ניחום אבלים אצל משפחת עארמה: בנים לה' ומעלת השבת | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אחד בארץ, אנחנו משפחה אחת, קומה אחת

וזכינו להיות חבל נחלתו.

הקדוש ברוך הוא בחר בנו מכל האומים להיות לו סגולה.

הבעיה היא שאנחנו לא יודעים ולא מרגישים זאת.

אפילו אם מדברים לא חיים כך.

היה רב בשם רב חיים קרייזביר.

זכר צדיק וברוכה היה רבה של אנטוורטן.

והוא התקשה במשנה,

שהמשנה אומרת

חביב אדם שנברא בצלם,

חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם,

שנאמר כי בצלם אלוהים ברא את האדם.

אחר כך המשנה ממשיכה ואומרת

חביבין ישראל שנקראו בנים למקום,

חיבה יתרה נודעת להם

שנקראו בנים למקום,

שנאמר בנים אתם לשם אלוהיכם.

הוא היה תמה

למה צריך את כפל הלשון, חיבה יתרה נודעת להם.

היה יכול להגיד חביבין ישראל,

שנקראו בנים למקום,

שנאמר בנים אתם לשם אלוהיכם.

בשביל מה להגיד חיבה יתרה נודעת להם?

הוא התחבט בזה כ-20 שנה,

ולא מצא תירוץ שיישב את דעתו.

עד שקרה מקרה שבזמן מלחמת העולם השנייה ילדה של הר-יהודי מבוגר,

ואמר לו אני פוחד מתוצאות המלחמה,

והיה אם יקרה מקרה שאני איפגע,

אני מבקש ממך להשאיר מכתב זה בידך,

וזו צוואה שלי וירושה לבן שלי,

שאם חלילה יקרה משהו,

אתה תמסור לו את זה.

טוב.

וכך היה,

וקרה מה שקרה, באמת הוא נהרג במלחמה.

והרם חיפש את הבן הזה, עברו שנים רבות, הוא לא מצא.

התחכה על עקבותיו, לא עי.

ויום אחד הוא נוסע ברכבת,

ויושב לידו יהודי מבוגר,

ומדברים על הא ועל דא,

ואחרי כל המסיעה, בסוף, לפני שהם נפרדים,

אז הוא שואל אותו,

מה שמך? לא התוודעת לי, אני לא יודע עם מי דיברתי.

הוא אומר לו, אני פלוני אלמוני.

הוא שומע ששם המשפחה זהה לאותו אדם שמחפש.

הוא אומר לו, יש לך קשר לפלוני אלמוני? הוא אומר לו, מה השאלה? זה אבא שלי.

הוא אומר לו, אותך אני מחפש שנים.

ויש לי בשבילך מכתב צוואה וירושה.

מגיעים אליו הביתה, הוא פותח שם את המכתב,

ומתברר שהאבא הוריש לו שלושת רבעי מיליון דולר בזמנו שמופקדים בשוויץ.

לבן אדם אין כרטיס טיסה, אין לו כסף,

ניסוע, אז הוא מלווה לו,

הרב חיים קרייזווירט,

והוא טס לשם, מוציא את הכסף,

מחזיר לו את מה שלקח, מודה לו מאוד,

וככה מסתיים ישראל.

באותה שעה אומר הרב קרייזווירט, הבנתי

את פירוש המשנה.

הוא עמד בבית הכנסת ושאל את האנשים אחרי שהוא סיפר להם את הסיפור.

מה לדעתכם היה הבן הזה

כל הזמן

שהוא לא ידע שיש לו צוואה וירושה כזאת?

האם הוא נחשב עני?

הוא עשיר.

האמת, הוא היה עשיר,

אבל לא נודע לו שהוא עשיר.

בשביל זה הוא היה עני.

בפועל הוא היה עני.

במציאות הוא היה עשיר, אבל הוא לא ידע מזה.

עכשיו הוא הבין את המשנה.

