מצות השמחה חלק י"ז - לך אכול בשמחה לחמך - המשך
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום אלון בן אמנון יזכה לרפואה שלמה בכל האיברים והגידים
הוא וכל משפחתו יזכו לעשות תשובה שלמה מתוך שמחה אושר
בכל מיני דמיטב אמן
מצוות השמחה חלק י״זן
לך אכול בשמחה לחמך
חלק ב׳
עיקר השביעה
מהשראת השכינה בסעודה
עיקר השביעה
מהשראת השכינה
שהיא מחיה ומשביעה את האדם
כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם
כי על כל מוצא פי ה'
יחיה האדם
לכן
כתב רבי נחמן מברסלב
זכר צדיק לברכה
זכותו תגן עלינו אמן
שמי שאינו נזהר לדבר רק דיבורי אמת
והוא רגיל לדבר שקר
אדם כזה יהיה תמיד רעב ותהיה לו תאוות אכילה
שמעתם?
השקרנים תמיד רעבים ויש להם תאוות אכילה
למה?
כתוב כת שקרנים אינה מקבלת פני שכינה
דובר שקרים לא ייכון לנגד עיניי
השקרן שכינה מסתלקת ממנו
ממילא הוא לא שבע מהסעודה
ותמיד הוא רעב ובעל תאווה כי אין ברכה שורה במער כי אמרנו שמי שמשביע
זה השכינה הקדושה
שאדם נזהר מאוד לא להוציא דבר שקר מפיו
שכינה שורה עליו
ואז הוא זוכר תחושה
ולא חש בתחושת רעב כלל.
כאשר מגיעה השעה אשר בה הוא זקוק לאכול סעודתו,
הוא חש הרגשת חולשה בגופו ובאבריו
מזה שהוא עדיין לא אכל
את מה שצריך לקיום הגוף,
ומכך הוא נזכר
שעכשיו צריך
לעבוד את הבורא בעוד עבודה, עבודת האכילה.
זה נקרא גומל נפשו איש חסד
וזה ונשמרתם מאוד נפשותיכם
וזה רק ישמר לך ושמור את נפשך מאוד
ואז הוא אוכל את מזונו להשביע את נפשו, צדיק אוכל
נסובע נפשו
אז למדנו דבר מדהים, אם תראו אנשים רעבים וטוענים כל הזמן שהם רעבים, יבדקו כמה הם משקרים
כתב רבנו נתן, זכר צדיק לברכה, שבדרך כלל יצר הרע מפיל את האדם לעצבות גדולה בשעת האכילה
וזאת
מפני שעל פי רוב בזמן האכילה
אדם נוכח לראות כמה הוא רחוק מהקדוש ברוך הוא
בכך שהוא עדיין לא זוכה לאכול בקדושה וטהרה כראוי
ואז הוא נופל לעצבות גדולה בשעת סעודתו
זה מדובר כמובן על אנשים יריים
לא מדובר על אנשים שהם רחוקים בכלל
האמת אסור לאדם ליפול לעצבות מכך
אלא יאכל תמיד בשמחה גדולה
יתבונן ויזכור תמיד בשעת האכילה
שהאכילה עכשיו שהוא אוכל חשובה ויקרה מאוד במרום
והוא עושה בה נחת רוח לפני השם
למה?
הרי הוא אוכל מאכלים של קפז כשרים על פי התורה
וכמו כן הוא מברך גם להשם
והוא גם מודה להשם לפני האכילה ואחרי האכילה
ובוודאי
הוא מעלה ניצוצות גדולים באכילה כמו שלמדנו אתמול
איך בוררים את הניצוצות
והוא עושה ברורים עצומים באכילתו ושתייתו
אז לכן בוודאי השכינה נמצאת על שולחנו
ועוד אם הוא אומר דברי תורה
אז זה השולחן אשר לפני השם.
והתבונן גם בעוד דבר.
הרי אתה שאתה אוכל,
אתה מקיים את הנפש והנשמה שתישאר בך ולא תפרח.
אז אתה מקיים מצוות חכמים.
כל המקיים נפש אחת בישראל,
כאילו קיים עולם מלא.
לכן אתה מקיים מצווה גדולה מאוד בתורה,
לחיות נפש מישראל.
ולכן
אתה יכול לאכול בשמחה ובטוב לבב, כי יש לך פה מלנת אלפים מצוות.
יש את הצאטל של רביעיל מלך מלז'ינסק,
שהוא אומר מה להתכוון לפני כל אכילה ואכילה.
