תוספת בהרגשה, שינוי גדול במעשים | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 21.01.2020, שעה: 08:45
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום,
חנה בת שמחה בישראל,
תזכה לשמירה מכל גזרות קשות ורעות,
חזרה בתשובה בלי ייסורים, בלי חוליים רעים,
בזיווג הגון בקרוב, אמן.
תוספת בהרגשה שינוי גדול במעשים.
כתוב על משה רבנו, וירא בסבלותם,
וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו.
פרש רש״י,
וירא בסבלותם,
נתן עיניו וליבו להיות מצר עליהם.
וירא
זה לא רעה.
זה וירא.
הוא גרם לעצמו לראות.
נתן עיניו, אמרנו זה עיני שכלו,
וליבו זה הרגשתו להיות מצר עליהם.
והגור אריה, זה המהר״ל מפראג,
אומר, נתן עיניו וליבו להיות מצר עליהם.
דהים לא חן,
וכי כבר לא ראה אותם עושים מלאכה.
שהרי גדול היה כבר.
כבר היה בוגר,
כבר ראה,
וכולם יודעים שהם משועבדים.
אז מה זה וירא?
וירא בסבלותם.
מכאן שנתן, הוא,
התבונן, בהתבוננות יתר,
נתן עיניו וליבו להיות מצר עליהם.
אז מבואר מדבריהם, זיכרונם לברכה,
שגם קודם לכן
ראה משה את הצערה של בני ישראל,
אבל לא הרגיש לגמרי את הצער,
עד שהוא הכין את עצמו לכך.
וכלשון חכמים, זיכרונם לברכה,
עד שנתן עיניו וליבו להיות מצר עליהם.
ורק אז נתגלה לפניו המצב האיום,
שבו נתונים אחב בני ישראל והצטער עליהם.
הנה לפנינו חידוש גדול.
ייתכן
שאף אדם בעל לב ער,
רגיש ועדין
כמשה רבנו,
גם הוא עלול לראות בעיניו מראות אכזריות נוראה,
איך מענים שישים ריבו מאחיו תחת עול פרעו מעבודת פרך,
ולא ירגיש בזה לגמרי,
עד שיעשה מאמץ מיוחד,
נתן עיניו ולבו להיות מצר עליהם.
וזה מה שעורר אותו להרגיש בסבלותם.
כעין זה אנחנו מוצאים.
ויאמר אדוני אל משה,
בלכתך לשוב מצרימה,
ראה
כל המופתים אשר שמתי בידך מעשיתם לפני פרעה.
שוב פעם הלשון ראה
כל המופתים.
פרש הרמב״ן,
הזהיר אותו האלוקים
ואמר לו
בלכתך בדרך
שים לבך וראה
שכל המופתים אשר שמתי בידך תעשה לפני פרעה.
מה לומדים מכאן?
שהוצרח הקדוש ברוך הוא להזהיר את משה רבנו ולומר לו ראה.
כלומר שים לבך
כדי שירגיש את חומרת העניין
בגודל האחריות המוטלת עליו.
שישימה ליבו לעשות את כל המופתים לפני פרעה.
ולא תשכח דבר
שלא תעשה לפניו.
זה לשון הרמב״ן שם.
משמע,
שאילולא הקדוש ברוך הוא מזהירו,
היה חשש שמא לא ירגיש משה את כובד האחריות אשר עליו
ויתרשל מלקיים את שליחותו.
אז גם משה,
איש האלוקים,
צדיק וירא שמיים,
ששומע בפירוש ציווי מפי הקדוש ברוך הוא,
עליו היה חשש אולי לא ירגיש דיו את גודל האחריות אשר עליו,
והיה זקוק לאזהרה מיוחדת מאת השם ראה.
שים לבך.
