נציב יום: אלעזר בן פנינה - יזכה שהקב"ה יאיר לו הדרך תמיד, שלא ייכשל וילך בטוח, יזכה לקיים "שוויתי השם לנגדי תמיד" בתפילה, בלימוד התורה ובגמילות חסדים, יקביל פני משיח צדקנו, המצפה לישועה ולגאולה ברחמים מהרה, בזכות אנשי האמת, ימשיכו להשפיל כיתות השקר אמן ואמן. אמן!!

אנחנו קוראים קטע מ"אגרת תימן" של הרמב"ם מה שנוגע קצת לזמננו. ושם ככה באמצע כתוב: "אמנם מה שזכרת מן העומד בארץ תימן, אשר גזר שמד על ישראל, והכריח על כל המקומות שיש לו ממשלה עליהם לצאת מן הדת, כמו שעשה הכנעני בארצות המערב, שמועה זו הסירה הדר פנינו, ורגזו וחלו עליה כל קהילותינו, ובאמת יש לו לומר עליה שהיא שמועה רעה, אשר כל שמעה תצילנה אוזניו. אבל מה שאמרת שדעת קצת בני עמנו נעדרה ונתבלבלה, ונע לבבם, והתחדש להם ספק, ונתעלפה סברתם, וקצת לא סרו מאמונתם, ולא נתעלפו ולא חרדו זה לזה, דבר זה כבר קדם על ידי דניאל עליו השלום.

כמו שהודיענו הבורא, כי בהאריך לנו הימים בגלותנו, ובבוא הצרות עלינו, יצאו רבים מן הדת, ויתחדש להם ספק ויטעו, וסיבה זו תהיה בראותם דלדולנו ותוקף יד מוננו, והתגברותם עלינו. וקצתם לא יתחדש להם ספק, ולא תתבלבל סברתה. על זה נאמר בדניאל י' יב': "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים, והרשיעו רשעים, ולא יבינו כל רשעים, והמשכילים יבינו". והוסיף לבאר לנו, שאפילו המשכילים ההמה והמבינים שעברו עליהם צרות ועמדו כנגדם, ונשארו באמונתם בהשם ובמשה עבדו, עדיין יעברו עליהם צרות קשות ורעות יותר מן הראשונות שעמדו כנגדם.

עד שיתחדש להם ספק, ויתעו ויטעו, ב - ט' וב - ת', עד שלא יתבאר להם כי אם מיעוט מזער, וכמו שאמר: "ומן המשכילים ייכשלו" לצרוף בהם, ולברר וללבן, עד עת קץ, כי עוד למועד. עד כאן "אגרת תימן" א'. ודבר זה אחינו יסוד גדול מייסודי אמונת ישראל, וזהו שאי אפשר שלא יעמוד מזרע שלמה איש שיקבץ נפוצותינו, ויאסוף חרפתנו וגלותנו, ויגלה הדת האמתית, וישמיד כל מי שימרה דברו. כמו שהבטחנו הקב"ה "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, דרך כוכב מיעקב, וקם שבט מישראל, ומחץ פאתי מואב, וקרקר כל בני שת". בלעם אומר את הפסוק הזה בנבואה.

החכמים מסבירים: "אראנו ולא עתה" - זה דוד המלך, 400 שנה לאחר מכן, "אשורנו ולא קרוב" - זה מלך המשיח, "דרך כוכב מיעקב" - זה דוד המלך, "וקם שבט מישראל" - זה מלך המשיח, "והיכה בשבט אפו בשבט פיו ומחץ פאתי מואב" - זה דוד המלך, "בקרקר כל בני שת" - זה מלך המשיח. ובעת שהוא יגלה - תהיה צרה גדולה על היהודים, שנאמר בדברים לב': "כי ידין השם עמו ועל עבדיו יתנחם, כי יראה כי אזלת יד, ואפס עצור ועזוב"

פה אני מכניס כרגע ביאור מהגאון מוילנה "מאדרת אליהו" הוא אומר: "שלוש מעלות כלולות באדם: חכמה גבורה עושר. וכמו שכתוב: "מלאך הממונה על ההריון,

נוטל הטיפה ושואל: "מה תהא עליה? חכם או טיפש, גיבור או חלש, עשיר או עני"

