הוא היה אומר הכל נתון בערבון - חלק ב' | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציבי יום ישראל, בן אמ... בית, רפואה שלמה מהירה.

ונציב יום להצלחתנו בבריאות איתנה, אריכות ימים ושנים,

נשפיל את השקר, ננשא את האמת,

כל המקטרגים והמסטינים יתבטלו כעפר הארץ,

ונחזיר עטרה ליושנה. אמן, כן יהי רצון.

אנחנו בחלק ב',

והחנווני מקיף,

בילקוט מעם לועץ, באר שתנא מתכוון,

אודות עניין התשובה,

שהיא מועילה תמיד, בכל עת.

ועל זה אמר החנות פתוחה,

בכל זמן יכול לשוב בתשובה.

והחנווני מקיף,

כשיהודי צועק ומתחרט,

מעומק הלב,

אז מתמלט משאלתו והקדוש ברוך הוא מקבל ברחמים תשובתו ומוחל על חטיו.

אפילו שיודע הקדוש ברוך הוא

שאחרי שינצל מן הייסורים הוא יחזור לסורו,

עם כל זה מוחל לו על פשיעה.

כי אין מידת הקדוש ברוך הוא כמידת מלך בשר ודם.

אם יחטא האדם למלך והוא יודע שיחזור לסורו, הוא לא ימחל לו.

אבל מלכנו אבינו מרחם כרחם על בנים,

ודן את האדם לפי מצבו של עכשיו,

באשר הוא שם.

וזה גם הפירוש בכתוב בשמות ל' י' ט'

בחנותי את אשר אחון

בריחמתי את אשר ארחם.

ראינו שהקדוש ברוך הוא יודע שלא רק עכשיו הוא צריך לחון, גם אחר כך.

ולא רק לרחם, גם אחר כך.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא רחמם מרובים לאין גבול.

וזה הנוסח שאנחנו אומרים גם בתפילת יום הכיפורים בעמידה.

הוא מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה.

אנחנו משבחים את הקדוש ברוך הוא

שאנחנו צריכים כפרה כל שנה.

וידוע לפניו שגם בשנה הבאה אנחנו נבקש עם תשובה על כל מה שעשינו.

כדי להגיע לכפרה.

אבל אנחנו מודיעים שאנחנו יודעים שהוא מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה.

בכל זאת הוא מוחל וסולח.

אז אכן, ואני מכיר.

אמנם כתב הגאון הצדיק, זכר צדיק לברכה,

מה קרה ישנתם?

הגאון הצדיק, זכר צדיק לברכה.

הרב רבי שלום שועדרון.

כי אפילו ששנינו להדיא,

והחנווני מקיף,

הוא לא מקיף לעולם.

לא לעולם.

מדי פעם הוא גובה חובות.

נו, אתה כבר יותר מדי זמן מושך, אתה מבין, את החוב. צריך לפרוח מדי פעם.

אבל יש משהו עוד יותר קשה.

וואי, וואי, וואי.

כמו מעשה שהיה עם מרן החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה.

אותו תגן עלינו, אמן.

נכנס אליו יהודי כשהתגברו צרות איומות על יהודי רוסיה.

ושאל למה סובלים בני ישראל בדורות האחרונים צרות רבות כל כך.

אמר לו, אמשל לך משל

דרך בעלי החנויות

לרכוז סחורה מהסוחרים הגדולים.

אבל לא תמיד הם משלמים.

ונותנים קצת, והשאר

אומרים שיפרעו בהמשך.

ונותנים להם אשראי.

והנה יום אחד מגיע בעל חנות לסוחר הגדול

לרכוז סחורה.

והוא אומר לו, אני לא מוכר לך יותר סחורה בהקפה,

ולא רק זה,

גם את כל החוב שלך אני מבקש שתשלם לי מייד.

מה קרה? מה עשיתי? מה, מה?

אין אמון יותר? מה קרה?

אומר לו, לא, לא, לא, זה לא אתה.

אומר לו,

אני מפסיק לעבוד במסחר.

סוגר את העסק.

וכיוון שלא יהיו לי יותר סחורות,

אז אתה לא תוכל גם לבוא לקנות,

ואין הקפה,

וצריך לשלם את החוב.

