החפץ חיים בשם עולם פרק ט"ו. בו יבואר גודל חיוב החזקת התורה וגודל שכרה.

הנה עתה בפרק זה נבוא לבאר הפרט השלישי שפירט לנו הכתוב ומחזיקים בבריתי, דהיינו החזקת התורה. ואך מתחילה נבאר גודל החיוב בכל אדם.

מובא ביורה דעה בתחילת סימן רמ"ו, כל אחד מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורים, בין בחור בין זקן גדול, אפילו עני המחזר על הפתחים, אפילו בעל אשה או בנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר "והגית בו יומם ולילה". ומי שאי אפשר לו ללמוד מפני שאינו יודע כלל ללמוד, או מפני טרדת הזמן, יספיק לאחרים הלומדים ותחשב לו כאילו לומד בעצמו. ז"א יספיק ממון מזון כל מה שצריך לאחרים שלומדים, ויחשב לו כלומד בעצמו, כמו שדרשו חכמים על הפסוק "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך.

ועיין בביאור הגאון שם, שמקור הדברים הם בבראשית רבה בפרשה צ"ט, "זבולון לחוף ימים ישכון", הרי זבולון קדם ליששכר, ולמה כן? אלא לפי שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא דהיינו במסחר ויששכר עוסק בתורה, וזבולון בא ומאכילו, לפיכך קדמו עליו הכתוב. ובמדרש פרשת נשא מובא שמאכילו ונותן לתוך פיו, רוצה לומר שלא היה צריך יישכר לבקש מזבולון על מזונותיו אלא זבולון מעצמו היה מאכילו, לפיכך קדם עליו הכתוב.

הכתוב אומר "עץ חיים היא למחזיקים בה" וכן משה אמר "שמח זבולון בצאתך", לימוד של יששכר שלך הן, שאתה מסייעו לישב בהן. למה הקדים שמח זבולון משה רבינו? כיון שכל הלימוד של יששכר הוא שלך, כיון שאתה מסייע לו לישב בהן, הכוונה מה שאמר ויששכר באהלך, שהיה משמח זבולון בענין הזה כל כך עד שנתן לו אוהליו ללמוד בהם, כמו שמצוי אצל עשיר שמצליח בעסקו ע"י שותפו שהוא חכם גדול, להנהיג את העסק לאשורו, אז הוא חביב בעיניו מאד, וכשבא השותף לאהלו מתיישב אודות עסקים והוא יודע שמהעסקים אלה יהיה אח"כ רווח גדול, הוא שמח בישיבתו באהלו, לפיכך אמר הכתוב "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך", היינו אתה זבולון  צריך לשמוח בצאתך מן העולם הזה מאחר שהיה יששכר כל כך חביב בעיניך עד שאתה נתת לו את אהלך ללמוד בהם ובודאי תקבל שם חלקך בשמחה.

ועוד מובא במדרש רבה פרשת קדושים, אילו נאמר עץ חיים היא לעמלים בה לא היתה תקומה לישראל חס ושלום, אלא למחזיקים, למחזיקים בה, ז"א אם היה מחייב הכתוב שעץ חיים זה רק ללומדים תורה, אז חלילה אלה שלא לומדים לא היתה להם תקומה. אבל לא כתוב כך, כתוב "עץ חיים למחזיקים בה", אילו נאמר ארור אשר לא ילמד לא היתה תקומה לישראל חס ושלום, אלא אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, כתוב ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, לא כתוב ארור אשר לא ילמד, אוי ואבוי אם מי שלא היה לומד היה ארור, אבל אשר יקים כתוב, זה יהיה ארור מי שלא יקים, לכך אמר עץ חיים היא למחזיקים בה, כי בצל החכמה בצל הכסף. ז"א אדם זוכה אם לא היה לו חכמה מעצמו ולא למד, אם הוא החזיק בכסף לומדי תורה, אז הוא ישב בצל החכמה. בצל החכמה בצל הכסף בעולם העליון הוא יגיע וישב אצל אותם חכמים שהוא מימן אותם, החזיק אותם וכו'. לא מדובר בחד פעמי, פעמיים ושלש, תיכף נבין.

