החפץ חיים בספרו חיזוק הדת מאמר שלישי.

כתוב בתורה "כי תפגע שור חברך או חמורו טועה בשדה השב תשיבנו לו", וכתוב עוד בפרשה, פרשת תצא, "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך". וכתב הרמב"ן, הוסיף בכאן לומר נדחים, כי טועה נקרא שטעה מדרכו ויכול להטות אותו הדרך בלא עמל גדול, ועתה יזכיר נדחים שברחו ממנו והרחיקו, אז בפסוק האחד אנחנו רואים "כי תפגע שור אויבך או חמורה טועה השב תשיבנו לו", וטועה נקרא שטעה מדרכו ויכול להטותו הדרך בלא עמל גדול, בפסוק האחר כתוב, כי תראה שור לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים, נדחים והתעלמת מהם, ז"א תוסיף פה את המילה נדחים. והזכיר שה שהוא כאובד.

מזה נוכל להתבונן, אם חסה התורה כל כך על ממונו של ישראל, אפילו על חמורו או שיו שטעה והרחיק, אם הוא רואה את החמור והשה שטעו שהרחיקו מן הדרך והצריכה התורה אותו עמל רב להטותו את הדרך, וכל שכן ועל אחת כמה וכמה כמה צריך לרחם על נפש הישראלי שטועה מן הדרך, אפילו אם יצטרך עמל רב לזה, ולראות להשיבו את הדרך.

שוב נחזור לפסוקים, הפסוק אומר "כי תפגע שור אויבך" שור של האויב שלך או החמור של טועה, אתה מצווה להשיב לו את החמור או את השור, מי מדובר - באויב שלך. נו, זה ממון של חברך, ואתה מחוייב להחזיר לו. ואם אתה תראה את השור של אחיך או את השה שלו נדחים, שזה הרבה יותר רחוק מטועה, והתעלמת מהם, אסור לך להתעלם, אתה אומר יש לי טרחה גדולה להשיב לו, אסור לך להתעלם, ממה? מממונו, ואתה צריך להשיב לו את זה, אז אם התורה חסה וחמלה על הממון של אחיך או אויבך, אז על אחת כמה וכמה וכל שכן שצריך לרחם על נפשו של הישראלי שהוא טועה מן הדרך, אפילו אם צריך לכך עמל רב כדי להשיבו אל הדרך - הדרך הנכונה.

והנה ידוע מה שכתוב, "השב תשיבם לאחיך", ואמרו חכמים ז"ל, השב תשיבם - אפילו מאה פעמים, ז"א אחיך חברך רעך אויבך, הם לא משגיחים כל כך על הבהמות, ואתה רואה שהם התרחקו והם טועים בדרך, אתה מחוייב להשיב אותם, טוב פעם אחת אתה משיב ואומר לו חביבי, תשמור בבקשה על הצאן והבקר שלך, יום למחרת שוב פעם חוזר הביתה והוא רואה שעוד פעם הם טועים בדרך, מה הוא יכול הלגיד, שמע אמרתי לו אתמול הוא לא שומע, שיסבול. לא, התורה אומרת השב תשיבם, אפילו מאה פעמים, היא לא אמרה השב פעם אחת, השב תשיבם אפילו מאה פעמים. ואחרי פעמיים הוא אומר לו תשמע, אתה מטריח אותי, אתה גורם לי כך, אתה עושה לי כך, תשים לב, התורה ציוותה עלי ואניצריך להחזיר לך כל פעם, ופעם שלישית ורביעית ותשעים פעם! והתורה אומרת השב תשיבם.

אז ז"א, אם זה ככה כלפי הצאן והבקר שזה ממון של חברך, אז להשיב את הנפש שלו כמה פעמים צריך לנסות להחזיר אותה מהדרך הטועה? אפילו מאה פעמים, אפילו מאה פעמים, זה יכול להיות גם יותר.

