כבוד אב ואם - חלק ו | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום,

נתנאל,

בן אליהו,

הצלחה לו ולכל משפחתו אמן.

כיבוד אב האם,

חלק ו',

פרק יא.

אב שמחל על כבודו,

אסור לאדם להכביד עולו על בניו

ולדקדק בכבודו עמהם,

שלא יביאם לידי מכשול,

אלא ימחל ויעלים עיניו מהם,

שהאב שמחל על כבודו, כבודו מחול.

זאת אומרת, השתדל לאבא לא להכשיל את הילדים שלו על ידי זה שהוא מדקדק מאוד, שיכבדו אותו וכך וכך.

ואם הוא ימחל, כבודו מחול.

כתב הרדב״ז,

אב שמחל על כבודו,

אב שנפטר הבן מהעונש,

אם לא כיבד אותו,

מכל מקום יש מצווה לכבדו,

ולא מועילה המחילה,

אלא לפטור אותו מן העונש.

זאת אומרת, החיוב

של הכיבוד נשאר.

רק מה,

אם הוא לא כיבד,

מגיע לו עונש.

מקצרין את ימיו.

אבל אם האב מחל על כבודו,

אז עונש הוא לא יקבל.

כי האב מחל על כבודו.

אבל לכבד הוא חייב לכבד.

בספר חסידים כתב שאפילו שהאב מחל על כבודו וכבודו מחול,

זה רק בדיני אדם.

אך מכל מקום חייב בדיני שמיים.

זאת אומרת, זה שלא כיבדת את האבא,

אתה חייב בדיני שמיים.

כי אני ציוותיך כבד את אביך ואת אמך.

אז יש בזה חיוב בדיני שמיים.

אפילו אם מדיני אדם אתה לא חייב, כי אביך מחל לך.

אז המחינה של האבא טובה, אבל מה עם הקדוש ברוך הוא שציווה אותך לכבד

את האבא?

ואחידה כתב שבדברים קלים,

גם בדיני שמיים,

הכבוד של האבא מחול,

שהוא מחל.

אבל בכמה ראשונים משמע שכבודו של האבא מחול לגמרי,

ואין דיני שמיים.

אבל לא כדאי להסתבך.

לא ראוי לאבא למחול לבן

מלכבד אותו באופן קבוע.

נגיד,

מדי פעם, בתקופות מסוימות,

הוא רואה קשה לילד, או לילדה, לא משנה.

אבל באופן קבוע לא, כי הוא מפקיע אותו ממצווה.

מצווה.

המחילה שאבא יכול למחול זה רק לקבל כבודו,

שמאכילו ומשקהו וכולי.

אך אינו יכול למחול לו

אם הוא מבזה אותו או מכה אותו.

מכה אביו ואמו מות יומת,

איך אתה יכול למחול?

זה גזירת מלך.

מקלה אביו ואמו מות יומת.

גם מי שמזלזל, מבזה ומקל ראש באביו ואמו,

אז לזה לא יועיל מחילה.

יש אומרים שעל מורא אב

באם מועילה מחילה,

יש חולקים מסוברים שלא מועילה מחילה לגבי מוראה.

ושוב,

זה ספק דאורייתא,

וכדאי להחמיר.

במקום שיש אומדנה גמורה שהאב מחל על כבודו,

יכול לסמוך על זה.

אין לו ברור גמור

שאבא שלו מחל לו, אבל יש לו אומדן,

אומדן גמור שאבא שלו מחל לו, אז הוא יכול לסמוך עליו.

אב שמחל על כבודו יכול לעזור בו.

נגיד הוא אומר לו, אני פוטר אותך מלקום בפניי, אברהם,

נגיד אני פוטר אותך מלקום בפניי כל פעם שאני נכנס ויוצא,

אחר כך הוא אומר לו, יום אחד די,

מהיום אני מקפיד אם אתה לא תקום בפניי וכו' וכו'.

נגיד שהוא רואה שהילד כבר מתחיל לזלזל,

אז להעמיד אותו, כמו שאומרים,

על מתכונתו,

אז הוא אומר לו, עד עכשיו מחלתי על כבודי ועכשיו אין מחילה על הכבוד.

יכול לחזור בו אבא.

אם האבא רוצה לשרת את הבן,

מותר לקבל ממנו

ואף בשירות שיש בו ביזיון.

האבא כל כך אוהב את הבן,

הוא רוצה לשרת את הבן.

אסור להשתמש באבא, למדנו.

אבל האבא בא מיוזמתו, הוא רוצה.

רוצה לפנק את הילד, רוצה לעשות לו שירות, אין בעיה, אני אסע, אני אביא לך, אני אקנה, אני אעשה, כל מיני דברים.

אז אם האבא רוצה, מותר לקבל ממנו.

ואפילו אם יש במעשה שהאבא או האימא רוצים לעשות לבן, יש ביזיון.

להם.

למה מובא בירושלמי,

בפאה פרק א' הלכה א',

אם משה רבי ישמעאל

הייתה רוחצת רגליו

ושותה את המים

מרוב הקדושה של הבן שלה.

מותר במצב כזה לקבל מהם

אם הם מאוד רוצים לשרת שירות זה.

ויש בזה גם מצוות כיבוד אבים.

הבן סולד מזה, אוי ואבוי, שאם אתה עושה כזה דבר וזה וזה, אבל היא רוצה, היא רוצה.

אז אתה לא יכול למנוע ממנה,

וגם אתה צריך להבין שאתה מקיים בזה מצוות כיבוד אבים.

אבל אם האבא שלו הוא תלמיד חכם,

לא יקבל ממנו את השירות.

למה? כיוון שתלמיד חכם הוא,

יש לחוש שלפעמים יהיה לו חלישות הדעת על זה,

ולא יעשה כל כך מרצונו הטוב.

מוזר קצת הדין הזה,

כי הרי אנחנו מדברים רק שהאבא או האימא הם רוצים

לעשות שירות לבן,

אז למה שתהיה לו חלישות הדעת? אז אל תעשה.

אבל יכול להיות שיש לו איזה,

הוא היה רגיל לעשות איתו פה ושם,

ופתאום הוא נהיה לו חלישות בזה,

ולא עושה את זה כל כך ברצון טוב.

