מצות השמחה חלק י"ז - לך אכול בשמחה לחמך - המשך

- - - עיקר הדרשה מהספר 'וישמחו בך ישראל' ואח"כ תמלול הדרשה - - - 

עִקַּר הַשְּׂבִיעָה - מֵהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בַּסְּעוּדָה

וְהִנֵּה כֵּיוָן שֶׁעִקַּר הַשְּׂבִיעָה הִיא מֵהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה הַמְחַיָּה אֶת הָאָדָם וּמַשְׂבִּיעָה אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם", לָכֵן כָּתַב רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב (ליקו"מ מז) שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר לְדַבֵּר רַק דִּבּוּרֵי אֱמֶת, אֶלָּא הוּא רָגִיל לְדַבֵּר שֶׁקֶר, הוּא נוֹפֵל לִרְעָבוֹן וּלְתַאֲוַת אֲכִילָה.

וְהַבֵּאוּר לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (סנהדרין קז), שֶׁכַּת שַׁקְרָנִים אֵינָם מְקַבְּלִים פְּנֵי שְׁכִינָה, כִּי (תהלים קד ז)"דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי", וְכֵיוָן שֶׁהוּא רָגִיל לְדַבֵּר שֶׁקֶר, הַשְּׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, וּמִמֵּילָא אֵינוֹ שָׂבֵעַ מִסְּעוּדָתוֹ, אֶלָּא הוּא נוֹפֵל לִרְעָבוֹן וּלְתַאֲוַת אֲכִילָה, כִּי אֵין הַבְּרָכָה שׁוֹרָה בְּמֵעָיו.

אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נִזְהָר מְאֹד לֹא לְהוֹצִיא דְּבַר שֶׁקֶר מִפִּיו, הוּא זוֹכֶה שֶׁהַשְּׁכִינָה תִּשְׁרֶה עָלָיו, וּמִמֵּילָא הוּא זוֹכֶה לִתְחוּשַׁת שֹׂבַע וְאֵינוֹ חָשׁ בִּתְחוּשַׁת רָעָב כְּלָל, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר מַגִּיעָה הַשָּׁעָה אֲשֶׁר בָּהּ הוּא זָקוּק לֶאֱכֹל אֶת סְעוּדָתוֹ, הֲרֵי הוּא חָשׁ הַרְגָּשַׁת חֻלְשָׁה בְּגוּפוֹ וְאֵיבָרָיו, אֲשֶׁר נִגְרֶמֶת מִכָּךְ שֶׁהוּא עֲדַיִן לֹא אָכַל אֶת מַאֲכָלוֹ הַצָּרִיךְ לְקִיּוּם גּוּפוֹ, וּמִכָּךְ הוּא נִזְכָּר שֶׁעַכְשָׁו הוּא צָרִיךְ לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ בַּעֲבוֹדַת הָאֲכִילָה, לֶאֱכֹל אֶת מְזוֹנוֹ כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעַ אֶת נַפְשׁוֹ וּלְקַיְּמָהּ. 

עַל יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְשִׂמְחָה - יִזְכֶּה לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה

וְהִנֵּה כָּתַב מוֹהַרְנַ"ת זיע"א (הלכות חלה ד), שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל הַיֵּצֶר הָרַע מַפִּיל אֶת הָאָדָם לְעַצְבוּת גְּדוֹלָה בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁעַל פִּי רֹב בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ, הָאָדָם נוֹכֵחַ לִרְאוֹת אֶת גֹּדֶל רִחוּקוֹ מִקּוֹנוֹ, בְּכָךְ שֶׁהוּא עֲדַיִן לֹא זָכָה לֶאֱכֹל בִּקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה כָּרָאוּי, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא נוֹפֵל לְעַצְבוּת גְּדוֹלָה בִּשְׁעַת סְעוּדָתוֹ.

