוא רצה,

אז לא ייגמר.

ואז מה יקרה? הימנעו מבין הסיבות.

היה אחד, ואני חוזר את זה פעם רביעית,

שאמרתי לו, תעזור לי, תישאר פה. הוא אומר, לא, אני חייב לגמור דירה.

בן אדם בא מחוץ לארץ, אמרתי לו, תעזור לי עד שהוא יבוא, יש עוד זמן.

אמר, לא, לא, אני חייב לעשות לו וזה וזה.

בסוף הוא עשה לו את הכול, לא שילם לו 100,000 שקל.

לא שילם לו 100,000 שקל. למה?

אם השם לא גזר להיגמר בהם, לא ייגמר ויימנעו מבין הסיבות. איזה סיבות?

הוא עשה הכול.

אבל בשביל שישלם צריך גם לקבל כסף.

וההוא, הסיבה האחרונה שמשלמת, לא משלם.

אז מה עושים?

זה גם סיבה.

בוודאי.

איך תגיד? זה לא סיבה. בוודאי. בשביל מה הוא הלך לעבוד? רק בשביל הסיבה הזאת.

אם לא, למה?

אז זאת אומרת, זה הכול בגזירת הבורא, אבל מה יתברר מזה?

יתברר מזה העבודה והעבירה.

או,

האם בשני המקרים שציירתי אתה עבדת את השם או לא?

או שאתה עברת על דברי השם במקרים האלה.

זה עכשיו המבחן. מה עשית בשלב הזה?

גם כשקיבלת וגם כשלא קיבלת. איך אתה מתנהג?

איך אתה מתייחס לבורא ולגזר אותיו?

אני בוחן אותך.

עכשיו אני רוצה לראות איך תתנהג.

אה, עכשיו האדם עומד בבחינה.

וזה רואים אותו בכוונה שלו, מה הייתה הכוונה ומה הבחירה שלו.

בכל מצב.

ועל זה יחויב האדם בגמול

או בעונש.

ועל פי זה תתקבל או שכר או עונש.

ואפילו אם לא גמר בהם המעשה.

אתם שומעים?

זאת אומרת, יכולים לקבל עונש גם על הכוונה ועל הבחירה,

אפילו שלא גמרת את המעשה.

נגיד אדם מניח אצלו

משקל שקר, כתוב עליו קילו,

והוא בעצם שוקל 950 גרם.

כתוב קילו, מוטבע עליו קילו.

והוא שם ככה ומונה את האנשים.

לא יהיה בביתך אבן ואבן, איפה ואיפה.

אפילו בבית, אם אתה מחזיק את זה ולא השתמשת עוד.

והחזקת כזה דבר,

הכוונה שלך הייתה והבחירה שלך להונות, לא עשית כלום.

כבר אתה נטבע על זה ותקבל עונש.

זאת אומרת, לא צריך שיהיה גמר מעשה דווקא בכל דבר.

יש דברים גם בלי גמר מעשה.

אז זה דבר אחד.

על זה נחזור מחר עוד פעם, כי את זה צריכים לתפוס טוב.

השני,

כאילו לא הוצרך האדם לטרוח ולחזר ולסבב להבאת תרפו.

אז קודם כל, סיבה ראשונה, למה בכלל צריכים ללכת לעבוד, כאילו, ולחפש טרף ולחפש בגדים וכל הדברים? למה צריך?

כי זה המבחן, ככה בוחנים את הבן אדם. איך אתה תגיב

פעמים שמסדרים לך מה שאתה רוצה ופעמים לא מסדרים לך את מה שאתה רוצה?

איך אתה מתנהג? אתה מתייחס לקדוש ברוך הוא? מה אתה אומר? איך אתה פועל?

מה אתה פועל כלפי אחרים?

איזה קומבינות אתה מחליט לעשות כיוון שלא יצא מה שאתה רצית ואתה רוצה בכוח להביא את מה שהקדוש ברוך הוא מנע ממך? ומה אתה עושה ופה ושם אם אתה משלים עם זה ולא משלים עם זה?

כל הדברים עומדים בכור הבחינה,

ולפי הכוונה והבחירה שלך,

ככה ידונו אותך ותקבל שכר ועונש,

אפילו אם לא נגמר המעשה.

אז זו סיבה אחת,

כי החוכמה גזרה לבחון את הנפש.

זהו.

אז לכן זה נמצא.

דבר שני,

אילו לא הוצרך האדם לטרוח ולחזר ולסבב

להבאת תרפו, היה בועט.

בועט.

יש לו כסף מלא.

הוא רק מטייל כל היום,

והוא הולך וחוזר ומדבר על אנשים ולא מעניין אותו כלום.

בועט, אין לו זמן.

אתה בתפלבנה בנץ?

לא, אנחנו בדרך לכינרת.

מה קרה לך?

יש לו כסף, יש לו תוכניות.

