פלא יועץ - ערך סוכה

- - - לא מוגה! - - -

נציבי יום התינוק יהודה בן אדרת למשפחת סעירי יזכה להיות תלמיד חכם וירא שמיים בריאות איתנה בגוף ובנפש ויעשה נחת רוח לאביו שבשמיים כל ימי חייו, אמן. אמן. אילנה בטרות בריאות הגוף והנפש מהרה, אמן. אמן. ברצ'יקו, בת עדנה, תזכה לרפואה שלמה בנפש ובגוף ולא תזדקק לרופאים, אמן.

פלא יועץ ערך סוכה.

סוכה היא מצווה חשובה וחביבה הבאה מזמן לזמן. באשריהם ישראל, רובם נזהרים ועושים סוכה נאה בכלים נאים. זכאה חולקון. אבל יש קלי הדעת שבשביל שלא לטרוח מעט ומשום דחי שאהמאי הוא, הם חוששים על הכסף והמעות שלהם, וזה מליצה כמו החשבי מאהבי עסוק בתורה. משום דחי שאהמאי הוא, חדלים לעשות סוכה וסומכים על סוכת הקהל, שאוכלים שמה כזית בשני לילות ראשונים בחוץ לארץ. ואף העושים סוכה, יש מקלים לא לשב בה אלא דרך עריי, ואוכלים וישנים חוץ לסוכה. ולו חכמו ישכילו כמה חביבה מצווה זו בין לפי הפשט, והיא העומדת לאדם לכפר במקום גלות. כתוב, מזור הקדוש היושב בסוכה מוריש לו ולבניו חירות, ומי שאינו שבסוכה מוריש גלות בר מינת. אז זה לפי הפשט, שזה עומד לו לכפר במקום גלות. ובין לפי הסוד, גבהו סודותיה. את אשר השיגה ידיעתנו הוא שהשכינה פורסת כנפיה עלינו ממש בזמן שיושבים בסוכה. והאם רובצת על האפרוחים כביכול השכינה עלינו ושבעה ושפיזין עילאין אור ניצוצי נשמתה משוכנים שם אשר מטעם זה גדלה קדושתה כקדושת בית הכנסת ומטעם זה אסרו לנהוג בה מנהג ביזיון וכל שכן צחוק בקלות ראש ואמרו על הארי זיכרונו לחיי העולם הבא שהיה ניזהר לא לדבר שיחת חולין תוך הסוכה ובוודאי מי שניזהר לקבוע דירתו וישיבתו בה כל שבעת הימים בקדושה ובטהרה באמה ויראה ובשמחה רבה כדת מה לעשות קונה קדושה ותוספת הערה בנפשו, רוחו ונשמתו ומצא כדי גאולתו לכל השנה לעבוד את בורא עבודת המזה ממלא את המטענים לעבודת השם שלמה במשך כל השנה. ועוד יש מצוות הנלוות ונעשות בחג הסוכות כגון נטילת לולב ועשיית הנענועין בשעת ברכה ובהלל בהקפת התיבה באמירת הושענות עם ארבעה מינים שבידו והם דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם שיש מקומות שאף מי שהשיגה ידו ליטול לולב לעצמו אינו נוטל, רק סומך על לולב הקהל ואף מי שנוטל לולב אינו עושה נענועים סוברים שאין זה אלא מנהג חכמים וחסידים ולא ידעו שזה עיקר המצווה דעת נאן סוכה מ״ב קטן היודע לנענע אבים לוקח לו לולב בעוד שם בלילה ת׳ ז׳ היכן מנענעים בהודו ואנא ותנען בכל יום היו מקיפין את המזבח בכל יום היו מקיפין את המזבח בית המקדש והאיש הירא את השם במצוותיו חפץ מאוד השתדל בכל כוחו ובכל מאודו להיות לו לולב לעצמו מן המובחר וייתן דעתו על זה מראשית השנה, לשלוח להם מרחקים לכמה מקומות באופן שלא יחסר להיות לו לולב ואתרוג. כי בזמן הפלא יועץ היה מצוי שעיר שלמה לא היה להם אתרוג אפילו ביום טוב ראשון. כי היא מצווה חביבה וסימנה תבה לכל השנה ולא יימנע מעשות הנענועין בהקפת התיבה. ואף אם לא תשיג ידו להיות לו לולב לעצמו, ישתדל לעשות הנענועין בהקפת התיבה בלולב של שכנו יושב אצלו. בעל יחוש ללעג השאננים, שהרי אם היה מוצא להרוויח אלף אלפים דינרי זהב, לא היה מניח מלהרוויחם מפני לעג השאננים. כל שכן, לעשות רצון אבינו שבשמיים, שהוא משלם שכר טוב לעושה רצונו, זה כלל גדול בתורה. אם תבקשי נקה כסף, אז תביא נראת השם. ועוד נלווה בחג הקדוש הזה מצווה ושמחת בחגיך והיית, אז שמח ושמחת, בחגיך והיית, אז שמח ושמחת, בחגיך, מעידך שמח, דגדום בא, לשמח, דגדום בא. אז עוד נלווה בחג הקדוש הזה מצוות שמחה של מצווה. ואם בכל הרגלים