עבודת המידות מתוך אמונה - הרב אמנון יצחק

- - - אין זו תמלול הדרשה! אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'להתעלות' באדיבות המחבר הרב שמחה אהרונוב שליט"א - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן.

עבודת המדות מתוך אמונה

המדות – בסיס ליהדות

עיקר עבודת האדם צריכה להיות על תיקון המדות הרעות משום שכל בנין היהדות והאושר והשלווה תלויים בהם. וכבר לימדנו הגאון מוילנא בספר אבן שלימה )פרק א אות ב(: אדם שלא תיקן את מדותיו הרעות למה לו חיים.

על אף שיכול להיות שאדם זה עוסק בתורה ובמצוות בהידור, בכל זאת אומר עליו הגר"א "למה לו חיים", משמע מכאן שבלי תיקון המדות אין ערך לכל הדברים האחרים.

כמעט כל הבעיות של האדם באים ממדות רעות, אדם שיבחן את הדברים היטב, יראה עד כמה זה נכון. אמנם תיקון המדות זה אחד הדברים הקשים, בספר זה אנחנו נראה בעזרת ה' דרך יותר קצרה כיצד לתקן את המדות.

בספרים מובא משל ידוע על קבוצת צבאים שהחליטו יום אחד שהם מוכרחים לכרות את כל עצי היער, ומדוע? מכיון שפעמים רבות בבורחם מפני חיות רעות המסכנות את חייהם, הם נתקלים בעצי היער ומסתכנים, לכן החליטו להוריד את כל עצי היער כדי שיוכלו לברוח בבטחה. 

התחילו הצבאים במלאכה הקשה והנה הגיע צבי זקן ואמר להם, 'טוב, אתם תכרתו את העצים שנמצאים פה, ומה תעשו עם העצים שנמצאים בהמשך היער?'

'גם אותם אנו נכרות!' ענו לו.

'והרי בינתיים, עד שתכרו את העצים שם, יחזרו ויגדלו העצים שכרתם פה, ומה תעשו אז?'

הם לא ידעו לענות.

אמר להם הצבי הזקן, אני מציע לכם שבמקום שתנסו לכרות את העצים ותעבדו על כך יומם ולילה, תקצצו את הקרניים שלכם ואז לא תתקלו בבעיה, תוכלו לברוח בבטחה וכל הדרכים יהיו פתוחות לפניכם.

זהו המשל, והנמשל – המדות הרעות הם כמו קרניים שיש לאדם שמסבכים את חייו וגורמים לו לתקלות רבות, כשאדם ישכיל לתקן את מדותיו הרעות, את מידת הכעס, הקנאה, הגאווה, הוא יוכל לחיות באמת חיים מאושרים!

הדרך לתיקון המדות הרעות

תיקון המדות הוא אחד הדברים הקשים ביותר. וכעת נתמקד במעט דרכים קלות ליישום, אם נתמיד בהם.

אם נתמקד בשתי אמרות של חז"ל, נאמין בהם היטב, נצמד אליהם ונחיה אותם, נוכל בעזרת ה' בקלות לתקן את המדות הרעות.

מאמר א' – הגמרא במסכת חולין )דף ז ע"ב( אומרת - אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שלא גוזרים עליו מלמעלה.

זאת אומרת ששום פעולה בעולם שעושים לאדם, בין טוב ובין למוטב, לא קורה בלי גזירת ה'.

אדם שיאמין ויחיה אותם שכל מה שקורה לו באופן אישי, שזה רצון ה' וזה ממנו יתברך, הוא יסתכל על כל הדברים בצורה אחרת לגמרי.

משל למה הדבר דומה. אדם בא לחבירו ומכה על גבו, החבר מתמלא בכעס, 'מה זאת אומרת? מי זה החוצפן הזה שמכה אותי?', הוא מתכונן להחזיר לו מנה אחת אפיים, והנה כשמסתובב הוא רואה את חבירו שלא פגש במשך שנים, הם מתחבקים ומתנשקים ומתרגשים לראות אחד את השני.

