בין המצרים כמשא כבד.... | הרב אמנון יצחק

נציב יום: חנה אסתר בת גילה, זיווג הגון מהרה עם מידות טובות, בית כשר וטהור, מלא צאצאים יראי שמים אמתיים, אמן ואמן, אמן!!

כשמגיעים לבין המצרים, כאילו משא כבד הוטל עלינו, כדי לקשר אותנו באורח חיינו עם העבר הרחוק זה 2000 שנה, אנחנו מספר פעמים ביום את חורבן ציון וירושלים, מבקשים בתפילה, בברכת המזון: "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו". אבל יש להרהר: האם כל זה נכנס במערכת הדאגות ביום וימיות שלנו? האם הצפייה שלנו לישועה זה כפי שאנחנו אומרים "כי לישועתך קווינו כל היום"? על החפץ חיים מספרים: שהוא התכונן כל היום לא כל יום כל היום הוא התכונן לביאת המשיח בלימוד קדשים. 

לדעת מה יהיה סדר עבודתו בקודש, הוא היה כהן, "יבנה בית המקדש" צריך לדעת את ההלכות, וכן בכל הנהגתו היה כמוכן ומזומן לקבל פני בכל עת ובכל שעה. לנו נראה שהוא היה סוג אדם אחר, רחוק ממציאות החיים, כי אנחנו מורגלים במצב שנאמר: "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו" כל הדיבורים שלנו זה פיתויים, כזבים מדברים בלשון, והלב בכלל לא מכוון עם הפה, "אין פיו ולבו שווים" קשקושיאציה. מבקשים בכל יום "יתגדל ויתקדש שמיה רבא" ואומרים "בעגלה ובזמן קריב" וגם אומרים: "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה" 

ברגע של אמת, נחשוב: כמה רחוקה הבקשה כולה מהגיון לבנו ומתשוקת נפשנו. הרמב"ם פוסק: "כל מי שאינו מאמין בביאת המשיח או אינו מחכה לביאתו, לא מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבנו!". שלא תגיד: "הנביאים הבטיחו זה וזה אז הוא כופר במה שהם אמרו, בתורה עצמה ובמשה רבינו!". עד כמה אנחנו רחוקים מהרגשת החורבן, וחוסר צפייה לבניין בית המקדש, ככה נשללת מאתנו התקווה והביטחון למלך המשיח בכל עת שיבוא, ודומים אנו ככופרים חלילה בתורה ובמשה רבינו, כי צריך לחכות. 

שהרי התורה העידה עליו שנאמר: "ושב השם אלוקיך את שבותך" ואנחנו חיים לא לפי עדות התורה וזה בגדר כפירה. נגיד אחד יודע שהזמין אורחים לשבת והם צריכים להגיע, אז הוא רואה שעוד מעט השבת נכנסת אז הוא מציץ מהמרפסת: 

- "איפה הם? איפה הם? שלא קרה משהו שלא נתקעו שלא היה פנצ'ר, שלא עצרו אותם שלא זה.......?" 

עכשיו אנחנו באלף השישי, כבר אנחנו אחרי חצות של יום שבת, ומלך המשיח מאחר קצת כאילו הוא צריך לבוא כבר, אז אנחנו מחכים לו כמו במרפסת? צריך לחכות לו כתוב, מי מרגיש הרגשה של מחכים? "כי מחכים אנו לך" מי מרגיש את זה? ומה הסיבות והשורשים שחסר לנו הרגש? ושהתפילות שלנו לא מתאימות לשאיפות בחיים? מה שגורם שאנחנו לא שמים לב, ללא מחשבה לדברים הפנימיים והרגשיים, כולם מחוברים ל'קורונה', למסכות, לדו"חות, לשוטרים. 

"ויאמר השם: "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה, לכן הנני מוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא" החטא הוא פלא והעונש על החטא הוא פלא פלאים. הרגל ושגרה שולטים על הכל וזה אם כל חטאת, יראה זה מצווה לבבית והרגשת הנפש, וכן כל מצוות הלב והרגשות, שהם נעשים מתוך הרגל בלי חידוש - נענשים עליהם כפליים. אמרנו כבר בדרשות האחרונות שצריך כל פעם לחדש את היראה. הרגל עבירה, כשאדם כבר מורגל בעבירות - זה מקטין אצלו את החטא. 

