מצוות השמחה - חלק ד' - כמוצא שלל רב (המשך)
תאריך פרסום: 06.05.2024, שעה: 09:10
- - - ב"ה מצ"ב עיקר הדרשה מהספר 'וישמחו בך ישראל' באדיבות הרב ישראל שלמה שליט"א - ישר כוחו! לכתבה על 2 ספרי השמחה - לחץ כאן, ואח"כ תמלול הדרשה, אך לא מוגה! - - -
טַעַם רְבִיעִי - הַשִּׂמְחָה בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת מְגָרֶשֶׁת אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת – וְזוֹכֶה לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה
כָּתַב הַחִידָ"א זיע"א, שֶׁהַטַּעַם לַחֲשִׁיבוּתָהּ וּמַעֲלָתָהּ הָעֲצוּמָה שֶׁל הַשִּׂמְחָה בַּמִּצְווֹת הִיא, מִפְּנֵי שֶׁהַשִּׂמְחָה מְגָרֶשֶׁת אֶת הַקְּלִפּוֹת וְאֶת כָּל כֹּחוֹת הַסִּטְרָא אַחֲרָא מֵהָאָדָם לְגַמְרֵי, וְלָכֵן אֲפִלּוּ אִם הָאָדָם לֹא עָשָׂה הֲכָנָה כָּרָאוּי לִפְנֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר מִשּׁוּם כָּךְ אֵינוֹ יָכוֹל לִזְכּוֹת שֶׁתִּשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה עָלָיו בִּשְׁעַת קִיּוּמוֹ אֶת הַמִּצְוָה, אֲבָל עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁיִּשְׂמַח בַּמִּצְווֹת הוּא מְגָרֵשׁ אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת מִמֶּנּוּ וְזוֹכֶה לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה עָלָיו בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה, כִּי אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה.
וְזֶה מְרֻמָּז בְּפָסוּק (זכריה ב יד) "רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן, כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ה', כְּלוֹמַר, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם מְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה, הוּא זוֹכֶה לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה עָלָיו אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ עַל פִּי מַעֲשָׂיו וּמַדְרֵגָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי מִדַּת הַשִּׂמְחָה הוּא מְגָרֵשׁ אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי וּמַשְׁרֶה אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה עָלָיו.
וְהִנֵּה כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, הֲרֵי הוּא זוֹכֶה שֶׁהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה תִּשְׁרֶה עָלָיו, וְעַל יְדֵי שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עָלָיו, הוּא זוֹכֶה מִמֵּילָא לְכָל הַבְּרָכוֹת וְהַטּוֹבוֹת, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה הַבְּרָכָה מְצוּיָה, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת וְהֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל.
אֲבָל הַתְּנַאי לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בְּקִיּוּם הַמִּצְוָה הִיא הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה בַּעֲשִׂיָּתָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (שבת ל) שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, אֵין קֵץ לִשְׂכָרוֹ, כִּי הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה הַשּׁוֹרָה עִמּוֹ מְבָרֶכֶת אוֹתוֹ בְּכָל הַבְּרָכוֹת וְשׁוֹמֶרֶת וּמְגִנָּה עָלָיו מִכָּל רַע.
כֵּיצַד הִצְלִיחַ הָרַב לְשַׂמֵּחַ אֶת הַחוֹלֶה
זוֹכְרַנִי שֶׁהִתְלַוֵּיתִי פַּעַם לְאאמו"ר הָרַב מֵאִיר שְׁלֹמֹה זַצַ"ל זַצַ"ל בְּעֵת שֶׁעָרַךְ בִּקּוּר חוֹלִים אֵצֶל חוֹלֶה אֲשֶׁר הָיָה בְּמַצָּב סוֹפָנִי וְקָשֶׁה מְאֹד, וְאַף הָיָה חֲשׂוּךְ בָּנִים. אָבִי זַצַ"ל שְׁאָלוֹ: בֶּן כַּמָּה אַתָּה? וְהוּא עָנָה לוֹ: בֶּן שִׁשִּׁים וְשָׁלֹשׁ. עָנָה אָבִי זַצַ"ל וְאָמַר לוֹ: אִם כֵּן, אַתָּה מֵנִיחַ תְּפִלִּין כְּבָר חֲמִשִּׁים שָׁנָה בִּרְצִיפוּת. תֵּדַע לְךָ שֶׁהֲנָחַת תְּפִלִּין שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת, חֲמִשִּׁים שָׁנָה בִּרְצִיפוּת, אֵינָהּ דָּבָר פָּשׁוּט כְּלָל בַּשָּׁמַיִם. אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לְכָךְ! וְכָךְ הוֹסִיף לוֹ עוֹד דִּבְרֵי חִזּוּק בְּמַעֲלָתָהּ הָעֲצוּמָה שֶׁל קִיּוּם מִצְוַת תְּפִלִּין שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת.