נתבונן. מה קרה כאן? הרי רגע קודם לכן הוא כעס מאוד, וכעת הוא שמח ומחייך? המכה שקיבל היא אותה מכה, ומה השתנה?

אלא, אחרי שהאדם יודע מי זה שנתן לו את המכה – הכל משתנה! אם זה חבר שלא ראה אותו שנים, כבר המכה מתגמדת ואינה כואבת! 

אם נדע ונאמין שמי שעומד מאחורי הניסיון שבא על האדם, זה לא פחות ולא יותר אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו שכולו טוב – אנחנו נסתכל על הדברים בצורה אחרת לגמרי.

עלינו להאמין ולהתחזק בזה יום יום, זוהי עבודת חיים, להפנימו בליבנו תמיד שמי שנותן לנו את הניסיון זה הקב"ה, ועצם הידיעה הזו מחזקת את האדם לקבל את הניסיון ברוח טובה.

 הכל לטובה

מאמר שני – השולחן ערוך מביא להלכה את מאמר חז"ל )ברכות ס ע"ב(: "לעולם ירגיל אדם את לשונו לומר 'כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד' )סימן ר"ל סעיף ה'(.

כל מה שעושה הקב"ה, הוא עושה זאת לטובה. אם באמת נאמין שזה לטובה, ממילא נקבל את הניסיון ברוח טובה, לא נכעס ולא נקפיד! 

האם פעם ראינו אדם שמקבל מתנה והוא כועס? אדם שכועס מניסיון שבא אליו, זאת אומרת שהוא אינו מספיק מאמין שהניסיון מאת ה', או שאינו מאמין שזה לטובתו, אך אם באמת היה מאמין שזה מאת ה', וזה לטובה, הוא לא היה כועס, כדוגמת אותו אדם שנותנים לו מתנה שהוא לא יכעס!

 עקירת מידת הכעס

כדי לתקן את המדות ולעקור את מידת הכעס, עלינו ללמוד לראות את הטוב שבכל דבר. אחרת, לא נוכל למגר לגמרי את מידת הכעס החמורה. 

גם אם אדם יעבוד על עצמו, וברגע שיגיע לו ניסיון הוא יתאפק ולא יכעס, הוא יצליח לעשות זאת בפעם הראשונה, השניה ואולי גם השלישית, אך לבסוף זה יתפרץ.

זה לא נקרא לעקור את מידת הכעס מהלב, רק אם אנחנו נעבוד ונשריש בליבנו את שתי האמרות של חז"ל, שכל דבר שקורה לאדם זה בהשגחה פרטית – כך הקב"ה רצה, וכל מה שעושה ה' זה לטובה, רק כך נוכל לעקור את מידת הכעס ולא להכניסה כלל ועיקר לליבנו!

ויתירה מזו, אדם שחי את הדברים הנ"ל ועובד על זה, לא רק שלא יכעס מהניסיונות, אלא ישמח בהם, הוא ישמח בקשיים מפני שזה באמת טוב בשבילו! וכמו אדם שמקבל מתנה ושמח בה.

 קביעת מדרגת האדם לעתיד לבוא

החפץ חיים זצ"ל אומר: "מדרגת האדם תקבע לעתיד לבוא כפי איך שהוא קיבל את מאורעותיו בסבר פנים יפות בעולם הזה".

כולנו יודעים שלעתיד לבוא קובעים לאדם לאיזו מדרגה הגיע. אם עד היום חשבנו שהקביעה היא אולי על פי איך שהוא מתפלל בכוונה, או על פי איך שהוא לומד, וכן על זה הדרך.

אבל החפץ חיים מלמד אותנו שהמדרגה של האדם לעתיד לבוא נקבעת כפי איך שהוא קיבל כל מאורע ומאורע שקרה לו!

