נציב יום: טל יעיש בן אורה, יזכה לרפואה שלימה מהרב בתוך שאר עמו ישראל, ויזכה להינצל מכל צרה וצוקה, אמן, אמן ואמן, אמן!!

ממשיכים עם ה"חפץ חיים" לאור המצב. פסוק בתהילים (צ, ג): "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם" כתוב בתורה (דברים ל, א): "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה" וכתב הרמב"ן זכרונו לברכה: "כי פרשה זו וכל היעודים הנאמרים בה - הם עתידים להיות בסוף גלותנו. דהיינו; באחרית הימים, כשיבואו ויתקיימו כל הדברים, הברכה והקללה הכתובות בפרשת "תבוא", ואז יתעוררו עם ישראל כולם לשוב בכל לב ובכל נפש הם וזרעם אל השם יתברך, כי יווכחו לדעת מכל אלה כי לא במקרה באו להם הקללות והברכות כי אם בהשגחת השם יתברך.

וכאשר ישובו בתשובה שלימה, בחרטה על לשעבר, וקבלה על להבא, וכתוב אחרי זה, "ושמעת בקולו" ותרגם אונקלו:ס "ותקבל למימריה" אתה תקבל את דברי השם. אז תכף תתעורר התעוררות מלמעלה, וישיב השם את שבותם מבין הגויים, ואחר כך ישוב ויקבץ את ישראל מארבע כנפות הארץ ויביאם אל ארץ הקודש, ויתקיימו כל היעודים הכתובים שם". אז אם אנשי הגולה רוצים להגיע לכאן, צריכים תשובה, תשובה גדולה להשם. ומסיימת שמה הפרשה: "אם תשוב אל השם אלוקיך", רוצה לומר כל זה, כל יעודים הללו יהיו - אם וכאשר תשוב בתשובה שלימה, לא עם "נר נשמה", לא עם הנחות שמביאים אנחות, "תשובה שלימה!" אין פחות!

ופן יפתנו היצר לומר: "כי הדבר הזה, רוצה לומר: התשובה 'הוא קשה לנו מאוד' והוא נפלא ממנו מאוד",

על זה באה התורה הקדושה והודיעה לנו בכלל ובפרט (דברים ל, יד): "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" פירש הרמב"ן וזה לשונו: "לעשותו בכל עת ובכל מקום" אפילו בהיותנו בין הגויים, וזה הטעם "בפיך ובלבבך לעשותו" שיתוודו על עוונם ועל עוון אבותם בפיהם, וישובו בלבם אל השם, ויקבלו עליהם היום התורה לעשות לדורות. כאשר הזכיר (דברים ל, ב) "אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ". עד כאן לשונו הקדוש של הרמב"ן.

הרי אנחנו רואים, שעניין התשובה לא דבר קשה הוא, וקרוב לנו הדבר מאוד מאוד וגם זה ידוע לכל איש ואיש, סוף סוף נצטרך לתשובה, ופרשת תשובה זו עתידה להתקיים, כמו שהרמב"ם פוסק בהלכות "תשובה": "שהבטיחה התורה שישראל בסוף גלותן עושים תשובה ומיד הם נגאלין". זאת אומרת: הרמב"ם לא כותב נבואות בהלכות, זה הלכות, אז הוא אומר שכבר הבטיחה התורה שישראל בסוף גלותן עושים תשובה ומיד הם נגאלים, נו למה לא עכשיו? יש הזדמנות פז. הזדמנות פז כמו "פז".

ואם כן, מדוע נשב בחיבוק ידיים ולא נתחיל בתשובה כעת? הלא עתידים אנחנו ליתן את הדין על זה עצמו שאיחרנו לעשות תשובה. אפילו אם נעשה תשובה בסוף - על האיחור נענש בעונש גדול. "ראייה לזה" אומר החפץ חיים: "מצינו ביבמות מח' שם שואלת הגמרא: "מפני מה גרים מעונים בזמן הזה?"