אז לכן, אם האבא תלמיד חכם, לא יקבל ממנו שירות.

ותלמיד חכם,

אבא תלמיד חכם, לא יקבל שירות.

וככה

הוא יימנע מלסבך את האבא ברצון טוב או לא רצון טוב.

מי קודם, האבא או האימא, בכיבוד?

אמר לו אביו שישרת אותו,

ואימו גם אמרה לו שישרת אותה.

מניח כבוד אימו ועוסק בכבוד אביו.

מה זה אפליה של הנשים?

אלא מאחר שאימו חייבת בכבוד אביו,

שניהם חייבים בכבוד האבא, כן, כבוד אביו קודם.

ואם אמר לו אביו לעשות דבר

שאימו לא חייבת לעשות לאביו,

מסתפק הפתחי תשובה אם גם באופן זה יקדים

את אביו לאימו. זאת אומרת, אם האימא לא חייבת בדבר זה שהוא מבקש לכבד את האבא,

אז בעצם בנקודה הזאת היא פטורה מכיבוד האבא.

אז אם היא פטורה מכיבוד האבא בדבר הזה שהוא מבקש שירות מהבן,

אז מסתפק הפתחי תשובה, מי קודם?

האבא או האמא?

במקום שהיא חייבת גם בכיבוד האבא,

אז ודאי שהאבא קודם לאמא.

אבל בציור כזה,

יש ספק.

אם נתגרשה האמא מהאבא,

ומעכשיו היא כבר לא חייבת בכבודו,

עכשיו לבן

המצב שווה.

הוא חייב בכבוד האבא, בכבוד האמא, בשווה.

כי האמא לא חייבת בכבוד האבא.

אז למי שירצה יקדים.

ויש שכתבו,

הבית יוסף, בשם רבנו ירוחם, וכן במאירי ובפתחי תשובה,

שכן פסק גם בים של שלמה.

ויש שכתבו,

שנתגרשה שניהם שווים.

אז כיוון ששניהם שווים,

אם אתה תקדים מישהו,

זה יהיה כאילו פגיעה בשני.

אז מה יעשה?

יניח את דבר הכיבוד שביקשו בפני שניהם,

ולא יקדים

אחד לחברו.

וככה הם ייקחו לבד.

ואז הוא נפטר מהעדפה.

כתב בספר ים של שלמה,

שהאבק קודם רק לעניין כיבוד,

אבל לעניין לפדות מבית הסוהר.

אם ההורים שלו הכניסו אותם לבית הסוהר,

הוא צריך לפדות קודם את האימא.

וכתב בפתחי תשובה,

שלפי זה הוא הדין בנתינת בגדים.

אם יש לו כסף לקנות בגדים להורים,

אבל אין לו לשניהם.

אז האישה קודמת משום שבושתה מרובה.

האישה מאוד מתביישת יותר מהגבר,

ולכן גם בבית הסוהרים, וגם יש סכנה לאישה בבית הסוהר.

וכן לעניין מזונות

אישה קודמת,

משום שדרך הגבר לחזר על הפתחים, ואין דרך אישה לחזר על הפתחים.

אז צריך קודם כל

את האימא במקרים האלה.

פדיון שבויים

ובגדים

ומזונות.

מקדימים את האימא.

כל זה מדובר שאין לו אפשרות

לתת לשניהם.

מתה אימו.

וצוותה עליו לפני מותה לעשות דבר מה לכבודה.

למשל, לומר קדיש לעילוי נשמתה.

ואביו מצווה עליו,

באותה שעה, כשהוא צריך להגיד קדיש,

לעשות משהו לכבודו.

אז אפילו שעתה אין אימו חייבת בכבוד אביו, כי היא לא בחיים,

מכל מקום יקדים אביו לאמו,

מת אביו,

וצווה עליו לפני מותו לעשות לו דבר לכבודו.

ציור הפוך.

והאימא מצווה עליו

שיעשה דבר לכבודה.

יש אומרים שישמע לאם

מאחר שכיבוד מחיים עדיף

על כיבוד לאחר מיתה,

אבל לא נמצא.

אימא נמצאת. אז עדיף לכבד את מי שחי.

ויש חולקים.

וצריך עיון מה זה שונה מיתה מגירושין.

שאז בגירושין הם שווים.

אז למה פה מעדיפים

את אחד מהם?

צריך עיון.

כתב אור החיים הקדוש על הפסוק,

איש אמו ואביו תיראו.

שואל,

למה פתח בלשון יחיד, איש?

וסיים בלשון רבים, תיראו.

היה צריך להגיד,

איש אמו ואביו תירא?

למה? הוא אומר תיראו. התחלת ביחיד, מסיים ברבים.

הוא אומר ללמד אותנו,

כשאדם ירא מאביו,

הוא גורם גם שהבן שלו יירא ממנו.

כי כשהבן יראה שהאבא זהיר במצוות כיבוד אב,

גם הוא יהיה זהיר וייקח מוסר ויכבד את אביו.

אז מאיש

שהוא ירא את הוריו, תיראו, כבר יהיו כמה שיהיו ירעים.

הבנים שלו, הילדים שלו.

כך מבואר גם בדברי אברבנאל,

פרשת יתרו על הפסוק, כבד את אביך ואת אמך

למען יאריכון ימיך.

כתב

שאין כוונת הפסוק רק לברכה, שהפסוק מברך

את המכבד, את ההורים שיאריכון ימיו,

אלא שהקדוש ברוך הוא מזהיר את האדם.

שהרי אם יאריכון ימיך על האדמה אשר אדוני אלוהיך נותן לך,

אז יהיו לך בנים ובנות.

ואם אתה תכבד לאביך ולאמך,

יכבדו אותך בניך גם בזקנותך.

כי הנה, במידה שאדם מודד,

בה מודדים לו.

אם כן, כיבוד האב

זה לא רק לתועלת האב,

גם לתועלת הבן שמכבד,

שעל ידי זה בניו יכבדו אותו, כי גלגל חוזר בעולם.

וגם אמרנו שהעניין שיכבדו אותו,

הוא יאריכו לו ימים.

