שו"ע - אורח חיים - ד' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מה קורה בכלל?

חבוד הרב.

בשם השם על הסר ונצליח.

שיעור בעזרת השם על הצלחת אנשי קהילות פז

ורחובות תיבנה ותיכונן. אנחנו בסימן ד' בשולחן ערוך,

הלכות נטילת ידיים ובו כג סעיפים.

אנחנו בסעיף א'.

ירחץ ידה ויברך על נטילת ידיים,

רומא הרמה ויש אומרים גם אשר יצר, ואפילו לא עשה צרכה וכן הגור.

ומים הפסולים לנטילת ידיים לסעודה כשראים לנטילת ידיים בתפילה, ומי אוה שומר ולא מברך על העניין הזה.

אז כן,

אדם צריך לרחוץ את ידיו ולברך על נטילת ידיים. אומר המשתבר רואה,

יש שני דעמים, הראש שבעי טעם ראשון משום שידיים עסקניות הן.

היות שידיים עסקניות, אז תמיד צריך לשטוף אותן, לרחוץ אותן.

ואין,

מוסיף הראש ואומר,

אין אפשרות שהאדם ייקח את הידיים שלו ולא ייגע במקומות המטונפים בלילה.

זה בזמנם היה יותר גרוע. למה? היות שהיו יושנים בלא בגדים מכוסים, בלא בגדים,

אז שם היה חשש שהוא מגרד באותם מקומות המכוסים,

אז הוא מטמא את ידיו.

אבל היום בזמן הזה עדיין נותרה הגזירה,

כפי שכותב הראש, שיש חשש שיגע במקומות המכוסים,

אף על פי שישנים בבגדים.

ולכן תקנו חז״ל ברכה לתפילה לקריאת שמע ולתפילה. אז לא רק אדם נוטל את ידיו בבוקר,

אלא גם לקריאת שמע ולתפילה. דהיינו, לתפילה.

והרשב״א כותב טעם אחר, נוסף.

הרשב״א כותב, לפי שבשחר,

אחר השינה, האדם נעשה כבריאה חדשה. מה לרואים? אלוקיי, נשמה שנתת בי טהוריים.

אתה בראתה, אתה יצרת, אתה נפחת בי, ואתה משמרה בי תינוי.

ואתה תדאם, וכולי וכולי. אז היות והוא נעשה כבריאה חדשה,

כתכתיב באחר כג חדשים לבקרים רבים מולדתך,

האדם צריך להודות להשם יתברך, שברא אותו לכבודו ולשרתו לברך בשמו.

ועל זה תקנו רבותינו בשחר את הברכות שמברכים בכל בוקר,

והם נקראים ברכות השאר וברכות התורה.

וגם הם תקנו קודם הברכות הללו, שאדם יטול את ידיו מתוך כלא,

כמו כהן שמקדש את ידיו מן הכיור קודם עבודתו.

לכן להלכה שני הטעמים הללו נתפסו,

אחד משום שידיים עסקניות הן, והשני,

כדי שאדם יקדש את עצמו,

כיוון שנעשה כבריאה חדשה, כדי שהוא יוכל לשוב ולהתפלל ולהודות לבורא עולם וללמוד תורה.

יפה.

ואם לא בירך על נטילת ידיים קודם התפילה, שוב לא יברך אחר התפילה לכולי עלמא.

אז זה אמרנו, יחץ ידיו ויברך על נטילת ידיים,

ויברך,

ומייד אחר הנטילה יברך, ואין צריך להמתין על הניגוף וגם הניקובל מהגב, ויש מחמירים שלא יברך עד לאחר שיינגב את ידיו, וסבירא להוד, אין רוח רעה שם מהידיים, אלא דווקא אחר הניגוף.

יש מאן דבר שאומר שלא מספיק שאני נוטל את הידיים, ובג' או ד' פעמים אנחנו נראה את זה, יש עניין לעשות ארבע נטילות,

דהיינו ארבע שפיכות מהכלא,

ולא מספיק הארבע שפיכות הללו כדי להסיר את הטומאה,

אלא צריך גם ניגוף.

אלא צריך גם ניגוף. אנחנו יודעים שמספיק השפיכה,

ג' פעמים, ארבע פעמים, כבר שר הניגוב לגמרי והכול בסדר, אבל פה לא,

אלא יש מדמר שאומר שצריך גם לנגב את ידיו, ואז נברך. אז זה מתי יברך את הברכה, שני דעות.

וסבירא להודא אסור לברך בידיים שרוח רעה שורה עליהם,

אבל דעת הפוסקים אינה כן,

ולכן כתב בסדר היום שלא ייגע במלבושה ועד שייטול, ובגמרא לא משמע כן,

ועיד הברכות דף נא,

עמוד א', אל תיטול חלוקה שחרית מיד השמש ותלבש.

