פלא יועץ - ערך 'ספר' - חלק א | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫הציב יום לעילוי נשמד נור אורה

בצלם, מנוחתה עדן.

פלא יועץ ערך ספר,

חלק א'.

ידוע שאחד מתרי״ג מצוות, זאת האחרונה בתרי״ג,

לכתוב כל אחד מישראל ספר תורה לעצמו.

ומי שחננו השם שיש יכולת בידו,

ראוי לו שלא יעבור מלקיים מצווה זו,

כי אמרו בזוהר הקדוש שאפילו על מצווה אחת שיכול לקיים

ואינו מקיים,

חוזר לבוא עליה בגלגול.

אם היה יכול לקיים מצווה ולא קיים את המצווה בכל ימי חייו,

יבוא עליה בגלגול.

והפסוק אומר,

ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם.

זאת אומרת, צריך לקיים את כל המצוות, את כל התרי״ג.

וכתבו הפוסקים,

בטור יורד העש סימן ער,

בפרישה שמה, שבזמן הזה עיקר המצווה לקנות ספרי פוסקים ופירושי התורה.

למה?

כי אומרים שכל עניין כתיבת הספר תורה הייתה בשביל ללמוד מתוכו.

לא כמו שאנחנו רק קוראים בו

שני חמישי שבת ומועד,

אלא זה היה ללמוד, היו לומדים מתוך הספר תורה.

היום, כשלא לומדים מתוך הספר תורה,

אז עיקר המצווה בימינו לקנות ספרי פוסקים ופירושי תורה, ככה כתוב.

מכל מקום אומר הפלא יועץ,

לפי סודן של דברים,

פשיטא שמוטל חיוב לכתוב ספר תורה כשר, כל אחד.

אפילו אם הורישו לו אבותיו ספר,

הוא צריך לכתוב לעצמו.

וחלילה שיתבטל,

או שיתחלף שום מצווה מהמצוות.

כי אל דעות השם צופה ומביט עד סוף כל הדורות.

ואף על פי כן ציווה לנו המצווה מיד ולדורות,

והדברים עתיקין עמוק עמוק מי ימצאנו.

תדע,

שאם המצווה הזאת הייתה למען תהיה עמו וקרה בו בלבד,

שכל מטרת כתיבת הספר היא בשביל ללמוד מתוכו בלבד,

אז בכל דעות ספר היה סאגי.

היה מספיק לכתוב ספר בלי כל החומרות והדינים והכללים וכתיבת ספר תורה.

ולמה הקפיד המקום שתהיה כתיבה על הספר,

ובדיו,

וכמה דברים שיש הלכה למשה מסיני שפוסלים את הספר תורה?

אם המטרה היא רק ללמוד, אז כמו חומש.

לא צריך בזה קדושה מיוחדת ולכוון בשמות ובכתיבה ובכל.

בשביל מה צריך את כל הדינים?

אם זה המטרה ללמוד,

העיקר שזה כתוב, לא חסר מילים, ואתה יכול ללמוד.

אלא ודאי הוא שהכל הוא לפי סודן של דברים שעומדים ברומו של עולם.

זאת אומרת, הוא אומר,

למרות שכתוב

בטור ביורי דעה סימן ער,

בפרישה,

שבזמן הזה עיקר המצווה לקנות ספרי פוסקים ופרשי התורה,

הוא אומר, צריך על פי סודן של דברים שכל אחד יכתוב לו, ולא תתבטל שום מצווה ולא תתחלף במשהו אחר.

והוא הביא את ההסבר למה זה מחייב ספר תורה על פי הסוד לכתוב אותו בהלכות מיוחדות וכו' וכו'. אם זה רק ללמוד,

ספר כתוב, העיקר כתוב.

עכשיו הוא אומר, ומכלל האמור אתה תשמע שאותם שקונים ספר תורה בשותפות,

או בני חבורה שקונים ספר תורה ונותנים לבית הכנסת,

לא עשו כלום לקיום מצוות כתיבת ספר תורה.

עד כדי כך, כי המצווה הזאת היא לכתוב כל אחד ספר תורה לעצמו.

בהכרעת האחרונים יש אומרים

שוודאי שאם בן אדם אין לו כסף,

כמובן שאפשר לחסוך.

