שתי הנהגות חסד - חלק ב' | הרב אמנון יצחק שליט"א

הדרשה ע"פ החוברת 'בטחוני בצורי הוא אוצרי' ( עמודים 181-189) באדיבות הרב אליהו פלורנטין שליט"א - ישר כוחו! להורדת החוברת החדשה - לחץ כאן.

גן עדן בעולם הזה

לפני שנמשיך הלאה ללמוד את הנושא הזה, כיצד להצליח בזמנים של קושי, עלינו לעמוד על נקודה חשובה ביותר, והיא, הקב"ה אף פעם אינו מרפה לגמרי את הנהגתו במדת "ה" הראשונה. זה נכון שלכולנו יש קשיים בחיים -אף אחד אינו נחלץ מזה – אולם עלינו לזכור תמיד שגם בעולם הזה קיים אושר אינוספי. 

האיש החכם עושה שימוש באושר הזה ככל האפשר. זהו שמלמד אותנו קהלת ז, יד: "ּבְיֹום טֹובָה הֱיֵה בְטֹוב". מה הפירוש "היה בטוב"? הרי אם היום הוא יום טוב, כמובן שהכל טוב. האם זה לא דבר מובן מאליו?

התשובה היא לא, "היה בטוב" פירושו שעליך לנצל את היום הטוב הזה. זה אומר שכאשר אתה הולך ברחוב ונהנה ממזג אויר נעים, אל תבזבז את מחשבותיך במחשבה אודות נהג האוטובוס שצעק עליך. "ּבְיֹום טֹובָה הֱיֵה בְטֹוב" – היום הוא יום טוב, אז תהיה במצב רוח טוב, ותודה לה' על היום הטוב הזה. אה! מתיקותה של השמש הזורחת על פני ומחממת אותי. משב הרוח המרענן הנושב על פני! 

אל תוותר על ההזדמנות הזו לשאוב אושר ממעמקי נפשך. אתה מרגיש טוב? הגוף שלך מתפקד בצורה חלקה פחות או יותר? שים לב שלא להרפות מהיום הזה! יש לך ימים טובים בחיים, לא? אם מישהו יעצור אותך וישאל, "ר' פלוני, האם כואב לך הראש?" לא. "כואבות לך העיניים? לא. "כואבות לך השיניים?" לא. "כואב לך הגרון?" לא. "כואבות לך האוזניים? לא. "כואבת לך הבטן? לא. "שום דבר לא כואב?!" לא.

אנחנו אוהבים את ה'!

אז מדוע פניך עגומות כל כך? תחייך! אם אתה יושב כאן עכשיו – אתה חי, אתה נושם – זהו כבר אושר גדול. בואו נגיד כולנו יחד, "אנחנו אוהבים אותך ה' בכל לבנו!" אל תתביישו להגיד את זה בקול! אם תרצו, תוכלו לחזור על זה גם מחר במהלך היום. פנו אל ה' ואמרו לו: "אני אוהב אותך ה'!".

לכן מלמד אותנו שלמה המלך שביום טוב, עלינו להיות במצב רוח טוב. "אנא ממך", מבקש שלמה המלך, "אל תהיה טיפש. אל תהיה שוטה ותבזבז את חייך". זהו לקח חשוב ביותר אותו אנו למדים כאן. במידה מסוימת, אנחנו עדיין נמצאים בגן עדן – כאן ועכשיו, והקב"ה נותן לנו את זה עבור מטרה מסוימת: כדי שנתעורר ונודה לו. אם אתה מסוגל לעשות כך, זוהי ההצלחה הגדולה ביותר – על ידי הערכת חסדי ה' ועל ידי אהבת ה' אתה מתקרב אליו יותר ויותר, באופן היותר מתקבל, בהנהגה של "ה' קודם החטא".

יתירה מזאת, אתה מחזק את עצמך ב"ויטמינים" של אושר שיתנו לך כח להצליח כאשר מגיעות תקופות של ה' לאחר החטא. אדם המכין את עצמו בימים שבהם הדברים הולכים בקלות, אם ביום טובה הוא בטוב, אז כאשר מגיעה הנפילה, הוא מסוגל יותר להצליח. זוהי עצתו הגדולה של החכם מכל אדם. ביום טובה היה בטוב-התכונן, ואסוף לעצמך ביטחון ואושר לעתיד.

