תהליך החיים של האדם | הרב אמנון יצחק

כל המאמרים, הפסוקים האלה, הם מורים דבר אחד ברור: מרגע שאדם נולד הוא מתקדם לבית קברות. בדרך הוא הולך לגן ילדים, אח"כ לבית ספר, תיכון, ישיבה. נכנס פה חתונה, נכנס שמה סעודה, אבל הוא כל הזמן בדרך לבית קברות. אדם הולך אל בית עולמו, זה בלי הפסקה, כל רגע. אם אדם היה שם בצמוד אליו שעון חול, כמו ששמים בסאונה 15 דקות, והוא וראה איך גרגרי החול נופלים, וזה החיים שלו, שנשמטים ונשמטים, ונשמטים, הוא היה מקבל משמעות החחים.

חתן בדר"כ נותנים לו שעון זהב. אז האדמו"ר מגור שואל למה נותנים לו שעון זהב? להראות לו שהזמן זה הדבר הכי יקר שיש בעולם. אלא מה, נותנים לו מזהב. לדעת שהזמן שווה יותר מזהב. אי אפשר להחזיר את הזמן. הזמן הולך. לא עשית שום דבר בזמן? נגמר הזמן.

אז אמרו רבי עקיבא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בין יודע מי רע. מאין באת? אז יש שתי בחינות. מאין באת? מטיפה סרוחה. לאן אתה הולך? אל מקום אפר, רימה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אין ספק שכולם יצאו מן העולם הזה.

הנה ראינו עכשיו שבוע אחרון, אמא הייתה איתנו, ביחד, חיינו ביחד, גידלה, האכילה, הלבישה, חינכה, עשתה הכל, אבל מגיע יום פקודה. שמגיע יום פקודה, אי אפשר לעצור. השאלה עם מה אדם יוצא.

פעם אחת הסבא מנובהרדוק, לפני שהוא היה סבא מנובהרדוק, קראו לו רב יוזל הורביץ, הוא הלך בדרך ופגש את רבי ישראל זלמן מלצר, אחד מגדולי הדור. פגש אותו, אומר לו: "לאן אתה הולך". אז הוא אומר לו: "לענייני הפרנסה". "ומה עם ללמוד?". אמר לו: "אני יש לי שישה ילדים, ואני אצל חמותי, ואני צריך לטפל גם בילד שלה. במה נחיה? כאילו אני מוכרח לעבוד, מה אני אעשה?!". אמר לו: "ובמה תמות?". שתי המילים האלה עצרו אותו, לקח לו טיפה זמן, פרש מכל עבודה, והפך להיות הסבא מנובהרדוק שהקים ישיבות וראשי ישיבות, וחכמי מוסר, וכתב ספר "מדרגת האדם", ונהיה גדול מאוד בישראל בשביל שתי מילים: במה מתים. במה תמות? איך אתה הולך לבית עולמך? עם מה תלך? אתה לא יכול לבוא עם שוברים להגיד עבדתי וזה. לא שלחו אותך פה בשביל לעבוד. שלחו אותך פה בשביל לעבוד את הבורא. נגיד שיש הכרח לבן אדם מסוים שהוא לא ברמה כל כך, נו, אבל בכל אופן צריך לדעת על מה באנו. יש מטרה.

אז הגוף, אנשים מתייחסים אליו יותר מיד. הגוף זה פיג'מה. פיג'מה זה לא בן אדם. פושטים אותו. רק שנמצאים במיטה, אח"כ פשוטים אותו. הגוף זה רק פיג'מה. הנשמה זה הבן אדם. אז שתי בחינות יש: מאין באת? הנשמה באה מן העליונים. לאן אתה הולך? בחזרה. הנשמה היא נצחית, היא לא מתה. ולפני מי תתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

אז זאת אומרת, עיקר האדם זה הנשמה. לא הגוף. אנחנו מצטערים על הגוף, מטפחים את הגוף, דואגים לגוף, אבל לא דואגים לנשמה. יש שתי פרנסות: יש פרנסה של העולם הזה והיא מזומנת לאדם. בכל ראש השנה נקבע מה יהיו מזונותיו של האדם. בין יעבוד, בין יהיה חולה, בין יהיה בריא, בין לא יעבוד. המזונות קצובים. כמו שביטוח לאומי נותן מה-20 לחודש את הצ'ק, לא אכפת לו אם אתה פה, שם, בחו"ל, זה נכנס לחשבון. המזונות קצובים של העולם הזה. לא העבודה מפרנסת. אבל הפרנסה לעולם הבא לא קצוב. זה רק אתה עושה.

לפני שאדם נברא לעולם, בא מלאך  ומראה להקב"ה ואומר: טיפה זו מה תהא עליה? יהיה חכם או טיפש? יהיה גיבור או חלש? אבל צדיק או רשע לא כך אמר. ואמר: "הכל תלוי בידי שמים חוץ מיראת שמים". מי אתה תהיה, איך תהיה, מה יהיה התהליך שלך בחיים וכל זה, ידוע. אבל אם תהיה צדיק או רשע תלוי בך. זאת אומרת, אדם בעצם בונה את עצמו לחיי עולם הבא. לא יוכל לבוא בתלונה, להגיד אני הייתי כזה ולא ידעתי מזה וכו'. משום שיראו לו את הסתירות בכל מעשה חייב. וילמדו אותו מהם.