אֲבָל הָאֱמֶת שֶׁאָסוּר לָאָדָם לִפֹּל לְעַצְבוּת מִכָּךְ, אֶלָּא הוּא צָרִיךְ תָּמִיד לֶאֱכֹל אֶת סְעוּדָתוֹ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְזֹאת עַל יְדֵי שֶׁהוּא יִתְבּוֹנֵן וְיִזְכֹּר תָּמִיד בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ שֶׁאֲכִילָתוֹ חֲשׁוּבָה וִיקָרָה מְאֹד בַּמָּרוֹם וְהוּא עוֹשֶׂה בַּאֲכִילָתוֹ נַחַת רוּחַ גְּדוֹלָה לִפְנֵי הַשֵּׁם, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֲכִילָתוֹ הִנָּהּ רַק מַאֲכָלִים אֲשֶׁר כְּשֵׁרִים עַל פִּי הַתּוֹרָה, וּכְמוֹ כֵן הוּא מְבָרֵךְ אֶת ה' וּמוֹדֶה לוֹ לִפְנֵי הָאֲכִילָה וּלְאַחֲרֶיהָ, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא בְּוַדַּאי מַעֲלֶה תָּמִיד נִיצוֹצוֹת גְּדוֹלִים בַּאֲכִילָתוֹ, וְהוּא עוֹשֶׂה בֵּרוּרִים עֲצוּמִים עַל יְדֵי אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ, וְלָכֵן הַשְּׁכִינָה בְּוַדַּאי נִמְצֵאת עִמּוֹ בְּשֻׁלְחָנוֹ.

וְכֵן יִתְבּוֹנֵן בְּכָךְ, שֶׁבַּאֲכִילָתוֹ הֲרֵי הוּא מְקַיֵּם אֶת נַפְשׁוֹ וְנִשְׁמָתוֹ שֶׁתִּשָּׁאֵר בְּקִרְבּוֹ וְלֹא תִּפְרַח מִמֶּנּוּ, וּבְכָךְ הוּא מְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל ( סנהדרין פ"ד מ"ה) "כָּל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא". וְלָכֵן בַּאֲכִילָתוֹ הוּא מְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר בַּתּוֹרָה, שֶׁהִיא לְקַיֵּם וּלְהַחֲיוֹת נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וְעָלָיו לְקַיְּמָהּ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב.

כְּמוֹ כֵן כַּאֲשֶׁר הָאָדָם אוֹכֵל וְכַוָּנָתוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי אֲכִילָתוֹ יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּלְקַיֵּם אֶת כָּל מִצְווֹתֶיהָ, בְּכָךְ הוּא מְקַיֵּם אֶת מִצְוַת (משלי ג ו) "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" כְּמוֹ שֶׁנִּפְסָק בַּ"שֻּׁלְחָן עָרוּךְ" (או"ח סימן רלא), וְעָלָיו לְקַיֵּם גַּם מִצְוָה זוֹ בְּשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. וְלָכֵן עָלָיו לֶאֱכֹל אֶת סְעוּדָתוֹ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב.

הָעֵצָה לָצֵאת מִמַּעְגַּל הַקְּסָמִים - הִיא הַשִּׂמְחָה בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה

וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נוֹפֵל לְעַצְבוּת בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ, הוּא מַפְסִיד אֶת הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בְּשֻׁלְחָנוֹ, אֲשֶׁר אֵינָהּ שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְלָכֵן עַל יְדֵי כָּךְ הוּא נוֹפֵל לְתַאֲוַת אֲכִילָה יְתֵרָה, כִּי כַּאֲשֶׁר הַשְּׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִשֻּׁלְחָנוֹ, הַבְּרָכָה אֵינָהּ מְצוּיָה בְּמֵעָיו, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא נוֹפֵל לְתַאֲוָה יְתֵרָה, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת גֹּדֶל שִׁפְלוּתוֹ וּשְׁקִיעוּתוֹ בְּתַאֲוַת אֲכִילָה, הוּא נוֹפֵל לְעַצְבוּת וַחֲלִישׁוּת נוֹסֶפֶת, וְכָךְ הוּא הוֹלֵךְ וְנוֹפֵל מִדְּחִי אֶל דֶּחִי בְּאֵין עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ.

