אהוב את התוכחות | ר' אלחנן מאמו

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח. ברשות כבוד הרב וברשותכם

נלמד איזה מאמר מספר חוכמת המצפון. כתוב בפסוק, אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן.

אומר רשי אלה הדברים לפי שהן תוכחות,

ומנה כאן כל המקומות שהכניסו לפני המקום בהן.

למה הדברים? הדברים זה הכוונה, דברים שהן תוכחות.

לפיכך, סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן

של ישראל.

אומר המחבר, לכאורה,

איזו אזכרה ברמז יש כאן. הלא בהמשך הדברים מבוררים ומפורטים כל חטא וחטא שעשו.

רצה להגיד שהמילה אלה הדברים בפסוק לפי שהן תוכחות.

הוא מנה כאן כל המקומות שהכניסו לפני הקדוש ברוך הוא. לפיכך, סתם הדברים.

מה זה הדברים? כאילו ברמז אמר להם. משה רבנו אמר להם ברמז את הדברים שחטאו.

אומר המחבר, איך ברמז? הרי אחרי זה אנחנו רואים שהוא מפרט להם כל העבירה במפורש.

אומר, ואמרתי, אומר המחבר שמכאן

לקח הוראה והדרכה מדוגמת תוכחה של משה רבנו. הוא אומר, אפשר לקחת את השיטה של משה רבנו,

של התוכחה, איך הוא מוכיח את עם ישראל,

וללמוד מזה איך להוכיח,

שבהתחלה צריך ברמיזה ואחרי זה במפורש.

הוא אומר ככה, לכל אלה שמפאת עמדתם ומצבם בציבור,

בחברה ובחינוך התלמידים,

שנאלצים להשמיע דברי תוכחה, אין להם ברירה,

נאלצים להשמיע דברי תוכחה ומוסר לשומעיהם

שהתנהגו בדרך נבונה ושיטתית, דרכו של משה רבנו, ראיה מהמנה.

מה לעשות?

לכלכל את הדברים שייכנסו בליבות השומעים לטובתם, לתיקונם. איך? היינו,

להתחיל מן הקל אל הכבד.

זו השיטה של תוכחה.

מקודם בדרך רמז וכבוד, כמו שעשה משה רבנו. בהתחלה אלה הדברים ברמז,

ואחרי זה פירט מהם הדברים.

בחביבות ובקירוב הלבבות, בהתחלה ברמז,

וכהן שנזכר באזור הקדוש בפרשת קדושים, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא,

שיוכיחו בדרך נסתר ולא בדרך נוכח.

לא יגיד לו ישר, בהתחלה ירמוז לו.

שההתחלה תהיה מתוך רחמים והרגשת כבוד הבריות,

ועל דברים חדים וחריפים של המוכיח שיאמר אחר כך.

תכסה האהבה שבלב השומע בטוב טעמו של המוכיח האהוב.

זאת אומרת, הוא אומר, מה לעשות? קודם כל תרמוז לו, דבר איתו יפה, ברגוע.

ברמיזות.

ואז השומע את התוכחה יאהב אותו, ואחרי שהוא יאהב אותו,

זה כבר יכסה על זה שהוא יוכיח אותו אחרי זה במפורש. זאת אומרת, אם אחרי זה הוא יבוא ויגיד לו דברים נוכחים ממש,

כמו שאומרים, בפנים,

לא יהיה עם זה בעיה. למה?

כי הוא כבר רמז לו בהתחלה. אם הוא רמז לו בהתחלה,

זה גורם לו לאוהב את המוכיח.

ואם הוא אוהב את המוכיח, זה מכסה על זה שהוא מוכיח אותו בפנים,

כמו שאומרים.

וכן מצאינו שהקדוש ברוך הוא הוכיח את מרים ואהרון.

מקודם הודיעם את חטאם, קודם כל אמר להם מה החטא

ואחרי שנתברר להם שאכן קלקלו,

שהם דיברו חס וחלילה סרה על משה,

אז ויחרף השם בם ואלך,

וזה פירוש של רשי הקדוש, מאחר שהודיעם שרחונם גזר עליהם נידוי,

קל וחומר לבשר ודם שלא יכעוס על חברו עד שיודיענו שרחונו,

זאת אומרת לא ישר יוכיח אותו יכעס, עליו קודם כל יגיד לו מה הטעות שהוא עשה,

ואחרי זה יוכיח אותו על הטעות,

ככה גם השם עשה למרים,

קודם כל הודיע להם שהם הבינו מה הטעות שהם עשו בכלל, ואחרי שהם הבינו מה הטעות, ויחרף השם בהם.

עוד יש לנו להתלמד מכאן, ממה? מהשיטה הזאת של משה רבנו,

עד כמה קשה היא התוכחה לקבלה.

לפי זה שמשה רבנו קודם כל רמז ואחרי זה הוכיח,

זה מראה שבעצם קשה לקבל תוכחה.

ומה רב עוקצה לבני האדם אף לשמוע.