סיפרנו באחת הדרשות האחרונות שהייתה חבורה של הוללים שהיו שוטי שכר. תמיד היו מתאספים ושותים את כל המשקאות. ויום אחד ככה מתוך שכרות הם אמרו מה יהיה הסוף שלנו? נגיע לעולם האמת מה נגיד? אז החליטו בינהם שמי שיפטר ראשון יבוא בחלום ויודיע לכולם. ואחד מת משחמת הכבד בגלל הסטלה, והלך. הגיע למעלה, הודיע לחברה למטה: תשמעו חברה, הגעתי לבית משפט, ושאלו אותי אתה למדת תורה? אמרתי: מה פתאום! אני הייתי עם החברה, יושבים, שותים, מסתלבטים, פה ושם, מי יש לו זמן לתורה ולזה. כן? ומה הייתם שותים? אז הוא אומר: היינו שותים אלכוהול, היינו שותים בירות, היינו שותים זה. זהו? לא, היינו שותים גם יין, ליקר, וויסקי. כן? זה מעניין. כי יין זה טעים, ליקר זה מתוק, אבל ויסקי אין לו טעם. אומר: נכון, אבל מה אתם מבינים בויסקי. ויסקי זה בהתחלה מר, אבל אח"כ זה מחמם את הגף, זה נותן לך אווירה וזה. זה משהו! זה לא בא מיד, זה אח"כ. לוקח את הויסקי, ואח"כ... אה, אמרו לו: אז אם ככה, חשבת על העתיד. אז למה לא חשבת על העתיד שתגיע לפה? וישאלו אותך: מה עשית? ולא ציפת ל.. נכון, אולי זה היה קצת מר בשבילך ללמוד תורה וזה, וזה, לא מתוק, לא כל כך טעים. אבל בסוף זה מביא את גן עדן ואת הכל. לא דאגת לעתיד. לוויסקי כן, לזה לא. שלחו אותו לגהנום. אז לפני זה הוא אמר לחבר'ה: חבר'ה, חבר'ה תמשיכו לשתות הכל, רק ויסקי אל תשתו. בקיצור, טמבל! לא מבין שהראו לו שיש סתירה במעשיו, ומזה דנו אותו. אם אתה יודע לדאוג לעתיד, אז תדאג.

בקיצור, הנקודה היא פשוטה: אדם צריך להבין: לא באנו לעולם בשביל להשאיר. אז כל ההשקעות הם בחינם. הבל הבלים.

פעם אחת הגאון מווילנא היה לו קרוב משפחה שהתחתן ובחתונה גנבו לו את התכשיטים והכל וברחו. אז הוא לא אמר כלום, בשביל לא לעכור את האווירה. ואחרי שנגמרו שבעת ימי המשתה, אז הוא נסע לווילנא כי הוא שמע שהגנב ברח לשם. ותוך כדי הוא נכנס לגאון מווילנא, שהיה דודו, וסיפר לו איך הוא הגיע לפה, מה קרה. אז הוא אמר לו: אני לא מאמין שאחד מבני משפחתי יעזוב את התורה וילך לחפש ממון. אתה מבזבז זמן בשביל לחפש את הממון במקום שאתה יכול ללמוד תורה? הרי כל רגע שאדם לומד תורה, כל מילה, מילה שאנחנו נדבר כרגע, זה תרי"ג מצוות. תרי"ג מצוות. התורה שכולה כנגד כל המצוות כולה. אז כל מילה של תורה, זה תרי"ג מצוות. פירושו של דבר שיכול אדם לייצר כל כך הרבה מצוות שאין להם שיעור.

לדוגמה: חפץ חיים זצוק"ל, בדק כמה מילים אדם אומר בדקה. תוך כדי לימוד. ויצא לו 200 מילים. 200 מילים בממוצע זה ארבע אותיות ו-800, 800 כפול תרי"ג מצוות. כל אות זה מצווה, כמו שאומר הזוהר הקדוש. אז למעלה מחצי מיליון. אז בשעה זה 30 מיליון. 30 מיליון מצוות בשעה אחת של לימוד תורה, 30 מיליון מצוות! בן אדם עולה לספר תורה, קונה מצוה אחת. מצוה דרבנן. אין מצוה כזאת שכתוב, אבל מצות דרבנן שחכמים החליטו שזה מצוה. ומשלימים הרבה כסף בשביל לקיים מצווה אחת. ופה אתה יושב ומדבר דברי תורה, ואתה קוטף לך על כל אות 30 מיליון. ואם בן אדם לומד בתוך שמחה, מצוה גורר מצוה, אז זה עול מצוה. מצות השמחה מצטרפת למצות הלימוד, אז זה 60 מיליון בשעה. ואם הוא לומד מתוך צער, ונגיד יש לו כאבים בראש, כאבי בטן, עייף מאוד, והוא בכל אופן לומד, כתוב שהוא מקבל שכר פי 100. אז זה 30 טריליון מצוות. כל זה מדובר שהבן אדם הזה... 30 מיליארד, לא 30 טריליון. ואדם הזה לומד ביום חול. אבל אם הוא לומד בשבת, אז זה פי אלף. פי אלף זה 30 טריליון. 30 טריליון מצוות. זה אם הוא למד בשעה לבד. אבל אם הוא לומד עם חברותא, זה כפול 2. ואם הוא נותן שיעור ברבים, אז זה כפול הרבים. זאת אומרת, אין שיעור כמה אדם יכול לזכות.