הנמשל,

במהלך כל הדורות הקדוש ברוך הוא התנהג עם עם ישראל בהקפה. דחה את הגזרות והצרות

שהיו צריכים לחול על כל ישראל מדור-דור.

זה עשה ברוב אהבתו וגודל רחמנותו.

וכשמגיעים לסיום הגלות המרה,

עכשיו, כשאתם רואים את כל הבלאגן,

זה זמן ביד משיחנו, אי אפשר יותר לדחות את הגזרות.

צריך לסלק את החובות

של כל שנים שעברו.

לכן בדור של עקבתא דמשיחא,

יהיה שליש של כל הצרות שבעולם.

יא באביי.

ואז ניגעים.

אז אנחנו אפילו לא בפתיח

של מה שהולך להיות.

מה שקורה, אוקראינה ורוסיה,

זה בקטן, מה שנקרא,

זה מעצמה מול מדינה אחת שלא מצליחה.

ואז, אתם יודעים, כשלא מצליחים צריכים להשתמש עם נשק טקטי יותר,

ואחר כך לא טקטי,

ואחר כך, בלית ברירה,

לא רוצים לספוג הפסדים וביזיונות שמעצמה שנייה בגודלה מפסידה למדינה.

אז יצטרכו להשתמש באטומים.

ואז, אתם יודעים, כבר זה מתחיל. כשלוחצים על כפתור אחד,

אז כבר לא יודעים על מי יהיה הכפתור הבא,

אז כולם מתגוננים,

והולך להיות לא זיקוקים כמו של הפלסטינים,

הולך להיות פסוסים.

אז תתכוננו.

כתב רבנו יונה,

התנא מתכוון לגלות שני עניינים.

אחד להודיע לנו

בזה שהוא אומר, הפנקס פתוח.

אתם עונים ומרים, הפינגס.

והיד כותבת.

אומר, דבר ראשון, אין שכחה לפני כיסא כבודו.

אבל הוא הביא דימוי,

דימוי שיתאים לנו בשביל שחנווני לא ישכח, יש לו פנקס.

ישר הוא כותב על המקום, שלא יישכח.

אז אצל הקדוש ברוך הוא לא צריך פנקס,

אבל הוא מדמה אותו.

כאילו הפנקס פתוח.

אל תחשוב שמשהו יישמט.

ישכחו לך משהו. זה על המקום, על המקום.

אז כל החטאים שאדם עושה, גדולים, קטנים, הכול נחתם מיד.

ודבר שני,

מלמד אותנו רבי עקיבא,

שכשאדם עושה את החטא,

תכף,

זה כתוב ועומד לו כבר העבוד.

אין רגע שעובר בלי העוון המיוחס.

זה לא נדחה אפילו לרגעים.

ואפילו כשעוונות נמחלים לבעלי תשובה,

קודם כל הם נכתבים בתחילה.

ואם אתה עושה תשובה כמו שצריך, אז הם נמחקים.

פעם היו כותבים בעיפרון, אתם זוכרים? לא היה עת.

אז תמיד היה מחק לידו והיה מוחק את החוב.

לכל הרוצה ללוות, יבוא וילווה.

הרשות נתונה.

אומר רבנו עובדיה מברטנורה,

אין שום אדם מוכרח ללוות,

זה רק מרצונו.

ורבנו יונה פירש,

כל אחד, לפי מה שהוא רוצה, יבוא וייטול.

הכסילים סבורים שהעולם נברא בשביל

להיענות בו.

הצדיקים, כל מחשבתם נתונה

להיות נקיים לשם ולקיים מצוותיו.

זאת ההנאה שלהם, שהם עושים מצוות.

וכל אדם יכול לבחור באיזו דרך שרוצה.

במדרש שמואל אומר, מה זה לשון הריבוי בכל הרוצה ללוות?

מדרך העולם,

כל עוד שלא פרע לווה את החוב הראשון,

לא מלווים לו שוב. קודם בוא נגמור את הראשון, ראשון, ראשון.

וגם אדם שלווה פעם עוד לא החזיר כלום, מתבייש לבוא לבקש פעם שנייה.

אבל אצל הקדוש ברוך הוא זה לא ככה.

