סמא דחיי - חלק ה | הרב אמנון יצחק

נציבי יום: הרך הנולד פג לנועה בת ציונה - יהי רצון: שיזכו לראות נס ויזכה לגדול בריא ושלם לתורה חופה מצוות ומעשים טובים, בריאות איתנה ליולדת נועה בת ציונה אמן.

לעילוי נשמת: איזיה בן גאית מנוחתו עדן.

'סמא דחיי' חלק ה';

עכשיו אנחנו נכנסים קצת לדינים וההלכות בענין לשון הרע המלוקטים מתוך הספר הקדוש ה'חפץ חיים'.

איסור סיפור וקבלת לשון הרע הנוגע לקרובים ומשפחה, אין חילוק באיסור קבלת לשון הרע בין אם הוא שומע מאנשים אחרים או מאביו או מאנשי ביתו, יותר מזה מצינו ב'תנא דבי אליהו' (פרק כא): 'אם ראה אדם לאביו ולאמו שמדברים דברים יתרים כגון לשון הרע וכדומה, לבד שמוזהר שלא לקבל את דבריהם, אלא הוא צריך גם כן למנוע אותם מזה, אבל יזהר כמובן שיהא זה בדרך כבוד כמו שכתב ה'חפץ חיים' ב'באר מים חיים'. ואם החריש להם, 'לא נעים! אבא אמא...' החריש, נענש הוא והם עבור זה בעונש גדול! ואמרינן (מסכת שבת דף נד): 'מי שיש לו למחות באנשי ביתו - נתפס לעתיד לבוא על אנשי ביתו!' כל מה שעשו עבירות ויכולת למחות והיית צריך למחות ולא מחית, נתפס בעוון שלהם, על כן יהיה אדם רגיל תמיד בביתו להוכיח ב ענינים אלה, זהירות. אבל בלשון רכה ואם צריך להציע להם את גודל העונש שיהיה עבור זה לעתיד לבוא וגם את גודל השכר למי שנזהר בזה, וביותר יזהר בעצמו לעולם שלא ישמעו אנשי ביתו מפיו דברי גנאי על חברו, כי אם הוא בעצמו יעבור על זה, לבד האיסור בעצמו שהוא עובר, הוא גם כן קלקול גדול לענין הזה, יתרגלו בני המשפחה לדבר; 'אם אבא מדבר - כולם יתחילו לדבר...' ואז כבר לא יהיה לו שום פתחון פה למנוע אותם מזה, ועל פי רוב תלויה הנהגת אנשי הבית בענינים כאלו, אחרי הנהגתו של בעל הבית בעצמו, על כן צריך בעצמו להיזהר בזה מאד ויהיה טוב לו ולהם בעוה"ז ובעוה"ב. 

ואפילו אביו ורבו שהוא מחויב בכבודם ובמוראם שלא לסתור את דבריהם, אם הם ביקשו ממנו: 'שיספר להם ענין פלוני ופלוני...' והוא יודע שמתוך הסיפור יוכרח לבוא לידי לשון הרע או אבק של לשון הרע, אסור לו לשמוע להם.

איסור לשון הרע הוא בין על איש או אשה, ואין חילוק בין אשתו לאשה אחרת, ורבים נכשלים בזה בעוונות הרבים שהותר בעיניהם לספר גנות על אשתו ועל בית חותנו לפני אֵחיו ובית אביו, ומדינא (ומהדין) אין שום נפקא מינה בזה, אם לא שהוא מכוון בזה לתועלת על להבא ולא לגנותם. אם הוא אומר דברים בשביל שיהיה תועלת שיוכלו לתקן אותם או שהוא לא מסוגל והם כן מסוגלים וכן הלאה זה מותר זה לתועלת זה לא לשון הרע, אבל אם הוא מספר רק את גנותם ואין מזה נפקא מינה למעשה להבא – אסור. 

וגם לא יערב בדבריו שום שקר, לפעמים מנפחים, 'מעגלים' מסובבים וכו' וכו', אז עוברים גם על שקר. 

וזה נוגע הרבה מאד שצריך להיזהר לא לדבר על בית חותנו ועל חמתו, וזה נוגע הרבה בחג הפסח כשהולכים חתן אצל חמיו, יום הבא כשהוא חוזר לבית אביו מספר את הגנות והשינוים של חותנו או אפילו דברים שיכול רק להצר לחותנו, צריך להיזהר מאד לא לספר דברים אלו.