זאת אומרת, השמש שמוליך לבעל הבית את הבגדים,

אז אל תיטול, אל תלבש את החלוק שלך בבוקר

מידי השמש. למה? משום סכנת מזיקין. אלא, התלהו בעצמו ממקום שהוא שם, ואפילו אותו השמש כבר נטל את ידיו, אל תיקח ממנו.

ואומרים להם בגמרא, רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום משום כבוד קונו.

במדינות שאין אנו הולכים יחפים,

אין צריך לרחוץ רגליו שחרית.

אז בימינו, ברוך השמש, יש נעליים, אין את הבעיה של העריכה היחפים,

אבל בזמנו הם נהגים, כמו שכתוב שם אצל אברהם אבינו,

אתה אומר, ורחצו,

שהוא ציווה אותם לתת להם מים מרחוץ את ידיהם לרגליהם, וכך גם היה קידוש ידיים לרגליים בבית המקדש.

מקום הקודש, שם היה הקידוש שכתוב, והרצו ידיהם לרגליהם, בבואם אל הקודש וכו'.

יפה.

אומר המווה, שאומרים, גם אשר יצא,

מברך,

ואפילו לא עשה צרכיו,

וכן נהגו.

ומים פסולים לנטיית ידיים מסודק, שאומרים לנטיית ידיים, מי שאומר דלום מברך.

אז בואו נראה הלאה.

מה?

אם בן אדם לא עשה צרכיו, זה לא עורר אשר יצא?

הוא אומר שיצא?

הלכה למעשה, העמור כותב שכן לעשות, כן המינהל.

אנחנו לא נוהגים ככה.

רק שעשה צרכיו ובעיה אשר יצא.

בסדר?

הלאה. גם אשר יצא,

הטעם משום דה בבוקר נעשה כבריאה חדשה,

זה על פי דעת הרמה.

וצריכים אנו להודות לו, ונתקן בברכת אלוהי נשמה,

כן, היצירה הזו. ואשר יצא על יצירת הגוף.

ויש עוד טעמים אחרים מהם באחרונים. וכתב פרי מגדים דה לפי הטעם דה בריאה חדשה, אם היה נהום כל הלילה,

דאז לא נעשה בריאה חדשה בבוקר. הטעם שנשאר כבר כמו בליל שבוע,

בליל שנה הבא,

בליל שביעי של פסח, יש כאלה, זין באדר בלילה, נוהגים להישאר ערים כל הלילה, בכל הימים שהזכרנו.

אז אם היה נהום כל הלילה, דאז לא נעשה כבריאה חדשה בבוקר.

הני יכול לברך אשר יצר, אם לא עשה צרכיו.

ולכן יש אומרים דהים.

אשתין בלילה יכול לסמוך לעניין ברכת אשר יצר,

על אשר יצר דשחרית.

וצריך עיון לדינה, כי גם פעמים רבות יקרה שהבוקר משתוקק עוד פעם להטלת מרגליים,

ולא יוכל לחול עד ברכת אשר יצר, שפירך בלילה על הבוקר,

כי זו הייתה הטלה, וזו הייתה הטלה.

הוא נגרמן בסעיף ו״ז במשלב רואה סעיף קטן א׳ ולכן ירא שמיים יחמיר על עצמו וייטול ידיו וילבש מכנסיים או יחגור בשער דבר להפסיק בין ליבו לערווה ויברך אשר יצר, אך ייראה בעת הברכה להרחיק מהעביד של מאה רגליים ארבע מאות אם הוא עומד בחדרו.

ואם לא היה עביד מיוחד וזה, כמו שהיום שיש לנו אסלה וכו',

די בהטלת רביעית מים לתוך עמי רגליים בכל פעם או פעם שמתפנה,

ואז כביכול רביעית מים מבטלת את זה.

יפה.

ואפילו לא עשה צרכיו,

זה דברי הרמור, והרוצה להסתלק מן הספק, מה יעשה?

היזהר לעשות צרכיו תקף אחר שירא מים על ידיו גימל פעמים,

וכשיצא מבית הכיסא ייטול ידיו פעם שנייה ויברך אשר יצא,

וייצא ידי חובה לכולם. אז מה עושה?

על פי הסדר, זה קרה, ילך, יקום בבוקר, ייטול את ידיו,

ילך לבית הכיסא,

יברך על נטילת ידיים, כן? ילך לבית הכיסא, יתפנה, ייצא, ייטול ידיו, ואז יברך ברכת אשר יצא.

וטוב יותר שלא יברך אפילו ברכת על נטילת הידיים עד לאחר נטילה שנייה שנוטל יצא מבית הכיסא.

ויש מי שאומר לא,

שאת נטילת הידיים לא יברך,

כמו שאמרנו,

יטול ידיו וירכו על נטילת ידיים, אלא ילך לבית הכיסא,

ואז שוב פעם יצא יטול את ידיים, כדי שהנטילה הזאת תעלה לו נטילת בוקר,

ולאחר מכן יתעלה לנטילת ידיים ושוב פעם יברך על נטילת ידיים, ובפרט אם היה צריך לנקווה בעת נטילת ראשונה,

שאז בוודאי לא רשאי לברך, רוצה הבית נצא שם, איננה אתה מברך ככה ואתה משוקץ,

כן?