לראות את הטוב

הן אמנם, אין זה משנה כמה האדם הכין את עצמו בימי הטובה, גם אם הוא השכיל לאסוף בשכלו אושר רב מכל חסדי הבורא יתברך, אנו מבינים שאין אדם שחי כל ימיו אך ורק עם המדה של "ה' קודם החטא". אף אחד אינו מושלם ולכן לא תמיד העניינים יתנהלו בצורה חלקה כל כך. לכל אחד ואחד יהיו גם יהיו מהמורות בדרך – מהמורות קטנות ומהמורות גדולות. ובכל זאת, עלינו להבין שהטרגדיה האמיתית, המהמורה הגדולה ביותר היא, כאשר האדם נכשל בכך שהוא אינו מנצל את ההזדמנויות שהנהגת ה' שאחר החטא פותחת בפניו.

עלינו לדעת שכל מאורע הפוקד את האדם הוא רצון ה'. אף אחד אינו נעשה חולה בטעות, ולאף אחד אין קשיים מבלי שכך נגזר עליו. וכאשר הקב"ה גוזר גזירה כזו, חוזרים אנו אל העיקרון הבסיסי של "ה' ה'" – בין אם זה ה' קודם החטא, ובין אם זה ה' לאחר החטא, הגזירה הזו היא תמיד לטובת האדם. "ּכָל אָרְחות ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת" תהילים כה, י. כל פירושו כל! הכל, ללא יוצא מן הכלל, הוא חסד.

שיראו מלפניו

למעשה זו שאלה שכל אדם חושב שואל את עצמו במוקדם או במאוחר, שכן דברים קורים ל"ע. ניקח לדוגמא אדם מצליח, שביום בהיר אחד הוא מוצא את עצמו מאושפז בבית החולים, ללא כל התראה מוקדמת. הוא שוכב על מיטת חוליו וחושב לעצמו, למה זה קרה לי? הרי הייתי יהודי טוב, פחות או יותר. הכל הלך אצלי חלק. ה' היה כל כך טוב אלי עד עכשיו. מדוע ה' עשה את זה?"

והתשובה היא כך: ישנו חסד, שהוא חשוב וגדול יותר מכל החסדים בעולם – חשוב יותר מבריאות איתנה, חשוב יותר מפרנסה ושלום בית. וזהו החסד הנקרא יראת ה'! יראת ה' – להכיר במציאות הבורא -זהו הדבר החשוב ביותר בחיים.

אני מבין שהדברים הללו נשמעים מוזרים באוזניהם של אלו החיים חיים של חומרנות, אולם זהו יסוד בסיסי שאנחנו חייבים להכניס אל תוך ראשינו: אנחנו כאן כדי להשיג הכרה בה' - זוהי הצלחתך הגדולה ביותר בעולם הזה. ורק משום כך, הקב"ה מתמרן תמיד את מאורעות חייו של האדם כך, שלעולם תהיה לו הזדמנות להשיג תכלית זו שלשמה נוצר.

לזכור את אבא

משל למה הדבר דומה? עיין רש"י שמות יז, ח, לאדם הנושא את בנו על כתפו. הבן שמח כל כך, ו"מרגיש בעננים", הכל הולך טוב, והוא שוכח מאביו – הוא חושב שהוא זה שעומד תמיר וגבוה. אז מרוב התרגשות ושמחה, הוא מתחיל לבעוט ברגליו, והמטרה לבעיטותיו היא לא אחר מאשר חזהו של אביו.

האב רואה שבנו כבר אינו מודע אליו. הוא אינו זוכר את קיומו, מרוב שהוא "בעננים". האב רואה כלב מתקרב, ומחליט להניח את בנו ליד הכלב. "אבא תציל אותי!" קורא לפתע הילד. "אה", אומר האב, "אז כעת אני אבא!"

לכן, כאשר אדם חווה ח"ו איזה קושי בחייו, כל צרה שלא תהיה, יש לו לדעת שהקב"ה מסייע לו כעת לזכור אותו. נצל את ההזדמנות! כואבת לך השן? עליך להודות לקב"ה על כאב זה, משום שהכאב שובר את המחיצות בינך בין אביך שבשמים.

שיניים בריאות

אם היית חכם, היית מנצל את המדה של ה' קודם החטא, היית שמח ומאושר בשיניך הבריאות, ומודה לה' עליהם בכל עת. אתה מסוגל ללעוס? לנגוס בתפוח? תודה לה' על כך! אבל תחת זאת מה קורה? אינך זוכר אפילו שיש לך בכלל שיניים – אתה מסוגל להסתובב במשך חדשים רבים מבלי להעריך את האושר שבשיניים – שביכולת לנגוס וללעוס.