ז"א צריך לעמול, ולכן אמרו חכמים שהוכחה, הוכחה זה עד הכאה, אתה שומע קללה, אתה שומע נזיפה, אתה ממשיך הוכח תוכיח, אפילו מאה פעמים, עד הכאה, עד שבאים להכותך אתה פטור, אבל עד אז אתה חייב מדין ערבות. עכשיו להשיב ולהטות אותו מדרך הטובה, הוא טועה, הוא עושה עבירות, הולך בדרך לא טובה, אתה מחויב, מחויב ומצווה להשיבו אל הדרך, צריך לעמול אפילו מאה פעמים אפילו להטותם מדרך ה'. היום יש דרכים קלות מאד, זה דיסקים, אז נותנים, הוא אומר נתתי לו זה לא עזר, אפילו מאה פעמים, אפילו מאה פעמים, עד שיעזור, צריך להשיב אותו אל אביו שבשמים, אל הבעלים, אל אדון עולם אשר מלך. וזה מה שה' רוצה מאיתנו.

ובאמת בזמננו אפילו החוטאים הגמורים מצוי ברובם שאינם להכעיס חס ושלום, רק טועים מדרך על ידי זה פושעים שמטעים אותם מן הדרך, כמה אנשים אוכלים נבלות וטרפות ופושעים, אומרים להם זה בסדר, זה בסדר מה אתה דואג, מה פתאום כל הכשרויות השתפרו מאד, מה זה השתפרו, עושים הרבה כסף, עטרה שוחטים ביום 120 אלף עופות, השתפרו מאד, ומחמוד עושה 170 אלף, שבעים אלף פחות, הם הקיפו אותו עקפו אותו, הם עושים שבעים אלף רק, שבעים אלף נו השתפרו  מאד, ז"א זה ההשתפרות שהשתפרו, ובתוך 120 אלף ועוד 70 לא יימצא נבלות וטרפות, כל יום לא ימצא, הא? לא ימצא, במהירות שעובדים מה פתאום שיימצא, סכינות נפסלות נפגמות? מה פתאום, מה פתאום, זה קצת, ממש שחטו חמש עופות, זה לא יכול להיות שיהיה נבלות וטרפות. ויש רשעים פושעים שאומרים שהכל בסדר, בלי לברר, בלי לשאול, בלי להגיד מה אתה יודע, תראו הבדל בין ספרדים לאשכנזים. ביום חמישים הגיע לפה הבן של הרב מאיר ברנדסדורפר מהעדה החרדית, הרב משה ברנדסדופר, למה הוא אב"ד והוא מורה הוראה ויש לו  מקום ששמה הוא עונה לתשובות עם צוות במשך 24 שעות בכל שעות היממה, אומר מאות שיחות מגיעות וכולם שואלים על הכשרויות ורוצים להגעיל את הכלים ורוצים לעשות כל מיני פעולות ואני לא יודע מה להשיבם, אז הוא ביקש להפגש איתי ולשבת לראות מה הבעיה בדיוק, וישבתי איתו והראיתי לו והסברתי לו ואישר הרבה מן הדברים ואכן יש בעיות וכו' וכו', אבל בן אדם בא ברר, שאל, הוא צריך להשיב תשובות, מה הוא יתחייב על ראשו? יגיד סתם הכל בסדר, מה, אדם מופקר? אדם לא מופקר, אם הוא אב"ד, אם הוא מורה הוראה הוא חייב לשבת עם מי שטוען טענות, בשביל מה אמרו עד אחד נאמן באיסורים? יש שומן ויש חלב, ואדם אומר אני יודע שזה חלב, זה עד אחד נאמן באיסורים, פתאום בא איזה רב אחד שיש לו כשרות מפורסם מאד אומר הכל בסדר, מה הכל בסדר? אני אומר לך שאני ראיתי שזה חלב, איך אתה מוריד את העדות שלי שאני ראיתי, במה אתה מוריד? ברדיו אתה מוריד הכל בסדר? איך אפשר לעשות כזה דבר, זה רשעות, זה לקחת אחריות של מחטיא הרבים, איך אתה יכול להיות ערב לכולם שהכל בסדר? אפילו הרב לנדא אמר בעצמו שמרוב שגונבים להם פלומבות אז הוא סומך רק על חנות אחת שלו שהם פלומבות אמיתיות שלו, שאר הדברים הוא לא אחראי בגלל שגונבים פלומבות הערבים, אז הוא בעצמו אומר שהוא לא יכול בעצמו לסמוך על כל מה שמסתובב כי עושים זיופים, זה מדובר על זיופים, לא על הכשרות עצמה. והוא לא רוצה לקחת אחריות, אז איך אפשר להגיד על כולם שהכל בסדר, ואדרבא שישתפרו? זה רשעות. ומצוה, מצוה להחזיר את הטועים האלה באמת, בגלל שיש פושעים שמטעים אותם מן הדרך. והרי הם ממש כשה אובד שאינו יודע איך לשוב לבית בעליו ומצוה רבה לרחם עליהם ולהורותם הדרך הנכונה, כמו שכתוב "והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה".