כמו כן,
כשאדם אוכל ומתכוון לחיות את נפשו
כדי שיהיה לו כוח לעסוק בתורה ולקיים את המצוות,
הוא מקיים גם בכל דרכיך דעהו.
זאת אומרת,
אתה יודע את השם בשעה שאתה עושה את דרכיך,
שזה אכילה ושתייה שלך.
כמו שנפסק בשולחן ערוך סימן ר' למד אלף.
וגם זה צריך לקיים בשמחה,
שאתה זוכה לעבוד את השם בכל דרכיך.
ולכן,
אכול סעודתך בשמחה ובטוב לבב, למרות שאתה חושב שעדיין לא הגעת למדרגה,
שאתה מרגיש שאתה אוכל בקדושה ובטהרה.
כשאדם נופל לעצבות
בשעת האכילה,
הוא מפסיד פשוט את השראת השכינה,
כי היא שורה רק אם יש שמחה.
ולכן,
הוא ייפול לתאוות אכילה יתרה,
כי כשהשכינה מסתלקת, הברכה אינה מצויה במעיים,
ונופל לתאווה יתרה, ואז נהיה נשנש,
כל הזמן נשנושים,
לא שבע,
ובראותו גודל שפלותו,
ושהוא שקוע בתאוות אכילה,
נופל לעוד עצמות ועוד חלישות נוספת, והולך מדי חילבה.
לכן העצה יתחיל לשמוח בסעודות.
כדאי לפני שאתה אוכל.
עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה, עבדו, עבדו, עבדו,
לא עמדו את השם בשמחה.
בואו לפניו, לפניו בירננה. בואו לפניו בירננה.
בואו לפניו, לפניו בירננה. בואו לפניו בירננה. ויזכור,
אפילו שוב דרגה נמוכה,
הוא זוכה לעשות נחת רוח לשם יתברך.
כמו שאמרנו, מחנים כשרים,
ברכות הנהנים, תחילה וסוף, דברי תורה וכו' וכו' וכו'.
מדוע האכילה, אמרו חכמים, זה שעת מלחמה?
כשאדם שרוי בשמחה
מגביר נשמתו בצד הרוחניות שבו.
ואם הוא בעצבות, מגביר את הקליפות בבהמיות שבו.
כותב הזוהר הקדוש, פיקודי ריננה.
העצבות היא שורש הבהמיות והקליפות.
בהם מתגברים על נשמתו, מסתירים את אורה.
לכן העצבות
שאדם מרגיש שהוא לא אוכל בקדושה,
בזה הוא מסתיר את אור נשמתו
יותר מאשר יאכל בהלעתה.
כי מהות הקליפות היא מידת העצבות והמרה השחורה.
זאת אומרת, גם אם תאכל הרבה שזה דבר מאוס,
בהמי,
זה פחות חמור ממה שהקליפות
משרות עליך עצבות.
ושעת האכילה היא ממש שעת מלחמה,
שעה גורלית ומכרעת.
כי אז יש חיבור בין הגוף לנשמה וקובעים מי גובר על מי.
האם צד הנשמה היא גוברת
באכילה בשמחה ומסרה שכינה,
או צד הגוף משתלט
והוא בהמי עם הקליפות
והוא בעצבות ומסלק את השכינה.
והמלחמה שנהיה צררה משעת האכילה להפיל את האדם לעצבות
ולהגביר את סד הקליפות,
להסתיר את אור הנשמה.
אז זה ממש עד מלחמה.
כשאומרים לך שעת אכילה שעת מלחמה
תסביר להם מה הכוונה שעת מלחמה, בין מי למי, מי נלחמה
מה הטעם שיצר הרע נלחם דווקא בשעת אכילה להפיל אדם לתאוות אכילה?
