מצוות צריכות כוונה - חלק מג' | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום יהיה לרפואה לכל קהילות קפס בארץ ובעולם,

קיץ בריא.

אנחנו ממשיכים

פרק אחרון,

מ״ג, מצוות צריכות כוונה.

אנחנו בחלק של המעשים.

הגאון רבי יהודה זאב סגל, זכר צדיק וברכה,

היה מגיע לישיבה בערב שבת אחר הצהריים,

זמן רב לפני תחילת התפילה.

תקופה מסוימת עובדי התחזוקה שטפו את רצפת בית המדרש והניחו הרטובה.

לא החזירו את השולחנות למקומות.

וראש הישיבה בבגדי השבת היה מחזיר את השולחנות למקומם

בשמחה ובמרץ,

שהוא לוחש לכבוד שבת קודש,

לכבוד שבת קודש תוך כדי עבודה.

והוא גם העיר על כך שמלבד קיום מצוות קיבוץ שבת,

הוא זכה לקיים מצוות חסד עם תלמידיו.

ועוד, ואהבת לרעך כמוך ונושא בעולם חברו, ועוד ועוד ועוד.

ואמרנו, כשהביא מישהו לגאון הצדיק,

רבי יהודה זאב סגל, עת במתנה,

אז גם הוא היה כותב עמלק ומוחק,

כדי לחנוך את העת בקיום מצוות

מחיית עמלק.

ועוד, היה מכבה בישיבה מדי יום טהורות שנשארו דלוקים,

או באיזה בית שהיה רואה שנשאר דלוק, היה מצלצל ומזכיר לבעלי הבית לכבוד,

כדי לקיים מצוות השבת אבדה,

והיה מכוון במצווה זו.

וכאשר היה עוסק בפעולות פשוטות כמו,

חוץ מכבודכם,

שריחת הנעל,

אז הוא לא הציח דעתו מן העובדה שהוא מקיים הלכה,

לקשור קודם את השמאלית ואחר כך את הימנית,

וגם היה מפרש בפיו גם את העבירות

שהוא מונע את עצמו מהן.

פעם, כשהוא היה באנגליה

באחת השבתות בבורנמוט,

באנגליה, התכונן לצאת מן החצר,

הוא אמר, עתה אני נמנע מלטלטל,

כיוון שבאזור זה הנחרו.

ובשבת,

כשלא היה ניתן להוריד חפץ מן השולחן משום מוקצה,

היה אומר, אני רוצה להסיר את החפץ מן השולחן,

אך מחמת איסור מוקצה איני עושה כן.

אז ככה הוא היה מקיים מצוות כל הזמן.

וכשהיה נוגע במזוזה כשנכנס לחדר,

היה מתבונן באהבת השם בייחודו, כמובן הרמב״ם.

ואפילו כשמיהר לעבור מחדר לחדר לענות לטלפון,

היה שואג כדי

לקיים את העניין הזה.

אתם שומעים? בין חדר לחדר.

גם, עוד פעם,

וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך,

וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך,

ושמע ישראל השם אלוקינו השם אחד.

כעבד נאמן השם היה מתבונן בכל מצווה הבאה לידו,

איזה מצוות עוד כלולות במצווה זו?

אנחנו למדנו כבר שבכל מצווה יש קשר לתרי״ג מצוות,

בכל המצוות הכלולות בה.

כשהיה עוזר להורים התבונן שמלבד כיבוד אב ואם יש גם מצוות גמילות חסד.

בביקור חולה היה רואה שיש בזה ביקור חולים, וגם ואהבת לרעך כמוך.

אנחנו כבר מכירים הרבה מצוות יותר מזה, נכון?

פעם הוא התכונן לצאת לחתונה של תלמיד,

ושאל מישהו לאן אנחנו הולכים כעת.

אותו בן אדם לא הבין את השאלה,

הוא אומר לו, הולכים לחתונה.

הוא אומר לו, לא לזה התכוונתי,

אנחנו הולכים לקיים מצוות שמחת חתן בקלה.

כשהתקרבו ימי בין הזמנים,

היה מזכיר לתלמידים את החובה וההזדמנויות

הצפויות להם בבין הזמנים,

שרוב הזמן נמצאים בבית,

אפשר לקיים מצוות כיבוד הורים.