זאת אומרת שיכול להיות אדם פשוט שקרה לו מקרה של הפסד וכדומה, ולעומתו תלמיד חכם קרה לו את אותו מקרה, ובשמים בוחנים כל אחד ואחד כיצד קיבל את אותו מאורע.

יתכן שאותו אדם פשוט קיבל זאת ברוח טובה, באמונה שלימה, האמין שהכל מאת ה' וזה לטובה, וקיבל זאת באהבה גמורה.

ואילו התלמיד חכם לא קיבל זאת ברוח טובה, אלא היה סר וזעף, וכעס על ההפסד שקרה לו.

האדם הפשוט שקיבל את המאורע בעין טובה, באמונה ובשמחה, מדרגתו גבוה יותר מאותו תלמיד חכם! כך אומר לנו החפץ חיים.

וההסבר לזה הוא, כיון שתכלית כל עבודת ה', קיום המצוות ולימוד התורה, זה להגיע לאמונה בהקב"ה, זה התכלית! שנאמר כל מצותיך אמונה תהלים קיט, פו(, כל מצוה שמקיימים וכל לימוד תורה שלומדים צריך לקרב את האדם יותר להקב"ה, ולגרום לו יותר ויותר להאמין שהכל נעשה בהשגחה פרטית, הכל מאיתו יתברך והכל לטובה!

אותו אדם פשוט שהגיע לאמונה הזו עוד לפני התלמיד חכם, הוא הגיע ליעד מהר יותר, ולכן מדרגתו יותר גבוהה!

 קבלת מתנות בעולם הזה

אדם שעומד בניסיונות ומקבל את כל מאורעותיו באהבה, אינו מקבל שכרו רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה.

ששמעי בן גרא קיללו קללה נמרצת, בזמן שדוד היה מלך ישראל, גם אדם פשוט לא יכול היה לסבול מילים כאלו קשות ונוראיות, ודוד, שהיה מלך ישראל, הורה לעבדיו שרצו להרוג את שמעי מדין מורד במלכות, שלא יעשו כן, 'אל תפגעו בו, אמנם צריך להרוג אותו, אך לא כעת!'.

ולמה לא כעת? כיון שאם יהרגו אותו כעת זה יראה שעושים זאת בגלל שנפגעתי ממנו, ואילו אני, אומר דוד המלך, לא נפגעתי ממנו כלל! ה' אמר לו קלל! הקב"ה שלח אותו לקלל, ולכן איני נפגע ממנו כלל!

והנה ידוע שדוד המלך רצה להיות רגל רביעית במרכבה, אך הקב"ה אמר לו שאינו יכול לתת לו זאת, בשונה מהאבות הקדושים, כיון שאת האבות הוא ניסה, ואילו את דוד המלך הוא לא ניסה עדיין.

אם כך אמר דוד המלך להקב"ה, "'תנסה אותי! בחנני ה'ונסני תהלים כו, ב, ובאמת הקב"ה ניסה אותו בניסיון בת שבע ודוד, כפי מדרגתו, לא עמד בניסיון ולא זכה להיות רגל רביעית במרכבה, כיון שבבחינה מסוימת דבריו של דוד היו נשמעים כיוהרה, שמבקש מהקב"ה שינסה אותו. 

אולם כאשר שמעי בן גרא קיללו קללה נמרצת ודוד המלך עמד בניסיון הקשה וקיבל את הדברים באהבה והאמין באמונה שלימה שלא הוא זה שביזה אותו, אלא ה' אמר לו קלל, באותו רגע הודיע לו הקב"ה שהוא זוכה להיות רגל רביעית במרכבה.

זהו כוחו של עמידה בניסיון!

