קדושת הצדיקים בדור של ניסיונות – מהבבא סאלי עד זמננו | הרב אורי יצחק

\n - - - לא מוגה! - - - \n

היום ערב ליל ההילולה, יותר נכון, ליל ההילולה של הרש"ש הקדוש "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) זכותו תגן עלינו. בשבת האחרונה היה הילולה של הבבא סאלי "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) זכותו תגן עלינו. והבת שלי גרה בנתיבות אז הלכנו לבקר אותה. 

ועל הדרך אמרו לי בוא ניכנס לציון של אבבא סאלי. האמת שחששתי שמא יש שם בעיות של צניעות. ואכן כשנכנסתי לשם פשוט נדהמתי. אתם יודעים שההבבא סאלי "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) היה אומר שבל"ג בעומר (יח' אייר) אין עניין ללכת לציון של הרשב״י משום שהרשב״י נמצא אצלו. 

ומסתמא, אחת הסיבות הגדולות והטובות, כמו שאומרים במרכאות, זה היה חוסר צניעות. ידוע כמה הרשב״י הקפיד בנושא הזה וכמה דיבר על זה. אז לעולל את זה לבבא סאלי גם?! אתה נכנס למתחם של הגברים ואתה רואה נשים מסתובבות שם חופשי, בחוסר צניעות. קודם כל, מה הן חושבות שם? למה לא מעמידים שם אנשים שישמרו על הצניעות, שנשים לא תיכנס? למה בכותל זה לא ניתן למימוש? למה? מה ההבדל? אני לא מבין את זה. 

אז נאלצתי לעזוב את המקום מיד וללכת לחזרה לרכב. אבל איזה צער עושים לצדיק? מה, העיקר לעשות הילולה? אז הוא צמח. מה? ואתם עושים צער לצדיק, בזה שאתם לא אוכפים את גדרי הצניעות כמו שצריך. אתם יודעים כמה הוא היה מקפיד על קדושה, על שמירת העיניים? אתם יודעים, לא? אז מה אתם עושים לו? לא ברור. מזעזע. 

***

צריך לדעת שאנחנו, בדור שלנו, איבדנו הרבה צדיקים גדולים. והבבא סאלי, מותח את צדיק לברכה, כמו שאמרנו, באחת הפעמים הרב מרדכי שרעבי, שהיה זקן המקובלים אז, הוא עשה עליו, על הבבא סאלי, תענית חלום. שאלת חלום. והוא רצה לדעת מה שורש נשמתו של הבבא סאלי. 

ונאמר לו בחלום שהבבא סאלי הוא משורש הנשמה של חזקיה המלך. צריך לדעת, הגמרא אומרת שחזקיה המלך היה צריך להיות אחד מהמשיחים. הוא היה משיח. אם הדור היה זכאי לכך, כמו שאומרים. ולמה הוא לא היה משיח? בגלל שהוא לא אמר שירה. הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. 

***

רבותיי, תשמעו דבר מדהים. אני גרתי בבית שאן שש שנים. והיה לי שם חבר טוב, שקוראים לו הרב ראובן דרעי, שליט"א. והוא סיפר לי שבצעירותו הוא ואחיו למדו בישיבה אצל הבבא סאלי. והוא מספר לי כמסיח לפי תומו, ככה הוא לא התכוון להגיד לי משהו שמתקשר למה שדיברנו. אז הוא סיפר לי שהבבא סאלי היה אומר להם, לשניהם, שהם היו גם תלמידי חכמים וגם פייטנים, חזנים, עוד מצעירותם. 

אז הוא היה מבקש מהם להיכנס אליו לחדר. הוא היה יושב על הכיסא שלו. מולו היה שולחן גדול, ערוך, בכל טוב. ומה שהם היו צריכים לעשות זה פשוט לברך, לאכול, לשתות ולשורר לקדוש ברוך הוא. בלי קהל. לבד. יושבים שם ושרים לקדוש ברוך הוא. איך אומרים? שירה לשם שמים. בלי מחיאות כפיים. הוא אמר לי ככה שזה כאילו היה מאוד כאילו תמוה בעיניו בתור בחור צעיר, שהוא לא הבין מה... אז הוא הבין שהבבא סאלי עושה עם זה ייחודים, עושה עם זה כל מיני תיקונים וכדומה. 

אבל אז כשהוא סיפר לי את זה, התחבר לי הסיפור של מה שנאמר על שהרב מרדכי שרעבי עשה שאלה. ונאמר לו שהבבא סאלי הוא בעצם משורש נשמת חזקיה. אז מה עשה הבבא סאלי? עשה תיקון. איך? הביא שני אנשים שהוא היה מממן אותם, לומדים תורה אצלו בישיבה. ושהם ישבו, ויש להם קול ערב, שישבו וישוררו לכבוד השם יתברך. והוא מממן אותם, מאכיל אותם, משקה אותם, אומר להם רק תשאירו, תשאירו לכבוד השם. שמעתם איזה דבר מדהים? 

אתם יודעים מה זה אומר במילים אחרות? שהוא היה כנראה אמור להיות המשיח בדור שלנו וגם אנחנו פספסנו אותו. בשנת אבל ידוע, כשנפטר משיח, מיד נולד משיח, כן? 

***

בשנת תשמ״ד אנשים חששו מהתאריך הזה. זה היה נשמע להם, הם, כן? נכנסו ל... תשמד משהו, שמד. למה? זה לא סתם. בתרצ"ח הנאצים, יימח שמם ושם זכרם, עלו לשלטון. אז אמרו, תשמע, זו לא שנה פשוטה. חששו. ואכן, באותה שנה נפטרו כמה וכמה צדיקים גדולים מיסודי העולם. באותה שנה נפטר הבבא סאלי ונפטר הרב מרדכי שרעבי. ונפטרו עוד שני צדיקים גדולים שאני כרגע לא זוכר את שמם, מחילה מכבודם. אבל אני זוכר שבאותה שנה או שלוש או ארבעה צדיקים, שלושה או ארבעה, נפטרו. 

וזה, איך אומרים? זה היה במירכאות שמד, אבל ברוחניות. למה? ההגנה מסיבית ירדה באותה שנה. זה לא פשוט. 

***

מור אחי, מורי ורבי, הרב אמנון, שיהיה בריא. בתחילת התשובה שלו הוא זכה להיכנס לבבבא סאלי. ממש בתקופה הראשונה. הוא ביקש ממנו ברכה. מה הברכה? שהוא יזכה להחזיר בתשובה כמה שיותר אנשים. 

הבבא סאלי אמר לו, אמן, אמן, אמן. 

הרב אמנון בא לצאת, אז הוא ניגש לשמש, שגם כן היה צדיק, לא זוכר את שמו. הוא אומר לו, אולי אני לא ביקשתי טוב. אולי הייתי צריך לבקש קודם כל יראת שמים, ואחר כך להחזיר בתשובה כמה שיותר אנשים. 

אז השמש אמר לו, תראה, אני מכיר טוב מאוד את הבבא סאלי, ואני מכיר טוב מאוד את הברכות שלו. קיבלת הכל. 

שמעתם? ומאז סייעתא דשמיא אדירה, שאי אפשר לתאר אותה במילים, זה כולכם רואים, כולכם שומעים, כל עם ישראל רואה. 

***

אני, עבדכם הקטן, לא זכיתי להיות אצל הבבא סאלי. לא זכיתי. והיה לי צער גדול שלא זכיתי. אחרי שבועיים שהיה לי צער, בלילה אני חולם חלום מוזר. כשאני נכנס לאיזה חדר, יושב שם על כיסא, כזה כיסא מלכותי, יושב איזה אדם, נראה צדיק, ומסביבו יש הרבה אנשים, ואני מסתכל עליו והוא מסתכל עליי, וזהו, נגמר החלום. לא הבנתי את פשר החלום. 

טוב, אחרי כמה חודשים יצא הספר הראשון על הבבא סאלי, שמספר על קורות חייו. אני פותח את הספר, אתם יודעים, בדרך כלל כשאני פותח ספר, קודם כל מחפש תמונות. וילדים. קודם כל תמונות. יש כאלה שמחפשים קודם כל הסכמות. אז הייתי בעל תשובה טרי, מה אתה מחפש? תמונות. מסתכל בתמונות, פתאום אני מקבל הלם. מה אני רואה? באחת התמונות אני רואה את אותו אחד שראיתי אותו בחלום. 

אני מסתכל למטה, בקטן כתוב, הבבא סאלי בצעירותו בגיל 40. גיל 40 לחייו. לא הבנתי עדיין מה המסר אבל אמרתי כנראה הבבא סאלי ראה את הצער שלי אז הוא רצה לעודד אותי, הנה באתי לך בחלום, תרגע. 

אבל אחרי כמה שנים קראתי באיזה שהוא ספר שמי שזוכה לראות צדיק בצעירותו כשהוא רואה בחלום את הצדיק בצעירותו יש בזה דברים גדולים, ישתבח שמו לעד. אז זה לא רק נחם אותי, גם שימח אותי, ישתבח שמו. 

***

ברוך השם. יום אחד שאלתי את אמי הורתי, זיכרונה לברכה, 

אמרתי לה אמא תגידי איך אנחנו זכינו שיש לנו עם אמנון יצחק במשפחה? מה זה, וואחד פייס. איך זכינו? 

אז היא אמרה לי, יא איבני, אני לא יודעת, אבל יכול להיות בגלל ליל הכלולות שלי. 

אמרתי לה, מה זאת אומרת? 

אמי הורתי, זיכרונה לברכה, היתה יתומה, מאב ואם, ככה הגיעה לארץ מתימן. בתימן היא עברה הרבה ייסורים, הרבה צרות. ניסו לאסלם אותה, רדפו אחריה ואחריה אחים שלה, עניות. מה היא לא עברה? מה היא לא עברה? 

תארו לכם שבאחד הסיפורים היא סיפרה שמרוב רעב, כשהגיעה לציון של הרב שלום שבזי בתימן, היא כל כך היתה רעבה ולא היה לה מה לאכול, שהיא אכלה מהעשבים שמסביב לקבר מרוב רעב. 

אז כשהיא הגיעה לפה לארץ, היא היתה ילדה, נערה, ולאחר שנים ספורות היא נישאה למור אבי, זיכרונו לברכה. כשהיא נישאה, היא היתה אז בגיל 16. אתם יודעים, במשרד הפנים שם עשו גילאים בערך על התימנים, למה לא ידעו מה גיל שלהם. אבל היא ידעה שהיא בת 16. אתם יודעים מה זה ילדה יתומה, לא יודעת הרבה בכל מיני דברים חדשים, אין מי שידריך אותה, אין מי שיכוון אותה, לא פשוט. עולה חדשה. 

אז באותו לילה של המקווה, איך היה מקווה טהרה בזמנם? זה לא כמו היום, מלון חמש כוכבים. רבותיי, לפני 60 שנה כאן בארץ, זה היה כמו לפני אלפיים שנה. זה ממש כאילו, תבינו את הפערים. לפני 60 שנה כאן בארץ, היה כמו לפני אלפיים שנה. 

איך היה נראה מקווה? זה לא היה בית מקורה. זה היה רק קירות. חציצה. והמקווה היה בור באדמה של מי גשמים, מכוסה באזבסט. באותו לילה היה גשם חזק ביותר וקור מזעזע. 

אתם יודעים שבאותם שנים, דרך אגב, יש תמונות שבאותם שנים היה שלג בראש העין. שלג בראש העין, לא תגיד, בירושלים, בראש העין. תארו לכם איזה קור היה. 