אם חוסכים כל פעם כמה שקלים, עוד שקלים, עוד שקלים, במשך שנים, עשרות שנים, הוא יוכל לכתוב.

אבל אנשים לא נותנים דעת. הוא אומר, אין לי, אין לי.

אין לי, תחסוך. חוסכים לי דירה, חוסכים לזה, עולה מיליונים.

לא זה, וחוסכים, משלמים ארנונה, משלמים משכנתה,

ומשלמים ומשלמים ומשלמים.

אם אתה רוצה לקיים מצווה, אפילו שהיא עולה 100 אלף, 120, 130, כמה שעולה,

אז אתה צריך, איך קוראים לו?

לחסוך.

זה המצווה, לכתוב לו ספר תורה.

כי המצווה הזאת היא לכתוב כל אחד ספר תורה עצמו.

ומי ייתן והיה לבבם להוציא אותם ההוצאות במצוות אחרות,

יותר חשובות?

כי מוציא הוצאות למצוות צריך להיות מחשב שכר מצווה, כמו סוחר טוב,

שמבקש להוציא מעותיו ולהלבישם בסחורות

שהוא מרוויח בהם יותר.

סוחר, מה קורה? סחורה שהם משלמים עליה מעט,

ומרוויחים הרבה.

אז אתה אוסף, אוסף, קובץ על ידי הרבה, ויום אחד יהיה לך ספר תורה שלך.

ואז כל ימי חייך בעולם הזה ולעולם הבא יעלו ויקראו בספר, וזכויותיך כל הזמן ימשיכו ויעלו.

תראו כמה מצוות אנחנו מקיימים, שאדם עולה על ספר תורה.

כל זה רווח גדול ועצוב.

וכבר אמרו בירושלמי

שרבי פלוני ורבי פלוני

זה רבי אסי ורבי אמי.

אבו אז לבאו הטרדה, אבו הנו בני כנישתא.

אמר אחד לחברי כמה ממון שיקעו אבותיי בכאן.

אמר לו אידך כמה נפשות שיקעו אבותיך בכאן.

מי לא אהבו בני נשא דלעון בו ארייתא.

אחד אמר לחברות, תראה תראה כמה כסף הוציאו אבותיי פה, בנו.

תראה, תראה בתי כנסיות, בתי מדרשות,

בניינים, תראה איזה בניינים.

הוא אומר לו, שיקעו אבותיך נפשות פה.

היו יכולים אנשים ללמוד תורה,

לא למדו תורה בכסף הזה.

מה הבניין עכשיו, זה פה, שם, מה זה, מה, מה?

לתת ללומדי תורה שילמדו תורה,

אחרת זה נקרא לשקע אותם, במקום לשים בבניין את הלבנים.

היית שם באנשים

את התורה.

ומזה תקיש לכמה הוצאות שעושים המתנדבים בעם לשם מצווה,

אבל לא דעת ולא תבונה בהם לבחור באותן המעות את המצוות הרבות והנכבדות.

הנה כי כן טוב לגבר שימלך בקונו,

על פי התורה והפוסקים, או בתלמיד חכם,

ויבחר ויבחין בין טוב למוטב.

ואם ירחיב השם את גבולו,

אז יהיה ידו בכל,

ויוחז בזה, וגם מזה אל ינח ידו, גם ספר תורה, גם ספרים כמו הספרייה פה,

וכולי.

ודבר בעיתו מה טוב?

מה זה דבר בעיתו מה טוב?

שכתבו במדבר קדימות, מערכת ס', שנותן לבית הכנסת ספר תורה חדש בעצרת,

בחג השבועות,

כאילו הקריב מנחה חדשה לשם בזמנה.

ואין בה כלל שיוחז בקניית ספרים,

אבל גם מקניית ספר תורה אל ינח ידו,

כי קניית הספרים היא כלל גדול בתורה.

אי לתלמיד חכם,

כבר אמרו, כשם שאין אומן בלא חילים,

כך אין חכם בלא ספרים.

והספרים הם לנו לעיניים,

ובלעדם לא ירים איש את ידו להיות מורה הוראות בדן דינים.

אז זה בתלמיד חכם.