דע, שאין שום חילוק באיסור הסיפור; בין אם הוא מספר לאנשים אחרים, קרוביו, או רחוקיו, או לאשתו, לא משנה למי אתה מספר זה לשון הרע. 

וגם אין חילוק באיסור; בין אם הסיפור היה לפני אנשים שאינם קרוביו של האיש שהוא מספר עליו, או לפני קרוביו, ואפילו אח אצל אביו - גם כן לשון הרע גמורה היא, ואפילו אם הוא מכוון בסיפור: כדי שקרוביו יוכיחוהו על זה, גם כן איסור. 

למה? הרי אמרנו 'מותר לתועלת!' דהיה לו להוכיחו תחילה בינו לבין עצמו ולא לילך תיכף ולספר קלונו, אם לא שהוא משער: שתוכחתו לא תועיל לו, אז מותר. זאת אומרת אם הוא יודע שהוא לא מקבל ממנו אף פעם, אז ממילא אין תועלת שהוא יוכיח אותו, אז הוא יכול לגשת לאבא או למישהו שהוא יודע שאצלו הוא כן ישמע לתוכחת, אבל אם לא - צריך קודם לגשת אליו לדבר אתו.

אסור לספר לשון הרע על חברו, אפילו שהוא אמת, אפילו בפני יחיד וכל שכן בפני רבים, וככל שיתרבו השומעים - יתרבה עוון המספר, מפני שחברו מתגנה יותר ע"י שמתפרסם גנותו בפני כמה אנשים, וגם שעל ידי זה מכשיל כמה אנשים בשמיעת לשון הרע. 

אז אפילו אם זה אמת! וזה נוגע איפה? וזה נוגע הרבה אצל הסעודות שיש הרבה אנשים וככל שיתרבה מספר השומעים, יתרבה עוון המספר, יש 'סעודות הרשות' ואפילו סעודות מצווה יושבים אנשים, יש אנשים זה הזדמנות שלהם לדבר, הם לא אומרים חידושים וזה... 'על הא ועל דא ועל ההוא ועל ההם...' - וזה הבעיה! צריך להיזהר. 

אז זה לא רק לספר, גם לשבת ולשמוע זה בעיה, אפילו על שמיעת לשון הרע לבד, לשמוע רק, גם כן יש איסור תורה ואפילו שבעת השמיעה אין בדעתו לשמוע, כיון שמטה אוזניו לשמוע, מתקרב לשמוע, מעונין לשמוע, אז הוא עובר על איסור שמיעת לשון הרע. 

אבל יש חילוק בין שמיעה לקבלה בכמה ענינים; זאת אומרת אם שמעת ולא קיבלת את הלשון הרע כאמת, קיבלת את זה כן, מה שאמרו על ההוא זה התישב על לבך שזה אמת, יש הבדל אם רק שמעת - זה איסור, אבל אם קיבלת שזה הרבה יותר גרוע! וזה אמור רק למי שמטה אוזנו לשמוע ורוצה... 

אבל מה יעשה בן אדם אם הוא יושב בסעודה והוא לא רוצה לשמוע! ומתחילים לדבר, מה יעשה? אז הוא מביא על זה ה'חפץ חיים' מספר הלכות שלא נאמרם כאן כרגע, אבל הוא אומר: 'יש על זה עצות...' 

ואם באונס הוא נתפס בחבורת בעלי לשון, סתם דוגמא; אתה יושב במונית ומדברים, נתפס באונס, אתה לא יכול לצאת, לא יכול ללכת, לא יכול כלום, אתה באוטובוס נוסעים לטיול 'קברות צדיקים' מדברים אנשים, כל מיני מקומות כאלה ושומע שמדברים לשון הרע, אם הוא משער: שאפשר שתוכחתו תועיל להם להפסיק אותם מזה, בוודאי הוא מחויב להוכיח אותם מדין תורה. ואפילו אם הוא משער: שהתוכחת שלו לא תועיל להם שהם יפסיקו על ידי זה, אך לא יקלקל גם כן על ידי זה, גם בזה אינו רשאי לשתוק. 