והנה, יש אנשים מבעלי תורה אשר ה' נתן להם חכמה ובינה, והם ראויים להקרא בשם רועי ישראל, והם יש בכוחם לרפאות שבר עמנו להורותם הדרך הסלולה לה'. אין להם לחשות בעת הזאת, שעל ידי זה השאים התועים בדרך נעשים אבודים לגמרי במשך הזמן, ואז יידרש מהם ועל זה רמז הנביא יחזקאל, "בן אדם הנבא את הנחלות, הנבא על רועי ישראל את הנחלות לא חיזקתם ואת החולה לא רפאתם ואת האובדת לא ביקשתם וכן הלאה, ונתנו דרשה על זה לפני מספר מים, ז"א תהיה תביעה על כל מי שחושב את עצמו מרועי ישראל, כל מי שמחזיקים ממנו כרועי ישראל, כל מי שמחשיבים אותו כגדול הדור, כאדם חכם, כראש ישיבה, כמי שהוא מדבר ברדיו וכו' וכו' ושואלים אותו שאלות, כל אלה שנכנסים תחת הכותרת והם בעצמם חושבים את עצמם שהם רועי ישראל, הם ייתבעו על מה שהאם נופל בפח. מי אומר את זה? יחזקאל הנביא, בשם מי הוא אומר את זה? בשם ה', "בן אדם הנבא על רועה ישראל את הנחלות לא חיזקתם ואת החולה לא רפאתם ואת האובדת לא ביקשתם", אז ז"א, "ודרשתי את צאני מידם", אומר הקב"ה, כל מה שיקרה לצאן אתם תשלמי, ואשמם בראשיהם, ואשימם בראשיהם אל תקרי ואשימם בראשיהם אלא ואשמם בראשיהם של ראשי הקהל. מצלצלים ליצחק יוסף כל פעם, אומר הרב הראשי לישראל, רוצים לדעת מה הכשרות, הוא מפנה אותם לדוד לאו, אנחנו התחלקנו חמש שנים חמש שנים, ואתה בתור רב ראשי לישראל לא דואג שעם ישראל אולי אוכלים נבלות וטרפות? לא, אני עכשיו לא עוסק בזה, זה הוא. שמעתם דברים כאלו? נו, ואנחנו צריכים לטפל במה שהם צריכים לקבל, הרי הם רצו גלימות, קיבלתם גלימות, יאלה תעשה משהו, לא עונים בטלפון, הוא לא עונה לאף אחד בטלפון, אז אחד שלח מכתב, הלו שלום כן, אני צריך את הרב דחוף, יש מקרה של עגונה דחוף, תשלח פקס. כל דבר תשלח פקס. תשלח פקס, שמעתם? אני עונה לאנשים במיידי, באס אם אס, על כל דבר ודבר, באימייל על כל דבר ודבר תיק תק, אני מחוייב בכלל? קיבלתי משרה ממישהו? מישהו משלם לי על זה? אז למה אני עונה להם? אני יכול להגיד תלכו לרב הראשי בישראל, תלכו לרב שכונה שלכם, תלכו לרב העיר, הם מקבלים משכורות מהמדינה, שהם יענו לכם, תנסו.

אז על מה מוקירים אותם? על זה שהם לא עונים לעם? אז במה הם מנהיגי דור או רבני דור או רבני שכונה או רבני ועד הבית, בשביל מה הם?