הקדוש ברוך הוא ממלא את משאלותיו, בקשותיו של האדם,

אפילו אם עדיין לא פרע חוב.

מה זה פריעת חוב?

על ידי תורה ומצוות.

אדם צריך להכיר טובה לקדוש ברוך הוא?

על רוב רחמיו וחסדיו שמרעיף עליו.

ועוד,

אם הוא מתבייש לבקש מאת השם משאלות ליבו,

השם ממלא משאלותיו אפילו אם לא הוציא בפה.

כל כך אוהב הקדוש ברוך הוא אותנו.

למה? להראות לך,

אני אוהב אותך, אני יודע מה אתה חשבת.

אתמול רצינו לנסוע לירושלים.

לא תאמינו.

פותחים את ה-Waze?

ירושלים.

מה שאנחנו רוצים, את הכתובת. לא אמרנו כלום, לא הקלדנו, לא עשינו כלום. חשבנו על זה ואמרנו,

טח, אתה פותח את ה-Waze.

הם שומעים הכול, קולטים הכול, בינה מלאכותית.

ישר אוטומט.

אוטומט.

זה מסוכן מאוד בינה מלאכותית.

כי מטעינים אותה מה שהם רוצים.

הם יכולים להכניס שבבינה המלאכותית לא יהיה בכלל השם.

אין מצוות, אין דת, אין כלום. כל מה שתשאל לא תקבל שום תשובה בעניינים האלה, ויכול להיות שתקבל הפוך.

נגיד, אם מישהו עושה אותם זה הבונים החופשיים, זה הם עושים.

אם הם עושים את זה,

אז הם הכניסו לוציפר, והפירמידות, והעין, וכל השטויות שלהם, וכו' וכו'. התקבלו תשובות כאלה.

זו הבעיה.

שהרי מי מתכנת את הבינה המלאכותית? מי מטעין אותה? מי נותן לה את כל המידע שהיא תוכל לפלוט אותו?

הם הרשעים, הם עושים את זה.

אז זה יכול לבלבל את האנשים לגמרי.

הכל נתון בעירבון, ומצודה פרושה על כל החיים.

החנות פתוחה,

והחנווני מקיף,

והפנקס פתוח, והיד כותבת,

וכל הרוצה ללבוט יבוא וילבר.

במדרש שמואל,

דיאור נוסף.

על החצי הראשון של המשנה.

ומצודה פרושה זה יצר הרע וסיעתו.

הם נחשבים

מצודות ורשתות,

שמונחים לצוד בני אדם לפתות לחתו.

אבל יש להקשור למה באמת ברא השם יתברך יצר הרע בעולם.

היה יותר טוב אם היינו כמו המלאכים,

גיבורי כוח,

עושי דברו,

ולא היה לנו שום נטייה לחטא.

והיינו עושים באימה וביראה רצון קוננו.

אבל את זה תירץ אדוננו מלכנו דוד,

באומרו

כי השתות יהרסון.

צדיק מה פעל?

אם השתות

שזה כמו רשתות,

ככה פרשום מפרשים.

אם הרשתות יהרסון,

כלומר,

אם כוחות

הסטרא אחרא וחילותיו נהרסים מן העולם לא קיימים,

צדיק מה פעל?

אז מה עשית?

לא היו הצדיקים ראויים לשום שכר. על מה?

על מה? מה עשית?

לא היה אויב כנגדם,

להסיר אותם מן המסילה.

זה כמו אחד עולה לזירה

ומוריד את הבעיל

ומסתובב קצת ואומר, יואי, ניצחתי.

מי היה שם? אף אחד.

על מה תקבל?

על מה תקבל?

כל העיקר

זה שצריך ללחום עם יצר הרע ולהתגבר עליו.

מלאכי השרת, אין להם יצר הרע,

ולכן הם לא מקבלים שכר.

ובזה גדולה מעלת הצדיקים יותר ממלאכי השרת,

ולכן הם משרתים אותנו, לא הפוך.

מבאר

את דברי התנאה,

הכל נתון בחירבון.

והאדם קיים כבר מצווה אחת,

שזה כמו לתת חירבון,

לא יפתח בעצמו לומר שבוודאי הוא יזכה לגמור לקיים את כל המצוות.