אז שהוא מכבד את ההורים,

נמצא שהוא מבזבז את כל החיים כמעט בכיבוד אביהם,

מתי הוא יחיה?

אז התורה מבטיחה לו, יאריכון ימיך.

מה שאתה חושב שבזבזת בשביל ההורים,

אל תדאג, יוסיפו לך את זה.

פרק יג, כבוד אביו וכבוד הקדוש ברוך הוא.

אמר לו אביו שיכבד אותו,

ויש לפניו מצווה שאם לא יקיימנה עכשיו,

יעבור זמנה,

כגון לוויה.

כגון לוויה.

לוויה זה עובר,

ועכשיו יש לה לוויה.

ואם הוא לא יצא ללוויה

ויקיים את מצוות אביו,

אז הוא יפספס את המצווה העוברת.

אבל אם אפשר לקיים את המצווה על ידי בני אדם אחרים,

אם יש מספיק מלווה,

אז יכבד את אביו ואחרים יעשו את המצווה.

כיוון שאינו יכול לקיים שניהם,

יש לו להעדיף מצוות כיבוד אביהם.

זאת אומרת, אם יש לפניו

מצוות כיבוד אביהם ועוד מצווה,

וזו לא מצווה עוברת,

ולא מצווה חיובית שהוא חייב לעשות, כמו להגיד קריאת שמע בזמנה או דברים כאלה.

ויש לו שתי מצוות,

כיבוד אביהם ומצווה אחרת.

יש לו להעדיף מצוות כיבוד אביהם,

שגדול כיבוד אביהם שדוחה שאר מצוות עשה שבתורה.

אבל אם אפשר לקיים את המצווה על ידי אחרים,

אז מצוות הבורא קודמת

למצוות כיבוד אביהם,

לכן יניח את הכיבוד אביהם עד שיסיים את המצווה

של הקדוש ברוך הוא.

ואם אין המצווה עוברת,

תעסוק בכבוד אביו,

ואחר כך יעשה את המצווה.

אם אבא שלו מתכוון לזלזל במצווה

ולכן מבקש ממנו שיכבד אותו,

הוא יודע שהאבא מתכוון פה,

עכשיו שהוא מבקש ממנו שיכבד אותו באיזה שליחות או איזה דבר, בשביל שהוא יתבטל מאיזה מצווה,

לא ישמע לו.

שאין אדם חייב בכבוד אביו ואמו אלא כדי לעשות רצון אביו.

איש אמו ואביו תיראו,

אבל את שבתותי תשמורו.

אתה לא יכול לחמור על שום מצווה שלי.

אני אדוני אלוהיכם של כולכם, של ההורים גם.

הוא היה עוסק במצווה ואמר לו, אביו,

שיכבד אותו.

יגמור קודם את המצווה,

כי הוא עסוק במצווה,

ואחר כך יכבד את אביו.

ואפילו אם המצווה הזאת יכולה להיעשות על ידי אחרים,

לא יניח אותה, כיוון שהמתחיל במצווה אומרים לו, גמור.

הוא התחיל במצווה, אין לו להניח המצווה, משום שהעוסק במצווה גם פטור

מן המצווה.

כל מי שהתחיל במצווה, הוא פטור ממצווה אחרת.

היה עוסק בכבוד אביו ואמו,

ובאה לפניו מצווה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים.

לא יפסיק מלכבד את אביו,

מאותה סיבה,

כיוון שהוא עוסק עתה במצווה של כיבוד אביהם,

פטור מן המצווה הזאת, שהיא לא יכולה לעשות על ידי אחרים.

אמר לו אביו,

לעבור על דברי תורה בין מצוות עשה, בין מצוות לא תעשה,

ואפילו מצוות רבנן לא ישמע לו.

ואפילו אם בעצם בעשיית העבירה

מכבד את אביו,

כגון שאומר לו, תבשל לי בשבת.

כתוב מה הכי לא,

הוא רוצה שיבשל לו בשבת.

או תשחט לי בהמה בשבת.

לא ישמע לו,

אפילו בשעה שהוא עובר את העבירה הוא מכבד אותו. זה מצחיק, זה כמו שאליפז

בא ליעקב אבינו ואמר לו שהוא בא להרוג אותו,

כי הוא מקיים מצוות כיבוד אביהם. אבא שלו,

עשיו, שלח אותו להרוג אותו, לרצוח אותו.

אז יש לו בעיה, מצד אחד כתוב, לא תרצח.

מצד שני כתוב, כבד את אביך ואת אמך.

אז הוא מסתפק, מה עליו לעשות?

מצוות כיבוד אביהם, אולי היא גוברת.

אז יעקב היה תלמיד חכם,

ואמר לו, אני אתן לך פתרון.

במקום שתהרוג אותי,

קח ממני את כל הרכוש שיש לי, את כל הבגדים, הכול.

ואז אני נחשב עני, ועני חשוב כמת.

שתוכל להגיד שאתה הרגת אותי.

ככה הוא ניצל ממנו.

ולומדים את הדין הזה מפסוק ויקרא,

איש אמו, בספר ויקרא, פרק יט ג,

איש אמו ואביו תיראו,

בעת שבתותי תשמורו,

אני אדוני אלוהיכם, כולכם חייבים בכבודי.

ומוראי למעלה ממוראיכם.

ואין לך רשות

לעבור על שום מצווה משום כיבוד אב ואם.

אז מי שההורים שלו חילונים,

לא חייב לשמוע להם בכלל,

בשום דבר שהם אומרים לו לא לעשות,

כשזה מצוות, אפילו דרבנן.

לא רק זה,

למדנו שהוא עושה בזה כיבוד אב ואם.

והנה, מלבד שאין בזה שום כבוד לאב,

אלא יש בזה גם ביזיון לאבא הזה שמבקש שהוא יעבור עבירה,

וגם ייגרם לאבא נזק בעולם הבא,

כיוון שעל פיו

הוא רוצה שיעשה דבר נגד התורה.

אם האבא והאימא אומרים לו שיספר להם לשון הרע,

אסור לשמוע להם.

אסור לאדם לספר גם לשון הרע לאשתו,

ואשתו לא.

איסור.

גם בן קטן מתחת לגיל בר מצווה,

אין לו לשמוע לאביו ולאמו, אם אמרו לו לעשות דבר איסור.

