אמונה ובטחון | הרב אמנון יצחק

- - - אין זו תמלול הדרשה! אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'להתעלות' באדיבות המחבר הרב שמחה אהרונוב שליט"א - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן.

אמונה וביטחון - "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה"

יסוד כל התורה כולה הוא האמונה והביטחון. בא חבקוק והעמידן על אחת, "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" חבקוק ב, ד, חבקוק הנביא לקח את כל התורה כולה והעמידה על רגל אחת, והיא האמונה והביטחון תענית כד ע"א.

לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים, הם עברו ארבעים ושתיים מסעות, ובתורה נאמר "וּלְפִי הֵעָלֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.: עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ" במדבר ט, יז-יח.

התורה מתארת את המסעות, שהיו מסעות שנמשכו רק יום אחד, והיו מסעות שנמשכו יום או יומיים, היו חודש והיו גם מסעות שנמשכו במשך ַ שנה, עַל פִּי ה' יִסְעוּ - וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ!

ויש להבין עניין זה. מדוע התורה מדגישה כל כך הרבה פעמים שעם ישראל נסעו על פי ה' וחנו על פי ה'? ודאי שהענן היה על פי ה', וממילא מובן שכשבני ישראל נוסעים אחריו, הם נוסעים על פי ה'!

ועוד, מדוע המסעות נעשו בצורה לכאורה כל כך קיצונית, שישנם מסעות שהיו לילה אחד בלבד, מיד כשהגיעו היו צריכים לפרק את הציוד ולבנות את האוהלים, וכבר למחרת בבוקר הוצרכו שוב לפרק הכל בחזרה ולהמשיך הלאה, והיו מסעות ותחנות של שבוע וחודש, מדוע הקיצוניות הזאת?

ובכלל, מדוע היה צריך את כל הארבעים ושתיים מסעות הללו, מה תכליתם?

אלא, כשעם ישראל היו במצרים, הם היו במ"ט שערי טומאה, והקב"ה חפץ שיגיעו לשיא הקדושה, וכיצד מגיעים לשיא הקדושה? על ידי האמונה!

עם ישראל היה צריך לרכוש את האמונה בהקב"ה, וזאת רק על ידי שאדם הולך על פי ה' ולא שואל שאלות על הנהגתו יתברך, אלא הכל מושגח בהשגחה פרטית והכל נעשה עבורו לטובה!

לאחר יציאת עם ישראל ממצרים, חפץ הקב"ה לאמן ולחשל אותם באמונה הזאת, ולכן העביר אותם במדבר במשך ארבעים שנה, בארבעים ושתיים מסעות ובצורה כזאת משונה, כדי שיקבלו עליהם את אמונתו, עַל פִּי ה' יִסְעוּ - וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ, זה עיקר ותכלית המסעות.

"לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה"

עבודת חיינו היא להתחזק באמונה וביטחון, גם אם קורים דברים מאוד לא מובנים, אל לנו לשאול שאלות, אלא לקיים את מצוות ה' בתמימות גמורה, זוהי פסגת עבודת האדם בעולם והמדרגה שהקב"ה אוהב ביותר, בא חבקוק והעמידן על אחת – "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" חבקוק ב, ד.

הקב"ה אומר לעם ישראל, "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" ירמיה ב, ב, זהו הדבר שהקב"ה זוכר לנו, שהלכנו אחריו במדבר בתמימות ולא שאלנו שאלות!

אם היו שואלים כל אחד מאיתנו, מהו הדבר הכי גבוה ונעלה שמשמח את הקב"ה במרוצת הדורות מעם ישראל, אחד היה עונה קריעת ים סוף, השני היה עונה מעמד מתן תורה.

אבל הקב"ה אומר שהדבר הכי חשוב אצלו שהוא זוכרו כל הזמן, זה "חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" שעם ישראל הלכו אחריו במדבר בלי לשאול שאלות.

כל אלו מעם ישראל שלא האמינו ושאלו שאלות על הנהגת ה', הם מתו במכת חושך ולא זכו להיגאל, שמונים אחוז מעם ישראל לא זכו להיגאל!

מי שזוכה לגאולה, ויזכה לגאולה האחרונה, זה מי שיאמין בהשגחה פרטית, יאמין בהקב"ה שהכל מאיתו יתברך והכל לטובה.