והיה אדם כתב דנכון להמתין מלב הערך על נטילת ידיים עד לאחר שמנקה עצמו ורוצה להתפלל.

יש שנהגו כפי החיה אדם, שבבוקר, מיד קם,

ילך ליטול את ידיו, כמו שאמרנו, ילך לבית הכיסא, יתפנה,

ייטול שוב פעם את ידיו והערך על נטילת ידיים ואשר יצא.

ואין טעמו שם.

ואחר כך מצאתי בספר מעשי רב, שכן נהג הגרע,

זיכרונו לברכה, ואין בביאור הלך היפה.

עכשיו, לגבי מים שנשתנה מראם, האם מותר לברך או לא, אז אמרנו, מים שנשתנה מראם,

היותו נעשו בהם מלאכה, תודה רבה, או מלוכים או סרוכים שאין לכלא ויכול לשתות מהם,

הם משום מה הכי ראויים לתפילה, די קל ועד צריך רק משום נקיות בעלמא.

אז גם אם זה מים שסתם נשתנה מראם,

אבל פה מדובר שכמובן שהוא יכול להתפלל במקום הזה או לבד במקום הזה, אין בזה ריח.

אתה אומר, אם יש בזה ריח, מה יעשה? איך יבטל את זה?

יבטל את זה על ידי הטלת רביעית מים לתוכה,

בזה הדבר הזה מתבטל, הוא יוכל לברך.

אבל עדיפות היא לא לברך מול העווית הזה של מהרגליים, וכן על זה הדרך.

אותו דבר, אדם, אין לו כיור מבחוץ. כשכאלה עושים כיור מבחוץ, זה טוב כי עדיין פתרת בעליים.

אבל מי שיש לו כיור בתוך חדר האמבדיה,

שם זה בעיה לברך.

בעיה לברך, לכן צריך לזאת מחוץ לאמבדיה, ואז לברך את הברכות, גם אשר יצר וגם על נטילה,

נטילת ידיים.

יפה. זו שאלה מאוד גדולה. פעם מישהו שאל אותי לגבי נטילת ידיים, אדם נמצא בבית מלון,

שם השירותים, האמבדיה והברז,

לא בכל הבתי מלון יש שתי ברזים, בחוץ ובפנים,

והברז נמצא גם בתוך החדר של השירותים.

מותר שם ליטול ידיים או לא מותר ליטול ידיים שם?

אז כן, אז יכסה את בית הכיסא בשתי הכיסויים שיש לו,

כן, יכול ליטול ידיים, בברכה כמובן שהוא חייב לברך מחוץ,

זה לא יכול לברך בפנים. אבל אם זה שירותים שיש בו מחיצה,

מה שנקרא, את התקרה,

וזה סגור, כן,

אז שם זה פחות בעיה,

לא לגבי הברכה, לגבי הנטילה, כי יש מי שנחלק לגבי הנטילה,

אם המקום הזה כולו יש בו טומאה או לא.

זה המקום, לא לגבי הברכה. הברכה פשוט צריכה ללכת בחוץ, גם לא באמבטיה.

בסדר?

השאלה הרבה, למשל לשירותים ציבוריים,

שאין לך ברירה,

שם שם מקום שירותים ציבוריים ושם דרך.

שוטף את הידיים ויוצא החוצה לבד. בסדר, כן, כהמקום עצמו, אבל עדיין הוא...

יפה, אז יכסה את בית הכיסא ואז ישטופים.

או פתרון נוסף, ייקח איתו כוס,

וימלא מהכוס הזו וישטוף בחוץ,

זה הפתרון הנוסף.

יש מי שנוהג להחמיר, כמובן עזרת הבן איש חי,

שליטול ידיים בנטלת דווקא

אחרי בית הכיסא, אנחנו לא נוהגים לדבר מספיק שטיפה ידיים בעלנא.

אפילו האשכנזים מקפידים בדבר הזה של נטילה דווקא.

אם אין כוס אפשר כן ליטר ידיים שם בעצם מפוצה על ידי לגודש,

פתרון נוסף בשביל... כן, אין לך ברירה, מה תעשה? או במידי דמינקי, הם עגבונים,

או וכן על זה הדרך. זה שני ברירות, או זה או זה.

יפה, יש אדם עגבונים, לא מספיק לו עדיין בפסיכולוגיה.

אז ישטוף את הידיים, זה לא מודל רגע, אבל יכסה קודם כל. הלאה.

דלא מברך, אז אמרנו,

יש מי שאומר שלא מברך על מים כאלו שהם פסולים לנטילת ידיים לסעודה וקשרים לנטילת ידיים לתפילה. בואו נראה.

