שלא לדבר בביה"כ! - ג | הרב אמנון יצחק

(אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים מהספר 'מצווה ועושה' חלק ב' שחיברו הרב שמואל דוד פריעדמאן שליט"א, פרק יא' עמודים 104-107)

איסור שיחה בשעת קריאת התורה

קצת פרטי דיני איסור שיחה בשעת קרה"ת יסוד איסור שיחה בשעת קריאת התורה למדו חכמים מהכתובים בספר נחמיה פרק ח' ב' דכתיב שם: 'שנאספו כל קהל ישראל ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל וגו' ויקרא בו לפני הרחוב ואזני כל העם אל ספר התורה' וכתיב ה, י: 'ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם וגו' וכפתחו עמדו כל העם' ופירש"י: 'כאשר פתח לקרות שתקו כל העם' ע"כ ומקורו בגמרא סוטה דף לט'.: 'אמר רבא בר רב הונא: 'כיון שנפתח ס"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה שנא' נחמי' ח, י ה, י: 'וכפתחו עמדו כל העם' - ואין עמידה אלא שתיקה' וכו' עיי"ש 'ר' זירא אמר רב חסדא: 'מהכא שם ג': 'ואזני כל העם אל ספר התורה' ונפסק להלכה בטור ושו"ע או"ח סי' קמ"ו ס"ב.

 א כיון שהתחיל הקורא לקרות בס"ת אסור לספר אפי' בד"ת אפי' בין גברא לגברא שו"ע סי' קמ"ו ס"ב ב.

ב יש מהאחרונים שכתבו: 'דמשעה שנפתח הס"ת אפי' לא התחיל עדיין הקורא לקרות אסור לדבר' כן מוכח לשון הגמרא: 'כיון שנפתח ס"ת' וכו' וכן משמע מלשון הכתוב בנחמיה שם: "וכפתחו עמדו כל העם" מגן אברהם וכן הוא דעת הגר"א מ"ב ס"ק ד'.

 ג כשם שאסור לדבר בד"ת כך אסור לפרש דברי תורה או להורות הוראה לאדם השואל פרי מגדים משנה ברורה שם סעיף קטן ה' אבל כדי לאפרושי מאיסורא מותר לומר בדרך קצרה אם אי אפשר להפריש ע"י רמיזה שם.

 ד האיסור לדבר בין גברא לגברא הוא אפילו בד"ת כמבואר בשו"ע שם והטעם דשמא ימשך הלימוד גם בעת הקריאה אמנם הב"ח מיקל בלימוד בין גברא לגברא ובפרט בזמנינו שמאריכין במי שבירך והאליהו רבה כתב לחלק דלימוד בינו לבין עצמו אין למחות אבל ללמוד עם אחרים אין להקל דשמא ימשך וכתבו האחרונים דאף שאין להקל ללמוד עם אחרים בין גברא לגברא אבל להורות הוראה לפי שעה אין להחמיר דבזה לא שכיח כ"כ שמא ימשך מ"ב ס"ק ו.

ה בשו"ע סי' קמ"ו ס"ב מבואר דמותר לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעה שקוראין בתורה כיון שהוא מעין מה שקורא הש"ץ אמנם השו"ע בסוף הסעיף אחר שהביא כמה אופני קולות למי שתורתו אומנותו וכו' סיים בשו"ע וז"ל והנכון שבכל הפרשיות ראוי למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשומעם מפי הקורא וכתב המ"ב שם ס"ק י"ד לפרש דברי המחבר דאעפ"י שהתיר מעיקר הדין להעביר הסדרא שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קה"ת אין זה מן המובחר אלא ראוי למדקדק לשמוע מפי הקורא מלה במלה.

 ו אמנם דעת הפרי חדש דמצד עיקר הדין אסור לעסוק בשום דבר ואפי' בשנים מקרא ואחד תרגום בשעת הקריאה וכן הביא המג"א בשם השלה"ק שמחמיר בזה אלא צריך לשתוק ולשמוע הקריאה מפי הש"ץ וכן דעת הגר"א במעשה רב מ"ב ס"ק ט"ו והמגן אברהם הביא בשם מטה משה דנכון לקרות בלחש מלה במלה עם הש"ץ דבלא זה אי אפשר לכוון ולשמוע וכן כתבו כמה אחרונים מ"ב שם בשם הלבוש דרך החיים ושולחן עצי שיטים.