מצווה לשמוח על אחת כמה וכמה בחג הקדוש הזה, שהוא זמן שמחתנו, כמו שאנחנו אומרים בתפילה. ועל זה כתוב בדברים טוז, ושמחת בחגיך והייתך שמח. אומנם לא ציוונו יוצרנו אלא על שמחת הלב שיש שבע רצון ומלא שמחה של מצווה, כאשר אחי יתן אל ליבו, מה אנו, מה חיינו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו, אשר בחר בנו יוצרנו ולא זז מחבבנו. וחיבה יתרה נודעת לנו עד אין חקר ואין מקום שאין יד שכלנו מגעת, ומעט אשר עינינו הן הרואות שיעצנו בעץ הטובה, נתן לנו את ראש השנה ביום הכיפורים לכפר בהם עוונותינו ובאהבתו, וחמלתו כעוות בן ירצה. רצה לשמחנו מגוננו ומצערנו שנצטערנו בימי התשובה, ונתן לנו תכף את חג הסוכות, וציוונו לשמוח, וקובע לנו שכר טוב על השמחה. היש חיך מתוק מזה. ולפיכך, רצה הקדוש ברוך הוא זכות ישראל לראות להם תורה ומצוות, ונתן לנו מצוות סוכה, לפרוס סוכת שלומו עלינו, ומצוות ארבעת מינים שבלולב, שהם סימן טוב לישראל, והרמת נס להורות דידן נצח, כן? היה ראש השנה ביום הכיפורים נידונו כל העולם, וכמו שחוזרים למלחמה, מרימים את הנשק אחרי ניצחון, אז שלנו ניצחו, החבר'ה שלנו ניצחו, אנחנו מרימים את זה, את זה, את זה, את זה, את זה, אנחנו ניצחנו, אומות העולם, השם ירחם, ואנחנו ניצחנו, דידן נצח. ואמרו ריבותינו זיכרונו לך במדרש, משל שניים שנכנסו לדין, זה מה שאמרנו עכשיו, וציוונו לשמוח שמחה של מצווה, וזה סימן טוב לכל השנה, כמו שכתבו גורי הארי, זיכרונם לחיי עולם הבא. מי שיהיה שמח וטוב לב ולא יצטער כלל בחג הקדוש הזה, עוד פעם, מי שיהיה שמח וטוב לב ולא יצטער. כלל בחג הקדוש הזה מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם לעולם יהיה שמח. המקור לזה מגורי הארי הקדוש. כן? אז זה צריך להבין. הגאון מווילנה אמר שזה המצווה הכי קשה. להיות שמח שבעה ימים תמימים ללא הפוגה, להיות שמח כל הזמן. לא עצב, לא יגון, לא שומעים חדשות, לא יודעים כלום, לא מעניין אותנו שום דבר, אנחנו רק נמצאים בשמחה של המצווה. וגם צריך להבין שהקדוש ברוך הוא, אנחנו עושים זכר רק לענני כבוד. הסוכה זה כנגד ענני כבוד. למה לא עושים לזכר המן ולזכר הבאר של מרים? מה זה, לא ניסים גדולים? גם ניסים גדולים. אבל מסבירים שלתת לנו לאכול ולשתות זה חיוב של הקדוש ברוך הוא. אתה מוציא אותנו למדבר? אתה רוצה שנגיע לארץ ישראל? איך נגיע? בלי אוכל? בלי שתייה? אז זה צריך לדאוג. אבל ענני כבוד? מי חייב אותו ללוות אותנו עם ענני כבוד? זה להראות את אהבתו וחיבתו כמה אני אוהב אתכם. אני לא נותן לכם את המוכרח בדרך ניסית רק. אני נותן לך משהו לא מוכרח. להקיף אתכם ברכבות שאף אחד לא יכול להתקרב אליכם ולא נחש ולא עקרב ולא שרף ולא כלום. לא כלום. ואנשים לא מבינים מה זה לא נחש ולא שרף. וואי וואי וואי. כתוב במדרש שהיה מעשה שמלך פרס סבור מלכה. פעם הלכה עם שיירות, כנראה לכיוון מצרים, במדבר שאנחנו עברנו שם. והיה שם נחש שהיה הגודל שלו כקורת הבד שקודשים שם את הזיתים. זה משהו כמו עשר מטר ברוחם, חצי מטר, כזה נחש. והוא בלע. שלוש שיירות. עם הסוסים ועם כל מה שיש שם. בלע אותם. ולא יכלו לעשות שום דבר. ובסוף היועצים אמרו למלך, תשמע, למלא שקים, מלא מלא מלא תבן, ולשים לפניו. וככה הוא אכל את כל ה... התנפח, התנפח, התנפח, עד שיכלו להרוג אותו, וככה נצלו מהם. זה אחד. כמה יש במדבר? וואי וואי וואי. כל עקרב היה כמלוא זרת. אתם יודעים מה זה עקרב כמלוא זרת? מפה עד פה. שיבר, כשעושים שיבר, כזה גודל של עקרב. כל עקרב. עקרב קטן, הורג בן אדם. כזה, זה הרס שמספיק אתה מבין לשכונה. וכמה