ועם פרוס החג זקוקות האימהות לעזרת הבנים,

ויש להם להציע את העזרה בנדיבות,

ולקיים כיבוד אביהם וגמילות חסדים.

אז שתי המצוות האלה ודאי יש, יש בנושא בעולם חברו, ועוד, ואהבת רעך כמוך, ועוד,

ועוד, ועוד, והלכת בדרכה,

ועוד, ועוד, ועוד, עם כל המצוות הכלולות.

בשיחות המוסר היה מעורר את התלמידים

לנצל כל הזדמנות למעשה חסד,

אפילו דברים שנראים לא משמעותיים,

והיה מראה להם דוגמה אישית,

כשהיה נוטל ידיים,

היה משאיר ספל מים מלא עבור זה שייטול אחריו,

כמו שאנחנו עושים.

מקיימים בזה מצוות, גמילות חסדים,

בהבטרה כמוך, בנושא בעולם חברו, והלכת בדרכה,

ועוד ועוד.

והגאון רבי זיידל אפשטיין, המשגיח של ישיבת תורה אור,

ששיחק עם הילדים, היה אומר שהוא לא מחלה את זמנו לריק,

אלא מקיים מצוות חסד לשמוח עם הילדים.

יריאת שמאי מופלגת הייתה לה סטייפלר, זכר צדיק לברכה,

והייתה ניכרת בתשומת לב שהקדיש לכל מצווה ומצווה.

הוא סיפר פעם

שמעל המדפים של הספרים שלו מונחים למעלה מאלף עיתים

ששכחו המבקרים במשך השנים.

רשמו את הבקשות, כי הוא לא היה שומע,

באחרית ימה כבר לא שמע.

אז היו כותבים לו פתקאות,

והיו כותבים על עיתים ושוכחים את העיתים.

פעם הציג את עצמו אחד מן המבקרים

שהוא צאצא של מחבר ספר כוכב מיעקב.

כעבור זמן חזר אותו אדם,

ושוב הציג את עצמו באותו האופן.

מיד אמר לו הסטייפלר,

יודע אתה?

לפני כמה זמן ביקר אצלי אחד מצאצאי הכוכב יעקב השאיר כאן בטעות את הצעיף שלו.

האיש חייך והשיב שידוע לו שהוא עצמו הבט את הצעיף שלו בפעם האחרונה שנסע לכאן,

אך הוא לא זכר היכן שכח זאת.

בהתלהבות הכריזה סטייפלר,

השובה סביידה!

הוא השאיר לו בחיוך

את הצעיף לבעלה.

במשך ימי השבעה של פטירתו של הסטייפלר, זכר צדיק וברכה,

ביקרו אצל הרב קנייבסקי, זכר צדיק וברכה.

אנשי הצוות הרפואי שטיפלו באביו

במסירות מיוחדת בשבועות האחרונים לחייו.

רב חיים סיפר להם סיפור

ששמע מהצדיק,

רבי אליהו דושניצר,

כאשר ביקר במינסק

פגש רוקח שהיה יהודי שומר תורה ומצוות ושימש כראש החברה קדישה,

והיה גם ראש הקרן להכנסת כלה

ועוד ארגוני חסד אחרים.

הוא שאל את הרוקח,

כיצד הגיע לכך שהוא עומד בראש מעשי חסד רבים כל כך?

ענה לו הרוקח,

לפני שנים רבות הייתי רחוק מאוד מדרכי התורה.

יום אחד פגשתי את החופץ חיים,

והוא שאל אותי ממה אני מתפרנס.

אמרתי לו שאני רוקח,

והוא אמר לי בדרכו הפשוטה,

כאשר אתה רוקח את התרופות ומביא אותן לחולים,

תכוון לקיים מצוות ביקור חולים

וסיוע לרפא את רעך היהודי,

ותהפוך

מעשה של צורך פרנסה למצווה יקרה.

המילים של החפץ חיים שנאמרו בכנות, בלב טהור כל כך,

השאירו בי רושם עמוק ביותר.

לאחר הפגישה הזו חזרתי לדרך התורה,

ומאז אני מתאמץ לקיים עצתו של החפץ חיים.