אמר רבי אחא בשם רבי תנחום בר חמא, למד אדם ולימד והיה סיפוק בידו להחזיק ולא החזיק, הרי הוא בכלל ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת. אדם לומד תורה ומלמד תורה, תלמיד חכם, והיתה לו האפשרות להחזיק עוד תלמידי חכמים, עוד לומדי תורה, ולא החזיק, הרי הוא בכלל ארור אשר לא יקים את דברי התורה, קיללו אותו כל ישראל בארור. לא למד ולא לימד לאחרים, אדם לא יודע ללמוד, הוא לא למד לא לימד אחרים, לא משנה, בגלל טרדה או בגלל שהוא לא יודע ללמוד, ולא היה סיפוק בידו להחזיק והחזיק, הרי הוא בכלל ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת, ז"א יש לנו פה עם הארץ, לא למד ולא לימד, ולא היה לו סיפוק בידו, ז"א לא היה לו הרבה אמצעים בשביל להחזיק, בכל אופן הוא השתדל להחזיק, או אפילו ארגן כסף להחזיק, התרים להחזיק, דאג שיחזיקו, פעל אבל להחזיק, אפילו שלא היה סיפק בידו, הרי הוא בכלל ברוך, אז הלמד ולימד ולא החזיק והיה לו אפשרות הוא ארור, לא למד ולא לימד אפילו הוא עם הארץ ולא היה סיפק בידו והתאמץ להחזיק - הוא ברוך, וכך יהיה לעולם הבא.

ומוכח בפירוש, שאף מי שלמד בעצמו מחוייב להחזיק את התורה. וסוגריים אומר החפץ חיים, ומה שמשמע מטור השו"ע הנזכר לעיל שדוקא מי שאי אפשר לו ללמוד מחוייב להחזיק, נראה דהתם הכוונה דמחוייב להחזיק הרבה עד שיעלה כל כך כמו אם היה לומד בעצמו, ז"א כמה יש שיעור החזקה שהוא צריך להחזיק, כל כך אם היה לומד בעצמו. כמה שהיה צריך להחזיק את עצמו כדי ללמוד שיעור שראוי ככה צריך להחזיק את האחרים. אבל הכא אינו מחוייב כל כך רק כדי לצאת ידי מצות החזקת התורה, אבל למי שלמד ולימד לא יהיה מחוייב להחזיק תורה כמו, וכן כתב בספר עץ פרי. ז"א תלמיד חכם שלומד צריך להחזיק אבל לא כשיעור שעם הארץ צריך להחזיק.

ומצות חיזוק ידי תלמידי חכמים, דהיינו לחזק ידיהם ולתמוך בהם, הוא בכלל מצות עשה גמורה, כמו שכתב הרמב"ם בפרק ו' מהלכות דעות מהלכה שניה וזה לשונו, מצוה גדולה להדבק בחכמים ותלמידיהם, וכי אפשר להדבק בשכינה? לפיכך צריך אדם להשתדל להדבק בחכמים ולאכול ולשתות עם תלמיד חכם, ולעשות פרקמטיא לתלמיד חכם שנאמר "ולדבקה בו" ואיך אתה נדבק בה'? ע"י החכמים ותלמידיהם. כשכתוב פה לאכול ולשתות עם ת"ח זה לא אם אתה רואה ת"ח אוכל אתה מתיישב לידו, אלא במקום שיש סעודת מצוה או משהו תשתדל להיות גם כן מוזמן לאותה סעודת מצוה ומשהו שתהיה במחיצתו של התלמיד חכם.

וכן כתב בספר החינוך במצוה תל"ד, שהביא הציווי שדרשו על הפסוק "ולדבקה בו" הדבק בחכמים ובתלמידיהם ומזה למדו חז"ל, מלמד שכל העושה פרקמטיא לתלמיד חכם והמהנה ת"ח מנכסיו כאילו נדבק בשכינה, או משיא בתו לתלמיד חכם.

והנה איתא בחז"ל בכמה מקומות, שזכות לימוד התורה עולה לו לאדם לכפר על כל עוונותיו, וכן כזה ממש על ידי מצות החזקת תורה. אדם שלומד תורה ממש יכול לכפר על כל עוונותיו אם הוא לומד בעמל כמו שצריך ביראה וכו', וכך ממש מי שמחזיק תורה יכול לכפר כל עוונותיו.

