כבוד אב ואם - חלק ד | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

פרק רביעי הלכות כבוד אב ואם, אנחנו נמצאים בפרק ז' עכשיו: 

תוכן עניינים

(פרק ז) קימה מפני אביו ואמו;

פרק ח': כיבוד משל אב;

(פרק ז) קימה מפני אביו ואמו;

חייב אדם לעמוד מפני אביו ואמו וכן אשה חייבת לעמוד מפני אביה ואמה, וכתב הלבוש: שכיון שהוקש כבודם לכבוד המקום על כן חייב לעמוד בפניהם. אפילו אם האב סומא יש שכתבו: שחייב לקום בפניו, זאת אומרת אפילו אם האבא לא רואה אם הוא קם או לא קם מפניו חייב לקום מפניו. וכן אם הבן סומא יש שכתבו: שחייב לעמוד בפני אביו. 

חייב לעמוד מלוא קומתו, ודינו כמו רב מובהק; שמשיראהו ממרחק של מלוא עיניו - חייב לעמוד מלפניו עד שלא יראהו או עד שישב, זאת אומרת כשהוא רואה את האבא מרגע שהוא רואה אותו הוא צריך כבר לעמוד, לא לחכות עד שהוא יכנס בארבע אמותיו כמו שיש 'בהידור' אלא קימה מלאה, וזה בדיוק אותו הדין כמו ברבו מבוהק. ויש אומרים: שאינו חייב לעמוד מפניו אלא כשיבוא לתוך ארבע אמות. בעל החרדים וערוך השלחן אומרים: וחייב משע ה שהוא רואה אותו מלוא עיניו ממרחק, (ויש מי שמיקל - אני לא רוצה להגיד מי זה...). 

ראוי לעמוד בפני אביו ואמו בלי להשען על דבר אחר, ראוי לעמוד בפני אביו ואמו בלי להשען על דבר אחר - זה לא נקרא עומד, צריך לעמוד מפניו מלוא קומתו כמו שלא נשענים בתפילה על הסטנדר או על התיבה, צריך לעמוד מלוא קומתו. אין חייב לעמוד בפניהם אלא פעמַיִם ביום; שחרית וערבית, אלא אם נמצא עם אנשים שלא ראו שכבר קם בפני אביו צריך לקום כי אחרת זה זילות בפני אביו, אבל יש אומרים: שחייב לעמוד אפילו מאה פעמים ביום! (וזה מביא ה'חיי אדם' את שתי הדעות האלה). 

ולפי הדעה המחמירה שצריך לקום אפילו מאה פעמים כל פעם שרואה את אביו ואמו נכנסים לחדר ויוצאים וכו' אז הרבה יכשלו בזה כדי שלא להכשל אז צריך לבקש מההורים: שאם הם לא קמים, לא שמו לב שגו טעו וכו' - שימחלו להם, ו'אב שמחל על כבודו - כבודו מחול' אבל שזה יהיה מחילה אמיתית, אבל פעמַיִם ביום לפחות צריך שחרית וערבית. 

אם האב בקומה שניה והבן למטה בקומה התחתונה, אינו צריך לעמוד מפניו כיון שהוא ברשות אחרת, כל שהוא נמצא ברשות אחרת אז הוא פטור, רק אם הוא באותו קומה, ואם הוא נמצא באוטו זה גם רשות אחרת וכן על זה הדרך. צריך לעמוד בפני אביו אפילו בשעה שעוסק בתורה או בתפילה, זאת אומרת הוא עכשיו ב'זמירות' ואבא שלו נכנס הוא צריך לקום, עוסק בתורה ראה את האבא שלו צריך לקום, צריך לעמוד בפני אביו אפילו בשעה שעוסק בתורה או בתפילה (זה מביא ה'ברכי יוסף'). חייב הבן לעמוד בפני אביו אפילו שהבן הוא הרב של האבא, זאת אומרת הגאון מוילנא היה צריך לקום בפני אביו, ורשב"י בפני אביו וכן הלאה. 

פרק ח': כיבוד משל אב; 

אין הבן חייב להוציא הוצאות לכיבוד אביו ואמו כי חיוב כיבוד הוא רק משל האב, דהיינו; מממונו של האבא, לא חייב להוציא הוצאות כדי לכבד את אביו ואת אמו, אבל למדנו בשיעורים הקודמים: שצריך להלביש את הוריו אם יש להם בגדים שהם לא נאים, ופי שתים ממה שהוא; אם הוא קונה בחמש מַנה - להם יתן בעשר מנה! אם אין לאב כסף לזון את עצמו כופין את הבן מדין צדקה לזון את אביו ואת אמו כמה שהוא יכול, אמרנו: שהוצאות לכיבוד אב ואם - זה חיוב לכבד משל האב, מהכסף של האבא, אבל אם אין לאבא כסף לזון את עצמו אפילו, כופין את הבן מדין צדקה, כתוב: 'כופין על הצדקה' לזון את אביו ואת אמו כמה שהוא יכול, ואביו קודם לשאר עניים, ועל כן אסור ליתן לעני אחר כל זמן שלא נתן לאביו. 