המשנה אומרת, בנים אתם לשם מנאומיכם,

חיבה יתרה נודעת.

מתי אתם בנים לשם?

מתי אתם, חביבי,

שנודע לכם שאתם הבנים של הקדוש ברוך הוא.

אבל אם אתם לא יודעים שאתם הבנים שלו, מה החיבה היתרה שיש לכם? מה יוצא לכם מזה שאתם קרואים בנים למקום?

בנים אתם לשם מנותיכם.

עכשיו כל אחד יאמר לעצמו,

האם כשהוא הגיע לפה הוא באמת הרגיש שהוא הבן של הקדוש ברוך הוא,

שהוא מתהלך ברחובות כבן של הקדוש ברוך הוא? מישהו מרגיש שהוא הבן של הקדוש ברוך הוא?

הרי אם אחד הוא הבן של ראש ממשלה או של נשיא או של איזה חכם גדול וכולי,

הוא מרגיש שהוא הבן של.

אומרים הבן של.

אבל מי מרגיש שהוא הבן של הקדוש ברוך הוא?

הרב בן דוד, מנוחתו עדן, סיפר שפעם אחת הוא הלך בדרום אמריקה, אמר הוא,

ומי שמכיר אותו יודע איך היה מרגיש.

ועצר אותו גוי באמצע הרחוב ואמר לו,

תגיד לי, אתה יהודי?

אמר לו, כן, למה אתה שואל?

הוא אומר, אני קראתי עליכם,

בתנ״ך,

שאתם הבנים של הקדוש ברוך הוא.

ואני פעם ראשונה פוגש את הבן של הקדוש ברוך הוא הולך ברחוב.

אמר לו, נו, ו...

אמר לו, תשמע, תמיד כיננה לי שאלה,

מה ההבדל ביני לבין בן של הקדוש ברוך הוא?

אני הולך כרגע ברחוב, ואני נתקן בך ברחוב.

אני יודע על מה אני חושב כשאני הולך ברחוב,

ומעניין אותי מה הבן של הקדוש ברוך הוא חושב כשהוא הולך ברחוב.

ואז הוא אמר

שהוא הרגיש קטן מאוד.

הרע בן דוד, הגוי הזה עשה ממנו קטן מאוד.

הוא תופס את עצמו ואומר, תראה, הגוי הזה מבין שהבן של הקדוש ברוך הוא, אם הוא הולך ברחוב,

הוא לא יכול לחשוב מחשבות כמו של גוי.

ואני הבן של הקדוש ברוך הוא, מה אני שונה ממנו?

מי מרגיש שהוא הבן של הקדוש ברוך הוא? הקדוש ברוך הוא ברא עולם ומלואו. כל העולם כולו נברא בשביל ישראל ובשביל התורה.

אנחנו לא יודעים אפילו את הערך של עצמנו.

כתוב, בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ.

בראשית, ראשית זה ישראל, ראשית תבואתו.

בראשית זה התורה, השם קנני ראשית דרכו.

ובראשית, בשביל ראשית, ברא הקדוש ברוך הוא שמים וארץ.

אז כל השמיים וארץ הם ראו בשביל ישראל ובשביל התורה.

בקודש הבריח הוא בישראל ואורייתא, חד הוא.

התורה קדמה לבריאה,

ועל פי התורה ברא הקדוש ברוך הוא את כל העולם.

תסתכל בו רייטא וברא על מה?

עכשיו ידוע שישראל יש 60 ריבו אותיות לתורה

ו600 אלף יהודים הם כנגד כל אות שיש בתורה.

זאת אומרת התורה שעל פיה נברא העולם

וכל העולמות כולם זה תלוי באותיות התורה.

אם חסר עוד בספר תורה, ספר תורה פסול.

600 אלף יהודים הם-הם הסיבה שהעולם דיברה,

כי הן 600 אותיות של התורה, כל אחד מהם זה עוד בתורה.

לכן ישראל היא מקומה אחת.