וְלָכֵן כָּל עֲצָתוֹ הִיא שֶׁיַּתְחִיל לִשְׂמֹחַ בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ, וְזֹאת עַל יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר שֶׁאַף הוּא בְּדַרְגָּתוֹ הַנְּמוּכָה זוֹכֶה בַּאֲכִילָתוֹ לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ עֲצוּמָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא אוֹכֵל רַק מַאֲכָלִים הַכְּשֵׁרִים עַל פִּי תּוֹרָה וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף, וְעַל יְדֵי שֶׁיִּשְׂמַח בַּאֲכִילָתוֹ יִזְכֶּה לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ, אֲשֶׁר עַל יָדָהּ יִזְכֶּה לְהִנָּצֵל מִתַּאֲוַת אֲכִילָה, וְיִזְכֶּה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, וְכָךְ יִזְכֶּה לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה בְּמַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה. 

מַדּוּעַ הָאֲכִילָה הִיא שְׁעַת מִלְחָמָה

כְּמוֹ כֵן כַּאֲשֶׁר הָאָדָם שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה, הוּא מַגְבִּיר אֶת נִשְׁמָתוֹ וְאֶת צַד הָרוּחָנִיּוּת שֶׁבּוֹ, וְאִלּוּ עַל יְדֵי הָעַצְבוּת הֲרֵי הוּא מַגְבִּיר אֶת הַקְּלִפּוֹת וְאֶת צַד הַבַּהֲמִיּוּת שֶׁבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פקודי רנה), וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁהָעַצְבוּת הִיא שֹׁרֶשׁ כָּל הַבַּהֲמִיּוּת וְהַקְּלִפּוֹת, וְעַל יָדָהּ הָאָדָם מַגְבִּיר אֶת הַקְּלִפּוֹת וְאֶת הַבַּהֲמִיּוּת שֶׁיִּגְבְּרוּ עַל נִשְׁמָתוֹ וְיַסְתִּירוּ אֶת אוֹרָהּ, וְלָכֵן עַל יְדֵי הָעַצְבוּת שֶׁל הָאָדָם עַל מַה שֶּׁאֵינוֹ אוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי, הוּא מַסְתִּיר אֶת אוֹר נִשְׁמָתוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יֹאכַל בְּהַלְעָטָה, כִּי כָּל מַהוּתָן שֶׁל הַקְּלִפּוֹת הִנָּהּ מִדַּת הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה.

וְהִנֵּה שְׁעַת הָאֲכִילָה הִיא שְׁעַת מִלְחָמָה כַּמּוּבָא, וְהִיא שָׁעָה גּוֹרָלִית וּמַכְרַעַת, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁבִּשְׁעַת הָאֲכִילָה נַעֲשֶׂה הַחִבּוּר בֵּין הַגּוּף לַנְּשָׁמָה, וּבָהּ נִקְבָּע מִי יִגְבַּר וְיִשְׁלֹט עַל חֲבֵרוֹ - הַאִם צַד הַנְּשָׁמָה אוֹ שֶׁמָּא צַד הַגּוּף חַס וְשָׁלוֹם, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּל מִלְחַמְתּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הִיא רַק לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם לְעַצְבוּת בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ, וּבְכָךְ לְהַגְבִּיר אֶת צַד הַקְּלִפּוֹת שֶׁיִּתְגַּבְּרוּ עַל הַנְּשָׁמָה וְיַסְתִּירוּ אֶת אוֹרָהּ חַס וְשָׁלוֹם.

מַדּוּעַ הַיֵּצֶר מְנַסֶּה לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם לְעַצְבוּת בַּאֲכִילָתוֹ

וְזֶה הַטַּעַם שֶׁהַיֵּצֶר כֹּה נִלְחָם בָּאָדָם בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ לְהַפִּילוֹ לְתַאֲוַת אֲכִילָה, וְזֹאת רַק מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָפֵץ עַל יְדֵי כָּךְ לְהַפִּילוֹ לְעַצְבוּת, אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה הוּא לוֹכְדוֹ בְּרִשְׁתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וּמִשּׁוּם כָּךְ הִזְהִיר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לֶאֱכֹל בְּשִׂמְחָה בְּאָמְרוֹ: "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ, כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ", כִּי עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם יֹאכַל בְּשִׂמְחָה הוּא יַגְבִּיר אֶת צַד נִשְׁמָתוֹ, וְלֹא יוּכַל הַיֵּצֶר לִגְבֹּר עָלָיו וּלְהַסְתִּיר אֶת אוֹרָהּ הַגָּדוֹל שֶׁל נִשְׁמָתוֹ עַל יְדֵי אֲכִילָתוֹ. 