היא מספרת שהרבנית הבלנית הוזיזה את האזבסט והיה שכבת קרח על המים. אז היא לקחה מקל הרבנית, ערבבה את המים ויצאה קולה... ערבבה את המים ואימי חששה להיכנס. היא רואה את זה, מה? סכנת נפשות דאורייתא ודרבנן. 

אמרה לה הבלנית, אל תדאגי. בזכות זה שתמסרי נפשך על המצווה הזו, יבוא לך בן שימסור את נפשו על עם ישראל. 

איך אומרים? אימא שלי קפצה ראש. ברוך השם. השבוע היא היתה חולה מצב לא פשוט בכלל. חולה, חולה. אבל יצאה עם אמנון יצחק. 

אז שאלתי אותה, אימא, מי זאת הרבנית הזאת שבירכה אותך באותו ערב? 

אז היא אומרת לי ככה בפשטות, בתמימות, אשתו של הרב, הבבא חאקי. שזה אחיו של הבבא סאלי, שהיה הרב של רמלה, שם הם היו גרים. ברכה של צדיקה כזו, זה לא דבר פשוט. 

***

אם כבר אני מספר על בבא חאקי, אני רוצה שתשמעו סיפור מדהים. יום אחד אמרתי חידוש. כשחשבתי שזכיתי לחדש אותו. 

אתם יודעים, קורה הרבה פעמים שאנשים חושבים שהוא חידש חידוש, בסוף נתברר לו שהוא קרא את זה באיזה ספר לפני כמה זמן והוא שכח. או שהחידוש כבר ירד לעולם, והיות שהוא כבר נמצא בעולם, אז אתה כבר בקלות יכול להשיג אותו. 

אז אמרתי איזה חידוש על עשרת ימי תשובה, והייתי בטוח שזכיתי לחדש חידוש. לאחר שנים היתה לי הרצאה ברמלה או בלוד, אני לא זוכר, ברמלה, ברמלה. היתה לי הרצאה שם באיזה כולל שם, ואני מדבר. 

ובסיום ההרצאה, היה שם איזה ספר. קראתי את הספר, פתחתי אותו. איפה נפתח לי? בחידוש שאני אמרתי. מה זה? פותח את הספר ככה בהתחלה, אני רואה שם מה שכתוב, שהספר הזה, ספר עתיק, ישן, של איזה רב באירופה, שהוא כתב את הספר הזה. 

אבל מה אני רואה בדף הראשון? חותמת של הרב אבוחצירא, הבבא חאקי, חותמת שלו, שזה כאילו זה הספר שלו עכשיו. אז לא הבנתי מה זה עושה שם בכולל. ניגשתי לגבאי, 

אמרתי לו, אמרתי, אולי זה שייך למשפחה, אולי צריך להחזיר את זה להשבת אבדה, מה זה עושה פה? ניגשתי אליו, אמרתי לו, מחילה, יש פה ספר ששייך לבבא חאקי "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) 

 אז הוא אומר לי, אל תשאל. הוא אומר לי, יש לי פה הרבה ספרים שלו. 

אמרתי לו, נו, מה זה עושה פה? 

אז הוא אומר, יום אחד עברתי ברחוב, מצאתי את זה זרוק ברחוב. לא בגניזה אפילו. הוא אסף את זה ולקח את זה לכולל. לא ברור. אבל תראו איך זה התגלגל משמים שזה תוך חידוש. ישתבח שמו לעד. איי, איי, איי, איי. 

***

שש שנים גרתי בבית שאן, וזכיתי לבקר כמעט מדי יום אצל תלמיד של הבבא סאלי שקוראים לו הרב מכלוף לסרי "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) הוא היה תלמיד מובהק של הבבא סאלי. והוא היה אחד שעוסק בכל מיני סגולות, קמיעות וכולי. הוא היה מקובל גדול מאוד. והייתי מגיע אליו כל בוקר אחרי תפילה בנץ, מגיע אליו הביתה ויושב אצלו בחדר. 

היו הרבה פעמים כשאנשים נכנסים ורומזים לי כאילו משהו אישי, אם אתה יכול לצאת. 

אז הוא היה כועס. הוא היה אומר, הוא לא יוצא מפה. התימני הזה, הוא יושב פה. אתה רוצה, תצא אתה. הוא לא היה מטרה עליי. 

יום אחד הגיע אליו מישהו, הוא היה שוחט בין השאר. הוא אמר לו, כבוד הרב, יש לי פה תרנגול. אם אתה יכול לשחוט אותו. הוא בא עם אופניים ועם הסלים, אתם זוכרים את הסלי פלסטיק? הוא בא עם סל כזה, בא עם העוף, שחט לו את העוף, הלך. 

אחרי חמש דקות הוא חוזר. הוא אומר, כבוד הרב, העוף לא מת. 

הוא אומר לו, תביא אותו. מה לא מת? 

אומר לו, אין העוף, זה קוקו גוריקו. הוא לוקח את העוף, 

בודק את הסימנים. הוא אומר לו, הסימנים שחוטים. תגיד "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (דברים ו, ד) איך שהוא אמר, אחד, העוף עשה כך. 

אמר לו, זה היה גלגול. 

***

יום אחד אני מגיע אליו הביתה, אחרי התפילה. עכשיו, זה היה בתים כאלה, אתה יודע, אתם יודעים, של... איך קוראים לזה? כמו שכונות כאלה, אתם יודעים. שכונה עם הרבה בתים מחוברים. ובאמצע יש רחבה ענקית. אני מגיע, כל הרחבה מלאה ערבים. ערבים, ערביות, עם תופים, טה-טה-טה. 

אמרתי, מה קרה? התנחלות? חסות בית שאט. מה הלך פה? 

נכנסתי ל... אני אומר לרבנית, הרבנית, מה קורה פה? מה זה בחוץ כל הערבים האלה? 

אמרתי לי, יא בוא תיכנס לרבנית, תשאל אותו מה זה. 

אני נכנס אליו, ואני אומר, יא רבי מכלוף. מה זה בחוץ? 

הוא אומר לי, יא ברוך השם, זיכה אותי השם לקידוש השם גדול. 

אמרתי לו, מה? 

הוא אומר, אתמול היה פה ערבי, היה אילם. כתב לו על הלשון, התחיל לדבר. במקום. שבוע שלם הם היו שם. חוגגים על חשבוננו. אתם שומעים? 

***

יום אחד, דרך אגב, הבאתי לו את הרב לסרי. אז כשנכנסנו אמרתי לו, רבי מכלוף, הבאתי לך את רבי מכלוף לסרי. הרי הוא מכלוף לסרי, זה מיכאל לסרי. והרב לסרי, הוא גם כן מכלוף לסרי. 

אז אמרתי לו, הרב לסרי, הבאתי לך את הרב מכלוף לסרי. והם צחקו והתחבקו ודיברו ישתבח שמו. היה שם חוויות. 

***

יום אחד פנה אליי רב גדול שיש לו בעיה עם הבן. מה הבעיה? הבן מגמגם. אמר לי, אני יודע שיש לך קשר, אני כבר גרתי פה בראש העין, שיש לך קשר עם הרב ואתה יכול לעזור לי בנושא, 

אמרתי לו, בשמחה רבה. לקחתי אותו. האמת שהוא לא היה צריך אותי, היה יכול להגיע לשם לבד, הוא לא צריך אותי, אבל לא יודע. מה הסיבה שהוא ביקש? בכל אופן, ישתבח שמו, הפסיקה אותי השם, והרב עשה לו את מה שעשה לו, בתוך שנים עשר (12) יום הבן הפסיק לגמגם. 

***

מי שזוכר, שנת למניינם זה היה משהו בשמונים וארבע (84), שמונים וחמש, לא זוכר, משהו בסביבות השנים הללו, היו איזה זוג שנעדרו בצפון, חיפשו אותם במשטרה, לא ידעו איפה הם נמצאים. 

והרב בדק בעניינים שלו ואמר להם, הם נמצאים במערה בערי הגלבוע. ועל סמך זה המשטרה, בית שאן, על סמך זה התחילו לחפש שם באזור ומצאו אותם שם. 

אומנם, אם אני זוכר טוב, ללא רוח חיים, אם אני לא טועה, אבל מצאו אותם, אני זוכר שמצאו אותם. ומעלה, הם נמצאים למעלה במערות בגלבוע. הרבה דברים ראיתי אצלו. 

***

דרך אגב, כתוב בספר על הבבא סאלי, מסופר עליו, על רבי מכלוף. כש... כשהבבא סאלי גר בירושלים והיתה לו את הישיבה שם, אז ביום אחד באמצע הלימוד, אז הוא אומר לתלמידים, הוא אומר, מגיע לכם בשר. הם לא הבינו מה הוא מתכוון, מה זה מגיע לכם בשר? 

אחרי חמש דקות נכנס רבי מכלוף לסרי עם צבי שחוט מתחת לבית השחי, הוא הביא בשר צבי לחבר'ה שם, לכבוד התלמידי החכמים. הבבא סאלי ראה אותו, מגיע. חמש דקות לפני שהוא מגיע, הוא אומר, מגיע לכם צבי. איי, איי, איזה צדיקים, אנחנו איבדנו, איזה צדיקים. 

***

כשגרתי בבית שאן יש יישוב בין עפולה לנצרת. קוראים ליישוב הזה כפר גדעון. היה שם צדיק שקראו לו הרב קרמר "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) רבותיי, אתם הולכים לשמוע סיפור עכשיו מדהים. יש לי כמה סיפורים עליהם, אני אספר לכם רק אחד, מספיק לכם. אני לא אלאה אתכם, אלא אם כן תתחננו שאני אספר עוד. 

אז הגענו לשם אשתי ואני לפני פסח, זו היתה תקופה לפני פסח. אנחנו מגיעים אליו, זו היתה הפעם הראשונה שהגענו אליו. הוא היה גר בצריף, שנראה מתקופת הבריטים. צריפון כזה, מט ליפול, משהו מפחיד. שני חדרים, זהו. וזה מטבחון קטנצ'יק, וחוץ מכבוד המקום ומכבודכם שירותים קטן. זהו, זה כל ה... 

אז כשבאנו, היו זוג כבר אצל הרב. אז אנחנו נכנסנו לחדר השני, הרבנית אמרה תיכנסו פה לחדר, תמתינו לו. נכנסנו לחדר השני. אשתי מסתכלת ככה מסביבה. 

היא אומרת לי, אבורי, מה זה? 

אמרתי לה, מה? 

היא רואה אהרון משנת רפפוק, ישן. על מה הוא עומד? על קופסאות שימורים, הרגליים שלו, קופסאות שימורים חלודות. 

אז היא אומרת לי, איך הם מנקים פה לפסח? ככה היא לוחשת לב שקט. 

אני בקושי שמעתי מה היא אומרת. 

אז אני אומר לה, מאיפה אני יודע? עד שבאתי שאלות כאלה. אחרי כמה דקות נכנסנו לרב. עכשיו אנחנו תכננו לשאול חמש שאלות בנושאים שונים. תשמעו זה הפלא ופלא. לא שמעתם סיפור כזה בחיים שלכם. 

אנחנו נכנסים לרב, הרב נשק אותי פה בכתף, חיבק אותי ככה, חיבוק אבהים. הוא מושיב אותי ומתחיל לדבר איתי עליו ועל דא, מאיפה אתם? וזה, והארת פנים, ומה זה? עבר הזמן. מאיפה אתם? וזה, מבית שאן, וזה, אתה בעל תשובה, איזה יופי, וזה, והוא מדבר איתי וזה. 

