שתי הנהגות חסד - חלק א | הרב אמנון יצחק שליט"א

הדרשה ע"פ החוברת 'בטחוני בצורי הוא אוצרי' ( עמודים 171-181) באדיבות הרב אליהו פלורנטין שליט"א - ישר כוחו! להורדת החוברת החדשה - לחץ כאן.

 ה' ה'-שתי הנהגות של חסד

מתורתו של הגאון ר' אביגדור מילר זצ"ל

נוסחת חירום

לפעמים יש ח"ו יהודי חולה, השרוי במצב קשה מאד. משפחתו ממהרת אל בית המדרש ומבקשת מהציבור הקדוש להעתיר בתפילה לרפואתו. במצב כזה, לא מסתפקים באמירת תהילים. פרקי תהילים מיועדים עבור אדם חולה, אך לא עבור כזה השרוי במצב קשה. ישנה תפילה מיוחדת, המיועדת לשעת חירום שכזו, והיא: י"ג מדות של רחמים.

כך הוא גם כאשר אנו מתקרבים לימים הנוראים. ימים אלו, בהם עומדים אנו בפני כתיבה וחתימה לשנה הבאה, גם הם מצב חירום, ולכן אנחנו משכימים מוקדם בבוקר אל בית הכנסת, כדי לחלות פני מלך רם ונשא, ולבקש את רחמיו. בתוך הסליחות, אנו משתמשים באותו הכלי שבו אנו אוחזים כאשר יש אדם השוכב על ערש דווי.

אנחנו מתפללים את התפילה המיוחדת הזו לא רק פעם אחת- לפעמים היא נאמרת ארבע או חמש פעמים, שוב ושוב ושוב אנו חוזרים על תפילה זו, וצועקים שוב ושוב "ה', ה', קֵל רַחום וְחַנּון". 

לאחר חטא העגל כאשר כבר התרצה השי"ת לעמו, מבקש משה רבינו בקשה מיוחדת מאת ה': "הודיעני נא את דרכך" שמות לג, יג.

משה ביקש להגיע להבנת הנהגתו של ה' עם האדם, משום שכאשר יש לאדם ידיעה זו, הוא כבר מוכן להתמודד עם כל ניסיונות העולם הזה, לדעת את דרכי הנהגתו יתברך עם האדם, פירושו של דבר הוא, שסוד ההצלחה נמצא בידך.

י"ג מדות של רחמים

ואז, "וַיַּעֲבֹר ה'עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' | ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת"-השי"ת קרא אל משה את כל י"ג מדות הרחמים, שלוש עשרה דרכים שבהם מנהיג ה' את עולמו. בכך, ענה הקב"ה למשה רבינו שביקש: "וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ" על ידי לימוד י"ג המידות הללו, נלמד להכיר את דרכי הבורא, ונמצא חן בעיניו. 

על חשיבותם של פסוקים אלו, נוכל ללמוד מדברי הגמרא ראש השנה יז: "א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפילה, אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם". 

זו הסיבה שכאשר אנו זקוקים לרחמים מיוחדים מאת השי"ת, כשיהודי מוטל על ערש דווי, וכן כאשר עם ישראל כולו צריך סליחה ומחילה, אוחזים אנו באומנות זו של אמירת י"ג מדות של רחמים, שהיא אחת התפילות היותר מועילות לישועה והצלה, כפי שיודע כל יהודי ירא ה'.

עם זאת, רובם של בני אדם נוטים להתייחס לי"ג המדות כאל נוסחה ותו לא. סבורים הם שעל ידי אמירת המילים לבד יזכו לכפרה על פשעיהם, וכך, אומרים הם את התפילה שוב ושוב, מבלי לחשוב מה הם אומרים. יהיה זה רעיון טוב, לפחות פעם בכמה זמן, לומר את המילים הללו במתינות.

מסכתות שלמות של חכמה מופלאה

אולם האמת היא, שגם אם ניקח מעט זמן לומר את הי"ג מדות במתינות ומתוך מחשבה, ככל הנראה נתאכזב, כי אנחנו לא באמת מבינים מהו ה"עסק הגדול" סביב מדות אלו. אחרי הכל, כאשר אנו אומרים את המילים, "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ" אנחנו מצפים לאיזו התגלות אדירה, איזה חידוש גדול, אולי אפילו סתרי תורה. 