"אין עוד מלבדו"

הדרך להגיע לאמונה והביטחון בה' בחיי היום יום, היא להיצמד לשתי מימרות שאומרים חז"ל –

מאמר א' – הגמרא במסכת חולין דף ז ע"ב אומרת - אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שלא גוזרים עליו מלמעלה.

זאת אומרת ששום פעולה בעולם שעושים לאדם, בין טוב ובין למוטב, שום דבר לא קורה בלי שה' גזר על כך.

אדם שיאמין ויחיה את זה שכל מה שקורה לו באופן אישי, כך הקב"ה רצה וזה ממנו יתברך, הוא יסתכל על כל הדברים בצורה אחרת לגמרי. 

משל למה הדבר דומה. אדם בא לחבירו ונתן לו מכה על גבו, החבר כולו מתמלא כעס וקפידה, 'מה זאת אומרת? מי זה החוצפן הזה שמכה אותי?', הוא מתכונן להחזיר לו מנה אחת אפיים, והנה כשמסתובב הוא רואה את חבירו שלא פגש במשך שנים, הם מתחבקים ומתנשקים ומתרגשים לראות אחד את השני. מה השתנה כאן, הרי המכה היא אותה מכה?

אלא, אחרי שהאדם יודע מי זה שנתן לו את המכה – הכל משתנה! אם זה חבר שלא ראה אותו שנים, כבר המכה מתגמדת ואינה כואבת! 

אם נדע ונאמין שמי שעומד מאחורי הניסיון שבא על האדם, זה לא פחות ולא יותר אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו שכולו טוב – אנחנו נסתכל על הדברים בצורה אחרת לגמרי.

עלינו להאמין ולהתחזק בזה יום יום, זוהי עבודת חיים, להכניסו בליבנו תמיד שמי שנותן לנו את הניסיון זה הקב"ה, ועצם הידיעה הזו מחזקת את האדם לקבל את הניסיון ברוח טובה.

מאמר שני – השלחן ערוך מביא להלכה את מאמר חז"ל ברכות ס ע"ב: "לעולם ירגיל אדם את לשונו לומר 'כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד' סימן ר"ל סעיף ה'.

כל מה שעושה הקב"ה, הוא עושה זאת לטובה. אם באמת נאמין שזה לטובה, ממילא נקבל את הניסיון ברוח טובה, לא נכעס ולא נקפיד!

כידוע ישנה סגולה מפורסמת של רבי חיים מוואלז'ין של אין עוד מלבדו, שרבים נושעו ממנה כשעשו אותה כראוי.

אדם שקובע בליבו שאין עוד מלבדו ואפס זולתו של הקב"ה, וישועתו יתברך היא כהרף עין, והוא יכול להושיעו ברגע אחד, האדם קובע זאת בליבו ומשנן עוד פעם ועוד פעם, ומבטל בליבו את כל הרצונות והטבעיים, אז הוא זוכה לישועות.

אמונה וביטחון – דבר אחד

כאמור לעיל, כל אחד צריך שיהיה לו אמונה וביטחון, אך מהו אמונה ומהו ביטחון? האם זה שני דברים שונים או דבר אחד?

אמונה זה דבר מאוד כללי, אמונה יכול להיות לכל אדם, אפילו אדם רחוק יכול להאמין בהקב"ה, אבל מעשיו סותרים.

דרגת האמונה של האדם תלויה בביטחון שלו, זאת אומרת שיכול להיות אדם שמאמין שאדם פלוני יכול לעזור לו, אבל הוא לא בוטח בו. ולעומת זאת יש אדם שלא רק שמאמין בחבירו, אלא הוא גם בוטח בו וסומך עליו שיעזור לו, זהו ביטחון, ביטחון הוא ביטוי לאמונה, ככל שלב האדם בטוח יותר בהקב"ה, כך זה מראה שאמונתו בו חזקה.

אדם שנמצא חלילה בצרה מסויימת, ככל שהוא יותר יבטח בהקב"ה שבידו הכל וברגע אחד הוא יכול לשנות את הדין והגזירה, הרי שבכך תתחזק אמונתו ובכח זה לבטל את אותה גזירה.

ביטחון פירושו שאדם בוטח בה' בלב שלם, מסלק מליבו כל פחד וחרדה, ומכניס בליבו שמחה שהכל מאיתו יתברך והכל נעשה איתו לטובה ולברכה. 