ז אין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור שו"ע סי' קמ"א ס"ה ואפי' יש אנשים שמאריכין באמן צריך להמתין עליהם דהא כולם צריכים לשמוע הקריאה לכן צריך הקורא להמתין אפי' על המיעוט שיגמרו האמן ואח"כ יתחיל לקרוא מ"ב שם ס"ק י"ז ומטעם זה נהגו שהקורא עונה אמן עם הצבור בקול רם וממשיך בו קצת יותר מן הצבור כדי שיבינו שמתחיל לקרות ויטו אוזן לשמוע שם.

 ח אסור לצאת ולהניח ס"ת כשהוא פתוח אבל בין גברא לגברא אין איסור לצאת שו"ע סי' קמ"ו ס"א והטעם דבין גברא לגברא שרי משום דאז אין הספר תורה פתוחה והאיסור הוא רק כשהוא פתוח פרישה ואותם שמניחים ס"ת פתוח ויוצאים באמצע הקריאה עליהם הכתוב אומר ישעיה א, כח: "ועוזבי ה' יכלו" ברכות דף ח. ובתרגום על הפסוק: "ועוזבי ה' יכלו" כותב: 'ודשבקו אורייתא דה' ישתיצון' מ"ב בשם התשב"ץ .

ט ומה שמותר לצאת בין גברא לגברא כתב התשב"ץ ח"ג סי' צ"ח דזהו דוקא כשאירע הדבר באקראי בעלמא אבל כשעושין זה תדיר נראה פירוק עול תורה וכמעט שאני אומר שעליהם נאמר שם: "ועוזבי ה' יכלו" ח"ו עכ"ד התשב"ץ ביאור הלכה סי' קמ"ו י בין גברא לגברא היינו מיד שגמר הקריאה אפי' לא בירך עדיין ברכת אשר נתן לנו תורת אמת יכול לצאת פר"ח אבל בספר מטה יהודה חולק על זה דהברכה שייכא להקריאה וצריך להמתין עד אחר הברכה ביה"ל שם.

 יא הביאור הלכה מסיק דאפילו עדיין לא התחילו לקרות מכיון שנפתח הספר תורה אסור לצאת עיי"ש שסיים דאין להקל בה"ל סי' קמו 

יב כשם שאסור לדבר כשקורין בספר תורה כך כשהמפטיר קורא בנביא אסור לדבר עד שישלים ההפטרה שו"ע סי' קמ"ו סייג ואפי' לדבר ד"ת אסור בשעה שקורא המפטיר שערי אפרים שער ט' סעיף מ"א.

 יג צריך לשמוע ולכוון לברכות של העולה לתורה ושל הקורא במפטיר ולענות אמן אחריהם שו"ע או"ח סי' רפ ד ס ג.

תוכחת מוסר מהגה"ק יעב"ץ בסידורו בעניני קריאת התורה

וז"ל הגה"ק רבי יעקב עמדין זלה"ה בסידור יעב"ץ: 'וכשמתחיל לקרות יהיו אזני כל העם קשובות אל ספר התורה ואסור להשיח ולא לצאת כשהס"ת פתוחה אם לא בין גברא לגברא ו: "מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה", "כי דבר ה' בזה" מוטב שנהפכה שליתו על פניו והוא בכלל: 'המחלל את התורה - שיהא גופו מחולל על הבריות' כי אין לך חילול גדול מזה ואפי' לעסוק בד"ת אסור כי אין לך לימוד גדול מזה ואל יאמר אדם: 'דברים אלו כבר שמעתי וידעתי אין לי בהם שום חידוש!' כי כל ענין מעניני התורה הוא גדול ונורא והתורה כולה שמותיו של הקבי"ה ובכל קוץ ותג תלויין תלי תלים הלכות ואגדות רזים וסודות שאין העולם ומלואו כדי להכיל!' עכ"ל היעבי"ץ ז"ל שם .

מה יענו ליום הדין המדברים בשעת קה"ת

והבאה"ט סי' קמ"ו ס"ק ג' הביא מ"ש השלהי"ק: 'דאם אסור לספר אפי' בין גברא לגברא אף שהסי"ת סגור א"כ מה יענו ליום הדין הגדול והנורא אותן שמספרין בשעת הקריאה?! אוי להם ולנפשותם! והזוהר האריך מאד בענשם' עייי"ש עכ"ל הבאהי"ט ועי' לקמן העתקת לשון הזוהי"ק.