מותר לצאת לחוץ לארץ

כדי לכבד אביו ואימו,

אבל בתנאי שדעתו לחזור לארץ.

כי כל העולים לארץ ישראל, אין יורדים ממנה.

עלית לארץ, זהו.

אבל לצורך כיבוד אביהם, לנסוע, לבקר את ההורים שם ולחזור כן.

אם רוצה לעלות לארץ ישראל,

ואביו ואימו אומרים לו שישאר.

מחוץ לארץ,

אין לשמוע עליהם.

ויש חולקים.

תלמוד תורה גדול מכיבוד אב ואם.

ולמדו את הדבר הזה מיעקב אבינו,

שכל 14 שנה שלמד תורה בבית שם וחבר לא נחנש עליהם,

אף על פי שביטל מצוות כיבוד אביו.

אבל כשהיה בבית לבן 22 שנה, נענש.

שלא כיבד את אביו באותן שנים.

והעונש היה מידה כנגד מידה שהעלימו ממנו את יוסף 22 שנה.

אז רואים ש-14 שנה שהוא למד,

לפני שהוא הגיע ללבן,

לא נענש.

כי תלמוד תורה

גדול מכיבוד אב ואם.

ואם בשביל תורה אתה לומד ומתבטל מכיבוד אב ואם, אתה לא עובר עבירה.

אז מכאן לומדים שתלמוד תורה גדול מכיבוד אב ואם.

לכן,

אם רוצה ללכת ללמוד מחוץ לעיר,

אצל רב שהוא בטוח

שיראה סימן ברכה לפניו, מותר לו.

ואפילו אם יש בעיר שלו רב אחר.

וההורים יגידו לו, אבל יש פה רב, למה אתה צריך ללכת לעיר אחרת?

אומר לו, אצל זה אני לא לומד טוב, לא מבין טוב.

ואצל הרב ההוא אני לומד טוב, מבין טוב, שם אני רואה סימן ברכה.

אז מותר לו.

כי לא מן הכל אדם זוכה ללמוד.

יש כאלה שלא יכולים ללמוד רק מאדם פלוני.

אולם, אם הוא בעירו של אביו ואמו,

צריך לכבד אותם,

אפילו שמבטל על ידי זה מתלמוד תורה ויחזור ללימודו.

זאת אומרת,

אם הרב נמצא בעיר והאבא זקוק לו לאיזו שליחות או איזה דבר או איזה מעשה,

אז הוא מתבטל מן התורה באותה שעה,

לא כשהתחיל כבר, כשהתחיל הוא פטור.

אבל אם הוא צריך ללכת, נגיד,

לשיעור, הוא אומר לו, תעשה לי כרגע דחוף דבר זה וזה,

עושה וחוזר לתלמודו.

עכשיו אנחנו מגיעים לפעם פררם, פררם, פררם.

פרק יד.

כבוד אחיו הגדול.

היה אדם בכבוד אחיו הגדול, בין שהוא אחיו מאביו, בין שהוא אחיו מאמו.

ואפילו האח הקטן

הוא תלמיד חכם

וגדול בתורה יותר מאחיו הגדול.

היה בכבודו של האח הגדול.

ולומדים את זה מהפסוק,

ואת אימך.

בעת אימך.

וב יתרה,

לרבות אחיך הגדול,

ונחלקו הראשונים,

אם חיוב זה הוא מהתורה או מדברי סופרים.

כתב הרמב״ן שהטעם שיש לך בין אחיו הגדול,

שכל זה מכבוד האב,

שגנאי הוא לאב שמתבזים בניו.

ומנהג בני האדם נדרוש מבניהם הקטנים לכבד את הגדולים.

זה ביזיון לאבא, להורים,

שהילדים לא מכבדים אחד את השני.

וכמובן, מי צריך לכבד את מי? הקטן, את הגדול.

כתב המנחת חינוך,

שחיוב, כיבוד אח

גדול,

מסרה התורה לחכמים לקבוע מהם דיני החיוב.

ולכן, אף שבאבי ואימו אסור לקרוא להם בשמותיהם,

אבל באחיו אפשר שזה לא בכלל הכיבוד,

וגם לא מצינו שנזהרים בזה.

בכיבוד הבא אם אתה לא יכול לקרוא לאביך בשמו.

אבל באח לא.

אתה יכול לקרוא בשמו, כי חכמים קבעו את הגדרים,

מסרה התורה בידם

לגדור גדרים

מהם

בכיבוד אח.

נחלקו הראשונים

אם חיוב כיבוד אחיו הגדול הוא רק בחיי האב או גם לאחר מותו.

הרמב״ן כתב שרק בחיי האב חייב לכבד אחיו הגדול,

מאותו טעם שהוא אמר,

כי זה ביזיון לאבא אם הם לא מכבדים.

אבל ברמב״ם משמע שחייב לכבדו גם לאחר מיתת האב.

יש אומרים שחיוב הכיבוד

הוא רק באחיו הגדול, אבל לא באחותו הגדולה.

ויש אומרים שחייב לכבד גם את אחותו הגדולה.

יש אומרים, כל מה שאני אומר יש אומרים זה פוסקים, כן?

יש אומרים שחייב לכבד

רק האח הגדול בבית שהוא גדול האחים,

אבל לא כל אח

גדול ממנו בשרשרת.

ויש אומרים

שכל אח חייב לכבד את האחים הגדולים ממנו.

כתב רבנו יונה בספר היראה שיש לאדם לכבד את אחי אבים ואת אחי אמו,

את הדודים.

אמרנו גם את זה, ונחזור על זה עוד פעם להזכיר.

הגמרא בקידוש של ל״א אומרת,

יש מאכיל לאביו פסיוני.

שזה עופות מפוטמים.

בטורדו מן העולם.

הוא נענש עליו.

הוא מאכיל את אבא שלו מאכלים מצוינים, מעדנים.

שמראה לו צרות עין על סעודתו, אומר השי,

או שנותן לו בזלזול.

ויש מתחינו ברחיים,

מתחיל את אבא שלו מראה חיים,

ומביאו לחיי העולם הבא.