בשבעים נפש ירדו אבותינו למצרים, נאמר נפש ולא נפשות.

בישמעאל ועשם נאמר נפשות.

בישראל נאמר נפש,

כי כל ישראל זה קומה אחת.

אמנם זה איברים מחולקים, כמו בגוף האדם,

אדם זה אחד, יש בו רמח ושסר.

ככה ישראל, הם רק נמצאים בגופות שונים, אבל זה נשמה אחת.

שפזורי ישראל.

אז אם ככה,

אנחנו מחזיקים את כל העולם. אם לא בריתי יומיים בלילה, חוקות שמיים בארץ לא שמתי.

זה לא רק בעצם זה שאנחנו לומדים תורה ומקיימים את העולם, כי נמסרה התורה לישראל ואנחנו קיבלנו את המפתחות על העולם.

אם בן אדם עושה טוב, הוא מיטיב לכל העולם, לא רק לעצמו.

אם הוא עושה רע, הוא מרע לכל העולם, לא רק לעצמו.

וכל העולמות תלויים בנו, לכן התנגנו המלאכים שמשה רבנו יוריד את התורה, כי הם הבינו שמעתה היא תהיה מסורה ביד בני אדם.

ויותר,

הם יהיו תלויים עכשיו במעשיהם של בני האדם. מי אלה? ישראל.

אז אנחנו זכינו לדבר כזה,

ואנחנו לא יודעים את הערך אפילו של כמה אנחנו חשובים בשמיים.

אנחנו הבנים של הקדוש ברוך הוא ממש.

זה לא מטאפורה,

זה מציאות אמיתית.

מי הולך עכשיו בהרגשה שהוא הבן של הקדוש ברוך הוא?

וכמובן שבן של מלך צריך לכבד את המלכות ואת המלך.

מי חושב על כל דבר שהוא חלילה או מחלל תקוות שמיים או מקדש שם שמיים?

זאת אומרת, כל אחד ואחד צריך לראות את גודל האחריות שיש לו, אפילו שהוא לא מחזיק מעצמו כלום.

אין דבר כזה. יהודי הכי פשוט, הכי פשוט,

עם הארץ גדול הוא יותר חשוב מחסיד אומות העולם שהצילו מאה אלף יהודים בשואה.

יהודי,

יהודי,

זה מעלה שאין כדוגמתה.

מעל המלאכים,

המלאכים נבראו לשרת את עם ישראל, כי מלאכך מצפה לך לשמורך בכל דרכך.

אחרי שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם,

אז הוא ברא אותו בשישה ימים, ובשביעי הוא שבת.

ומשה רבנו היה במרום, אמר לו הקדוש ברוך הוא,

משה,

מתנה טובה יש לי גנוזה בבית גנזי, רצוני נותנה לישראל, לך והודיענו.

אז אני אומר לכם בקצרה מה זה המתנה הזאת.

יש הרבה מצוות שמתנות גדולות, לא כתוב בהן לא מתנה ולא גדולה. אומנם אם נדבר מתנה,

אבל לא כתוב מתנה טובה.

מה טוב במתנה הזאת שניתנה לנו שבת,

שכל שבוע יש לנו שבת, ויברך השם את יום השביעי ויקדש אותו.

קדושת השבת זו קדושה עצמית, לא כמו מקדש ישראל והזמנים,

שישראל מתקדשים והם מקדשים את המועדים,

אבל שבת לא,

היא קדושה מצד שהשם קידש אותה.

מישהו מכם ידע שהשבת היא יותר מכפרת לאדם מאשר יום הכיפורים?

מישהו מכם ידע שתפילת מנחה ברעבה דרעבין זה יותר גדול מתפילת הנגילה ביום הכיפורים?

בגלל הסמיכות של בית העגל ופרשת בית העגל,

ברגל שזה כראה יהיה יותר גדולה, לא.

הסיבה היא ככה, כתוב,

יש ארבע חילוקי כפרה. אם בן אדם עבר על מצוות עשה,

אם הוא חוזר בתשובה, מתכפר לו מיד.