והנה ידוע שמנהיגי העדה קרואים בשם עיניים, ומה כתוב, "ונעלם מעיני העדה", אה, התורה אומרת שאפשר ממנהיגי הדור כולם שיעלם מהעיניים של העדה דין או מצב. ועל כן אם הם מסיחים דעתם להורותם דרך ה' נחשבו בני העדה כמו הולך בדרך בעצימת עיניים שהוא עלול לבוא לידי סכנה ליפול באחת הפחתים, כן ממש בענייננו, עלול ההמון לבוא חס ושלום לידי סכנת מוות על ידי עבירות של חייבי כריתות וכדומה. אז הוא אומר "ונעלם מעיני העדה" אז אם עיני העדה עוד מסיחים דעתם בעצמם, לא עונה, שלח פקסים, לא עונה, מסיחים דעתם להורות את העם דרך ה', נחשבו בני העדה כהולכים בדרך בעצימת עיניים ועלולים לבוא לידי סכנה ליפול באחד הפחתים וחס ושלום סכנת מוות על ידי העבירות של חייבי כריתות, ואני הבאתי עדים שמעידים שמחפוד האכיל ומאכיל כל מיני איסורים חמורים ביניהם כריתות, אז איך מעלימים עיניים? שומו שמים על זאת, היו צריכים לרוץ לבדוק כראוי. לא, עם הזמנה שהכל יהיה מוכן, בסתר, לקחת בלשים, לבדוק את הדברים, לתחקר עדים, לברר אצל שוחטים, אבל לא עושים. למה לא עושים? קוראים לזה באידיש דעמם, כן, כאילו אתה לא יודע, לא ראית, לא שמעת, אתם מכירים את שלושת הקופים ששמים אותם אצל העורכי דין על השולחן, לא רואה לא שומע לא יודע. שלשה קופים. אז זה המצב, יש דין של בית דין שהורו, בית דין שהורו והורו דין שלא כדין, והורו טעות, אז אם העם הלך אחריהם ונכשל אז הוא שוגג, הוא לא אשם הוא לא ידע הוא עשה, אבל אם אני יודע או אתה יודע או את יודעת, יודעים שדבר שנעשה הוא אסור באיסור גמור, והפנו את זה לבית דין, ובית דין אמרו ככה והורו דין שגוי, אסור לשמוע להם! ומי שישמע להם יתחייב על האיסור, כי אתה יודע בודאי שזה אסור, אז איך אתה יכול לשמוע? אז מעיני העדה נעלם, אבל אתה שאתה יודע לא יעזור שום דבר.

עכשיו תארו לכם, אתה הולך ברחוב ואתה רואה אדם מכה את אשתו, ואתה מכיר את שניהם טוב מאד, אתה מכיר את שניהם טוב מאד, ואחד שואלים אותו ברדיו תגיד, מה אתה אומר, אומרים שפלוני הכה את אשתו ברחוב, אומר שטויות, זה פוליטיקה, זה בטח קנאה, זה בטח זה זה בטח זה, רגע על איזה תקן אתה יושב פה, מכשף, קוסם, מנחש, מאונן, על איזה תקן אתה פה? אתה צריך לענות איני יודע, אתה יודע? אתה לא יודע, תגיד איני יודע, למד לשונך לומר איני יודע. אז למה אתה מדבר וסותר ומיישב ומתרץ ועושה כל מיני זה, למה אתה לא אומר? כי יש לך חשבון עם מי שאמר שהוא רע, אתה לא מתייחס לגוף הענין, אתה מתייחס לגופו של אומר, מי אמר את זה? אה, זה הוא אמר? אם הוא אמר אז זה בטח ענין כזה וענין כזה וענין כזה. זה רשעות. אתה מונה, מונה את השואל, השואל שואל שאלה ואתה סוגר חשבון עם ההוא שאומר בלי קשר לעובדות שהוא אמר, ומה יעשה עכשיו השואל? יאמין לך כי הוא שאל אותך ויכשל. אז הכשלת ישראל, ואתה תתחייב על כל אחד ואחד. והוא שמע וישמיע לאחרים ויגיד אני שאלתי ואמרו לי ויתחיל להתיר לכולם את הכל, ועוד אתה מדבר ברדיו ואתה לא פוחד? הרי ישמעו אותך אלפים והאלפים האלה יעבירו לעוד אלפים ונמצאת שאתה מחטיא את הרבים, על מה? על חשבון, או שהחשבון לא בגלל האומר, בגלל שהדברים שהוא אמר גם יחזרו עליך, למה, כי אם מדברים על כשרויות ואתה יש לך כשרות או לאחיך יש כשרות אז ממילא אתה מגן על הכשרות של המשפחה או של עצמך אז לכן אתה אומר - כל הכשרויות בסדר. זה מחטיא הרבים.