דומה הדבר לאדם שהודיעו לו שהוא צריך לעמוד למשפט, הוא ירא וחרד וחושש מה יפסק דינו, אך כמה רגעים לפני המשפט, ניגש אליו השופט ולוחש באוזנו שיוציא אותו זכאי.

אותו אדם כבר אינו מתוח ולחוץ, אלא הוא בטוח ושמח, כיון שיודע שיצא זכאי בדין. זהו הביטחון החזק המביא לידי אמונה.

"בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ"

הדרך להגיע לביטחון הזה, הוא על ידי שמאמינים באמונה שלימה שהכל נעשה בהשגחתו של הקב"ה, כל הטבע בידיים של הקב"ה, וברגע אחד הוא יכול להושיע, ככל שנאמין בזה יותר, כך יתחזק ליבנו בביטחון, ובכח הביטחון הזה להושיע את האדם מכל הצרות.

רבינו יונה כותב בספר משלי פרק ג' פסוק ו' על דברי שלמה המלך: " בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ" שעל האדם לבטוח בה' יתברך בכל דבר ודבר שעושה, יבטח בה' ויתפלל אליו שיצליחו באותו דבר.

בדרך כלל אנשים בוטחים ומתחזקים באמונה בהקב"ה בדברים גדולים, אדם נמצא בלב הים, מי יכול להצילו? רק הקב"ה, ולכן הוא בוטח בו יתברך שיצא משם בשלום.

אדם נמצא במלחמה, מוקף באויבים, הוא מאמין ובוטח בהקב"ה שיציל אותו.

אולם זהו לא מבחן האמונה האמיתי, כיון שבמצבים כאלו גם האדם הרחוק יאמין, שהרי אין לו מישהו אחר לבטוח בו שיציל אותו.

עיקר האמונה והביטחון צריך להיות בדברים הקטנים, בהם כל אחד מרגיש שהוא יכול להסתדר לבד, וכביכול לא צריך את הקב"ה לדבר זה, אינו צריך לבטוח בו ולא להתפלל אליו, שהרי גם אם יכשל בדבר, הנזק וההפסד אינם גדולים, אולם דווקא במקרים אלו נבחנת אמונתו של האדם.

על האדם להאמין שגם בדברים הקטנים, אם הקב"ה לא יעזור לו, הוא לא יצליח! ולכן גם בדברים אלו על האדם לבטוח, לייחל ולהתפלל לה' יתברך שיצליח אותו!

מרן החיד"א כותב שכל אדם צריך להתפלל על פרנסתו בכל יום. ודבר זה הוא אפילו לעשירים שיש להם פרנסה ברווח, ולמה? 

כיון שאם לא יתפלל על כך, יכנס בליבו הרגשה כאילו הוא יכול להסתדר לבד, ולכן הוא צריך להתפלל על כך בכל יום כדי להאמין ולהראות להקב"ה שבלעדיו הוא לא יכול להסתדר, ובלעדיו לא יהיה לו פרנסה.

מדרגת האדם לעתיד לבוא

החפץ חיים כותב שלעתיד לבוא תקבע מדרגת האדם כפי איך שקיבל את כל מאורעותיו בסבר פנים יפות.

בכל מקרה שקורה לאדם, עליו להאמין שהוא מאיתו יתברך, ולקבל זאת בעין טובה, כיון שהקב"ה עושה את הכל לטובה.

יכול להיות אדם גדול שקרה לו איזה מקרה של הפסד, והוא לא קיבל  זאת בספר פנים יפות, אלא היה סר וזעף, 'אוף, למה זה קרה לי', הוא כועס ומקפיד ולא מקבל זאת ברוח טובה.

ולעומתו יכול להיות אדם פשוט שקרה לו את אותו מקרה, אך הוא קיבל זאת ברוח טובה, 'ה' נתן וה' לקח, ככה ה' רצה, ואני מקבל זאת באהבה. ודאי שזה לטובתי ולהצלחתי!'

מדרגתו של אותו אדם פשוט תהיה יותר גבוהה מאותו אדם גדול שלא קיבל את המאורעות שלו בסבר פנים יפות.

ומדוע? כיון שכל תכלית עבודת ה' ולימוד התורה שלנו, הוא להביא את האדם למדרגות גבוהות באמונה בהקב"ה, שנאמר תהילים קיט, פו "כָּל מִצְו‍ֹתֶיךָ אֱמוּנָה" כל מצוה שאדם עושה צריכה לקרב אותו להקב"ה, ולהאמין בהשגחתו הפרטית, זהו התכלית של המצוות.