מתי זוכרים את חסד הבורא המתבטא בשיניים? רק כאשר הוא שולח לך תזכורות באמצע הלילה. "אוי ה'! הצל אותי! השן! השן!" כעת אתה כבר זוכר את השיניים אותם נותן לך השי"ת במתנה מדי יום. כשמגיעה עת צרה, לפתע נזכרים באבא. בדרך לרופא השיניים, אתה מתפלל לה' שהרופא יצליח למצוא מזור לכאבך. גם כשהוא קודח בשן, עליך להתפלל שידו לא תחליק. אתם יודעים שלפעמים קורה שידו של הרופא מחליקה והמקדחה פוגעת בשן הסמוכה. הרופא ישתוק ולא יאמר דבר, אולם כעבור מספר חדשים, תצטרך לשוב אליו כדי לסתום את השן שנפגעה.

אז כאשר אתה זקוק אתה זקוק לעזרתו של רופא השיניים, אתה מתפלל לה' ומבקש, "רבונו של עולם, יהי רצון מלפניך שתצליח את דרכו של רופא השיניים, בכל כמה שהוא צריך לעשות למעני". אה! איזה כאב שיניים נפלא! זוהי הזדמנות אדירה לשבור את המחיצה המבדילה בינך לבין הקב"ה.

וכעת יש בידינו תשובה לשאלה עתיקת היומין, מדוע דברים "רעים" קורים לצדיקים: משום שלמען האמת הדברים הללו אינם רעים כלל וכלל, אלא הם סוג אחר של טוב. זו מציה דלילה במקום עוגה טעימה, אולם זה בדיוק מה שטוב עבורך עכשיו.

ביקור חולים

מצוה גדולה היא לבקר חולים. כאשר מבקרים את החולה, בודקים כיצד ניתן לעזור לו. אולי הוא זקוק לכמה מילות עידוד, או שמא זקוק הוא לעזרה טכנית. אם הא מאושפז בבית החולים, תוכל להביא לו אוכל כשר. תהיה העזרה אשר תהיה, זוהי מצוה חשובה ביותר.

אולם נניח שכאשר אתה מגיע לבקר את החולה, אתה מוצא אותו שוכב על מזרן או אלונקה המונחים על הרצפה- זה קורה לפעמים. במקרה כזה, אומרת הגמרא שבת, יב, ב, וכן נפסק להלכה בשו"ע יו"ד סי' של"ה ס"ד, שאסור לך לשבת על כסא. אם אתה חפץ לשבת לצידו, עליך לשבת על הרצפה. ומה הסיבה לכך? משום ששכינה למעלה מראשותיו של חולה. השכינה נמצאת ממש כאן לידך, מעל לראשו, אז כיצד תוכל לשבת גבוה יותר מן השכינה?

נתבונן נא – איזו אמירה מדהימה! מדוע צריכה השכינה לבוא ולשכון ליד אדם חולה? האם הוא כזה צדיק גדול? הוא יהודי רגיל. מה הוא כבר עשה? בסך הכל הוא נהיה חולה, זה הכל. 

את דכא ושפל רוח

התשובה היא כזאת: כאשר טוב לו לאדם והכל הולך כשורה, הוא עלול להגיע לידי דברים לב, טו: "ׁשָמַנְתָ עָבִיתָ" -הוא נעשה גאוותן, ואז "וַיִטֹׁש אֶלֹוקָ עָשָהּו" – הוא עוזב את השי"ת. הקב"ה נמצא כעת רחוק מדעתו. ואם הקב"ה רחוק ממך, אז לא משנה כמה בריא ומוצלח אתה, לא משנה כמה הכל מתנהל אצלך בצורה חלקה, אתה כישלון.

לעומת זאת, אדם שבור ורצוץ – זה כבר סיפור אחר לגמרי. אדם זה השוכב על האלונקה, הוא אדם שבור. היוהרה, הגאווה, שכמעט כל אחד סובל ממנה, נמחקה ממוחו! ואז אומר ה': "זה האיש שאני מחפש!" והוא יורד קרוב אליו.

האיש הזה הופך כעת לאהוב על ידי ה', וכמו שמעיד הפסוק, "ואת דכא ושפל רוח" ישעיה נז, טו, השכינה שורה על האדם השבור, על מי שהוא שפל רוח. מדוע? כי ה' אוהב אנשים שאינם גאים, הם אלו שזוכרים אותו.

מחלה פתאומית

מטעם זה אמרו חז"ל ברכות נד, א, "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה". כשאדם חולה, זוהי הצלחתו הגדולה ביותר בעולם הזה. ככה עלינו להבין מאורע זה. לפעמים מחלה קשה יכולה להציל את אדם! וכבר ראיתי את זה קורה בחיים.