ברוח הדברים, או אותם הדברים, ביקש רב חיים מהרופאים

שגם הם יפנימו את מילותיו

של החפץ חיים

כדי עבודתם

שתהיה מסורה להצלת חיים.

פעם אמר הגאון רבי אברהם, פעם זכר צדיק לברכה לרופא השיניים שלו,

אני מקנא בך.

אתה עושה חסד כל היום.

אנשים באים אליך כואבים, ואתה גורם להם להרגיש טוב יותר.

אמר לו הרופא שיניים,

זה תועלת שולית של המקצוע.

אתה טועה, אמר לו הרב פעם, המקצוע שלך הוא לעשות חסד עם אנשים.

התועלת השולית זה שאתה מוציא פרנסה מזה.

וככה הוא אמר פעם למנגן בחתונה גם כן, אשריך כמה אתה זוכה למצוות,

לשמח חתן וכליו, את האורחים והכול, רק תתכוון, וזה הכול.

הכוונה העיקרית במצוות נר חנוכה.

פעם שאל תלמיד ישיבת הגאון הרב פעם, זכר צדיק וברכה,

מה הכוונות בהדלקת המנורה.

אמר לו לכוון, לקיים מצוות רבנן,

כי בלי כוונה תפסיד את עיקר המצווה,

ולא יועילו כל התפילות שתתפלל וכל הכוונות שתכוון.

פעם הלך הגאון רבי אליהו לופיאן, זכר צדיק וברכה,

ברחובות ירושלים,

מלווה ברב הגאון שלום שבדרון, זכר צדיק לברכה,

ודרכם ראו פועל יהודי מתקן את הרחוב.

אמר רבי אליהו, הבית ביהודי שקוע כל כך בקיום מצוות יישוב ארץ ישראל.

הדבר שחסר זה רק כוונה לקיים את המצווה.

אנשים מתמקדים בפרנסה ומאבדים את ערך המצווה,

והכל תלוי בכוונה.

הרב הגאון רבי שכנא זאן, זכר צדיק וברכה,

רצה פעם לעשות הטבת חלום.

אמר למטיבים

שהרב רבי ראובן גרוזובסקי, זכר צדיק וברכה,

רצה פעם לעשות הטבת חלום,

ואמר שיש דברים שבעצם אינם בכלל מצווה כלל, ואפילו לא מדרבנן.

והאדם יכול להפוך אותם למצווה דאורייתא,

כמו

הטבת חלום שהיא אפילו לא מצווה דאורייתא והוא גם לא מחויב לעשות כלל.

אינה אלא רק ליישב דעתו של החולם.

אבל כשעושים הטבת חלום למישהו, עושים ממנו חסד גדול,

ומקיימים מצווה גדולה דאורייתא של חסד.

הרי כשמדובר אפילו מצווה דאורייתא, אין כאן,

ואתה יכול לעשות

מדבר שאין בו אפילו מצווה דאורייתא.

כי אתה מתכוון לחסד.

סיפר הרב הגאון,

הבן של הרב הגאון, אברהם גניחובסקי, זכר צדיק ברכה,

שבשעת הקבורה של אחיו הבחור, רפאל יונה, זיכרונו לברכה,

נתנו לאבי ולא לכסות את הנפטר בעפר.

אמר לו האבי, באותה שעת חבל קיים מצוות עשי דאורייתא של קבורה,

כי קבור תקברנו ביום ההוא.

הגאון הצדיק רבי לוי רבי נוביץ, זכר צדיק לברכה,

מחבר ספר מעדני השולחן,

ראה פעם ילד ממתין

שמישהו יעביר אותו את הכביש. ניגש אליו ואמר לו,

דע לך, כשאתה עובר את הכביש בזהירות,

אתה מקיים מצווה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

אז בואו נקיים אותה ביחד, והעביר אותו את הכביש.

אני כל פעם אומר לכם, זכר צדיק לברכה, ואתם עונים אהבה ויראה, כי אתם זוכרים שיש מצווה לאהוב את החכמים ולירום מהם,

כמו שלמדנו.