לפעמים הוא ישפוך מים קרים על רותחים - אז יהיה ניצוצות, אם זה סוג אנשים שהוא רק יגיד להם: 'שאסור לדבר!' הם יכולים להגיד עוד יותר גרוע... אז גם צריך לראות שלא יקלקל, אבל אם הוא לא יקלקל אז הוא לא רשאי לשתוק, 

כי פן יאמרו עליו: 'כי הוא גם כן כמותם...!' – הנה! הוא יושב בחבורה של מספרי לשון הרע שלא מקבלים פני שכינה והוא שותק, שומע ושותק, וזה נראה כאילו הודה לדבריהם, אף כי התחייב לענות ולגעור בהם לכבוד נקי וצדיק אשר יסיחו בו. ואם הוא שומע שמדברים באמת על אדם ישר ותם וצדיק והכל, הוא חייב לגעור בהם לכבודו של הצדיק הנקי, וזה אחד מן הדברים אשר התחייב לעזוב עבור זה את חברת הרשעים, כי יענש בשומעו את דבריהם! וילאה לענותם. בזה - אין מצב; 

- 'תעצור את המונית בבקשה! אני צריך לרדת, ביי...' 

אם ישב בחבורת אנשים שנתקבצו לענין מה והתחילו לדבר דברים אסורים והוא משער: שדברי תוכחתו לא יועילו להם מאומה, תלוי בזה; אם אפשר לו לילך ממסיבתם או להניח אצבעותיו באוזניו, מצווה רבה הוא עושה בזה כמו שאמרו חז"ל (כתובות דף ה). 

אבל אם אי אפשר לו להשמיט ממסיבתם, להישמט משם, הוא משער בעצמו: שהעצה הזו להניח אצבעו באוזניו גם כן קשה לו מאד מפני שילעגו עליו ובוודאי לא יעשה עצה זו, על כל פנים יראה אז לזרז את עצמו ולהעמיד על נפשו בעת צרה כזו וללחום מלחמת ה' עם יצרו, כדי שלא יכשל על כל פנים באיסור דאורייתא של שמיעת וקבלת לשון הרע! ולזה צריך שלושה פרטים שיזהר בהם מאד וינצל על ידי זה על כל פנים מהאיסור תורה שיש מהעוון הזה; 

דבר ראשון: יחליט בנפשו בהסכמה גמורה: 'שהוא לא מאמין לדברי הגנות שמספרים על חבריהם!'. 

דבר שני: לא יהיה לו נוח לשמוע את הסיפורים האסורים האלה. 

דבר שלישי: גם יעמיד על עצמו שלא להראות לפני המספרים שום תנועה שיראה ממנה שהוא מסכים לדבריהם, אך ישב כאבן דומם ואם יוכל להראות לפניהם פנים נזעמים שיבינו ממנו שהוא אינו מסכים לדבריהם ההבלים, בוודאי הוא טוב יותר! 

זה במצב שהוא לא יכול להתנתק ממסיבתם מאיזה שהיא סיבה כזו או אחרת. 

דרך אגב; את התנוך הזה שנתנו לנו כאן, היותרת הזאת זה בשביל לדחוף אותו למעלה ולסתום את האוזן, אז זה לשים את האצבעות על האוזן.

אפילו אם הוא רואה: שאם ירגיל עצמו במידה הזאת של לא לספר לעולם בגנותם של ישראל וכדו' בדיבורים האסורים, אפילו אם הוא ראה שזה יסבב לו הפסד גדול בענין הפרנסה! כגון; שהוא תחת רשות אחרים והם אנשים שאין בהם ריח תורה, וידוע הוא שבעוונותינו הרבים אנשים כאלה הם פרוצים מאד בזה עוון החמור! עד שאם יראו את מי שאין פיו פתוח כל כך כמותם - יחזיקו אותו לשוטה ופתי, ועל ידי זה יסלקוהו ממשמרתו וזה יגרום לו שלא יהיה לו במה לפרנס את בני ביתו, אף על פי כן אסור ככל שאר לאוין: שמחויב ליתן כל אשר לו ולא לעבור עליהם! כמבואר (יורה דעה סימן בסימן קנז סעיף א בהגהה עיין שם);