דלא מברך, רצונו לומר על נטילת ידיים, רק על נקיות ידיו.

בסדר?

עלייו באחרונים יכרימו דיוכל לברך על נטילת ידיים בעיני כמונו סימן ז, אם יש למורו הסעיף קטן,

טז, כן, זה נראה.

יפה.

ב.

ידקדק להארות עליהן מים ג' פעמים,

להעביר רוח רעה ששורה עליהן.

בסדר?

אז לפחות ג' פעמים שופך. אז בואו נראה. ידקדק, חוץ מהטעמים הנזכרים בסימן קטן א',

שצריך ליטול את ידיו לתפילה, גם צריך ליטול גם משום רוח רעה ששורה על הידיים.

אחיך עדיין נטילה הוא משום רוח רעה לבד, והיו מתקנים על זה ברכה.

לכן אנחנו צריכים, משני הטעמים שאמרנו,

שנותן אותם גם משום חזרת הנשמה וגם משום שידיים עסקניות הן,

ובנוסף לזה,

מה שנקרא, היכון לקראת אלוקחי ישראל, שזה מדין נקיות, שקודם התפילה היו בידיים עסקניות.

לערות עליהן וייטילה מלכתחילה עד פרק הזרוע. אז הנה, זה פרק הזרוע, זה פה נוטה לכתחילה. ואם אין לו מים, די עד קשרי האצבעות. אז נזמין לקחת את הכוס עד קשרי האצבעות היום.

וצריך לפשוט הכפות כמי שרוצה לקבל דבר.

ויגביהם כנגד הראש, אחר כך.

גם טוב להדיח פיו, ובתענית ציבור ובהדיח פיו.

זו מחלוקת שנהגו להקל, ואדם שסובל ויש לו ריח רע מפיו,

זה אחד כזה, יש לו בעיות במעיים או בקיבה שלו, ובדרך כלל יש לו פיו או שיש לו איזה שן לא טובה בפה.

זה לא טוב הדבר הזה, למה אתה מדבר עם ציבור,

ציבור תמיד צריך להיות נקי כמו שצריך.

אותו דבר לגבי מוהל. אדם מוהל שיש לו פצע בפה,

לא יכול לקיים את מצוות המציצה בווריד המילה, שהיא מאוד חשובה.

מה אומרים, מנדלומייץ מעבירין המילה?

אז לא יכול לקיים את המצווה הזאת. לכן מאוד חשוב גם שידיח את פיו,

אחרת חס ושלום אם יש לו פצעים כאלו, זה נקרא הרפס,

הוא יכול חס ושלום להדביק את התינוק,

או חס ושלום שהתינוק הזה יהיו לו כל מיני חיידקים או זיהומים שם, באזור ברית המילה,

זה יוצר חילול השם מאוד גדול. לכן מאוד חשוב הדבר הזה, שאדם תמיד יקנח את פיו כמו שצריך.

יש כאלה שמחמירים גימל פערים ביום, גם אחרי האכילה.

זה מאוד חשוב ככה, הפה שלו נקי ולא נשאר בו זוהמה וכו'. כל שקן שלא ילך לישון ככה,

שהוא אכל ואחר כך הוא הולך לישון וכל ה... יש לו אמה,

בלילה אחר כך יוצאים כל התונאים,

עושים ביקורת פתע,

והם רואים שהשיניים לא נקיות, יש להם הרבה עבודה עכשיו לנקות את כל השיניים.

לכן מאוד חשוב הדבר הזה,

גם איך אדם יכול להתפלל וככה.

לכן יש כאלה שהקלו באמת עני דיבור, באמת עניות ציבור,

שיכולים לשטוף את התור, בלבד שלא יבלע את המים שמכניס לתוך...

יפה.

כן.

יפה. הלאה.

להראות עליהם, אז אמרנו, יתלהם עד פרק הזו. כן. יפה. גימל פעמים, ואפילו שופך הרבה בפעם אחת, אינו מועיל.

לא יכול לתפוח חרבית בפעם אחת להגיד הכל בסדר. אבל גימל פעמים.

כן, הרוח הולך,

ההכרעה לא הולכת מהידיים של האדם רק שלוש פעמים דווקא.

דהיינו, פעם אחת על יד ימין ואחר כך על יד שמאל. עד שלוש פעמים בסירוגין. ובספר מעשה רב

כתב ארבע פעמים.

שמעתם איזה חומרה? בספר מעשה רב?

כתב ארבע פעמים.

שלוש פעמים להעביר רוח רעה, והרביעית להעביר המים שנטמאו. וצריך להזהיר לאנשים שייזהרו בנטילת ידיים גאיר לפעמים בסירוגין כמו האנשים,

וגם כי הן מתקנות המאכלים שלא יטמם בידיהן.

הוא נותן את הידיים שלה כמו שצריך, טוב.

עכשיו ג' פעמים בסירוגין, היא מכינה לבעל האוכל. כל הטומאה הזו ניכנסת לאוכל שם, והכל השם מרחם.