עד שהמרידה שלו, זה כשהוא לא מתכוון למרוד, אבל הוא מכפיל את העבירה בכפלי כפליים, הטומאה מטמטמת את המוח ואת הרגש, ואז הוא רחוק מלדאוג לחטאים ולעשות תשובה, כי הנעשה לו החטא - כהיתר. ולכן מסביר רבינו יונה, "בשערי תשובה ג' קס"ט: "למה חמור המלבין פני חברו ברבים יותר מרוצח?" רוצח זה עבירה חמורה, אם רצחת בן אדם הוא לא חוזר, זהו הוא מת, אם אתה מלבין פני חברך ההוא עוד חי, יכול לחייך לחתן להתחתן או יכול לשמוח הוא יכול לעשות הרבה דברים, למה זה יותר חמור מרוצח? "כי המלבין פני חברו הוא לא מכיר גודל החטא", 

- "מה אמרתי לו? מילים! מגיע לו, יללה זהו". 

"ואין נפשו מרה על העוון כמו רוצח", רוצח אחרי שרצח - יכול לתפוס אחרי זה מה הוא עשה, יכול איך שהוא להתחרט, בהתחלה הוא יהיה מבסוט כי הוא עשה את מה שהוא רצה, אבל אחרי זה יותר קל להתחרט מרציחה ממה שאדם מתחרט על הלבנת פנים, לכן אדם שמלבין פנים הוא רחוק מתשובה, ולכן "אין לו חלק לעולם הבא". אז רואים מפה שחטא "מלומדה" מטיל ספק גדול על החטא שלנו לעולם הבא. כל עבירה שאדם עושה - הוא עושה אותה מבחינת מלומדה, מורגל כבר, לא מפריע לו לא מתרגש, רגיל בזה דש בזה, לא יעשה תשובה לא יעשה תשובה –אין לו חלק לעולם הבא. 

הרגל מצווה מהפך את הזכויות למעשה המצוות לעבירות. הרגל, שאדם עושה מצוות מתוך הרגל, זה הופך את הזכויות ומעשה המצוות לעבירות. כי "ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה - על כן הנני מוסיף להפליא הפלא ופלא" אני נותן להם מכות על מכות, על זה שזה מורגל, עושים מצוות, יראה "ותהי יראתם אותי" ותהי יראתם אותי. אדם משנן לעצמו יום יום מה שלימדו אותו, בלי שום תוספת של טעם, שום רגש במצווה, זה נקרא "מצוות אנשים" לא! "מצוות אנשים מלומדה", והייתי אומר שזה בגדר "ודבר השם בזה"! ודבר השם בזה, 

כי כל היצורים נבראו לכבוד השם יתברך, הוא שלח אותם לעשות קידוש השם, ומה הם עושים? מחללים את שמו, כי הם עושים ממצוות עבירות. אמרנו שאם אדם נותן לאבא שלו לאמא שלו, מאכיל אותם פטומות, עושה להם ארוחה, ארוחה רצינית, אבל הוא מניח את זה בזלזול - - - יורש גיהינום כתוב — 

- "מה? מה תראה כמה השקעתי, שעה אני במטבח! תראה מה הכנתי! תראה מה קניתי? תראה מה עשיתי", 

- "אבל איך הגשת את זה? איך הגשת את זה?" 

גיהינום! אז מצוות יכולות עבירות. אם אתה מגיש לקב"ה את המצוות מהשפה ולחוץ רק - ברברברברברבר, אתה כמו ציפור, ציפור גם עושה ציפציפציפציפ, היא מבינה מה היא מדברת, היא אומרת משהו, מה היא אומרת? ציפציפציפציפ, גם אתה ציפציפציפציפ. נו, איפה הרגש? איפה ההתפעלות איפה מה שצריך? זה כאילו עושה מצוות בשביל לסיים אותם, צריך לסיים. יש מקומות שראיתי, יש נחום אבלים, אז באים אנשים, יש מקומות שאוכלים, אז באים לאכול אוכלים, לאכול מקפידים, מחכים לאוכל אוכלים. 