אסור ליהודי לעבור על שום לאו דאורייתא! ואפילו יפסיד כל ממונו בגין זאת!! מחויב יהודי למסור את כל ממונו, כל ממונו, מיליונים יש לו - ולא לעבור על לאו אחד דאורייתא, אז אם הוא צריך להפסיד גם את הפרנסה בגלל הדבר הזה - אין מה לעשות, כי מחייבים אותו לדבר לשון הרע, לשמוע לשון הרע, אחרת הם יסלקו אותו; 'מי זה? אתה יושב פה כמו גולם לא משתתף לא כלום, כאילו אנחנו בשבילך...' יכולים לפטר אותו, אסור לו לשתף פעולה איתם והכל, יפסיד את פרנסתו ולא יהיה לו לכאורה לפרנס את משפחתו כי אסור לו לעבור על לאו אחד דאורייתא אפילו פעם אחת! ומחויב אדם למסור כל ממונו ולא לעבור!! 

ומזה נוכל לדעת: דכל שכן אם נוגע רק בכבוד בעלמא כגון שיושב בין חבורת אנשים ואין לו עצה איך להישמט מהם, והם מדברים בדברים אסורים על פי דין, כשיהיה יושב ודומם ולא יסייע בסיפוריהם כלל, יחשב בעיניהם כמשתגע - בוודאי שאסור! אסור, מה, בשביל שלא תראה משוגע בעיניהם - אז מותר לך לשמוע ולהשתתף?! – אסור! ועל דרך היוצא בזה אמרו חז"ל: 'מוטב לאדם שיקרא: 'שוטה!' כל ימיו - ואל יהא רשע שעה אחת לפני המקום!' זאת אומרת נגיד הוא קיבל כינוי: 'משוגע, מטומטם!' וכל 'הברכות...' וכל רגע מברכים אותו בברכות האלה כל האנשים, מי שרואה אותו: 'אהלן משוגע! זה וזה וזה...' – 'מוטב שיקרא כל ימיו שוטה, אבל לא יהא רשע שעה אחת, הכוונה זמן הכי קצר, לפני המקום ברוך הוא!' 

ויזרז עצמו בשעת מעשה בכל כוחותיו לעמוד על נפשו, והוא יהיה מכת לא מקבלי פני שכינה, בשביל איזה חבורה של מטומטמים שחושבים אותו 'מטומטם' ויהא נכון ליבו בטוח: כי שכרו יהיה עבור זה מאת השי"ת עד אין קץ! כמאמר חז"ל: 'לפום צערא אגרא' - כפי הצער כך משתלם השכר. ואיתא ב'אבות דרבי נתן': 'כי פעם אחת בצער - ממאה פעמים שלא בצער!' ועל עת כזה בוודאי שייך המאמר של חז"ל במדרש: 'כל רגע ורגע שאדם חוסם את פיו - זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער!' 

זה חוסם את פיו מלדבר, אבל לא חוסם את פיו מלהוכיח אותם... 

במה דברים אמורים? אם בעת שישב ביניהם לא דיברו אז דיבורים אסורים, וגם עתה אינו יכול להשתמט מהם. אבל אם בעת שהוא רוצה לישב ביניהם כבר התחילו לדבר דברי האסורים, או שהוא יכול להישמט ולילך מאיתם והוא מתעצל בזה... 

נגיד אחד נמצא בחתונה והיה הכל בסדר שקט... הגישו לו את המנה העיקרית והוא תאב לאכול והתחילו לדבר עכשיו בדיוק דיבורים אסורים, מה, הוא יפסיד עכשיו את העוף ואת התפוח אדמה ואת ה...?! אז הוא לא נשמט מהם, הוא רוצה קודם לגמור, - הלו, אתה גומר על עצמך! לא על העוף... או שאתה מפסיק אותם מיד או שאתה מסתלק משם, אתה יכול ללכת גם עם העוף. 