ולכן אנחנו מופתעים, אולי אפילו מאוכזבים לגלות שכל מה שמשה שמע היו הפסוקים הללו.

ואכן, מוכרחים אנו לומר שיש כאן דבר גדול, ולא רק מילים בעלמא. הקב"ה לימד את משה רבינו י"ג מסכתות, שלש עשרה כרכים של חכמה מופלאה, הכלולה בנבואה זו של משה רבינו. 

האמת היא, שיש כל כך הרבה מה לומר על כל אחת משלש עשרה המדות הללו, שהמילה "מסכת" בה נקטתי היא בלשון המעטה. כל אחת מהן היא ש"ס שלם של חכמה, ולא תהיה זו גוזמא לומר שכל אחת מהם גדולה יותר מהש"ס כולו. שהרי אחרי הכל, מי שיעבוד קשה, יוכל לסיים את הש"ס-כל מי שהוא בעל שאיפות, בכוחו לסיים את הש"ס. כמובן, מי שמתחיל בגיל שמונים וחמש, זה כבר אולי סיפור אחר, אבל אם אתה מתחיל קצת מוקדם יותר בחיים ויש לך שאיפות, בכוחך לעשות זאת! אבל ללמוד את דרכי ה' בעולם זה כמו כמה וכמה שסי"ם, זה בבלי וירושלמי ועוד כהנה וכהנה.

מהווה את הכל

ואמנם, לא אני הוא זה שמסוגל לפתוח את מסכתות החכמה הנפלאות הללו ולהסביר לכם אותן, אבל כדאי שננסה לכל הפחות להציץ בהן. גם אם נצליח לעמוד על רק טיפה מן הים, אבל טיפה אחת של הבנת דרכי ה' בעולם, היא כבר הישג משמעותי וחשוב ביותר. ואם בכוחה של אמירת הי"ג מדות של רחמים לבד להביא ישועה גדולה, אין ספק שאם נשתדל ללמוד ולהבין את דרכיו של השי"ת, נזכה לכל מיני ישועות.

אשר על כן, במסגרת זו ננסה ללמוד מעט את המדה הראשונה:

שם הוי"ה ברוך הוא. אופן ביטויו של שם זה אינו ידוע, אולם ניתן להבחין מיד ששורשו של שם זה הוא "הווה"-להיות. בוודאי שכלול בו הרבה הרבה יותר, אולם ברור ללא כל ספק כי משמעותו של השם קשור ל"הויה" וקיום. פירושו של דבר הוא, שלא זו בלבד שה' יתברך לבד הוא המציאות האמיתית האחת והיחידה, אלא שהוא מהווה את הכל, הוא גורם למציאות להמשיך ולהתקיים. כל מה שהיה אי פעם, שהווה כעת, או שיהיה בעתיד, מתהווה ומתקיים אך ורק משום שכך הוא רצונו יתברך.

מדת החסד

אולם ענין זה של "מהווה" הוא רק ההתחלה, שכן מסורת בידינו ששם הוי"ה ברוך הוא מתייחס לא רק אל מציאותו של הבורא, אלא למדת חסדו וטובו. פירושו של דבר הוא, שכל מאורע המתרחש בעולם, הוא רק מכח מדת החסד של הבורא יתברך.

לא זו בלבד שכך היא מסורת בידינו, אלא זוהי עובדה שכל מי שיפקח את עיניו יבחין בה. אם נתבונן בעולם, נבחין שהמציאות כולה נוצרה כדי להיטיב. מי שילמד היטב את הבריאה, גם אם לא תמיד יצליח להבין הכל, יגלה כי "חֶסֶד ה' מַלְאָה הָאָרֶץ" תהילים לג, ה.

אדמה מופלאה

מיד כאשר האדם פוסע את פסיעתו הראשונה עלי אדמות, יגלה הוא שהאדמה היא חסד. צא החוצה, רד מהמדרכה ולך כמה פסיעות על האדמה, ודע לך שכעת אתה פוסע על גבי חסדי ה'. כדאי לתרגל את זה מדי פעם, ללכת כמה צעדים על האדמה, להזכיר לעצמך שאתה פוסע על גבי מקור של אושר.