אחר כך נותנים למישהו לתת איזה דרשה, אם עובר את ה-5-10 דקות אומרים לו: "סיים סיים" זהו, אכלנו כבר כאילו עכשיו אתה תוקע אותנו פה. מה שמעניין אותם זה האוכל, לא ניחום אבלים ולא בטיח הם באו לאכול, גמרו את האוכל רוצים ללכת, זה נתקע להם נותן דרשות.... מה..... "סיים סיים" יאללה! לא יאומן כי יסופר. אבל אם באתם בשביל המנוח אז כמה שיגידו דברי תורה לעילוי נשמתו זה יועיל לו, הרי זה מועיל מאוד מאוד, זה שנותנים אוכל - אז אמרנו פעם, 

שבספרים כתוב: למה מביאים אוכל? בשביל שיברכו ברכות, אם הוא החסיר ברכות בחייו - אז השלימו את הברכות, וככה כמה שמברכים יותר אז זה עולה לו לזכות, ואם הוא החסיר ברכות אז זה.... וגם תלוי איך מברכים, אם מברכים ככה זה לא כל כך הרבה שטויות, צריך לכוון, אבל לא משנה, אבל מה זה לעומת דבר תורה? כל מילה זה תרי"ג מצוות, כל ברכה זה שווה ברכה בקושי, תלוי איך ברך, סתם כמה היו 100 איש? מאה ברכות, אבל אם אמר מילה אחת בדברי תורה - אז תרי"ג מצוות ועוד מילה תרי"ג ועוד מילה תרי"ג, למה אתה עוצר אותו? הוא בא בשביל עכשיו נגיד "לעילוי נשמת", 

- "אנחנו אכלנו רוצים ללכת די סיים סיים!", 

לא יאומן כי יסופר, לא יאומן כי יסופר, זה "מצוות אנשים מלומדה", זה מצוות שהופכות להיות עבירות. הדבר היחידי שיכול להציל אותנו - זה מוסר כל יום, כל יום. אז זה אמרנו לאותו יום זה יכול להיות לפחות טוב, יכול להיות לא בטוח, לא בטוח, אולי ל-5 דקות 10 דקות, שעה קרובה לא יודע, אולי, אבל עצם זה שכל פעם אז אנחנו ככה משתפרים בכמה גרמים כל פעם כל פעם. קשה קשה מאוד, יצר הרע מעמיס עלינו יותר מידי כל מיני דברים ובעיות וזה וזה וזה.... אדם לא פנוי להתבונן. 

רק מי שזוכה לישב באוהלה של תורה תדיר, אדם כזה יכול להיות שיש לו סיכוי, יכול להיות לא כולם, אבל יכול להיות שיש לו סיכוי, למה? אין לו את הטרדות של הרחוב של הבלאגן של זה.... הוא יושב הוא שקוע באוהלה של תורה. לרב קנייבסקי אין לו בעיות חיצוניות, לא מעניין אותו, יש בילי הדיבילי יש ביבי לא חביבי, לא מעניין אותו אף אחד, הוא צריך לגמור את הש"ס בבלי ירושלמי, רמב"ם חידושים, לכתוב ספרים, זה מה שמעניין אותו. אבל אנחנו חיים את החיי יום יום וכו' וכו', צריכים להתמודד עם בעיות פה ושם, 

קשה מאוד לזכור: מה בעצם אנחנו עושים, מה אנחנו עושים? מה אנחנו עושים? וזה מה שכתוב כאן מההתחלה: "כשמגיעים לבין המצרים - כאילו משא כבד הוטל עלינו" צריך לקשור עכשיו את אורח חיינו עם העבר של לפני 2000 שנה, ואנחנו מזכירים כן, "שיבנה בית המקדש" וזה... וכל מיני מילים, מי חי את זה? מי מחכה באמת למשיח? מי באמת פועל פועל!! עושה משהו בשביל להזיז את העניינים? נו, מקווה שעוררתי גרם וחצי ככה להתבוננות בימים האלה של בין המצרים, 

ימים קשים לישראל, ובפרט עם הגזרות האיומות של ביבי לא חביבי, שלא אכפת לו מעם ישראל שלא אכפת לו מכלום העיקר שיגיד מה שיגיד ויעשה מה שהוא יעשה ויפטר רק את מי שרק אפשר, כי לא שומעים לו, הוא מתרגז לא שומעים לו, שאשאה לא שומעת לו, אז הוא החליט לפטר את שאשאה, שאשאה ביטון לא שומעת לו מעבירה עליו ביקורת חמור מאוד, סדקים בקואליציה. 

טוב אני סיימתי את הדרשה אבל אני רוצה להגיד לכם משהו. תמיד מאחורי הקלעים הציבור אהבל, למה הוא אהבל? כי יש מהבולים שקוראים להם אנשי תשקורת, שהם מעבירים מיידעים שמאכילים אותם, מאכילים אותם מיידעים, הודעה לעיתונות, מעבירים להם הודעה והם אומרים את זה כמו תוכי, הם לא יודעים מה יש מאחורי הקלעים באמת, אז מאכילים והם מאכילים את הציבור, והציבור קל שבוי, שומע את כל השטויות שמדברים - ומאמין! כי זה לא רק אלה אמרו, גם אלה אמרו וגם אלה אמרו, וגם בכל העיתונים מופיע והכו, אז .. אז זה ברור שזה אמת מוחלטת. 