ובשכר זה

הוא זוכה לחיי העולם הבא.

למה? כיוון שמכבד אותו בדברים טובים וניחומים,

ואת המלאכה מטיל עליו בלשון רכה,

ומראה לו שזהו צורך השואה,

שאינם יכולים להתפרנס אלא ביגיעה זו.

זאת אומרת, נישט בריירה, אין פרנוסה, וצריכים אוכל, וצריכים למכור, וצריכים כל מיני סיבות,

ואי אפשר, הבן לבד לא יכול להרים את העול.

אז הוא מפייס את האבא להיכנס לתוך העול הזה גם כן, בלשון רכה, מכובדת והכול.

יש אומרים שזה באים גייסות לקחת לצבא, ואז הוא

מחליף אותו,

שהאבא לא ילך לצבא והוא ילך לצבא במקומו.

מעשה באדם אחד שהיה מאכיל את אביו תרנגולים פתומים.

פעם אחת שאל אותו אבי, בני,

מניין לך אלו התרנגולים?

אמר לו, סבא, סבא, תאכל ותלעס כמו שכלבים לא עושים.

זה למד חינוך,

חינוך, כנראה למד ליבה.

ומכיוון שהראה הוא שאין נותן לו

בנפש שמחה,

הרי זה מאכיל אביו תרנגולים פתומים ויורש גיהינום.

מעשה נוסף היה באדם

שהיה עבודתו טוחן ברחיים,

והיה לו אבא זקן.

והגיע להביא פקודה מהמלך, לבוא לעבודת המלך.

אמר הבן לאביו, תבוא אתה לטחון במקומי,

ואני אלך במקומך לעבודת המלך.

שאם יכו אותך בעבודת המלך,

כדרך שרגילים הנוקסים

לרדות בעובדי המלך,

או אם יבזו אותך בעבודת המלך,

עדיף לי שאני אלכבת בזה, ולא אתה.

מה נמצא? נמצא שהבן מתחיל לטביא ברחיים,

אבל יורש גן העדן.

זה על פי הירושלמי בפאה, פרק ה'.

עכשיו, כיבוד אשת אביו

ובעל אמו,

דהיינו ההורים החורגים.

חייב אדם לכבד אשת אביו,

אף על פי שאינה אמו, כל זמן שאביו חי.

לכן, חייב לכבד בעל אמו,

כל זמן שאימו חי.

מבואר בגמרא שהחיוב הזה הוא מהתורה,

ולומדים את הדין הזה מאת אביך,

עת לרבות אשת אביך,

ואת אמך לרבות בעל אמך, כי כל עת,

וגם זה לרבות.

מה בא לרבות?

אשת האב ובעל האם.

אבל לאחר מיתה, כשההורים נפטרו,

אינו חייב לכבדם.

ומכל מקום, דבר הגון לכבדם אפילו לאחר מיתה.

מלשון השולחן ארוך משמע שדין זה הוא הנהגה טובה בלבד,

וכן מבואר בכמה ראשונים.

אך יש ראשונים שכתבו שחיוב זה מדרבנן.

כתב הרמב״ן שחיוב זה הוא מחמת כבוד אביו ואמו,

כי אם לא, אתה פוגע בכבוד של אבא ואמו.

והסתפק בדרכי משה

לדברי הרמב״ן,

אם אביו יכול למחול על כבודו.

הרמב״ן אומר שהחיוב הוא מחמת כבוד האב והאם.

כל מה שאתה מכבד

את ההורים החורגים

זה משום כבוד ההורים.

אז עכשיו על דרכי משה מסתפק.

אז לפי דברי הרמב״ן, אם אבא יכול למחול על כבודו, אם הוא יגיד לו אני מוחל לך שאתה לא מכבד,

אז כבודו מחול.

אבל מי שאומר שזה ריבוי מן התורה במחלוקת,

אם זה דאורייתא או שזה דרבנן,

אז מריבוי של עט ועט,

אז איך יכול האבא למחול על מה שבעצם?

אלא אומרים שזה כנראה הטעם. הטעם של תורה חיבה או זה, זה זה, זה כאילו תלוי באבא, אז יש ספק.

יש ספק אם זה מטעם זה או לא מטעם זה.

חייב לעמוד בפני אשת אביו ובעל אמו מפני חיוב הכבוד שיש לו לכבד.

צריך לעמוד בפניהם

בשעה שהם נכנסים ויוצאים,

כמו באבא ואמא.

פרק טוז,

כבוד חמיו וחמותו.

חייב אדם לכבד את חמיו ואת חמותו,

ולכן האישה חייבת לכבד את חמיה ואת חמותה.

יש, כתבו, שהחיוב הזה,

הוא

חיוב מן התורה.

מי אומר את זה? חיי אדם

בכלל סמך זן,

תעיף

י׳זן,

וכן משמע בחרדים, פרק י׳ב, ובאיגרת הגרא,

כתב ככה, באתי לבקש לאשתי שתכבד את אמי

כמו שכתוב בתורה.

אז לדעת הגרו זה דאורייתא.

ומאיפה למדו דבר זה?

מזה שדוד קרא לשאול, שהיה חמיו,

אבי.

וכתב החרדים שטעם החיוב לכבד חמיו,

משום שאיש ואשתו הם כגוף אחד חשובים.

והאב והאם של זה,

כמו האב והאם של זה.

אם הם גוף אחד.

אז אבא ואימא של שניהם,

זה שלהם.

זה של שניהם.

אין חייב לכבדם, אלא כדרך שמכבד שאר הזקנים.

בקימה,

בהידור וכדומה.

ויש שכתבו שצריך לכבדם כאביו ואימו.

אם אין חמיו כסף לזון את עצמו,

וגם אין לו בנים שיזונו אותו.

והחתן הזה הוא עשיר.

כופין אותו לזון את חמים ממעות צדקה שלו,

כי הוא לא גרע מקרובו,

וגם שהוא חיה בכבודו.

כתב, בפלא יועץ, שיש לו לכבד את חמיו וחמותו לאחר מותיו,

לעשות להם נחת רוח וקיום מצוות לעילוי נשמתם,

כאשר עושה לאביו ואמו.

