מה הנוסחא לזכות ליראת שמים?

- - - לא מוגה! - - - 

אנטיגנוס,

איש סוחו אומר,

אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב

על מנת לקבל פרס,

אלא היוו כעבדים המשמשים את הרב

שלא על מנת לקבל פרס,

והוא חותם את דבריו ואומר, ויהי מורא שמים עליכם.

זאת אומרת,

יש לנו קודם כל פה את הנוסחה איך לזכות ליראת שמיים.

איך זוכים ליראת שמיים?

כשאדם עושה לא על מנת לקבל פרס.

זה א' ב' ביהדות, כל שכן בחינוך.

אם כן,

נשים לב שיש הבדל בין פרס לבין שכר.

אנטיגנוס

לא אומר שאין שכר, חלילה.

כתוב שבזה טעו תלמידיו, צדוק ובייטוס,

והגיעו לידי כפירה,

הגיעו למה שהגיעו,

בגלל שטעו,

והבינו שחלילה אין שכר.

אבל אם נדייק בלשונו של אנטיגנוס,

הוא לא אמר שאין שכר.

חלילה.

הרי כתוב ונאמן הוא לשלם שכר פועלתך.

אלא הכוונה שאין פרס.

מה ההבדל בין שכר לבין פרס?

שכר,

אתה מקבל על מה שמגיע לך.

עשית פעולה מסוימת,

מגיע לך על זה שכר.

פרס זה בונוס.

פרס

זה שלא סיכמתי איתך על שכר מלכתחילה.

וראיתי שאתה עושה מעשה טוב,

והחלטתי לתת לך פרס.

אבל שימו לב,

פה בא אנטיגנוס ואומר שזה אסור להיות על מנת.

מה זאת אומרת?

אם אני מלכתחילה אומר לך, אם תעשה כך וכך,

תקבל פרס,

זה לא טוב.

כי אז הילד עושה בשביל הפרס.

לא עושה בשביל המצווה, ולא עושה בשביל להתחנך,

אלא הוא עושה בשביל הפרס.

אז זה לא אומר שלא צריך לתת פרס,

אבל אל תעשה את זה על מנת.

אתה כהורה, מה צריך לעשות?

צריך לבוא לילד,

אחרי שהוא עשה מעשה טוב, או כמה מעשים טובים.

עדיף כמה מעשים טובים.

ואז לומר לו, תדע לך שאני עקבתי אחריך בזמן האחרון.

ראיתי שעשית כך וכך מעשים טובים.

ולכן החלטתי לתת לך פרס.

כשיש מציאות כזו, מה ילד מבין?

הוא ישר קולט,

שיש לו אבא רציני.

קודם כול, הוא עוקב אחריו.

והוא בוחן את מעשיו.

והוא יודע לצ'פר.

יודע לתת פרסים.

אז בוודאי שזה מחזק את הצעד החיובי של הילד, שאומר, שמע,

יש פה מי שעוקב ומי שנותן פרסים.

יש מי שמעריך.

אז זה הבדל עצום,

הפרס הזה שאתה נותן,

מאשר פרס שאתה מתנה אותו.

לא רק זה, אתה משדר לילד עוד כמה דברים.

א', שאני לא חייב לך כלום בתור הורה.

מה שאני נותן לך

זה כשאני מחליט,

לא כשאתה דורש.

זה יכול להיות גם בגלל יכולת.

עד עכשיו לא הייתה לי אפשרות.

עכשיו יש לי אפשרות.

אני משלם לך על כמה פעמים קודמים, כמו שאומרים.

אבל זה לא תשלום, זה פרס.

אז בוודאי שזה מצד אחד מוריד את התביעות של הילד,

לא לתבוע פרסים,

ומצד שני הוא יודע שאם אבא עושה את זה בעקביות

ומדי פעם משחרר פרסים עם מילים טובות

על מעשים טובים שהוא עשה,

חשוב לציין את המעשים,

שהוא לא יחשוב שאולי אבא ככה

עושה על בערך,

אז ברגע שהוא שומע שיש את המעשים

והם חרוטים בזיכרונו של האב, או כשכתובים לו באיזשהו מקום,

אז בוודאי שהילד מבין שיש פה רצינות,

הוא יתנהג בהתאם,

כמשתלם.

אבל הוא לא עושה את זה לשם כך.

זה בונוס, זה בנוסף, זה גם.

אבל זה לא העיקר.

וזה מה שחשוב לשדר לילד.

זה לא עושה את זה.