כמו שאמרנו אתמול,

שאתה נותן פירעון ותמשיך,

אחר כך המצווה גוררת מצווה,

אבל זה לא בטוח תמיד. למה?

כי מצודה פירושה על החיים.

יצר הרע

פורש רשתות,

לצוד בני אדם,

להכניס אותם ברשת.

ואפילו אם זכה אדם לקיים מצוות רבות,

לא נפטר מיצר הרע.

כי יצר הרע נלחם בעיקר בצדיקים הגדולים.

כי אם הוא מפיל אחד כזה,

נופלים אחריו.

כמויות, אומרים, אם זה ככה, עזוב אותי,

עזוב אותי.

אומרים חכמים, זכרונם רכה בסוכה נ״ב.

כל הגדול מחברו,

יצרו גדול ממנו.

ועל כך רומז רבי עקיבא ואומר על כל החיים, נצודה פרושה על כל החיים.

מי אלה החיים? הצדיקים.

כי הרשעים קרואים מתים.

ובעיקר את מי הוא מחפש?

את החיים, את הצדיקים.

ועוד אומר התנא,

החנות פתוחה,

והחנווני מקיף.

אפשר לקנות כל מיני מגדים.

כל התענוגים

יכול להשיג.

הבלט טמא פותחין לו.

ויצר רע דומה לחנווני.

מציע לכולם, בוא בוא בוא.

בוא תסתאב בתאוות העולם הזה, יש לי מה להציע.

לא מספיק לשבת בחנות ולהמתין

שיבוא מי שירצה לרכוש את המרכולת,

אלא חנווני מקיף.

הולך, מסתובב, מקיף,

סחור סחור אצל הלקוחות. נו, קנית משהו היום?

לקחת משהו? איזה תאוות עשית היום?

סתם ככה עבר לך יום בחינם?

לא נהנית בכלל?

לא חבל?

לכל פינה ופינה הוא אורב וסובב,

משוטט בארץ,

לפתות, לרמות את האנשים בחלקלקות,

שיקנו ממנו הנאות, נותן בהקפה כך, כמה שאתה רוצה כך.

ואומר התנא, וכל הרוצה ללוות יבוא וילווה,

מתכוון בזה שהאדם,

שהיצר רוצה לפתותו לדבר עבירה,

אבל לפעמים

אדם נמנע מלעשותה,

כי אין לו כסף,

אין לו כסף

בשביל העבירה.

יצר הרע

לא מניח לו,

אומר לו, אל תדאג, אני אלווה לך.

אתה לא זקוק להימנע מהרעה הזאת, אני מגבה אותך, אני מכסה עליך.

אתה יודע מה? הפעם עליי.

וואי, וואי, וואי.

כך פרש ברוח חיים,

שהיצר הרעה מזמין לאדם מעות לצורך החטאים.

בא הרב עובדיה מברטנורה, פרש הגבאים,

מחזירים תדיר

בכל יום.

מי אלה?

הייסורים

והפגעים הרעים.

הם חוזרים כל פעם אל בני האדם להעניש אותם על העוונות.

בהתחלה נותנים לך הלוואות בהקפות, ואחר כך שולחים את הגבאים.

נו, מה עם החוב?

מה עם החוב?

קיבלת בהקפה, איפה?

פתח.

נו, מה, מום, טאח, עוד אחד.

זה כמו אלה שלוקחים בשוק עבור.

בהתחלה מבסוטים, וזה, אחר כך כדורים ברגל, ואחר כך בראש.

וכתב שהדבר הזה הוא עונש שבא על החוטאים מדי יום ביומו.

ולומדים את זה מן הפסוק בתהילים זניות בית,

ואל זועם בכל יום.

סיבת הדבר משום שחסדי השם מרובים על בניו,

שאפילו בעת שהוא מעניש אותם,

הוא לא נפרע בפעם אחת,

כי לא יוכלו לעמוד בכאבים, בייסורים.

הוא מחלק את העונש לחלקים רבים, נותן להם כל פעם מעט-מעט.

אז לפעמים מתלוננים, יואו, תראה כמה זמן נמשך הבעיות והצרות.

זה בהנחה.

כי אם לא, אם אתה רוצה, אין בעיה, אפשר לתת לך באחת,

אבל אתה לא תחיה,

לא תחזיק מעמד.

