סמא דחיי - חלק ב | הרב אמנון יצחק

נציב יום: ישראל בן חנה ואברהם - רפואה שלימה, בריאות איתנה וה' יסיר ממנו כל חולי וכל רושם של חולי אמן ואמן.

סמא דחיי חלק ב'.

הרב משה וולפסון, אב בית דין 'אמונת ישראל' הביא: שהוא רוצה להיות שותף בדבר שיהיה טובה גדולה לכולם, והוא סובר: שנחוץ מאוד ללמוד את הספר 'חפץ חיים' כי בלי זה לא יודעים מה נכשלים בכלל! 

וכך הוא כותב: 'ידוע שהמכתב שכתב הרב הקדוש 'אמרי אמת' זכותו תגן עלינו אמן, (הזכרנו זאת אתמול) שביקש מכל החסידים: שילמדו ספר החפץ חיים, וכתב שהוא בעצמו הרגיש פעולה לטובה בנפשו, במכתב הזה הוא שבר את המחיצה בין החסידים והליטאים, המחיצה הזו וודאי לא היתה לנחת רוח להקב"ה כיוון שצריך אחדות בישראל, וכל התכלית בלימוד הספר 'חפץ חיים', זה שיהיה אחדות בעם ישראל ולא יצער אחד את השני, ואם אדם מעודו לא למד בספר זה, לא ידע במה הוא נכשל כל יום. 

והוא אומר על עצמו: אומנם אני (ה'אמרי אמת') אבל אני יודע בעצמי כשאני למדתי בספר 'חפץ חיים' נהייתי אדם אחר, ממילא ברצוני לתן לכם עצה זו, ומובטחני שאם תלמדו בספר תרגישו שנתוסף אצלכם יראת שמים, כי בשעה שאתה תדבר לאיזה איש ותחשוב במחשבה: 'אסור לומר? מותר לומר על פי החפץ חיים שלמדתי?' ממילא אתה חי כל רגע עם יראת שמים ועם כבישת היצר וכבישת היצר זה יסוד ביהדות, וכשאדם חי כך זה עושה נחת רוח להשי"ת, כי השי"ת שמח בכל יהודי הכובש את יצרו! ואדם נהפך לאדם טוב יותר, ותהיו בטוחים: שמי שלומד בספר הזה - יהיה אדם טוב יותר ואלה שכבר למדו יודעים זאת, ממילא העצה שלי: שכל אחד יקבע עם החברותא שלו או בתחילת הסדר או בסוף הסדר שתי הלכות ליום מה'חפץ חיים', ותראו ותווכחו שתהיו לאנשים אחרים'. 

ובמכתב הסכמה לספר 'חפץ חיים' מהחסיד ר' אלחנן יוסף הרצמן זכרונו לחיי העוה"ב, מגדולי בעלי המוסר. כתב שם: 'כבר ידוע ומפורסם בשער בת רבים לכמה אנשים שהוצרכו לישועות ורפואות וכדומה, ונוושעו בכל טוב ע"י לימוד 'חפץ חיים' ו'שמירת הלשון' בכל יום ויום! ו:"מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה" (משלי ט ד) לילך אחרי שרירות ליבו בדיבורים אסורים וכדו' ולאבד בזה ישועות ורפואות וכל טוב?! וכבר אמרו חז"ל: 'וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ' (אבות ב א).

'וכאשר מתחילים לתקן את הענין הזה', אומר החפץ חיים בעצמו: 'וכאשר נתחיל לתקן את הענין הזה בעצמנו, בוודאי יעזרנו השי"ת להתנהג ככה תמיד כמאמר חז"ל: 'הבא להיטהר מסייעין לו', ובוודאי גם יעורר עוד כמה אנשים שיעשו גם כן כך ויתעוררו רחמים מן השמים על עמו ועל תורתו.

דבר נכון מאד-מאד להנהיג ללמוד ברבים אחרי שיעור גמרא ופוסקים: שתי הלכות 'חפץ חיים', ובשבת ללמוד בספר 'שמירת הלשון', כך גם ללמוד בישיבות ובתלמודי תורה, הלכות לשון הרע וספר 'שמירת הלשון' שירגילו את הילדים והילדות מנעוריהם בענין שמירת הלשון, לקיים: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב ו) יהי רצון: שנזכה שענין שמירת הלשון יעשה חמור בעיני רבים ובזכות זה נזכה לביאת משיח צדקנו במהרה!' 