הכרתי בחור צעיר שעבד במשרד מסוים. ליהודי זה לא היה שום קשר לתורה ולמצוות. הוא היה יושב במשרדו וחושב כיצד יבלה -זה מה שהיה חשוב לו בחיים. ואז, יום אחד הוא התעלף לפתע פתאום. הוא הובהל בדחיפות לבית החולים, ובאופן מפתיע ביותר, הובחן כמי שסובל משחפת. האמינו לי, הוא מעולם לא חלם על דבר כזה. כעת הוא היה חייב לעזוב את הבית לחודשים ארוכים כדי לשהות בבית חולים.

במשך חדשים על גבי חדשים הוא היה שוכב במרפסת בית החולים וחושב. כעת אין הנאות, אז יש זמן לחשוב. לאחר תקופה זו, כאשר נרפא גופו, זכה הבחור שלנו להתרפא גם מבחינה רוחנית. הוא שב לבית עם החלטה לשנות את חייו. במקום לכלות את חייו בהנאות שווא ובבילויים ריקים, הוא נכנס ללמוד בישיבה. הוא ישב ולמד, עלה ונתעלה בתורה ובעבודת ה', הקים בית של תורה, ואף כיהן כרב של קהילה חשובה במשך שנים רבות.

נחשוב נא, כאשר יהודי זה הסתכל אחורה על היום ההוא, אותו יום שחור בחייו כשהתעלף במשרדו, אלמלא הבין את החסד של "ה' שלאחר החטא", האירוע הזה היה נשאר אצלו כחוויה בלתי נעימה בעליל, והוא היה ממשיך להתלונן כל חייו: "למה זה קרה לי? כזה דבר איום ונורא!" אולם למעשה, המכה הזו שקיבל היה הדבר הטוב ביותר שקרה לו אי פעם, וכאשר יגיע לעולם הבא, אין ספק שהוא יאמר לקב"ה, "ה', אני מודה לך על כל הדברים הטובים, אבל על השחפת יותר מכל!"

יסורין ממרקין

גם אדם הסובל ייסורים גדולים, בגופו ובממונו, והוא מרגיש שהקרקע נשמטת מתחת רגליו ועולמו חרב עליו. כל מה שבנה וטיפח בחייו משפחתו, עסקיו, שמו הטוב – קורס לנגד עיניו. אל לו ליפול ליאוש ח"ו ולנקוט בצעדים חמורים ובלתי הפיכים ח"ו.

להיפך, עליו לחשוב, "הלוואי שאזכה להמשיך את חיי כך, כי כל יום שאני חי אני מכפר על חטאי. אני זוכה לשלמות כה גדולה של מדת הענווה, הישגים שלא הצלחתי להגיע אליהם כל חיי. להיפך, אני רוצה לחיות עוד ועוד, כי ככל שאני חי יותר, גם בנסיבות האלה, אני מתעלה ומשתפר יותר ויותר".

כל מה שקורה לנו בחיינו, גם אם לפי שעה אנחנו מאוכזבים, עלינו לדעת שהוא נועד למטרה חשובה ביותר. "ייסוריו ממרקין" אומרים חז"ל ברכות ה, א, יומא פו, א – הסבל מטהר את מדותיו של האדם. אמנם אנחנו לא מחפשים את זה, אבל הקב"ה יודע מה טוב לנו. הייסורים כולם מכפרים על חטאיו של האדם, והוא יזכה להיכנס לעולם הבא כשהוא נקי וטהור מעוונות. הסבל הוא הישג גדול, המכות הקשות של החיים הן באמת הברכות של החיים.

סוד החיים

יהודי הזוכה להבין את היסוד הזה עליו דיברנו, מכיר כבר מקצת מדרכי ה', וכעת הוא מוכן לחיים – הוא מוכן לזמנים הטובים מחד ולמכות הקשות מאידך, כי הוא מבין חלק מהסוד של "ה' ה'" אותו גילה השי"ת למשה רבינו בהר סיני.

הוא יודע שהנהגת השי"ת לעולם אינו משתנה. חסדו הגדול, שנמצא שם כדי לעזור לך להצליח בעולם הזה, נמצא שם תמיד.

ההבדל היחיד הוא, באיזו צורה החסד ניתן לנו. לפני החטא, החסד מתבטא בפירות יפים בגן עדן. הולכים אנו במורד השדרה, מתחת לצילם של עצי הפרי המרהיבים, ולבנו גואה משמחה ואושר, זו צורה אחת של חסד ה'. אולם לפעמים יש גם עצב, וזהו מין אחר של חסד והטבה, אבל גם זהו טוב לאדם להשיג שלמות, הן בזמנים הטובים והן בתקופות הקשות, ועל ידי זה יזכה לאושר האמיתי והנצחי בעולם הבא.