מה אנחנו
מלמדים מכאן
אין לאדם לסמוך על עצמו ועל טבעו
לומר שהוא בטוח שירגיש
בדברים פשוטים
אלא מוטל על האדם להתאזר ולהתרכז למראה עיניו
שעל ידי זה יעיר ויעורר את ליבו
ואז יוכל להבין היטב את משמעות הדברים שהוא רואה
שהרי גם משה רבנו
עם גודל צדקתו וטוהר ליבו
בכל זאת לא הרגיש דברים פשוטים
שהיה רגיל לראותם
עד שעורר את עיניו לראותם
ואת ליבו להרגישם
אז קל וחומר לאנשים כמונו
שלא נוכל לראות ולהרגיש את הדברים אם לא נעורר את
לבבינו ונעשה מאמץ מיוחד עד שנצליח להבין ולהרגיש
את אשר לפנינו
יש מקרים שגם בשמיעה
אנשים חושבים שהם שומעים אבל הם חרשים
כי המידות שלהם, העצלות שלהם,
החשבונות שלהם מתאים אותם אתה אומר לבן אדם תגיד ככה
אז הוא לא אומר בדיוק ככה הוא מצמצם אומר מה שנוח לו להגיד מה שנוח לו שהשני ישמע
אתה אומר אבל תגיד ככה
אז הוא עדיין לא אומר ככה הוא מתקן את זה לייפות את הלשון
אז אתה אומר לו אבל תגיד ככה
אז הוא מקרב אליי את הטלפון שהוא ישמע שאתה אומר לו ככה וככה
מה הולך פה?
אדם שומע באוזניים הוראה, בקשה,
תשובה, ענייה למה שהוא שאל
ולא עושה את מה שאומרים לו וממתן את הדברים, מייפה אותם
לא רוצה לצאת לא טוב בעיני השומע בצד השני
שאלת שאלה, קיבלת תשובה, תענה בדיוק את התשובה
אומרים לדבר לך לכתובת כך וכך, תן את המעטפה בכך וכך
אז הוא אומר מה אני אלך עד הסוף, אז הוא שם את זה כמה תיבות לפני
מה הוא חייב לשים את זה בדיוק באותו מקום, העיקר הלכתי לכיוון וזהו
זה לא התיבה,
זה לא הלו, הדואר
זה בדיוק באותו מקום שצריך
אז בשמיעה ובראייה אנחנו רואים שאנשים אין לסמוך,
אין לסמוך,
אפילו אדם גדול כמו משה רבנו
ויש כאלה אפילו שאומרים לה תשמע החליפו פה את הקוד הפעלה
אז הוא מנסה להפעיל את זה ולשנות את קוד ההפעלה ולא יוצא לו קוד ההפעלה בדיוק, אז הוא מפעיל כמו הקוד הקודם
ואחר כך זה לא יוצא.
אז אומרים לו, למה עשית ככה? הוא אומר, לא, ראיתי את זה, לא הצלחתי את זה, אז הפעלתי כמו שהיה קודם.
למה הדבר דומה?
דבר דומה
לאחד שאמרו לו שהחליפו את המייל.
אתה רוצה לשלוח לי מייל?
אני החלפתי אותו.
אז הוא לא זכר בדיוק את המייל, לא הצליח לזה,
אז שלח למייל הישן.
אז לאן זה הגיע?
לאף אחד.
מה הפירוש?
אם אמרו לך שהחליפו, אז אתה צריך להחליף.
אם אתה לא החלפת,
מה המועד שאתה שולח למייל של אתמול? איננו כבר, לא קיים.
מה זה?
עצלות, חוסר אחריות, חוסר התבוננות.
אנשים חיים ככה, איך שהם רוצים, איך שמתאים להם.
אז אם רואים אדם גדול כמו משה רבנו, שהשם צריך להזהיר אותו, ראה.
תשים לב,
תראה לו את כל המופתים שנתתי בידך, את הכול.
עוד ראוי לדון על גודל החשיבות של הקדשת תשומת הלב.
הוספה דקה בהרגשה עשויה לגרום לשינוי גדול במעשים.
עוד פעם,
ראוי לדון על גודל החשיבות
שאדם יקדיש תשומת לב,
לא לעשות דברים בלי תשומת לב.
יש בן אדם באופן קבוע,
אני שולח לו הודעות,
הוא עושה חצי, אה, לא ראיתי בדיוק, אה, לא שמתי לב, אה, לא הבנתי, אז שלחתי, כתוב,
תקרא לאט, לא, קורא בערך,
משתמט לו דברים, כל הזמן.
מה הבעיה לקרוא מההתחלה עד הסוף? מה הבעיה?
מידות,
עצלות, חוסר תשומת לב,
חוסר התייחסות ראויה,
חוסר חשיבות,
חוסר אחריות.