אבל מפעם לפעם אתם צריכים להיות יותר שמחים שזכיתם לעוד מצווה, לעוד מצווה, לא לדעוך,

אלא להתעצם.

אמר הגאון,

רבי גמליאל רבי נוביץ,

אני לא יודע אם הוא חי או לא, פה כתוב שליטה.

לאחד מתלמידיו, כשאתה עומד ברמזור אדום ומחכה שיתחלף לירוק,

אל תעמוד בתל.

תחשוב, אני מקיים מצוות עשה,

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

פעם בחור הביא תל הגאון לצדיק,

רבי אליהו לופיאן, זכר צדיק וברכה,

או שאל אותו רבי אליהו, מה חשבת כשהבאת לי את הכוס?

ענה לו הבחור,

שהוא חשב בדעתו,

כשמשמשים תלמיד חכם זה כאילו מנסח יין על המזבח.

אמר לו, הכוונה הזו היא בספק, כי אולי אני לא תלמיד חכם,

אבל הכוונה הרצויה לכוון לעשיית חסד שהיא מצווה דאורייתא.

הרב ישראל גולמן, אני לא יודע מה איתו,

הרב של קהילת שערי תבונה ברמות עמאר,

לפני שהוא עונה לכל השואלים אותו,

הוא מכוון לקיים מצווה דאורייתא להורות את עם ישראל.

הגאון, רבי זונדל קרויזר, זכר צדיק לברכה,

נחלשתם, היה מנהל קופת גמ״ח

בבין הסדורים,

היה פורט

צ'קים

לכל מי שביקש ממנו,

והאנשים ניצלו את הצדקות שלו,

והרבה פעמים פרטו אצלו צ'קים ללא כיסוי.

כששאלו אותו למה הוא נותן אמון בכולם כשהוא יודע שיש חשש שהוא יפסיד את הכסף,

ענה שלפעמים עולה כסף

לעשות מצווה,

ומצוות עשיית חסד לא באה תמיד בחינם.

אתם יכולים לברך לרפוח.

שמעתי כשביקש מישהו לצלם את הרב ממטרסדורף,

זכר צדיק לברכה,

היה מסדר את בגדיו,

מייפץ קנו,

סוגר את הכפתור העליון ואומר,

הריני מכוון לקיים מצוות עשיית חסד.

למה? מצלמים אותו, רוצים לצלם אותו.

הוא נותן להם את האפשרות לצלם אותו, אז הוא עושה איתם חסד.

ויש גם מצווה להיות בצלם אלוקים.

סיפר המשגיא עד ישיבת קמניץ,

שבאחד הימים הגיעה אל הרב הגאון רבי משה אהרון שטרן,

זכר צדיק לברכה,

אישה צעירה,

אמרה שהיא סובלת מאוד, שעליה לקום כל לילה לילדים הבוכים.

וחייה מאז הלידה הפכו לרע ומרגישה שהיא על סף משבר נפשי.

כל השיחות עם

הפסוכולוגים לא מועילות למאומה.

והרב הגאון

ישב איתה והסביר לה את הזכות העצומה שנפלה בחלקה לגדל נשמה טהורה.

וצייר את האושר הגדול לכשיגדלו ילדיה להיות צדיקים.

ועוד סיפר לה

שהצדיק רבי אריה לוין, זכר צדיק ברכה,

לימד את בנותיו לומר לפני כל החתלה של תינוק,

הרי אני מכוונת לקיים מצוות גידול ילדים.

והסביר לה אם תהפכי את הטיפול בילד לערך מקודש,

הכל יהיה קל.

לא זו בלבד,

אלא שעד מהרה תמצאי את עצמך מחפשת דרכים נוספות לטפל בהם טוב יותר.

הדברים שיצאו מליבו הטהור נכנסו לליבה

והועילו לה יותר מהפסיכולוגים,

ומניע זה הפכה לאם מסורה ושמחה בחלקה.

שמעתי

שהבעל שם טוב,

הקדוש, בא פעם אחת אל פתח בית המדרש ולא רצה להיכנס.

למה אתה לא נכנס?

אמר כי המקום מלא תורה ותפילה.

כולם התפלאו?

אדרבא,

בבית קדוש כזה שהוא מלא תורה ותפילה צריך להיכנס.