זה כותב: 'לכבוד השי"ת ותורתו' הגאון יצחק יעקב וייס בעל "מנחת יצחק" זכותו תגן עלינו אמן.

הגאון ר' אלכסנדר משה לפידות זכרונו לחיי העוה"ב, תלמיד הגאון הקדוש ר' ישראל סלנטאר זכותו תגן עלינו אמן, כותב: "נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם" (ויקרא יג ט) המה עברות התלויות בפה ובלשון שהם: "נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם" (שמואל-ב ז יז) ורוב בני אדם נכשלים בהם! והובא איש כזה כהן הגדול מאחיו, הוא הגאון הצדיק האמתי בעל ה'חפץ חיים' ללמוד בספריו היקרים והמה יורו לו איך להתנהג בזה, אשרי האיש אשר ילמוד על מנת לקיים בספריו הקדושים, אשר המה מלאים דברים יקרים מפז נבחרים, איש כזה את נפשו יציל משחת ויזכה בעוה"ז ובעוה"ב לרוב עונג ונחת'.

ר' שמעון, הבן של האדמו"ר הגאב"ד מאקווא מביא: 'רבנו הגדול ה'חפץ חיים' זכר צדיק לחיי העוה"ב, זכה בקדושת תורתו וצדקתו לחבר ספר שלא היה מאז נתינת התורה הקדושה מסיני, ובו הוא מבאר לכל הפרטים ודקדוקים ענייני לשון הרע ויש בו שני חלקים; אחד - זה הלכה, והשני - זה חלק המוסר וליקוטי חכמים הקדושים שמעוררים את הלבבות ומעירים עינים. לא באתי ח"ו לקטרג ולעורר מדנים, אלא שבעוונותינו הרבים צרות רבות ירדו לדורות, הן מחלות - ה' ירחם! והן מצב הפרנסה, והן צעירים מבתים נאמנים לה' שבעוונות הרבים נחלשו באמונתם, ומהראוי בימים הקדושים ימי השובבי"ם לעורר לבבות ככתוב: "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע" (מלאכי ג טז) והרי כתוב: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" (משלי כא כג) ודרשו חז"ל דרשות הרבה! ועיינו בספר הקדוש הזה ויתעורר לבבכם. 

ומצאנו לנכון לבקש ולעורר: שכל אחד ואחת ילמדו בספר הקדוש 'חפץ חיים' בשני חלקיו, לכל הפחות בשולחן השבת הקדוש בפני כל בני הבית הבנים והבנות לשמוע את דבר ה', ככתוב: "וּדְבַר אֱ-לֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם" (ישעיה מ ח) ולהסביר להם את המאמרים ובפרט שהוא מביא שם מאמרי חז"ל שדבריהם הם כגחלי אש! אמת ויציב, ומקדשים כל רמ"ח אברים ושס"ה גידים מכף רגל ועד ראש, ורצון הבורא כל עולמים זה שנלך באורחותיו ונזכה להציל את נפשנו, אחי ורעי! תחיו, מעומק הנפש הנני בבקשה: שתבינו את התועלת הנרצה ובמיוחד בעת הזאת ככתוב בתהילים: "קוֹלִי אֶל ה' אֶזְעָק קוֹלִי אֶל ה' אֶתְחַנָּן" (תהלים קמב ב) בציפיה לה' שישמע קול תחנונינו וישלח דברו וירפאנו, ונזכה כולנו לשמוע דבר ה' ברוב רחמיו וחסדיו, ולגדל את יוצאי חלצנו שיחיו - לתורה הקדושה, למידות טובות ויקוים הכתוב: "יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לג ה) הכותב וחותם בהשתפך הנפש לה', בזכות אבותינו הקדושים והמעתיר בעדכם כל טוב סלה'.