מה לנו יותר ממה שכתוב בסנהדרין ק"ב. אחאב שקול היה מחצה עוונות ומחצה זכויות, אחאב היה רשע גמור, רשע מה זה רשע, לא נמצאו הרבה בהיסטוריה היהודית כאלה רשעים. וכתוב שהוא היה שקול מחצה זכויות מחצה עוונות. איך זה יכול להיות? אלא מתוך שהוא הינה תלמידי  חכמים מנכסיו כיפרו לו מחצה. הוא פשוט נתן ממון לתלמידי חכמים שילמדו תורה, ובזה כיפרו לו על מחצה מהעוונות. ופירש שם המהרש"א, הענין שכיפרו לו מחצה למה? כי המהנה תלמיד חכם מנכסיו כאילו דבוק בשכינה, כמו שכתוב "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום", זה שאמר שכיפרו ל ומחצה, הגם שהו אהיה אדוק ודבוק בעבודת גילולים, הרי ממה שהיה מהנה תלמידי חכמים היה דבוק גם לשכינה, אז לכן מחצה. היה דבוק לעבודה זרה רח"ל, והיה דבוק בשכינה על ידי זה שהחזיק תלמידי חכמים. עד כאן לשון המהרש"א.

אם כן ממילא מוכח להדיא בפירוש, דמי שאינו עובד כוכבים אז גדולה מעלת מהנה תלמידי חכמים שמכפרת על כל עוונותיו. אם הוא שהיה דבוק בעבודה זרה זה כיפר לו חצי, אז מי שלא עבד עבודה זרה מכפר לו הכל, שנדבק כולו בשכינה. אז רואים מפה גודל המעלה של החזקת תורה, זה לא יאומן כי יסופר.

וגם לענין תחיית המתים, שאמרו חז"ל בכתובות קי"א. דכל מי שיש בידו אור תורה, אור תורה מחייהו, וכל מי שאין בידו תורה אין אור תורה מחייהו. ואמר שם במסקנה גם כן בפירוש, דאם הוא מהנה תלמידי חכמים מנכסיו, עליהם נאמר "ואתם הדבקים", וזוכה גם כן לתחיה. והכל משום דכל הזכות והמעלה שיש לתלמיד חכם עצמו כמו כן יש למחזיקים בידי לומדי תורה. כל הזכות והמעלה שיש לת"ח עצמם, יש למחזיקים בידי לומדי התורה. ופשוט לי, אומר הח"ח, שמזה הטעם מובא במדרש במשלי - בנתה ביתה זו התורה, ללמדך שכל מי שקנה לו דברי תורה קנה לו בית לעולם הבא, ולא אמר מי שלמד תורה יש לו בית לעולם הבא, אלא כל מי שקנה לו דברי תורה הוא קנה לו בית לעולם הבא, לא רק מי שלמד, גם מי שקנה.

אתמול למדנו אל תקרי בנייך אלא בונייך, שהם זוכים לבנות בית בעולם העליון. לכן להורות לנו שכמו שבזה העולם אנחנו רואים שיש מי שבונה עבור עצמו בית בכוחו, ויש שאין בכוחו כלל לזה, רק על ידי כספו משיג בית, ז"א בעולם הזה אנחנו רואים שיש מי שבונה בית בעצמו את הבית שלו, לוקח בלוקים, טיט והכל ובונה את הבית בעצמו, אבל יש אחד שלא יכול לבנות את הבית בעצמו, הוא בכסף קונה בית, אותו דבר פה בתורה, יש שלומד בעצמו ויש שקונה דברי תורה, על ידי שהוא מסייע ללומדי התורה.

כך הוא בענין היכלות העליונות, תלמידי חכמים בונים בעצמם ע"י לימוד תורתם בית לנפשותם, כמו שכתוב אל תקרי בניך אלא בונייך, והמחזיקים על ידי החזקתם קונים את הדברי תורה ובזה קונים את הבית גם כן לנפשותם.