אז פורסים את זה, פרוסות, סלאמי קוראים לזה היום.

ורבנו יונה אומר, הגבאים

מחזירים תדיר, דהיינו, מן השמיים מחפשים ובודקים את מעשי בני אדם כל יום.

ותפקדנו לבקרים.

כדי לדע ולהודיע מה הם עושים.

במדרש שמואל פירשת המשנה בעוד אופן.

מדובר על מלאכים טובים, מלאכי השלום,

שהם הגבאים של השם יתברך.

ממונים לגבות את המצוות ומעשים טובים שעושים בני ישראל.

כן.

ובזה אנחנו פורעים לשם יתברך על טובו וחסדו

שגמל לנו וקיבלנו בהקפה.

עכשיו הגבאים,

המלאכים הטובים מסתובבים אצל בני אדם תמיד בכל יום,

גובים את הפירעון, מעלים את המצוות, לפני השם יתברך.

ובזה מובן המשך המשנה.

בין נפרעים מן האדם,

בין מדעתו, בין שלא מדעתו.

בין אם עשה את המצוות מדעתו ברצון שלם,

עם הכוונות, מצוות צריכות כוונה.

בין שלא מדעתו,

שעשה בהיסח הדעת.

נגיד, נפלה לו פרוטה מהכיס ועני מצא והתפרנס.

הוא לא ידע שנפל לו אפילו,

ושעני התפרנס.

ואז הוא חיה את נפש העני, גם על זה הוא יקבל שכר.

בין מדעתו שנתן בידיעה, בין שלא מדעתו.

ולפעמים לא מדעתו זה גם בעל כורחו,

לא היה רוצה.

בעל כורחו.

מה פירוש? נתן צדקה, לא מרצון, אבל לא נעים.

הסתכלו בדיוק כשעומד לידו העני, אז הוא נתן בעל כורחו.

אף על פי כן, הגבאים נפרעים ממנו ולוקחים את זה כפירעון לחום.

גם זה נחשב. למה? כי בכל אופן נהנה עני ממנו.

בצדקה זה משהו מיוחד.

כי יש פה הנאה למקבל.

כשאתה עושה מצווה בינך לבין ה',

אם לא התכוונת, לא עשית שום דבר. מי נהנה מזה? אף אחד. זה לא אל שם שמיים.

עשית מבושה, עשית מבושה, עשית מבושה, עשית כלום. זה לא...

אבל אם מישהו נהנה ממך, אפילו שזה באונס, כאילו, בהכרח.

בשמיים מחשיבים את זה שהחזרת קצת על החשבון.

אה,

כמה הקדוש ברוך הוא

מוכן גם למחול, גם לסלוח, יודע שהוא יחון עוד פעם וירחם עוד פעם,

ונותן בתשלומים, ומקל, ומעורר אותנו, ודואג לנו.

בואו.

מוכן לקחת פירעון בין מדעתו בין שלא מדעתו איזה יופי איזה אבא יש לנו בשמיים איזה אבא איך לא נודה לו

הכל יודוך והכל ישבחוך

והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם

הכל יודוך והכל ישבחוך

הכל יאמרו הכל יאמרו והכל קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו

חן קדוש גשם

הכל יודו פעם והכל ישן בחוץ והכל והכל והכל יאמרו

חן קדוש גשם ושמחת מחגיך והיית אך סמל

ושמחת בימיך

ושמחת

ושמחת

ושמחת ושמחת ושמחת ושמחת

מה שרים בראש חודש?

יוא הנה

יהא החודש הזה

יהא החודש הזה

נו

טוב תשאירו בבית

הרי אני מחווה לקיים מצוות אה שבת נכון גם שבת ישמחו ממעלות

שומרי שומרי שומרי שבת וקורי

עונג שבת ישמחו

עונג שבת ישמחו למלאכותך

שומרי שומרי שומרי שבת וקורי

עונג שבת עם

מקדוש

מקדוש

עם

מקדוש

מקדוש

שבת שבת שבת שבת שונה

מצוות חכמים הרי אני מקיים

רבי חנן יורא כמו שומר

שנה אמרוהו נרח ושמחת צודקו יקדים תוהר ויהודים

הרי אני מחווה לגאים משפחות אלו בגדיש