עכשיו תגידו לי, אדם הולך ועובד שעה ומרוויח 30 שקלים, 40 שקלים. אז שעה מהחיים הוא מכר ב-40 שקלים. אני בא לבן אדם ואמר לו: תשמע, אני מוכן לקנות ממך שנה מהחיים שלך, תמורת העבודה שאתה עובד. 40 שקלים כפול 8 שעות, כפול 365 יום, נגיד שאתה עובד אפילו בשבת, אני קונה את זה. קח את הכסף מראש, בוא נחתום שאתה נותן לי שנה מהחיים שלך. אומר לי: מה השתגעת? מה אני מוכר חיים? אמרתי לו: אז מה אתה עושה? 40 שקל אתה מוכר את החיים שלך, עובד אצל מישהו, לך אין את החיים, אתה עושה לו חיים, אתה בארבעים שקל מביא לו אלף שקל. והוא מבסוט, ואתה עובד, אתה שנה איבדת. אז אני נותן לך בלי לעבוד, את כל הכסף מראש, רק תמכור לי את השנה. והוא לא מוכן. כי אדם לא קולט שזה מה שהוא עושה. 

עכשיו, תבוא לבן אדם בסוף ימיו, הוא על ערס דווי, ותגיד לו: "מה אתה מוכן לתת בשביל לחיות?". הוא אומר: "את הכל". עוד מעט יקחו לו את הכל, לא שואלים אותו. מוכן לתת הכל. איזה טיפש! בשביל לחיות עוד קצת אתה מוכן לתת את הכל? כשהיה לך את כל הזמן, נתת את כל הזמן, בשביל מה? בשביל שעכשיו תהיה מוכן לתת את הכל? בשביל טיפה זמן? וכשהיה לך מלא זמן, למה לא ניצלת את זה? אספת את הכל, בשביל לתת את הכל לחיות עוד טיפה. עכשיו יש לך בשפע עשרות שנים, אתה יכול להנות, לחיות, ללמוד תורה, לקיים מצוות, להכין צידה לדרך. הרי אדם הולך אל בית עולמו. אין ספק! אבל בן אדם שוכח. בן אדם שוכח בעצם מהמציאות הזאת. פעם שאלו אדם עשיר, לפני שהוא נפטר, אמרו לו: "אם ניתן לך כסף עכשיו, אתה לוקח?". אמר: "בטח לוקח". אבל עוד כמה דקות אתה מת. ככה אדם. אין אדם מת וחצי תאוותו בידו. זאת אומרת, בן אדם שהוא שקוע בחומר הוא שוכח לגמרי מהמטרה שלו.

עכשיו, בואו אני אחדש לכם חידוש גדול מאוד, מאוד, אתה לא יודעים להעריך את עצמכם בכלל. תראו, יושבים פה יהודים שונים, מגוון עדות, גילאים שונים, רקע שונה, אבל יש מכנה אחד חשוב וגדול מאוד שאנחנו לא ידועים להעריך אותו.

היה רב גדול, חשוב מאוד מאנטוורפן, שהיה לו קשה עם משנה. קראו לו הרב קרייזווירט, זכרונו לחיי עולם הבא. היה גאון עולם. הייתה לו קושיה על המשנה: "חביב אדם שנברא בצלם, חבה יתרה נודעה לו שנברא בצלם", שנאמר: "כי בצלם אלוקים עשה את האדם". אח"כ כתוב במשנה: "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה נודעת להם, שנקראו בנים למקום", שנאמר: "בנים אתם לה' אלוקיכם". אח"כ כתוב: "חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה", שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו".

ואומר למה חוזר התנא כל פעם ואומר: "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה נודעת להם שהם נקראו בנים למקום". ואז אומר את הפסוק שמביא ראיה: "בנים אתם לה' אלוקיהם"? למה צריך לחזור על זה? הוא אומר התקשה בזרעא, פירושים לא השאירו לו תנאעא.

עד שהיה מקרה, שבזמן המלחמה, לפני מלחמת עולם השנייה, ניגש אליו יהודי זקן ואמר לו: "כבוד הרב, אני חושש מאוד מתוצאות המלחמה. יש לי צוואה וירושה, ואם יקרה לי משהו אני מבקש להפקיד בידך שאתה תמצא את בני ותיתן לו את הירושה והצוואה". הרב לקח, שם את זה אצלו בכספת, ובאמת מה שקרה שאותו זקן נהרג, ואז הוא התחיל לחפש את הבן שלו. חיפש, חיפש, חיפש, שאל בירר, לא מצא. עברו 20 שנה, הוא עולה לרכבת ומתיישב לידו יהודי זקן, ומדבר איתו. מדברים, מדברים כל הנסיעה, לפני שהוא יורד הוא אומר: "מי כבודו? מה שמו, לא שאלתי". אומר לו פלוני אלמוני. אומר לו: "שם משפחתך זהה לזה שאני מחפש, אתה מכיר אולי את פלוני אלמוני?". אומר לו: "מה השאלה? זה אבא שלי". אמר לו: "זה אבא שלך?". אומר לו: "כן". אומר לו: "הוא השאיר לי צוואה בשבילך". מוציא תעודת זהות, מזהה שאכן זה כך וזך. אומר לו: "תן לי סימנים", לוקח סימנים, רואה שהכל נכון. אומר לו: טוב, אז תדע לך תבוא אליי וזה...  מתברר שהוא הוריש לו 13 רבע מיליון דולר. אז, בזמן המלחמה זה הון עתק. אז הוא אומר לו: שהכסף נפקד בשוויץ. אומר לו: אין לי כסף אפילו לכרטיס טיסה לשם. אז הוא אמר לו: "אני אלווה לך, אתה תחזיר". 