עוד מעלה של המחזיק בידי לומדי תורה, יזכה שיפקח ה' את עיניו לעתיד וירחיב את אור שכלו, עד שיזכה לישב בישיבה של מעלה. ז"א, מי שמחזיק בתורה ה' יפקח את עיניו, פה בעולם הזה לצערנו לא זכה שייפקחו עיניו אבל לעתיד לבוא ירחיב ה' את אור שכלו, עד שיזכה לישב בישיבה של מעלה. כמו שכתוב בפסחים נ"ג, כל המטיל מלאי לכיסם של תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר "כי בצל החכמה בצל הכסף".

אבל מעיר הערה החפץ חיים, שלפי זה צריך המחזיק ידי לומדי תורה גם להשוות מידותיו שיהיו על צד היותר טוב. כמו שראוי אצל אנשים יראי ה' ולומדי תורה, ושלא יהיה לו מידות פחותות כמו שמצוי אצל אנשים עמי הארץ, כי אם הוא יהיה מחזיק בתורה אבל ישאר במידות של עם הארץ ולא כמידות של תלמידי חכמים אמיתיים הגונים אז אוי ואבוי מה יהיה, למה, אם לא כך אז לעתיד הוא יהיה כמו עשיר ועני. הוא יהיה עשיר עבור ידיעות התורה שהוא קנה, אבל הוא יהיה עני עבור המידות הפחותות שהם לא לפי ערך התורה שהוא קנה. ועל זה אמרתי רמז נאה בפסוק באיוב בפרק ג', כתוב שם "קטן וגדול שם הוא", ז"א קטן וגדול שם הוא, יכול להיות אדם שהוא יהיה גם קטן וגם גדול בעולם האמת. בעולם הזה מי שקטן כאן הוא לא גדול, מי שגדול הוא לא קטן, אבל לעתיד לבוא יצוייר גדול וקטן באיש אחד ביחד. וכן יצוייר זה הרמז גם כן בבן תורה, ז"א הוא יהיה שמה קטן וגדול, גדול בתורה שהוא קנה אבל קטן במידות כשהוא פחות במידותיו.

אותו דבר גם בן תורה, במצוה אחת הוא זהיר ביותר כראוי, מצוה אחרת הוא מתרשל, אז הוא יהיה קטן וגדול שם. וגם לענין ידיעת התורה, מסכת אחת הוא למד כראוי ובשאר התרשל, כשיבוא לישיבה של מעלה ויתעסקו שמה במתיבתא דרקיעא בענין זה שלמד כראוי הוא יהיה עשיר והוא יזכה להתענג מזיו תורתו. אבל כשיבוא למסכת אחרת יתבייש כמו עני. אז קטן וגדול שם הוא, צריך להזהר מזה, זה הערת ביניים של החפץ חיים.

ולהיפך חס ושלום מי שבידו להחזיק את התורה ואינו רוצה, יש לו אמצעים, יש לו יכולות והוא לא עושה בשביל להחזיק תורה, הרי הוא בכלל ארור חס ושלום, וכנזכר לעיל.

וידוע מה שאמרו חז"ל דארור בו קללה בו נידוי, כשכתוב אור יש בזה קללה ונידוי כלפי האדם הזה שנאמר עליו ארור. אז מי שיכול להחזיק תורה והוא לא מחזיק הוא בכלל ארור, מקולל ומנודה. ובודאי יהיה קשה לו להכנס בישיבה של מעלה. וגם דבר זה גורם לחורבן הארץ, כמו שמובא במדרש איכה, רבי אבא בר כהנא פתח, מי האיש החכם ויבן את זאת, על מה אבדה הארץ, תנא רבי שמעון בר יוחאי, אם ראית עיירות נתלשות ממקומן דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים, דהיינו לא החזיקו בשכר סופרים שלומדים ומלמדים את התורה ובשכר משנים שמלמדים תורה שבעל פה משנה, שנאמר לא החזיקו בשכרם כדי שיהיו מלמדי תורה ומשנה. שנאמר "על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי", הם לא החזיקו את התורה. גדולים מעשי חייא שהוא עשה שלא תשתכח תורה מישראל ומעלתו גדולה ונוראה.