הכל זה כרוך במידות.
בערך, מלמעלה, בערך, מלמעלה. למה בערך? למה מלמעלה? למה לא בתשומת לב?
אדם. אדם רוצה שיקשיבו לו בדיוק מה שהוא אומר.
אבל למה הוא לא מקשיב כמו שמדברים אליו?
אחד בא לשני, אומר, אתה עושה לי טובה, אני צריך חמשת אלפים שקל.
אני אשלח לך.
שולח לו חמישה.
מה לא, אבל ביקשתי חמש, אה לא, שמעתי משהו מחמש
לא הייתי בטוח, חמישים נתתי
מה זה?
אז ראוי לדון על גודל חשיבותה של ההקדשה של תשומת הלב
הוספה דקה בהרגשה
הוספה דקה בהרגשה עשויה לגרום לשינוי גדול במעשים.
המדרש אומר
ברות רבה ה׳ו
אילו היה יודע אהרון
שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו בתורה הנה הוא יוצא לקראתך
ורעך ושמח בלבו
אם היה יודע אהרון שיכתבו עליו בתורה את הפסוק הזה
בתופים ובמחולות היה יוצא לקראת משה אחיו
לוקח תזמורת
והולך למדיין לפגוש את אחיו
אז מה מבואר?
שהיה חסרון במעשיו של אהרון
בזה שהוא לא יצא לקראת משה בתופים ובמחולות
משמע שהחסרון במעשיו נבע מכך שאהרון עצמו לא ידע להעריך
את גודל חשיבות מעשיו
שיהיו נכתבים לדורות בתורה הקדושה
שהמעשים שהוא עשה הם עד כדי כך חשובים
שהם ייכתבו בתורה
ולכן לא נתעורר לעשותם באופן הראוי והיאות
אדם שמקבל תפקיד
עושים מסיבה
אדם שעלה בדרגה עושים מסיבה
אדם שקיבל תפקיד להיות המנהיג של עם ישראל המושיע והגואל
לא צריך לעשות מסיבה?
לפחות תזמורת
אבל לכאורה קשה
איך ייתכן לומר שאהרון היה חסר בהרגשותיו?
הרי אמרו חכמים זיכרונם רכה בילקוט שמעוני בשמות ברמז קע' ד'
שאהרון היה מגפפו למשה מחבקו
ומנשקו
כשהוא פגש אותו חיבוקים ונשיקות אמיתי.
אבל צריך לומר שמכל מקום היה חסרון דק
ברגשותיו של אהרון,
וחסרון הדק הזה גרם לכך שלא יצא לקראת משה בתופים ובמחולות.
אז מה רואים מפה המסקנה?
שתוספת קטנה בהרגשה יכולה לגרום לשינוי גדול במעשים.
תוספת
קטנה בהרגשה, מעבר למה שאתה מרגיש, מעבר.
עוד תוספת,
זה כבר שינוי גדול במעשים.
אבל שוב פעם,
אנחנו צריכים לבאר את הדברים.
מבואר בחכמים, זיכרונם לברכה,
שהיה איזה חסרון דק
בהרגשותיו של אהרון,
וכתוצאה מזה היה גם במעשיו,
כי הוא לא הביא תזמורת.
הוא לא יצא לקראת אחיו משה בתופים ובמחולות.
אבל קשה.
מה קשה?
לא מצינו משום מקום שנזכר שאהרון נתפס על זה.
אדרבה,
מצינו ההפך,
שאהרון נשתבח על התנהגותו עם משה,
כמו שמובא בילקוט שמעוני, פרשת תצווה,
ברמז שפא.
חושן המשפט על ליבו,
אמר רבי שמלאי,
בשכר, ברעך, ושמח בליבו,
זכה לחושן המשפט על ליבו.
וכן הגמרא בשבת קלט,
אמר רבי שמלאי,
בשכר ורעך, ושמח בליבו,
זכה לחושן המשפט על ליבו.
אז הדבר תמוה.
כיצד קיבל אהרון שכר,
אם היה חסרון
בהרגש ובמעשים?
עלינו להסיק
שהאהרון אכן עורר את עצמו
וניצל את כל כוחות נפשו להרגיש את מרבית שמחת הלב והנפש,
כפי אפשרותו בעת ההיא
וכפי מדרגתו אז,
ולכן משבחים.
