כל דעביד רחמנא לטב עביד | הרב אמנון יצחק שליט"א

להלן עיקר הדרשה ע"פ החוברת 'בטחוני בצורי הוא אוצרי' (עמודים 200-202) באדיבות הרב אליהו פלורנטין שליט"א - ישר כוחו! להורדת החוברת החדשה - לחץ כאן.

יסוד האמונה מתורתו של רבי עקיבא

אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דרבי עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד, ברכות ס:

יודעים ומאמינים אנחנו שהכל נעשה בידי שמים, ושהשי"ת הוא טוב ומיטיב לרעים ולטובים, וזאת באמת הכוונה באמירת "כל דעביד רחמנא לטב עביד". אבל אין אנו רגילים לומר כן על כל מאורע הבא לידנו, וכמה פעמים אפשר לשמוע גם מאנשים יראים שעוסקים בתורה ובמצוות, כשהם נמצאים במצב לא טוב, מתלוננים על רוע מזלם וגם צועקים מרה למה עשה להם השם יתברך רעה על לא עוול בכפיהם כאיוב בשעתו.

אולם עלינו לדעת שדיבורים אלו אינם יוצאים מלב רע וחוסר אמונה, כי אין עולה על דעתם חלילה המחשבה שעזב השם את הארץ, או חלילה שהשופט כל הארץ לא יעשה משפט, אלא סיבת הדבר היא מפני שהאמונה אצלם גנוזה וטמונה עמוק בלב עד שהיא כמו שכוחה ואבודה לשעתה ולכן פיו מדבר מה שאין בלבו מכיוון שפיו ולבו אינם שווים.

כדי לתקן מעוות זה בא רבי עקיבא ולימד עצה מוסרית טובה ומתוקנת, שיהא אדם רגיל לומר בפיו תמיד מה שהוא יודע ומאמין בלבו, ולעולם יאמר זאת ללא הפסק על כל מאורע הבא לידו, בין על מאורע המביא טובה ועושר ובין על מאורע רע שיש בו אפשרות שתצא טובה ממנו, או אפילו בשעה שאין כל תקוה לטובה מהרעה ההיא. בכל מצבי החיים יאמר האדם "כל דעביד רחמנא לטב עביד" ועל ידי אמירה זאת יתחזק באמונה שיש בלבו וירגיש את הטוב שיש בהנהגת האלוקים איתו.

רבי עקיבא לא הסתפק בהוראת עצה טובה זו בדרך לימוד בלבד, אלא הראה לפני תלמידיו דוגמא חיה ממה שארע לו בעצמו כשהיה הולך בדרך והגיע לעיר אחת וביקש ללון שם ולא נתנו לו, אמר "כל דעביד רחמנא לטב עביד", הלך וישן בשדה, והיו לו חמור תרנגול ונר, באה רוח וכבתה את הנר, בא חתול ואכל את התרנגול, בא אריה וטרף את החמור, אמר רבי "כל דעביד רחמנא לטב עביד". בלילה באו חיילים ושבו את בני העיר אמר רבי עקיבא לתלמידיו אמרתי לכם שכל מה שעושה הקב"ה הכל זה לטובה!

והנה בלילה ההוא היה רבי עקיבא במצב מאוד קשה, שהרי רעה אחרי רעה באה עליו כשלא נתנו לו מקום ללון והיה מוכרח ללון בשדה, ואמר רבי עקיבא על מאורע רע זה כמו שהיה רגיל לומר תמיד כל דעביד רחמנא לטב עביד. בודאי שחשב רבי עקיבא בלבו שהבוטח בה' יש לו לקוות שתצא טובה ממאורע זה, אבל אח"כ כשבא האריה ואכל את החמור ואח"כ כשהתרנגול גם נאכל וגם האור נכבה ונשאר רבי עקיבא יושב בחושך, במצב נורא כזה היה אז באין תקוה לראות טובה ממאורעות קשות אלו, ורק בעין השכל באור האמונה ראה שהכל לטובתו, ואמר בלב שלם כל דעביד רחמנא לטב עביד.

שאילו היה הנר דולק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי עצת רבי עקיבא זו צריכה לעורר את היראים שומרי תורה ומצוות לעסוק בחיזוק באמונה, כמו שהשתדל רבי עקיבא בחינוך תלמידיו להרגיל אותם לומר בפה מה שיש בלבם, כי החינוך הזה הוא חובת כל אדם בכל עת ובכל שעה, שהרי בא חבקוק והעמידן על אחת חבקוק ב', ד': "וצדיק באמונה יחיה" שהכוונה בזה שכל תרי"ג מצות צריכות לצאת מן האמונה וצריכות לבוא אל חיזוק האמונה, שהכל נמדד על פי מצוה זו, וכאשר אמר רבי עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר, כוונתו שיאמר מתוך שביעות רצון ולב שמח שיסכים בלבו דבר זה שכל דעביד רחמנא לטב עביד.

והענין בזה הוא, כי מהות הבטחון, הוא ההכרה בלב האדם לסמוך על הבורא יתברך, שכל מה שהוא יתברך עושה בעד האדם – טוב הוא, ואין הכוונה בזה שיהיה האדם "רגיל לומר" כך בשפת- פיו ולבו בל עימו, אלא שיאמר כך מתוך הכרה שלימה בלב שאכן כל מה שהקב"ה עושה עמו טוב הוא. וכאשר האדם בא לדי מדרגה גבוהה זו, אז הוא נקרא בוטח בה', ויתמלאו משאלות לבו, כדרך אב הממלא משאלות לבו של בנו המתגעגע אליו, וזה שאמר דוד המלך עליו השלום "הבוטח בה' חסד יסובבנו". לקט שיחות מוסר, – אמונה הרב אייזיק שר זצוק"ל.

וכך נפסק בשו"ע ומשנה ברורה סימן ר"ל סעיף ה לעולם יהא אדם רגיל לומר "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד". וכונת הכתוב 'לעולם' כלומר בין על הטובה ובין על הרעה יאמר כן, עין יעקב ברכות ס".

לעולם יהא אדם רגיל לומר: "כל דעביד רחמנא לטב עביד", וענין שיאמר בלבו הוא, שיסכים בלבו דבר זה. שו"ע או"ח סי' ר"ל.