אז הוא פקח את עיניהם להבין מה הכוונה.

הוא אומר, זה לא מעלה

שבית התפילה מלא תורה ותפילה,

אלא

זה אומר שהתורה והתפילה לא עלו למעלה,

הכל נשאר פה.

למה?

כי אתם לא מכוונים מה שצריך לכוון,

בדחילו, רחימו, רחימו, דחילו,

ואז הכל נשאר למטה, אז אין מקום, איפה אני אכנס?

הבנתם?

מעשי אדם בעולם הזה הם משולים לחנווני.

יש חנווני לא מסודר,

ובחנות ערבוביה,

סחורות מושלכות,

מתחת לשולחנות, דלפקים.

בהצטבעות הסחורה לא מסודרת.

מרוב רשלנות הוא לא מבדיל

בין סחורה ששוויה רב

לזו ששוויה פרוטות,

וכך הולכות ונפסדות

הסחורות לאיבוד.

לעומתו, יש חנווני, מסודר, יודע כל דבר במקומו,

יודע את המחירים, ההצטבעות מסודרות למופת,

ואצלו הכל עובר לסוחר,

גם בעבודת השם.

חכם שעיניו בראשו, מדקדק בכל המעשים,

יום,

יומיים,

שיהיו לשם שמיים.

מסדר הכל, כל המצוות בטוב טעם, בדעת, יודע לקראת מה, הוא הולך ועושה,

משלם לפועלים שכר,

חושב על המצוות ביומות תיתן שכרו,

ולא תלין, ולא תעשוק, ולא תגזול.

זוכה במצוות כל רגע.

כל פעולה קטנה וגדולה לשם שמיים.

לקיים מצוות השם.

אצלו החנות שלו, הרוחנית, מלאה כל טוב.

חבילות, חבילות סדורות

של מעשים טובים.

24 מצוות בקדיש, ועוד 24, ועוד 20 ערימות, ערימות, חבילות, חבילות.

דברים שאנשים דשים בעקבותם,

כשהוא יופיע בבית דין של מעלה, וואי, וואי, וואי, רכבות,

אוניות, מטוסים, הכל מלא מלא מלא מלא מצוות.

הכל מסודר.

24, 24, 24. לשירותים, 10, 10, 10. לזה, לזה, לכל דבר. טן, טן, טן, טן, טן, טן. בלי סוף, בלי סוף. יצרני מצוות.

הרב לופיאן, זכר צדיק ברכה,

היה המנהל הרוחני של שבעת כפר חסידים,

כשהיה הולך במשעולים של הכפר,

ראה שני אנשים נוסעים חוויות זפת,

ולידם בערה מדורה קטנה שהדליקו.

זה היה מראה פליאה,

לעבוד בזיפות כביש.

פעם עשו את זה אנשים, בידיים.

היום עושות את זה מכונות.

אבל זה היה לא מצוי, נדיר.

התבונן בהם וראה תימני עטור בסימוני,

והשני גלוי ראש, חילוני עם מכנסיים קצרות,

נראה איש זול.

ניגש המשגיח אל גלוי הראש ואמר לו, במה אתה עוסק?

הוא אמר לו, אתה לא רואה מה אני עושה.

אני עושה קצף.

אני עובד מטעם ועד הכפר בזיפות הכבישים ומשתכר ומרוויח כסף.

שאל את אליהו את היהודי התימני,

מה אתה עושה?

אז בא אל הסימונים ואמר לו, אני עושה חזן.

אמר לו, אולי תסביר לי מה הכוונה?

אז אתם עוני אישים לו, יראה כבודו רב.

הכמישה זה משמש מה עבור לאנשים רבים העברים כאן במשך כל שעות היום.

בו העם זגנים הנסרוכים בדרכו.

ועם מוהו עיתון יש עגולות עם ילודי.

וזגושה לגרורתו עגולות על שביל שלחות.

ובעיניי ראיתי אמות נתקעות עם העקלות בחול ובאבנים.

ולפעמים איש זוגן פשוט לא מסוג'ון להמשיך בדרכו מרוב גשי.

ונעשרו בוכה ממש בוכה.

ועכשיו זיכו אותי מן השמיים.