אדמה היא מתנה אדירה, אין כמוה! זהו חומר מופלא, וכמעט אין שני לו מבין כל השילובים הכימיים. האמת היא, שהאדמה היא יותר חיה מאשר דוממת. בתוך כפית אחת של אדמה, ישנם מספר רב יותר של יצורים חיים מאשר מספר האנשים בכל ניו יורק רבתי!

כדור הארץ מלא באורגניזמים מתפקדים, מיליארדי חיידקים ופטריות ונמלים ותולעי אדמה-צבאותיו של השי"ת, עובדים כולם יחד כדי לייצר מזון עבורנו.

המוציא בגד מן הארץ

מהאדמה צומח דשא, ודשא הוא הכל עבורנו-הפרות אוכלות דשא ומייצרות חלב. גבינה, חמאה, שמנת-כולן מגיעות מהעשב שהפרות אוכלות. וגם בשר! הפרות אוכלות עשב שהופך בגופם לעוד בשר, וכן לעוד עגלים. נמצא שהבשר ממנו אנחנו נהנים בצ'ולנט, מקורו בדשא ובאדמה. וזו רק דוגמא אחת-כל האוכל שאנו נהנים ממנו, כל ימי חיינו, מגיע מהאדמה.

אבל לא רק החסד שבמזון אותו אנו אוכלים מגיע מאדמתו של ה', כל הבגדים שלנו מגיעים גם כן מהאדמה. החליפה שלך העשויה צמר, היא גם הגיעה מהאדמה, כי הצמר הגודל על הכבשים מגיע מהעשב אותו הם אוכלים, שמקורו מהאדמה. הכותנה מגיעה מהאדמה. הפשתן מגיע מהאדמה. עניבת המשי שאתה עונד, גם היא מקורה מהאדמה, שכן תולעת המשי אינה יכולה לייצר משי אם לא תאכל עלי תות, שמקורם מהאדמה, ההופכים למשי בגופה של התולעת.

הימים, האוקיינוסים, האגמים, הנהרות, כולם מלאים בחסד הבורא! ראו אילו דגים שמנים ועסיסיים יוצאים מהמים! כמה ארוחות מזינות ניתן להפיק מהם! מאות טונות של דגים נשלים מהים מדי יום ביומו. אני ממליץ לכם לעצור פעם ולהביט בחלון הראווה של חנות דגים, ולא כדי לקנות משהו, אלא רק לראות במו עיניכם את חסדי הבורא, אה! איזה תענוג.

והנה טוב מאוד

וזו רק ההתחלה. אתה מסוגל לראות ? ה' נתן לך שתי עיניים מתפקדות? אה, איזה תענוג הוא זה-לראות את הצבעים המרהיבים בעולם שמסביבנו-"גדלו וטובו מלא עולם"! אני יודע שכאשר אני מדבר כך, הדברים אינם נקלטים בשכלנו, שכן הם נשמעים מוגזמים, אולם האמת תאמר שזו רק טיפה מן הים ממשמעותו של שם הוי"ה בורך הוא. עולמנו מלא במיליוני צורות של חסדים שמרעיף עלינו הבורא יתברך, וגם אם נשב ונדבר על כך כל הלילה, לא נוכל לתאר אפילו שבריר קטן מחסדי הבורא הממלאים את העולם.

ככל שמתבוננים יותר בדבר, מגיעים להכרה ש: "עֹולָם חֶסֶד יִבָנֶה" תהילים פט, ג – ה' בנה את עולמו כדי לעשות חסד. כל פרט ופרט בבריאה המתגלה לעינינו מצביע לכיוון אחד ויחיד: לא רק שיש בורא לעולם, שהיווה את הכל וממשיך להוותו בכל רגע ורגע, אלא שהבורא חפץ חסד הוא, אשר כוונתו היחידה היא להעניק אושר לבני האדם. השם הוי"ה מורה על מדת חסדו האינסופית שהוא מרעיף על העולם.

דומה אך שונה

וכעת אנחנו מגיעים לשאלה גדולה. משום שלאחר שקרא הקב"ה למשה וגילה לו את המדה הראשונה והעצומה ביותר מבין דרכיו, והיא, "הוי"ה, החפץ חסד" – קרא אחריה את מדתו השניה. ומהי המדה השניה? "ה" – אותו שם הויה". ואל לנו לחשוב שזו רק חזרה על המדה הראשונה, כדי לתת לה דגש נוסף. שם הוי"ה השני נמנה כמדה בפני עצמה, השניה מבין י"ג המדות.