ועל כן מה מאד צריך אדם להתאמץ בענין החזקת התורה, ובענין זה יש כמה סוגים, יש שמשלם שכר לימוד התורה בעד בני עניים, ואני רוצה להזכיר לכם סיפור שאז סיפרתי בעבר, אולי לא הרבה זכו לשמוע, היה רב אחד חשוב מארה"ב, הרב שפירא, שהגיע לארץ ישראל יום שישי, יום קיץ חם, נכנס לחנווני, ביקש לשתות משקה קר, אז החנווני שאל אותו בירושלים מה השעה? אז הוא אמר לו עשרה לשתים עשרה, אז הוא אמר יש לך מזל אני אתן לך. אמר לו למה צריך מזל בשביל לקבל שתיה? אמר כי בשתים עשרה אני סוגר את החנות, שאל למה אתה סוגר בשתים עשרה? אמר יש לי קבלה שקיבלתי על עצמי שבחצות יום אני סוגר את החנות ומקבל שבת במהירות. ראה שהוא טיפוס מיוחד, שאל אותו מאיפה אתה בחו"ל וכו' וכו', תוך כדי הדברים אז הוא סיפר לו שהוא היה קצב שמה, והיתה לו קופת מעשרות, והוא היה שם שמה את המעשרות ובכסף הזה הוא היה מחזיק בני עניים, והוא אמר לו שבעיירה שהוא היה גר היו בני עניים ובכסף הזה הוא שלח שני ילדים לישיבת סלבודוקא, מימן אותם בשביל שיוכלו ללכת ללמוד תורה. הוא אומר אחד מהם אני זוכר קראו לו אהרל'ה, אז הרב שפירא נדרך, ושאל אותו באיזה שנה זה היה? אז הוא אמר לו, אז הוא אמר לו לסלבודקה בשנת כך וכך הגיע רק אהרל'ה אחד, אמר לו אתה יודע את מי אתה שלחת לישיבה בסלבודקה? אומר לו לא, אני זוכר רק אהרלה, הוא אומר לו ר' אהרן קוטלר גדול הדור של אמריקה! אתה זכית להחזיק את הבן של עניים הזה בישיבה שמה והוא יצא גדול הדור של אמריקה. הוא כל כך נרעש הרב שפירא, שאל אותו אתה זוכר איך קוראים לשני? אמר לו אני לא זוכר. הוא לא יכול היה להירגע מהסיפור הזה, וכשהוא חוזר לארה"ב בחזרה, אז הוא פגש את הרב יעקב קמינצקי, והוא ישר סיפר לו, גם הוא אחד מגדולי הדור באמריקה, הוא ישר סיפר לו, פגשתי יהודי מיוחד משהו לא יאומן וזה הסיפור. הוא אומר שאלת אותו מי זה היה השני? הוא אומר הוא לא זוכר, הוא אומר לו זה הייתי אני. שני גדולי הדור, הוא פרנס בני עניים, כל התורה של יהדות אמריקה וכל הספרים שלהם והפסקים והכל, הכל שייכים לאותו חנווני שהוא בכסף של המעשרות מימן שני ילדים שילכו ללמוד בישיבה.

אמרתי, יהודים יקרים, אנשים בפרוטות הקטנות שלהם שהם חושבים שזה לא כסף יכולים לקנות דיסק, שתי שקלים, ולחלק ולתת לאנשים, ואתה יכול להחזיר בן אדם בתשובה, ומרשע אתה הופך אותו לצדיק ולך תדע איזה תלמיד חכם יהיה פה, והדורות שלו ודורי דורות שלו וכו' וכו'. פה שהוא מימן את ר' אהרן קוטלר ואת הרב יעקב קמינצקי הוא מימן אותם, אז יש לו שכר בהם. אבל מי שמחזיר בתשובה יש לו גם את הבנים והבנות כל הדורות הבאים שלו, וכל המצוות שלהם, באלף שקלים יכולים להציל 500 איש. אפילו אם זה לא מצליח, נחשב שהצלת אותם כמו שביארנו כבר בהרצאות קודמות. זה נקרא להחזיק. להקים את התורה.