ותוך כדי כך הוא מדבר איתי דברי תורה, וזה, ופה ושם, וזה טה טה טה טה טה טה טם, ענה לי על השאלה הראשונה. 

טוב, ממשיך לדבר, עובר מנושא לנושא, טה טה טה טה טה טה טה, ענה לי על השאלה השנייה. 

אני מסתכל על אשתי, מה הולך פה? כבר שתי שאלות, כבר קיבלנו תשובות. 

הוא ממשיך לדבר, וצוחק, ומחייך, ומדבר, עובר מנושא טה טה טה טה שאלה שלישית. 

פתאום, אחרי שהוא ענה על השאלה השלישית, עוד לפני שהספקנו, כאילו, להבין מי נגד מי, הוא עוצר את השיחה, והוא אומר לאשתי, סליחה, הרבנית, הרבנית לא תתפלא איך אנחנו פה מנקים לפסח, אנחנו שופכים נפט. 

אז אשתי אומרת, לא, חס ושלום. 

הוא אומר לה, לא, לא, אני רק פשוט צריך להבהיר שלא... ותוך כדי כך הוא חזר, כאילו לא קרה כלום, רק נתן ככה את ה... בקטנה, וממשיך לדבר איתי, וזה, ופה, ושם. 

שאלה רביעית, טאק, שאלה חמישית, טאק. קיצור, אחרי שיחה אולי של 20 דקות, 25 דקות, הוא אומר לי, אני מדבר הרבה נכון? נכון? אבל תסלחו לי, תמחלו לי. כן, מה אפשר לעזור? בשביל מה באתם? 

אז אני אומר לו, לא, באנו רק לבקש ברכה. מה אני אגיד? הוא לא ענה לי בכוונה על כל השאלות. אתם מבינים? זה אני אתן לכם, איך אומרים, רק שתבינו מה זה צדיקי אמת, 

לא בבות מחריטים בשביל כסף, ג'ובות, כבוד, תהילה, אחמד אל סלאם, או כאלה, אתה יודע, שמגרשים אנשים, תתגרש ממנו, תתגרש ממנה, זה, פה, שם, צרות צרורות עושים. תעיף את הילד מהבית, תעשה ככה, זה, השם ירחם. יש לך כל מיני בבות, רחמנא לצלן. אנשים הולכים, מתפתים, הולכים לאנשים שעושים להם צרות צרורות לחיים שלהם. איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי. לא פשוט, רבותי. 

***

השבוע נפטר הרב נסים מויאל, זקן המקובלים "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) שאני זכיתי להיות אצלו בלשון המעטה מאות פעמים. בלשון המעטה. אני לא רוצה להגיד אלפים, אבל מאות בשקט. 

מה שאני ראיתי אצלו, אני לא יכול לתאר במילים אפילו. אני יכול לכתוב ספר עליו לבד, רק מהסיפורים שאני ראיתי, שאני חוויתי. למה?

 כי אני הייתי מביא לו אנשים. הייתי מכניס לרכב שלי ארבעה-חמישה חבר'ה, לוקח אותם אליו. למה הייתי לוקח אז? בהתחלה, כשהייתי בעל תשובה. למה? רק לשמוע ולראות מה הוא עושה. הייתי יושב ככה מהצד ומתפעל. זה לא יאומן כי יסופר. 

עד שיום אחד הוא אמר לי, הרב אורי, אתה רוצה לשלוח אנשים? תשלח. אל תבוא. חבל, אתה מבזבז את הזמן שלך, הזמן שלך יקר. אתה יכול להחזיר בזמן הזה הרבה אנשים בתשובה, מה אתה עושה? 

אמרתי לו, הרב, אני נהנה אבל לבוא איתם. 

אמר לי, לא, לא, חבל, חבל. שב, תלמד, שב, תחזיר בתשובה אנשים. חבל על הזמן שלך, הזמן שלך יקר. 

ועם כל זה, המשכתי, אבל לא באותו קצב, אבל מדי פעם לא ויתרתי, במיוחד שזה היה עניינים שהייתי צריך להיות אצלו. 

אבל מה שאני ראיתי אצלו, רבותיי, זה דברים מדהימים. פשוטו כמשמעו. 

אספר לכם, איך אומרים, סיפור אחד או שניים. 

***

אבל לפני כן אני רק אציין משהו שהתפרסם השבוע. כאן בבני ברק היה את הזמר, שהוא לא היה זמר, הוא היה תלמיד חכם. זה היה אברך חשוב. שקוראים לו הרב משה ברזילי, זיכרונו לברכה. שהוא היה אחד מתלמידיו של הרב, צדיק. מה זה? חסיד של הרב. הרב מויאל הציל אותו הרבה פעמים. 

הוא מספר את הסיפור שלו והוא מוקלט. אני מתאר לעצמי שעוד יפרסמו, כי הוא סיפר את זה בכמה וכמה אירועים, וצילמו אותו והקליטו אותו, שהוא מספר. אז אני לא אספר את זה כי בוודאי זה יתפרסם, אבל רק נקודות קטנות. 

בלוטת הלימפה שלו התנפחה בצורה מזעזעת, וכל הגוף שלו התנפח. הוא היה נראה כמו בלון. העיניים שלו כמעט יצאו מחוריהן. הוא היה צריך לקחת איזה 13 כדורים ביום. הוא היה צריך לעבור דברים קשים ביותר. רצו לקחת אותו לחוץ לארץ, לבוסטון, לאיפה שאתם לא רוצים. סיפור. 

וכשהוא הגיע לרב, אחרי שהוא קיבל את הדבר הזה, הרב מויאל לקח אותו. תבין, הוא היה הפייטן של הרב. הרב מויאל מרוקאי, והוא פייטן תימני. אבל הוא היה שר גם במזרחי. הרב מויאל, כשהוא היה שר, במיוחד השיר 'אבא שמעון' הרב מויאל היה קם לרקוד תימנית. 

אז הוא היה אומר לרב משה ברזיל, היה אומר לו, תדע לך, בגלגול הקודם אני הייתי תימני. 

הוא לקח אותו, הצמיד אותו לפרוכת, ושאג שאגות בבכייה תקשיבו טוב, 40 דקות רצוף. כל הכתף, כל הגב של הרב משה ברזילי הכל היה דמעות רק של הצדיק. הוא אומר שהוא גמר לבכות, הוא כבר לא יכל לבכות, הוא. משה בעצמו לא יכל לבכות. די, נגמרו לו הדמעות. והרב ממשיך, שואג ובוכה, 40 דקות. 

אחרי 40 דקות הוא טפח לו על הכתף, אמר לו ברק אללה הכל נגמר. אחרי שלושה חודשים הוא ירד מ-13 כדורים ל-13. אחרי כמה זמן, לאט לאט, ישתבח שמו. 

אמרו לו בבתי חולים, אמרו לו, תשמע, אתה נס מהלך. שיהיה לך ברור. רק לאזן אותך, לאזן את הבלוטה, היה צריך לקחת כמה שנים לאזן את הבלוטה ולהוריד את הכדורים בהדרגה וכו' וכו'. 

אחר כך, אני חושב, קרוב לעשר שנים לא היה לו ילדים. היה לו ילדים לפני כן, אבל היתה הפסקה עשר שנים, כמעט, אני חושב. 

ואז הוא היה בא לרב, ואמרו לו, סבלנות, אתה תקבל פיצוי, סבלנות. אחרי עשר שנים אשתו נפקדה, נולדו לו שלישייה. השמש מורה עליהם "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף" (בראשית מט, כב) ייבדלו לחיים טובים וארוכים. ועוד היה לו הרבה עניינים. 

***

לפני כשנתיים הוא קיבל רחמנא לצלן את המחלה, וכשהוא הלך לרב, ככה אשתו מעידה. הוא הלך לרב, 

והרב אמר, אין לך מה לדאוג. כל זמן שאני חי, אתה חי. 

בלילה שהרב נקבר, הוא נפטר. ודוגמה אחת אני נותן לכם. 

***

אני הבאתי לרב יום אחד, הבאתי לו בלש. בלש פרטי. וחילוני אנטי. הוא משחק אותה, איך אומרים, לא מאמין בכלום. בבקשה. אז סיפרתי לו על הרב מויאל. 

הוא אמר לי, קח, קח אותי אליו. קח אותי. ככה, בפלצוף. נסענו לשם רכב מלא, חמישה חבר'ה. נכנסנו לרב. הרב לא התייחס לאף אחד מאיתנו, גם לא אליי. 

ישר פנה אליו. אמר לו איזה חצי משפט, שלא הבנתי מה הוא אמר. אני רואה את ההוא כאילו מקבל טאק, מקבל ווחד לפנים, כמו שאומרים. 

אז הוא ענה לרב, זה היה נשמע כזה בטון של חוצפה. 

והרב נותן לו עוד חצי משפט, טאק. ואני לא מבין את הקשר בכלל. אני מנסה להבין. לא מבין. ככה איזה, סליחה, ככה איזה שלוש-ארבע פעמים, טאק, טאק, טאק. 

פתאום מה אני רואה? לא יאומן. אני רואה את הבן אדם, הבלש הפרטי, הפלצפן, קורע על ברכיו, בוכה, ומבקש מהרב שימחל לו ויגיד לו מה צריך לעשות כדי לתקן את מה שהוא עשה, מה שהוא עושה. 

אני מסתכל עליו, אני לא מבין מה קרה פה בכלל. כולנו היינו המומים, מה קרה? מה היה פה בכלל? 

כשיצאנו, הוא אומר לי, תשמע, הוא יודע הכל. אני אומר לך, הוא יודע הכל. 

אמרתי לו, אבל מה הוא אמר לך? לא הבנתי מה דיברתם בכלל. 

הוא אומר לי, לא משנה. אבל אני אומר לך שהוא יודע הכל. הבן אדם חזר בתשובה והוא נהיה אחד החסידים של הרב עמות. ברמלה הוא גר. 

אחר כך אשתו עשתה לו קצת קשיים בתשובה, הוא לקח אותה לרב מויאל, וברוך השם התחזקה, שמה כיסוי ראש. היום ברוך השם הם זוג החרדים לתפארת עם ישראל. ‫

***

באותה תקופה אז‬ באו אליי שני תלמידי חכמים מכאן, מבני ברק. ‫אחד מהם זה רב מוכר כאן.‬

 ‫הוא אמר לי,‬ ‫מה, שמעתי שאתה הולך לרב מויאל הרבה וזה, ‫מה, אתה יכול לספר לי דברים הלאה וזה?‬‬ ‫

סיפרתי לו, אמרתי, ‫אתה יכול לקחת אותנו אליו?‬‬ ‫אתה שומע כאילו נימד,‬ ‫לא מכיר, לא יודע, ‫בוא, בוא, נבדוק אותו.‬‬ ‫

אמרתי לו, בכבוד.‬ ‫לקחתי את שניהם,‬ ‫הגענו לשם,‬ ‫

אז הרב אומר לרב,‬ ‫אומר לו, איך קוראים לך?‬ ‫אז הוא אומר לו, כך וכך.‬ ‫פלוני.‬

 ‫אומר לו, מה השם של אימא שלך?‬

 ‫אז הוא אומר לו,‬ לאה. ‫

הוא אומר לו, בעולם‬ ‫לא יכול להיות שיהיה שם של אימא שלך לאה.‬ ‫

אז הוא אומר, מה?‬ ‫אימא שלי קוראים לה לאה, ‫אני אומר לך שקוראים לה לאה.‬‬ 

‫-לא, אין דבר כזה.‬ ‫אז אומר לו, עוד זמן?‬ ‫הוא אומר, אימא שלך קוראים לה לולווה.‬ 

הוא אומר לו נכון בתימן קראו לה לולואה אבל פה קראנו לה לאה שם שלה לולואה 

***

דרך אגב יום אחד לקחתי מישהו אחר והוא אמר לו מה השם שלך? 