 עמידה בניסיון – יותר מברכת צדיק

ישנו מעשה ידוע שרבים מכירים אותו, עם אברך שבמשך שבע עשרה שנה לא זכה לפרי בטן, והיה מגיע בכל עת למרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, ומבקש שיברך אותו. הרב היה מברך אבל הוא עדיין לא זכה לפרי בטן, והדבר חזר על עצמו מספר פעמים, עד שפעם אחת כבר לא יכול היה לעמוד בגזירה הנוראה הזו ופרץ בבכי בפני הרב, 'כבוד הרב אני מבקש, אני רוצה שהרב יגזור שאזכה לפרי בטן' 

אמר לו הרב: 'הגזירה היא קשה, איני יכול לעזור לך. אבל אם תמצא אדם שפגעו בו והוא שתק וקיבל זאת באהבה, תבקש ממנו ברכה ובעזרת ה' תזכה לפרי בטן'.

וכידוע, לאחר מספר ימים האברך נקלע לאירוע משפחתי, ושם פגעו באחד הרבנים בצורה קשה, והוא ביקש מהרב שיבליג ולא יענה ויקבל זאת באהבה. וכך היה, הרב לא ענה ובירך את אותו יהודי שיזכה לפרי בטן. ואכן לאחר שנה זכה לפרי בטן.

נתבונן. מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שברכותיו לא שוות ריקם, אמר במקרה הנ"ל שאינו יכול לעזור, ומי בכל זאת כן יכול לעזור? אדם שפגעו בו והוא עמד בניסיון!

זאת אומרת שאדם ששולחים לו ניסיון והוא מקבלו באהבה, הוא זוכה להגיע לדרגות גבוהות מאוד, עד כדי כך שמברך וברכותיו מתקבלות! איזו מתנה נפלאה זו!

יש לך ניסיון של כעס? תחשוב שקיבלת כעת מתנה עצומה לתפס למדרגות גבוהות - באפשרותך להתפלל ולבקש, או לכעוס ולהתרגז. 

כשאנחנו באמת נאמין בשני האמרות שאמרנו לעיל, נשים זאת בליבנו ונפנים אותם, יוקל עלינו לעמוד בכל הניסיונות, ולא נכניס שום כעס וקפידה בליבנו על שום אדם!

כולנו יודעים את שתי האמרות הללו ואומרים אותם, אלא שאיננו מחדירים אותם מספיק ללב, בעלינו לשבח אנו אומרים: 'וידעת היום והשבות אל לבבך' דברים ד, לט, לא מספיק רק הידיעה, הרבה פעמים אנו יודעים דברים ולא מיישמים אותה הלכה למעשה, אלא צריך גם את השבת הדברים ללב! 

עלינו לשנן את הדברים ולחשוב היטב עד כמה דברים אלו הם חשובים ועלינו לעבוד עליהם יום יום, שעה שעה. 

זוהי עבודת חיים, יצר הרע יודע את חשיבות הדבר ושזה העיקר, ולכן מנסה כל יום מחדש להפיל את האדם בזה. אך אם נזכור תמיד שכל מאורע שקורה איתנו זה מאיתו יתברך, וזה לטובה, נוכל לעקור מליבנו את כל המדות הרעות שיש לאדם!

"טוב ה' לכל"

בשירת הבריאה, שר העקרב לפני הקב"ה "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" תהילים קמה, ט, מדוע דווקא העקרב שר את השירה הזו? 

העקרב, עיקר תפקידו הוא להיות שליח משמים להמית את האדם שחייב מיתה.

העקרב התלונן לפני הקב"ה: 'ריבונו של עולם, איני עומד בתפקיד הזה, אולי אותו אדם שאני צריך להרוג הוא אדם צעיר עם ילדים, המצפון לא נותן לי, ריבונו של עולם, בבקשה תחליף את תפקידי..'

אמר לו הקב"ה: 'זה התפקיד שלך ולא אחליף אותו, אבל מהיום אתה תדע את הטעם והסיבה מדוע גוזרים על האדם את הגזירה הזו שתקיש ותהרוג אותו'.