ולכן יכול להיות אדם גדול שלא הגיע לדרגה הזו, ואילו אדם פשוט ממנו שהגיע לדרגה זו, והוא בעצם הגיע לתכלית, ולכך מעלתו בשמים גדולה יותר.

ואם יאמר האדם, אם כך כל היום אעבוד על אמונה שלי, ובשביל מה אלמד תורה?

הדבר אינו נכון, כיון שהתורה נותנת לאדם כלים ויכולת להגיע לאותה אמונה, אך אליבא דאמת, אותו אחד שלא למד והגיע לדרגת אמונה זו, מעלתו גדולה יותר!

כפי שאמר החפץ חיים, מדרגת האמונה הגבוהה ביותר זה להאמין שכל מאורע שקורה לאדם, הוא מאיתו יתברך, ולקבל זאת באהבה, להאמין ולבטוח ששום אדם בעולם לא יכול להרע או להטיב לו מבלעדי גזירתו יתברך, ובכך זוכה לחיי אושר ושלווה כבר בעולם הזה.

רבי נחמן מברסלב רגיל היה לומר, שאדם שמאמין שהכל לטובה, ומפנים זאת היטב בליבו וחי את האמונה הזאת בכל דבר שקורה לו, הרי שהוא חי בעולם הזה מעין עולם הבא!

כל אחד רוצה לחיות חיים מאושרים ולחיות בגן עדן בעולם הזה, וזאת באמצעות החיזוק באמונה והביטחון. יש אדם שכשקורה לו איזה דבר, הוא לא נרדם בלילות מרוב צער ועוגמת נפש, ואילו האדם המאמין הוא לא רק שנרדם בלילה, אלא הוא שמח ומאמין שהקב"ה עושה לו זאת לטובה וזוהי מתנה עבורו.

על האדם לבחון את עצמו, אם איבד למשל סכום כסף, יש אדם שבמשך שבוע ימים הוא לא רגוע מאותו מקרה, ויש אדם אחר שלאחר יומיים הוא ירגע, ואדם אחר לאחר יום אחד, ואדם נוסף לאחר שעתיים, ויש אדם שמיד כשנודע לו המקרה – הוא מתמלא באמונה וביטחון בה' יתברך, שזה בהשגחה פרטית והעולם לא מתנהל מאליו, וודאי שהקב"ה עושה את זה לטובתי ולהצלחתי ואני מקבל זאת באהבה!

זהו מבחן האמונה! על כל צרה ובעיה שלא תבוא, תוך כמה זמן האדם מקבל זאת ברוח טובה, ככל שיקבל זאת מהר יותר הרי שאמונתו גבוהה וחזקה יותר, וככל שמקבל זאת לאחר זמן, הרי שדרגת אמונתו פחות גבוהה.

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ"

כשעם ישראל יצאו ממצרים והגיעו על שפת הים, הם נכנסו לפחד גדול מאוד, הים לפניהם ומצרים מאחוריהם, משה רבינו עמד בתפילה לפני הקב"ה, שהרי מה יש לו לעשות, אין לו לא צבא ולא טנקים ונשק, ומה יש כבר ליהודי לעשות כשנמצא בעת צרה? להתפלל!

אך הקב"ה באותה שעה אמר לו: "מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" שמות יד, טו. 

שואל האור החיים הקדוש מה זאת אומרת "מַה תִּצְעַק אֵלָי" הרי מה יכול יהודי לעשות בעת צרה אם לא להתפלל? ואם תאמר שמשה רבינו התפלל יותר מידי, הרי אדרבה אדם צריך להרבות בתפילה ולהמשיך להתפלל עד שיראה ישועתו, ומהי הטענה על משה רבינו שהתפלל?

וכידוע מדרגת התפילה גבוהה מאוד ובכוחה לבטל דינים עצומים, ומעל התפילה היא דרגת הצעקה, וכדברי הגמרא ראש השנה טז ע"א שיפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין ובין לאחר גזר דין, אדם שצועק להקב"ה הוא מבטל דינים רבים.