זֹאת וְעוֹד, כָּל חַיּוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם בַּאֲכִילָתוֹ הִנָּהּ מֵהַנִּיצוֹץ הָאֱלֹקִי שֶׁיֵּשׁ בְּמַאֲכָלוֹ, אֲשֶׁר הוּא מְחַיֶּה אֶת הָאָדָם, וְלָכֵן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְהֶאָרַת הָרָצוֹן עֲצוּמָה, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת בְּשׁוּם שָׁעָה אַחֶרֶת בַּיּוֹם, כַּמְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַן", עַיֵּן שָׁם,

 וְהִנֵּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ" (דברי הימים א טז כז), וְלָכֵן הַדֶּרֶךְ לִזְכּוֹת לְקַבֵּל אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל הַמִּתְגַּלֶּה בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, הִנָּהּ רַק עַל יְדֵי שִׂמְחָה, וּמִפְּנֵי כָּךְ צָרִיךְ הָאָדָם לֶאֱכֹל מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, אֲשֶׁר עַל יָדָהּ הָאָדָם זוֹכֶה לְקַבֵּל אֶת הָאוֹר הֶעָצוּם וְהַגָּדוֹל הַמּוֹפִיעַ וּמֵאִיר מִמָּרוֹם בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ. 

וְהַדֶּרֶךְ לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה בִּשְׁעַת סְעוּדָתוֹ, הִיא עַל יְדֵי שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בִּשְׁעַת סְעוּדָתוֹ בְּגֹדֶל חַסְדֵי הַשֵּׁם עִמּוֹ, וְיֹאכַל מִתּוֹךְ רִגְשֵׁי שִׂמְחָה וְהוֹדָאָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲשֶׁר זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתוֹ וּמְחַיֶּה אוֹתוֹ בְּחֶסֶד חִנָּם, וְעַל אַף שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו אֵינָם רְאוּיִים, הוּא נוֹתֵן לוֹ בְּמַתְּנַת חִנָּם לָחוּשׁ אֶת הַטַּעַם הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בַּמַּאֲכָלִים וּלְהִתְעַנֵּג וְלֵהָנוֹת מֵהֶם. 

הָאוֹכֵל בְּשִׂמְחָה - הַבְּרָכָה מְצוּיָה בְּמֵעָיו

וְהִנֵּה כֵּיוָן שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה, הַבְּרָכָה מְצוּיָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל, לָכֵן עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה יִזְכֶּה הָאָדָם שֶׁהַבְּרָכָה תִּהְיֶה מְצוּיָה בְּמֵעָיו, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֶּה לְהִנָּצֵל מִתַּאֲוַת אֲכִילָה, וְיֹאכַל וְיִשְׂבַּע וְיוֹתִיר מִמַּאֲכָלוֹ, וְלֹא יְהֵא רָעֵב בְּכָל עֵת, וּמִפְּנֵי כָּךְ נֶאֱמַר (משלי יג כה) שֶׁ"צַּדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ" וְאִלּוּ "וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר".

וְאוּלַי מִשּׁוּם כָּךְ עָשָׂה ה' שֶׁהַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה יְשַׂמְּחוּ וִיעַנְּגוּ אֶת הָאָדָם, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁיִּשְׂמַח הָאָדָם בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה עַל שֻׁלְחָנוֹ.

הַמַּאֲכָלִים מְבִיאִים אֶת הָאָדָם לְשִׂמְחָה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ

וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הָאָדָם אוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה, וּמְבָרֵךְ עַל כָּל מַאֲכָלוֹ בְּכַוָּנָה וּבְשִׂמְחָה, הוּא יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל יְדֵי אֲכִילָתוֹ לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה וּלְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי (בראשית כז ד) שֶׁיִּצְחָק אָבִינוּ בִּקֵּשׁ מֵעֵשָׂו שֶׁיָּכִין לוֹ מַטְעַמִּים וּמַעֲדַנִּים לְמַאֲכָלוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְכוּ' בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי",

 וְזֹאת לֹא מִפְּנֵי שֶׁרָצָה יִצְחָק אָבִינוּ לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּג הַגּוּף וְחוּשׁ הַטַּעַם חָלִילָה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ שְׂמֵחָה וּמִתְעַנֶּגֶת עַל יְדֵי מַאֲכָלִים אֵלּוּ, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁמִּתּוֹךְ שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ תָּחוּל עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְהַמַּאֲכָלִים מְבִיאִים שִׂמְחָה לָאָדָם, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה.