עכשיו צצה לו שאלה לרב קרייזווירט. יושב בבית הכנסת ושואל את הציבור: רבותי, היהודי הזה היה עשיר או עני? 20 שנה למעשה הייתה לו צוואה וירושה מוכנה. הוא היה עני, אבל הוא היה עשיר. מה הוא היה? עשיר או עני? מה אתם אומרים?

(תשובות מהקהל)

עשיר הוא היה? 20 שנה הוא היה עני... הוא היה עני עשיר. אבל למה הוא לא היה עשיר בפועל? כי לא נודע לו שהוא עשיר. אם היה נודע לו שהוא עשיר, הוא עשיר כבר מהרגע שנודע לו. מה היה  חסר לו בשביל להיות עשיר? הידיעה שהוא עשיר. בפועל היה לו את הכסף, רק כסף שלו על שמו. אבל לא נודע לו.

אומר הרב קרייזווירט: אז הבנתי את המשנה. המשנה אומרת: "חביבין ישראל", אנחנו, "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום". אבל מתי? מתי חביבין ישראל? "חיבה יתרה נודעת להם". שנודע להם שהם בנים של הקב"ה. שנאמר:"בנים אתם לה' אלוקיכם".

מישהו מכם בכלל הלך פעם ברחוב ומרגיש שאני הבן של הקב"ה? אף אחד! גם הדתיים לא הולכים ככה. אני הבן של דודו, אני הבן של זה, משפחת זיתוני, משפחת זה, זה מה  שאני. זה מה שהוא יודע. והמשנה אומרת: "בנים אתם לה' אלוקיכם וחיבה יתרה נודעת לכם", וזה רק אם נודעת לכם, אם לא, אתה מתהלך כסתם אדם.

רואים בן אדם מפורסם אומרים: "אתה יודע מי זה? זה הבן של...", הבן של... כולם מתפעלים, הבן של.. ואתה יודע מי אני? אני הבן של הקב"ה. מישהו אמר ככה? אף אחד. מהמקרה הכי טוב אמרו אני הבן של אברהם אבינו. אבל הבן של הקב"ה אף אחד לא אמר.

אז תשמעו מעשה מהחיים שמספר אותו הרב אלעזר בן דוד מאלעד:

אומר הוא הלך פעם בדרום אמריקה, וגוי עוצר אותו באמצע הרחוב, ראה צורה של יהודי, הוא נראה ככה. אמר לו: "תגיד לי, אתה יהודי?". אמר לו: "כן". התפעל הגוי, אמר לו: "למה אתה מתפעל?". אומר לו: "זה פעם ראשונה שאני פוגש את הבן של הקב"ה ברחוב". גוי! אז הוא אומר לו: איך אתה ידעת את זה?". אומר לו: "אני קורא תנ"ך שלכם. בתנ"ך כתוב שאתם הבנים של הקב"ה. זה פעם ראשונה שאני וראה את הבן של הקב"ה הולך לפני ברחוב!". אז הוא אמר לו: "נו, ומה ההתכלות שלך?". אומר: יש לי שאלה: כל הזמן נקרא לי שאלה: שאני הולך ברחוב אני יודע על מה אני מסתכל, על מה אני חושב. אבל אתה הבן של הקב"ה, שאתה הולך ברחוב, על מה אתה חושב ועל מה אתה מתסכל?".

עשה אותו כזה קטן. מה הבן של הקב"ה זה כמו אחד מדרום אמריקה? מה צריך להיות בראש השוא הולך בתור הבן של הקב"ה ברחוב? זה עולמו של הקב"ה שברא לכבודו. והקב"ה מצפה ממנו משהו, הביא אותו לעולם, הוריד אותו לפה את הנשמה, בשביל שתעשה משהו ותחזור אליו בחזרה ותגיד מה היא עשתה.

עכשיו תחשבו רגע, נגיד שנגמרו הפיתות פה, ואתם מסתובבים כל יבנה, אין פיתות. ראשון, אין פיתות. ת"א, אין פיתות. אומרים רק באילת יש פיתות. אז יש מישהו שיגיד בחייאת תן קפיצה תביא מאילת פיתות. כי יש חומוס חם? הוא צריך להיות מג'נון. בן אדם יסע עד אילת בשביל להביא פיתה? נו, ובן אדם ירד מהשמים, מלמעלה, עד לפה לאכול פיתות? לאכול לאפות. שווארמה? יעני, כל המרחק מלמעלה ירדה לשמה, נכנסה בגוף לאכול פיתות? ואחרי זה לחזור בחזרה ולתת גראפס? בשביל מה באנו? בשביל מה בן אדם בא? אנחנו לא בעלי חיים. בעל חי כמונו. אוכל, שותה, ישן. מה ההבדל? במה אתה אדם?