וכאן, לא רק שהייתה תפילה, אלא הייתה גם צעקה להקב"ה, משה רבינו צועק להקב"ה, ובכל זאת עדיין אחרי הצעקה הקב"ה אומר לו "מַה תִּצְעַק אֵלָי"?

אלא כשעם ישראל עמדו על הים, באו מלאכי השרת וקטרגו, שלא מגיע לישראל שיקרע הים בעבורם, הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, ועל סמך מה מגיע להם נס כה גדול?

מידת הדין באותה שעה הייתה קשה מאוד, ובמידת הדין קשה כזו אפילו תפילה אין בכחה לעזור, וגם צעקה לא, ומה כן יכול לעזור? רק האמונה והביטחון בהקב"ה שיעשה להם נס.

וזה מה שאמר הקב"ה למשה רבינו, "מַה תִּצְעַק אֵלָי" מידת הדין קשה והצעקה לא תעזור, אין לכם לשאול שאלות אלא "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" תכנסו לתוך הים ובכח האמונה והביטחון הזו תיוושעו!

מכאן רואים שאדם שבאמת מאמין בהקב"ה ובוטח בו, הוא יכול לבטל דינים יותר מתפילה וצעקה!

בספר אמונה והשגחה מביא בשם הבעל שם טוב זצ"ל, פעמים שאדם נמצא בבעיה וצרה מסויימת, בזמן הזה אין לו להתפלל ולצעוק, אלא ישב במקומו וישתדל כמה שיותר להכניס בליבו אמונה וביטחון בהקב"ה, שהוא כל יכול ואין עוד מלבדו ואפס זולתו, ישנן זאת שוב ושוב ויבטל בליבו את כל הכוחות, הנסיבות והטבע, וכך יכול לבטל הדינים הקשים מעל עצמו.

תיקון לדור האחרון

זהו כוחה העצום של האמונה והביטחון, וזהו לא רק כח עצום, אלא התיקון של הדור האחרון!

וכמו שממצרים יצאו רק אלו שהייתה אמונתם חזקה בה' יתברך, ושמונים אחוז שאמונתם לא הייתה חזקה לא זכו להיגאל, כך גם בגאולה האחרונה, רק מי שאמנתו תהיה חזקה מאוד בה' יתברך, הוא יזכה להיגאל.

אנו נמצאים בחבלי משיח, הקב"ה מותח חבל מקצה עולם עד קצה השני ומנערו בחוזק, מי שנופל נופל, אך מי שמחזיק חזק הוא ינצל ויגאל!

זאת אומרת שיהיו ניסיונות קשים מאוד של אמונה לפני הגאולה, עד כדי כך שכותב רבי אהרון ראטה שלפני הגאולה הניסיונות יהיו כמו לעלות על קיר חלק, בלי סולמות ומדרגות, ניסיונות קשים שאין שום היגיון שאפשר לעמוד בהם, כשם שאין היגיון לעלות על קיר חלק.

עלינו לקחת את ההיגיון ולזרוק אותו הצידה, להאמין באמונה שלימה ותמימה בהשגחתו הפרטית של הקב"ה, ושכל מה שעושה עם האדם הוא לטובה ולברכה, אדם שיחיה כך, יזכה לראות בגאולה השלימה.

אמונה הוא מלשון אמון, אדם צריך להתאמן באמונה, עוד פעם ועוד פעם, היצר הרע מנסה תמיד להפיל את האדם בזה, יכול להיות אדם שהיום התחזק באמונה וקיבל באהבה, ואילו למחרת נופל בדבר קטן, על האמונה צריך להתאמן יום יום, זוהי עבודת חיים, שכל מה שקורה לאדם, מיד הוא מתחזק באמונה וביטחון שזה נעשה עמו בהשגחה פרטית, הקב"ה נמצא איתו בכל צעד ושאל, ודבר זה נעשה עמו לטובה.

כשאדם מרגיל את עצמו באמונה הזאת יום יום, ומתחיל מהדברים הקטנים, גם כשיגיעו ניסיונות קשים הוא יוכל לעמוד בהם ולעבור אותם, אבל אדם שלא ירגיל את עצמו באמונה, הוא לא יוכל לעמוד באותם ניסיונות.

וכשאדם חדור באמונה בה' יתברך, הרי שגם מדותיו משתנות לטובה, הוא אינו כועס ורוגז על חבירו, כי יודע שהכל נעשה מאיתו יתברך, ונעשה אך ורק לטובתו.