יש במדבר? מלנת אלפים. ולא נתן, הענני כבוד לא נתנו להיכנס, זה היה מיזוג אוויר, וזה, ושכינה עליהם, ואויבים, היו יורים חיצים, לא אומרים. לא אומרים. הכל חסום, זה מיסוך, מיסוך, אפילו לא היה קליטה. אם היה מישהו שם עם פלאפון, לא קולטי. בקיצור, זה להראות חיבתו ואהבתו של הקדוש ברוך הוא לנו, לכן לפני שנכנסים לסוכה, צריך להתכוון על הדבר הזה. אי לזאת, לא בכוח יגבר איש. לשכוח עצב ורוגז, וכל דבר עם צערו, ולשמוח בכל יום שמחה חדשה, שמחה של מצווה. כמו שכתוב בזוהר הקדוש, בהתמיד במחשבות טהורות כדבר האמור. ויותר מהם, היש ויש מקום לשמוח כאשר ייתן אל ליבו. מה נעשה בשמיים ממעל על ידו? אשרי יילוד אישה שזכה לכך להיות בונה בשמיים על היותיו. מה אנוש? כי תזכרנו. תמשילהו במעשי ידיך, כל שטה תחת רגליו. הקדוש ברוך הוא נתן לנו שכל הבריאה היא תחת רגלינו, אפילו, אפילו הירח. ככה כתוב. כזאת וכזאת, אחי ייתן אל ליבו ויתחורם לי, אומר אי אפשר שלא לשמוח. וייתן את קולו לשורת ולזמר התפילות וההלל ושירות ותשמחות, בקור רינה ותודה המון חוגג. וזכור לזכור כי בזמן בית המקדש קיים צדקים וחסידים היו מרבים בשמחת בית השאובה. עד שאמרו מי שלא ראה שמחת בית השאובה לא ראה שמחה מימיו. הרמב״ם כותב במשניות שמחת בית השאובה, כך אומרים התימנים. ועל ידי זה היו שואבים את רוח הקודש, ובוודאי כי גדול צער השמיים, כי בחטאינו חרבה עירנו ירושלים, ואדוני ממרום ישאג, וזאת נחמת אבינו שבשמיים, וזאת נחמתנו בעוניינו, כי אבינו שבשמיים עדיין מחבב אותנו ומדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרקים, לראות בשמחת בניו בבתי כנסיות, כמו שכתוב בזוהר הקדוש, לזאת ישמח ישראל בעושיו, שמחה של מצווה, לא שמחה של הוללות, כי מנהג הכסירים שמרמים לשתות יין מגיתם, ונותנים בקולם כל עוז בשירי גויים. אין זה שמחה אלא הוללות, ואין זה מצווה אלא עבירה. אבל אפילו שהם עושים את זה כאילו לשם מצווה, עבירה היא בידם, בהשם הטוב יכפר בעד. כתוב ובשמחתו, לא, לא, לא, לא יתערב לשמח לב עניים ואביונים, וזו מצוות כל החגים והמועדים. דאי אי אוחדי ולא חדי למסכני? וואי, וואי, וואי, אם הוא שמח לבד ולא משמח עניים, עליו הכתוב אומר, וזריתי פרש על פניכם, פרש חגיכם. כשאדם נפטר, הבטן שלו נפגעת וכל הפרש עף לא לפנים שלו, כי זה נקרא פרש חגיכם. החג הוא רק לכם, שלכם, יקמצנים, לא דאגתם לשברי הכלים של הקדוש ברוך הוא. בכל שכן, בחג הקדוש הזה חיוב הרמיה מוטל עלינו חיוב ניתן לעניים את החלק של האושפיזים. זאת אומרת, אתה רוצה לארח את האושפיז, את אברהם, אתה צריך לתת לעני בשביל שהאושפיז יסכים לבוא אליך. שאם אינו נותן וכללים אותו קללות נמרצות האושפיזין אז צריך כל יום לתת צדקה לעניים בשביל שיקבל ברכות מהאושפיזין לא פה ואם מארח עוד בבית וואי וואי וואי ואם ייתן יישא רוב ברכות מהם מהאושפיזין כמפורש בזוהר הקדוש אי לזאת יחרד האיש ויילפט ויחפץ בברכה ולא יגרע מלהזמין על שולחנו איזה עני ואם לא יוכל לעשות זאת לפחות יפריש מממונו לצדקה בערב הרגל על כל סעודה ויאמר בפה מלא זה אני נותן לצדקה בשביל חלק אברהם אושפיזה קדישא וזה אני נותן בשביל חלק יצחק אושפיזה קדישא מסעודתי וכן על זה הדרך או ישלח מאכל לעני קודם כל סעודה ובזה יישא ברכה ורב טוב ואז כל ישראל שמחים ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ושכן ו ישמחו במהלכותך שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת ישמחו במהלכותך שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדש יש את אותו דבר בקבר ביחד.