וכמו שכתוב: "אל יתהלל חכם בחכמתו גיבור בגבורתו, עשיר בעושרו". והם נגד נפש, גוף ממון. אלה הם שלוש המעלות הכלולות באדם, חכמה בנפש, גיבור בגוף, עשיר בממון. ואמרו בגמרא נגד העשירות: "אין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה מן הכיס". ונגד הגבורה - "אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה". שלא יכולים להעמיד ממשלה. ונגד החכמה - "אין בן דוד בא עד שיתמעטו התלמידים". זאת אומרת: אלה שמוכיחים את הציבור, תלמידי חכמים שמוכיחים את הציבור יתמעטו. ונגד שלושה אלו שאין בן דוד בא עד שיכלו הם מישראל, וזה הוא מה שכתוב: "נפלה לא יוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל"

שלכאורה אין לו פירוש, כיוון שלא קמו מנפילה הראשונה - איך שייך לומר "לא תוסיף לנפול"? אלא פירוש נפלה, לא תוסיף לנפול עוד, שהנפילה תהיה עד מדרגה התחתונה, שאין יכולה להיות עוד נפילה אחר זה, ואז "קום בתולת ישראל" כמו שנאמר: "התנערי מעפר קומי" ודרשו עד שיגיעו לעפר ומשם עתידים להיגאל. וזהו שאמר: "כי אראה כי אזלת יד - זו היא הגבורה, "ואפס עצור" - הוא התורה, כמו שנאמר: "ושם נעצר עבדי שאול" שהיה עוסק בתורה. "ועזוב" - זה ממון שיכלה מהם, זאת אומרת: לא תורה, ולא ממון,

זאת אומרת מתבטלת התורה, לא יכולים ללמוד תורה ברבים, וממון כלה, המדינה צריכה לממן משכורות לכל האנשים המובטלים וכו', זה סימנים מובהקים שאנחנו קרובים.

אור החיים הקדוש אומר: "כי ידין השם עמו" זאת אומרת אחרי שגמר לדבר על עניין מכעיסי אל עד סופם, חזר להבטיח לכללות ישראל עד שלא לעולם יריב אתם, "כי ידין השם עמו" פירוש: יעמיד במשפט כוסות התרעלה אשר עברום ויראה את הצרות, שעברו על הצדיקים, מהם הרגו, מהם שרפו, מהם הפשיטום, ובשביל הצדיקים אשר נצטערו "יתנחם" זה מה שאומר: "על עבדיו יתנחם" פירוש בשבילם יתנחם כלומר "די צרות הגלות" ועוד שיראה השם שאין כוח בישראל להציל עצמם מהגלות, וכוח אין בצדיקים לייסר בשבט מוסר למרגיזי אל, גם לא ישארו בישראל אנשים גדולים ונביאים חוזים, בעלי רוח הקודש,

זה מה שאומר: "כי אזלת יד" ובזה "אפס עצור" פירוש: אין מי שיעצור בעמי, אין כוח למדריכים אם בדרכי השם להדריכם, ועזוב: פירושו מצד זה נשאר העם עזוב. ואז יגלה הקב"ה את מלך המשיח, וישלים את מה שהבטיח. אבל אומר הנביא: כמתמיה על העת, שייראה בה הגואל, "ומי מכלכל את יום בואו? ומי העומד בהראותו, כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים!".

המלבי"ם מסביר: "ומי מכלכל את יום בואו" - אבל אז מי יוכל לסבול את יום בואו, גם בטרם יתראה האדון בעצמו, רק בבוא היום ההוא, לא יוכל איש לסבול מרוב הפחד, ומי כל שכן, "מי העומד בהראותו" בעת שיתראה, שאז אין כל בריה יכולה לעמוד, כי הוא כאש מצרף, הוא יסיר את כל הסיגים כאש המצרפת המתכות ומסיר את סיגיו. וגם ידמה כבורית של מכבסים. כמו שהבורית, סבון מה שקרוי אצלנו היום של כובסי בגדים, מסיר אף כתם קטן הנמצא על הבגד, ויטהר הבגד לגמרי. כן יטהר את ישראל, ורוצה לומר שהרשעים שהם דומים לסיגים - יסיר אותם על ידי האש אשר תאכלם, וגם את הצדיקים יכבס, להסיר מהם כל כתם, שיהיה כבגד הנקי והטהור והמלובן. וזוהי האמת שאנחנו מאמינים בזה העניין,

"אבל העת ההיא" אומר הרמב"ם: "כבר התבארה מדברי דניאל וישעיהו, ומשאר רבותינו זכרונם לברכה, שביאתו תהיה כף יד אדום וערב, הנצרות והמוסלמים, וכשתתפשט מלכותם בעולם, כמו היום הזה, וזה דבר שאין בו ספק, ומזה לא יעבור. ודניאל סוף מה שסיפר מלכות ישמעאל ועמידת מוחמד, ואחריו ביאת הגואל בסמוך. וכן ישעיהו ביאר שהראיה על ביאת המשיח ההיראות משוגע, "שכן עמד וראה רכב, צוות פרשים, רכב חמור, רכב גמל, והקשיב קשב רב קשב".