אז חביב אדם שנברא בצלם, אז כל בני אדם נבראו בצלם אלוקים. אבל חביבין ישראל שנקראו בנים למקום. אנחנו הבנים של הקב"ה. אתה הולך ואתה לא יודע בכלל מה הערך שלך? ואנשים מלאים טרוניות, לא מרוצים מהחיים. זה חסר לו וזה חסר לו, וזה אל תשאל.. שקיבלתי ארנונה ושלחו לי זה ואמרו לי ככה, ואני צריך ללכת למשפט, יש לי.. כמה בלאגן.

לפני כמה שנים נכנס אלי אבא עם בן 17, והאבא מבקש ברכה לבן, הוא נוסע איתו לניתוח בגרמניה. מה הניתוח? אומר לבן: "תוציא את הידיים". הבן מוציא את הידיים והוא מראה לי כף יש שיש רק האגודל ואת הזרת. שלושת האמצעיות אינן. הוא נולד כך. עם שתי אצבעות בכל כף יד. אז הם נוסעים עכשיו בגיל הזה לעשות השתלת אצבעות בגרמניה. שאלתי אותו: "תגיד לי כמה עולה הניתוח?". אז הוא אומר: אל תשאל. צריכים למכור דירה בשביל זה. חצי מיליון דולר". "מאיפה תביא את הכסף?". אומר לי: "מוכר את הדירה". חצי מיליון דולר שישתילו לו שלוש פה ושלוש שם, והוא לא יוכל לעשות ככה אחרי זה. הוא לא יוכל. הוא יכול ככה משהו... חצי מיליון! למה? כי הוא כבר מבוגר, כולם מושיטים לו יד שלום, שלום, מה הוא יוציא להם? שתי אצבעות? הוא לא יכול להוציא את הידיים. אז הוא עושה.

פתאום אתה תופס, יש לך יד, ואתה אומר שאתה תפרן, ויש לך ביד חצי מיליון דולר. היד שלך. חצי מיליון דולר! והלב שלך כמה? עוד חצי מיליון דולר. כמה עושים השתלה? חצי מיליון דולר. וכבד כמה עושים? 300 אלף דולר. וכליות? וריאות? בואנה! אתה מיליארדר אתה! אתה כולה סטפה אחת גדולה. הבנק מלא. ואתה לא ידוע להעריך בכלל מה ה' נתן לך. רק שלוקחים לך את זה, אתה יודע כמה אתה שווה. אז אתה לא רק הבן של הקב"ה, גם אתה מיליארדר. כמה זה השתלת עין אם בכלל? שמיעה? הרחה? טעם? כל זה מה? בלש? לא צריך לשלם על זה? אפילו לא ברכות השחר? אפילו לא ברכות השחר? להגיד "ברוך אתה ה' אלוקינו זוקף כפופים"? גם זה קשה לך? גם זה לא? מה יגיד בן אדם שהגיע לפני בורא עולם, יגיד לו שום דבר לא התייחסתי אלייך, לא מעניין, לא כלום.

בפרשת השבוע כתוב שיוסף מתוודה לאחיו ואומר להם "אני יוסף אשר מכרתם אותי במצרים". "שמכרתם אותי". בשביל מה הם מכרו אותו אתם יודעים? בעבור נעליים. הם קיבלו מאחד הישמעאלים 20 כסף. הם היו עשרה אחים חילקו את זה, כל אחד קיבל שני כסף וקנו בזה נעליים. אז למכור בשביל נעליים? זה לא פשוט. אבל עצם המעשה, להוריד אותו 22 שנה עבד, מכור למצרים פחותים, אישה סוטה והבעל שלה עליז, ואליל ההשפלה, ו-12 שנה בכלא. וכל זה בעבור נעליים?

אמר רבי כהן ברדלא: יוסף היה קטנן של שבטים, ולא יכלו אחיו לעמוד בתוכחתו. שאמר להם רק שתי מילים: "אני יוסף". ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. ברגע שהוא אמר "אני יוסף", הם הבינו את כל הטעות של כל המשפט שלהם, הם שפטו אותו כדין רודף, שהוא רודף אחריהם להפסידם מחיי העולם הבא. הם אמרו כמו שלאברהם היו שני בנים, היה יצחק וישמעאל, אחד נדחה, ישמעאל, ויצחק המשיך. ליצחק היו שני שנים, אחד נדחה זה עשו ויעקב המשיך. עכשיו הוא בא יוסף וידחה אותם כי הוא בא על חלומות. אמרו לו מה מלוך תמלוך עלינו? אם משול תמשול בנו? אתה בא עם חלומות שאתה מעלינו? מה אתה רוצה לקחת אותנו, לזרוק אותנו, להשליך אותנו,ואתה תהיה הממשיך? כי הוא היה בר חכים, היה בן זקונים. אז הם דנו אותו, אבל הם טעו, זה בגלל שהם קנאו בו. ומהקנאה הזו הם לא הרגישו אותה בכלל, הם דנו אותו לדין רודף.

