קשיות עורף | ר' אליהו וואסה

- - - לא מוגה! - - - 

בוקר טוב.

הדברים שנאמר יהיו לעילוי נשמת דוד בן ליאת

ואפרסה בן עדה.

מאמר קס זן, חוכמות המצפון

ועדת כי לא בצדקתך השם אלוהיך נותן לך את הארץ הטובה הזאת לרשתה

כי עם קשה עורף עדת.

זכור אל תשכח ויעיד על היותך עם קשה עורף.

כי הנה חזרתם להקציף

פעם אחר פעם ככלב שב אל כאו.

אף על פי שבכל פעם ראיתם את מוסר השם אלוהיכם

ואת גודלו,

ספורנו שם מבאר,

רואים כאן שהקפדה של התורה היא

לא על עצם המכשולים והחטאים שנכשלו כלל ישראל

בהזדמנויות שונות,

אלא על קשיות העורף.

ועל זה יוצא הספורנו בכזה ביטוי חריף,

ככלב שב אל כאו.

אין קפדה על מה שהקיא הכלב,

ואפילו אם הקיא כמה פעמים.

הקפדה היא כי הוא שב על כאו.

זהו הממשל לקשיות עורף.

לכאורה,

איך שייך לתלות

בחסרון כזה של קשיות עורף

אצל כלל ישראל?

אולי מדובר במכשול מקרי,

אף כי חוזר כמה פעמים,

אבל איך נדע שזה מעיד על קשיות עורף?

כל שכן, כשמדובר על דור המדבר, דור דעה,

כשאנו, לדוגמה, נתקלים באיזה תלמיד עקשן,

מרגישים שהוא יוצא מן הכלל,

מתפעלים ומתרגזים, כזו עקשנות.

אבל איך שייך לבוא ולומר לכל הישיבה,

אתם ישיבה של קשי עורף?

איך זה מתקבל להדביק תכונה כזו לכלל שלם?

עוד יותר,

התורה מדגישה כאן שכל העונש ועתה הרף ממני ואשמידן,

ואמחה את שמם מתחת השמיים,

עונש על קלעייה, חחמנא ניצלן,

לא בגלל העבירות והמכשולים,

אלא רק בגלל ויאמר ה' ראיתי את העם הזה,

והנה עם קשה עורף הוא.

וכן נשכחו כל העבירות

שאינן מוזכרות כאן, מעשי העגל,

התלונות החוזרות והנשנות,

החשדות במשה רבנו,

כל זה לא מוזכר, רק

קשיות העורף.

כל העבירות אין בהן לעורר את הכעס של הכביכול עד כדי ואשמידם,

רק קשיות העורף.

על זה אומר הספורנו יסוד חשוב ובחורב הקצפתם,

ויעיד על רוע מידת קושי העורף,

כי אמנם כשהקצפתם את ה' בחורב,

לא היה אומר להשמידכם, אלא בשביל שאתם עם קשה עורף.

כי אומרו יתברך,

ראיתי את העם הזה,

והנה עם קשה עורף הוא,

הרף ממני ואשמידיו,

וזה כי אמנם קושי העורף מסיר תקוות התשובה.

זהו הסוד קשות עורף, מונעת את האדם מלהגיע לתשובה.

האדם סגור לתוכחה ולהשפעה טובה,

ואין תקווה חס ושלום,

זאת המידה שחותמת את גזר הדין של הכיליון,

רחמנא ליצלן.

ועל דרך זה ראיתי בספר חוכמה ומוסר

של תלמיד הסבא מקלן,

תלמידו של רבי ישראל מסלנטר,

מייסד תנועת המוסר,

זכר צדיק לבך, וזה לשונו.

אמר החכם, שלמה המלך עליו השלום,

איש תוכחות מקשיא עורף,

פתע יישבר ואין מרפא.

וכתב המצודות,

איש הצריך לתוכחה

ומקשה עורפו

לא יהווה לשמוע,

יישבר פתאום ואין מי ירפא לו.

ואני מוסיף, הסבבי קלן מוסיף,

איש תוכחות פירש כל מין איש תוכחות,

פירוש האדם במצבו רוחני בנוי על תוכחות.

אין אדם רואה חובה לעצמו.

עד כאן לשונו.

ודקדק לומר איש,

זאת אומרת, כשאומרים איש זה מורה על גדלות האדם.

כן, והאיש משה ענו מאוד,

וגם הוא צריך תוכחה.

ואם אקשה עורפו, פתאום יישבר.

מי לנו גדול מדור המדבר שעוד צריכו לתוכחות,

עיין שם.

והנה עכשיו, בחודש אלול,

מה נענה ענן ותריו?

מה נענה אנחנו אחריהם, אחרי דור המדבר,

דור המדבר, דור דעה?

ומי יאמר זיקיתי ליבי?

אנו מרגישים את עצמנו בהסתפקות

שבוודאי שאין אנו זקוקים לתוכחות,

אבל הדברים האלה שאמרנו מבררים לנו שזו טעות גדולה.

ואם נתבונן,

נראה שכל מצב הרוחניות שלנו בנוי על תוכחות.

וכמה עלינו לשים נגד עינינו את דברי אספונו

על הפסוק, כי עם קשה עורף עד תא, בזה לא שונו.

שאי אפשר שיהיה צדק ויושר לבב

עם קשה העורף.

כי אמנם

קשה העורף הוא ההולך אחרי שרירות ליבו ומחשבתו,

למשל כמו סטייקי קרייזי,

אף על פי שיודיעו איזה מורה צדק בראייה ברורה שמחשבתו היא בלתי טובה,

הוא מביא אל ההפסד,

וזה כי לא יפנה למורה כאילו עורפו קשה, כגיד ברזל,

באופן שלא יוכל לפנות אנה ואנה,

אבל ילך אחרי שרירות ליבו כמאז כמו תמיד.

על כן עלינו להתעורר ולהתחזק,

לעיין על עצמנו ולהסיר מנפשנו את הקשות העורף

והטעות הזאת המפריעה לנו בהכנה לאלול.

ורק אז יש תקווה לתשובה.

רואים, רואים מפה שהעיקר

שמפריע לנו לחזור בתשובה זה קשות העורף.

שנזכה לרכך את עורפנו ולחזור בתשובה, בעזרת השם.