שהוועד של הכפור בו חרבי

לסלול את הכביש בזפת.

כדי שהליכות עושה בגלות.

עכשיו הם ילכו כל ממש בכפיסת הדרך.

והכוח המשיך בהגייתו התימונית העסיסית.

נו,

אז יאמר לי, כבוד הוריו,

אין בכוח חסד?

ברוך השם שאני זוכה לעשות חסד כל היום.

מתרגש המשגיח, זה משמע הדברים.

נכנס להיכל בית המדרש בישיבת כפר חסידים.

דפק על הבימה,

פנה לבחורים ואמר,

אחודה לכם חידה.

כיצד ייתכן הדבר, שני אנשים יעשו מעשה זהה,

אחד עוסק בחיי עולם והשני בחיי שעה.

ואז תיאר להם את מה שראו ושמעו אוזניו עכשיו במשעול הכפר מהתימני,

שמתכוון במעשהו לסייע לאנשים רבים החולפים במקום.

הוא עוסק כל הזמן בחיי עולם.

מפני שבאמת הוא מקיים מצווה גדולה.

אדם שאינו מעסיק את ראשו במחשבות כגון אלו,

אלא מזפת את הכבישים,

ורק כדי להרוויח כסף,

עוסק כל ימיו בחיי שעה.

זה מזפת זיפת.

מוסר השכל יש ממעשה, זה אמר המשגיח.

עד כמה הכל תלוי בכוח המחשבה.

אותו מעשה ממש,

ותראו כמה משתנית התמונה לגמרי,

לכאן ולכאן.

על כן, נשנן לעצמנו את הדברים השכם וערב,

נגביר זכויותינו,

נעצים מעשינו הטובים,

נכוון במעשינו כמו שכיוון אתם עוני בכפר חזידים.

מיום אחד עשוי לצבור הרבה זכויות ומעשים טובים.

הכוונה הופכת את הפעולות

מחיי שעה לחיי עולם.

יש הרבה מעשים שאנחנו עושים ומחויבים לעשות אותם,

ואם נלביש עליהם כוונה ראויה,

הם יימנו בין זכויותינו.

למשל, הוא אומר,

צריכים לקום לפעמים בלילה לכל התינוק הבוכה בעריסה.

אם נעשה לאינטרסים שלנו להשתיקו,

כדי שנוכל לחזור לישון, לא הרווחנו.

אם נכוון,

שנכניס לו את המוצץ,

שרוצים לסייע לו משום מצוות חסד,

או

למען טובת הראייה שתישן,

או לטובת הבעל שיישן,

שיצברו כוח ליום הבא,

הפעולה הזאת הופכת להיות קודש.

וביותר יש להתבונן בדבר,

שכן זוהי אבן פינה לכל הנהגות חיינו.

אנשים עושים אותן פעולות,

גומלי חסדים, נותני צדקה, במרחק ביניהם,

שמיים בארץ,

אחד מתכוון,

השני לא.

זה מוסר נפשו לכבוד אישי, לקריירה,

ואוסף רק נקודות ציבוריות, הולך במימונה,

לאכול מופלטות,

והרבה בתים הוא קופץ בשביל שיראו שהוא כאילו בא ומכבד, שיבחרו בו פעם הבאה.

וחבל,

כי כל המעשים האלה,

אם היה משקיע בהם קצת מחשבה,

קצת כוונה,

הכל היה משתנה.

אדם

שיש לו מכולת

יכול לכוון חסד על כל מוצר ומוצר

שהוא נותן, מסייע, מדריך, שם זה נמצא, פה זה נמצא.

זה יותר טוב, זה לא כדאי לך,

זה יותר זול.

וואי, כמה מצוות יכול לקיים.

וגם נהגים,

נהגי מוניות, אוטובוסים,

עם קצת מחשבה.

זה המעלה והייחוד של העולם שאנחנו חיים בו.

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. אין סוף מצוות, אין סוף.

אחרי מאה עשרים,

כל פעולה ופעולה, כל משימה, כל תפקיד.

יכולים להיות מעשים גדולים.

מהקטנים אנחנו יכולים לעשות גדולים.