אז כמה בושה תהיה לנו ברגע שיגיד הקב"ה רק שתי מילים: "אני ה'". וואו! היום אתה יודע שיש אלוקים, אבל מה זה אתה יודע שיש? אתה יודע, כאילו אתה אומר אני יודע. אתה לא יודע! אתה לא יודע! כי ברגע שתשמע את הקול אומר "אני ה'", כמו שהם שמעו "אני יוסף", גמרנו! כל השטויות שהיו לך, כל החלומות, כל הדמיונות, כל התירוצים, כל ההכחשות, הכל מתפוגג בין רגע. בין רגע! הכל נעלם, מתאדה, ואתה עומד מלא בושה. "אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה". זה אי אפשר לעמוד בתוכחה כזאת. ואז יגיד לנו הקב"ה "אני ה' אשר מכרתם אותי". בכל מכרתם אותי. היה לכם זמן לטמבלויזיה ולעיתונות ולרדיו ולקשקושים, לשון הרע והכל, רק לי לא היה לכם זמן? אני נתתי לכם חיים ואין לכם זמן.

יום אחד נסעתי, עצרתי באדום, עצר לידי שברולט, סימנתי לו תפתח רגע, פתח. אמרתי לו: אפשר לשאול אותך שאלה?". אמר לי: "כן". אמרתי לו: "תגיד לי אם אני בא אלייך הבית ומביא לך בונבוניירה מתנה, 24 שוקולדים, ואני מבקש ממך אם אפשר לקבל שוקולד או שתיים מתוך הבונבוניירה, תיתן לי או לא?". אמר: "בטח אתן לך, הכל שלך". אמרתי לו: "אם הקב"ה נתן לך 24 שעות ביממה, שעה שעתיים אתה מוכן לתת לו?". ההוא היה בהלם. אמרתי לו: "סע, ירוק".

אדם לא מתבונן במי אנחנו מקבלים חיים ולמה? והוא לא מנצל את זה. הרי כל מה שתעמול פה תשאיר לאחרים. אתה לא תיקח מברשת שיניים איתך. כלום! קיסם לשיניים לא תיקח. יקחו אותך, יעטפו אותך עם טלית וייאלה. יכסו ויחזרו הביתה. אבל אתה תלמד לפחות מזה שזה התהליך הבא שלך. ועם מה תצא? הנה אתה רואה שלא לוקחים כלום, כל ההשקעות, כל הטיפוח, כל מה שעשית כלום. הדבר היחידי שעולה איתך זה רק כוחניות. מה עשית בנשמה? אישיות שלך, מידות שלך, מצוות שלך, חסדים שלך, תורה שלך. זה מה שאתה לוקח, ועם זה אתה צריך לבוא ולהשיב תשובה לבורא עולם. מה עשית בחיים?

לכן, "טוב ללכת אל בית אבל, מלכת אל בית משתה". למה? "באשר החי יתן אל ליבו", שזה יהיה גם כן סופו. יום אחד ישבו אנשים אחרים וישמעו דרשה עלייך. אתה לא תהיה, כבר לא תשמע. אבל אתה צריך להכין צידה לדרך. כי "יום המוות מיום היוולדו". ותזכור: באת מטיפה סרוחה ואתה תהיה מאכל לרימה ותולעה. זה הפיג'מה. אבל הנשמה תצטרך תתל דין וחשבון על כל פרט ופרט. אין דבר שנעלם מאת ה' יתברך. שום פרט! ושמה אי אפשר להצטדק. אי אפשר להגיד תירוצים. כי שמה מראים לך לא רק מה עשית, אלא גם מה חשבת. גם אתה עכשיו לא תמיד מספיק להבין מה המניע של המעשה שלך. אבל אם תשימו לב, לפני כל דבר שאתם עושים, יש לכם תירוץ למה אתם עושים. מגיע לו, לא מגיע לו, כדאי, לא כדאי, אפשר, אולי נרוויח אולי נפסיד, אולי ככה.. אין בשברירי שנייה לפני שאתם עושים איזה הכרעה, לא שמנה אפילו ספונטנית, היה לכם שקלול. לא תמיד חוזרים לראות מה היה המניע. אבל בשמים הכל נרשם. ואז מראים לך למה. והפדיחה הכי גדולה זה שיראו לך בין החברים שלך בדיוק מה חשבת עליהם. "אהלן", ובלב: "מה בא לי עכשיו זה, עכשיו בא לי עכשיו, מה...", וכל מה שעובר לכם בראש ומה שאתם חשובים, הכל שמה מראים בדיוק. איזה פדיחות! אי אפשר להסתיר שום דבר! שום דבר!

למה הקב"ה באחרית הימים, שהאמונה הידרדרה מאוד, ביחס לדורות קודמים, תראו ההורים שלכם והורי הוריכם איזה אמונה תמימה הייתה לכם, אנחנו כאילו יותר מידי משכילים. אז למשכילים האלה הקב"ה נתן התפתחות מהירה. שיהיה טלפון, שיהיה רדיו. אדם אומר אני מדבר פה ושומעים אותי במונטה קרלו איך? יש גלי קול. אז זאת אומרת כל מילה שאתה מוציא פה, עוברת בגלי קול. לכל העולם כולו. בין רגע.