עונה הגמרא: "מפני שאיחרו להתגייר". ולכאורה תמוה, מי חייב אותם להתגייר? מאיפה הם מחויבים? הלא לא מצינו בכל התורה כולה שהנוכרי היה מחויב להתגייר ולקיים כל התורה, הוא מצווה רק על שבע מצוות בני נח, וקוראים "גר תושב" אלא על כורחך כי הטעם הוא משום שהוכיח סופו על תחילתו. כיוון שסוף הדבר היה שהוא יתגייר בלי שום כפיה, מן הסתם היה לו שכל ישר שהחליט כי דת השם היא ישרה ואמיתית, ושכל נברא צריך להכיר את הבורא ולהודות לפניו. אז נשאלת השאלה: אם כן מדוע אחר הדבר? הלא היה בידו להתגייר מקודם, ולא לישב בגיותו כמה שנים, למה המשיך להיות גוי עוד כמה שנים? ולפיכך הוא מעונה בזמן הזה.

זאת אומרת: על זה הוא משלם פה בעולם הזה, כדי שלא יענש בעולם הבא, אבל על האיחור שהוא לא היה חייב, אבל היתה לו הכרה היה לך שכל חשבת להתגייר, דחית, למה דחית? על כך הוא מעונה בזמן הזה. "אם כן קל וחומר כל איש ישראל שהוא זרע קודש, והוא חלק השם, בודאי שחייב להקדים בתשובה לפני הבורא ולא לאחר אותה, כי עתידים אנו ליתן את הדין על האיחור, ויתבונן האדם בנפשו, שעל ידי איחור התשובה הוא גם מעכב את השכינה כביכול שהיא עדיין בגלות, כי הקב"ה נמצא בגלות איתנו, והוא רוצה לגאול אותנו.

כמו שאמרנו בתיקון שמביא רבי שמעון בר יוחאי: "שהקב"ה אסור בגלות, הוא ממתין לנו, ורק התשובה יכולה להתיר אותו ממאסרו, כיוון שאין אסיר מתיר עצמו מבית הסורים", אז כביכול הוא אסור, למה הוא אסור? בגלל עוונותינו,

מידת הדין לא מניחה: "מה פתאום לגאול אותם?"

-          אז איך אנחנו נתיר אותו?

אומר רבי שמעון בר יוחאי: "על ידי התשובה". "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ" (שמות ב, יב) ואז אמרנו: "יש אי"ש; אמנון יצחק שליט"א, שופר". אז אנחנו משתדלים שעם ישראל יעשו תשובה, ואז הקב"ה יצא מהגלות ויוציא אותנו. וכמו שפירש רש"י על הפסוק (דברים ל, ג): "וְשָׁב השם אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ" היה צריך לכתוב והשיב את שבותך, למדו רבותינו מכאן: "שכביכול השכינה שרויה עם עם ישראל בגלותם, וכשנגאלים גם הוא ישוב עמהם". לכן כתוב "ושב" הוא בעצמו, והוא יתברך ממתין עלינו כל יום.

כמו שמובא בתנא דבי אליהו בפרק א': "מעיד אני עלי שמים וארץ, שהקב"ה יושב ומצפה להן לישראל, יותר ממה שמצפה האב לבנו והאישה לבעלה שיעשו תשובה! כדי שיגאל אותם ויבנה את בית המקדש". אז אנחנו באיחור התשובה מעכבים את כל הטובות וההבטחות של הנביאים לנו,

כמו שסיפרתי באחד ההרצאות, שהייתי פעם בארצות הברית, בבית כנסת של פרסים, ישב בשורה הראשונה תימני, והסתכלתי עליו במשך שעתיים, ואחרי שאמרתי דברים, הרמתי את הכוס תה שמזגו לי

ואמרתי לו: "בכבוד! ישתה כבודו",

אמר: "לא! תודה אני לא רוצה"

ככה במשך דקה לערך אני מנסה

והוא אומר לי: "לא, ואני לא אוהב ואני לא רוצה",

ואני אומר לו: "אבל היד שלי כבר כואבת, היד שלי כואבת לא נעים",

בסוף הוא בא, גרגרגר רצה לקחת ככה לשתות במהירות,

אמרתי לו: "תברך", ברך ובא לשבת,

אמרתי לו: "רגע חכה. כמה זמן אתה מכיר אותי?"