אותו עבור זה כי לפי ידיעתו אז הראה את רגשי שמחתו האמיתיים שהיה מגפפו מחבקו ומנשקו
ומה שלא יצא בתופים ובמחולות
כי לא הרגיש בליבו שיש גם לעשות פעולה נוספת של יציאה בתופים ובמחולות
ופעולה חיצונית
בלי להרגיש את זה בלב אינה כדאית כלל.
זאת אומרת אם זו לא מדרגה אמיתית
פנימית
אלא חיקוי, מעשה חיצוני סתם,
בלי הרגש, לא יוצא מהלב באמת,
זו פעולה לא כדאית כלל.
למה רחמנא ליבא בעי? הוא רוצה לראות מהלב.
לא טקס, לעשות טקס.
זה במן לב או לא במן לב?
לכן הוא לא יצא בתופים ובמחולות,
כי לא הרגיש שמחה מתאימה לאותה תופעה חיצונית
שלפי ידיעתו אז
לא היה בידו להרגיש.
אבל אם היה יודע אהרון
מה ייכתב עליו בתורה,
מה שלא היה בידו לדעת אז,
כי עדיין לא ניתנה תורה,
אז זה היה מעריך יותר את חשיבות הדבר איך לקבל את פני אחיו.
והייתה המדרגה שלו עולה
בהבנתו את חשיבות החסד.
והיה מתעורר מזה יותר מההתעוררות הקודמת.
והיה מרגיש שמחה יתרה.
ממילא הייתה המצווה נעשית בהידור יותר גדול,
מתוך לב שלם,
וכפי הראוי אז, לפי מדרגה עילאית ביותר,
כמו שראינו אצל רבקה אימנו,
שהיא עשתה מעל ומעבר לאין שיעור ממה שביקשו ממנה את החסד,
הטינא חדך,
הגמיני מים, הטינא את קדך ואשתה.
והיא לקחה ודלתה והביאה גם לגמלים לשתות, איפה הלכה?
זאת אומרת, רואים שאפשר לעשות עוד ועוד תוספת הרגשה שלא רק הוא לתת לו לשתות, בטח כולם צמאים, הגמלים צמאים,
אז זה, זה, כבר רואים מחלה של שלמות, שלמות, שלמות, שלמות.
לומדים מכאן לקח,
שאין גבול להתעוררות שאדם יכול ל...
הוסיף
על ההתעוררות הקודמת.
היום כשביאים לאנשים פרחים,
אז מבקשים צלופן,
שיהיה יפה,
מוסיפים עוד.
לא רק הפרחים, גם צלופן.
לא רק צלופן,
גם פרחים
עם כל מיני חוטים צבעוניים.
עושים פרפר,
עושים זה,
עוד להוסיף, כמה שאפשר.
ועוד מזהב למטה, חוט כושר.
ועוד כל מיני,
ועוד מדבקה,
ועוד פתק, ועוד אהיה.
זאת אומרת, זו תוספת
בהרגשה בשביל שהאדם שמקבל את זה ישמח עוד יותר, לא רק מעצם הפרחים, שזה המטרה,
אלא גם מסביב,
עד שזה מגיע אליו,
זה עושה רושם, זה מרחיב את הלב.
זאת אומרת,
תוספת בהרגשה היא שינוי גדול במעשים.
אז אין גבול להתעוררות שאדם יכול להוסיף
על ההתעוררות הקודמת,
ואפילו צדיק ושלם במעשיו,
גם עליו מוטלת החובה להתעורר
ולהתעמק בתורה בהבנה יתרה.
עוד להוסיף.
אפשר ללמוד פסוק, וזהו.
אפשר לפתוח גם מדרשים עליו.
אפשר לראות מה כתוב בסוד.
אפשר לראות גם ברמז.
אפשר עוד.
אפשר להוסיף עוד.
יש אנשים מסתפקים ככה, הבנתי, מלמעלה, וזהו.
צריך להתקדם, תקדם, תקדם. כולם מתקדמים, אנחנו מאחרים. בואו, תתקדם, תקדם, תקדם, תקדם. בסוף אין כלום ביד.
אבל אם בן אדם
רוצה תוספת הבנה,
תוספת תשומת לב,
כל הדברים האלה משנים את המעשים לאין שיעור.