 - - - הדרשה אך לא מוגה - - - 

נציב יום אלון בן אמנון יזכה לרפואה שלמה בכל האיברים והגידים הוא בכל משפחתו זכו לעשות תשובה שלמה מתוך שמחה אושר כל מלד מתיו אמן אמן אמן

מצוות השמחה חלק יז לך אכול בשמחה לחמך חלק ב

עיקר השביעה מהשרת השכינה בסעודה עיקר השביעה מהשרת השכינה שהיא מחיה ומשביעה את האדם כי לא על הלחם לבדו יחייה האדם כי על כל מוצא פי השם יחייה האדם לכן כתב רבי נחמן מברסלב זכר צדיק לברכה זכותו תגן עלי אמן אמן שמי שאינו נזהר לדבר רק דיבורי אמת והוא רגיל לדבר שקר אדם כזה יהיה תמיד רעב יהיה לו תאוות אכילה שמעתם השקרנים תמיד רעבים ויש להם תאוה אכילה למה כתוב כ קרנים אינה מקבלת בני שכינה דובר שקרים לא יקון לנגד עיניי השקרן שכינה מסתלקת ממנו ממילא הוא לא שבע מהסעודה ותמיד הוא רעב ובעל תאווה כי אין ברכה שורה במע כי אמרנו שמי שמצביע זה השכינה הקדושה שאדם נזהר מאוד לא להוציא דבר שקר מפי שכינה שורה עליו ואז הוא זוכר תחושת ובע ולא חש בתחושת רעב כלל כאשר מגיעה שעה אשר בה הוא זקוק לאכול סעודתו מוחש הרגשת חולשה בגופו באיבריו מזה שהוא עדיין לא אכל את מה שצריך לקיום הגוף ו כך הוא נזכר שעכשיו צריך לעבוד את הבורא בעוד עבודה עבודת האכילה זה נקרא גומל נפשו איש חסד וזה ונשמרתם מאוד נפשותיכם וזה רק ישמ לך ושמור את נפשך מאוד ואז הוא אוכל את מזונו להשביע את נפשו צדיק אוכל לשובע נפשו אז למדנו דבר מדהים אם תראו אנשים רעבים וטוענים כל הזמן שהם רעבים יבדקו כמה הם משקרים כתב רבנו נתן זכר צדיק לברכה שבדרך כלל יצר הרע מפיל את האדם לעצבות גדולה בשעת האכילה וזאת מפני שעל פירוב בזמן האכילה אדם נוכח לראות כמה הוא רח ק מהקדוש ברוך הוא וכך שהוא עדיין לא זוכה לאכול בקדושה וטהרה כראוי ואז הוא נופל לעצבות גדולה בשעת סעודתו זה מדובר כמובן על אנשים ירעים לא מדובר על אנשים שהם רחוקים בכלל האמת אסור לאדם ליפול לעצבות מכך אלא יאכל תמיד בשמחה גדולה התבונן ויזכור תמיד בשעת האכילה שאכילה עכשיו שהוא אוכל חשובה ויקרה מאוד במרום והוא עושה בה נחת רוח לפני השם למה הרי הוא אוכל מאכלים של כפז כשרים על פי התורה וכמו כן הוא מברך גם לשם והוא גם מודה לשם לפני האכילה ואחרי האכילה ובוודאי ו מעלה ניצוצות גדולים באכילה כמו שלמדנו אתמול איך בוררים את הניצוצות וא עושה בירורים עצומים באכילתו ו שתייתו אז לכן בוודאי השכינה נמצאת על שולחנו ועוד אם הוא אומר דברי תורה אז זה השולחן השל לפני השם והתבונן גם בעוד דבר הריעה שאתה אוכל אתה מקיים את הנפש והנשמה שתישאר בך ולא תפרח אז אתה מקיים מצוות חכמים כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא לכן אתה מקיים מצוה גדולה מאוד בתורה לחיות נפש מישראל ולכן אתה יכול לאכול בשמחה ובטוב לבב כי יש לך פה מלנ אלפים מצוות יש את הצט שרבי מלך מליז'נסק שהוא אומר מה להתכוון לפני כל אכילה באכילה כמו כן כשאדם אוכל ומתכוון לחיות את נפשו כדי שיהיה לו כוח לעסוק בתורה ולקיים את המצוות ומקיים גם בכל דרכיך דעהו זאת