כי תשא - פורים | הרב אורי יצחק

\n - - - לא מוגה! - - - \n 

יש לי קשר קוקה-קולה לפה, אולי שלושה, אני חושב באופן טובה. בדש פתוח, שתיים, 

***

ביקשו להעביר לרב, נשות הקהילה, תודה רבה על השיעורים. תודה רבה. 

***

למה? למה? תגיד להם שהוא לא עושה שיעורים, עוד לא דיברתי על שלום בית. בגלל הבגדה הזאת. למה? הוא אמר את זה היום. הוא אמר את זה היום? כן, כן. אה, כן? 

***

ברוכים הבאים. ישתבח שמו לעד. נפתח, בעזר השם יתברך, אנחנו נמצאים במוצאי יום הפורים של הפרזים, וכתוב בהלכה 'בהלכות הפסח. שואלים בהלכות פסח קודם לפסח שלושים (30) יום' אז זה ההלכה. הנה, למדנו ההלכה הראשונה (1). מרן, שולחן ערוך. קיימנו את ההלכה. מה שנאמר פה, ששואלים בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום, שזה היום בעצם ישתבח שמו. 

איפה זה רמוז בתורה? כתוב בפסוק "וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח" (שמות יב, כא) אם ניקח את המילה פסח ונשחט אותה. פה, נשחט אותו, מה יוצא? כמה החצי של הפה? מ', פ' זה 80, מ' זה 40. ס', נשחט אותו, מה יוצא? למד, כי ס' זה 60. ולמד זה 30. יש לנו מ' ולמד. ח', זה 8. השחט אותו, יוצא 4. ד'. מה יצא לנו? שימו לב, יוצא לנו האותיות למד ל'. מ', ל', ד', זה האותיות שיצאו לנו. 

זה אותיות למד. וזה גם, כשאתה משנה את הניקוד, למד. אז למד. למד 30. תלמד 30 יום לפני הפסח. כשאתה שוחט את הפסח, יוצא לך הלכה ראשונה בשולחן ערוך בהלכות פסח. למד, למד. תלמד 30 יום לפני הפסח. אה? חזק ביותר. שואלים בהלכות פסח, קודם לפסח 30 יום. אז זה רמוז בפסוק "וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח" בסדר. הנה, התחלנו כבר לקיים את ההלכה. 

***

אבל יש לנו עוד להשלים הרבה דברים מהפרשות הקודמות, מפורים. 

***

אבל לפני כן אי אפשר במוצאי פורים בלי לספר בדיחות. צריך איזה בדיחה שתיים ככה כדי לצאת ידי חובה, זה לא... אז בואו, היו איזה שלושה (3) שיכורים הולכים על מסילת הרכבת. 

אז שיכור אחד אומר לשני, בואי, תראה כמה יש לנו עוד לעלות מדרגות. וואי, וואי, וואי, כמה מדרגות נשאר לנו. 

אז השיכור השני אומר לו, הוא אומר, על מה אתה מדבר? תראה, בוא הנה, מי שעשה פה את המעקה של המדרגות האלה נראה לי היה מסטול. תראה איזה גובה עשה את המעקה. עשית מעקה נמוך. למה ככה נמוך? איך אפשר להישען על מעקה כזה? 

אז השיכור השלישי אומר לה, חבר'ה, תפסיקו כבר. מה קרה לכם? שניחים רק מקטרין. הנה, אני רואה שהמעלית באה. 

***

עוד אחד? יאללה, עוד אחד. שני (2) שיכורים יושבים בגן הציבורי, 

ואחד אומר לשני, דוד, תגיד, מה אנחנו נעשה? מה אנחנו כל הזמן רק שותים ויושבים פה בגן הציבורי, בוא נעשה משהו מועיל בחיים. 

אז הוא אומר לו, יאללה, יוסי, מה אתה אומר? מה נעשה? 

הוא אומר לו, אתה יודע מה? אולי נפתח מכולת? 

הוא אומר לו, מכולת? אתה, יש לך פנים של מכולת בכלל? 

הוא אומר, מה אתה, אל תזלזל, אני, אבא שלי היה לו מכולת. 

הוא אומר לו, כן, אבא שלך היה לו מכולת? בוא נראה אותך. בוא נעשה ניסיון בכאילו. 

הוא אומר לו, בכבוד. 

הוא אומר לו, יאללה, תעמוד כאילו אתה מכולת ואני נכנס למכולת. 

הוא אומר, הנה, עמדתי. 

הוא אומר, יופי, אתה עומד? 

הוא אומר לו, כן. טוב, הנה, נכנסתי. שלום! בוקר טוב! 

הוא אומר לו מה בוקר, צהריים עכשיו. 

לא משנה עכשיו, זה רק בכאילו כזה. 

הוא אומר לו, טוב, יאללה, מה רצית? 

הוא אומר לו, תגיד, יש לך שלוש לחם? 

הוא אומר לו, כן. הביא את הבקבוקים ריקים? 

הוא אומר לו, עזוב, עזוב, אתה, אבא שלך היה לך מכולת, איזה טיפשות. אני ביקשתי שלוש לחם, אתה אומר לי, בקבוקים ריקים? מה אתה מבלבל את המוח בכלל? בוא, בוא נתחלף, אני אסביר לך מה זה, ידון מכולי. 

הוא אומר לו, טוב, תתחלף, יאללה. אז הוא עומד, 

הוא אומר לו, צהריים טובים. הוא אומר לו, מבורכים. מה רצית? 

אז הוא אומר לו, אפשר לקבל בקבוק אקונומיקה? 

הוא אומר לו, כן, הבאת בקבוק ריק? 

אז הוא אומר לו, לא, אני שותה פה. 

***

כתוב "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ" (ויקרא י, ט) מה זה "תֵּשְׁתְּ"? מה זה "תֵּשְׁתְּ"? "תֵּשְׁ"תְּ" זה נוטריקון, ראשי תיבות, תפילת שיכור תועבה. 

צריך לדעת שמי ששותה רביעית יין נקרא שתוי. אסור לו להתפלל. רביעית, כבר אסור לו להתפלל. אם הוא שותה יותר מזה, אני כבר בכלל שיכור. זה בכלל תועבה. 

**

צריך לדעת, כתוב: 'נכנס יין, יצא סוד' כמה זה יין בגימטריה? שבעים (70). כמה זה סוד בגימטריה? שבעים. נכנס יין, יצא סוד. 

***

הגאון מווילנה אומר שיש שלושה (3) פסוקים בכל התנ״ך, שכתוב שם למי הקדוש ברוך הוא מגלה את הסודות שלו. רק לשלושה. בשלושה. בשלושה פסוקים בתנ״ך מופיע למי הוא מגלה את הסודות; 

פסוק אחד (1) כתוב בתהילים, מי שרוצה לראות, תהילים כה' שם כתוב "סוֹד ה' לִירֵאָיו" (תהלים כה, יד) אז למי הקדוש ברוך הוא מגלה את הסודות? ליראי השמים, ליראי השם. 