ולכן דווקא העקרב שהוא יודע בשביל מה גזרו את אותו גזירה על האדם, דווקא הוא פורץ בשירה " טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" על אף שהוא הקיש והמית, הוא יודע שזה הכל חסד וטובה לאדם, וכל הגזירה הזו מלאה חסד ורחמים של הקב"ה!

אנחנו שלא רואים זאת, קשה לנו לקבל את הדברים באהבה, אבל העקרבשרואה את כל התמונה, הוא פורץ בשירה והודאה לה' "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" 

 "לא תיקום ולא תיטור"

ישנם מצוות בתורה שהם לכאורה אינם מובנות, התורה מצווה אותנו "לֹא תיקום ולא תיטור את בני עמך" ויקרא יט, יח.

לדוגמא - אדם זקוק לסכום כסף ומבקש מחבירו הלוואה, הוא יודע שלחבירו יש כרגע את הכסף ואף הרבה יותר מזה, ובכל זאת החבר לא מוכן להלוואות והוא אפילו לא מנמק את סיבת סירובו.

והנה למחרת מגיע אותו חבר, ומבקש הלוואה על אותו סכום, אומרתהתורה "לֹא תיקום ולא תיטור את בני עמך" - תן לו את הלוואה ואל תמנע זאת ממנו!

ולכאורה לא מובן, היכן ההיגיון שבדבר, הרי הוא לא היה מוכן להתאמץ ולתת בשבילי, ולמה שאני אתן לו?

יתירה מזו, התורה מצוה גם "לא תיטור" – לא לשמור את זה אפילו בלב.

ולכאורה ישאל האדם, 'מה, אני מלאך? מה זאת אומרת לא לשמור בלב, הרי אני יודע שהוא יכול לעזור לי ולא עזר לי, וכעת שהוא צריך עזרה, אני צריך לעזור לו ואף לא לשמור בלב את מה שעשה לי'? איפה ההגיון שבדבר?

אלא הביאור בזה הוא כפי שהזכרנו לעיל, אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם לא גוזרים עליו מלמעלה, וממילא לא שייך לומר שהוא לא רצה לתת לך, בלי שמשמים הכניסו בליבו שלא יתן לך!

זה רצון ה', ואם נאמין בזה באמת, אין שום סיבה לנקום בחבר, וגם לא לשמור זאת בלב, כיון שזה מה שהקב"ה רצה, זה ניסיון לאדם ונעשה אך ורק לטובתו!

 שתיים עשרה שנים בכלא – מתנה!

זוהי עבודת החיים שלנו, להסתכל על כל המצבים, גם על המצבים הקשים ביותר, בעין של אמונה, שהכל לטובה.

כידוע יוסף הצדיק עמד בניסיון מאוד קשה, בחור צעיר מגיע למקום של מיליוני אנשים, לבד, ואינו מתפתה אחר יצרו ועומד בניסיון. 

לכאורה מגיע לו פרס עצום על עמידה איתנה בניסיון כל כך קשה, והוא אכן מקבל את הפרס, ומהו? שתיים עשרה שנים בכלא, בבור חשוך! 

כל אחד מאיתנו היה חושב לעצמו: 'זה הפרס שמגיע לו? זו תורה וזו שכרה?'

אבל האמת הוא שזה אכן היה פרס גדול עבור יוסף הצדיק. על יוסף נגזר להיות מלך מצרים בגיל שלושים שנה, והוא ירד למצרים בהיותו בן שבע עשרה שנה, ונכנס לכלא בהיותו בגיל שמונה עשרה.

אם יוסף הצדיק לא היה נכנס לכלא למשך אותם השנים, הוא היה צפוי לעמוד בניסיונות מאוד קשים, ורוב הסיכויים שלא היה מצליח לעמוד בהם, היה נופל ומפסיד את העולם הזה והעולם הבא שלו.