איפה אתה? אני כאן. איפה אתה? אני שם.

לא, אני תקוע בכאן, בכאן, בכאן.

היה בועט. אם הוא לא היה צריך לחזר, היה פנוי.

לא צריך לחזר אחרי טרף ולא כלום,

אז לא צריך לעשות כלום. מה עושים?

בועט

ורודף אחרי עבירות?

ולא היה משגיח על מה שהוא חייב בו, על טובת האלוהים עליו.

ומה אם להחזיר לקדוש ברוך הוא טובה על מה שהוא נותן לך?

מה עם זה?

אה, אתה לא פנוי.

הוא פינה אותך ממצב שאתה לא צריך לחזר אחרי הטרף. ומה אתה עושה במקום לשבת ולהודות לו שאתה פטור מכל העמל ביגיעה?

אתה בועט, ואין לך זמן בשבילו, אה?

כמו שנאמר, והיה חינור ונבל, טוף וחליל ויין משתיהם,

ואת פועל אדוני לא יביטו ומעשי ידיו לא ראו.

ואמר, וישמן ישורון ויבעט.

שמנת,

עווית,

כסית,

ביתוש אלוה עשה הוא.

בגלל ששמנת, וטוב לך, והתעשרת, והכול,

אז אתה נוטש את הקדוש ברוך הוא שעשה אותך, ואתה בועט?

ואמרו זיכרונם לברכה,

יפה, יפה, תלמוד תורה עם דרך ארץ,

שגיעת שניהם משכחת עוון,

וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה, וגוררת עוון,

וכל שכן מי שאין לו חלק באחת מהן, ולא שם ליבו על אחת מהן.

לכן חכמים אמרו,

יפה ויפה, תלמוד תורה עם דרך ארץ. תלמד תורה ותעסוק במלאכה.

למה?

כי אם לא, אתה תהיה בועט.

אם תהיה פנוי, תהיה בועט.

לא בגלל שהם שיבחו את המלאכה שזה טוב לעבוד,

הם היו מעדיפים שלא תעבוד,

אבל אתה תהיה בועט.

אז בגלל שלא תהיה בועט, אז יפה, תלמוד תורה ודרך ארץ.

מאיפה אני יודע שזו הכוונה?

שגיעת שניהם משכחת עוון. מה המטרה?

שתהיה יגע בלימוד ובמלאכה,

ולא תהיה פנוי, לבעוט.

וזה ישגיח אותך מהעוון?

אין לך פנאי, אתה בא? גמור, גמור. למדתי ועבדתי, אין לי כוח לכלום. בוא נלך זה, לא, לא יכול, לא יכול, הרוג, עוזב, לא, לא, שלום,

ביי.

ולכן נאמר שכל תורה שאין אימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון. למה?

משום שלא כל האנשים יכולים.

להשתמש בעיטות הפנאי לעבודת הבורא, בדיוק הפוך, לבעיטה.

כי מה יעשה עכשיו שמונה שעות פנויות? מה יעשה?

הוא גמר ללמוד, הוא אומר.

גמרת ללמוד? ולאן אתה הולך עכשיו?

לא, תן לנו לנפס קצת, תן לנו, תן נפתן, תן ללכת, תן לנו לטיין.

מה, למדתי, מה אתה רוצה ממני?

ועכשיו מה?

פטפטה בדיבורים, בלשון הרע, ופה ושם,

ולא רוצה להגיד איזה סוגי עבירות יכול האדם לעבוד.

יש לו פנאי.

יש לו פנאי.

חכמים דאגו שלא יהיה לך פנאי.

התורה אמרה, והגית בו יומם בלילה, אבל לא כל אחד יכול. הוא אומר, אני לא יכול, אני לא יכול לשבת כל הזמן. הנה העובדה שאתם יושבים כל הזמן.

איך זה יכול להיות?

רואים שאם אדם רוצה הוא יכול לשבת. לא מתים מזה אדרבט, טועמי החיים זכו.

אבל מה לעשות?

שיהיה צרר רע. הוא אומר, אתה לא יכול, אתה לא מסוגל.

בואנה, בכיתה א' זרקו אותי, כי אני לא יכולתי לשבת איתו פעם מהמרת. בחיים שלי לא כותבו פעם מהמרת.

אתה רוצה שאני אשב ואסכם, ואני אדבר, ואני אשאל? עזוב, אני לא בשביל זה.

יש אחד, אמרתי לו פה אתמול בלילה,

מה אתה מחכה עד שיבואו?

חמש דקות, קח ספר וזה.

לא, אני כבר שמעתי דרשות פה, אני כבר לא, מספיק לי.

הוא אמר, חמש דקות, תפוס ספר. אתה יודע מה זה? חמש דקות מתקבל על זה ושם? לא, אני לא יכול.

לא יכול, הוא כבר שמע מספיק.

אז מה אתה עושה בחמש דקות?