ואי לשאר עמא,

כל אדם חייב כשיעורו לקנות ספרים הרבה מפירושי התורה בספרי מוסר השכל,

בספרי דינים ליודעים בלשון הקודש,

וללועזים בלעז,

אלה שיודעים רק אנגלית או צ'כפתית,

אז הם צריכים לקנות באותה שפה שיבינו.

וספרי תנ״ך,

ומשניות,

וזוהר הקדוש, וכדומה.

וראוי לרדוף אחריהם

כאשר ירדוף הקורא בהרים.

הקורא זה שם של עוף.

הוא אומר כמו הקורא בהרים.

אז גם פה צריך להיות קורא בתוך הספרים.

ולא לחוש במעל, לא לחוש על המעות.

כי עזך המוות אהבת השם יתברך,

ולא תושג אלא על ידי אהבת התורה.

כמאמר ריבותינו, זיכרונם לברכה, קידושין ל',

למה לא אמרתם?

אהבה ויראה.

בראת יצר הרע,

בראתי לו תורת תבלין.

והכתוב על התורה בדברים ל״ב, לא בשמיימי

ולא מעבר לימי.

ואמרו זיכרונם לברכה

בעירובין נה,

מכלל שאם הייתה בשמיים או מעבר לים,

היית צריך ללך אחריה.

התורה, למה אומרת שהיא לא נמצאת מעבר לים ולא בשמיים?

היא באה להגיד לך שגם אם היא הייתה בשמיים וגם מעבר לים, היית צריך ללכת לחזר אחריה.

עכשיו היא כבר לא.

אז ודאי שאתה חייב.

זה מצוי לידך.

אבל שתדע,

גם אם היא הייתה מעבר לים וגם אם הייתה בשמיים, היית צריך לחזר אחריה.

ולכן לא יקשה ליבו לבוז כסף

וזהב

לקנות ספרים הרבה ולקיים מאמר ריבותינו, זיכרונם לברכה,

במשלי כג' כג',

אמת כנה ואל תמכור.

ואפילו אם יש לו ספרים שאינו יודע לקרוא בהם,

או שיש לו כפולים,

לא ימכור,

אם לא על מנת לקנות אחרים תחתיהם,

שהרי כתוב בספר החסידים,

מעשה באחד

שהיה לו ספר הזוהר יתר

נוסף

כפול

ומחרו

וקראוהו בחלומו בהמו.

וחלום הוא רעש, קוראים לו בהמו.

ואמרו לו שראשי תיבות בהמו,

רוצה לומר,

ביערת הקודש מן הבית.

זה שהוא מכר את הזוהר הקדוש, הוא ביער

את הקודש, הזוהר הקדוש.

הוא ביער, סילק אותו מן הבית.

ראשי תיבות בהמו.

ולא זו בלבד,

אלא אף יקנה איזה ספרים מישאילם לאחרים,

כי על זה אמרו ריבותינו זיכרונם לברכה בכתובות נ', שעליו נאמר,

הון בעושר בביתו וצדקתו עומדת לעד.

הספרים זה הון בעושר.

וכשהוא משאיל אותם לאחרים הם לומדים

תורה כל מילה ומילה ומילה ומילה ומילה, תרי״ג, תרי״ג, עם כל המצוות הכלולות בה כפול תרי״ג.

וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי.

אז צדקתו עומדת לעד.

ואמרו במדרש,

שבשכר מצווה זו,

זוכה לבנים זכרים.

מישהו אבו בנת,

והוא רוצה בנים זכרים,

יקנה ספרים וישאיל אותם לאנשים.

וראויה היא שתגן,

שיהיו לו זרע אנשים חכמים וילמדו בהם.

אז במקום קמעות, כשאנשים חסוכי בנים עושים,

ריבי תנחומה אומר.

תיקחו ספרים, תשאילו לאחרים,

ותסכולו בנים זכרים.

ומי שלא משאיל לאחרים,

אז לא יזכה שילמדו בהם גם בנם.

אז לכן ראויה היא שתגן,

שיהיה לו זרע אנשים חכמים וילמדו בהם.

כמו שאתה רוצה ללמד את האחרים,

על ידי השאלת הספרים, מידה כנגד מידה,

גם בניך ילמדו בהם.