אם עבר על לא תעשה,

אז התשובה תולה עד יום הכיפורים, ויום הכיפורים תוכל.

אם הוא עבר

על כרטות ומיתות לדין,

אז תשובה ביום הכיפורים תולים וחייב לקבל

איסורים עד שהאיסורים יכפרו עליו ואז יתכפר.

אם הוא חילל שם שמיים,

אז לא מוחל לו גם זה.

תשובה ביום הכיפורים,

וייסורים כל ימיו, עד שימות

ואז יתכפר לו במיטה.

זאת אומרת,

ארבעת חילוקי כפרה,

יום הכיפורים לא מסוגל לכפר לגמרי, לגמרי, למחוק את כל העוונות.

לא יכולים,

אין בכוחות.

אבל בשבת,

אפילו אם אדם חטא 70 שנה,

עבירות כדור אנוש,

עבודה זרה,

כל העבירות בתורה, 70 שנה רצו.

בגיל 70 הוא החליט לחזור בתשובה באמת

ונכנס לשבת,

ושמר אותה כהלקתה,

בשמחה.

בלי דיבורי חול,

עם כל ההלכות,

נמחל לו 70 שנה של עבירות, לא נשאר גרם,

נקי לגמרי, וכל שבוע הוא יכול לנקות את עצמו.

במנחה לפני שבת,

אדם עושה תשובה, תשובה אמיתית,

הכין את עצמו מראש לדעת מה ההלכות, מה מותר ומה אסור,

לא נכשל בכלום,

קיים עונג שבת, עשה את כל המצוות,

שר שירים לכבוד השם בשבת,

למד תורה,

היה בלי כעס, בשמחה,

לא דיבר דיבורי חול, נגמרה שבת, מחול לו לגמרי.

ותפילת מנחה של שבת,

שזה הזמן של רעבה דרעבי, שזה רצון הרצונות,

אין שעה יותר מיוחדת

בעולמות העליונים מאשר השעה הזאת,

שבה נאספו משה, דוד, יוסף,

בדיבוק הנשמה,

אין שעה יותר גדולה מזאת. אם בן אדם עוסק בתורה,

שר שירות וזמירות, מאוד אוכל סעודה בחבורה של עשרה,

ועושה את כל זה במנחה, ברעבה דרעבי,

זה נחשב לו יותר משעת נעילה.

ולא רק זה,

כל מה שיבקש בשעה זו,

גם בגשמיות.

בשבת לא מבקשים שאלת צרכים, לכן מקצרים גם בברכת המזון, ולא אומרים את כל הרחמי,

ולא אומרים מפרנסנו, ולא כלום, לא מזכירים. אין שאלת צרכים בשבת, ולא עושים פותח את ידיך,

כי הכל מזומן, הברכה מצויה.

אבל במנחה, לא רק רוחניות יכול לבקש,

אלא יכול לבקש גם גשמיות.

יש מן הצדיקים שאומר,

ועשינו את זה השבת,

שכל חתיכה מהלחם שאתה אוכל בסעודה שלישית,

שהיא מצילה מגוג ומגוג,

כל מי שאוכל,

לוקח את הפת, החתיכה הראשונה, ואומר שאני אוכל את הפת הזאת

כדי להמשיך עליי שפע פרנסה ליום א',

אוכל את הפת השנייה, חתיכה עוד חתיכה,

ואומר, אני מושך

שפע

ליום ב'.

וככה הוא אומר,

אוכל חתיכה ביראה שפע מובטח לו בימים האלה, כפי שהוא עשה.

עשינו את זה בשבת, עכשיו נוסע איתי אסף ליבוביץ',

והוא מספר לי, ככה עשיתי,

והיום קיבלתי שתי הצעות עבודה, מה שאף פעם,

אף פעם, עד שאני מקבל הצעת עבודה פעם ב-,

שתי הצעות על הבוקר אני מקבל ישר

על ה-vיס הראשון, כמו שאומר,

והוא התכוון לכל השבוע.