אמר לי: "שעתיים",

אמרתי לו: "יפה, אחרי שעתיים שאתה מכיר אותי אמרתי לך: "תשמע כואבת לי היד ותעשה טובה תיקח לשתות כי אני מבקש ממך, מפציר בך", ואתה למרות שאתה לא רוצה ולא אוהב שתית, כי אתה מבין שכואבת לי היד, עכשיו מה תגיד? "ימינך פשוטה לקבל שבים" והקב"ה יבשת לו את היד, הוא ממתין שתשוב בתשובה, בן כמה אתה?"

-          "ארבעים!"

-          "וכמה? אחרי כמה זמן אתה נותן לו את היד? מיבש לו אותה! "ימינך פשוטה לקבל שבים" יד ימין של הקב"ה פשוטה, מי שרוצה לשוב הוא לוקח אותו מרים אותו, למה אתה מייבש אותו?"

שם ציצית, חזר בתשובה, היום נהג מונית, רמלה, בא אלינו לבית כנסת מידי פעם, נגר.

זאת אומרת: יהודים יקרים, אם יתבונן אדם כמה אנחנו מצערים את הקב"ה שהוא רוצה לגאול אותנו לתת לנו את הטובות, הוא מחכה עם כל המתנות, להשפיע עלינו את כל המתנות וההבטחות האלוקיות, ואנחנו טיפשים ממתינים, חושבים שהנאות העולם הזה הם טובות ממה שהוא יתן לנו. והנה אנחנו אומרים בכל יום: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא", אנחנו אומרים שהקב"ה יתגדל ויתקדש שמו הגדול, אנחנו אומרים: "ימליך מלכותיה" ובעוונות הרבים אנחנו בעצמנו מאחרים את התשובה ומעכבים את מה שאנחנו אומרים שכבודו הגדול יתגלה בעולם!

כי באמת הלא אמר הכתוב (ישעיהו נט, א-ב): "הֵן לֹא קָצְרָה יַד השם מֵהוֹשִׁיעַ ... כִּי אִם עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם" וכאשר לבסוף תעלה נשמת אדם למעלה, ותראה שם את גודל הדר כבוד אלוקינו, שכמה אלפי אלפי רבבות מלאכי השרת מקדישים את שמו תמיד, כמה יכאב לב האדם ויתבייש מעצמו, בזכרו שעל ידי איחור התשובה שלו, גרם גם צער למעלה שהשכינה תהיה בגלות". "היוצא מדברינו" מה שאמרתי בדרשה הקודמת: "שצריך כל איש ישראל לחוש לכבוד השם, ולזרז עצמו וגם אחרים לשוב תכף בתשובה שלימה לפניו ולא לאחר!

כמו שאמר הכתוב (משלי ג, כח): " אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ לֵךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן וְיֵשׁ אִתָּךְ". אל תאמר לרעך - הקב"ה נקרא ריע (תהלים קכב, ח) "לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי" נקרא הרע שלנו, רענו ורעי אבינו, אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן, יש אתך! אתה יכול עכשיו לעשות את זה! הפסוק מדבר בפשט: שאם בא אליך חבר

ואומר לך: "יש לך לתת משהו בקשה הלוואה או משהו?"

אתה אומר לו: "לך מעלי היום ותשוב מחר אני אתן לך"

למה אתה עושה לו את זה ויש איתך עכשיו? אם יש לך עכשיו לתת לו - למה "לך ושוב"? אותו דבר על הקב"ה אם יש בידך לעשות תשובה "קרוב אליך הדבר מאוד" אתה יכול לעשות את זה עכשיו! למה לעכב? למה לאחר?! היוצא מדברינו: צריך כל איש ישראל לחוש לכבוד השם, לזרז עצמו וגם אחרים לשוב תכך בתשובה שלימה, ולא לאחר! כמו שאמר הכתוב: אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך.

"והנה אחד שאל אותי" אומר החפץ חיים: "היאך יכול להתקיים בעוונות הרבים הפסוק "ושבת עד השם אלוקיך אתה ובנך", מאחר שהבנים לא שומעים לקול הוריהם ואביהם?".