המקום השני (2) בתנ״ך כתוב בספר משלי בפרק ג', שם כתוב "וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ" (משלי ג, לב) אז אצל מי נמצא הסודות של הקדוש ברוך הוא? אצל הישרים. אז בינתיים יש לנו כבר שניים. יראי שמים וישרים. 

השלישי (3), כתוב בספר עמוס בפרק ג'. שם כתוב" כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים" (עמוס ג, ז) למי הוא מגלה את הסודות? ל: "עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים". אז יש לנו ירא שמים, יש לנו את הישרים ויש לנו את הַנְּבִיאִים. 

מה ראשי תיבות של שלושתם? יין. בסדר? לכן אצל מי נכנס הסוד? אצל היין. נכנס יין, יצא הסוד. אז הקדוש ברוך הוא מגלה רק ליראים ולישרים ולנביאים את הסודות שלו כדי שלא יגלו. ישתבח שמו. 

***

בשבוע שעבר דיברנו שאת מגיל... מתי נקראת המגילה? רק בימים, בשבוע, שהם גימל, א', ו', ה', שזה גאווה. כן? כי אמרנו שהעניין של הכול זה הפך הגאווה. 

אז נזכרתי בחידוש נפלא שכתוב שסופה של הגאווה נפילה. איך כתוב? "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן" (משלי טז, יח) איפה שיש גאווה, זה לפני החביט, לפני השבר. 

אבל כתוב בחז״ל, סופה של הגאווה נפילה. מה הכוונה? כתוב "גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ" (משלי כט, כג) אם ניקח את המילה גאווה איך כותבים? גימל? מה יש בסוף של הגימל? גימל. למד מה הסוף של האלף? פה. מה הסוף של הוו? מה הסוף של ההיא? יוד. יש מילוי א' ויש מילוי יוד. יוצא, שימו לב, שהאותיות, סופי תיבות של הגאווה, זה בעצם האותיות ייפול. שמעתם? סופה של הגאווה נפילה, סופה של הגאווה, סופה של המילה גאווה, זה ייפול. נפילה. 

***

דיברנו לפני שתי פרשות על עניין של התרומה, והיות, והיום זכינו ברוך השם גם כן לתת תרומות ניתנות לאביונים, אלו שלא הספיקו כל החודש נתנו אתמול 'זכר למחצית השקל' דיברנו על זה גם בשבוע שעבר. 

אז נזכרתי בחידוש נפלא שרש"י הקדוש כותב "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (שמות כה, ב) כותב "לִי" – 'לשמי'. "וְיִקְחוּ לִי" אומר "לִי" – 'לשמי'. 

אז יש על זה הרבה פירושים יפים. אבל אמרתי, אני אגיד לכם את החידוש הזה, מתוק. "תְּרוּמָה" בגימטרייה 651. עכשיו, אם אתה לוקח את המילה רפא שלם תכף תבינו למה דווקא את האותיות האלה, את המילים האלה. רפא שלם, אז יוצא גם 651 כמניין "תְּרוּמָה". רפא זה 281 ושלם זה 370. ביחד זה 651 כמניין "תְּרוּמָה". 

עכשיו, שימו לב, בין המילים רפואה שלמה לרפא שלם, שהוא יוצא "תְּרוּמָה", אז ההפרש בין זה לבין זה זה בדיוק 26 כמניין יקוו. ולכן הקדוש ברוך הוא אומר "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" אז אומר רש"י: "לִי" – 'לשמי'. מה זה 'לשמי'? יקו"ק. כי אם תחבר את ה-יקו"ק, את ה: "לִי" – 'לשמי' תחבר ל: "תְּרוּמָה" יוצא רפואה שלמה. זאת אומרת, כשאדם נותן צדקה והוא נותן את זה לשם שמים, התוצאה היא רפואה שלמה. שמעתם איך זה רמוז? הפלא לבבל. "תְּרוּמָה" פלוס 'לשמי' פלוס יקוו, יוצא גימטרייה, רפואה שלמה. 

***

במגילת אסתר, שקראנו היום, כתוב שם "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, וּשְׁמוֹ מׇרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי" (אסתר ב, ה). 

צריך לדעת שמעלת התפילה ביום פורים היא אדירה. מי שיודע לנצל את יום פורים לתפילה ולבקשות, זה יום אדיר, שהרי 'כיפורים הוא כפורים!' יום כיפורים זה יום התפילות שלנו בעצם. אנחנו מהבוקר עד הערב רק מתפללים, רק מבקשים בקשות. אז תאר לך מה זה פורים, כמה צריך להתפלל ביום פורים, משום שבפורים זה מתוך שמחה, לא מתוך צום. מתוך שמחה, לבקש בקשות. לא לפספס את ההזדמנות. 

אז מי ששומע אותי עכשיו בירושלים בשידור חי, לא לפספס. לבקש בקשות. איך זה רמוז? כתוב 'כל הפושט יד נותנים לו!' כל מי שפושט יד, כל מי שמתפלל עכשיו, מבקש, נותנים לו בפורים. תבקש, תפשוט יד. יתברך ייתן. 

אז איך זה רמוז "בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ"? – "יָאִיר" אומרים חכמים, שהוא האיר בתפילתו. זה הכוונה "בֶּן יָאִיר". 

"בֶּן שִׁמְעִי" שמעו את תפילתו. 

"בֶּן קִישׁ" שהקיש על שערי רחמים ופתחו לו. אז זה רומז, כל העניין הזה של כל השמות שמופיעים שם אצל מׇרְדֳּכַי, שהוא התפלל. 

אנחנו רואים שם תפילות עם הילדים, מתפללים, כל עם ישראל זועקים, מתפללים. יש עניין לנצל את העניין, לנצל את הזמן. הבחינה מתעוררת מחדש בפורים. כתוב בכל חג וחג, על פי הסוד כתוב, שהבחינה מתעוררת מחדש. אז פורים זה עניין של תפילה, חיבור, שמחה. ישתבח שמו. 

***

ועוד, למה צריך להיות כתוב "מׇרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ"? מספיק "מׇרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר" מה אנחנו צריכים לדעת? "בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ"? 

אומרים חכמים שפה רמוז, שמרדכי בעצם היה, תקופת חייו היתה בין בית ראשון (1) לבית שני (2). הוא זכה להיות בשני הבתים. בשני בתי המקדש. 

איך זה רמוז? "שִׁמְעִי" גימטריה 420. "קִישׁ" גימטריה 410. זה שניים. בני הבתי מקדש. שאחד היה 410. אחד היה 420 שנה. אז מׇרְדֳּכַי היה "בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ" הוא היה גם בזה וגם בזה והיה בן זה. 