כתב בספר לקט יושר,

שאין צריך לכבד את אשת חמיו

שאינה אם אשתו.

אשתו,

אבא שלה זה אבא שלה,

ואשתו של אבא שלה זה לא אמא שלה.

אז הוא לא חייב

לכבד את אם אביה,

שהיא בעצם לא אמה.

אם היה לפניו כבוד חמיו

וכבוד אחיו הגדול,

או כבוד אשת אביו

יקדים כבוד אחיו הגדול

וכבוד אשת אביו

לפני כבוד חמיו.

פרק יוזן,

כבוד הסבא והסבתא,

כתב הרמות,

חייב אדם בכבוד זקנו, סבא,

וכן חייב בכבוד זקנתו, זה הסבתא.

ויש אומרים שחיוב זה הוא מן התורה,

בעל החרדים.

ובטעם החיוב,

מה הטעם?

יש שכתב שמאחר שלמדו מהפסוק את אביך ואת אמך,

לרבות אשת אביו

ואחיו הגדול,

אז כל שכן שיש לרבות את זקנו,

את הסבא.

הרי אשת אביו

לא הביאה אותו לעולם,

אבל הסבא הביא את האבא בשביל שיביא אותו.

ועוד,

כמו שמצינו בגמרא בקידושין דף ל',

שהזקנו, הסבא, חייב ללמד אותו תורה.

זאת אומרת, צריך ללמד את הבנים ובני בנים,

ובני בנים כבנים.

אז אם כן,

כמו שנחשב לעניין זה כאביו,

כי גם אביו חייב שיננתם לבניך,

הוא הדין של עניין כיבוד, נחשב כאביו.

ויש שכתבו שהטעם הוא משום שבני בנים,

הרי הם כבנים.

נחלקו אחרונים אם חייב לכבד סבא מצד האימא.

דהיינו,

האבא של אימא.

נחלקו.

חייב לקום בפני סבו מחמת הכיבוד שחייב לכבדו.

וגם לאחר מיתת הסב,

חייב לכבדו.

מה שאומרים סב זה גם סבתא.

וחייב לכבדו אפילו לאחר מיתת אביו.

היה לפניו כבוד אביו וכבוד הסבא, כבוד אביו קודם.

היה אדם כותב בכלל סמך זן ג'

חיוב כיבוד הוא גם במחשבה.

והיינו שמכבדם בליבו,

שהם חשובים בעיניו ובליבו.

ושיחשוב על ההורים,

שהם גדולים ונכבדי ארץ,

אפילו שבעיני שאר בני אדם אינם חשובים.

וזהו עיקר הכיבוד.

שאם לא כן,

הרי כתוב בפיו ובשפתיו, כיבדוני וליבו רחק ממני.

זה כבוד מזויף.

זה כמו עשיו,

שהיה מכבד במעשים

ובדיבורים את אביו,

לובש בגדי החמודות וכו',

אבל בליבו היה אומר,

יקרבו ימי אבל אבי בהרגה את אחי.

זאת אומרת, הוא רוצה להרוג את אחיו יעקב.

אז הוא מבקש שיקרבו ימי אבל אבי. יאללה, יאללה.

ימות כבר ואני אוכל להרוג אותו.

זה כיבוד, זה מכבד, עושה פוזות, בא עם הבגדים וזה.

זאת אומרת, אומר, חיי אדם צריך לכבד גם במחשבה.

לא שיעשה מבחינה טכנית ביצועים

שההורים מבקשים,

אבל בלב שלו הוא בז להם,

או לא מעריך אותם,

או נרים בעיניו

כלים כמו שהציבור רואה אותם.

פרק יח',

איסור מקלל ומכה אביו.

אסור לקלל אביו או אמו,

ואפילו לאחר מיתתם.

ואם היו עדים בהתראה,

חייו סקלה.

מקלל אביו ואימו מות יומת, בסקלה.

במה דברים אמורים? שקילל אותם בשם השם.

אך אם קילל אותם בכינוי

חנון ורחום,

נגיד הוא אמר, חנון יהרוג אותם, חנון זה,

קלל.

אז זה רק בלאו.

כמו אדם שמקלל,

אחד מישראל.

אבל אם קילל אותם בשם,

הזכיר אחד מהשמות,

שבעה שמות של השם,

וקלל,

אז הוא חייב סקלה.

מתי?

אם היו עדים בהתראה.

קילל אותם בכתב,

מחלוקת האחרונים אם הוא חייב.

כתב במכתב קללה.

מי שמקלל,

את אבי אביו או את אבי אמו זה כמקלל כל ישראל.

כמו כל אדם מישראל.

קטן,

קילל אביו או אמו בקטנותו, צריך כפרה כשיגדל.

אפילו שאב מחל על כבודו,

אסור לבן לקלל.

כי על ביזיונו הוא לא יכול למחול, אמרנו.

אסור להכות אביו ואמו בחייהם בין איש

ובין אישה.

ואם היכה אותם בעדים

והתראה

חייב חנק.

כל זה דווקא שעשה בהם חבורה,

הוציא מהם דם במכה.

אבל אם לא הוציא דם,

אז זה כמו שהיכה כל אדם מישראל.

היכה על אוזנו וחרשו, היה מיתה.

למה?

כי אי אפשר שיעשה חרש

בלי שתהיה חבורה,

וטיפת דם יוצא מבפנים באוזן, ולכן הוא נתחרש.

היה קוץ תחוב לאביו בבשרו,

לא יוציאנו,

שמא יעשה חבורה.

וכן אם היה בן רופא,

לא יעשה לו טיפול רפואי שיש בו חבורה.

ואם בן אדם אחר או רופא אחר,

לדעת השולחן ערוך,

לא יוציא בן הקוץ,

הוא יעשה הפעולה הזאת.

ולדעת הרמה, אם אין אדם אחר והוא מצטער,

הוא יכול לעשות מה שיבקש ממנו.

והוא הדין אם הוא עושה הרפואה יותר טוב מאדם אחר,

ואביו רוצה שהוא יעשה לו.

אז לדעת הרמה זה מותר.

היו אביו ואמו רשעים,

ועברו עבירה,

ובית דין פסקו דינם להריגה או למלכות.

אסור לבן להרוג אותם או להכותם.