אז הוא אומר לו משה 

אז הוא כותב משה בן רחל והוא ממשיך לדבר איתו על הא ועל דא כמו שאומרים ואז אני עושה לו ברגל לזה שיושב לידי ואני אומר לו תגיד אתה אמרת לו מה השם של אימא שלך? 

אז הוא אומר לי לא ואתה תסתכל עכשיו הדף הפוך הוא לכיוון של הרב ואתה תסתכל מה קשתו משה בן ההוא היה בשוק הוא אמר שזה שם של אימא שלי 

***

אז נחזור לזה לענייננו אז הוא אומר לו תגיד קרה לך ככה וככה? היה לך ככה וככה? התחיל להגיד לו כל מיני דברים מהעבר שלו 

עד שהוא פתאום אומר לו תשמע יש לך בבית בקיר תלויות לך על הקיר תמונות של חברים שלך תוציא את זה מהבית זה עושה לך נזק בבית זה לא עושה לך טוב תוציא 

אז הרב מסתכל על המנוע אין לי שום תמונות על הקיר של חברים שלי 

אז הרב מואל אומר לו ואני אומר לך שיש לך תמונות בקיר הוא מחייך והוא חושב עברתי עכשיו במחשבה על כל הקירות בבית אין לי תמונות בקיר של חברים שלי אני לא יודע על מה אתם מדברים 

הוא אומר לו ואה אני אומר לך שיש לך ואז הוא פונה לרב השני לא לרב, לאברך אומר לו ופתאום הרב עושה ככה ביד, אומר לו, מה זה? 

אני היית צבעי. עכשיו, אתה רואה חזות של אברך, מה הקשר להגיד לו, אתה צבעי? אז הוא אומר לו, כן, השבוע צבעתי את הבית של אמא שלי ושל חמותי. הוא אומר לו, אני רואה. 

אז הוא חוזר לרב, אומר לו, נו, מצאת את התמונות? 

אז הוא אומר לו, לא. הוא אומר לו, אתה תמצא, תלך הביתה, אבל העיקר תוציא את זה מהבית. 

אנחנו יוצאים, הצדיק נוסעים חזרה לבני ברק, כל הדרך, הוא מתווכח איתי, הוא אומר לי, תגיד, מה, אני לא יודע מה יש לי בקירות? אני אומר לך, אני שואל את זה, תמונה, מה אתה מבלבל את המוח? 

אמרתי לו, שמע, אם הרב מויאל אומר שיש לך תמונות, יש לך תמונות? ככה, אנחנו כל הדרך מתווכחים בינינו. הגענו לבני ברק, הורדתי אותם פה, והמשכתי לראש העין. 

אז לא היה פלאפונים. הגעתי הביתה, איך שאני נכנס, הטלפון מצלצל, אני מרים את הטלפון. מי בקו? כבוד הרב. אני אומר לו, מה? הוא אומר לי, אתה לא תאמין. 

אמרתי לו, סליחה? אני האמנתי, אתה לא האמנת. 

הוא אומר לי, יש תמונות. 

אמרתי לו, מה אתה? אני לא מבין את זה, מה אתה לא יודע, מה תלוי לך על הקיר בבית? 

הוא אומר לי, לא, אני לא חשבתי על זה בכלל, כי זה שתי תמונות פספורט, של שני חברים שלו, כשהוא היה עוד בצבא, והוא שם את זה ככה בפינה של התמונה הגדולה הזו. הוא אומר לו, לא חשבתי. הוא אמר לי, תמונות, אז אתה חושב על תמונות? אתה לא חושב על תמונות פספורט שתקועות בתמונה גדולה. 

אמרתי לו, תוציא, הרב אמר לך, זה לא טוב אצלך בבית. איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי. 

***

מספיק או עוד סיפור? אה? עוד? עוד תשמעו עוד סיפור מדהים. יום אחד הבאתי אליו זוג. חרדים לדבר השם. הם נכנסו, אני איתם יחד. 

הרב אומר להם, בין שאר הדברים, הוא אומר, תקשיבו, יש לכם חבר. שאתם חושבים שהוא חבר והוא צדיק, הוא נראה צדיק, אבל הוא אבי אבות הטומאה. תתרחקו ממנו. הוא ינסה להפריד ביניכם. בקיצור, 

יצאנו משם אחרי כל מה שהיה שם. הם באו אליי בטענות. איפה הבאת אותנו? עכשיו סיבכת לנו את החיים. מאיפה אנחנו יודעים על מי מדובר? מה עכשיו צריך להתנתק מכולם? אנחנו לא יודעים על מי הוא מדבר. אז מה נעשה עכשיו? 

אמרתי להם, זה במקום שתגידו תודה רבה, הצדיק יוציא לכם את החיים, ואתם עוד יש לכם טענות. 

בסדר. עברו שלושה חודשים. התברר שהיה להם באמת חבר, אדם נשוי, שהוא היה הולך ועושה צרות בין זוגות, רחמנא ליצלן, הדברים הכי גרועים שיכולים להיות. איך אומרים? הם היו על הכוונת כנראה. שלושה חודשים אחרי. תבינו, זה אנשים שאני מביא אותם, יודע מה הבעיות איתם, שומע את הדברים שאומר הרב. זה לא שאני שמעתי עכשיו סיפורים מהאנשים. 

***

בואו תשמעו עוד סיפור עוד יותר מדהים. זה לא יאומן כי יסופר. יום אחד אני יושב במשרד שלי בראש העין. משרד, יש לי שם גם חנות, נכנס יהודי חילוני. 

הוא אומר לי וישלחו אותי אליך לקבל ברכה. 

אמרתי לו כנראה טעית אתה בכתובת. 

הוא אומר לי למה? 

אמרתי לו אני לא רב שמברך. אני רב שמחזיר בתשובה. עכשיו זה בן אדם חילוני, חילוני אתה רואה עליו. אמרתי אני רב שמחזיר בתשובה. אם אתה רוצה ללכת לרב שיברך אותך אז תלך לצדיק. גם איתי תלך ל... שאתה הרב נסים מויאל בקריית גת אם אתה רוצה. 

הוא אומר לי מי זה הרב הזה? זה זקן המקובלים. אתה רוצה ללכת אליו? חותה לך טלפון, תקשר אליו, תלך לקבל ברכה. אבל אם אתה רוצה לחזור בתשובה, שם. 

אז הוא אומר לי לא, אני מעדיף קודם לקבל ברכה. 

אמרתי לו אין בעיה. נתתי לו את הטלפון, אמרתי לו תגיד להם שמה למזכיר שאני הפניתי אותך, ייסעו לך תור מהר. 

הוא אומר לי תודה. הלך. 

יום למחרת הבן אדם בא. הוא אומר לי כבוד הרב, סידרתי לעצמי תור ליום, שעה כך וכך. 

אמרתי לו יופי. אני מסתכל, אני רואה שזה עוד בערך שעה. 

הוא אומר לו נו, למה אתה לא נוסע? הוא אומר לי אני אמרתי לקחת אותך. 

אמרתי לו רגע אבל לא תיאמנו שאני בא איתך. 

אז הוא אומר לי לא אם אתה לא בא איתי אני לא, אני התכוונתי שאתה תבוא איתי אני לא יודע מי זה מה זה לא יודע מה עושים בכלל. 

אמרתי טוב איך אומרים אם זה מאיתו יתברך זה כבר זה. נסעתי איתו. אני יוצא לרכב אני רואה רכב שרד מפואר אתה יודע אני מדבר איתכם לפני אני לא מגזים איזה 15 שנה בערך. בין 15 ל-20 שנה. רכב ממש מפואר. 

טוב, אני מתיישב באוטו, נוסעים. כל הדרך עד קריית גת הוא מספר לי סיפורים על עצמו שהוא מיליונר, יש לו הרבה מפעלים, והוא עוזר לאנשים, והוא תורם, והאמת, אני אגיד לכם את האמת, מהסיפורים שהוא סיפר לי לא האמנתי לשום מילה. אבל אני ככה בראש מהנהן, ופה לא מאמין לו, לא מאמין. 

הוא מספר לי דברים שנראים לא סבירים בכלל. שהוא לוקח אנשים מהרחובות, כל מיני מסכנים, מכניס אותם למפעלים שלו, עוזר להם בחיים, משקם אותם. 

אמרתי, וואנה, זה וואחד צדיק, זה ככה, לפי הסיפורים ממוקדים. זה לא פשוט, זה חסד עצום. אבל זה לא נראה מתלבש עליו כל כך הסיפורים האלה. טוב, מה אכפת לי לשמוע סיפורים? הם אלה, אנחנו בדרך. הוא מספר. 

ומה הוא אומר לי? אני רוצה להגיד לך שאני מאוכזב. רובם ככולם של כל האנשים שעזרתי להם היו כפויי טובה והלכו זה ועשו ככה וככה וככה ואני מקשיב. 

הגענו לצדיק והרב ניסים מויאל "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) אני נכנס לרב אז אני אומר לו כבוד הרב הבאתי לך יהודי מהרצליה. אני חושב שזה היה הרצליה אם אני לא טועה. כן, זה הרצליה. הוא אדם ברוך השם אמיד ויש לו בעיות והוא רוצה לקבל ברכה מהרב. 

אז הוא אומר לו איך קוראים לך? אז הוא אומר לו את השם. 

אז אמרתי לו הרב אני רואה שהרב ככה חושב. אני אומר לו הרב הוא אמר שהוא עוזר להרבה אנשים ואני בראש שלי שהוא לא יעזור לישיבה של הרב. אני רומז לו הוא אמיד עוזר לאנשים. הוא אומר לו הרב הוא עוזר לאנשים והם הולכים נגדו והם כפויי טובה. 

אז הרב מסתכל עליי ומחייך ואומר לי נכון הוא צודק הוא עוזר להרבה אנשים הוא באמת אדם טוב יש לו נשמה טובה אבל מי אמר לו להיות יותר מדי טוב? 

אני הייתי בהלם. למה? אני הייתי בטוח שהוא מספר לי סיפורים והרב עכשיו מאמץ את מה שהוא אומר אז הוא לא עבד עליי. 

פתאום הרב אומר לו אבל אם אתה רוצה לצאת מכל הצרות קודם כל תשמור שבת. עכשיו אני עוד יותר בהלם. למה? מה אני אמרתי לו? אני אמרתי לו אם אתה רוצה לחזור בתשובה זה אצלי. ברכות אצל הרב. עכשיו הבאתי אותו לרב. הוא אומר לו אתה רוצה זה? תעשה. שמור שבת. 

אמרתי יאוולק. שלא נצא מפה יבוא ויגיד לי אז מה עשינו? 

פתאום אני שומע את ההוא. מה הוא אומר לו? הוא אומר לו בסדר אין בעיה. אני מסתכל עליו ככה כזאת קלות. אין בעיה. מה הלך פה? 