לא רק כוונה,

איך עושים,

איך ההנהגה, איך הגישה, איך השמחה, איך הזריזות, איך הסבלנות,

איך הסבר פנים, איך תיקון המידות.

וכל פעולה של חסד,

בלי להתרגז, בלי לכעוס, בלכבד את השני, וכן הלאה.

והכול,

מתינוקות אפשר לעשות הרבה מצוות,

מזקנים אפשר הרבה מצוות, ממי לא?

מכולם אפשר לעשות, אפילו עם בעלי חיים.

בעלי חיים, צער בעלי חיים,

כן?

הגאון רבי אליהו אבא שאול, זכר צדיק וברכה.

שאביו הגאון בן ציון רבי שאול, זכר צדיק וברכה.

בעל המחברו לציון אמר לו בשעת החתונה עם ביתו של הגאון רבי יהודה מועלם,

זכר צדיק וברכה,

שיכוון גם למצוות ובו תדבק.

שהפירוש לשאת את הבת של תלמיד חכם, הרי

אי אפשר להתדבק בשם אש אוכלה,

אז איך כתוב ובו תדבק,

אלא להתדבק בתלמידי חכמים, זה נקרא ובו תדבק.

ואם אתה נושא בת של תלמיד חכם,

אתה מקיים מצוות ובו תדבק.

הגאון

רבי אהרן קוטלר, זכר צדיק וברכה,

שאם שומר העיר חושב לעצמו בשעת המלאכה שהוא עושה זאת לעזור לזולת,

לשמור עליהם מכל צרה והפסד ממון,

היה מקיים כמה מצוות בכל שעות עבודתו.

אך כאשר מלאכתו נעשית רק לקבל שכר, מאבד הזדמנות גדולה לזכות לחיי נצח מבלי לעשות שום פעולה נוספת.

למדנו שמי שאמר

שהוא מקנא בשוטרים,

כמה זכויות יש להם,

אם היו מכוונים.

ואם היו מתנהגים השוטרים עם כולם כמו עם השמאלנים,

ומתכוונים,

וואי, כמה מצוות היו להם.

אבל על כל מכה שהם נותנים,

מכת אכזרי מיותרת,

גיהני גיהנום

בברזלים של אש יכו אותם,

על כל האכזריות

כנגד הבנים של הקדוש ברוך הוא.

הגאון,

בעל תורת זרעים,

הגאון רבי אריה פומרנצ'יק, זכר צדיק לברכה,

מסר עצמו לתורת השם רמח עם הרב שסה גידר,

למד בהתמדה גדולה, ופעם הלך לרופא שיניים,

והיה צריך לשלם אלף לירות לטיפול.

אבל לא היה לו, רצה לקיים ביומו תיתן שכרו,

ולא מצא כסף בכיסיו.

הרופא אמר לו, אין צורך,

פעם אחרת, כשיהיה לך.

אמר לו, לא, תלווה לי בבקשה אלף לירות.

הלווה לו, ונתן, ואמר לו, ביומו תיתן שכרו,

ואחר כך הוא ישלם לו את זה.

תראו מה זה בשביל לקיים מצווה אחת.

תראו מה זה, איזו השתדלות, איזו חוכמה,

בשביל שלא יפסיד מצווה.

תיזהרו,

זה אוצרות שאין כדוגמתן,

ואתם יודעים שאנחנו במאזניים,

אף פעם אתה לא יודע מה המשקל שלך.

כל פעם שאתה שם עוד 24 בקדישים,

ועוד 10 בשירותים,

ועוד פה, ועוד שם, ועוד שם, וואי וואי וואי, בטוח אתה מכריע את עצמך לכף זכות.

אין סיכוי שאתה הולך לגיהנום.

תמשיכו ככה עד 120,

אתם תהיו העשירים הכי גדולים בתבל.

כל האחרים, חרטא ברטא,

יש להם כסף, יש להם זה, לא שווה גרוש.

אתם אוספים פה,

אתם יודעים מה זה, אתם אומרים על כל זכר צדיק לברכה,

אהבה ויראה, שאתם

יודעים שצריך לאהוב אותם וליראו מהם?

אתם יודעים מה זה?

כמה הם

מתפללים עליכם עכשיו למעלה, כל אלה?