מה השיב לו החפץ חיים?

-          "כל אחד ואחד מחויב לעשות כל מה שבכוחו להוכיח את הבנים והבנות ולייסר אותם בדברים, ואם סוף סוף לא יעלה בידיו להחזירם למוטב - יראה ללמד את בן חברו שיוכל לפעול עליו בדברים תורה ומצוות! וייחשבו אלה בניו! כי תלמידיו של האדם הם הבנים שלו. כדאיתא בחכמים זכרונם לברכה: "כל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". וכן איתא בסיפרי על הפסוק (דברים ו, ז) "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" אלו התלמידים" שהוא לומד אתם, שהם נקראים בניו, וכן העתיק הרמב"ם את זה להלכה, בהלכות תלמוד תורה פרק א' הלכה ב'".

נו, אז הקב"ה ישלח לנו עזרו משמים, ויזכנו לשוב בתשובה שלמה לפניו, ועל ידי זה ישלח לנו את משיח צדקנו, אמן!! במהרה בימנו אמן. אמן!! אבל יש כמה ליצנים, שהם הרבנים האלה שרוצים להיות חוזים בכוכבים,

ואחד אומר: "שהוא כבר נמצא בטבריה שלושה שבועות",

ואחד אומר: "שהוא כבר באו אליו מלו צדיקים מראש לו צדיקים ואמרו לו: "כך וכך",

ואחד אמרו: "שהתגלו כמה מהצדיקים והוא מדבר מהרדיו",

וכל מיני ליצנים רוצים ככה להמר כמו שרולטה, אולי זה יתפוס ויגידו איזה משהו ומשהו יתקיים – ויגידו: "זה מה שהם אמרו". בחינת "משיח נמצאת בכל דור ודור, וברגע שיהיה ראוי העם - אז הקב"ה יתגלה לפניו דהיינו; יודיעו: "אתה הוא! לך והתגלה!". ועד אז אף אחד לא יודע, ומי שיודע - לא מגלה, ככה אמר הגאון מוילנה: "מי שמגלה - לא יודע!", וזה ראייה שהם שקרנים, ובכל קשקושים, ובדרך כלל האנשים האלה זה אנשים שאין להם במה כל כך, והם רוצים לתפוס במה, אם יקלע יעני הרולטה - אז כבר יחזיקו ממנו מאן דאמר, ואולי איזה נביא ואז יגדל הקהל הבא בחצרו. אבל לא להתפתות לשטויות של אנשים, שולחים כל הזמן סרטונים, זה אמר וזה אמר,

מה אני אומר?

מחריטים! ומחריטים. צריך לעשות תשובה, אם עם ישראל יעשה תשובה כמו שצריך, כמו שכתוב בפסוקים בתורה ובנביאים - אז יבוא. אבל אם לא יעשו תשובה – כתוב: "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה. ואפילו למאן דאמר: שאם לא עושים תשובה, גם באה הגאולה, זה כשיעמיד עליהם מלך שגזרותיו קשות כהמן!". אז אם אתם לא רואים לא תשובה של עם ישראל ועוד רואים את ההמן של הדור שיוצא נגד ישראל כמו שכתוב בנביאים, "שיקום מלך רשע גדול שהוא להילחם עם מלך המשיח", אז אין לכם מה למהר ולהיחפז,

אבל עליכם לדעת: שאם אנחנו נעשה תשובה, עם ישראל או מספיק הכנישתא חדא, כמו שאמרנו, תתחבר עוד יותר עוד קצת עוד קצת, מפעלות השם הם גדולים, בסוף יתברר מי גרם לכל המצב ולגאולה, אבל בינתיים צריך להתאמץ עוד קצת ועוד קצת לדחוק. ולדחוק הכוונה לא את הקץ, לדחוק את עצמנו להיות יותר טובים, יותר מחוברים אז (דברים כט, ט) "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי השם אֱלֹהֵיכֶם" אם נהיה "כולכם" נוכל להיות ניצבים לפני השם אלוקינו אמן, אמן!!

המשך יבוא, תכף.