נתאר לעצמנו, אילו יוסף הצדיק היה בא ואומר לפני הקב"ה: 'ריבונו של עולם, יש לי עוד שתיים עשרה שנה להיות במצרים, ערוות הארץ, מקום עם ניסיונות מאוד קשים, אנא ממך, שים אותי כל השנים האלה בבור, אני מוכן לסבול בתוך הבור שתיים עשרה שנה, והעיקר שלא אכשל!'

ואז היו אומרים לו משמים: 'לא! אנחנו לא מקבלים את בקשתך! אתה צריך לעבור את כל הניסיונות בתוך ארץ מצרים ובלי להיות בבור!', כמה צער היה ליוסף הצדיק מזה?

אבל כיון שהוא עמד בניסיון הכל כך קשה, משמים העניקו לו פרס ומתנה – כעת הוא יקבל שמירה עשרים וארבע שעות ביממה, הוא יהיה בכלא, בבור, ולא יהיה לו שום אפשרות לחטוא!

אם עד היום הסתכלנו על כך כדבר רע וכעונש נוראי, בפרט לאדם שעשה כזה מעשה טוב ונעלה, הרי לנו כעת שלא רק שזה לא נעשה בשביל להעניש את יוסף הצדיק, אלא זה היה עבורו כמתנה עצומה, להינצל מכל הניסיונות הקשים ולבסוף להיות מלך מצרים!

 מעין עולם הבא

ומכאן עלינו ללמוד, שעד כמה שהדברים נראים לנו קשים וכואבים, עלינו להאמין באמונה שלימה ותמימה שזה מאיתו יתברך ונעשה לנו לטובה.

רבי נחמן מברסלב זצ"ל אומר, שאדם שהוא באמת מאמין באמונה שלימה ותמימה שהכל נעשה לטובה, ולא רק שמאמין אלא מפנים זאת חזק בליבו וחי אותם, הרי שהוא חי בעולם הזה מעין עולם הבא!

יש לנו אפשרות לחיות פשוט בגן עדן – בעולם הזה, אם נצליח להפנים בליבנו ולעבוד על כך יום יום שהכל נעשה בהשגחה פרטית והכל לטובה, אנו נשמח מכל מה שקורה אלינו, לא נקפיד ונכעס על אף יהודי, אף שהזיק ופגע בנו, כיון שנבין שזה לא הוא – אלא הקב"ה, ונשמח בזה, כיון שנבין שהכל נעשה לטובתנו וזהו קרש מקפצה בשבילנו לעלות למדרגות גבוהות ועצומות ולזכות לטובה וברכה, בעולם הזה ובעולם הבא! 

דוגמא לדבר, שני אנשים ניגשים לרעיון עבודה. לאחד משיבים 'מצטערים, אתה לא מתאים', ולשני משיבים 'התקבלת לחודש ניסיון'. 

של מי המצב יותר טוב? ודאי של השני שנתנו לו חודש ניסיון, כיון שיש לו עוד סיכוי להתקבל לעבודה, אך לראשון שלא קיבלו אותו כלל, אין לו עוד שום סיכוי להתקבל לאותה עבודה.

וכך גם הניסיונות ששולחים לאדם בעולם הזה, זה נותן לו סיכוי להצלחות וקפיצת מדרגות בעולם הזה, אלא שעליו לדעת כיצד לקבל את הניסיון ולעמוד בו, אחרת עלול הניסיון להפיל אותו.

ברגע שידע האדם לקבל את הניסיון כראוי, באהבה ובחיבה, להאמין ולדעת שמי שעומד מאחורי כל ניסיון זה אך ורק הקב"ה בכבודו ובעצמו, והוא עושה זאת אך ורק לטובת האדם ולהצלחתו, 'כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד', אזי כל חייו של אותו אדם יהיו בתחושה טובה ובשמחה, כי גם מה שנראה לא טוב – הרי שזה טוב גמור!

אדם שמאמין בזה באמת, אף יזכה שיראו לו משמים איך הכל נעשה אך ורק לטובתו, ויתקיים בו דברי הרב, שהוא חי בעולם הזה בהרגשת מעין עולם הבא!