מי יודע את כל המעלות שהקדוש ברוך הוא השפיע עלינו בתורה הקדושה?

לא לומדים,

לא יודעים,

לומדים, יודעים, ואם עושים מה שכתוב,

אז מאושרים.

עכשיו אני אראה לכם כמה נקודות

שבעצם קדושת השבת,

היא כקדושת המקדש,

ויותר מזה.

למה?

כי מקדש היה רק מתי שהיה.

410 ו-420 בשבת יש לנו כל שבוע מחדש.

בקדושת

השבת כקדושת בית המקדש.

אז בית המקדש זה היה תלוי במקום ובזמן,

כן? בהר המוחלטה ובזמן שהיה בית המקדש קיים.

ועכשיו יש לנו בכל מקום את השבת,

ויש לנו כל שבוע את הזמן של בית המקדש. כמו שבבית המקדש

הייתה השראת שכינה,

ככה בשבת יש השראת שכינה, נשמה יתרה שיורדת לאדם.

אני לא אומר את כל הראיות,

אני רק מדלג ואומר לכם את הנקודות,

אבל בספר תמצאו הכול.

כמו שבית המקדש היה מוחל עוונות,

אמרנו שגם בשבת יש מחילת עוונות.

אבל אז היה צריך קורבן,

והיה צריך כהן גדול,

כהן אחר,

ואנחנו היום יכולים להתכפר בלי בית מקדש,

בלי קורבנות,

בלי כהנים,

והכול מתכפר לנו.

אדם היה זוכה לשלמות הדעת בבית המקדש,

ובשבת אדם זוכה לדעת, לדעת כי אני ה' מקדישכם.

בבית המקדש היה שלום ואחדות,

וגם בשבת אדם זוכה לשלום ואחדות. למה חרב בית המקדש?

כי היא שנאת חינם, התפרדה, אז שלום ואחדות, וכן הלאה.

רפואה שלמה,

אדם היה הולך בבית המקדש, היה נרפא,

וגם בשבת,

שבת היא מין לזעוק,

ורפואה קראוה לבוא, זאת אומרת, אדם זוכה לרפואה וכולי.

בערב שבת ראה אותי הרב שמעון,

שיש לי שעורה בעין,

אמר לי, יש לך שעורה בעין? אמרתי לו, כן. הוא אומר, יש לזה משחה? אמרתי, עזוב, לא צריך.

השבת מרפאת דקות.

אנחנו נמצאים ביום ראשון, איפה הסעורה?

הלכה.

בדרך כלל זה שבועות, במשחות, ועד שזה זה, קודם זה מתנפח,

ואז אני עולה.

בשבת אחת, צ'יק צ'יק.

אם עושים מה שכתוב,

ככה זה, מרפא את האדם.

בבית המקדש ראו עשרה ניסים גלויים,

וגם בשבת יש ניסים גלויים, לדוגמה.

אי אפשר לעלות בעוב בשבת, סיאנסים.

וגם יש בעל חי שנקרא סממית,

שהסממית הזאת, אם גוערים בו ואומרים לו שבת,

הוא עומד ולא זז.

רק אומרים לו את המילה שבת, לא זז.

ויש עדויות על כך מחכמים שאכן עשו.

הדלקת נרות בבית המקדש, אם מדליקים את הנרות, כידוע,

במנורה,

וגם אנחנו בשבת מצווים להדליק נרות.

כשאדם היה בלבית המקדש צריך לטהר את עצמו ברגל,

וגם בשבת צריך לטהר את עצמו, לרחוץ פניו ידיו ורגליו וכו',

יש אורחים למקווה ועוד.

בגדי שבת, כמו שהכוהנים לבשו בגדים מיוחדים בזמן העבודה,

ככה כל יהודי בשבת צריך ללבוש בגדים מיוחדים,

בגדי שבת.