חז"ל ראש השנה י: עומדים על שאלה זו, כיצד יתכן ש"ה' ה'" נחשבים כשתי מדות נפרדות, הרי זו אותה המילה בדיוק. כיצד יכולה מילה אחת לשקף שתי מדות שונות של הנהגת ה' בעולם? 

ועל כן מסבירה הגמרא את משמעותן של שתי המדות: "ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם". ביאור הדברים הוא, שישנם שתי הנהגות בהם "הוי"ה" – החפץ חסד, נוהג עם האדם בעולמו. אחת היא קודם שחטא ואחת היא לאחר שחטא, אבל כך או כך, הנהגת השי"ת עם האדם היא עם מדת "ה'", מדת החסד.

האם אתה חושב שהנהגת ה' משתנה לאחר שהאדם עשה צעד מוטעה? שכעת הוא כבר אינו בעל חסד אלא כועס ונוקם? לא ולא! הנהגתו יתברך לפני שנפלת היא אותה ההנהגה כמו לאחר שנפלת! הוא לא השתנה כלל וכלל. הוא עדין "הוי"ה", ה' של "עולם חסד יבנה", אלא שכעת הוא עוזר לך בדרך אחרת. ההטבה כעת מתבטאת באופן שונה מהאופן בו היא התבטאה קודם החטא.

אשת חיל מי ימצא

משל למה הדבר דומה, לאדם צעיר ובריא, שאשתו מכינה עבורו את מיטב המאכלים- בשרים, ולפעמים גם פרוסת עוגה טעימה להפליא. היא אשה טובה מאוד, אשה של חסד, ושלחנם הוא שלחן של חסד.

אולם עוברות השנים, ואדם זה קלקל חלילה את בריאותו על ידי אכילת כל מיני מרעין בישין, והרופא גוזר עליו לאכול רק מאכלים דלים. כעת הוא יושב על יד השלחן וממתין למטעמיה של רעייתו, אליהם היה רגיל כל השנים. אולם כאן נכונה לו אכזבה, כאשר אשתו מניחה בפניו לא יותר מכמה מציות בליווי כוס חלב. האיש פונה לאשתו בשאלה, "רעייתי, תמיד היית כל כך טובה אלי, תמיד הגשת בפני מאכלים כל כך טובים. מדוע כעת את נותנת לי רק מציות וחלב?"

והיא עונה לו, "אני עדיין אותה אישה נאמנה, אבל אתה כבר אינך יכול לאכול בשר ולחם שחור. זה יהרוס אותך! גופך אינו מסוגל לסבול את זה. אנו מבינים שזוהי אותה אשת חסד- היא לא השתנתה כלל וכלל, אלא הוא זה שהשתנה, וכעת היא מעניקה לו את הטוב ביותר עבורו במצבו החדש, לאחר החטא, בדיוק כפי שעשתה כל השנים, קודם החטא.

גן עדן של הטבה

הנהגת השי"ת אינה משתנה! כל עוצם מדת החסד הטמונה ב"הוי"ה" הראשון, נמצאת לא פחות מכך ב"הוי"ה" השני. הטבתו אינה מתמעטת כלל, אלא שלפעמים הדבר הטוב עבור האדם הם מציות עם חלב במקום עוגה טעימה.

ניקח לדוגמא את אדם הראשון. קודם החטא חי אדם הראשון בגן עדן. בגן עדן ניתנו לאדם כל סוגי האושר האנושי, צמחו שם פירות מופלאים ויפים כל כך! היה זה כל כך מענג להסתכל עליהם, עד שרק לטייל בגן עדן היה מביא לאדם אושר ושמחה אינסופיים. 

כשאדם וחוה טיילו בגן עדן, הם נהנו מהמראות המרהיבים. וכאשר הם טעמו מהפירות המופלאים, הרגישו שמחה עזה ביותר, הם לא היו זקוקים לשום "מוסיקת רקע" שתרגש אותם, טובו של העולם בעצמו ריגש אותם כל כך. הם שרו לקב"ה, וקיימו את המעלה הגדולה של "שירו לו זמרו לו". בכל דקה שעברה, הם קנו בנפשם עוד אמונה, עוד קרבת ה' ועוד אהבת ה'.