רק אדם, הילדים לא קולטים תורה, בעל, סתום וכו'. למה זה? בגלל שהאישה גם לא מקפידה, לכן הוא לא צריך להקפיד בדבר הזה.

גם יש להיזהר שהקטנים יתלו ידיהם בשחרית.

גם הקטנים צריך להיזהר, הם נוהגים במאכל, כל המאכל עצמו. אבל מה הדין עם גויין, אגב, המאכל?

אה, אפשר לאכול מהאוכל הזה או לגויין זה טמא.

התשובה היא, אין לחוש. גם בנגיעת עכו, מאכלים בנוטי ידיים, אין לחוש, זה לא מקבלי טומאה.

בסדר?

הגוי עצמו, הוא עצמו טמא,

אבל אם הוא ייגע במאכל,

המאכל הזה לא בעייתי. כמובן, מלבד שאר הלכות, כגון יין נסך וכו',

פדקו וכן על זה הדרך.

יפה. ג'

לא ייגע בידו קודם נטילה לפה ולא לחוטם ולא לאוזניים

ולא לעיניים.

אדם לא יכול לגרד באף, לגרד באוזן, לגרד בעיניים שלו,

בפה שלו,

מפני, קודם הנטילה, מפני שרוח רעה שורה על הידיים ויכולה להזיק לאיברים הללו.

עד כדי כך הרוח הרעה הזו חזקה שיכולה להזיק אפילו לאיברים של האדם.

לכן מאוד חשוב הדבר הזה.

ולא לעיניים, יש להיזהר אפילו על גבי עיניו מבחוץ.

דהיינו פה, על העפפיים הוא רוצה לגרד, גם זה לא.

כמובן, אם פתאום הוא מגרד או מחוזקיו, הוא חייב לגרד,

אז זה משהו אחר.

פה מדובר, אם הוא יכול להתאפק ולא לגרד, זה הדבר הזה. הכל שגן בפניכם.

הלאה.

ד.

אפילו מי שנטל ידיו לא יימשמש בפי הטבעה תמיד מפני שמביאתו לידי תחתוניות,

ולא ייגע במקום הקזה שלשמוש היד מזיק לחבורה.

אז זה לגבי נקיות. כמובן, אתה ניקן את עצמו בבית הכיסא. מספיק.

לא צריך עכשיו להתחיל שם לנסות עוד לחפש, אולי, נותר משהו, אמרנו,

כללים מאוד חשובים, שאדם ישים לעצמו ברז כזה בתוך בית הכיסא, וישטוף את עצמו כמו שצריך לגבולים, זה עדיין לא מספיק.

כמה שאדם חושב שעדיין זה נקי, זה עדיין לא נקי, לכן מאוד חשוב העניין הזה של הברז,

שהוא ישטוף טעמתו, אחרת התחילה שלו לא מתקבלת, כל שכן על עימות תורה ושאר המצוות שהוא עושה.

זה לא טוב הדבר הזה, הוא עושה את הכל בטומאה ואיך יכול לברך.

אז לכן,

משמש בפי הטבעת, למה? יותר מדי, זה יכול להביא לו לכל מיני פצעים, טחורים, וכן על זה הדרך, לעשות לו תחתוניות זה נקרא, היזט.

וגם במקום הכזה, היטיזו לו דם, מגרד לו שם, הוא רוצה לגרד, לא מגרדים.

שים פניסטיל ג'ל,

זה טוב, זה כזה משחה נגד יהודים,

שים את זה, הכל יום בסדר, אל תגרד, או שתתאפק לא לגרד, למה? אתה מגרד, הפצע הזה הרג עם נפתח חבורה,

יכול לך אז שלום,

לעשות לו שם נזק, חיידקים, זיהום, וכן על זה הדרך.

אומר המשנה ברורה, אפילו, וקודם נטילה יש אוסרים מלגעת בפי הטבעת, אפילו במקרה.

וכן למה במקום הנגב, אפילו אם הוא נשוי?

וכן כי הגב לה במקום נקב הכזה, כי אז יוכל הרוח רעה להזיק כל נקב שבגוף.

היות וכוח הרוח רעה כל כך חדש, כשהוא יכול להזיק כל נקב שבגוף,

לכן מאוד חשוב בכל הנקבים כולם לא לגעת. מי את איתו על ידי הידיים? לכן יש להגוב.

לא להלך אפילו ארבע עמות בלא נטילת ידיים. שים את הקערה הזו, מוכרים את זה בברקוד,

עם מכסה כזה מיוחד לנטלה ולזה. אתה שם את זה מיד, נוטל את הידיים, מכין לך, מזיז את זה הצידה.

כאן ניגש לבית הכיסל, יוצא החוצה, מתפנה, יוצא החוצה, נוטל שוב פעם ידיים, יברך על את הידיים. מייד לאחר מכן, אשר יצא בכוונה, מילה במילה.