אבל שלא תהיה תורה מונחת בקרן זווית לריקבון ולעפרורית,

שרק מפסח לפסח ינערו את האבק.

אלא יש אילם שילמדו בהם,

וכמובן ייטול בהם כתב,

להיות לראייה בידו.

למה אם בן אדם, חס ושלום,

שוכח את הספר אצלו ולא מחזיר אותו,

זה בעיה.

גזל.

ואחר כך יכול להיות שהוא יעזור בגלגול להחזיר את הספר.

כדאי?

לא כדאי.

אבל אם יש כתב והכול מסודר,

אז תמיד יש מי שיראה.

גם אם הבן אדם ייפטר, פותחים את הניירות, רואים, הנה פלוני שאל ספר ולא יחזיר עד עדה וכולי.

וכמובן שאז זכות הלומדים

תהיה תלויה בו.

וחייב אדם להנעים ספריו

ולנער אותם מעפרותיהם כפעם בפעם.

שימו לב.

ולנהוג בהם כבוד גדול

ולאחוז אותם בדרך כבוד

ולישבם היטב על מקומם.

אדם צריך לכבד ספרי קודש.

הרשב״ץ

זכה

לספר שוט גדול שנקרא תשבץ

בדפוס וכריכה נעין כמוה לפי שהיה נזהר

לפרוס מפה

מטפחת יפה נאה וחשובה על הספרים שהיו פתוחים לפניו ללמוד בהם.

לא לנהוג בהם מנהג ביזיון

כי המבזה אותם דבר השם בזה.

חס ושלום.

כי הספרים חשובים בגדי המלך.

וכל המכבד את התורה גופו מכובד.

והיא הנותנת שיזכה לכתרש לתורה.

שימו לב עכשיו מה אנשים עושים.

ובכלל כבוד הספרים לא לכתוב על הדף או על הגיליון.

דברי הוואי כי מנהג הנערים השוטים.

דיברתי פעם.

בתימן היו כותבים,

אין הדפסה, לא הייתה הדפסה, היו כותבים הכל ביד, סידורים, הכל הכל, היו כתיבת יד. וכל סידור, כל ספר היה ככה עם כריכות עור, משהו, משהו.

אבי המנוח ואחיו

ועוד יהודי אחד.

היה סידור.

שבצדדים יש,

הם היו קוראים לזה בתמון יגור.

יגור זה יקר.

זאת אומרת, מה ששמים ספייס, רווח,

שוליים בצד, ככל שיש יותר שוליים,

זה מייקר את הספר.

אם יהיה השוליים

צרים והאותיות מתחילות ישר, קשה לקרוא.

העין צריכה רווח.

זה משבח את הספר.

והם קרעו בטעות.

קרעו

את היגור, רק את היגור, לא את האותיות.

אתם יודעים איזה עונש עשו להם.

לקחו ברזל מלובן ככה,

ועשו להם במצח ככה, טוס.

על זה שהם לא כיבדו את הספר.

תידור.

אתם שומעים?

וכל ימי חייהם היה להם פה.

ככה היו מקפידים.

בתימן לא היה מצוי הרבה ספרים. היה ספר אחד, יושבים עשרה ילדים וקוראים מכל הצדדים.

וספר אחד. לא היה, כי כותבים רק ביד. עד שאתה כותב, עד שתגמור לכתוב סידור,

ייקח לך חצי שנה, שנה.

היה ערך

גדול הספרים. היו מכבדים אותם מאוד, ותראו איך היו קושרים אותם. והיה להם כריכות עור, משהו מיוחד.

וכל מי שהיה לו ספר תאג',

תאג',

תאג' זה כתר.

ספר תאג', וואי וואי וואי היה לו. והיו מספרים, אני זוכר איך היו מספרים הזקנים. היה לו תאג' אחמר, הוא תאג' ככה,

וזה בצבעים כאלה, ועם עור כזה. והיה ככה.

שי!

ספרים זה היה עושר שאין כדוגמתו.

לא כמו היום, מדפיסים לך על כל דבר,

על כל מצווה ספר.

ולא יאומן כי יסופר.

אז בכלל, כבוד הספרים, לא לכתוב על הדף או על הגיליון דברי הוואי כמנגד נערים השוטים,

ולא יסמוך עצמו על הספר.