הרי כתוב במפורש, זכר צדיק לברכה. איך שמזכירים את הצדיק,

צריך לברך אותו, זכר צדיק לברכה,

ולא להגיד זצל ולא חכמינו,

חזלנו וכל מיני מזלנו,

צריך להגיד חכמים זכרונם לברכה.

שהם רשעים ירכב, שם אתה יכול לקצר.

דודי, רובי וזה,

אבל זכר צדיק לברכה.

אני שמח

שאנחנו ברוך השם באיסרו חג

של חג הפסח תשפ״ג ובעזרת השם יתברך אנחנו

בימי הספירה

מתקרבים לקראת שבועות מתן תורה, חג עצרת.

זה כל הימים האלה, אומר הרמב״ן, זה כמו חול המועד.

מסוף פסח

שביעי של פסח.

עד זה יש לזה דין של חול המועד

להארה של שבת.

שבע שבתות תמימות תהיינה,

שבתות זה נקרא.

זאת אומרת, זה עניין גדול לתקן את המידות

בשביל לקבל את כל השפע.

וראיתי שברון קוטלר אמר למה מתו

24,000 תלמידים

של

רבי עקיבא בימי הספירה.

למה הם מתו?

כי זה הימים לתיקון המידות לקבל את התורה, ובלי שהכלי שלך יהיה מוכן לקבל את התורה,

אתה לא יכול.

אז הוא אומר, אבל למה?

קודם כל מדקדקים על הצדיקים כחוט השערה.

דבר שני, הרבה שלהם, רבי עקיבא אמר, ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה.

דבר שלישי,

זה מה שהוא אמר,

שהוא אמר, כיוון שרבי עקיבא היה הראש של תורה שבעל פה,

ותלמידיו היו צריכים להיות ממשיכי המסורת.

אז אם הם לא שלמים כלי מוכן לקבלת התורה במידות טובות כמו שצריך,

איך יעבירו לדור הבא?

יעבירו את זה בפחות ממה שצריך.

אז כיוון שהם לא עמדו בזה,

אז מן השמיים לקחו אותם לעולם האמת.

והם מתו

ב-32 ימים,

שזה כמניין כבוד.

בל״ג בעומר כבר לא מתו,

לכן חוגגים ושמחים בל״ג בעומר זה אחת מהסיבות.

אז ב-32 זה כבוד,

אז זה אומר שלא חלקו כבוד.

אז בימי הכבוד,

אם לא חלקו כבוד,

אז בכל ימי הכבוד

32 ימים הם מתו,

כן?

ואם אתם רוצים עוד סימן,

שכתוב בספרים,

אז בממחת הקניינים

שיש,

ממחת קניינים לתורה,

הקניין

32. אתם יודעים מה זה?

32. מה זה?

אוהבת?

תבדקו.

מכל מקום.

זה הזמן עכשיו להתכונן לקראת

חג השבועות, חג עצרת.

אז כולם נשים לב,

מצוות, נגיד, אנחנו כבר מקיימים, עכשיו צריך תיקון המידות.

כי מצוות בלי תיקון המידות זה גם בעיה.

אבל אני לא אפחיד אתכם עכשיו,

כי אנחנו סיימנו את הספר בטוב,

אז נמשיך ככה. אבל צריך לתקן את המידות.

וכמובן שצריך תמיד

לקיים את המצווה להודות לשם בכל יום.

לכן,

ה־הּ הַהַהְהְהְהְהְהְהְהָהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְהְה�

מגיעה שבת ולזכור את השבת ישמחו במהלכותך שומרי שבת וקוראי עונג שבת ישמחו במהלכותך שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת מקדשי

מקדשי

מקדשי שבת ויש עוד מצווה לשמוח בכל יום שהשם נתן לנו חיים בריאות והכל ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת

בחגל בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך

ובהיית שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח.

לפני שאני מכוון

לקיים 24 מצוות בקדיש,

אני מכוון לקיים מצוות חכמים,

רבי חנניהו אמר נשי אומר,

מסוע גודש במחוז הקוד ישראל,

ויקוח ארבונם תורה ומסווד,

שנה אמר אדונם ובסלמה על סנגו יגדיל תורה ויאד ירבו יא...