נו, אז אם אתה מדבר אפילו בחדרי חדרים, הקב"ה שומע. מי המציא את כל זה? הוא. יש טייפ, אתה אומר: "טוב, מה הוא יזכור כל מה שאני אומר?". כן! יש טייפ. לא? מקליט. מקליט ונשאר. הכל מוקלט. אח"כ עשה לנו מצלמות. וידאו, תלת מימד. אז הכל מתועד. הנה, אתם רואים תופסים את כל הגנבים והרוצחים היום, מראים להם בדיוק מה הם עשו. למה יש מצלמות בכל מקום. הכל מתועד. יש מצלמות של גוגל. נכנסים לך לחדר, מסתכלים, רואים. יש לוויינים. קורא איתך עיתון מלמעלה. הכל זה הקב"ה, לפקוח את העיניים העיוורות, שתבין, אין כלים ואמצעים שהקב"ה נתן לך שתמציא מן הקיים ומזה תבין את יכולתו. "הנוטה אוזן הלא ישמע, אם יוצר עין הלא יביט".

 הרי הקב"ה יודע שכל מחשבות אדם הבל. הוא נתן לך עין בשביל שתראה אם הוא עשה לך אוזן שתשמע, אז הוא לא יודע מה זה שמיעה והוא לא יודע מה זה ראיה והוא לא יכול לראות ולא יכול לשמוע? אז איך הוא עשה? אז אתה חביבי מסוקר כל רגע. ואתה מתועד כל רגע, ואתה מושגח כל רגע. ואתה לא יכול לברוח מזה. ואפילו אם תחשוב לבד ואף אחד לא מקשיב ולא כלום, ועוברות לך מחשבות, הכל נרשם. הכל! אז אם היו מחשבות טובות, תקבל עליהם שכר, מחשבות רעות, תקבל עליהם עונש.

אומנם הקב"ה עושה חסד עם היהודים, שמחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה עד שיבוא המעשה, אבל הקב"ה עושה חסד יותר גדול: שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. זאת אומרת, אם חשבת לעשות מצוה ונאנסת ולא עשית, מחשיב לך כמי שעשית.

תראו כמה טוב הקב"ה. אז לפחות תחשוב מחשבות טובות. גם אם לא הגעת לידי מעשים, ואת החשוב מחשבות טובות. הנה חשבת לבוא לבית אבלים, לנחם. מחשבה טובה, גם ביצעת. וגם אם רצית ולא יכולת, היה אונס, פתאום היית חייב ללכת לאיזה שהוא מקום, היה נחשב שהגעת. ככה הקב"ה רוצה לזכות את הבנים שלו.

"בנים אתם לה' אלוקיכם". הוא אוהב אותנו! אבינו, מלכנו, הוא אוהב אתנו. אז איך אנחנו מתעלמים מאבא כזה? אם היה לך אבא עשיר ואבא חכם,ואבא גיבור, כל הזמן היית רוצה להסתופף בצלו. איוונקה תרצה לעזוב את טראמפ. עכשיו היא, חביבי, צמודה למדד. היא בתו של נשיא ארה"ב. נו? ואתה הבן של הקב"ה! יותר מטראמפ. אז למה אתה לא ידוע להעריך את עצמך? למה אתה לא מתקרב לאבא שבשמים? למה אתה לא מנצל את זה? הוא יכול לתת לך הכל! תבקש ממנו, אבל תעשה רצונו, תראה לו שאתה בן, לא זר. שאתה בן, אם אתה בן אז האבא רוצה להשפיע על הבן.

למה הוא בחר בנו מכל העמים?  אתה יודעים מה זה שהוא בחר בנו מכל העמים? אתם בכלל מבינים מה זה? עולים לספר תורה, אומרים "אשר בחר בנו מכל העמים", מה זה "בחר בנו מכל העמים". יש 7 מיליארד, 8 מיליארד בני אדם, מכל העמים עם פינצטה הוציא אותך. עוד פינצטה הוא אותו, עוד פינצטה הוציא אותך. מכל העמים! בחר אחד, אחד, אחד, זה העם שלי. בני, בכורי, ישראל. זהו. אז מה מצא בכם?  אם בחר בכם מכל העמים, אתה אומר בבוקר "שלא עשני גוי", מה זה ש"לא עשני גוי"? אתה מכוון שלא עשני אומבמבה. "שלא עשני אישה", שלא עשני קלינטון. אז זאת אומרת, אתה צריך להבין: זכית להיות בן של מלך. מה אתה עושה?

עכשיו הוא נתן לנו מערכת מצוות, תרי"ג מצוות, אבל אין לעשות את הכל. יש למעלה מ-300 מצוות זה רק שיהיה בית המקדש. מה צריך בסה"כ? תפילה, קריאת שמע, תפילין, ציצית, ברכת המזון ולימוד תורה. ופעם בשבוע שבת. פעם שבשנה פסח, פעם בשנה ראש השנה, פעם בשנה. זה הכל. דברים לא... ועוד מצוות דרבנן, ברכות וכל מיני דברים. הכרת תודה. "שהכל נהיה בדברו", "בורא פרי העץ"... מה הבעיה? אי אפשר להגיד תודה? באוטובוס אומרים תגיד תודה. מה הבעיה. ואתה קונה מצוות. כל שתייה, כל אכילה, מצוות, מצות, מצוות, מצוות... אתה לא בהמה. בהמה לועסת הכל, לא מברכת, לא שום דבר. אבל אתה נתנו לך פה להלל ולשבח לבורא שברא אותך. אז דבר ראשון אתה קם בבוקר "מודה אני לפניך שהחזרת בי...", יש כאלה לא החזיר להם, לא קמו.  אז לך הוא החזיר. החזיר, אז תגיד "מודה אני". מה הבעיה להגיד "מודה אני"? תודה רבה.