הוא רוצה להכניס אותך לעצבות
ללכוד אותך ברשתו
וכן אמר שלמה
לך אכול בשמחה לחמך
ושתה בלב טוב יניך
כי כבר רצה האלוהים את מעשיך
אם אתה אוכל כך בשמחה אתה מגביר את צד הנשמה יצר הרע לא יאכל עליך ואתה תנצח אותו במלחמה
ולמדנו שכל חיותנו באכילה זה מהניצוץ האלוקי
שיש במאכל
שום חיית האדם
כי על כל מוצא פי השם
זאת אומרת הוא נמצא במאכל
ואז אדם יכול לזכות להארת רצון עצומה
מה שלא יכול לזכות בשעה אחרת ביום
הקדוש ברוך הוא
עוז וחדווה במקומו
לכן הדרך לזכות לקבל אור גדול
בשעת האכילה
זה רק על ידי שמחה
ועל ידי זה זוכים לאור העצום והגדול
המאיר במרום בשעת אכילתו
ויתבונן בגודל חסדי השם עמו שזימן לפניו את המאכלים
ויאכל מתוך רגשי שמחה ועוד על הקב' ברוך הוא שהוא בריא
ושהוא זן אותו
ומפרנס אותו
ומחיה אותו בחסד חינם
בחן
בחסד
בחן זה מתנת חינם
בחסד
זה שאין לך אפילו זכויות
ויש לך רק חובות
בברחמים
זה לא רק שאין לך זכויות ויש לך חובות אלא אתה
כבר נענש על זה ועדיין השם מאכיל אותך
בתוך העונש
אז חסדי השם אם אתה זוכר אותם
אתה צריך להיות בשמחה
אפילו שהמעשים שלך עדיין אינם ראויים,
כי הנה הקדוש ברוך הוא נותן לך מקנת חינם.
אתה חש בטעם טוב, אתה מריח את המאכלים,
אתה מתענן,
אתה נהנה.
אז צריך להיות בשמחה.
ואם השכינה שורה הברכה מצויה.
חכמים כתבו
שמחה בשעת אכילה
מזכת האדם בברכה בתוך מעב
ויזכה להינצל מתאוות אכילה
ויאכל ויסבע ויותיר ממאכלו
ולא יהיה רעב בכל עת.
ומפני כך נאמר צדיק אוכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחזר.
רשע אוכל רק בשביל הבטן.
ממלא דלק אבל פול, פול טנק.
פול.
ולכן עשה הקדוש ברוך הוא שהמאכלים והמשקאות ישמחו ויענגו את האדם
כדי שיהיה לו שמחה בשעת האכילה
ויזכה להשראת השכינה על שולחנו.
לצערנו הרב מגיעות כל יום בקשות לברכות,
לאנשים שחלו במחלה הזאת והזאת והזאת.
אז אחד מהדברים שאני אומר זה שיפסיקו לאכול בשר ועופות
אם הם רוצים לאכול רק מכפז ואם לא שלא יאכלו.
זה אחד מן הדברים.
וברוך השם
הרבה נושעו
הרבה נושעו
לא יאומן כי סופה.
כי כשאדם אוכל איסורים ועוד איסורים ועוד איסורים ועוד איסורים, אז זה מטמטם את הלב,
מטמא אותו.
יש שליטה של הקליפות עליו והם רשאים לעשות מה שהם רוצים.
מביאים עליו דינים, אומרים במפורש, תראה מה זה.
לא רק זה, הוא מברך על נבלות וטרפות.
בוצע ברך, ניאץ השם.
אדם שאוכל חזיר יכול לברך
על החזיר?
נבלות וטרפות, זה חזיר.
אתה יכול לברך על זה?
אז
שם מרחם כמה אוספים עוונות?
אפילו אם זה אי ספק, אסור לאכול.
אבטלה בטוח.
אסור לאכול.
ספק דאורייתא לחומרא.
ולא תשא את שם השם אלוקיך לשווא, כי לא ינקה השם את אשר יישא את שמו לשווא, ועוד ועוד ועוד.
רחמים על יהודים, רחמנא לצלם.
אבל
אם אדם אוכל מאכלים כשרים ומתבונן בחסדי השם וכל מה שלמדנו עכשיו,
הוא יכול לעשות גם הפסקה באמצע האכילה, לא חייב לאכול ברצף.
הוא יכול לעשות הפסקה,
דפוס ספר,
ללמוד,
וגם לשיר.
עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.
עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.
בואו לפניו, לפניו, בירננה.
בואו לפניו, בירננה.
בואו לפניו לפנה בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו לפנה בירננה בואו לפניו לפנה בירננה בואו לפניו לפנה בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה
עיבדו עיבדו עיבדו את השם בשמחה
בירלנא בואו לפניו בירלנא בואו לפניו בירלנא בואו לפניו בירלנא בואו לפניו בירלנא בואו לפניו בירלנא בואו לפניו בירלנא בואו לפניו בירלנא בואו לפניו בירלנא בואו לפניו בירלנא בואו לפניו בירלנא בואו לפניו לפניו בירלנא בואו
דיר נא נא, שיהיה לכם יום טוב.
הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים.
בשמחה.
דאורייתא.
תשמע בכל החכמים זה דאורייתא.