לאחר מכן יוכל להתלבש,

נלך לבית הכנסת, ימשיך את שאר הבכות, אלוקי נשמה וכו'. יפה, דלת, אה, סליחה.

לא ייגע בגיגית שכר,

שמשמוש היד מפסיד השכר. עוד דבר מצינו שמפסיד,

הרוח טומאה אפילו, אם ייגע במה? בשכר.

יש לו חבית של יין,

הוא רואה שכנראה הזיזו קצת את הפקק, הוא רוצה קצת לסדר את הפקק בחדרה,

לסתום אותו בחדרה, זה נקרא מפסיד לשכר. הוא אומר, המשנה ברורה,

ואם נגע במאכל קודם שנטע לי אדם, אין לאסור את המאכל על ידי זה.

אבל לכתחילה מאוד יש להיזהר שלא להיגעז בשום מאכל.

אז לכתחילה אסור לגעת בשום מאכל. למה? הוא משרה עליו טומאה,

אבל לגבי הפסד של המאכל, לא הפסיד אותו.

ואם נגע באוכל, מה יעשה? ישטוף אותו גימל פעמים. פה אנחנו רואים שהוא יכול להציל אותו מהפסדו.

וכן אין לשתות, עשנת בה קודם נטילת ידיים.

כנראה זה משקה כנראה שהוא ממסטל.

אה, כמו רדבול.

כמו שהתנאות הוא נוסקריה או מבטרת. לא, הוא משקה, משקה.

זה לאו דווקא שהוא לא מעשן, לא מורה.

הבן ישראל לא כותב לשתות תב.

אה, זה הדרך כנראה. אולי כנראה זו הדרך מתבטאות. אולי מכניסים לפה זה כדרך שתייה, טוב? נכון, זה צריך לבדוק את הדבר הזה.

אבל גם יש תב בפ אמת ששמים אותו בפה.

נוס, זה נקרא את זה לבוברים, נכון? אבל זה לא לאשר.

לא, זה ממסטל יותר מוודקה ויותר מ... זה נקרא נוס. זה כמו עלים כאלו, צריך לבדוק אותם מחרקים.

לא יודע, הרב דורפמן נתן על זה הכשר, הוא אמר נתן על זה הכשר בדיקה מחרקים.

שמים את זה מתחת ללשון כמה דקות, הוא מרגיש מסלול כמה זמן.

אז זה כאלה לאנשים שאוהבים להתמסטל,

ולפורים,

שיעשה שם די לא ידע בין אמור אמניה ברוך מרוויכאל.

אבל כמובן, קודם הנטילה לא ישים כאלו דברים בתוך לבב.

אין צריך רביעית לנטילת ידיים לתפילה, בסדר?

לנטילת ידיים רגילה אנחנו מצריכים שיהיה רביעית מים,

נכון? גם להסרת הטומארה לתפילה,

זה כדין של חומרה, זה מחמיר על עצמו, יכול אפילו מספיק בקצת מים ליטול את ידיו כדי להכין את עצמו לתפילה. אז זה השואה הפוסק, אין צריך רביעית לתפילה. בוא נראה.

ערב יום כיפור, מה המקסימום?

מה?

אנחנו עושים עד פרקי האצבעות ביום כיפור, ועם הקצת הזה גם אנחנו מנקבים את מקום העיניים. פרקי זה פה, לא?

עד לפה.

אנחנו עד החלק הראשון קיבלו. כן, עד לפה.

עד החלק הזה.

אני חושב שיש שני דעות בזה, עד לפה.

הכוהנים מותרים בנטילה רגילה עד לפה, עד הפרק הראשון.

בסדר?

קשרי האצבעות, יותר נכון, לא פרקי.

פרקי זה פה.

הלאה.

נמשיך.

וו.

אז אין צריך רביעית מים לנטילת ידיים לתפילה. אין צריך, רוצה לא לומר, דיעבד, אין מעכב הברכה, הוא מברך על נטילת ידיים.

זאת אומרת, הוא לא מחייב שהוא יצטרך רביעית כדי לברך על נטילת ידיים.

אלא אם יש לו פחות מרביעית, אם נטל ידיו, גם יברך על נטילת ידיים.

אבל לכתחילה טוב להקפיד שיהיה לו גם כן רביעית,

כמו שכתב בסעיף

שאחר זה דקאי גם על שיהיה לו רביעית, וכתבו, כמו שכתבו האחרונים. אז השתדל שיהיה לו רביעית, כן? נטילת ידיים.

ז.

טוב להקפיד בנטילת ידיים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידיים לסעודה.

זאת אומרת, כל הדינים הנוהגים בנטילת ידיים לסעודה, שבעזרון השם נראה עלה בהמשך,

אז גם אנחנו חייבים להקפיד עליהם לגבי נטילת ידיים שאין לשחרית.