כי כאשר יעורר את עצמו להבין יותר,
ירגיש את משמעות הדברים יותר.
מי שלומד את ההלכה בדקדוק,
המצוות שהוא יעשה זה בכלל לא דומה למי שעושה, שיודע רק מלמעלה מה צריך לעשות.
אין זה דומה כלל וכלל.
וזה משנה שינוי גדול במעשים, ומעלה את האדם למדרגה גבוהה הרבה יותר.
כותב רבנו יונה בספרו על התורה,
ויצא אל אחיו וירא בסבלותם.
והוא,
כי אולי ביקש מבת פרעה שיהיה ממונה על כל סבל בית ישראל,
שלא יעשה להם עול נוסף על השעבוד.
וזה מה שנקרא בית
יוצא לך וירא בסבלותם. מה פתאום הוא יוצא ליראות בסבלותם? למה צריך לכתוב לנו את זה?
למה ויצא וירא בסבלותם?
אז אומר רבנו יונה שאולי הוא ביקש מבת פרעה להיות ממונה על הסבל של בית ישראל כדי שלא יעשה להם עול נוסף בשעבוד.
בפרשת במדבר הוא כותב חזית האיש והעיר במלאכתו זה משה.
שבהיותו גדל בבית פרעה
נאמר בו ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם.
אמרו במדרש שביקש מבת פרעה שיתמנה על כך במינוי הוא.
אז המדרש אומר שהוא ביקש במינוי הוא.
מה המשמעות מלשונו של רבנו יונה?
שהבקשה מבת פרעה למינוי הזה מוכיחה
שמשה היה מושלם לגמרי במידת הזריזות.
וניתן להמליץ עליו את הפסוק חזית האיש מהיר במלאכתו.
לפני מלאכים התייצב.
בדבר צריך ביאור.
מה הביע משה בזה?
כיצד התגלתה כאן מידת הזריזות?
ומדוע לא היה יכול לעשות זאת
גם אם חסרה לו במקצת במידת הזריזות?
הרי אין טרחה גדולה בבקשה לבקש מבת פרעה שהוא ימונה לתפקיד.
איזה טרחה יש בזה? מה הזריזות שצריך בשביל זה?
אין לו מרשה טרחה הייתה בזה שהוא יגע לשכנע
את בת פרעה שתקבל את עצתו למנות אותו.
שהרי זה לא במשמעות של רבנו יונה.
אז אולי יש לומר שמידת הזריזות התבטאה בזה שעלתה על דעתו עצה זו.
אדם זריז זה לא דווקא בפעולות.
כשאדם חושב עצה, איך אני פותר בעיה,
רואה מצב ומחפש מיד פתרון,
זה גם זריזות.
זריזות המחשבה כדי שיוכל לקדם דברים זו זריזות.
זאת אומרת, עצם הבקשה מיד למנות אותו מבת פרעה
זו זריזות, ואם לא היה מושלם מידת הזריזות לא היה מתבונן ומבקש עצה.
מה יש בידו לעשות עבור אחיו הסובלים?
יכול היה לומר אני אנוס, מה אני אעשה? המלך גזר,
ואין בידי להושיע עם.
כמו שאתם הולכים לכל מיני פקידים בממשלה, בכל מקום, הוא אומר, אין מה לעשות, זה החוק, אין מה לעשות.
אבל אם זה קרוב משפחה שלו, אם זה הבן או הבת שלו,
או, פתאום הוא מוצא פתרונות.
חביבי, עם החוק, לא נגד החוק.
עם החוק הוא מוצא.
מאיפה זה בא?
יש זריזות או אין זריזות? יש רצון או אין רצון? יש התבוננות או לא? יש תשומת לב או לא?
יש אכפתיות או לא?
זה המצב.
ואפילו שידע וגם ראה את המראה האיום ונורא, שאומה שלמה מאחד מטענים תחת עול העבדות,
וגם נתן את עיניו וליבו להיות מצטער עליהם,
וגדל צערו כל כך,
עד שאמרו חכמים זיכרונם רכה,
שרואה בסבלותם ובוכה ואומר כך,
חבל לי עליכם, מי ייתן מותי עליכם.
ככה היה אומר משה רבנו. וזה לא אמרה מהפה ולחוץ,
שהרי לקדוש ברוך הוא אמר, מחני נא מספרך אשר כתבת.