פתאום הרב מויאל אומר לו ואם קשה לך הוא לא אמר שקשה לו אבל הרב אמר לו ואם קשה לך אז תעבור דירה. 

עכשיו מה אני הבנתי? שכנראה הוא גר בסביבה החילונית שלא יעבור לבני ברק, יעבור לאיזשהו מקום. לדעתי יהיה לו יותר קל לשמור שבת. מה אתה יכול להבין ממה שהרב אמר? זה מה שאני הבנתי. 

טוב. ואז הוא אומר לו הרב אני לא כל כך מרגיש טוב. 

אז הוא אומר לו חכה אני אעשה לך בדיקה. והרב אומר לו התחיל להגיד כל מיני דברים אני לא יודע מה הוא אומר ואז פתאום הוא אומר לו הראש בסדר. הוא אומר עוד משהו הוא אומר לו הריאות בסדר. הוא עושה ככה הוא אומר לו, הלב בסדר גמור, הכליות בסדר, זה בסדר. 

בקיצור, עשה לו רנטגן, עבר לו עד כל הגוף, אמר לו, הכל בסדר, אתה בריא. זה שיש לך פה קצת לחצים וזה, זה מתח נפשי, זה שום דבר, זה שטויות. זה כלום. אין לך מה לדאוג. אתה בריא ושלם. 

הוא אומר לו, אתה רוצה, פתאום הרב לבד אומר לו, אתה רוצה שאני אעשה לך בדיקה במסוף של המשטרה? עכשיו, פה בכלל לא הבנתי מי נגד מי. מה הולך פה? לא הבנתי. 

והוא אומר לו, כן. 

אז הוא אומר לו, רגע. הוא אומר לו, אני נכנס עכשיו למסוף של המשטרה. זה ככה? הוא אומר לו, מה זה? כמה דו"חות יש לך? מה, אתה נורמלי? מה זה כל הדוחות האלה? 

ואז הוא אומר לו, אתה רוצה לקבל, שאני אדאג לך לשלילה? 

אז פתאום אני שומע את ההוא, הוא אומר לו, כן. אני מסתובב אליו, אני אומר לו, הוא שאל אותך אם אתה רוצה שלילה. 

הוא אומר, לא, לא, מה פתאום? לא. 

אז הרב צוחק, הוא אומר לו, טוב. אז לא יהיה שלילה. 

קיצור, ככה. עוד דברים, טאק, טאק, מה קרה לך בגיל כזה? היה לך ככה, קרה לך ככה, קיבלת ככה. הוא אומר לו דברים. 

טוב, יצאנו החוצה. הבן אדם מתנדנד לי. הייתי אוהל, כשלא תתעלף לי פה. 

אמרתי לו, מה קרה, אתה רוצה כוס מים או משהו? 

הוא אומר, כן, כן, תביא לי כוס מים. הבאתי לו כוס מים. הוא אומר לי, שמע, זה לא בן אדם, זה מלאך? 

אני אומר לך, זה מלאך? אמרתי לו, מה? 

אמר לי הוא יודע הכל. הוא יודע הכל. ואנחנו ככה הולכים, מגיעים לרכב, עכשיו שימו לב, אנחנו מגיעים לצד הזה של הרכב, כשאני ישבתי מצד שני, הרי לידו. הוא פותח את הדלת האחורית ואומר לי, אתה רוצה לראות על מה דיבר הרב? 

אמרתי לו, על מה? 

הוא אומר לי, על הדוחות של התנועה. אמרתי לו, נו. הוא מתכופף ומכניס את היד שלו מתחת לכיסא שאני ישבתי, והוא מוציא, אני לא מגזים. ככה. ערימה של דוחות תנועה, ככה. עכשיו, לא הדוחות כל אחת בנפרד. אני רואה איזה דפים ממוחשבים כאלה של המטה הארצי של משטרת ישראל. ככה. 

אני אומר לו, מה זה? 

אז הוא אומר לי, לא, אני נמצא בהליכים משפטיים. יש, היה בלבול בין הדוחות שלי לדוחות של אשתי בבית-משפט, אז הייתי צריך להביא את כל הדוחות, כי אני, עכשיו אני נמצא על תנאי. ואשתי, בקיצור, מסובכים בעניין של תנועה וזה, רישיונות. 

אז העורך דין שלו אמר לו, תיסע למטה הארצי בירושלים, תביא את כל הזה לבית-משפט. הוא אומר לי, על זה הרב דיבר. 

טוב, אנחנו נכנסים לרכב, ואז אני אומר לו, לא, הוא אומר לי, 

הוא אומר לי, ואתה הבנת על השבת? 

אמרתי לו, לא, כבר הכנתי את עצמי, אה, אני שוב הולך עכשיו לצאת עליי, על העניין הזה.

 פתאום, מה הוא אומר לי? אתה יודע למה הוא אמר לי לעבור דירה? 

אמרתי לו, למה? אז הוא אומר, כי אני גר בבניין רב-קומות. לא יודע כמה הוא אמר לי, אז ה-20 ומשהו קומות, לא יודע כמה הוא אמר לי, 12 קומות, 15 קומות, לא יודע, 24, אני לא זוכר כמה הוא אמר לי. 

הוא אומר לי, אני גר בפנטהאוז. אני אפילו אם ארצה לשמור שבת, אתה צריך להיות שם כל השבת. אז הרב אמר לו, תעבור דירה. מה, חייב להיות דווקא בפנטהאוז שם, בגג. אבל זה הוא הבין, אני לא הבנתי. 

קיצור אנחנו נמצאים קריית גת. עכשיו, מרוב ההתלהבות שאנחנו מדברים אחד עם השני, שכחנו לשים חגורות בטיחות. עכשיו, הוא על תנאי. איך שאנחנו הולכים שמאלה, ביציאה מקריית גת, עומד שוטר ומסמן לנו לעצור. 

איך שהוא ראה את השוטר, הייתם צריכים לראות ולשמוע אותו. וואי. הוא אמר. יואו, הלך עליי. למה, הוא פתאום קלט שאנחנו בלי חגורות. 

אמר לי, אנחנו בלי חגורות. 

עכשיו, הוא בא לעצור ככה בצד הימני, עוד לפני שעצרנו, אנחנו שומעים מאחורה חראקה. אתה רואה רכב פול גז נוסע קדימה. אתה רואה את השוטר מסתכל עלינו, מסתכל עליו, מסתכל עלינו, מסתכל עליו. פתאום אתה רואה את השוטר רץ לניידת, פול גז, הוא רודף אחרי ההוא. עכשיו, אתה רואה את זה שבא איתי, הוא יושב ככה ומסתכל עליי, מסתכל על הניידת, וכאילו במבט של פנטומימה, עכשיו מה? יאללה, מה עושים עכשיו? מחכים לשוטר שיחזור? 

אמרתי לו, סע! 

בקיצור, נסענו, הגענו ללחזור שם, של מוביל לכביש 4, לקחנו ימינה ואנחנו נוסעים. אחרי חמש דקות אני פורץ בצחוק, צוחק, צוחק, צוחק. 

אז הוא אומר לי, מה אתה צוחק? אמרתי לו, עכשיו נפל לי האסימון. 

הוא אומר לי, מה? 

אמרתי לו, אתה זוכר שאתה לא הבנת את הרב והרב אמר לך, אתה רוצה שלילה? 

מה אמרת לו? כן, זה השוטר שעצר אותנו. אחר כך אמרת, לא! השוטר נסע. 

אמרתי לו, אין סתם, הכל בהשגחה פרטית, רק צריך לראות, להתבונן, לראות את הקשר בין דבר, אין סתם, אין סתם. אין סתם. 

***

איי, איי, איי, איי, איי, רבותיי, מי שמזכה את הרבים יש לו סייעתא דשמיא שאי אפשר לתאר אותה במילים. אני אספר לכם סיפור אחד, לא על צדיק, עליי. זכיתי לזכות את הרבים שנים. ואני לא מספר את זה שתבואו לקבל ברכות אחר כך, אני רק מספר את זה שתראו מה זה סייעתא דשמיא שהקדוש ברוך הוא נותן לכל מי ששומר ודואג לבניו ורוצה בטובתם. 

זה לראות את ההשגחה הפרטית על כל צעד ושעל. אני יכול לספר לכם הרבה סיפורים שאתה רואה את ההשגחה של הקדוש ברוך הוא על כל צעד ושעל. דוגמה אחת קטנה. 

יום אחד הזמינו אותי לסמינר במלון חוף באשקלון. דיברתי שם. יושבת אישה בזווית כזאת של בערך 45 מעלות ממני ומתחילה להתווכח אתי על כיסוי ראש. והוויכוח מתארך, ובערך קרוב לעשר דקות ויכוח. 

כשאתה מרגיש שאת האנשים מתחילים לזוז בכיסאות, זה כזה לא מתאים, זה שיעור פרטי עכשיו. אבל איך אומרים, אם אני מתחיל פרויקט, אני תימני עקשן. לא מוותר, וככה, ועובר עוד דקה, ועוד דקה זה הרבה זמן, ואנשים כבר, די, זה כבר נהיה מסטיק. 

ואני רואה, אני חושב, חוכך בדעתי, אני אומר, בתכלס' אנשים אפילו שלא מדברים, אבל אני מבין אותם. צודקים. אבל מה עושים? מה, נוותר לה? אני מרים את הראש ככה, ואני שם לב שיש מעל הראש שלה עציץ מפלסטיק, תלוי, על וו. 

ואני ככה אומר לעצמי בראש, במחשבה, אני אומר לה, יא יתברך, אולי אם העציץ הזה יפול לה על הראש, אולי היא תבין. 

אני לא גומר לחשוב, העציץ נוחת לה על הראש. 

כולנו התפוצצנו מצחוק. 

האנשים אומרים לה, קיבלת איתות, הנה רמז, הנה זה. 

והיא אומרת להם, מה פתאום, זה מקרה, זה שטויות, זה זה, ופה ושם. בסדר, ממשיכה להתווכח איתי. 

עובר עוד שתי דקות, הכיסא פלסטיק שהיא ישבה עליו, חלע! נקרע לשניים, והיא נוחתת. 

בסימפוזיון היא לא שמה מטפחת, היא שמה סומבררו, משטבח של מולה. חזרה בתשובה כמו שצריך. 

בסדר. עובר חודש, זה היה עם ארגון ערכים. עובר חודש, היה ארגון שקראו לו נחל יולטן של הרב חיים אילגי, השם יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים, מזמין אותי לסמינר שם, אותו מלון, אותה סיטואציה. אני מדבר, עובר כמה דקות, מישהי מתחילה להתווכח איתי על כיסוי ראש. 

איפה היא יושבת? מתחת לעציץ. איך שהיא התחילה לשאול אותי על כיסוי ראש? התחלתי לצחוק. היא מדברת ואני צוחק. עכשיו אנשים לא מבינים למה אני צוחק. ואני צוחק, ואני עונה לה, ואני צוחק, ואני עונה לה, ואני צוחק. והם לא יודעים כלום. 

קיצור, בואנה, הסיטואציה חוזרת על עצמה בדיוק כמעט אותו דבר. ואני מסתכל על העציץ ואני אומר, רבונו של עולם. אולי גם זאת צריכה איזה עציץ על הראש. 

אני לא גומר לחשוב, העציץ נופל לה על הראש. כולם צחקו, כולם צחקו, אני נהייתי רציני. לא רק רציני, בחופה. נכנסתי לפאניקה. אמרתי, מה, אני מדבר על העציצים? מה קרה פה? נבהלתי. 