אומר האמור, מיהו אינו מעכב לא כלי ולא כח גברא ושאר הדברים הפוסלים בנטילת הסעודה,

אז שאר דברים נוספים כגון אין לו כלי וכח גברא לגבי פתיחה וסגירה של הברז,

שאר הדברים הפוסלים בנטילת ידיים,

לא מעכבים.

בואו נראה, סעיף קטן ז' במשנה ברורה, אינו מעכב רצונו לומר דיעבד לעניין הברכה ויוכל לברך על נטילת ידיים,

או אפילו

או אפילו לכתחילה, איך הדאפשר בעניין אחר, אבל איך הדאפשר טוב להקפיד?

אז במקום שיש לך, כמו שצריך בשפע, בסדר, במקום שלך לא, יש כאלה על חשבון אחרים.

הוא יודע שעכשיו סגרו את זה לרגל פתיחת,

נו, החלפת הצנרת הרחובית,

והוא עושה על חשבון המשפחה, הוא מחמיר.

לא אמור לך להחמיר במקום שלא, תחמיר במקום שאתה יכול ותשאיר גם לאחרים, לא לאיפה.

לא כלי, רצונו לומר דמעני אף לאוויר הוא הכרעה, ולכן אם אין לו כלי שלם, מותר לטעול מכלי אפילו נקוב.

בסדר, בדרך כלל נטילת עיניים אנחנו מקפידים שלא יהיה לסעודה,

אנחנו מקפידים שיהיה כלי שלם, שלא יהיה שבור ולא פה ולא שם.

עד אם יש לו פה כלי נקום את הידיים, זה בסדר,

של הבוקר.

וכן מלומפ,

מפלום,

אף שאין כוח גברא,

כמבואר לקמן בלכות את הידיים,

אבל אם שכשך ידיו במים לא מעלה לרוח רז, הוא צריך דווקא נטילה מכלי, ולא מספיק שכשוך הידיים.

הרוח הכוהן נגיד נהר או ים.

מה?

גם, חייבים כדי.

חייב?

לא, שאלנו את השאלה, אבל אני לא יודעת. יש את הברזים הללו,

האוטומטיים,

גם זה לא טוב.

בסדר? חייב כלי שם. מה אתה אומר?

אם בן אדם אין לו מים, מה הוא עושה?

מי דה דמנאקה?

מה הוא עושה? מה גבונים ושאר הדברים?

זה נראה לי בעיקר המצב שהיינו בדרך. נחול.

אז עם חול אפשר?

או שהוא מנהג עם הרגלים כאילו. זה מלכלך.

כן, זהו.

ראיתי פעם שעשו על הקיר, לא יודע, אני לא יודע אם זה מקום הדבר הזה.

אם אין לו כלום, חוץ מחול.

מה?

יחכה לו. מה, לאכילה אתם מדברים?

לא, לא. זה היה לשירותים. בשירת ידיים של בוקר? לשירותים?

לשירותים יכול לעשות ככה, אני יודע, אם הם מאמינים.

אבל ראיתי שהם,

העדיפות היא, לא, לשירותים זה לא. בנטילת ידיים לא יכול ליטול את ידיו עד שלא...

במקרה הכי דחום, הוא עומד מרעב, מה שנקרא.

אז עם הכיסוי הוא על הלחם.

אפשר להחזיק אותו ולאכול, יפה

כן בואו נראה עוד הלכה אחת בעזרת השם

חטא

נטילת ידיים שחרית אין נוטלים על גבי קרקע אלא לתוך, כן, היא בסדר? אז אסור ליטול אותה על גבי קרקע, למה זה אמרנו זו רוח טומאה רעה, יבואו, ידגו מזה וכולי ויעבירו את זה, אז בואו נראה

קרקע ואפילו על גבי קיסמים אסור

כדי שיש הורן עם רוח רעה, יש לו כמו כאלה קנה סוף,

קיסמים כאלה דקים, הוא שם, הוא רוצה לטוח על גבי קרקע, גם לא

יבוא איזה אספן עצים וייקח את זה

וטומאתו עליו, לא כדאי, בסדר? לכן, דווקא במקום שהוא כלי, שמשם ילכו ויסלקו את הדבר הזה,

כלי, וטוב שיניח שני כלים מראשותיו, אחד מלא ואחד רקע.

טוב, בואו נראה עוד שני סעיפים קטנים, זה קצר.

מים שלנטילת ידיים שחרית אסור ליהנות מהם,

ולא ישפכם בבית ולא במקום שעוברים שם בני אדם.

כן? שוב פעם, מדין הטומאה הזו, שיש בהם טומאה חזקה.

על כן לא ייתן הם, הוא רוצה לתת את המים על הבן?

תשתה מה שלא שתשתה, גם אסור.

ואיך תשחרד עוד הרגע ותאכל?

לגבי הרב לגבי זרופים?

כלום, כלום.

אסור ליהנות מהם.

בני אדם, כי יוכלו להינזק על ידי הרוח רב, ישפכם במקום מדרון או בעפר תחוח, ששם הם מספגים.