זה מה שהבאתי לעיל, אומר החפץ חיים, בסוף מאמר שני תנא דבי אליהו, כל מי שסיפק בידו להקים את דברי התור ההזאת ולא הקים, הוא ארור, ארור, אז לא רק שלא מקימים אלא מפילים את התורה. ואמרנו מי זה, וכי יש תורה נופלת שצריך להקים אותה? ברוך אשר יקים, צריך להקים? מה היא נופלת? כן, בית דין של מתן יכולים להפיל את התורה, כן, בזה שהם לא אומרים שום דבר ונותנים לתורה להתמוטט בעיני כל הבריות והם לא מקימים אותה להעמיד אותה על מתכונתה על אמיתתה, על מה שה' דורש מאיתנו.

אבל אם אחד מעיני העדה צופה ומביט על עניניהם של ישראל, ושומר אותם מהלכד ברשת היצר הרע, שכרו גדול מאד, כי יש שכר מיוחד לפרנסי ישראל האמיתיים לעולם הבא. אז רואים שיש חובה פה להציל את השה והשור והחמור וכל שכן את בני ישראל, ומי שעומד מנגד ולא עושה זאת ובפרט שהוא נושא משרה, עליו נאמר הרבנות מקברת, זה העונש של אלה שרצו להיות רבנים אבל רבנים רק בשביל כבוד, רק בשביל ממון, רק בשביל להגיד דרשות של נועם, רק להתייפות ולהתייפייף ולהחניף לציבור, אבל במקום להעמיד את האמת על מקומה הם מורחים את כל המצב כמו נביאי הבעל שהיו בזמן הנביאים. הנביא מעורר בשם ה', בא מכח התורה הקדושה ואומר מה שה' אומר, אומרים זה קיצוני, ונביאי הבעל מרגיעים, שום דבר ממה שהוא אמר לא יתקיים, אל תדאגו, וככה נפלו ישראל דור אחר דור בגלל נביאי הבעל שהם היו בדיוק כמו הנביאים, הם נראו כמותם בדיוק, בדיוק, אבל נביאי הבעל. הם יכלו גם כן ה' יתברך וגם בעל, גם אפשר גם וגם. צריך להיות חברתי, מדיני, מקובל.

כתוב בתורה, "אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים ואלה יעמדו על קללה בהר עיבל, ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן", ואמרו חז"ל, שכל הארורים פתחו מתחילה בברכה, ואם כן אמרו מתחילה ברוך אשר יקים את התורה הזאת וכל שנים עשר השבטים ענו אמן.

\והנה ביאור הכתוב הזה כולל שני ענינים: אחד, שכל אחד מישראל מחויב להחזיק את התורה במאודו כל אחד לפי כוחו, אז כל אחד מישראל וכל אחת מישראל מחויבים להחזיק את התורה בכספם, בכוחם, באונם, כל אחד לפי כוחו. כמפורש מדברי חז"ל בכמה מקומות, ועוד כולל הכתוב הזה שהקמת דת התורה בכללו, להקים את כל דת התורה זה תלוי ביד הבית דין, בזמנם היה בית דין, וכח הבית דין היה גדול מאד ולכן זה היה תלוי בידיהם, שיש בידם כח לענין זה, כמובא בירושלמי בסוטה, וזה לשונו: ארור אשר לא יקים, וכי יש תורה נופלת? רבי שמעון בן חלפתא אומר זה בית דין שלמטן, רב יהודה רב הונא בשם רב שמואל, על הדבר הזה קרא יאשיהו המלך ואמר, עלי להקים, למה כי הוא מלך ובידו יש את הכח לעשות כן.

וכתב הרמב"ן בפירושו, ידרשו בהקמה הזאת בית המלך והנשיאות, דהיינו בית דין. ז"א בידם להקים, שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה, למה יש להם גם אפשרות לאכוף, ואפילו היה הוא צדיק גמור במעשיו, והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה, הרי זה ארור. אדם צדיק, איזה צדיק? צדיק גמור במעשיו, לא בעיני הבריות, אמיתי, היה יכול להחזיק תורה, ביד מי? ביד הרשעים המבטלים אותה ולא עשה כן הרי זה ארור. אז מה מתפעלים מכל הרבנים אם הם לא עושים את תפקידם?