פסוק בישעיה כא': אמר שהרוכב החמור, הוא המשיח, שנאמר בו: "גילי מאוד בת ציון הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור ועל עייר בת אתונות", ובא תכך רוכב על גמל, והוא מלך ערב, ומה שאמר צמד פרשים - כלומר: יזדווג שתי אומות שהם אדום וישמעאל, ובעניין זה יתבאר מן החלום של הצלם שראה דניאל. עכשיו כדי להסביר, עד כאן זה דברי הרמב"ם "באגרת תימן"

כדי להסביר מה זה "גילי מאוד בת ציון" במאמר מוסגר. הנביא ראה עתה את המלך המשיח עומד לפני השם, והוא אומר בשם השם: "כי עתה ראיתי בעיניי מלכך יבוא לך", שהשם וכן הנביא המדבר ראה אותו במראה החזון איך בא לגאול את ישראל, ועל זה אמר: "שבת ציון תגל מאוד" על הנסים שיתחדשו שם בכול עת, ובת ירושלים ששם מושב המון עם, יריעו תרועת שמחה על ראות פני מלכם,

ומבאר: שתגיל מפני שראיתי בעיניי כי מלכך יבוא לך, והוא צדיק ונושע בהשם, אינו נושע ברוב חיל, רק על ידי צדקתו, כי הוא יהיה עני ונכנע, שהוא הפך גאות ועוז מלך נושע ברוב חיל. ורוכב על החמור, הפך רוכב על סוס, מוכן ליום מלחמה, וגם אם ירכב על עייר שהוא צעיר לימים, שזה כבוד יותר, לא יהיה עייר בן סוס רק עייר בין אתונות. זאת אומרת: מעלתו של המשיח היא שיהיה עניו והוא לא יושיע את ישראל במלחמה, ולא טנקים, ולא F35, ולא כלום! אלא בצדקתו.

והמהר"ל מפראג מסביר: מה כתוב, "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור" בה"א הידיעה? ועוד וכי לא היה לו גמל שישא את אשתו ואת בניו? כמו שהיה ליעקב? ככתוב: "ויקח את בניו ואת נשיו וישא אותם על הגמלים", אלא אמרו ב"פרקי דרבי אליעזר" בפרק א': "וירכיבם על החמור" הוא החמור שרכב עליו אברהם אבינו, ככתוב: "ויחבוש את חמורו" והוא החמור שעתיד לרכב עליו מלך המשיח, שכתוב: "עני ורוכב על החמור" והוא החמור שנברא בין השמשות בששת ימי בראשית".

ויש לתמוה מאוד בזה, מה שונה החמור הזה משאר החמורים? וכי הוא יותר חשוב? שאין ספק שבהמה היתה, ובהמהמה אחת כמו אחרת, ועוד, למה נברא בששת ימי בראשית? ולא לקח שאר חמור. אבל רבותינו זכרונם לברכה הפליגו מאוד בחכמתם לגלות מצפוני החמור. ולמה באלו השלושה דוקא? אברהם, משה ומשיח - דוקא בהם כתוב שרכבו על חמור. אז דע, כי כל רכיבה זה מורה שהרוכב נבדל ממה שהוא רוכב עליו, ומתעלה עליו, כי מאחר שהוא רוכב עליו - מתנשא עליו ואינו מצורף עם מה שהוא רוכב עליו.

וכאשר רצה הקב"ה להגדיל את אברהם ואת משה, לא התנשאות שהוא למלכים שהם מתנשאים בגבורתם ובעושרם, אבל התנשאות זה, התנשאות מעלה קדושה ומעלה נבדלת שהיו קרובים אל המעלה האלוקית, נתן להם הקב"ה להיות רוכבים על החמור, שזה מורה שהן רוכבים על החומריות, מתנשא עליו ורוכב עליו, לפי שהם נבדלים מן החומר. אומנם אם היה רוכב על חמור סתם, אין זה דבר כי הקב"ה היה רוצה להגביהם על כל העולם הגשמי. ומניין אתה מוצא שהיו אלו שלושתן מתנשאים על כל העולם הגשמי?