תוכחת מגולה

ובביאור הלכה סי' קמ"ו: 'תוכחת מגולה לאותן האנשים המפקירים נפשותם ומספרים שיחה בטילה בשעת הקריאה אם בין גברא לגברא שהספר סתום אסור לספר עם חבירו ולכמה פוסקים אסור אפי' בד"ת כמה יגדל האיסור בעת שהספר פתוח שבזיון הוא כשמסיר אזנו מלשמוע דבר ה' וגדול עוונו מנשוא שאפילו מי שיוצא באמצע הקריאה נאמר עליו: "ועוזבי ה' יכלו" כ"ש זה שעומד בביהכנ"ס ואינו רוצה להטות אזנו לתורה עייי"ש שהאריך דכמה פעמים יש בזה עוד כמה עוונות חמורים כגון אם עומד במזרח ביהכנ"ס והכל רואים שאינו רוצה להטות אזנו לתורה יש בזה עוון חילול השם וכמה פעמים שהדיבורים שלו מעורבים לה"ר ורכילות ומלבד זאת יש בזה איסור שיחה בטלה בבית הכנסת ובבית המדרש ומסיים הבהי"ל: 'ראה וחשוב כמה איסורים עובר ע"י זה וגם תפלתו מתועבת עבור זה לפני ד' וכו' ואשרי מי שנותן כבוד לתורה וכמו שנאמר שמואל-א ב, ל: "כי מכבדי אכבד" עכ"ד הבהי"ל שם.

לשון הזוה"ק בדבר חומר השיחה בשעת קריאת התורה

בזוה"ק פ' ויקהל דף ר"ו ע"ב איתא וזלה"ק: 'כד סליק ספר תורה לתיבה כדין בעאן כל עמא לסדרא גרמייהו לתתא באימתא בדחילו ורתת ובזיע כשהס"ת עולה אל התיבה חייבים כל העם לסדר עצמם באימה וביראה וברתת ובזיע ולכוונא לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני לקבלא אורייתא ולכוון לבם כאילו עכשיו הם עומדים על הר סיני לקבל את התורה ויהון צייתין וירכון אודנייהו ולית רשו לעמא למפתח פומיה אפילו במילי באורייתא וכ"ש במלה אחרא אלא כולהו באימתא כמאן דלית ליה פומא וכו' ואסור למקרי בספרא דאורייתא בר חד בלחודוי וכולהו צייתין ושתקין בגין דישמעון מלין מפומיה כאילו קבילו לה ההוא שעתא מטורא דסיני ויהיו שומעים ויטו אזניהם לשמוע ואין רשות לעם לפתוח פיו בדברי תורה וכל שכן בדברים אחרים אלא כולם יהיו באימה כמי שאין לו פה ואסור לקרות בספר התורה אלא אחד בלבד וכולם שומעים ושותקים כדי שישמעו התיבות מפיו כאילו קבלו את התורה באותה שעה מהר סיני. 

'הכל תלוי במזל אפי' ספר תורה שבהיכל'

שמעתי מוסר נאה בשם כ"ק מרן הגה"ק מהר"י טיב זייע אביד סאטמאר דהנה פשטות המאמר הזה הכל תלוי במזל פירושו הוא דכשיש בהיכל הקודש כמה ס"ת ובשעה שמוציאים ס"ת לקריאת התורה כל אחד מהס"ת משתוקק שבו יקיימו ישראל המצוה ויקראו בו ולפיכך אמר: 'שגם זה תלוי במזל' איזה ס"ת יוציאו מארון הקודש לקרה"ת ואיזה מהם ישארו מונחים בהיכל ולא יקראו בהם אמנם לפי מצב הדברים בבתי כנסיות ובתי מדרשות שיש הרבה שמדברים באמצע קריאת התורה יש לפרש כוונת המאמר איפכא דהנה בבהכנ"ס שיש בו כמה ספרי תורה מונחים בארון הקודש אזי בשעה שמוציאים ס"ת מההיכל לקרות בו כל אחד ואחד מהס"ת מצפה ומקוה: שלא יוציאו אותו מהארון לקריה"ת אלא יניחוהו במקומו! כי במקום שמדברים בשעת קרה"ת חילול ובזיון הוא לקדושת התורה שיקראו בו כשמדברים בעת שקורין בו ולכן הכל תלוי במזל אפי' ס"ת שבהיכל היינו הספר תורה שנשאר בהיכל דכשבאים להוציא ס"ת מההיכל כל אלו הס"ת ששפיר מזלם שלא הוציאו אותם לקריאה טוב להם משא"כ הס"ת שלא הי' לו מזל מוציאים אותה לקריאת התורה והבן עד היכן הדברים מגיעים ובספרי שירה חדשה על מצות כתיבת ס"ת הבאתי עוד כמה פירושים בזה עיי"ש.