כמו שהיה שמחה במקדש, אין שמחה כמו שמחת בית המקדש,

ככה צריך לשמוח גם בשבת, לשיר שירות וכו'.

כמו שהיה לחם הפנים בבית המקדש,

אז צריך לאפות חלות לכבוד השבת.

ולפי הארי הקדוש, כנגד 12 לחמי לחם הפנים,

אז הוא אומר שצריך לשים 12 חלות גם כן בשבת.

כל המניעות שהיו לאדם במשך כל ימי החול היו מתבטלות כשמגיעים לבית המקדש,

וגם בשבת כל המניעות,

אם תשימי שבת רגליך וכו'.

בשבת יש שלמות השמחה,

וגם בבית המקדש היה שלמות של שמחה. קיצור,

יש דימוי גמור בין בית המקדש לשבת, רק ששבת מצויה אצלנו כל שבוע,

ואנחנו לצערנו הרב לא יודעים לנצל אותה כמו שצריך.

בא אחד אצל רב גדול ואמר לו, כבוד הרב,

אני חסוך בנים, וראיתי בגמרא שכתוב שמי שמבדיל במוצאי שבת על היין,

אז הוא זוכה לבנים,

ואני מקיים את זה,

ואני לא רואה שמתקיימת ההבטחה.

אז הרב מסתכל עליו ואומר לו,

אתה מדבר דברי חול בשבת?

אז הוא אומר לו, כן, אני לא מקפיד לא לדבר דברי חול.

אז הוא אמר לו, יש מחלוקת בגמרא עם אדם שחילל שבת,

אם הוא צריך לעשות הבדלה.

כי אם הוא יעשה הבדלה, מה הוא יבדיל בין חול לחול?

אם הוא לא שמר שבת, זה היה חול,

ועכשיו מוצאי שבת זה גם חול. אז מה תבדיל? המבדיל בין קודש לחול, לא בין חול לחול.

אז הוא אמר לו, כיוון שאתה מדבר דברי חול,

אז ההגדלה לא מועילה לך.

אז ממילא כל הסגולה שנתנה הגמרא לא פועלת עליך.

קיבל עליו לשמור ונפקד בבנים.

מי ששומע למה שכתוב בספרים בדיוק,

זוכה למה שכתוב בדיוק.

אז תזכרו, כל ערב שבת

לעשות תשובה אמיתית ולשמור את השבת, כמו שאמרנו, בקצרה.

ואם בן אדם זוכה לעשות זאת, מתכפרים לו כל עוונותיו ולא ייזכרו.

הוא לא, מאומה, לא נשאר כלום, בלי שום הפניה.

ובשביל שתדעו מאיזה ספר אני לוקח,

זה הספר, ישמחו במלכותך,

כן, מי שירצה לצלם, יוכל לצלם,

ובעזרת השם.

אם לזכור שאנחנו בנים של השם,

הוא נתן לנו מתנה טובה,

שהיא גנוזה בבית גנזהב,

אני אזכיר לכם עוד דבר קטן, כתוב שהיא גנוזה בבית גנזהב,

מי שלא מבין מה זה אומר.

נגיד,

אישה יש לה בבית גנזך קטן, שהיא שמה את התכשיטים באיזה קופסה, באיזה מקום מוצלחה.

למדינה יש בנקים שיש להם מדדפים וכו', בשווייץ יש מטילי זהב מכל העולם ששומרים שם.

זה בית הגנזים.

בורא עולם שיש לו את כל העולמות כולם,

יש לו גם בית גנזים.

נו, מה הוא גונז שם?

אז הוא אומר, יש לי מכל הגנזים,

יש לי שם מתנה טובה שקוראים לה שבת,

ואני רוצה לתת אותה לישראל,

לך תודיע להם.

לך תודיע להם.

למה?

כשהנותן מתנה לחברות צריך להודיעו.

למה צריך להודיעו?

שיראה את האהבה שהוא מביא לו מתנה כזאת.