אומרת אתה יודע את השם בשעה שאתה עושה את דרכיך שזה אכילה ושתייה של כמו שנפסק בשולחן ערוך סימן רלא וגם זה צריך לקיים בשמחה שאתה זוכה לעבוד את השם בכל דרכיך ולכן אכול סעודת בשמחה טוב לבב למרות שאתה חושב שעדיין לא הגעת למדרגה שאתה מרגיש שאתה אוכל בקדושה ובטהרה כשאדם נופל לעצבות בשעת האכילה הוא מפסיד פשוט את השראת השכינה כי היא שורה רק אם יש שמחה ולכן הוא יפול לתאוות אכילה יתרה כי כשהשכנים במעיים ונופל תאווה יתרה ואז נהיה כל הזמן נשנושים לא שמע ובראותו גודל שפלותו ושהוא שקוע בתאוות אכילה נופל לו עוד עצבות ועוד חלישות נוספת והולך בדח ילד לכן העצה יתחיל לשמוח בסעודות כדאי לפני שאתה אוכל עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בסמח עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפ לפניו ביר ננ בוא לפניו יר ננה בואו לפניו לפניו יר ננ בוא לפניו יר ננ ויזכור אפילו שו בדרגה נמוכה הוא זוכה לעשות נחת רוח לשם יתברך כמו שאמרנו מאכלים כשרים ברכות הנהנין תחילה וסוף דברי תורה וכו וכו וכו מדוע האכילה אמרו חכמים זה שעת מלחמה כשאדם שרוי בשמחה מגביר נשמתו בצד הרוחניות שבו ואם הוא בעצבות מגביר את הקליפות והבהמות שבו כותב הזוהר הקדוש פיקודי רינה העצבות היא שורש הבהמיות והקליפות והם מתגברים על נשמתו מסתירים את אורה לכן העצבות שאדם מרגיש הוא לא אוכל בקדושה בזה הוא מסתיר את אור נשמתו יותר מאשר יאכל בהל עתה כי מהמהות הקליפות היא מידת העצבות והמרה השחורה זאת אומרת גם אם תאכל הרבה שזה דבר מאוס בהמי זה פחות חמור ממה שה קליפות משרות עליך עצבות בשעת האכילה היא ממש שעת מלחמה שעה גורלית ומכרעת כי אז יש חיבור בין הגוף לנשמה וקובעים מי גובר על מי האם צד הנשמה היא גוברת באכילה בשמחה במשרה שכינה או צד הגוף משתלט והוא בהמי עם הקליפות והוא בעצבות ומסלק את השכינה והמלחמה של יצר הרע בשעת האכילה להפיל את האדם לעצבות ולהגביר את צד הקליפות להסתיר את אור הנשמה אז זה ממש שעת מלחמה כשאומרים לך שעת אכילה שעת מלחמה תסביר להם מה הכוונה שעת מלחמה בין מי למי מי נלחמה מי מה הטעם שיצר הרע נלחם דווקא בשעת האכילה להפיל אדם לתאוות אכילה הוא רוצה להכניס אותך לעצבות ללכוד אותך ברשתו לכן אמר שלמה לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יני כי כבר רצה האלוהים את מעשיך אם אתה אוכל כך בשמחה אתה מגביר את צד הנשמה יצר הרע לא יוכל עליך ואתה תנצח אותו במלחמה ולמדנו שכל חיותנו באכילה זה ניצוץ האלוקי שיש במאכל שום חית האדם כי על כל מוצא פי השם זאת אומרת הוא נמצא במאכל ואז אדם יכול לזכות להערת רצון עצומה מה שלא יכול לזכות בשעה אחרת ביום הקדוש ברוך הוא עוז חדוה במקומו לכן הדרך לזכות לקבל אור גדול בשעת האכילה זה רק על ידי שמחה ועל ידי זה זוכים לאור העצום והגדול המאיר במרום בשעת אכילתו והתבונן בגודל חסדי השם עמו שזימן לפניו את המאכלים ויאכל מתוך רגשי שמחה והודה לקדוש ברוך הוא שהוא בריא משהו זן אותו ו מפרנס אותו ומחיה אותו בחסד