תסתכל פה על הזכוכית, נוגע פה, כמו ילד מפגר.

ככה, משחק ככה.

חמש דקות, אתה אומר, זה חמש דקות? יא חביבי,

אין מה לעשות.

אז זאת אומרת,

זו הסיבה השנייה למה?

למה?

סיבה שנייה למה?

למה?

הקדוש ברוך הוא

קבע בחוכמתו שצריכים את שתי הפנים האלה לצאת לטרף.

כל אלה שעובדים שידעו.

זה אחד בשביל לבחון אותם,

ושתיים שהם לא יבעטו.

אם היה סומך עליהם הקדוש ברוך הוא,

שהם זי גזול,

לא היה מוציא אותם לעבודה, היה נותן להם הכול עד לפה.

איך לא כתוב שמי שכאילו יושב ועומד בצרפתו, הוא נהיה בהמשך, חכה. עכשיו, הנה השורה הבאה.

עכשיו.

והיה מחמלת הבורא יתעלה על האדם.

תקשיבו,

זה מחמלת הבורא על האדם.

שטרידו בענייני עולמו ואחריתו להתעסק כל ימי חייו בזה.

חסד השם שלא נותן לבן אדם משכורת.

ובקושי גומר את החודש.

מי שיש לו חובות, מי שיש לו זה. זה חסד הבורא עליו ומחמלתו שהטריד אותו בענייני עולמו ואחריתו.

מה יהיה?

אני אהיה זקן, לא יהיה לי כסף.

לא יהיה לי ככה. אז איך אני? יזרקו אותי בתוות, אני לא יודע איזה. באיזה מקום? ישירו אותי בלי תעודת זהות. לא ידעו מי אני.

יהיה ככה, יא ביי, מה יהיה שם?

אז הוא אומר, הקדוש ברוך הוא הטריד אותו כל ימי חייו בזה.

ולא יבקש מה שאינו צריך לו ולא יוכל להשיגו בשכלו.

כמו ענייני ההתחלה והתכלה.

כמו שאמר החכם, גם את העולם נתן מליבם מבלי אשר לא ימצא אדם את המעשה אשר עשה אלוהים מראש ועד סוף.

למה?

אם הוא יהיה פנוי,

אז הוא יתחיל לבקש להשיג בשכלו.

בואנה, איך נברא העולם?

מה היה קודם?

ומה יהיה אחר כך?

ומה יהיה? פנוי, הבן אדם, פנוי,

ויתחיל לחשוב.

אז אמר שלמה המלך, תקשיב מותק.

גם את העולם נתן בליבם.

למה הכניס לנו את העולם בלב חזק שאתה צריך לדאוג כל הזמן על העולם?

מבלי אשר ימצא אדם את המעשה אשר עשה אלוהים מראש ועד סוף. יתחיל לעשות חשבונות.

בואנה, איך נברא, איך נעשה, איך זה, פה, שם. נהיה פילוסוף!

פילוסוף. אני לא רוצה פילוסופים.

לך לעבוד, מותק. לך, לך. אין משכורת. החודש, פיטרו אותו.

מחפש מקום. עכשיו, מה זה? לאן אתה הולך?

לא, אני חייב למצוא עבודה. אני חייב למצוא עבודה.

בוא תשב. לא, חייב למצוא עבודה.

מעסיק אותו הקדוש ברוך הוא כל הזמן.

זה שתי הסיבות.

עכשיו,

אני לא אומר לכם את השני,

אני רק אומר לכם...

ככה בקצרה, כי יגיע הזמן של הרב אחריי,

אז אני אומר לכם ככה.

ואם, שימו לב אבל,

ואם הוא מגביר עבודת האלוהים,

ובוחר ביראתו,

ובוטח בו בענייני תורתו ועולמו,

וסר מן הדברים המגונים,

וכוסף למידות הטובות,

לא יבעט במנוחה,

גם אם יהיה לו מנוחה מאת השם, הוא לא יבעט, כמו שאמרנו קודם.

ולא יטה לשלווה, ולא ילך לו על היאכטה.

לא יטה לשלווה,

ולא ישיעהו היצר,

ולא יפת.

לא יתפתה ולא יראה את היופי של כשפי העולם.

כל העולם הזה מכשב גדול.

אם הוא לא יפת בכשפי העולם,

שימו לב, יסתלק מעליו טורח הגלגול והסיבוב,

בהבאת תרפו מפני הסתלקות שני הפנים הנזכרים מעליו.

לא צריך לבחון אותו,

כי הוא עומד בבחינה,

ולא דואג עם הבעיטה בטובה,

כי הוא לא יבעט בטובה.

וזה יבוא לו תרפו בלי טורח ובלי גיעה,

כפי סיפוקו ומזונו,

ככתוב במשלי,

לא ירעיב אדוני נפש צדיק,

פמפרה רם.

פם פם.

רם ביחד אני אומר לך כשהוא אומר.