אני אומר לכם, אני ישבתי על הכיסא ואני הייתי בשוק. אני מסתכל עליה וכולם צוחקים. ואומרים לה, זה רמז, זה איתות וכל... אמרתי להם, חבר'ה, תשמעו שם. אני חייב לספר לכם משהו. ואז סיפרתי להם את מה שקרה לפני חודש שם. היא ברחה מהאולם. ברחה. 

שלושה חודשים אחרי זה היה עוד פעם סמינר של ערכים שם. אמרתי להם, אני לא בא. אתם רוצים שאני אבוא? תורידו את כל העציצים, אני בא. תכניסו אותי לדיונות. מה קרה? 

אבל זה, רק אני מספר לכם, תראו מה זה, איך משמים מראים לי. אתה לא עושה כלום. מי שעושה הכול זה רק הוא. שלא תתבלבל, שתחשוב שאתה מחזיר בי תשובה, עושה שום דבר, זה רק הוא, הוא עושה הכול. אתה רק זוכה להיות הצינור שמעביר את המסרים. 

אבל זה פשוט מדהים. כשאדם רואה את הסיעתא דשמיא הזאת, סיעתא דשמיא, זה הפלא ופלא. וכמובן שזה נותן חשק להמשיך ולעשות. צריך להבין, אם כתוב 'הבא להיטהר מסייעין לו!' אז הבא לטהר לא כל שכן?! פשוט שסיעתא דשמיא של מי שבא לטהר אחרים, ודאי שסייעתא דשמיא שלו יותר גדולה. אבל החוכמה היא, זה לראות את זה. זו החוכמה. החוכמה להתבונן ולראות איך הקדוש ברוך הוא משגיח ואיך הוא עושה הכול. הפלא ופלא. 

וזה בעצם משנה שאנחנו אומרים בפרקי אבות. בפרקי אבות אנחנו אומרים 'וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם' (אבות ב, ב) למה? 'שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן, וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם'.

 שמעתם? תשמעו מה כתוב פה 'וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם' לא כבוד, לא כסף, לא תארים, לא כל מיני אינטרסים. שום דבר. אתה רוצה שיהיה 'לְשֵׁם שָׁמַיִם'? זה בלי כל הדברים האלה 'יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם' למה? 

כשאלה שעכשיו חוזרים בתשובה, זה גם לא בזכותם אפילו 'שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן' מי שחוזר להם זה שיש להם זכות אבות. וְצִדְקָתָם של האבות עוֹמֶדֶת לָעַד היא עוֹמֶדֶת לָעַד. 

'וְאַתֶּם' מי זה אתם? שעמלים 'עִם הַצִּבּוּר לְשֵׁם שָׁמַיִם - מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם' אתם לא עושים כלום, אתם רק ב: 'כְּאִלּוּ' אבל אתם תקבלו שכר גדול על זה שעשיתם את המסירות נפש ואת ההשתדלות. אתם השתדלתם? 

הקדוש ברוך הוא לא מחפש תוצאות, הוא מחפש השתדלות. כמו שאומר רבי טרפון בפרקי אבות 'לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶּן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה' (אבות ב, טז) אתה צריך לעשות את שלך. תן לקדוש ברוך הוא להשלים את המלאכה, ישתבח שמו עולה עליהם. 

***

רב אחי רבותיי, אנחנו כל אחד מאיתנו, אני רוצה שתבינו, כשאני התחלתי להחזיר בתשובה, וגם כשהרב אמנון התחיל להחזיר בתשובה. אנחנו לא היינו תלמידי חכמים ולא היינו רבנים ולא היינו כלום. היינו, איך אומרים, יהודים פשוטים שאכפת לנו מעם ישראל. יש לך אכפתיות? 

אני זוכר כשעברתי לגור מתל אביב לבית שאן, שאלתי את הרב אמנון, אמרתי לו, מה אני אעשה שם? מה זאת אומרת? אני עברתי לגור שם מטעם הכוונה לעיירות פיתוח. הייתי זוג צעיר, לא היתה אפשרות לקנות דירה כאן במרכז, אז היתה אפשרות לקנות דירה בבית שאן עם ענק וכולי, אתם יודעים, אז בזמנו. 

אז אמרתי לו, אבל מה אני אעשה שם לבד? מה אני יכול לעשות? 

הוא אומר לי, מה זאת אומרת? 'דברים היוצאים מן הלב נכסים אל הלב!' מה שיש לך תוציא. 

אמרתי לו, אבל אין לי מה להוציא.

 הוא אומר לי, יש לך, מה שיש לך תוציא. יהיה בסדר, אל תדאג. העיקר שזה יהיה מפה (מהלב!). 

***

פעם הוא אמר על זה דבר מדהים. הוא אמר, איך אדם יודע אם מה שאמרת בטוח נכנס ללב של השני? הוא אומר, לומדים את זה מהמאמר הזה 'דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב1' אז הוא אמר ככה. ברגע שאני מוציא מהלב שלי, לא מפה, מהפה שלי, מהלב שלי, כשאני מוציא מהלב שלי ללב שלך לדוגמה, כן? 

איך שהדברים יצאו מהלב שלי, איזה לב יותר קרוב, שלי או שלך? שלי. כי איך שהם יצאו, הלב שלי הוא יותר קרוב. אם כשהוצאתי דברים מהלב שלי, הם קודם כל נכנסו חזרה ללב שלי, לפני שהם הגיעו ללב שלך. אז שיהיה בטוח שהדברים האלה ייכנסו ללב שלך. אבל אם הדברים האלה לא עברו את הלב שלי, ואני עצמי לא התפעלתי ממה שאמרתי, גם אתה לא תתפעל. 

שמעתם איזה דבר חזק. אז הוא אמר לי, אתה צריך להוציא את הדברים מהלב. אמיתי. וזה יחדור. וככה עשיתי. ישתבח שמו לעד. 

***

בשבוע שעבר סיפרתי לרב בסעודת ראש חודש, הזכרתי לו, שהייתי צמוד אליו בהתחלת הדרך של התשובה. שלוש שנים הייתי הולך איתו לכל מקום. כל ההרצאות. הייתי יושב ככה, נהנה מכל רגע, שומע איך הוא מדבר, איך הוא עונה תשובות, טק, טק, טק, טק, טק. שלוש שנים רצוף. 

הייתי אז עוד נער. הייתי בן 16, 17, 18. צמוד אליו. איי איי איי, תשמעו דבר מדהים, תראו מה זה. יום אחד אנחנו חוזרים מאחד החוגי בית, 

ותבינו, הכל היה עושה בלי ארגון, בלי ארגונים, לא קשור לשום דבר. הכל בצורה פרטית, נטו. אחד היה אומר לשני, מעביר לשני, והיו מארגנים הרצאות וכנסים וחוגים והיו מזמינים אותו. ואני צמוד אליו. 

יום אחד אנחנו חוזרים, באמצע הנסיעה חזור, אני יושב מאחור. הוא אומר לי, אורי, 

אני אומר לו, מה? 

הוא אומר לי, אתה לא בא איתי יותר. 

אני אומר לו, מה? 

הוא אומר לי, אתה לא בא איתי יותר. 

הוא אמרתי לו, למה? מה עשיתי? חשבתי שאולי הפרעתי לו בדרשה, בהרצאה. אמרתי לו, מה עשיתי? 

אז הוא אומר לי, לא, אתה סתם מבוזבז. 

אמרתי לו, מה זאת אומרת? 

הוא אומר לי, תראה, מה שאני עושה אתה יכול גם לעשות. 

אמרתי לו, על מה אתה מדבר? 

הוא אומר לי, תראה, אתה כבר מכיר את כל החומר, בעל פה, ישר והפוך. במקום שאני אעשה את זה לבד, נעשה את זה שנינו. אתה תעשה ואני אעשה, ויוצאות תוצאות כפולות. לא חבר על הזמן. תגמור יותר מרגע. אה? תגמור יותר מרגע. 

כן? נו. עכשיו, עם הרב אמנון אתה לא יכול לשכנע אותו. מרגע שהוא אמר מילה, בטון. סגור, איימן. הגעתי הביתה, בכיתי כל הלילה. אז זה בכיתי. אתם יודעים מה זה היה בשבילי? מה אני עושה עכשיו? זה כמו אינפוזיה. חמצן! מה? מה עושים עכשיו? אתה יודע, שירו אותי ככה, מה? מה עושים? 

מתקשר אליו יום למחרת. הוא אומר לי, אין על מה לדבר. תתחיל להזיז את עצמך. 

אמרתי לו, אבל מה אתה רוצה שאני אעשה? אמרתי לו, שב, 

אמר לי, שב, תלמד. 

אמרתי לו, אני לא אוהב ללמוד. 

הוא אומר לי, אין מה לעשות, תלמד. אתה רוצה להיות תלמיד חכם? אתה רוצה להיות צדיק? זה לא מזה שתבוא איתי להרצאות. אתה צריך לבנות את עצמך? שב, תלמד. 

שתבינו, אתם מדברים על נער שעבר חילוני. הוא אומר לי דבר כזה. כל החברים שלי, כל החברה שלי זה חברה לא דתית. אתה גר בצפון תל אביב. מה תלמד? איך תלמד? 

אמרתי לו, אני לא יודע לפתוח עד דף גמרא, זה בשבילי כמו סינית. 

הוא אומר לי, אין בעיה. ואני אביא לך ספרים מעם לועז, שפה פשוטה, קלה, תלמד מעם לועז. אם תגמור את כל ה-30 ספרים בערך, אתה יכול להיות תלמיד חכם. תתחיל. 

התחלתי. ואמרתי לו השבוע שעבר, 

אמרתי לו, ואני מודה לכבוד הרב, שעשה לי את הקאט הזה. אם הרב לא היה חותך בבשר החי באותו זמן, עד היום הייתי צמוד להרצאות של הרב. שומע הרצאות. הייתי נהנה. אני בטוח. אבל הייתי מפספסת כל מה שזכיתי בינתיים. 

***

אבל על זה הוא פעם אמר דבר חשוב. הוא אמר שאדם צריך לדעת להחליט. ועיקר התשובה זה החלטה. והחלטה זה כמו ניתוח. ניתוח, לא עושים על קצת-קצת. ניתוח חותכים במכה אחת בבשר החי. חותכים. מסדרים מה צריך לסדר, תופרים. 

עכשיו החלמה לוקח שבועיים, חודש. אבל ההחלטה חייבת להיות החלטית. כל זמן שאתה לא מחליט, אתה בניוטרל. אתה מתברבר. חבל על כל רגע, תחליט. השווי של ההחלטה הזאת זה שאתה יכול להפוך את עצמך מצד אחד לצד שני, אבל לחלוטין. 

***

אז הוא אמר פעם, מה המרחק בין המזרח למערב? אז יש כאלה שיכולים לומר שהמרחק הוא אין סוף. רחוק, מזרח למערב. אז הוא אמר, מה פתאום? המרחק בין המזרח למערב זה בסך הכל סיבוב. ברגע שהחלטת, אז מה עשית באותו רגע? אתה רק הסתובבת לצד השני. זהו. ברגע שהסתובבת, אתה כבר לא בכיוון של המזרח, אתה בכיוון של המערב, או להפך. אתה כבר בכיוון אחר. עכשיו, כל מה שתצעד זה בפני עצמו. 