חינם בחן בחסד ברח בחן זה מתנת חינם בחסד זה שאין לך אפילו זכויות ויש לך רק חובות וברחמים זה לא רק שאיין לך זכויות ויש לך חובות אלא אתה כבר נענש על זה ועדיין השם מאכיל אותך בתוך העונש אז חסדי השם אם אתה זוכר אותם אתה צריך להיות בשמחה אפילו שהמעשים שלך עדיין אינם ראויים כי הנה הקדוש ברוך הוא נותן לך מתנת חינם אתה חש בטעם טוב אתה מריח את המאכלים אתה מתענג אתה נהנה אז צריך להיות בשמחה ואם השכינה שורה הברכה מצוייה חכמים כתבו שמחה בשעת אכילה מזכת האדם בברכה בתוך מעו ויזכה להנצל מתאוות אכילה ויאכל וישבע ויותיר ממאכל ולא יהי רעב בכל עת ומפני כך נאמר צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר רשע אוכר רק בשביל הבטן ממלא דלק אבל פול פול טנק פול ולכן עשה הקדוש ברכו שהמאכלים והמשקאות ישמחו וענג את האדם כדי שיהיה לו שמחה בשעת האכילה יזכה להשראת השכינה על שולחנו לצערנו הרב מגיעות כל יום בקשות לברכות לאנשים שחלו במחלה הזאת והזאת והזאת אז אחד מהדברים שאני אומר זה שיפסיקו לאכול בשר ועופות אם הם רוצים לאכול רק מ כפז ואם לא שלא יאכלו זה אחד מן הדברים וברוך השם הרבה נושעו הרבה נושעו לא יאמן כי סופה כי כשאדם אוכל ייסורים ועוד ייסורים ועוד ייסורים ועוד ייסורים אז זה מטמטם את הלב מטמא אותו יש שליטה של הקליפות עליו והם רשאים לעשות מה שהם רוצים מביאים עליו דינים אומרים במפורש תראה מה זה לא רק זה הוא מברך על נבלות וטרפות בוצע ברך ניאץ השם אדם שאוכל חזיר יכול לברך על החזיר נבלות טרפות זה חזיר אתה יכול לברך על זה אז השם ירחם כמה אוספים עוונות אפילו אם זה היה ספק אסור לאכול אפילו אם אתה לא בטוח אסור לאכול ספק דאורייתא לחומרה ולא תסא את שם שם אלוקיך לשו כי לא ינקה השם את אשר ישה את שמו לשו ועוד ועוד ועוד רחמים על יהודים רחמנא לצלם אבל אם אדם אוכל מאכלים כשרים ומתבונן בחסדי השם וכל מה שלמדנו עכשיו הוא יכול לעשות גם הפסקה באמצע האכילה לא חייב לאכול ברצף יל לעשות הפסקה לתפוס ספר ללמוד וגם לשיר עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עמדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו יר ננ בואו לפניו יר ננה בואו לפניו לפני יר ננה בואו לפניו יר ננה עבדו עבדו עמדו עמדו את השם בשמח עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמח בואו לפניו לפניו מיר ננ בואו לפניו מיר ננה בוא לפניו לפניו רננ בוא לפניו רננה ה ענדו ענדו ענדו אמדו את השם בשמחה אמדו אמדו אמדו עמדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו יר ננה בואו לפניו יר ננה בואו ל פנ לפנ רננה בואו לפנ רננ ועבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו ירנ בואו לפניו רננה בואו לפניו לפני רננ בואו לפנ רננ עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו מרנ בואו לפני רננה בואו לפניו לפני רננ בואו לפניו רננה שיהיה לכם יום טוב הרי אני מכוון לקים מצוות חכמים בשמחה דאורייתא לשמוע בכל החכמים זה דאורייתא ‏m