הבני האדם בטבעם, אנחנו מהטבע שלנו, קשה לנו לשמוע תוכחה, יש לנו מיד,

כמו שאומרים, הסתגרות, להימנע, לא לשמוע.

ולכן צריך קודם כל את הפתח הרכות הזאת, בהתחלה, בשביל שיוכל להיכנס לתוכחות.

ומצאינו במסכת ערכין דף סז,

תמהני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחות,

הרי משה הוכיחם קודם מותו.

אז הוא אומר,

מה הרעיון שהוא הוכיח אותם דווקא לפני מותו?

והם הרגישו וידעו כי קרוב יום יילקח מעל ראשם המשפיע האלוהי,

ובוודאי שהתלקחה אז בליבם האהבה,

אהבה כבירה לקראת רבם ומלכם, העומד להיפרד מהם.

ואהבה זו בוודאי הכשירה אותם לקבל דברי התוכחה, הפקשים ביותר.

אז הוא אומר שגם פה,

שגם בסוף, משה רבנו לפני שהוא נפטר,

למה הוא אמר להם את ההוכחות לפני שהוא נפטר?

כי עצם זה שהם יודעים שהוא הולך להיפטר,

נהיה להם הבנה שבעצם המנהיג שלהם, הרוחני, הולך להיפטר, ואז נהיה להם אהבה גדולה אליו.

ומתוך האהבה הזאת הוא הבין שאחרי שהם אוהבים אותו,

אפשר לתת להם את התוכחות הקשות. למה? כי האהבה הזאת מכסה על ההתנגדות הראשונית שבן אדם מטבעו לא יכול לשמוע תוכחות.

והעידו חכמינו, זכרונם לברכה,

שאכן מוכנים היו בני ישראל בכל השראת נפשם לקבל דברי התוכחות משה,

אשר דיבר משה אל כל ישראל.

מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה ויכולים לעמוד בתוכחה. לא כמו שהוא אמר פה בגמרא שהוא בספק אם יש מישהו שיכול לקבל תוכחה.

שם הם היו יכולים לקבל תוכחה.

ובכן מוכשרים היו בשעה זו אף לקבל דברים כבדים והולמים,

כמו שפטיש הולם מהבחינה הזאת.

ובכל זאת נזהר היה משה שמא חלילה יזולזל משהו מכבודם ותחלש דעתם,

והתחיל להוכיחם בדרך רמז. הוא אומר,

למרות שמשה רבנו ידע

שעם ישראל, הם מוכנים לקבל תוכחה,

ועצם זה שהוא אומר להם את זה לפני שהוא נפטר, זה מרכך להם את הלב וגורם להם לאהבה,

למרות זאת הוא בכל זאת אמר להם את זה קודם ברמיזה ואחרי זה במהלומות,

כמו שאומרים.

והוא לא, למה? משום מה? משום שהוא חשש שחס וחלילה יזולזל משהו מכבודם

ותחלש דעתם על-ידי זה שהוא מוכיח אותם ישר, בלי להזהיר אותם לפני,

או בלי לרמוז להם,

מה שנקרא, בקטנות לפני.

וכבר נענש על שהפליט מעט דברים חדים נגד ישראל, שימון האמורים, כמו שהיה.

הוא ידע שגם אם הוא אומר שימון האמורים ישר בצורה כזאת,

הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים.

ואכן כי רבה חוכמת התוכחה והמוסר,

שגם בעלי דרגה רוחנית,

אל להם לבטוח ולהאמין בעצמם.

כי גדול הוא כוח הטבע המתנגד לקבל את האמת,

והנאלץ לייסר ולהוכיח,

צריך אומנות והתלמדות רבתי לבצע את מעשיו למשול על כוחותיו, אף הרוחניים.

להתחיל מתחילה בדרך רמז וכבוד ואהבה,

בכדי להביא לידי התיקון הרצוי.

הוא אומר פה,

גם אם יש כאלה שהם רבנים גדולים והם חושבים שיש להם איזושהי מעלה רוחנית גדולה,

אבל מה? הם אומרים, תשמע, העם קשה לו לקבל תוכחות, אז אני לא אוכיח.

הוא אומר, לא,

אל תחשוב דבר כזה שבגלל שהעם קשה להם אתה לא תוכיח.

אלא מה? תלמד את השיטה האמיתית והנכונה.

תרמוז,

יגרום לאהבה, יגרום לריכוך, מה שנקרא,

ואחרי זה אתה חייב להוכיח כמו שצריך, כי זה תפקידך.

אבל יש כאלה שלא מוכיחים. למה? הם חושבים שהעם לא יכול לקבל תוכחות. אומרים, אין מי שיקבל תוכחות.

אין דבר כזה.

צריך להוכיח בכל מצב, כמו שלמדנו פה, כמו שמסביר המחבר. בכל מקרה צריך להוכיח,

רק בצורה הנכונה, שקודם לרכך, מה שנקרא, את העמדה, ואחרי זה להיכנס בצורה חד-משמעית עם תוכחות.

השם יעזור שנזכה לקבל תוכחות אמיתיות.

אמן.