זאת אומרת: הרמז שהם רוכבים על כל החומריות של כל העולם הזה? הרי דרשו חכמים זכרונם לברכה במדרש אצל אברהם, "ויוציא אותו החוצה" שהוציא אותו חוץ מחללו של עולם. וכן דרשו, רש"י אומר על משה: "נטה ידך על השמים" מלמד שהגביה את משה למעלה משמים. מזה למדנו, ששניהם היו מושלים על העולם הגשמי, והיו נבדלים ממנו. וזה היה עצם מעלתן, ולכך היו רוכבים על החמור ושנברא בין השמשות, מה פירוש? כי מאחר והיו רוכבים על החמור שנברא בין השמשות, ובריאה בין השמשות היא על הטבע, כי הנברא בששת ימי בראשית, לפי שהם ימי החול, אז כל הנברא בהם זה טבע לגמרי,

אבל "בין השמשות" מפני שבין השמשות הוא קצת חול וקצת קודש - ברא בו דברים שהם אינם טבע לגמרי, ואף על גב שחמור זה הוא טבעי כמו שאר חמור - מפני שאלו צדיקים מתרוממים על העולם, היה סדר בריאה של בין השמשות, מחייב להם החמור, כי היו רוכבים על הדברים הנבראים בין השמשות. ולפי כך מסדר "בין השמשות" מהסדר של בין השמשות - בא להם החמור, כמו שהבריאה של ששת ימי בראשית לסתם רכיבה, כך סדר בין השמשות, לרכיבה המיוחדת הזאת, שהיא רכיבה שהיו מתרוממים על העולם, ומסדר בין השמשות - מסודר להם החמור הזה,

ושלא היה בו חשיבות כלל כמו שהתבאר והוא עיקר. בין הפירוש שנברא, והיה חי כל כך מזמן שנברא העולם ועד זמן אברהם ומשה ומשיח, אין דבר כך כלל. אבל טעמו ופירושו, כי הזמן מסודר להיות נבראים בו הבריות, כמו שהיה כל יום ביום מששת ימי בראשית, נברא בו מה שראוי להיות נברא בו, ומאחר ואלו השלושה צדיקים היו צריכים לחמור - מפני שהיו רוכבים על חומר העולם ומתנשאים עליו, היה התחלת בריאתו של חמור זה מן השמשות, מבין השמשות. והוא נברא מסדר מסודר זה בכול כוח להיות יוצא לפועל לגמרי בעת הצורך, והבן זאת מאוד כי הם דברים ברורים כאשר תבין דברי חכמים.

אז זאת אומרת: כל הבריאה של בין השמשות, זו בריאה שחלקה קודש וחלקה חול, זו בריאה מיוחדת בים השמשות, לכן נאמר שהחומר שהם השתלטו עליו, זה לא רק על הטבע הם השתלטו - גם מעל הטבע הם השתלטו שלושת האישים האלה. אברהם משה ומשיח. ומה שאמרו כי החמור שרכב עליו אברהם משה ומשיח, שהיה חמור אחד ולא שלושה, כי הדברים אשר הם מחולקים, כל אחד יש לו מדרגה בפני עצמו, כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה ב"אבות": "אין לך דבר שאין לו מקום", כלומר שיש לו מדרגה בפני עצמו שבו נבדל מזולתו. שאין לך דבר שנוגע במה שהוא מוכן ועומד לחברו.

אבל כאשר יש שני דברים, שיש להם עניין אחד, ומדרגה אחת - על כורחך שהם אחד. וכול אלה השלוש רכיבות, שאברהם רכב, ומשה רכב, ומשיח ירכב - עניין אחד, להתרומם על העולם, אם כן יש להם עניין אחד, שנברא בין השמשות ובשביל כך אולם אחד. לכן זה אותו חמור, אותו עניין שמציין החמור פירושו על אותו עניין, לא שהיה מדרגה שונה בין שלושתם, אלא שלושתם רוכבים על אותו מצב, נבדלים ממה שהם רוכבים עליו מכל החומריות של העולם הזה. ומכל שכן שהרכיבה הזו היא התעלות על העולם, והעולם אחד לשלושה צדיקים המחולקים,

ולפיכך אף על גב שהצדיקים מחולקים לשלושה - החמור אחד, כי הרכיבה אחת, על עולם אחד. והבן הדברים האלו הגדולים מאוד. ותבין גם כן, למה אלו המיוחדים להתנשאות על החמור? וזה כי יש שלושה כוחות באדם הפרטי, המתנשאים על האדם הפרטי, והם נבדלים מן הגוף, לא יתערבו עם הגוף כלל, ואלו השלוש כוחות, יש להם מקומות מחולקים במוח של האדם. האחד - הוא בהתחלת המוח. השני - הוא באמצע. והשלישי - באחרית המוח.