ובאמת מה שנקט כאן בית דין, אומר החפץ חיים, משום שסתם בית דין בזמנם היה בידם כח למחות ביד המבטלים את התורה, אבל הוא הדין שכל אחד מישראל שהוא נשוא פנים בעירו, ויש בידו כח לחזק דת התורה, חל עליו החיוב הזה. מה זה נשוא פנים? אחד שעושים לו חשבון במושגים לשנו, מכבדים אותו, כמה מכבדים אותו? חמישה? עשרה? עשרים? מאה? אלף? אלפיים? כל מי שמכבד אותו הוא מחויב כלפיו, הוא מחויב, הוא נשוא פנים. אז כל מי שהוא נשוא פנים בעירו יש בידו כח לחזק דת התורה, חל עליו החיוב הזה. ואם הוא לא מחזק את התורה אלא רק מרפה אותה בידי אחרים אומר הכל בסדר, הכל בסדר, רק שלא יהיה לו טרחה, שלא יצטרך לקום ולבדוק, שלא יהיה לו  צורך אח"כ להתקוטט ואח"כ להגיד זה לא בסדר ולריב עם ההוא ועם הזה אז הוא אומר עזוב, תן לי שקט, לא יודע אבל הוא אומר, הוא לא אומר לא יודע, אומר לא זה בסדר שמע, יש חזקה כולם אוכלים זה פה ושם, אתה רואה הולכים לאולמות כולם בולעים זוללים, אתה רואה זה בסדר, זה סימן שזה בסדר, זה הסימן שזה בסדר.

וכמו שאמרו חכמים ז"ל, כל מי שיש בידו כח למחות באנשי עירו ואינו מוחה נתפס על עוון אנשי עירו, ואם הוא מטה אותם לדרך הישרה ומחזק את הדת והדת מתחזקת על ידו, יש עליו את הברכה האמורה בהר גריזים. אין ברכה כזאת בעולם, בעולם, אף אחד לא יכול לזכות לברכה כזאת בעולם. מהי הברכה?

אמרו חכמים בסוטה דף ל"ז: ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה עלו לראש הר עיבל והכהנים והלויים ואהרן למטה באמצע הפכו לויים פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה "ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונים אמן. חזרו והפכו פניהם כלפי הר עיבל, ופתחו בקללה ואומרים, "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה". וכולם ענו אמן, וכן כולם עד ארור אשר לא יקים. וענו כולם אמן, ומה נורא הענין הזה, אומר החפץ חיים, בין לטוב ובין למוטב, שיצא מפי שישים ריבוא מישראל בצירוף הכהנים והלויים וארון ברית ה' עמהם, נמצא שכל הרואה להקים דת התורה במה שבכוחו מתברך מפי הכהנים והלויים ושישים ריבוא מישראל בהסכמת אדון העולם, שהרי אז ארון ה' היה באמצע, וכי יש לך ברכה טובה כזו? ולדעתי זה שנאמר בפסוק "ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב", היינו שכל מי שמוכיח את חברו לשם שמים והטה אותו לדרך הישרה כתוב בתורת ה', עבור זה יהי נועם ה' עליו ותבוא עליו הברכה הטובה הזו שהזכרנו. ולמוכיחים ינעם - יהיה עליו נועם ה', ותבוא עליהם ברכת טוב, איזה ברכה? הברכה הכי טובה שהיתה בעולם זאת הברכה שהיתה עם שישים ריבוא משה ואהרן והכהנים והלויים וארון ה'.

והנה מכל זה מובן גם להיפך חס ושלום, מי שיש בידו כח להקים את הדת והוא מתעצל בזה, עליו כתוב ארור, והוא נתארר מפי שנים עשר שבטים בדיוק הפוך.

וכידוע חכמים ז"ל אמרו שארור יש בו קללה ויש בו נידוי, ועבור זה מגלה לנו החפץ חיים, ועבור זה חסר השפעה בכל העולם, כי נתרשלו בעוונות הרבים בהקמת התורה, שבזה הרי חתמו את הברית בערבות מואב.