כל המבזה אביו ואמו בדברים,

מוציא דברים מהפה של ביזוי,

ואפילו ברמז,

הוא בכלל ארור מפי הקדוש ברוך הוא, שנאמר ארור מקלה אביו ואמו.

ויש לבית דין להכות על זה מכת מרדות ולענוש

פי מה שראוי.

כתב החרדים שאף מי שאינו מכבדם כראוי,

או שאינו מתיירא מהם, הרי הוא בכלל הארור,

ואפילו אם מבזה אותם בליבו, הרי הוא בכלל ארור.

ועל זה כתב הבן איש חי, ידבו כל הדובים,

והיא הרבה נחשבים בזה.

גר,

אסור מדרבנן לקלל או להכות אביו או אמו,

ולא יבזה אותם.

שלא יאמרו, באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה.

היינו יאמרו שהרי כשהיה גורם,

לא היה מכה אביו ואמו.

ועכשיו מותר לו להכות אביו ואמו.

אז זה בא מקדושה

חמורה לקדושה קלה.

ונוהג באביו ואמו מקצת כבוד.

לא חייב בדיני כיבוד אבים כמו שבישראל,

כלפי ההורים שנשארו גויים, כן?

המדרש, מדרש רבה,

במדבר רבה, פרשה י״ד י״א.

בברכת יעקב לבניו בירך את נפתלי ואמר לו נפתלי איילה של אוחה הנותן אמרי שפר.

אומר המדרש, לפי שנפתלי כיבד את אביו הרבה,

שאביו היה שולחו לכל מקום שירצה והיה זריז במשלחתו

ומצא קורת רוח ממנו

והיו אמריו נעימים עליו,

לכך בירך אותו אביו

באיילה שלוחה,

שהיה רץ במשלחתו כאייל,

וכן בירך אותו גם באמרי שפר שהיו אמריו שפירים.

עכשיו אני אגיד לכם כמה מעשים יפים שאין לכם לכבוד שבת.

שכר כיבוד אביהם,

במדרש עשרת הדיברות כתוב

רבי יהושע בן אלם

הגידו לו בחלום

אשמח בלבבך שאתה וננס הקצב

מושבו מושבך בגן עדן

וחלקו וחלקך שווים כאחד.

כשנעור רבי יהושע חשה בלבו, אמר אוי לי,

שמיום שנולדתי

הייתי תמיד ביראת קוני,

ולא עמלתי אלא בתורה,

ולא הלכתי ארבע עמוד בלא ציצית ותפילין,

והיו לי שמונים תלמידים,

ועכשיו שוקלים מעשיי ותורתי עם הקצב?

שלח לתלמידיו, תדעו לכם שלא ייכנס לבית המדרש עד שידע מיהו זה האיש

ומה מעשיו שהוא חברי בגן עדן.

מיד הלכו תלמידיו מעיר לעיר,

ושאל בשם האיש,

בשם אביו,

עד שבא אל עירו,

וכשנכנס שאל מיד היכן הננס הקצב,

אמרו לו, למה אתה מבקש אותו?

אתה חסיד וצדיק,

אתה שואל על איש כמוהו?

אמר להם, מה מעשיו?

אמרו לו, אדוננו,

לא תשאל ממנו כלום,

עד שתראה אותו.

שלחו בשבילו ואמרו לו, רבי יהושע בן אלעם,

שואל אותך.

היינו מבקש אותך.

אמר להם ננס,

מי אנוכי?

מי אבותי בישראל?

כשרבי יהושע שואל אותי,

אה,

אמרו לו, עמוד ולך עמנו.

חשב בלבו

וכל מה שאמרו לו זה שקר.

אמר, לא אלך עמכם,

אתם משחקים בי.

מיד חזרו לרבי יהושע, אמרו לו, אתה אור ישראל,

באור עינינו,

עטר את ראשנו,

תשלחנו בשבילו.

הלא הוא לא רצה ללך עמנו.

אמר להם, תדעו שלא אשב עד שאתראה איתו.

הלך רבי יהושע בעצמו אצל ננס הקצר.

נפל ננס על פני רבי יהושע,

ואמר לו, מה יום מיומיים שעטרת ישראל באה לפני עבדו?

אמר לו, דבר לי לדבר עמך.

אמר לו, דבר.

אמר לו, מה מעשיך?

ומה מלאכתך?

אמר לו, אדוני, קצב אני.

ויש לי אב ואם זקנים,

ואינם יכולים לעמוד על רגליהם,

ובכל יום ויום

אני מלבישם,

ומאכילם,

ומרחיצם בידי.

לא לוקח פיליפינית.

כל יום, אתה מבין מה זה לטפל בזקנים באופן כזה שהם מוגבלים,

והם לא יכולים לעמוד על רגליהם,

להעמיד אותם, לרחוץ אותם, לקלח אותם,

לעשות הכל, הכל מה לבדתם, ולהאכיל, זה יותר קשה מתינוק.

מיד עמד רבי יהושע ונשקו על ראשו,

ואמר לו, בני, אשריך,

ואשרי גורלך,

ומה טוב ומה נעים,

ואשרי החלקי שזכיתי להיות חברך בגן עדן.

אמרתם?

מול כל מה שהוא עשה ביראת שמיים,

ותפילין, וציצית כל היום, והכל ושמונים תלמידים,

הוא אומר,

אשרי החלקי שזכיתי להיות חברך בגן עדן.

זאת אומרת, יש פה תיקון המידות,

אבל על הזמן.

זה לא רק המעשים, מה המשתמע?

עוזב את העסק קצב של העיר,

כולם באים לקנות אצלו, זה לא כמו היום, כל כמה מטרים יש את ליז.

עוזב הכל, מפסיד כסף, הולך לטפל בהורה

כל הזמן, לא זורק אותם בבית אבות,

לא מביא מישהו אחר, בידיי.

לא לא עושה בידיי.

הוא בא במדרש,

בשעה שעמד אברהם לעקוד את בנו על המזבח במצוות השם,

אמר לו יצחק,

אבא,

קשור אותי היטב היטב שלא אוכל לזוז.

למה?

כי אני חושש,

אולי ירעד הגוף שלי מפחד הסכין של השחיטה,

ואתה תצטער.