והאבן עזרא בפרשת "כי תשא" פירש: "שאלו שלושת הכוחות נקראים: חוכמה בינה ודעת, כל אחד ממוקם בחלק אחר של המוח. ולפי זה יהיה חוכמה - מתייחס לאברהם, מה שהיה אברהם משיג מדעתו ומחכמתו, כמו שדרשו חכמים זכרונם לברכה: "אחות לנו קטנה ושדיים אין לה" שלא הניקו אותו תורה ומצוות, ואמרו: "שהיו שתי כליותיו נעשים לו כשני רבנים, והיו מלמדים לו תורה ומצוות". אז אברהם כנגד החכמה שהשיג בחכמתו לבד, את כל מציאות הבריאה ואת התורה בכללותה.

בינה: זה מלך המשיח, שנאמר עליו בישעיה יא': "ונחה עליו חכמה ובינה, רוח דעת ויראת השם". ודעת: זה למשה רבינו, וזה ידוע ממה שאמר הכתוב: "ושמי השם לא נודעתי להם", כי משה רבינו היה לו ידיעה בשם המיוחד, וזה ידוע. וכל הדברים האלו ידועים למבינים, כי לכל אחד ואחד שייך דבר מיוחד ולפי כל היה רוכבים על החמור.

"אומנם מצאתי" אומר המהר"ל מפראג: "כי באחרית המוח שם כוח הזוכר. ובאמצע המוח - כוח המחשב, והוא נקרא "כוח השופט" השופט על הדברים שמקבל הדמיון, מרכיב אותם מפריד אותם זה מזה ושופט עליהם. ובמוקדם של המוח - שם כוח מקבל החכמה. והנה תמצא נגד אלו באדם הכללי, שהאדם הכללי הוא כלל בני אדם שהם כאיש אחד. ואברהם הוא כנגד כוח הזוכר, וכן אמרו כי זכירה שייך באברהם, "כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו" בתהילים קה'. והוא דבר נעלה, למה זכירה באברהם? כי הוא מידתו.

ואחר כך כוח השופט - שהוא מלך המשיח, שיהיה מלך, ושייך לו המשפט "שיהיה שופט בחכמה" ככתוב בישעיה יא': "ושפט בצדק דלים" ואחר כך החכמה שייך למשה, שאליו נמסרו מט' שערי בינה. כלל הדבר, כי באדם בפרטי תמצא שלושה כוחות, נבדלים, מתנשאים על הגוף ונבדלים ממנו, וכך צריך שיהיה גם באדם הכללי, שלושה אנשים מתנשאים על כל הנמצאים. זאת אומרת: על כל האנושות חייבים להיות שלושה כאלה שהם כנגד: חוכמה בינה ודעת, וכול מה שאמרנו ולכן הם אברהם משה ומשיח. בגמרא נאמר ששמו של המשיח גם "חיוורא דבי רבי" מצורע מבית רבי, וכי כך יאה למשיח לכנות אותו מצורע?

מסביר המהר"ל: "יש בזה רמז עמוק למהותו של המשיח, כי המצורע הוא נדחה ממחנה ישראל, ואין לו שייכות אל העולם, ולכך כתיב "בדד ישב". ומפני כי המשיח הוא גם כן נבדל מן העולם הזה לגמרי, וכך קודם שיבוא משיח, הוא דומה כמו מצורע, כי המשיח הוא שכלי לגמרי ואילו העולם הזה הוא גשמי, וזו היא תכונתו של המשיח קודם התגלותו. ומעניין שכל ראשי התיבות של כל השמות הללו שנקרא בהם המשיח: מנחם, שלה, ינון וחנינה - מצטרפים למילה "משיח"

אומר אברבנאל: "מנחם שלה ינון וחנינה - זה משיח". נו, אז אם רואים את כל הצרות, ניסיונות גדולים, והספקות התעוררו כמובן עכשיו בגין הקורונה וכול מה שיקרה, אז צריך לזכור מה שאמר ב"אגרת תימן" הרמב"ם: "רבים יתבררו יתלבנו ויצרפו רבים", זאת אומרת: כולם צריכים לאחוז חזק חזק באמונה, להיות מוכנים, כי לקראת בואו של מלך המשיח יתרבו הצרות וכו', "תכלה פרוטה מן הכיס, המלכות תהיה זלה" כמו שאמרנו כמו שנאמרו, ומי שרוצה יראה בסנהדרין צח', כמעט כל הדברים היום הרגע ממש מתקיימים. נכין לכם דרשה למחר ונראה עד כמה הדברים אכן קרובים קרובים מאוד.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".