היה פעם אחת

רבה אחד שדפק לו בדלת, עני,

ולא היה צריך להסביר מה הוא רוצה, הוא ראה איך הוא לבוש ואיך הוא נראה,

אז הוא בא לחפש בכיס, אם יש לו מטבעות,

לא היה לו.

וחיפש בבית, לא מצא. בלית גירה ניגש לגנזים של אשתו, הוציא משם טבעת,

ונתן לו את הטבעת. אמר, אני מצטער, אין לי כסף, תיקח את הטבעת.

אשתו חוזרת משהו,

באה להוריד את כל התכשיטים שיש לה לשים שם, והיא מבחינה שהטבעת שלה איננה.

אז היא הרימה קול,

והוא אמר לה, לא, לא, אל תדאגי, אני נתתי את זה, היה פה עני. היא אמרה לה, השתגעת?

זה שווה כל כך הרבה כסף.

אתה נתת את זה, תרדוף אחריו, תחזיר לי את זה מהר.

טוב,

הוא רץ אחרי העני,

העני רואה שהוא רודף אחרת חיל גרוף,

מבין שיכול להיות הוא התחרד?

חפץ אותו בסוף.

אמר לו, אני נתתי לך את הטבעת.

הוא אומר לו, כן, זה שלי עכשיו, מתנה זה מתנה גמולה, גמרנו.

הוא אומר לו, אני רוצה להסביר לך,

המתנה הזאת שווה הרבה כסף.

אל תבזבז אותה בשביל כמה פרוסות.

תדע לך, אתה יכול להתפרנס ממנה הרבה הרבה הרבה שעה.

ככה מודיע הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.

משה, תודיע עליהם.

מתנה זו גנוזה בבית גנזיין.

לך בהודיעם ערכה של השבת, שלא יבזבזו את השבת על דברי חול,

על אוקראינה ועל רוסיה,

על שטויות ועל הבלים, על דנקה ועל שחמט,

על כל מיני קשקושים,

שידעו לשמור את השבת כמו שאני אמרתי, ושם יראו בני ישראל את השבת.

לשמור כמו שצריך.

אם יעשו כל הברכות שהבטחתי, הכל יחול על ראשם.

ויש צדיקים שאומרים שהדלקת הנרות בשבת

היא לא הדלקה טבעית רק,

מה שאנחנו מדליקים.

זה כמו בבית המקדש.

כמו שבבית המקדש אומנם היו מדליקים מהדיוט

את הנר,

אבל האש הייתה יורדת מהשמיים.

גם בשבת,

הנרות של שבת זה מאור הגנוז

של השבת,

ולכן כתוב גנוזה.

זה מאור הגנוז. לכן לפעמים יש בתים ששמים שמן רגיל, ופתאום מאריך השמן עד מוצאי שבת

או עד יום ראשון.

איך יכול להיות? זה אותו שמן כמו בצנוחית השנייה.

איך קרה שכזה דבר?

ולפעמים נכבה בטרם עת.

מה קרה?

זה מאור הגנוז, וזה רומז על תהלוכות הבית, מה שקורה.

וצריך להיזהר, לא לכעוס ולא לריב בשבת,

כי אז מזמינים את הכוחות הרעים, את הגליפות,

כי הם נגנזים בתהום רבה במשך השבת.

אבל אם בן אדם שמח,

לא יאונה לו שום רע,

ויהיה מוגן כל השבת,

וגם שבוע לאחר מכן הוא יהיה מוגן לגמרי, לא יקרה לו כלום.

אבל אם חנינא יהיה לו צער בשבת,

מזומנת לו צרה בשבוע שלאחר מכן.

תעקבו אחרי הדברים, תראו אם אני צודק,

הכל כתוב בספרים.

אני מודה לכם על ההקשבה.

זה היה לעילוי משמת שמעון סיימון מאיר,

ארבן סעדה ויהודה הרמה, מנוחתו עדן. אמן.

אמן.

תודה רבה.