וגם הקורבן עלול להיפסל.

מיד ויעקוד את יצחק.

אז העקידה הייתה לפי בקשת יצחק,

בשביל שאבא שלו לא יצטער.

מה אומר הקדוש ברוך הוא למי שמכבד את הוריו?

מי שמכבד וזן ומפרנס

את אביו ואת אמו,

מכבד וזן ומפרנס

את אביו ואת אמו עד שנפטרו בשלום לבית עולמן.

וגם

הולך בדרכי שמיים,

ובזה עושה נחת רוח לאביו ולאמו.

אומר לו הקדוש ברוך הוא, בוא וראה גנזי שמיים

שהם גנוזים לך אצלי,

מפני שכיבדת ופרנסת

לאביך ולאימך,

ועשית לי נחת רוח

במעשים טובים שלך

ולאביך ולאימך,

שנאמר,

ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך,

כי תשמע בקול אדוני אלוהיך.

אימתי

יבואו כל הברכות האלה?

אם תשמע בקול אדוני אלוהיך,

ותלך בדרכיו שהם דרכי שמיים.

זה בתנא דבי אליהו, פרק כ״ו.

בקידושין ל' כתוב,

מי שמקיים מצוות כיבוד הבאים,

הגמרא אומרת שלושה שותפים הם באדם,

הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו.

בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו,

אומר הקדוש ברוך הוא, מעלה אני עליהם כאילו גרתי ביניהם וכיבדוני.

בקידושין ל״א כתוב, רבי יוסף,

כשהיה שומע את כל רגלי אמו,

היה אומר, אקום מפני השכינה שבה.

על פי פרקי דרבי אליעזר, פרק ל״ח,

ששמע יוסף,

שהגיע אביו יעקב לגבול מצרים,

לקח את כל האנשים שהיו איתו ויצא לקראת אביו.

והרי יוסף היה מלך,

בדרכו של מלך שכל העם יוצאים לקראתו,

והמלך אינו יוצא לקראת אחרים, אז למה הוא יצא?

אלא ללמדך שהאבים של אדם כמלקו.

על פי מדרש תלפיות,

אות א',

יואש,

אבי גדעון,

היה חובט חיתים.

אמר לו גדעון,

אבא,

איכנס לביתך ואני אהיה חובט,

שאם יבואו המדיינים לא יהיה לך כוח לברוח.

אמר לו המלאך, קיימת מצוות כיבוד אביהם,

ראוי אתה שגאולת בני ישראל תהיה על ידיך.

מה למד יוסף מעשיו

על הפסוק

ויאמר ישראל אל יוסף

הלא אחיך רועים בשכם

לך ואשלחך עליהם

ויאמר לו, הנני, כך עונה בן

לאבא, הנני, מוכן ומזומן.

כותב רשי, הנני לשון ענווה וזריזות,

נזדרז למצוות אביו,

ואף על פי שהיה יודע באחיו ששונאים אותו.

אבל אבא אמר, אבא אמר.

בספר חסידים, סימן שמ״א,

מובן שיוסף למד הנהגה זו מעשיו.

אמר יוסף,

עשיו

הולך תדיר למקום סכנה, לצות ציד, לאבי, לאבי.

ואבי,

שלחני לראות את שלום החי ואת שלום הצאן,

שזה החיות של אבי ובני ביתו.

איך לא אלך?

אם עשיו היה מסכן את חייו בשביל כיבוד אביהם,

איך אני לא אלך?

כל זה נכתב להודיע לישראל

איך לטרוח כדי להביא פרנסה

לאביהם

ואיך יהיו זהירים לעשות מצוות אביהם.

בפרקי דרבי אליעזר, פרק ב',

והיה רבי אליעזר יושב

ודורש

ופניו מאירות כאור החמה,

והיו פניו קורנות

כשם שקרנו פני משה.

הנוכחים כולם היו מרותקים

לדברי התורה שיצאו מפיו,

עד שלא ידעו מה מתרחש בחוץ, אם יום עכשיו או לילה, מרוב שכולם מרותקים.

והיה רבי אליעזר יושב,

ואביו אורקנוס עומד על רגליו.

נבהל, רבי

אליעזר, ואמר לו, אבא,

שב,

אני לא יכול לומר דברי תורה,

ואתה עומד על רגליך.

עד היכן כיבוד אביהם?

מדרש עשרת הדברות.

מעשה באדם אחד שפעם גזרה מלכות,

שכל אדם שישב בטל

ולא יעשה מלאכה, מקצצים את ידיו ורגליו.

כל יום ויום היה בן טוחן ברחיים,

והאביו יושב במיטה.

יום אחד נכנסו עבדי המלך,

אמר הבן טחן ברחיים,

ואני אשכב במיטה.

מצאוהו עבדי המלך יושב במיטה,

הביאוהו לפני המלך וקיצצו ידיו ורגליו.

וזה הביאו לחיי העולם הבא, שהציל את אביו.

גודל השכר של כיבוד אב ואם,

תנא דבליהו, פרק כ״ו, כל המבקש ימים ושנים ועושר

וכבוד

וחיים ארוכים בעולם הזה ולעולם הבא,

חיים שאין להם סוף וקץ ותכלית,

יעשה רצון אביו שבשמיים ורצון אביו ואמו.

ולסיום,

מדרש תנחומא, פרשת קדושים, פרק ט״ו,

אמר הקדוש ברוך הוא,

מי הקדימני ואשלם,

תחת כל השמיים לי הוא.

פסוק באיוב, פרק מ״א.

מי הוא זה שהקדים כבוד לאבותיו

ולא נתתי לו בנים?

בשכר כיבוד אביהם

זוכים לבנים.

ישמחו

במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

ישמחו

במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

עם

מקדשן מקדשן

מקדשי שביעי

שבת עם,

מקדשי

מקדשי

שביעי שבת ישמחו

במלאכותך שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת, שבת שלום.

רבי חנניהו ברגע שיאמר עושה הקדוש ברוך הוא זה קדוש ישראל לפי כוכר בעולם תורו ומשמאל שנעמור ה' וסלמאן ז' גויכניל תורו יאדיר.