אז אני רוצה להקריא לכם קטע קטן אתם לא תאמינו. אתם זוכרים את ברק אובמבה זוכרים אותו נכון? אז עכשיו יש אחד שכתב ספר ומגלה סודות מאחורי הקלעים. קוראים בן רוטס, הוא היה סגן יועץ לביטחון לאומי לתקשורת אסטרטגית, והיה כותב את הנאומים של ברק אובמבה, ברק חוסיין אובמבה שהוא מוסלמי כן, וזה מעורר מאוד מחלוקות עכשיו בארה"ב כי חשף דברים ועובדות חשובות, במיוחד בנושא המזרח התיכון ואיראן. הוא כותב תשמעו דברים אתם לא תאמינו. 

הוא ואמר על אובמבה, ועל איראן, ועל האביב הערבי העקוב בדם, הוא היה אחראי בן רוטס, לנושא הסורי במועצה לביטחון לאומי של ארה"ב בין 2011 - 2013. אחרי 2013 הוא קיבל את תיק משא ומתן עם איראן על התיק של הגרעין, והוא אומר: "שהוא נפגש בסתר עם גורמים איראנים יותר מ-20 פעמים בבירת עומאן!". אף אחד לא יודע אף אחד לא אמר את זה מעולם, הוא מגלה למעלה מ-20 פעם הוא נפגש אתם. בספר שלו הוא קובע, תקשיבו טוב! "ברק אובמבה שונא ערבים, בצורה מוזרה ומעצבנת, 

והוא תמיד חזר לפני היועצים, כי "לערבים אין שום עיקרון, ערכים או תרבות, ושהם מפגרים!". ובמקביל הוא נהג לדבר הרבה על איראן ושהוא מעריץ את התרבות שלה. עכשיו תקשיבו מה הולך להיות פה אתם לא מאמינים למה שאתם שומעים. "הנשיא אובמבה החל לתקשר עם איראן, מאז 2010, כדי להגיע להסכמה על השאיפות שלה הגרעיניות, בעקבות זה איראן הציעה לאובמבה, להפסיק את הפעילות שלה למשך 10 שנים, שזה משך כל כהונתו + שנתיים, כאילו שלא יהיה חשוד שזה בדיוק בשביל הכהונה שלו 8 שנים, אז כאילו הוציא מהם 10 שנים דחייה, כאילו, הם הציעו את זה לא הוא אמר. 

וזה בתמורה להפסקת הסנקציות נגדה ולאפשר לה לפעול בכל אזור המזרח הערבי", זאת אומרת: שהאגומניה האיראנית תהיה על כל המזרח התיכון על כל האזור הזה. הוא הסכים! וככה זה קרה בסוף. עכשיו תקשיבו טוב. "בן רוטס טוען: "שמאז שהסירו את הסנקציות, אובמבה הסיר מהם את הסנקציות, איראן קיבלה מעל ל-400 מיליארד דולר!! ש-100 מיליארד דולר הלכו לתמוך בהרחבת הפעילות בסוריה, בעיראק, בתימן, בלבנון, באפריקה ומג'רב! להגביה את האגומניה שלה, אז הוא מימן את זה!!!!!!!!!! מהכסף של בנצי!! 

בספר הזה מודגש – תקשיבו טוב. "בראשות לבחירות ממשלת עיראק בשנת 2013, ניצח שם אייאד אלווי {לא יודע איך קוראים לו} זה הרגיז את האיראני מאוד, ולכן הם החליטו להפסיק את המשא ומתן הסודי עם אובמבה. אם הוא עולה לשלטון העיראק - תדע לך אנחנו זה... אן אלווי יהפוך לראש הממשלה בעיראק - אנחנו מפסיקים את הכול. כל הזמן הם מאיימים עליו מפסיקים את ההסכם. אז אומר בן רוטס: "אני ביקשתי מאובמבה בכנות ובבהירות להסיר אותו, ולהקל על הגעתו של אלמליקי למשרד ראש הממשלה, וזה מה שהיה! ביקשתי והוא עשה והורידה את ההוא אלווי ושמו אלמליקי". 