יהוד נוטל כלי של מים ביד ימינו ונותנו ליד שמאלו, כדי שיריק מים על ימינו תחילה, על מלא ביד ימין,

תמיד כל מה שמתחיל במצרים וימין, לא גר בשמאל, שופך,

רק המעביר וכן על זה עד ימין.

אומר המשנה ברורה בנותנו,

כדי שיתגבר ימין שהוא חסד על שמאל, שהוא דין,

וגם ביתר יד אז דינן בתר ימין דעלמא, גם ביתר יד הדין הזה של ימין דעלמא, כך צריך מין הומה.

ולא יטול ממי שלא נטל ידיו שחרית. אם רוצים לעשות לו עכשיו שירות,

בוא ניטול לך את העיניים. אתה נטל לו שחרית? לא, לא יכול לטול.

רצונו לומר לשפוך לו על ידיו,

אבל להביא לו מים מותר. אין אף שם מים, תלוי לי מים, יכולים להביא לו, אבל לשפוך על הידיים ולסתול לו. אתה קורא לאדם לסכן אם יש לו עוזר ואיזה אדם חולה? עדיין לא.

הוא יודע ככה שהוא לא יכול להחזיק את זה? חולה? יעזרו לו, יעזור לו עם היד.

ההוא חכם יהיה, מה יעשה? יטול ידיים, אז הוא יוכל לעזור לו, אבל במקרה שהוא לא נטל ידיים, לא.

בגוי אין את הבעיה, אמרנו.

בסדר?

ממי שלא, ובנטילה לאכילה רשאי ליטול ממי שלא נטל ידיים,

אבל בנטילה לאכילה מישהו אחר יכול ליטול את האדם, אין שום בעיה.

עם שכשך ידיו לתוך כלאי של מים, עלתה לו נטילה לקריאת שמע ולתפילה,

אבל לא לרוח רעה שעליהם.

עם שכשך ידיו בשלוש מימות מוחלפים, יש להסתפק אם עלתה לו להעביר רוח רעה שעליהם.

אז לגבי שכשוך לתוך כלאי של מים,

לקריאת שמע ולתפילה, זה בסדר.

יש פה מים, שחזיר ידיו בין ג' פעמים, בסדר.

אבל רוח רעה, לא צריך שפיכה דווקא של ג' פעמים, אמרנו, לפי המקום חיים אפילו ארבע.

ואם שכשך ידיו בשלושה מקומות שונים, מוחלפים,

יש ספק אם עלתה להעביר רוח רעה עליהם או לא.

בואו נראה, לקריאת שמע ולתפילה, אמרה משתברה,

ויוכל לברך על נטילת ידיים דאבוניון בקירו ורחצו ממנו ולא בתוכו.

העלמא, בעלמא, אפילו בתוכו, אבל להעביר רוח רעה,

בעל עירוי ג' פעמים דווקא, בשחשור בכלי,

אפילו מאה פעמים לא חשיבה לאחד,

מיד כשנטמאו המים, בהר וכמו שופכים.

ומשום מה, כן, נסתפק אחר כך במימות מוחלפים.

האם אפשר דווקא, עם עירוי או בלי עירוי,

להעביר רוח רע, אפילו מפיצה סגרות, הבאים הם דווקא עירוי מקלי על ידיו.

וכתב הפרי מגדים, ולפי זה אם תחב ידו בנהר ג' פעמים,

או בשלג המונח על הארץ בשלוש מקומות מוחלפים,

אפילו אחי לא מהנה רק לתפילה,

ויוכל לברך לתת להם לתפילה, אבל להעבירו הכרעה לא מהנה.

ואנחנו רואים שלפי הפרי מגדים, גם אם יעשה ג' פעמים בשלוש מקומות שונים, לא יעלה להם.

אבל ספק אם מהנה לעבירו הכרעה,

ואולי באים לזה עירוי, כי צריך דווקא שפיכה מכלי ראשון

להראות. וארצות החיים הלבושי שרד פסקו במנהר, וכן בשלג ובמי מקווה מהנה אף להעבירו הכרעה.

מספיק שישכנע דף ג' פעמים ויעברו הכרעה. ואפילו אין בהם ארבעים שאה, ואין להם מושב בארצות החיים. זה מחלוקת. זה מחלוקת.

אם במקום יש ארבעים שאה, כן יעשו. לפי הפרי מגדים, לא יעזור.

לפי הלבושי שרד וארצות החיים,

כן יעזור הדבר הזה.

אבל לא, על כן יראה ליטול פעם שנית מן כלא אפילו אחר התפילה.

יפה.

הלכה נוספת.

נו, נעצור פה.

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.

ברוכים תהיו.

רבי חנן אלמר ושומר,

בסדר שמוכות נגדו לישראל, יפיגר בעמד האוצרות, שנאמר ה' יחפש את צדקו ודין תורה ביד, אמן.