מותר לתת לאביו בשביל מזונותיו ממעות מעשר, לבן יש מעשרות והאבא שלו צריך לאכול ואין לו מספיק מזונות, יכול לתת מכספי המעשר, אבל אם יש לבן מספיק כסף כדי לזון את אביו והוא רוצה דוקא לבזבז את הכספי מעשר בזה, וזן אותו ממעות מעשר, אמרו חכמים על זה: 'תבוא מארה למי שהוא נותן לאביו ממעות צדקה שלו' זאת אומרת יהיה לו קללה! (כך מביא הרמ"א). אם אין מעות לבן אינו חייב לחזר על הפתחים בשביל שיהיה לו כסף לזון את אביו, והוא הדין שאינו צריך לזון אותו מכספו והוא יצטרך לחזר על הפתחים כדי לזון את עצמו. 

אם אין לאב כסף לזון את עצמו ויש לו כמה בנים; חלקם עשירים וחלקם עניים, כופין את העשירים לזון את אביהם. אפילו שאינו חייב לכבדו מממונו כשיש לאבא, מכל מקום חייב לכבדו בגופו אפילו שמתוך כך יהיה בטל ממלאכתו ויצטרך אח"כ לחזר על הפתחים, כי הוא הפסיד את העבודה, אך כל זה באופן שיש לבן מזונות לאותו היום, אבל אם אין לו מזונות לאותו היום לא מחוייב לבטל ממלאכתו ולחזר על הפתחים, ויש חולקים: שלעולם לא צריך לבטל ממלאכתו אם יצטרך לחזר על הפתחים. 

נחזור על ההלכה: אמרנו שהוא לא חייב לכבד את אביו מממונו אם יש לאבא כסף, מכל מקום בגופו חייב לכבד את אביו; אבא שלו רוצה ממנו עזרה שיביא לו משהו שליחות משהו אמרנו צריך לעשות זאת בזריזות ולא להתעכב, ואפילו באמצע עבודה ויצטרך להתבטל ממלאכתו, ואפילו אם יצטרך לחזר על הפתחים בגלל זה, אבל כל זה מדובר כשיש לו לאכול לאותו יום, אבל אם אין לו לאכול לאותו יום אז הוא אינו מחוייב לחזר על הפתחים בשביל זה, דהיינו; לבטל את המלאכה ויחזר על הפתחים כי אין לו מה לאכול, ולא יהיה לו כסף הוא לא עבד הוא לא קיבל יומית אין לו מאיפה לאכול. 

ויש חולקים: שלעולם לא יצטרך, ולא צריך לבטל ממלאכתו אם זה גורם לו שהוא יצטרך לחזר על הפתחים, זאת אומרת לבן אין! אין, ואז הוא יצטרך לחזר על הפתחים לבקש: צדקה צדקה! אפילו שהוא לא צריך לחסר ממון לכיבוד אב ואם, מכל מקום אם מחסר מממונו בשביל מצות כיבוד אב ואם הכל בכלל המצוה. 

כתב הרמ"א: שאין כופין על מצוה זו של כיבוד אב ואם, שהרי היא מצות עשה שמתן שכרה כתוב בצידה שאין כופין עליה, שהרי כתבה התורה: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ" (שמות כ יא) אז הוא אומר שהדין: שלא כופין על מצות עשה שמתן שכרה כתוב בצידה, ופה כתוב יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ אז לכן אין כופין על מצוה זו. והט"ז כתב: שמבואר בירושלמי: שאע"פ שאין בית דין מוזהרין עליה כיון ששכתוב מתן שכרה בצידה, מכל מקום היינו שאם העלימו הבית דין עיניהם מזה אין עליהם עונש, אבל ודאי אם רוצים לכוף הרשות בידם, דהיינו; לכוף את הבן בצדקה לעשות עם אביו. ויש חולקים וסוברים: שבכיבוד אב ואם אין כופין כלל. 

במה דברים אמורים? שלא כופים דוקא בכיבוד אב ואם, אבל מי שמבזה את אביו ואמו יש לבית דין להכותו מכת מרדות! ועוד כתבו האחרונים: שהדבר פשוט שעל מורא אב ואם כופין, דדוקא בכיבוד אין כופין משום שמתן שכרה כתוב בצידה, אבל במורא אב ואם לא נכתב מתן שכרה בצידה. 

בעל החינוך כותב טעם למצות כיבוד אב ואם: "משורשי מצוה זו שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלקים ואנשים, ושיתן אל ליבו: כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד בכל תועלת שיוכל כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו. 

"וכשיקבל זאת המידה בנפשו"; של הכרת הטוב ולא להיות כפוי טובה "יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאויר העולם וסיפק צרכיו כל ימיו והעמידו על מתכונתו בשלימות איבריו, ונתן בו נפש שיודעת ומשכלת שאילולי הנפש שחננו האל יהיה "כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין" (תהלים לב ט), ויערוך במחשבתו: כמה וכמה ראוי לו להזהר בעבודתו ברוך הוא!" 

אז צריך אדם לשמוח שמחה גדולה! ועל זה נאמר: "וְשָׂמַחְתָּ" בימיך "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ!" (ע"פ דברים טז יד-טו) וְשָׂמַחְתָּ בימיך וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ! וְשָׂמַחְתָּ בימיך וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ! וְשָׂמַחְתָּ בימיך וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ! אתם רוצים להמשיך לשמוח? אין בעיה.

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל [email protected]