ואם הוא מתעצל בזה, או שהוא מכיר מכבר לאלו האנשים מטבעם: שהם מבעלי הלשון שתשוקתם תמיד לדבר בגנות חבריהם! והוא הולך לישב ביניהם, הוא יודע שהם כאלה, ולא נייחא ליה בהם, אף על פי כן הוא: 'פושע!' נקרא כמותם, כי הוא עובר על דברי חז"ל שצוו: 'להתרחק משמיעת דברים שאינם הגונים!' וכל שכן אם הוא מכוון לשמוע את דבריהם, גדול עוונו מנשוא וייחקק עבור זה למעלה בספר הזיכרונות בשם: 'איש רשע ובעל לשון הרע!'

קודם כל צריך לראות למנוע את עצמו ולהיות במצב כזה מן הדין, אבל אם באונס ארע שהוא נתפס בחבורה כזאת, וזה אמרנו נוגע בעיקר אצל הסעודות, לכתחילה צריך להוכיחם או להסית ליבם לענין אחר. 

נגיד, התחילו לדבר באיזה ענין שמתחיל לשון הרע, יכנס בתוך דבריהם - אם הוא רואה שהוא לא יודע להוכיח אותם או שהם לא יקבלו ויעביר נושא; 'אַה! שמעתם מה היה עכשיו?...' וזה פה ושם וזה וזה ויכניס נושא אחר וימנע מהם לדבר, ואם הוא אינו יכול לעשות זאת כי הוא יקלקל יותר, כי זה סוג אנשים חצופים שיחזירו בכפלי כפליים, אז צריך ללכת משם, או לשים אצבעו באוזנו. 

ואם אינו יכול לעשות זאת כי קשה לו מאד העצה הזאת, אז צריך את שלושת התנאים שאמרנו; יחליט בלבו לא מאמין לשום דבר ששומע, לא נוח ליה בסיפורים שלהם ולא להראות שום תנועה שיראה או יובן ממנה שהוא מסכים עמהם, והכי טוב: להראות להם פנים נזעמים על מה שהם מדברים כחוסר הסכמה גמור. 

ואם גם זה קשה לו כי ילעגו עליו אם הוא יושב כמו אבן דומם, אז לא יסייע כלל - כי זה איסור לשון הרע גמור ומוטב שיקרא: 'שוטה!' כל ימיו ואל יהא רשע שעה אחת לפני המקום, ו'פעם אחת בצער ממאה פעמים שלא בצער' כל זה נאמר רק אם באונס ישב ביניהם, אבל לכתחילה לשב שם בוודאי אסור ואפילו אם הוא לא יסייע בסיפוריהם כלל, ואפילו אם רק יכול לילך מהם ומתעצל בזה גם כן עובר על איסור ונקרא: 'פושע!' כמותם. 

אז הדברים חמורים ביותר! 'לשון הרע הורגת שלושה; המספר, השומע וזה שמספרים עליו' בפרט אם הוא הגורם שגרם שיספרו עליו דברים וכו', אז זה לא פשוט, רבותי! צריך להיזהר מאד, וצריך לקבוע זמן ללמוד את הדינים וההלכות ללשון הרע. 

עכשיו שאנחנו יומיים לפני 'חג השבועות, חג מתן תורה' שכל התורה זה בלשון, תורה לומדים עם הלשון, והתיקון ללשון הרע זה לימוד תורה - בלי הפסקה! אבל הלשון יכולה לשמש; לדברים הגבוהים ביותר והשפלים ביותר: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי יח כא) ממש! ממש, כל מה שאדם יעשה כל ימי חייו, בלשון; הוא יכול לקנות עולמות! ולהפסיד הכל!! אז צריך לשמור-לשמור מאד-מאד, למה? זה האבר הכי קל לנוע וברגע שמוציאים דברים וכו' אי אפשר להחזיר לפעמים!

 אי אפשר ובפרט אם בן אדם אמר לשון הרע על משפחה או על רבים, אין לו תקנה! איך הוא יעשה תשובה?! צריך לחפש את כל המשפחה שהוא אומר עליהם אחד-אחד, לפייס אותם ושיתפייסו ולעשות תשובה, יש לו עבירה; בין אדם למקום ובין אדם לחברו, אז זה סיפור קשה מאד! אז צריך ללמוד את כל ה'חפץ חיים', עם כל העצות מה עושים בכל מצב בשביל לא להיכשל, כן. אפשר עם הלשון לעשות דברים טובים, למשל; 'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי שְׁבִיעִי שַׁבָּת'...

- שבת שלום וחג שמח!