יש כאלה נשענים על הסטנדר, על הספר, מתנדנדים.

יש כאלה, הוא צריך לכתוב, לחתום על צ'ק, אז הוא שם על הספר,

וחותם על הספר את הצ'ק.

לא יסמוך עצמו על הספר, ולא יניחם על הארץ מתחת,

בכל כיוצא בזה.

אתם יודעים שיש חשיבות,

תורה, נביאים, כתובים, משנה,

גמרה, מה שמים, על מה?

ולא ספר הפוך.

אפשר להפוך את העובר בבטן. אם הספרים אצלך בספרייה הפוכים,

אז העובר הפוך.

תהפוך אותם, העובר יחזור.

עד כדי כך זה משפיע.

כלל הדבר,

כל המרבה בכבוד הספרים לכבוד שמיים,

כבודו מרובה.

וגם להחזיר ספרים זה גזל,

גזל זמן.

אנשים מחפשים, יודעים שפה צריך להיות, אין, ההוא השאיר אותו אצלו בתא, הוא הלך ככה, הוא השאיר אותו שמה, לך תחפש עכשיו וזה וזה, אתה מונע מאנשים תורה.

תראו מה כתב הסטייפלר, שמנו פה על כל הספרייה.

מה הוא כותב?

עד כמה זה חמור.

צריך להחזיר ספרים.

הכרוז פה מודיע כל פעם, נא להחזיר את הספרים למקומם.

וכל בן אדם שעושה את זה, אפילו לא שלו,

הוא מקיים מצוות חסד גדול.

גמילות חסדים, והוא זוכה לתלמוד תורה, ומי שימצא את הספר מהירה,

הזכויות שלו.

בקיצור, צריך לכבד את בית הכנסת, בית המדרש, את הספרים.

מלבושי כבוד של הקדוש ברוך הוא אלינו.

זה התורה שלו.

מה אתה נשען על זה? מה אתה כותב על זה?

מה, אתה לא יודע להעריך דבר?

אנשים מעריכים את הבגד שלהם.

בוא'נה, אל תתער את זה, שלא יתכמת. מה אתה עושה, אדוני? תתלה את זה, מה קרה לך?

איי, איי, איי, חולצה, בגד, מעיל, זה, מקפידים, ספר.

כלום.

אז צריך לחיות בהתבוננות.

וחסד השם, שמהספרים אנחנו לומדים איך להיות בני אדם ולא בהמו.

ביערתי הקודש מן הבית.

נו, אז על זה שהשם נתן לנו תורה וחכמים,

אנחנו צריכים להודות לו, נכון? יש מצווה להודות.

הָהְכֹל יֹדוּךָהְ וְהְכֹל יְשַׁבְחוּכָהְ

וְהְכּל יֹאֵמּרוְ וְהְכּל יֹאֵמּרוְ אִניְּ קָּדוּשֶׁבְכָּל יַאְדוְךָהְ וְהְכָּל יַאְמְרוְ וְהְכֹל יַאְמְרוֹהְ כְּהֲנּכָּל יַאְמְרוְ אֶנְָקָּשְׁבְכֶׂ הַכְּל יֹדוֹךְכ�

יאמרו,

הן קדוש ה' הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו הן קדוש ה'

אנחנו ערב שבת

ויש מצווה לזכור את השבת

זירת השבת דאורייתא

ויש גם מצווה לשמוח בשבת

ולכן ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שמרת שמבט וקורא עונג שבת

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שמבט וקורא עונג שבת

מקנדשי, מקנדשי,

מקנדשי שבי שבת עם,

מקנדשי, מקנדשי,

מקנדשי שבי שבת ישמחו במעלכותיך שומרי שבת וכורעי עונג שבת ישמחו

במעלכותיך שומרי שומרי שמרת וכורעי עונג שבת שיהיה לכולנו שבת שלום.

הריני מכוון לקיים מצוות חכמים ריבי חנניאם בן הגשיר אומר רצון קדוש ברוך הוא זמכות ישראל

לפי כוח הרבו עולם תורו ומסוות שנה אמור אדונא וסלמם סדגו

יגביל תורו ויאדיר והרייני מכוון באמירת הקדיש

לקיים 24 מצוות עשה