אחד עובר ניתוח, קרעו לו את הבטן, תפרו, הוציאו גידול, עשו פה ושם, הוא אומר תודה לרופא אחרי זה או לא? קרע אותו! הוא ישאר חודשים שמה ושילם גם כסף, הוא אומר לו תודה והוא עוד נותן לו תמונה אח"כ. וזה מקים אותם בלי ניתוח, בלי כלום, בוקר טוב, תגיד תודה! לא!

כמה האדם לא חי בהתבוננות. לכן טוב ללכת אל בית אבל. שמה יתן החי אל לבו. כל זמן שאת החי תתן ללב שלך להתבונן. הרי זה התהליך, אין מה לעשות. ואם תדחה את זה? אז לא תרוויח. גם אם לא תעשה את זה בעוד שנה, אז הפסדת שנה של מצוות, ואספת לך עבירות שתצטרך לשלם עליהם. לא חבל? חובות צריך לשלם. אבל מה עשה '? חסד גדול: שאפשר לעשות תשובה. פירושו שאני אומר: "אני מתחרט על כל מעשיי שעשיתי עד עתה, אני מקבל מהיום לא לעשות את העבירות ולעשות מצוות. ומתוודה "אנה ה' חטאתי, עוותי, פשעתי...", כמו שאומרים בווידוי. גמרנו! אתה כמו תינוק שנולד. דף חדש. דף חדש.

 אדם מגיע עבריין, הכל, תראו לכם שהשופט אומר לו "בוא, קבל עלייך, תתחרט, ואני מוחק את התיק". אם יתעקש ישב 7 שנים. עשו לו עסקת טיעון בלי כלום, אמרו לו בלי כלום, ייאלה תצא. לא רוצה עסקת טיעון. לא רוצה? 7 שנים. מה הבעיה? תגיד אני מתחרט. והקב"ה מתחיל איתך דף חדש. ואנשים לא עושים את זה.

כל כך פשוט! "כי קרוב אלייך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". בפה זה וידוי דברים, בלב זה חרטה. לעשותו זה לשעות את המעשים הטובים. גמרנו, זה ביד שלך. אתה הולך על כתב החנינה בכיס. אלאור עזריה לא צריך את הנשיא, בכיס יש לך חנינה. תחתום. חוזר בתשובה, חותם. בשמים אתה אדם חדש. אין עבירות. לא שווה? מי עושה כזה דבר? מי עושה דבר כזה? ולא רק זה אומר הקב"ה, כי אם תעשה תשובה מאהבה, את כל העוונות שלך אני הופך זכויות. תארו לכם שמנהל בנק אומר יש לך חוב מיליון, אנחנו עושים לך עכשיו עיקולים על הכל, וחביבי שוללים ממך גם את הרישיון, וצו עיכוב יציאה מן הארץ וכו'. אבל אם תקבל על עצמך עכשיו בהתחייבות, שאתה לא נכנס יותר לעובר, ואתה מכבד את הבנק, אנחנו את המיליון שהיה לך בעובר הופכים לזכות. יש טיפש שלא ישעה עסקה כזו? אבל יש גם בנק אהבל כזה שיעשה? אין כזה. אבל בורא עולם, אבא שלך אומר י'בני, שמע טוב! כמה עבירות יש לך? מיליון אלפים.כמה ראיות אסורות יש לך, כמה שמיעות אסורות יש לך, כמה מעשים לא עשית? כמה עבירות כן עשית? כל יום אתה מייצר מאות. עכשיו אני אומר לך: חזור בך ותעשה את זה מאהבה, תראה אני נותן לך כזה צ'אנס, את כל העוונות שלך, כמה יש לך? מיליון? אני עושה לך אותם עכשיו זכויות! ממש זכויות. זכויות. לא התפללת? כן התפללת. לא אמרת קריאת שמע, כן אמרת קריאת שמע. לא עשית ככה? כן עשית. הכל הפוך. שווה או לא שווה? ואנשים לא עושים.

הנה, אני השארתי לכם כתב חנינה ביד, תחליטו עד שבת אתם יכולים לחזור בכם, משבת תתפסו ספר, תתחילו לקרוא, תקבלו פי אלף על כל מילה! תרי"ג כפול אלף. כל מילה שאתה קוראים במדרש, בפרשת השבוע, כל מילה! כל מילה! תתחילו לאסוף זכויות. שהחי יתן ללבו".

וכל הדברים שאמרנו וכל המעשים שתעשו יהיו לעילוי נשמת המנוחה מילכה בת יכובד, אשת ברוך סטמקה. מנוחתה עדן, אמן!