זה "אִישׁ יְמִינִי". "אִישׁ יְמִינִי" - שהיה משבט בנימין. מה זה קשור לשבט בנימין? ידוע שהוא היה צאצא של שאול. 

***

דרך אגב, כתוב, פעמיים (2) שם כתוב "וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם" (אסתר ט, טז) נכון? "וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם" (אסתר ט, י). איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, מה העניין? הדגשה פעמיים, "וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם". 

אם ניקח את "וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם" אז יוצא שזה ראשי תיבות שאול; "וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת" אותיות שאול. אז הם "לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם". למה? שבזה הם תיקנו את מה שעשה שאול שחמל על הצאן. אז "וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם" לתקן את העניין הזה. 

***

אגיד לכם עוד חידוש נפלא מהמגילה. כולנו מכירים את הפסוק שמרדכי אומר לאסתר. הוא אומר לה "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת, רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" (אסתר ד, יד). 

זה נשמע כאילו הוא אומר לה תדעי לך אם את לא תעשי את מה שאני אומר לך אז "וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ". 

הגאון מווילנה אומר: לא! הוא לא מאיים עליה. הוא אומר לה את המציאות ואת העובדה. הוא אומר לה תדעי לך שכל מה שאת באת לעולם זה בשביל ש: "וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ". 

לכן היא אמרה "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (אסתר ד, טז). 

מה הכוונה? כתוב בגמרא שאסתר פנתה לחכמים ואמרה להם 'קבעוני לדורות!' מה זאת אומרת? תכתבו מגילת אסתר. למה לא קוראים לזה מגילת מרדכי? מגילת מרדכי ואסתר. מגילת אסתר ומרדכי. מגילת אסתר 'קבעוני לדורות'. אתם יודעים למה? 

כי המסירות נפש שעשתה אסתר איי איי איי איי איי זה לא פשוט בכלל המסירות נפש של אסתר. מה היא עשתה? היא הרי התחתנה עם אחשוורוש. נולד לה בן. איך קראו לו? דָרְיָוֶשׁ. דָרְיָוֶשׁ, עם מי התחתן? עם גויה. יוצא שכל הצאצאים של אסתר המלכה היו גויים. אין לה המשכיות בעם ישראל. היא ובית אביה אבדו מעם ישראל. 

לכן היא ביקשה מחכמים ואמרה "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" גם היא אָבַדְתִּי וגם זרעה אבד, אבל אני מוכנה לעשות את כל זאת והעיקר שעם ישראל ימשיך. אני מוסרת את נפשי על עם ישראל. אין לה המשכיות, לאסתר. שמעתם? אבל לעם ישראל יש המשכיות. אתם מבינים איזה מסירות נפש? 

לכן ביקשה לפחות שיזכרו אותי כל שנה. קוראים מגילת אסתר שיזכרו "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" אבל זה בשביל שאתם תמשיכו. הרבה לא שמים לב לנקודה הזאת. לא פשוט בכלל. 

***

דרך אגב, גם רות וגם אסתר זכו שמתוך ה-24 ספרים שנמצאים בתנ״ך, הם בעצם שני (2) ספרים על שמם, רות ואסתר. על מה? על המסירות נפש שלהם; 

על זה שאסתר אמרה "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי". 

ורות, אמרה לנעמי "בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת" (רות א, יז) היא גם מסרה את נפשה. אז איפה שיש מסירות נפש, איי, איי, איי, שם יש את הסיעתא דשמיא האמיתית. אז לכן רות ואסתר, ישתבח שמו! 

***

לא הרבה שמים לב לעוד פרט חשוב. תראו, אחרי שהסתיים הסיפור של מגילת אסתר, להיכן כאן הגיע מרדכי היהודי. 

***

דרך אגב, אתם יודעים מה היה שמו. שמו לא היה רק מׇרְדֳּכַי. בחז"ל כתוב ששמו היה "פְּתַחְיָה" (עזרא י, כג) בתנ״ך, בספר נחמיה, מופיע ששמו היה "מׇרְדֳּכַי בִּלְשָׁן" (עזרא ב, ב) "מׇרְדֳּכַי בִּלְשָׁן". למה נקרא שמו "בִּלְשָׁן"? שהיה בקיא בשבעים (70) שפות. הרי איך הוא ידע ש: "בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ" (אסתר ו, ב) זוממים על המלך? איך הוא ידע? הוא הבין את השפה שלהם, את השפה הטרסית. הם לא האמינו שהוא יודע את מה שהם מדברים. 

***

בשם "בִּגְתָנָא" דרך אגב, רמוז, אומרים בעל הצה ששם רמוז, שבמגילת אסתר מופיע שם תנא גדול. זה אומרים בבדיחותא. למה? ביג תנא, ביג תנא. תנא גדול. אבל זה בבדיחותא. 

***

אז כתוב ש: "מׇרְדֳּכַי בִּלְשָׁן" שימו לב, איפה הוא מופיע בנחמיה? הוא מופיע שהוא עלה לארץ ישראל עם זרובבל וכל ה... האנשים החשובים שעלו אחרי הגלות, עלו לארץ ישראל. אתם שומעים? עלה לארץ ישראל. 

אתם יודעים מה הוא יכול להיות שם בשושן אם הוא היה נשאר שם בפרס? היה יכול להישאר שם להיות, מה זה? סגן של המלך. ופה, כשהוא הגיע לארץ, היתה עניות, היתה דלות למועלה. 

אתם יודעים למה הוא עלה? "מׇרְדֳּכַי בִּלְשָׁן" ידע שלא כל יום פורים. 'לא בכל יום מתרחש ניסא!' שמעתם? עלה לארץ ישראל. 

יש לך כל כך הרבה יהודים שנמצאים בחוץ לארץ. למה לא לומדים ממרדכי היהודי? יש להם הרבה תירוצים, יש להם שמה שליחות, יש להם לעשות ככה, לעשות ככה. יש יותר גדול מלדור בארץ ישראל?! חז״ל אומרים: 'כל מי שדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוה. כל מי שאינו דר בארץ ישראל כמי שאין לו אלוה!'. יש לך יותר פשוט מזה? 

אה? מה זה בכל מחיר? כל דבר זה לגופו של עניין. אבל לצערנו, 'שערי תירוצים לא ננעלו...' אנחנו עדיין נתרץ את עצמנו מצוין. אבל לפספס דבר כזה? אז אם יש אילוצים, עניינים, זמני, הבעיה שאתה יודע שאין יותר קבוע מהזמני. אומרים זמני, זמני, בינתיים הזמן עובר והבן אדם לא שם לב. 

***

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, אז 'לא בכל שעה מתרחש ניסא!'. זה גם כן מתקשר לעניין של פורים. 