אני לא מוכן להיות הממשיך של עם ישראל אם אתה מכלה אותם.
אבל בכל זאת, אם לא היה מושלם במידת הזריזות,
היה מרגיש שהוא אנוס ואין בידו לא עוזרם.
ולא היה תורח להתבונן ולחשוב אולי יש בידו להציל עם.
ולמדנו פה חידוש גדול מאוד,
שמידת עצלות של אדם,
כמו לקרוא וואטסאפים עד הסוף,
כמו כל מיני דברים שאמרנו קודם,
מונעת ממנו לחשוב ולפעול
אפילו במקום שהוא מרגיש צער, איום ונורא.
נזכיר לשבח את קהילות פז,
את איתן ארז, שיהיה בריא, שפועל רבות בשביל הקהילה, בשביל החבר'ה.
נולדו כמה ילדים עכשיו, ברוך השם.
אז הוא מכין סל גדול
לכל משפחה שנולד בן, עם כל הדברים שראויים וצריכים באופן מיידי
תשומת לב.
יש תשומת לב, קרה משהו.
יש אחד אומר, מה זה נוגע להם? מזל טוב, מזל טוב, מזל טוב.
שלוש פעמים מזל טוב, כל הכבוד.
מה אתה עושה עם זה?
שום דבר. מזל טוב, מזל טוב.
אולי אין לו כסף לעשות?
בסדר, לך אין, אבל אתה יכול לדאוג, אולי שמישהו,
אולי יעשו משהו, אולי ככה לעזור, אולי לשמח,
אולי ככה.
זאת אומרת, הכל זה תלוי בתשומת לב.
אנשים לא שמים לב על אחרים.
למה שישימו לב? שמים לב על עצמם, זה הבעיה.
תשים לב.
ולמדנו גם שדרכו של עצל להתעצל מלהטריח את שכלו ואת דמחה שבתו,
ותכף כשבא לידו ניסיון ומכריע שהוא אנוס.
איך הוא יכול לקיים את המצוות? הוא לא יכול. אני אנוס.
אני אנוס.
יש אחד, אתה שולח אותו לאיזה משימה,
הוא אומר לך, אני חוזר מאשדוד, אני אקנה.
אתה שואל אותו בערב, קנית?
מה הוא אומר לך?
לא, אל תשאל. בסוף שלחו אותי לפה ואמרו לי לפה, וזה הייתי אנוס. לא יכולתי. איך אני יכול? אני תקוע פה, נה, נה, נה, נה, פאפה.
מה אתה אומר?
ולא יכולת להרים טלפון למישהו אחר שימלא את השליחות שלך ויעשה אותה וישלים ושהכול יתקיים?
גם אתה תמשיך בשלך וגם ההוא יביא את מה שצריך.
למה אתה לא מפעיל את הראש?
נגיד אשתך שלחה אותך עכשיו לקנות מטרנה לילד. הוא לא אכל. אין, אין מטרנה.
נגמר.
הוא אוכל רק מטרנה.
ובדרך אתה נתקעת.
בערב היא שואלת אותך, תגיד, מה קורה עם המטרנה? הילד גובע, צועק פה והכול. הוא אומר לו, אל תשאלי, תקוע, צמיגים, החלפות, ידידים, קראתי לאלה.
לא באו.
אז תרים טלפון,
תגיד לי שאתה לא יכול, אתה תקוע,
ושמישהו אחר ינחנות מטרנה.
שום תשומת לב, שום דבר, שום...
אין, אין. כל אחד חי לו ככה, איך שהוא רוצה.
לא יאומן כי יסופר.
אז מעכשיו אנחנו לומדים,
צריך לשים לב,
וזה משנה את המעשים של הבן אדם,
והוא הופך להיות סופרמן.
יכול להיות בן אדם סופרמן.
אבל יש אנשים, הכל זה,
תירוצים. העיקר שיש לו תירוץ, וזהו.
יש סיכוי שנשתנה.
יכול להיות.
רבי חנניהו בן-הגשי, אומר,
עושה הקודש ברוך הוא, וזה קודש ישראל,
אבי כוח רבו תורו ומשואות,
אשר נעמור אדונו וסלמנו וסלמנו וגוי יחדיל תורו, יא אדיר.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.