במכתב הסכמה מהאדמו"ר מוויזניץ הקודם - מנוחתו עדן: 'שמירת הלשון - היא מיסודות החיים ברוחניות ובגשמיות לחיים שיש בהם תורה, יראת שמים, קדושה וטהרה, חיים של שלום ושלווה, השקט ובטח. אמנם דווקא בגין כך רבים המכשולות והנסיונות ומלחמת יצר הרע. ותמיד היה משנן דברי ה'חובות הלבבות' (שער הפרישות): 'כי הלשון הוא המהיר בכל האברים לפעול, לכן תיקונו ושמירתו היא הראשונה במעלה בסדר העבודה והתיקון'. 

ברגע שאתה מוציא דבר מהפה - אתה עבד, לא הוצאת מהפה - אתה מלך! כל זמן שלא יצא מפיך דבר אתה מולך, אבל ברגע שהוצאת מילה השתעבדת לה, אתה הופך להיות עבד לדברים שאמרת. ולפעמים אנשים פולטים במהירות דברים ללא מחשבה כי זה האבר המהיר ביותר להגיב, ולכן הוא צריך שמירה יתרה, וה' עשה כמה מחסומים; את השינים והשפתים, ואמרנו שהשכיב את הלשון, והיא גם משמשת לשני דברים לדבר ולאכול, בשביל למעט בדיבורים שאדם יבין: כי "מָוֶת וְחַיִּים" ממש "בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי יח כא) 

והמצווה הגדולה ביותר - זה לימוד תורה היא בלשון, והעברה הגדולה ביותר - זה לשון הרע בלשון. 

ולכן הביע אדוני זקני בעל ה'אמרי חיים' את רצונו: שיקבעו סדר לימוד בספרי 'שמירת הלשון' של ה'חפץ חיים' אשר איזן חיקר ותיקן את ההלכה על בוריה, וחיזקנו הענין ע"י לימוד ההלכות הללו לדעת ההלכה לשמור ולקיים, כי השומר לשונו בטוח יהיה מערב ועד בוקר לפני ה'! 

אין שמירה יותר גדולה לבן אדם, וידוע שמי שסוגר את פיו, מבטיח הגאון מווילנא: 'שזוכה לראות האור הגנוז שלא ראה שום מלאך ובריה!' אם משעה שהוא יוצא מהבית עד אחרי התפילה לא פוצה פיו חוץ מדברי התורה והתפילה, מבטיחו הגאון מווילנא: 'יראה את האור הגנוז!' עד כדי כך מעלת הדיבור. 

ידוע, ש'תענית דיבור' שקולה כעשרות אלפי תעניות של צום! כי בדיבור אתה בן אדם ולאדם יש גאווה והוא רוצה להגיב על כל דבר ולהביע דעתו בכל דבר עד שהוא מקבל תואר 'פרופסור', אז זאת אומרת לחסום את הפה זה עבודה גדולה, לכן נאמר בפסוק: "הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן" (תהלים נח ב) אֵלֶם, מה יעשה אדם אומנותו? אֵלֶם, אילם, אז מה זה צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן? בדברי תורה, 'כל פטטיא בישין בר מפטטיא לדברי תורה', כל הדיבורים רעים חוץ מדברי תורה! וגם אסור 'דברים בטלים' "וְדִבַּרְתָּ בָּם" (דברים ו ז) נאמר ולא בדברים בטלים וזה מצוות עשה דאורייתא וְדִבַּרְתָּ בָּם ולא בדברים בטלים, אז אם אדם אפילו מדבר דברים בטלים הוא עובר עברה, אז כל שכן אם הוא אומר דברי איסור ו: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" (ויקרא יד ב) והוא מצטרע בנגעי אנשים, ויש מה'אחרונים' שאמרו: שהסרטן בא על הדיבורים האלה! אז יזהר כל אחד וילמד וישמור את פיו. 

ולמדנו: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט טו) אז אם יש לך כבר פה אז תלמד זכות ואהבת ישראל ובעזרת האחדות "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לג ה) והתורה "מַחְכִּימַת פֶּתִי" (תהלים יט ח) ו: "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב" (תהלים יט ט) ולכן נשיר: 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה''.

שיהיה חודש טוב, בריאות והצלחה ושנזכה לקבל את התורה באהבה, ועל זה נודה לה': 'ושמחת בימיך והיית אך שמח, ושמחת בימיך והיית אך שמח...'