אבל עצם ההחלטה הביאה אותך למצב שאתה עכשיו נמצא בכיוון אחר. אתה כבר לא לכיוון ההוא. אתה לכיוון ההוא. אדם צריך לדעת להחליט, ישתבח שמו לעד. 

טוב, עד כאן היה הקדמה למבוא. בוא הנה, הזמן טס פה. ישתבח שמו. חשבתי לספר לכם סיפור אחד או שניים. אבל אני רואה שאתם, ברוך השם, בסדר, אתם לא זזים על הכיסאות וזה, אז נמשוך עוד כמה דקות. אז בואו נראה. 

***

רציתי להגיד קודם כל, שוב דברים שקצת כואבים לי ומפריעים לי, אני לא אוהב לשמור אצלי. אני משחרר. 

בזמן האחרון שמעתי כמה אנשים שהם דתיים, לא רק דתיים, חרדים אפילו, לא רוצה להגיד אפילו יותר מזה, שמתבטאים בלי לשים לב, אומרים מושגים ששייכים לנצרות, הם לא שמים לב מה הם אומרים בכלל, או לכל מיני דברים אחרים של עבודה זרה וכדומה. ד

וגמא, אתה שומע יהודי אומר, בוא הנה, הבן אדם הזה הוא שדרן מיתולוגי. מיתולוגי. אתם יודעים מה זה מיתולוגיה? מיתולוגיה זה אגדות על אלילי יוון. אם אתה לא מבין מה אתה אומר, למה אתה אומר מילים שאתה לא מבין? מה, העיקר להשתמש במילים מפוצצות, אבל אתה מדבר במילים ששייכות לעבודה זרה. 

מה זה קשור עכשיו לתאר יהודי חרד לדבר השם, לתאר אותו כאיזה מישהו מיתולוגי? מה קשור בכלל? חסר מילים בלשון הקודש לתאר בן אדם שאתה מעריך? 

***

השבוע הייתי פה בבני ברק ושמעתי מישהו שאומר על בן אדם שהוא יותר, שהוא מנסה להיות יותר אפיפיור מהאפיפיור. 

שמעת? הייתי בשוק, אני מסתכל עליו. מה זה? יעני, מה עשית ממנו? מה הקשר בכלל? למה מי הוא בכלל? אני לא מבין כבר את האנשים, תאמינו לי. מה, אתם לא שומעים מה אתם מדברים? 

***

עוד הגדרה ששמעתי, זה לא השבוע, זה לפני קצת יותר, אבל השבוע שמעתי איזה מישהו חילוני אומר את זה, אז זה הזכיר לי שאני שמעתי גם אנשים דתיים שאומרים את זה, שיושבים אנשים עכשיו, לטכס עצה ולפתור בעיות, והם כנראה יישבו שם עד שיצא עשן לבן. 

עשן לבן זה הגדרה של הנצרות. שאחרי שיש שמר רחם אצלהם, אז הם מוציאים עשן לבן. מה אתם משתמשים במושגים שאתם לא מבינים על מה אתם מדברים בכלל? 

הרי כתוב "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ" (שמות כג, יג) בכלל. אתה צריך להיזהר לא להגיד כל מיני דברים שלא שייכים ליהדות. מה אתה מכניס דברים כאלה? 

וזה נכנס לאט לאט לסלנג, שומעים עוד אחד אומר ועוד אחד מדבר, ואף אחד לא מעיר ואף אחד לא יודע אפילו מי נגד מי, וזה נכנס לסלנג. 

***

איי, בשבוע שעבר דיברנו על העניין של החזון שראה דניאל והחלום של נבוכדנצר והקראנו מהזוהר הקדוש את מה שהולך להיות. ברשותכם, אני רוצה להקריא לכם עוד קטע שיש בו הרבה מסר, וזה קשור לעניין של חישוב הקץ. הרי בדניאל מופיע עניין, וכמה צריך להיזהר לא לחשב את הקץ. 

אומנם יש שאומרים שהיות ואנחנו כבר נמצאים לפני הסוף, אז כבר אפשר, כבר מותר. למה? כי לפני הרבה שנים, אם היית מחשב את הקץ ומגלה שזה עוד הרבה שנים, אנשים יוכלו להתייאש. אבל היום, כשאתה כבר נמצא בתוך העניין, אז מה הבעיה? יש גם דעה כזאת. 

אבל בכל אופן אני רוצה להגיד לכם, בואו תשמעו. 

כתוב בסוף ספר דניאל, בפרק י״ב, כתוב שם "וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל וְהִנֵּה שְׁנַיִם אֲחֵרִים עֹמְדִים, אֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר וְאֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר. וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר, עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת? וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר, וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם, כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כׇל אֵלֶּה. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי וְלֹא אָבִין, וָאֹמְרָה אֲדֹנִי מָה אַחֲרִית" סוף החשבונות "אֵלֶּה. וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל, כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ. יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים" נשים ננסו לחשב את הקץ, לעשות כל מיני עניינים "וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כׇּל רְשָׁעִים" למה? יהיו כאלה שיגידו, אתה רואה? הנה, אמרו שיבוא. הנה, עבר התאריך. לא בא. אתה רואה? ולא יבינו. למה? כי הם טעו בחשבון "וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ" אלה שיש להם דעת ביראת השם, לא המשכילים של השכלה. אז הוא אומר לו "וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ" (דניאל יב, ה-י)

"וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם, יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים (1290). אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ, לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה (1335). וְאַתָּה" אומר לדניאל "לֵךְ לַקֵּץ, וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ" בתחית המתים "לְקֵץ הַיָּמִין" (דניאל יב, יא-יג). 

זה התרגום המילולי, אבל הוא לא מנוקד פה נכון. אז תסלחו לי, אם היה לי פה כמה שגיאות, למה זה, אני לא מקריא את זה מתוך הספר, אלא מתוך דף, שבקושי רואים מה כתוב פה. 

אז כתוב פה כך, ראוי לבאר שהתאריך נאמר בהצפנה וברמז, כדי שלא לייאש את המון העם בתחילת הגלויות. שאילו היו יודעים מראש כי גלות כה ארוכה ויוצאת דופן מקודמותיה לפניהם, הגלות האחרונה של אלפיים (2,000) שנה, כי לפני כן היה 400 שנה, 70 שנה, אז היה הייאוש חודר ללב רבים, וגם היו הכל מתקשים להנחיל את הציפייה לגאולה, לבניהם אחריהם. פשוט, נכון? 

והנה במרוצת שנות גלותנו זו, ניסו רבים לפענח את רמזי הפסוקים ולגלות את תאריך הגאולה. אולם, התאריכים השונים עליהם הצביעו איש-איש לפי דרך פענוחו, והגאולה טרם הגיעה, והתברר למפרע שטעו הם בדרך חישובם ופענוחם. 

וכפי שהודיע המלאך לדניאל מראש בפסוקים הנ״ל, ואל תתפלא ותתמה על הדבר, שהרי אפילו בפענוח תאריך גאולת גלות מצרים, גלות אשר היתה קצרה יחסית, ובפירוש נאמר מראש לאברהם "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם, אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו, יג) התקשו בו ישראל ולא ידעו לפענחו נכונה, מאחר שלא ידעו ממתי מתחיל מניין הארבע מאות (400) שנה. 

היו שסברו שיש למנות ארבע מאות שנה מיום ירידת יעקב למצרים, היו שסברו שהמניין מתחיל מתאריך שעבודם של ישראל, שהוא למעשה מאוחר בשבעים שנה מהתאריך הקודם, והיו שחשבו שיש להתחיל מזמן מוקדם הרבה יותר, מהזמן שנאמר דיבור זה לאברהם בברית בין הבתרים, ומשום כך, כאשר הושלמו ארבע מאות שנה מברית בין הבתרים, יצאו ממצרים חלק מישראל שלושים (30) שנה לפני שהופיע משה, שבט אפרים כידוע. הם יצאו שלושים שנה לפני, בהיותם בטוחים שכבר הושלמה הגלות, חלק משבט אפרים, כן?

 בהיותם בטוחים שכבר הושלמה הגלות והגיעה עת גאולתם, ועמדו עליהם המצרים והשמידום, והכבידו את עול השעבוד על האחרים. 

***

דרך אגב, אלה שהם הרגו אותם, זה בהזדמנות, אני אגיד לכם פעם חידוש של הגאון מוילנא, שמה הקשר בין זה לעניין של עצמות, חזון העצמות היבשות? (יחזקאל לז) מה זה קשור לרבי יהודה בן בתירא? זה חידוש יפה מאוד, אבל לא כרגע. בלי נדר, בעזרת השם. 

***

ובכן, ולבסוף התברר שמניין הקץ האמיתי מתחיל מהזמן שנולד יצחק, שעליו נאמר "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא, יב) והתגלה שהדבר היה טמון במילה "זַרְעֲךָ", שהרי בפסוק כתוב "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם, אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו, יג) אז זה קשור ל: "זַרְעֲךָ" מיצחק. אז מהולדת יצחק זה התחבר, "זַרְעֲךָ" זרעך. ו: "אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" חוזר על "גֵר יִהְיֶה" ולא על "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם". 

וכך כוונת הפסוק "יָדֹעַ תֵּדַע" שמי שמוגדר "זַרְעֲךָ" עיקרי וצאצאיו יהיו כ: "גר" אורח "בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם" במשך "אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". ובתוך תקופה זו יהיה פרק זמן מסוים שגם יעבידום ויענום. 

אך כל זה התגלה ופוענח למפרע רק בסוף. רק כאשר נשלח הנביא הגדול משה רבנו, מאת השם יתברך לגאולם. 

גם בחישוב שנות הגלות ותאריך הגאולה של גלות בית ראשון חלה מבוכה, ורבים טעו בפענוח נבואת ירמיהו, שאמר "כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם" (ירמיה כט, י) עד אשר הגיעה זמנה להתגשם והוברר פירושה למפריע. כשנגמרו השבעים (70) שנה האמיתיות אז הבינו למה הכוונה. אבל בינתיים בתווך היו כמה שטעו. 

ראשון הטועים היה בלשצר, מלך בבל, שהבין "כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל" אז הוא הבין למלכות בבל. ומשום כך חישב את שבעים השנה מעת הכתרת נבוכדנצר הבבלי למלך, לאחר שנטל את המלכות מבין סנחריב, מלך אשור. ומכיוון שראה שהגיעה עת גאולתם על פי נביאם ולא נגאלו, אמר מעתה בוודאי לא יגאלו. ומתוך כך הרשה לעצמו להוציא את כלי בית המקדש ולהשתמש בהם במשתה הגדול שערך. וסופו שנהרג באותו הלילה ומלכות בבל שקעה. כמו הסיפור הידוע עם היד שכתבה על הקיר וכו', סיפור בפני עצמו. 

אני ממשיך. לאחריו טעה המלך אחשוורוש בחישוב קצה שבעים שנה. אחשוורוש היה בטוח שיודע הוא במה טעה בלשצר. והוא אמר וכי כתוב כי לפי מלות למלכות בבל שבעים שנה. "לְבָבֶל" כתוב, לא למלכות בבל. והכוונה לגלות שגלו ישראל על ידי בבל.

 וכשהגיע הזמן לפי חשבונו ולא נגאלו, היה בטוח שלא יגאלו עוד. ואף הוא, מתוך כך, הוציא את כלי המקדש והשתמש בהם במשתה שערך, ואיבד את ושתי רעייתו נכדת נבוכדנצר מלך בבל. 