אז יש כמה סוגים, יש שמשלם שכר לימוד התורה בעד בני עניים, ויש שמחזיק ישיבות ותלמודי תורה שלא יתמוטטו, ויש שמחזיק בידי התלמידים והרבנים הלומדים תורה, ויש שמטילים מלאי לכיסם של תלמידי חכמים, דהיינו שנותן סחורה לתלמיד חכם להשתכר בה, כל זה בכלל החזקת תלמוד תורה הוא. וזה כעין שעשה יששכר דהיינו זבולון עם יששכר.

ודע עוד, שבכלל החזקת תלמיד חכם הוא להזדווג איתו גם, דהיינו להשיא לו את בתו, כמו שאמרו חז"ל בכתובות קי"א שעל זה נאמר בתורה "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום", שמעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה. לעומת זאת כתוב בפסחים מ"ט, כל הנותן בתו לפני עם הארץ כאילו כופתה ונותנה לפני ארי. אז אומר פה החפץ חיים בהערה, בעוונות הרבים יש כמה אנשים בזמננו שהיצר מטעה אותם בענין זה ומרחיקם מלהזדווג עם תלמידי חכמים, יש שמטעה אותם שעל תלמיד חכם יהיה צריך לפזר הרבה עד שעושהו לאיש, כי הוא אומר עד שיהיה תלמיד חכם ואני אשקיע בו בחתן של בתי אצטרך לבזבז הרבה כסף עד שהוא יהיה תלמיד חכם, אז הם לא רוצים שיתחתנו עם תלמיד חכם, כי הוא לא עובד וצריך לפרנס אותו, והנה אפילו אם זה יהיה אמת שכך צריך, הלא כבר אמרו חז"ל בפסחים מ"ט, לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו, וישיא בתו לתלמיד חכם, כי על ידי זה מצוי שיהיו לבסוף יוצאי ירכו גם כן תלמידי חכמים ויראי אלהים, אז יהיה לך נכדים צדיקים יראים ושלמים דורות שלמים של תלמידי חכמים שכל התורה הזאת תהיה שייכת אליך. מה שאין כן אם ישיא אותה לעם הארץ, ובפרט בזמננו, אומר החפץ חיים, שבעוונות הרבים הדורות הולכים ומתדלדלים, ואפילו לבן תורה צריך היום התגברות גדול נגד יצר הרע מפני תהפוכות הזמן המצוי בעוונות הרבים, וכל שכן לאיש שהוא עם הארץ מי יודע מה יהיה הסוף מזרעו.

וגם כאשר נחשוב אמיתת הענין, יש כמה פעמים שעל בן תורה לא יהיה צריך לפזר כל כך כמו על איש המוני, יכול להיות שהוא יחתן את הבת שלו עם הארץ יסתבך בחובות, יהיה לו צרות וכל מיני דברים, אז לכן צריך לדעת, לא תמיד אם אתה מחתן עם כך וכך יהיה כך וכך.

ויש שהיצר מטעה אותם בחשבם שעל ידי זה לא יעמיד לבתו על מצב נכון, אבל אם יזווג אותה עם איש המוני אז הוא יהיה סוחר ויוכל לעלות במעלה, וזה טעות גדול, כי מבן תורה יכול להיות גם כן סוחר, אבל מאיש פשוט סוחר לא יוכל להיות בן תורה. לא כל המרבה בסחורה מחכים. וגם באמת תלוי הכל במזל, ואולי נגזר על יוצאי ירכו שלא יהיו עשירים, כאשר רואים בעינינו מרבית אנשים אינם עשירים כלל וכלל, וחייהם גם בדוחק, מה, כל מי שהוא עם הארץ הוא עשיר? כי מזל לא יוכל אב להנחיל לבניו, כמו שאומר הגאון באגרתו שכל אחד ואחד נולד במזלו ובהשגחת אל עליון ברוך ה', אבל אם יהיה חתנו בן תורה, על כל פנים לא יהיה לו בזיון כל כך, מה שאין כך אם יהיה עם הארץ הבזיון יהיה גדול גם בעלם הזה. זה הערה לגבי אלה שלא מחתנים מסיבות כאלה של חסכון, עם תלמידי חכמים אז מעיר את ההערות שלו החפץ חיים לגביהם. ועד כדי כך אמרו חכמים, שהנותן בתו לפני עם הארץ כאילו כופת אותה ונותן אותה לפני ארי.