זו היתה מטרתו של גן עדן – להיות מקום בו יוכל האדם להצליח בתפקידו החשוב ביותר עלי אדמות: "וְהָאֱלֹוקִים עָשָה שְיִרְאּו מִלְפָנָיו" קהלת ג, יד. הקב"ה ברא את העולם הזה לתכלית אחת: שבני אדם יכירו בו, זוהי ההצלחה הגדולה ביותר עבורנו בעולם – לבא לידי הכרה בהשי"ת. והאופן היעיל ביותר לגדול בהכרה בה היא ע"י השמחה. חסד הבורא יתברך שבא לידי ביטוי בגן עדן, נועד כדי לתת לאדם וחוה הזדמנות להשיג גדולה אינסופית, שכן בכח השמחה ניתן לקנות שלמות עליונה ביותר.

גירוש, לא עונש

זה היה סדר הבריאה קודם החטא – כך היו צריכים להראות חייהם שלבני אדם, לפני שארעה הטעות הגדולה. אולם אדם וחוה מעדו, ונפלו מהזדמנות אדירה זו. מה היה החטא ומדוע הוא התרחש, זה נושא הדרוש ביאור נרחב, ואין זה הנושא שלנו כעת, אולם הוא התרחש. ולאחריו, "ויגרש את האדם", הקב"ה גירש את האדם וגזר עליו: "ּבְזֵעַת אַפֶיך תֹאכַל לֶחֶם" ו: "ּבְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ" המציאות כעת השתנתה לחלוטין, ומעתה היא אינה תמיד סוגה בשושנים. 

ונשאלת השאלה: מדוע גזר השי"ת גזירה כזו? אז יש החושבים שזה נועד רק כדי להעניש את האדם: "לא התנהגת כראוי, אז כעת תקבל על הראש". לא ולא! כעת אנו לומדים שגזרה זו גם היא הגיע מכח "הוי"ה" – החפץ חסד, ממש כפי שהיה קודם לכן.

אל לנו לאפשר לעיצבון ולקוץ ודרדר שבחיינו להקהות את ההבנה הזו בקרבנו, שה' שלאחר החטא נוהג עמנו במדת חסדו, באותה מדה ממש כפי שנהג עמנו קודם החטא, גם אם החסד כעת הוא שונה.

גזירת הגירוש מגן עדן היתה לטובתו של אדם. ה' לא סילק אותו כמנהל שמסלק תלמיד סורר מבית ספרו, אלא כיוון ושלח אותו למחלקה אחרת של חסד, מחלקה בה יוכל האדם להשיג הכרה בבורא ולהצליח בעבודת החיים, מקום שבו הוא ישיג תועלת מרובה יותר מאשר יוכל להשיג בגן עדן. בדיוק כפי שמוטל על האדם להשיג שלמות וגדולה מכח השמחה, כך יש גם זמנים שבהם הקב"ה מביא קשיים וייסורים על האדם.

וישמן ישורון

לאחר החטא, המקום הראשון כבר אינו טוב עבורך. הטבע האנושי הוא, שכאשר מורעף עליו טוב ללא גבול, הדבר גורם לו לשכוח מה'. הדבר דומה לעשיר המביט בהנאה מחלון דירת הפאר שלו, המשקיף אל עבר סניף הבנק המפואר, שם שוכנת לה כספת מלאה בחפצי הערך שלו. במצב כזה, קשה לו מאוד להרים את עניו אל השמים ולחשוב על דבר מרומם יותר מזה.

העני לעומתו, אינו מסוגל לראות דבר מחלון ביתו, מכיוון שהחלון חסום על ידי בתי שיכונים האחרים, הוא אינו רואה שום דבר סיבבו מלבד עוני, ואין לו על מה לסמוך, אז קל לו לחשוב על השי"ת. 

ולכן אנו מבינים כי "ה'" השני, כאשר החיים כבר אינם סוגים בשושנים, הוא גם כן חסד גדול. לפעמים הקשיים והצרות הם הדבר הטוב ביותר עבור האדם. בכוחם של הקשיים להביא את האדם לעליה מיוחדת, וזהו חסד והטבה, כי כאשר האדם מגיב נכון לצרות הפוקדות אותו, ומנצל אותם כדי להצליח בעולם הזה, הוא נושא חן וחסד בעיני בוראו -ואין לך טובה גדולה יותר מאשר נשיאות חן בעיני ה'.