למה למה? תשמעו. הוא אמר: "מליקי נתן את הפקודה לפתוח את בתי הכלא כדי לאפשר לסוכנים האיראנים מאלקעידה לברוח, והוכם עליהם משימה להקים את דאעש", שמעתם? "האלקעידא הפכו להיות דאעש. וכי מליקי זה הורה לצבא של עיראק להימלט במתכוון מהעיר מוסול, ולהשאיר שמה את כל הציוד הצבאי שהיה שם, שהערך שלו עולה על 20 מיליארד דולר. והוא גם הורה אלמליקי, להשאיר 600 מיליון דולר בסניף הבנק המרכזי במוסול, ובכך הוא תרם להכנסתם של 600 לוחמים של דאעש למוסול בשנת 2014. 

אז הוא סיפק להם את הכספים ואת הציוד הדרושים, על מנת שהפעילות המשותפת של דאעש באיראן תתחיל בעיראק והאזור, וכך שהדברים ינועו לפי מה ששליטי טהראן רוצים. והוא מאשר שהנשיא אובמבה היה מודע לכך, שאיראן היא זו שהפעילה את דאעש! אך הוא התעלם מכך, מכיוון שהוא רצה לסיים את כהונתו בהסכם שמונע מאיראן להשיג נשק גרעיני, ולצורך הוא היה מוכן לשלם כל מחיר, וזה מה שקרה ב-2015". עוד הוא כותב בספרו: "על התקיפה הכימית על פרבר אלרוטה המזרחי בדמשק. 

בשנת 2013, וציין שאובמבה השתמש במושג "הקו האדום" לא בשביל להגן על האזרחים הסורים מפני דיכוי המשטר ובעלי בריתו, אלא כדי ללחוץ על איראן כל פעם שהיא איימה להפסיק את המשא ומתן הסודי. וכאשר ההתקפה הכימית התרחשה באלרוטה במזרחית באוגוסט, 2013, ואובמבה איים לפגוע בכוחות המשטר, איראן מיד שלחה מכתב שמאיים שהיא תישוג מהמשא ומתן. אחרי שהוא חתם על הסכם הגרעין עם איראן, הורה אובמבה לעוזריו, שלא לציין שום דבר בפניו בנושא הסורי. לא מעניין אותי על סוריה, לא רוצה לשמוע שום דבר. 

והוא הסתפק רק במשפט אחד: "השלמנו את המשימה שלנו" Our Mission Complicit. זהו! לא רוצה לשמוע מהסורים!! ימותו תהרגו יהרגו לא מעניין אותי! איפה הקו האדום? אמרת שיש קו אדום, קו האדום לא נועד להגן על סורים, לאיים על איראן! אם היא לא עושה מה שהוא רוצה במשא ומתן. טוב, עכשיו אנחנו מחכים שבן רוטס יחשוף מה אמר אובמבה על ביבי לא חביבי, ומה אמר על היהודים, חוץ מהערבים ששמענו, מה הוא אמר על היהודים, ואפשר להאמין שתצילנה אוזנינו ברגע שנראה מה החוסיין הזה חשב על כל העניין פה במזרח התיכון. 

זה האיש, הוא זה שאמר אם אתם לא זוכרים: "שאני לא הולך לאבד חייל אמריקאי בשביל: ישראל" ברגע שהיה אפשרות שיתחממו האמריקאים מול האיראנים וכו' וכו', אז פחד להיכנס אתם לעימות, אז הוא אמר "שהאינטרס האמריקאי גובר על האינטרס הישראלי ואני לא אאבד חייל" אמרתי את זה בנסא קולויסיאום בזמנו. זה אובמבה. אז מאחורי הקלעים, עומדים אנשים פושטים, רשעים ארורים, שכל העולם מכבד אותם ותשקורת מאכילה אותנו ביסלי, היא מקבלת הודעה לעיתונות - והיא מעבירה את זה. וכולם מעבירים אותו דבר, 

אז מה אתה אומר האזרח הקטן? זה אמת לאמיתה. ואז כשמגלים את הדברים מאחורי הקלעים – אומרים: "אתה קונספירטור!! כי אנחנו לא אמרנו את זה! אם אנחנו נגיד "כן", אם אתה אומר "לא!" וכך כל הציבור כי הוא אהבל כי הוא שותה קולה "ומאמינים", וככה אוכלים אותה. הנה כולם הולכים עם מחסום של כלבים, ומבסוטים דוקא, דוקא מבסוטים, - יערב להם...

 "רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".