כתוב בחז״ל בגמרא, כמדומני, במעשה עם רבי זרע, שהוא יום אחד, לא זוכר מי זה היה הצדיק השני שהיה איתו בפורים, ואז הוא באמצע יום הפורים, אחרי שהם שתו, הוא לקח סכין שחיטה ושחט אותו. שחט אותו. כשהוא התעורר מהיין, הוא ראה שהוא שחט אותו. אז הוא התפלל עליו והקים אותו לתחייה. 

שהרי כל מי שמופיע שמו בגמרא היה מחייה מתים. אם כתוב אמר מור, זה אחת שהוא היה צדיק גדול, תלמיד חכם, אבל לא מחייה מתים. מי שהוזכר שמו בגמרא, מחייה מתים. 

אז רבי זירא הקים אותו, מחיה אותו, אחרי שהוא שחט אותו. לשנה הבאה, הזמין אותו שיבוא עוד פעם לסעודה, 

אמר לו, לא, לא, לא, עד כאן. 

הוא אומר לו, מה, מה קרה? למה? הוא אומר לו, לא, בכל זמן מתרחש ניסא. עזוב, לא סומכים על הניסים. לא לוקח סיכונים מיותרים. איי, איי, איי, איי, איי. טוב. 

('רַבָּה וְרַבִּי זֵירָא עֲבַדוּ סְעוּדַת פּוּרִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אִיבַּסּוּם. קָם רַבָּה שַׁחְטֵיהּ לְרַבִּי זֵירָא. לְמָחָר, בָּעֵי רַחֲמֵי וְאַחֲיֵיהּ. לְשָׁנָה, אֲמַר לֵיהּ: נֵיתֵי מָר וְנַעֲבֵיד סְעוּדַת פּוּרִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אֲמַר לֵיהּ: לָא בְּכֹל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא מִתְרְחִישׁ נִיסָּא' מגילה ז, ב).

***

דרך אגב, למה צריך, כשקוראים את מגילת אסתר, כתוב שצריך שיהיו שניים (2) סומכים אותו, שיעמדו שניים לידו, אחד מימינו ואחד משמאלו. בדרך כלל, ביום כיפור עושים את זה, נכון? ראש השנה, עומדים ליד החזן. למה צריך את הסמיכה הזו? 

אז צריך לדעת שזה משתי (2) סיבות; 

אחת (1), לתת לזה חשיבות לקריאת המגילה, 

והדבר השני (2), בשביל להגיע אותו. עומדים לידו, שאם הוא טועה, לתקן אותו. 

אבל הסיבה הראשונה היא עניין של חשיבות. שאנשים יראו שמגילת אסתר זה לא דבר פשוט. זה לא עוד מצווה. 

***

יש פסוק שאומר "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'. ה' שִׁמְעָה בְקוֹלִי" (תהלים קל, א-ב) אז בפסוק הראשון שאומרים "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ השם" אז שם שם השם הוא בהסתר. הוא כתוב בי' ו' ואילו "השם שִׁמְעָה בְקוֹלִי" זה באדנות. 

אז זה מה שאמרנו, שזה קשור לעניין של מגילת אסתר. שיש עניין של אסתר וגילוי, יקו"ק ואדנות. 

***

הזכרתי גם בשבוע שעבר, אבל לא הרחבתי, שהמן יוצא בגימטריה "חֶלְבְּנָה" (שמות ל, לד) מה הקשר? 

שאלו אותי. אמרת שהמן, גימטריה חל בינה, מה הקשר? 

אז אמרתי, הרי כתוב שבקטורת היו 11 סממנים, וה: "חֶלְבְּנָה" יש לה ריח רע. כדי לעשות מניין צריך עשרה (10) כשרים. אחרי שיש עשרה כשרים ויש שכינה שריא, עכשיו אתה יכול להוסיף גם "חֶלְבְּנָה". אתה יכול להוסיף גם כל מיני המנים למיניהם. אבל קודם כל צריך עשרה כשרים. 

***

דרך אגב, תראו דבר מעניין מאוד, זה בפרשה שלנו, פרשת "כי תשא" מוזכר עניין של הקטורת. אז שם, ב-11 סממנים של הקטורת, בפסוקים עצמם לא מוזכרים 11 סממנים. אנחנו רק לומדים את זה מתוך 13 מידות שהתורה נדרשת מהם; קל וחומר וכדומה, אז גזירה שווה וכולי, של רבי ישמעאל, ברייתא של רבי ישמעאל. 

אז בפסוק עצמו מופיע רק ארבע (4) שמות של הסממנים ("קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה" שמות ל, לד). ומה הסימן שלהם? שולחן. למה? כי מאז שאין לנו בית מקדש ואין את הקטורת, השולחן שלנו מכפר. 

שולחן שלנו זה במקום מזבח. אז הוא מכפר. אז לכן בפסוק מופיע, כך אומר הגאון מוילנה, רק ארבע שמות של הקטורת, והסימן שלהם שולחן. 

נו, מה השמות של החאן? סימן של החאן. זוכרים או לא זוכרים? של מה הסידור? אה? נו זה הנרד, נו. חטא זה ה: "חֶלְבְּנָה". לבונה. והשין. ניקח סידור, בינתיים אני אמשיך. 

***

תשמעו חידוש מדהים. 

***

מה, נגמר פה רימה? עדיין פוצצים פיצוצים פה? אה, מהדרים, מחמירים. ישתבח שמו, יפה. 

***

עמלק ידוע שהוא בעצם הנכד של עֵשָׂו. נכון? עֵשָׂו, אליפז, עמלק. אז עמלק הוא הנכד של עֵשָׂו. מצאת או עוד לא? עמוד 17. אז כתוב בפסוק בנביא ישעיה "כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע" (ישעיה יד, כט) 

שמעתם? נָחָשׁ צֶפַע. זוכרים? נָחָשׁ צֶפַע. "כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע". תשמעו דבר מתוק. עֵשָׂו, עין, צין, וו. גימטריה, זהו נָחָשׁ. עֵשָׂו, הגימטריה, הגימטריה שלו, זהו נָחָשׁ. צֶפַע, גימטריה, עמלק. יוצא מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ, שזה עֵשָׂו, יצא צפה. אז עמלק יצא מעֵשָׂו, הוא הנכד שלו. אולי אתה מחזיר רמוז? הפלא ופלא. 

***

נו, מצאת? אה? בוס? שיקולים. לא? לא? אתה מוכן להביא לי רגע? איפה אתה קורא? פה, פה למעלה, אתה הסתכלת למטה. "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה, בַּד בְּבַד יִהְיֶה" (שמות ל, לד) נכון? 