והנה גדר חיוב החזקת התורה הוא אפילו בכל אדם, כמו שנזכר בראש הפרק, בהחזקת תורה כל שכן באנשים שהם חסרים בנים, שאין להם בנים, שזה להם במקום בנים, אך ידע האדם שלא בפעם אחת שיחזיק תורה יהיה לו טוב מבנים ומבנות, אלא יתנהג בענין זה כמו מי שזכה לבנים שבודאי כל מחשבותיו תמיד אודותם לזונם ולפרנסם שהם לא יהיו כחושים רעבים וצמאים, וגם שיעשו פרי בלימודם להביאם לחיי העולם הבא, כך יהיה ממש בעיניו הענין הזה וישגיח תמיד על בני הישיבות ותלמודי תורה שיהיו ניזונים ומתפרנסים כראוי, כמו שהיית משקיע בבן שלך כמה שהיית משקיע בו תשקיע אותו דבר.

וגם לשכור להם רב טוב שיעשו פרי בלימודם, כי אבא שיש לו בן והוא לא מוצלח כל כך בלימוד מה הוא עושה, שוכר לו אחד שילמדו תורה, זה עוד הוצאות, אז אדם שמחזיק תורה צריך להחזיק בערך זה.

ואפילו אם איש עני הוא בעצמו, שלא יכול להחזיק אותם מממונו, גם כן יצוייר בו החזקת תורה. איך הוא יכול להחזיק עני תורה? על ידי שיזרז לאחרים תמיד בענין זה שהם יחזיקו תורה, שיזכו להחזיק תורה. ועל זה אמרו חכמים, כל המעשה את חברו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו.

ודע, לפי מה שאמרו חז"ל במגילה י"ג. שהמגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, יש עוד עצה אחרת לענין חסרי בנים, שיראה להכניס יתום ויתומה בתוך ביתו ולגדלם ויהיו נקראים על שמו. גם מה שאדם קונה ספרים וספריות תורניות ואנשים לומדים תורה בזכות הספרים שלו, גם יש לו זכות בהחזקת תורה, בלימוד תורה.

ואם הוא מגדל יתום ויתומה ומגדל אותם לתורה ולמצוות, ודאי שכרו בכפליים. וכל זה אפילו אם אין ביכלתו ללמוד בעצמו תור העם אחרים, ובפרט אם עזר לו ה' שיוכל בעצמו ללמד תורה לאנשים, וכל שכן אם יכול לומר איזה שיעור לפני נערים בני תורה, בכל זה מלבד מצות החזקת התורה הוא בכלל מה שאמרו חז"ל בסנהדרין, כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, וזוכה ויושב בישיבה של מעלה, ובודאי יקרא על שמו הבן הזה התלמיד הזה, שהרי התלמידים נקראים בנים. וכל המלמד בן עם הארץ תורה אפילו הקב"ה גוזר גזרה מבטלה בשבילו, שנאמר "מוציא יקר מזולל כפי תהיה".

אם כן עמדנו במקצת על ענין החזקת תורה שיהיה מושג כמה אדם יכול לזכות ולהקים תורה, להעמיד תורה, להחזיק תורה, להתחבר לתורה, הוא יזכה להיות עם אותם חכמים שהוא החזיק אותם, יזכה לקום בתחיית המתים, יזכה שה' יפקח את עיניו ויאיר את שכלו, הרבה מעלות הוא זוכה, גם בעולם הזה וגם לעולם הבא, ומתברך בברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת, והוא נמלט מארור, אשר לא יקים, ויש לו דין של יששכר וזבולון, שעל זה נאמר "שמח זבולון בצאתך" כשאתה יוצא מן העולם אתה צריך לשמוח שמחה גדולה, כי יששכר ישב באהלך, וצריך לעשות את זה בשמחה, ואדם יכול לזכות. לכן התורה לא אמרה, עץ חיים היא לעמלים בה, אלא למחזיקים בה, ולא אמרה ארור אשר לא ילמד אלא ארור אשר לא יקים, שאם היה חס ושלום שרק העמלים והלומדים היה להם תקומה אוי ואבוי לאלה שלא היו לומדים ולא היו עמלים, לכן התורה אמרה שיש עצה, גם להחזיק בה, עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....