והנה להקים את דת התורה תלוי לכל אחד במה שחננו ה', כמו שכתוב "כבד את ה' מהונך", אמרו חכמים ז"ל, אל תקרי מהונך אלא מחונך. שאותיות א' ה' ח' ע' הן גרוניות מתחלפות זו בזו, אז א' בח' מתחלפות, ה' בח' מתחלפות, אז אל תקרא מהונך אלא מחונך, בכל מה שחננך הקב"ה אתה צריך לכבד אותו, מי שחננו ה' בעושר רב ויש בידו להקים ישיבות ובתי תלמודי תורה, אין לך הקמת הדת יותר מזה. ונבאר את הדברים בפרקים הבאים אי"ה. מי שחננו ה' בפיו לדרוש ברבים אודות זה או שאר ענינים עיקריים הנוגעים לעצם שמירת הדת, כל זה בכלל הקמת הדת הוא. אבל יש אנשים יש להם פה סרוח, במקום להקים את הדת עוקרים את הדת, במקום לשבח מעמידי הדת מבטלים אותם בעיני ההמון, כמו אברימי פפושדו שלא מתבייש להגיד דברים שיוצאים מפה סרוח. אדם שחשוד בעבירות פליליות של איומים על בעלי עסקים, שאם לא יתנו רווחים לאחיו משה אז לא יקבלו תעודת כשרות, ועל זה עכשיו הפרקליטות צריכה להחליט אם שולחים אותו לכלא או לא, והוא קורא לרב מאלמין אחד שלא ראה שחיטה מימיו ומדבר שטויות והוא לא יודע כלום לא ביקר מימיו במשחטה, איך אתה יכול להגיד דבר כזה אדם סרוח ושקרן, האיש הזה היה שוחט שנים רבות, כתב קונטרסים על שחיטה, נכנס לכל בתי מטבחיים בארה"ב ובארץ, ויש לו עבודה במשך עשרות שנים, יכול להיות אבא שלך, ואתה עם הפה הסרוח שלך אתה חושב שאתה יכול לנפנף אנשים ולהטעות את הציבור, בושה וחרפה. אתה שאחיך אומר עליך יעקב יוסף זצ"ל שאתה האכלת חמץ בפסח עם פפושדו שלך ויין נסך לכל ימות השבוע בפפושדו שלך, לכן שמך אברימי פפושדו, אתה לא מתבייש לדבר על אנשים אחרים שעושים יומם ולילה לתקן את הציבור, ואתה רק מקלקל את הציבור, כל דבר אתה מוריד, אתה שפתחת את לועך הסרוח כנגד הרב אלישיב והרב קניבסקי כאילו זה אברכים שלא יודעים בין ימינם לשמאלם בענין שמן להדלקה, בחנוכה ונשמיע את ההקלטה הזאת בקרוב, אתה לא מתבייש, אתה שפוער את פיך נגד גדולים ממך לאין שיעור, כאילו אתה המבין הגדול. שכחת שהיית מקולקל שבאחים והלכת לצבא נגד רצון אביך, עד שתלה עצמו על המרפסת אם אתה לא תחזור בתשובה יקפוץ, מה שגרמת לגדול הדור למרן, שכחת? מורי פפושדו.

אז לכן מי שחננו ה' בפיו לדרוש ברבים אודות זה, או שאר ענינים עיקריים הנוגעים לעצם שמירת הדת, כל זה בכלל הקמת הדת הוא, וכן לעמוד בפרץ נגד הדברים הגורמים להריסת הדת חס ושלום. אז לא מספיק שהדרשן יגיד רק מה צריך להעמיד בתורה, צריך גם לצאת נגד אברימי פפושדו והדומים לו, נגד הדברים שגורמים להריסת הדת חס ושלום, גם נגדם צריך לדבר, כי זה מכלל המצוה, להקים את התורה, אז מה לעשות, יש עוקרי תורה, אז צריך לעקור אותם מתוך הקהל, שידעו בדיוק מי אלה עוקרי התורה. ומי שמתעסק בכל הענינים כיוצא בזה, הרי הוא בכלל ברוך. המשך יבוא מחר.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....