אז יש לנו רק ארבעה (4) שמופיעים פה בשם שלהם; נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה וּלְבֹנָה, שזה סימנם שולח"ן, אותיות שולחן, ש״ל, ח׳, נ׳. בסדר? אתה מסכים או לא מסכים? מסכים, ישתבח שמו, אז אפשר להמשיך. 

***

רבותיי, היום קראנו, ביום פורים, אנחנו קוראים את הפרשה של עמלק. בואו תראו איזה דברים כתובים פה, ישתבח שמו לעד. אנחנו קוראים את זה כל שנה, שאלה מה אנחנו מבינים, מה אנחנו אומרים בכלל. 

"וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם" (שמות יז, ח). 

אומרים חז״ל, מתי עֲמָלֵק בא להילחם? כשרפים ידיהם ("בִּרְפִידִם"). מה זה רפים ידיהם? בתורה רפים ידיהם נהיו חלשלושים אז בא עֲמָלֵק. 

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, מָחָר" (שמות יז, ט) למה "מָחָר"? למה לא היום? 

"אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי" (שמות יז, ט) ולמה משה לא נלחם הוא בעצמו? למה הוא שולח את יהושע? 

תראו כמה שאלות יש בו. "אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי". 

טוב "וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה" (שמות יז, י) מאיפה נכנס לנו "חור" עכשיו? מה פתאום הכניסו אותו עכשיו פה? למה דווקא שלושתם (3) מצוינים? 

"וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל, וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק" (שמות יז, יא) לא הבנתי. אז שישאיר את היד למעלה. למה הוא מוריד? אם כשאתה מרים את היד גובר יִשְׂרָאֵל, אז למה לא יוריד את היד כשיגבר עֲמָלֵק? תשאיר את היד למעלה. אה? משה רבנו יש לו בעיה להחזיק את היד? אצלו הכל ניסים, מה הבעיה שירים את היד? מה, הקדוש ברוך הוא, יתברך מחזיק לו את היד, מה? מה? מה המסר? יש פה מסר, זה לא פשוט ככה. 

"וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים" (שמות יז, יב) מה קרה? קודם כל, אמרת מקודם "יָדוֹ" ידו, פתאום "וִידֵי" שתי (2) ידיים. 

"וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ "(שמות יז, יב) מה זה קשור לידיים? למה לא לשים לו כרית? חסר כרים וכסתות. מדכה. מזרונים, משהו. למה "אֶבֶן"? מה זה קשור לזה שידיו "כְּבֵדִים" בכלל? מה הולך פה? 

"וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ עָלֶיהָ "(שמות יז, יב) מה הקשר? "יָדָיו אֱמוּנָה" הם לא מדברים. מה זה "עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ"? 

"וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב" (שמות יז, יג) למה רק החליש אותם? מה, יש מצווה למחות, לא? למה רק החליש אותם? 

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאׇזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (שמות יז, יד) רגע, אבל יש פסוק במקום אחר שאומר "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" (דברים כה, יט) יש לנו ציווי למחות. ומה כתוב פה? שיתברך ימחה. אז מי צריך למחות? אנחנו או יתברך? 

"וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי. וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק, מִדֹּר דֹּר" (שמות יז, טו-טז). גם פה יש שאלות. למה לא כתוב כיסא? למה כתוב "יָהּ" ולא יקו"ק? ומה זה "מִדֹּר דֹּר"? יש הרבה שאלות. 

אז בואו תשמעו כמה חידושים יפים שמתקשרים לזה. שימו לב! "וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם" כתוב: 'שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה!' (אבות ו, ב) בסדר? וכתוב 'אַל תִּקְרָא חָרוּת "חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז) אֶלָּא חֵרוּת' (אבות ו, ב) מכאן לומדים: 'אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה'. 

כמה זה 'חֵרוּת' בגימטריה? חיים קשים, אה? יש הרבה גימטריות השיעור הזה. שש מאות ארבע עשרה (614), יפה מאוד. כמה זה תרי״ג מצוות? אז 'חֵרוּת', מה זה? 'חֵרוּת' זה מעל, מעל התרי״ג (613) מצוות, נכון? נכון? 

לכן כתוב "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ" למה כתוב "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ" איך היה צריך להיות כתוב? וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הרים. "יָרִים" זה לשון עתיד. כאשר אנחנו נרים את ידינו ונתגבר בתורה, אז "וְגָבַר יִשְׂרָאֵל". 

עכשיו שימו לב, כמה זה גימטריה תָּרִיד? שש מאות ארבע עשרה. מה אמר יצחק לעֵשָׂו "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ" (בראשית כז, מ) זאת אומרת, כאשר אתה תבטל אותו מהתורה, את עם ישראל, שאתה תגרום להם שלא ילמדו תורה. כשהם יתרפו בתורה לא יהיה להם את הטריד, את השש מאות ארבע עשרה (614), את החירות. אז "וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ" זה עמלק. עמלק הוא בא לקרר אותנו בלימוד התורה. הבנתם? איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי. 

אז לכן, "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים"; "אֲנָשִׁים" זה לשון חשיבות, גדולי תורה "וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, מָחָר" מה זאת אומרת "מָחָר"? 

הוא אומר לו, אני מדבר איתך פה עכשיו, אני אומר מסר לעם ישראל לדורות. המלחמה עם העמלק היא תהיה עד ביאת המשיח. זה לא זבנג וגמרנו. עמלק תמיד בא להילחם איתנו לפני הגאולה. כל ההיסטוריה. כל פעם שהיינו אמורים להיגאל, בא עמלק. 

אז הוא אומר לו "וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק" איך נלחמים עמלק? מוסיפים בלימוד התורה עוד תורה ועוד תורה ועוד תורה. זה מעל המצוות. 

לכן תראו, כתוב 'ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון!' אז שואלים, אם הם רקנים, איך הם מלאים במצוות? אתה אומר ריקנים, אז איך אתה אומר מלאים מצוות? 

אלא שימו לב טוב. ריקנים שבך מתורה, הם עדיין מלאים במצוות. אם תיקח את הריק בעם ישראל, הוא מלא מצוות. עושה ג'סטות, חסדים, צדקות, עוזר. יש לו הרבה מצוות. אבל הוא ריק בתורה. זה הכוונה, ריקנים שבך. שריקנים מתורה. אבל אנחנו צריכים, רבותיי, להיות מלאים בתורה. כי זו החירות שלנו האמיתית. 'שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה!'. 

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי. למה דווקא הוא אומר ליהושע לצאת? למה דווקא יְהוֹשֻׁעַ? אתם יודעים למה? 

כתוב אצל יוסף, יוסף אמר "אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא" (בראשית מב, יח) ופה אומר משה ליהושע "וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק" יהושע היה צאצא של יוסף. והיות והוא אמר "אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא" אז יְהוֹשֻׁעַ, אתה שומע? הלו? אז יְהוֹשֻׁעַ הוא זה שצריך בדווקא לעשות את השליחות. למה? 