***

דרך אגב, תשמעו דבר מדהים. יש מחלוקת בין דברי הגמרא לבין דברי המדרש, כמה פסיעות פסע נבוכדנצר. בגמרא כתוב שנבוכדנצר, שהיה סופר המלך, כשהוא ראה שכתבו מכתב לא כמו שצריך, כפי הסיפור הידוע, אז הוא עשה, הגמרא אומרת, עשה ארבעה (4) צעדים. במדרש כתוב שהוא עשה שלושה (3) צעדים. 

שואל הגאון מוילנה, אז כמה צעדים הוא עשה, ארבע או שלוש? 

אומר הגאון, הוא עשה שלושה צעדים וחצי (3.5). אז פה כתוב ארבע, פה שלוש. כמה הוא עשה? שלוש וחצי. 

מה הכוונה? כתוב בחז״ל שעל כל צעד הוא קיבל מלכות על כל העולם. הוא ושני (2) בניו מלכו על כל העולם. שלוש דורות. כל אחד, על כל צעד שעשה לכבוד השם, מלכו בכל הכיפה, בכל העולם. 

מה זה החצי צעד? החצי צעד, תקשיבו טוב. כתוב שהרי למה הוא עשה שלוש או ארבע צעדים, או כמו שאמרנו, שלוש וחצי צעדים וחצר. מי עצר אותו? 

כתוב שהקדוש ברוך הוא שלח את המלאך גבריאל, והוא נתן לו כאפה, הוא יעמיד אותו במקום. למה אם הוא לא היה נותן לו את הכאפה הזאת, אוי ואבוי. אוי ואבוי, מה יכול להיות? 

אתם יודעים מה קרה מהכאפה הזאת? הדור הרביעי, הדור השלישי כאילו... שזה ושתי שהיא הנכדה שלו שימו לב היא קיבלה את הכאפה והיא נהרגה אם אחשוורוש לא היה הורג אותה סיפור מגילת אסתר לא היה כמו שאתם מכירים היה משהו אחר לגמרי זה שוושתי נהרגה זה בגלל שהמלאך גבריאל עצר את נבוכדנצר נותן לו את הכאפה וזה החצי צעד שוושתי עשתה רק חצי (1/2) מהחיים שלה! כך אומר הגאון מוילנא. 

***

נחזור לענייננו אז הוא אומר ככה אז אחשוורוש הוציא למשתה גם כן את כל הכלים ואיבד את וושתי רעייתו נכדת נבוכדנצר מלך בבל ולמה? מאחר שכבר חוללו כלי המקדש אז הצטמצם עונש המחללה בשנית זה כבר לא אותו דרגה כמו מה שעשה בלשאצר 

שימו לב! ואף דניאל טעה בחישוב וכמבואר כל זה בתלמוד במסכת מגילה ורק כאשר נגאלו התברר למפרע שחישוב השבעים שנה מתחיל מאת הגליית צדקיהו לבבל ושרפת ירושלים וכמו שנאמר בדניאל "לְמַלֹּאות לְחׇרְבוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם שִׁבְעִים שָׁנָה" (דניאל ט, ב). 

אז אם בגלויות שלא היו ארוכות כל כך כמו הגלות האחרונה של אלפיים שנה וגם התגלה מראש מספר השנים המדויק של הגלות ובכל אופן טעו בחישוב הנכון על אחת כמה וכמה בגלות הזו הארוכה זה קרוב לאלפיים שנה והקץ נאמר ברמז ובהצפנות חתומות הרי ודאי וודאי שרבים יטעו ואנו אין לנו אלא להתחזק בעבודת השם ולצפות לישועתו אשר אף על פי שיתמהמה ברור וודאי לנו שבו תבוא הגאולה. 

עוד יש לדעת שיש זמנים אשר הם מסוגלים לגאולה. ואם עיכבנו במעשינו את התרחשותה אז הרי היא נדחית לזמן אחר. זה מה שאומרים "בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" ("הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם, אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" ישעיה ס, כב). 

***

לא יודע אם סיפרתי לכם את זה אבל אחרי הסיפור שהיה מגוש קטיף ביקשו ממני ללכת לחזק את החבר'ה שם. הגעתי למלון המלך שאול אז קראו לזה המלך שאול באשקלון ובאתי לחזק אותם וסיפרתי להם כל מיני נבואות על אחרית הימים להראות להם שאנחנו אנחנו כבר באמצע האקשן. 

אז דיברתי גם על "בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" 

ואז קם לי יהודי ואומר לי כבוד הרב אני בטוח שאנחנו בתקופה של "אֲחִישֶׁנָּה". 

אמרתי לו מאיפה אתה יודע? 

הוא אומר כי את הבעיטה כבר קיבלנו... 

זה מדובר "בְּעִתָּהּ" בת'ו לא בעיטה בטי'ת אבל בשביל ה... ככה הוא אמר זה לא המצאה סיפור אמיתי

***

הבן איש חי "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) זכותו תגן עלינו הוא כתב שגם מה שכתוב שהגאולה תהיה "בְּעִתָּהּ" הזמן של ה: "בְּעִתָּהּ" זה לא יהיה בשנת הששת אלפים (6,000) שנה 

הוא אומר: לא! מה פתאום שאם כן אז אין לך קץ מגולה יותר מזה והרי גם ה: "בְּעִתָּהּ" הוא מכוסה והוא מוכיח מכל מיני מאמרים ופסוקים שהגאולה של הב: "בְּעִתָּהּ" לא של ה: "אֲחִישֶׁנָּה" היא עתידה להיות לפחות 102 שנה לפני הששת אלפים שנה זו בזמנה ה: "בְּעִתָּהּ" אז "אֲחִישֶׁנָּה"? בוודאי לפני נו אז אנחנו כבר קרובים מאוד נכון? 

***

אז אני לא אומר לכם תאריכים אבל אני אתן לכם סימן סימן אני אתן לכם משהו מעניין אתם יודעים אם בן אדם הולך למוסכניק והוא אומר לו תשמע אתה יכול קניתי עכשיו אוטו רכב ואני לא יודע עכשיו כמה הוא יחזיק לי מעמד אתה יכול לבדוק אותו ולהגיד לי כמה הוא יחזיק לי מעמד 

אז המוסכניק אומר לו תראה מותק זה לא קשור עכשיו למציאות שלו כרגע זה תלוי איך אתה תנהג בו, איך אתה תשים שמן בזמן, תבדוק מים, איך תתנהג איתו אני לא יכול להגיד לך, זה תלוי בך אבל מה שכן אני יכול להגיד לך זה לא זמן, אני יכול להגיד לך לתת לך סימנים מה זאת אומרת לתת לך סימנים? אם אתה תראה שהאוטו שלך בעליות רוקד דעשה, אז תבוא אליי מהר לפני שתיתקע בבעשה. אז נתתי לך סימן, אם אתה רואה אותו כבר מקרטע, תבין, הלו, צריך להגיע למוסך. לפני הולך מנוע. יוצא עשן לבן, דיברנו על עשן לבן. יוצא עשן לבן, מהאגזוז? זהו. 

***

קיצור, מה האיתות, הסימן שאני יכול לתת לכם? כתוב "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ, כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר, וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה" (תהלים צ, ד) אומרים חז"ל: שיום אחד (1) של ריבונו של עולם, בצורה ציורית, הוא נמשל לאלף (1,000) שנים. שלנו. אז העולם הזה צריך להתקיים שבע אלף (7,000) שנים. שבעת אלפים שנה. נו. אנחנו נמצאים בהתשע"ח. אה? ישתבח שמו. אז כמה נשאר לנו? 222. אה? 2, 2, 2. איזה מספר חזק, אה? 

אז עכשיו, אם הבן איש חי אמר 102, נשאר כמה? 120? עד 120. 

אז בואו נראה. אז בואו נראה. כתוב שהקדוש ברוך הוא 'מודד מידה כנגד מידה' האלף השביעי זה בעצם השבת. אז הקדוש ברוך הוא עתיד להכניס את השבת שלו, את אלף שנה האחרונים, שזה אלף ימות משיח, תחיית המתים וכולי. הוא צריך להכניס את השבת. מתי? מתי שאנחנו מכניסים את השבת. והכול הולך לפי מה שאנחנו עושים. 

כשאנחנו מכניסים את השבת בזמן או לפני הזמן, אה? מה שכתוב בלוחות זה לא בשקיעה, השבת נכנסת בשקיעה. אנחנו מכניסים את השבת 20 דקות לפני הזמן. זמן הדלקת נרות זה לפחות 20 דקות לפני הזמן, נכון? 

ומה הרבנים בשנים האחרונות אומרים לנו? תכניסו את השבת לפני, תקדימו 10 דקות לפני. בירושלים בלאו הכי מכניסים 40 דקות לפני. תקדימו. למה? כדי שיהיה מידה כנגד מידה. שהקדוש ברוך הוא הכניס את השבת שלו לפני הזמן. 

עכשיו תעשו אתם חשבון. 20 דקות ביחס ל-24 שעות. בסדר? וה-120 שנה ביחס ל-1,000 שנה. בסדר? ותראו שאנחנו נמצאים בהדלקת נרות. ריבונו של עולם מדליק נרות עכשיו. 

מה זה הדלקת נרות? כתוב "נֵר אלקים נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ, כז) הקדוש ברוך הוא, ישתבח שמו לעד, מדליק נשמות. עוד יהודי נדלק, עוד נשמה יהודית נדלקת, עוד אחד חוזר בתשובה, עוד אחד מתחזק, עוד נר, עוד נר, עוד נר, עוד נר. 

מדהים. מי לא רואה את זה? בלאו הכי, לפי זה יוצא שאנחנו נמצאים בהדלקת נרות. עוד מעט כניסת שבת, יש את הבעש שאומרת, ממש. אה? ממש. נו, אז אתם רואים. אז זה נתתי לכם רק סימן אחד. אבל יש הרבה הרבה סימנים. 

**

הגמרא נותנת הרבה סימנים, אבל גם השעון נותן לי פה סימנים. ומה שאני צריך להגיד זה ייקח הרבה זמן. אז אני לא חושב שאני אגיד את זה היום, כשיהיה לכם, איך אומרים, חשק לבוא בפעם הבאה ולשמוע מה אומרים חז״ל, לא מה אני הקטן אומר. מה חז״ל הקדושים אומרים בגמרות, במדרשים, מה הסימנים ללוויית המשיח. וכשאתה תראה את הסימנים האלה "חכה לו" הנה, הנה הוא אצלך. הוא אצלך עכשיו, תכין את עצמך, תתאפק עליך, זהו. 

ואני רוצה שיהיה לכם ברור, הסימנים שאומרים חז״ל במכלול, עוד לא היו כולם בדור אחד. היה פה קצת, פה שם, פה, פה שם שם פה, כן. אבל אצלנו, כל הסימנים נמצאים. מדהים. חוץ משניים (2), שהם עדיין לא, אבל הם על תנאי. ואנחנו צריכים להתפלל עליהם שהם לא יהיו. שהקדוש ברוך הוא יגאל אותנו לפניהם. 

תישארו במתח לפעם הבאה. בלי נדר, בעזרת השם. פשוט השעה מאוחרת, נדבר על זה בשבוע הבא, ופעם הבאה תבואו בזמן. 

'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר"' (מכות ג, טז)

אמן. אמן. אמן. אמן. אמן. אמן. יש אומר אדם תורה ואומר בעולם ואומר על חיי דבריו. אמן.