היות והוא צאצא של יוסף, מה כתוב אצל יוסף? מה כתוב על עמלק? קראנו פרשת "זכור" שבוע שעבר מה כתוב על עמלק? "וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים" (דברים כה, יח) עמלק לא יָרֵא אֱלֹהִים אבל יוסף מה אמר? "אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא" – "זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים" (קהלת ז, יד) לכן אומר משה ליהושע אתה הולך לצאת להילחם אתה מזרעו של יוסף וירא אלוהים אתה הולך לכסח את זה שהוא לא יָרֵא אֱלֹהִים. 

אז הוא אומר לו תדע לך במשך ההיסטוריה המלחמה תהיה כל הזמן עם עמלק ו: "אָנֹכִי" נותן התורה משה "נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי" אם אתם כל הזמן תראו את התורה כעיקר העיקרים יהיה לכם את מטה הָאֱלֹהִים - יהיה לכם ניסים ונפלאות! 

הרי אם המטה הוא היה עושה את כל הניסים והנפלאות אם אתם תהיו מחוברים לתורה ותזכרו ש: "רֹאשׁ הַגִּבְעָה" זה משה רבנו זה נותן התורה זה המסר. 

"וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה" למה דווקא שלושתם? 

כי עם התורה צריך שני (2) דברים; 

דבר ראשון (1) מסירות נפש בלי מסירות נפש אתה לא תזכה לתורה ואתה חושב שאתה תשב ותלמד תורה עם כוס קפה ועוגיות וככה בסטלבט כזה ככה לא לומדים תורה צריך עמל להשיג תורה צריך חביבי להיות פייטר צריך מסירות נפש!

"חור" מסר את נפשו כידוע הרי הוא נהרג בעניין של העגל. 

***

דרך אגב שואלים למה אהרון לא מסר את נפשו כמו חור? אה? למה הוא לא מסר את נפשו כמו חור כשהוא מסר את נפשו? אתם יודעים למה? 

אני לא אגלה לכם יותר מאוחר תחזיקו מעמדים נמשיך קודם כל ברעיון פה תזכירו לי אם אני אשכח... 

***

אז "חור" זה מסירות נפש, אהרון זה שלום 'אוֹהֵב שָׁלוֹם, וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה' (אבות א, יא) "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם, וְכׇל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (משלי ג, יז) אז כאילו שני ניגודים מצד אחד (1) מסירות נפש זה פייטר, לוחם, קרבי איך אומרים התימנים? גזעני! אבל מצד שני (2) יש את אהרון שמעגל פינות, אה זה, תשמעו חבר'ה, זה חיבוקים, נשיקות, עידוד ישתבח שמו 

אז בתורה צריך גם את זה וגם את זה פעמים צריך את זה, פעמים צריך את זה, תלוי באיזה מצב אנחנו נמצאים על זה הוא בא להגיד כשאתם תעברו עכשיו את כל ההיסטוריה עד ביאת המשיח כל הצרות והגלויות וכולי זה הכלי עבודה פעמים צריך בתורה מסירות נפש פעמים צריך את האחדות והאהבה והשלום כל פעם לפי העניין. 

"וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ" בעתיד כאשר התורה תתרומם אז "וְגָבַר יִשְׂרָאֵל" תדעו לכם, זה כלל התורה תרבה בעם ישראל "וְגָבַר יִשְׂרָאֵל" אף אחד לא יוכל עלינו. 

אבל "וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ" צריך מנוחה הוא עייף איי איי איי אז "וְגָבַר עֲמָלֵק" זה מסר לדורות. 

"וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים" מה זאת אומרת? המסר תדעו לכם בדורות יהיה מציאות של עליות, ירידות התורה לא תהיה תמיד למעלה אז "וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו" מה פירוש "אֶבֶן"? מה קשר ל: "אֶבֶן"? מה מסמל האבן? 

בספר ישעיה בפרק כח' פסוק טז' אומר שם הפסוק "הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן" (ישעיה כח, טז) התרג'ום כותב שם 'הָא אֲנָא מְמַנֵי בְצִיוֹן מֶלֶךְ' יוצא ש: "אֶבֶן" פירושו 'מֶלֶךְ' שמעתם? 

אז מה המסר לדורות? הוא אומר כאשר התורה, כוח התורה לא יהיה חזק (ח"ו) אז יהיה צורך שתעמידו עליכם 'מֶלֶךְ' כמו שהיה בתקופת שאול המלך ששמואל העמיד את שאול למלך לפני כן לא היה מלך בישראל אבל עם ישראל רצו 'מֶלֶךְ' אז "וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו" כאילו במקום אז יש חוק מלכות ויש חוק תורה אז לכן כשכוח התורה ירד... 

אז על זה אומרת המשנה בפרקי אבות: 'הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת; שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ' (אבות ג, ב) יש גורסים אחרת 'אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ - בְּלָעוֹ' כן אבל תכלס צריך להתפלל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת! למה? אם אין מלכות אוי ואבוי יהיה אנדרלמוסיה (ח"ו)

 אבל אם יש לנו תורה אם יש סנהדרין לא צריך מלכות אז אומר הפסוק "וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ, וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד" (שמות יז ,יב) כמו שאמרנו צריך גם את זה וגם את זה "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ" (שם) זאת אומרת עד שיבוא הַשָּׁמֶשׁ מה זה יבוא הַשָּׁמֶשׁ? 

כתוב בפסוק "לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ [ינין] יִנּוֹן שְׁמוֹ" (תהלים עב, יז) "יִנּוֹן" זה אחד משמותיו של המשיח אז אומר פה הפסוק עד שיבוא הַשָּׁמֶשׁ עד שיבוא המשיח במה צריך להתחזק? ב: אֱמוּנָה, "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה" צריך להאמין בביאת המשיח עד שהוא יבוא לחכות לו. 

ובינתיים "וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב" (שמות יז, יג) המלחמה לא נגמרת אנחנו ממשיכים להילחם עם עֲמָלֵק כל הזמן כל פעם שלומדים יותר תורה מחלישים אותו אנחנו נחים מהתורה נמצאים במנוחה (ח"ו) הוא גבר מלחמה "עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ" עד שיבוא "יִנּוֹן" אנחנו בניסיונס' ניסיונות האמונה. 

ואז אומר הקדוש ברוך הוא אם אתם לא תמחו אז אני אמחה, תכתוב את זה בספר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאׇזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, כִּי מָחֹה אֶמְחֶה" (שמות יז, יד) אני בורא עולם "אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (שם) אם אתם לא תצליחו לגמור את עֲמָלֵק לקיים את ה: "תִּמְחֶה" (דברים כה, יט) אני "אֶמְחֶה" בסוף בכל מצב הוא יימחה. 

"וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי" (שמות יז, טו) אמרנו כבר בחנוכה שניסי המילה נס זה מלשון עלייה אמרנו שנס זה פלא, זה דגל "נֵּס לְהִתְנוֹסֵס" ("נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס" תהלים ס, ו) כל המהות של הנס זה לעלות! אז "השם נִסִּי".

"וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק, מִדֹּר דֹּר" (שמות יז, טז) המלחמה הזאת בעמלק היא לא מעכשיו היא מההתחלה שם אצל האבות הקדושים עד ביאת המשיח "מִדֹּר דֹּר" זה גם אותיות מדורדר, מדרדר עמלק הוא כל הזמן מנסה לדרדר אותנו שם "מִלְחָמָה". 

אז מה זה "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ" כתוב 'שאין הכיסא שלם ואין שמו של הקדוש ברוך הוא שלם עד שימחה זכר עמלק!' לכן חסר פה את האותיות א' מהכיסא ומהשם השם חסר ו' והא' איזה אותיות זה יצא לנו? א', ו', ה', שזה המילה איו"ה כך כתוב בפסוק "אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ" (תהלים קלב, יג) "אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ" מושב זה הכיסא אז "אִוָּהּ" זה האלף ו' וה' שהקדוש ברוך הוא כשיבוא הסוף וימחה את עמלק יחזור ה: "אִוָּהּ" האלף ו' וה' כשהקדוש ברוך הוא מחכה לזה "אִוָּהּ" כביכול מלשון תאווה כשהקדוש ברוך הוא מחכה למחיית עמלק. 

אבל הוא מחכה שאנחנו נעשה את זה כי הציווי הוא עלינו "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" (דברים כה, יט) הבעיה שאנחנו מתמהמהים לא מתחזקים בלימוד התורה שזה בעצם הכלי נשק האטומי נגד עֲמָלֵק - עמלק לא הורגים אותו ביריות ולא בכדורים ולא 'שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה!'. זה הרעיון של כל מה שאמרנו עד עכשיו. 

***

אבל זה עוד לא נגמר בואו תראו רבותיי כל המחיות של עֲמָלֵק כל המחיות של עמלק רמוזות, רמוזות במילה "אֶמְחֶה"; "כִּי מָחֹה אֶמְחֶה" (שמות יז, יד) א', מ', ח', ה'. 

בגאולת מצרים שעמלק בא להילחם מה ראשי תיבות "אֶמְחֶה"? א', אהרון, מ', משה, ח', אמרנו ח'ור, ה', השם, הזמחה, אהרון, משה, חור, השם. זה בגאולת מצרים. 

אצלנו בפורים ממחיית עמלק הוא המן, מה היה לנו האלף? נו, אסתר, מה היה לנו מם? מרדכי. מה היה לנו ח'? חרבונה, זה אליהו. מה זה הא'? יתברך שמו. זה היה בפורים. 

בגאולה עתידה שאנחנו מצפים לה בכל רגע ורגע. גם יהיה "אֶמְחֶה". מי זה האלף? אליהו. מ' משיח. יפה. ח' מה זה? כתוב בגמרא שמונה (8) נסיכים. והא', השם יתברך. 

מי הם השמונה נסיכים שמופיעים בגמרא? אדם אדם הראשון. ישי, אבא של דוד המלך. שאול, שמואל, עמוס, צפניה, צדקיהו וחזקיה. אלה השמונה נסיכים שיבואו ויעזרו במלחמה בגאולה האחרונה. גאולה האחרונה תיעשה על ידי אליהו, משיח, שמונת הנסיכים. וכמובן, מעל הכל, השם יתברך. 

אז זה שוב רמוז במילה "אֶמְחֶה", "מָחֹה" איך אני "מָחֹה"? על ידי "אֶמְחֶה". חזק ביותר, אה? היה כדאי לבוא לפה רק בשביל זה, לא? 

***

דרך אגב, אמרנו שהוא אומר לו "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק" (שמות יז ,ט) נכון? בסדר? ואחר כך הוא אומר לו, "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאׇזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ" (שמות יז, יד). אם הוא כותב, בשביל מה לשים לו גם "בְּאׇזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ"? בשביל מה לשנן לו את זה? מה העניין? אתם יודעים מה העניין? 

תשמעו סיפור שהיה בהיסטוריה. אז דוד המלך שמענו, נכון? ישתבח שמו נענו. מי היה שר הצבא בזמן דוד המלך? יואב בן צרויה. דוד המלך שולח אותו לחסל שם את עֲמָלֵק, והוא הוא משאיר, הוא משאיר את הנשים והטף, והוא הורג רק את הזכרים. 

דוד המלך שואל אותו, למה הרגת רק את הזכרים ולא הרגת את כולם? 

אז הוא אומר לו, תראה, ככה לימד אותי המורי. באמורי למדנו, מחו "תִּמְחֶה אֶת" זכר (לשון זכרים) "עֲמָלֵק" (דברים כה, יט) 

אומרת הגמרא 'שבשתא כיון דעל על' וז. ילד שלומד עקום פסוק, זה נשאר לו כל הזמן, לך תתקן לו את זה עכשיו. חשוב שהגרסא דינקותא, כן? הלימוד הראשוני יהיה מדויק, כי אם הוא לומד שלה בלה, אז יכול להיות מזה תקלות, כמו אצל יואב בן צרויה. שמה היה? שהוא אומר, זה מה שלימד אותי המורי. 

המלמד לימד אותנו, "תִּמְחֶה אֶת" זכר (לשון זכרים) "עֲמָלֵק" אז הוא מחה את כל הזכרים, השאיר את הנשים והטף. 

לכן פה אומר משה, מה הוא אומר? השם אומר למשה? "כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר" זה לא מספיק! אלא גם "וְשִׂים בְּאׇזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ" למה? שהוא לא ילמד כמו יואב בן צרויה בהמשך. אז אם הוא שומע בעל פה וזה לא כתוב לו, הוא לא קורא. והוא לא, המורי לא מפרש לו ומסביר לו. הוא אומר לו, תשמע, מה שכתוב פה בלי ניקוד, כתוב כן? מחות "תִּמְחֶה אֶת" זכר (לשון זכרים) "עֲמָלֵק" אין ניקוד בתורה. אז הוא יכול לקרוא זכר (לשון זכרים). לכן לא מספיק לכתוב "וְשִׂים בְּאׇזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ" תגיד לו "זֵכֶר" לא זכר (לשון זכרים) "זֵכֶר עֲמָלֵק" זה שכתוב זה בלי ניקוד, הוא יכול לקרוא זכר (לשון זכרים). 

לכן הוא מדגיש, "כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר" זה לא מספיק. "וְשִׂים בְּאׇזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ" כי כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" לא את זכר (לשון זכרים) עמלק. איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי. 

***

אז אמרנו, שאלנו את השאלה, מדוע אהרון לא עשה מסירות נפש כמו חור? 

משום שאם אהרון היה נהרג חלילה כמו שחור נהרג, אוי ואבוי. אוי ואבוי. לא היתה אפשרות לסלוח לעם ישראל חלילה.

 ואנחנו רואים דוגמה כזו בהמשך, כשהיה עם הנביא זכריה, שכשהרגו את הנביא זכריה, כמו שנאמר "אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ השם כֹּהֵן וְנָבִיא" (איכה ב, כ) אז כתוב שהדם שלו היה מבעבע, ובא אותו רשע, והרג כל כך הרבה אנשים, בלי סוף אנשים נהרגו על ידי אותו רשע. בגלל שראה שאדם מבעבע בבית המקדש. 

אמר, מה זה האדם הזה?

 אמרו לו, לא, זה פה, זה פה, ניסו לתרץ.

 אמר, אתם, אתם תעבדו עליי. זה לא נראה טבעי. 

אז בסוף גילו לו, ששם הרגו את הנביא זכריה, אז הוא התחיל להרוג בלי סוף אנשים, כדי להרגיע את הדם של הנביא זכריה. 

ואז הוא שאל אותו, אתה רוצה שאני אגמור את כולם? אין לי בעיה, אני אגמור את כולם. ואז הפסיק הדם לבעבע. 

אבל ראית איזה קטרוג אדיר היה מהדבר הזה, שהרגו את הנביא זכריה? לא פשוט. אז תאר לך שהיו הורגים את אהרן? אוי ואבוי. 

אז לכן אהרן לא מסר נפשו, כי הוא דאג לכלל ישראל. הוא לא דאג לעצמו, הוא דאג לכלל ישראל. שהרי אם הוא יהרג, אוי ואבוי, (שח"ו) לא יהיה מחילה על עם ישראל. אז הוא העדיף לעשות עבירה כביכול, והעיקר שהתיק יהיה עליו ולא על כלל ישראל. הבנתם מה זה אהרן? 

וכל זה הוא עשה כדי למשוך זמן. הוא רצה למשוך זמן, עוד יום אחד (1) למשוך זמן, אבל השטן עשה את שלו וגרם לכך שמיד יצא העגל וזה על ידי מיכה שזרק לתוך זה את אותו תליון שהיה כתוב עליו "עלה שור" עלי שור, ומזה יצא העגל. 

***

איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי נשאלת השאלה, 

***

יש לי עוד חמש דקות, תחזיקו מעמד 

***

נשאלת השאלה למה כתוב בפרשה שלנו "מִי לַה' אֵלָי, וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כׇּל בְּנֵי לֵוִי" (שמות לב, כו) אבל אחר כך כתוב "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה" (שמות לב, כח) למה לא כתוב "כׇּל"? בהתחלה כתוב "כׇּל", "וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כׇּל בְּנֵי לֵוִי" אחר כך מה כתוב? "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה" למה לא כתוב פה "כׇּל"? 

תראו איזה מסר יש פה איי איי איי איי אתם יודעים בהתחלה כשיש איזה קריאת קודש אתה רואה את כולם מתלהבים אה אה פייטרים אבל הניסיון זה מי נשאר עד הסוף מי לא מתייאש, מי לא מתעבאס במשך הזמן, יורד לו האוויר ככה זה כשמתפעלים בהתחלה זה פשש פשש מרוב פשש פש פש יורד האוויר... 

כך כתוב גם עם הזקנים אצל פרעה כתוב שהזקנים הלכו עם משה ואהרון ("וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיַּאַסְפוּ אֶת כׇּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" שמות ד, כט) אז בהתחלה היה להם התלהבות! 

אבל כשהם הגיעו ליד השער אז כתוב שהם נשמטו על אחד אחד עד שנשארו רק משה ואהרון כשהם נכנסו לפרעה ("וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה" שמות ה, א).

 אז אותו דבר גם פה אצל בני לוי, בהתחלה "כׇּל בְּנֵי לֵוִי" ואחר כך ניסיונס ניסיונס... 

***

עוד חידוש מהפרשה מעניין, אני לא זוכר אם אמרתי לכם את זה אבל 'מצווה בחזרת'... גם אם שמעתם את זה כבר מצווה בחזרת, הנה אנחנו לפני פסח עכשיו כתוב שהקדוש ברוך הוא בפרשה שלנו, פרשת "כי תשא" אומר: "אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ" (שמות לג, ה) 

ואחר כך אנחנו שומעים שמשה רבנו אומר לקדוש ברוך הוא "יֵלֶךְ נָא השם בְּקִרְבֵּנוּ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ" (שמות לד, ט) 

שמתם לב מה קרה פה? הקדוש ברוך הוא אומר מה הסיבה שהוא כועס על עם ישראל? כי ה: "עַם קְשֵׁה עֹרֶף" הוא מה אומר משה לקדוש ברוך הוא? ראש העולם ל: "כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנֵנוּ" איך יכול להיות שהקטגור נהיה סנגור? איך זה? זו הסיבה לקטרוג אז אתה בא עם אותו משפט, אתה מסנגר איך יכול להיות? 

אלא המסר, עם ישראל צריך לעבור עוד הרבה ניסיונות בגלויות, כמו שקראנו היום בפרשה של פורים. צריכים לעבור הרבה ניסיונות. אם הם לא יהיו "קְשֵׁה עֹרֶף" כנגד כל הגזרות של הגויים הם לא ישרדו. הם צריכים להיות בעלי אמונה, הם צריכים להיות חזקים, הם צריכים להיות "קְשֵׁה עֹרֶף" אם יהיו עקשנים, הם ישרדו. אבל אם הם יהיו חנונים לא יישאר מהם כלום. 

בלאו הכי נכון שהם עם "קְשֵׁה עֹרֶף" והם כביכול מרדנים וכדומה. אבל התכונה הזו, כשמשתמשים בה לצד הנכון, זו בעצם הסיבה להצליח לעמוד בניסיונות. 

***

טוב, האמת היא שיש עוד הרבה מה לומר, אבל השעה כבר עושה את שלה. מקסימום, בשבוע הבא נשלים, כהרגלנו, משתדלים להשלים את מה שמחסירים בפעמים הקודמות, מה שנצליח נצליח, ואם לא, "כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד" (חבקוק ב, ג) אנחנו רק מקווים שהמשיח יבוא לפני. מה אמרנו? למי אנחנו מחכים? "אֶמְחֶה"; אליהו משיח. שמונה נסיכים, והשם יתברך מעל כולם. חזקים וברוכים.