וְהָיִיתִי נוֹכֵחַ בְּעֵינַי כֵּיצַד דְּבָרִים אֵלּוּ שִׂמְּחוּ וְהִרְנִינוּ אֶת רוּחוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה, בְּהִתְבּוֹנְנוֹ בַּזְּכוּת הַגְּדוֹלָה וְהָעֲצוּמָה שֶׁל מִצְוַת הֲנָחַת תְּפִלִּין שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת, וְהָיוּ דְּבָרִים אֵלּוּ כְּמַשַּׁב רוּחַ צוֹנֵן עַל לִבּוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה, וְהוּא קִבֵּל מִכָּךְ שִׂמְחָה כֹּה גְּדוֹלָה מִכָּךְ עַד שֶׁנֶּהְפַּךְ מִכָּךְ בִּלְבַד לְאָדָם חָדָשׁ, וְכָל זֹאת בְּכֹחָהּ שֶׁל שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה שֶׁל הֲנָחַת תְּפִלִּין, וְכָךְ הָיִיתִי נוֹכֵחַ בְּעֵינַי כִּי כָּל שִׂמְחָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הִנָּהּ רַק מֵעֲשִׂיַּת רְצוֹן קוֹנָם בְּלֵבָב שָׁלֵם.
טַעַם חֲמִישִׁי – עִקַּר תִּקּוּן נֶפֶשׁ הָאָדָם - עַל יְדֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה
הִנֵּה הַשִּׂמְחָה בַּמִּצְווֹת הִנָּהּ אֶחָד מִתִּקּוּנֵי הַנֶּפֶשׁ הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר, אֲשֶׁר בְּכֹחָהּ לְכַפֵּר וּלְתַקֵּן אֶת כָּל חֲטָאָיו וַעֲווֹנוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם וְלַהֲבִיאוֹ לַתִּקּוּן הַשָּׁלֵם, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ בַּעַל הַ"חֲתַם סוֹפֵר" זיע"א (חלק ה עמוד רכה) וְעוֹד צַדִּיקִים עַל הַפָּסוּק (תהלים קכו ה) "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ", שֶׁיֶּשְׁנָם שְׁנֵי תִּקּוּנִים לִפְגַם הַבְּרִית.
הָאֶחָד הוּא, לִבְכּוֹת וּלְהוֹרִיד דְּמָעוֹת בְּלֵב נִשְׁבָּר. וְהַשֵּׁנִי הוּא, לַעֲבֹד אֶת ה' בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁירִים וּבִזְמִירוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר זֶה קוֹצֵר וּמְבַטֵּל אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת, כִּי הַזְּמִירוֹת הֵם מִלְּשׁוֹן (ישעיה כה ה) "זְמִיר עָרִיצִים", כְּאָדָם הַזּוֹמֵר וְחוֹתֵךְ אֶת פֵּרוֹת הַכֶּרֶם עַל יְדֵי הַזְּמִירוֹת, וְלָכֵן הָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי הַמִּלָּה "זֶמֶר" הֵן "נָחָשׁ", וְזֹאת לְרַמֵּז שֶׁעַל יְדֵי הַשִּׁירוֹת וְהַזְּמִירוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הָאָדָם כּוֹרֵת אֶת הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי שֶׁבָּרָא בַּעֲווֹנוֹתָיו.
וְזֶה מְרֻמָּז בְּפָסוּק (תהילים קכד): "הַזֹּרְעִים – בְּדִמְעָה בְּרִנָּה - יִקְצֹרוּ", וְזֹאת לְרַמֵּז שֶׁהַנִּכְשָׁלִים בִּפְגַם הַבְּרִית חַס וְשָׁלוֹם, בֵּין בְּדִמְעָה וּבֵין בְּרִנָּה, יִקְצֹרוּ אֶת הַמַּזִּיקִים וְיִזְכּוּ לַתִּקּוּן הַשָּׁלֵם. וְזֶה בֵּאוּר הֶמְשֵׁךְ הַפָּסוּק: "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה" – עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה וְשׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת רַבּוֹת לִפְנֵי קוֹנוֹ - "נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע", כְּלוֹמַר שֶׁמְּתַקֵּן בְּכָךְ אֶת פְּגַם הַבְּרִית, וְכֵן "בֹּא יָבֹא בְרִנָּה" - עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם עוֹבֵד אֶת ה' מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּבְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת – "נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו", כְּלוֹמַר, שֶׁגַּם עַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה לַתִּקּוּן הַשָּׁלֵם. עַד כָּאן דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים.
בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו
וְהוֹסִיפוּ צַדִּיקִים זיע"א, שֶׁמִּי שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה עַל חֲטָאָיו, וּבוֹכֶה וּמוֹרִיד דְּמָעוֹת רַבּוֹת בִּתְשׁוּבָתוֹ, בְּכָךְ הוּא מְתַקֵּן אֶת כָּל פְּגָמָיו, כִּי כֹּחָן שֶׁל הַדְּמָעוֹת גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד לְתַקֵּן אֶת כָּל הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת וּלְמָחְקָם לְגַמְרֵי, אֲבָל מִי שֶׁעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וּמְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, מַעֲלָתוֹ גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה הַרְבֵּה יוֹתֵר, כִּי בְּכָךְ הוּא מְתַקֵּן בְּכָךְ אֶת כָּל חֲטָאָיו וּפְגָמָיו, וְאַף זוֹכֶה שֶׁעֲווֹנוֹתָיו יִתְהַפְּכוּ לִזְכֻיּוֹת.
וְזֶה הַפֵּרוּשׁ: "בֹּא יָבֹא בְרִנָּה" - כְּלוֹמַר שֶׁהָעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב - "נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו" - הוּא זוֹכֶה עוֹד לָקַחַת אֲלֻמּוֹת אֲלֻמּוֹת, כִּי עַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה לִתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, וְכָל עֲווֹנוֹתָיו מִתְהַפְּכִים לִזְכֻיּוֹת.
טַעַם שִׁשִּׁי - עִקַּר עֲלִיַּת הָאָדָם עַל יְדֵי שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת
הִנֵּה יְדוּעִים דִּבְרֵי הָאֲרִיזַ"ל (שער הגלגולים הקדמה יא), שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהַשְׁלִים אֶת תִּקּוּן כָּל הנר"ן – נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה שֶׁבּוֹ, אֲשֶׁר זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי כָּל לִמּוּדוֹ וּמִצְווֹתָיו.
וְהִנֵּה עַל יְדֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת וְהַמַּעֲשִׂים טוֹבִים זוֹכֶה הָאָדָם לְתִקּוּן הַנֶּפֶשׁ, וְעַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בְּדִבּוּר זוֹכֶה הָאָדָם לְתִקּוּן הָרוּחַ, וְעַל יְדֵי הַכַּוָּנָה הַשְּׁלֵמָה בַּמִּצְווֹת זוֹכֶה הָאָדָם לְתִקּוּן הַנְּשָׁמָה.
וְכָתַב הָרָשַׁ"שׁ זיע"א (נהר שלום דף כד), שֶׁיֶּשְׁנָם עוֹד שְׁנֵי חֲלָקִים בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם שֶׁהוּא צָרִיךְ לְתַקְּנָם, וְהֵם – "חַיָּה", וְ"יְחִידָה". לָכֵן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הִזְהִיר בְּיוֹתֵר עַל שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לְהִזָּהֵר בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, וְהֵם - שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְווֹת "בְּשִׂמְחָה", וּ"בִרְצוֹן הַלֵּב".
וְהִנֵּה עַל יְדֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת בִּרְצוֹן הַלֵּב הַגָּמוּר וּמִתּוֹךְ תְּשׁוּקָה וְרָצוֹן גָּדוֹל, זוֹכֶה הָאָדָם לְתִקּוּן הַ"חַיָּה", וְעַל יְדֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, זוֹכֶה הָאָדָם לְתִקּוּן הַ"יְחִידָה" בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁזּוֹ הִיא הַדַּרְגָּה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, וְלָכֵן עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה זוֹכֶה הָאָדָם לְהַשְׁלִים אֶת כָּל תִּקּוּן נַפְשׁוֹ בִּשְׁלֵמוּת.
וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה
וְכָתַב הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זיע"א (שני אליהו, ח"ב דרוש ד) שֶׁזֶּה מְרֻמָּז בְּפָסוּק (תהלים סח ד) "וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹקִים, וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה", כְּלוֹמַר, שֶׁבִּשְׂכַר זֹאת שֶׁהֵם יְקַיְּמוּ אֶת כָּל הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְהֵם "יָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה", הֵם יִזְכּוּ לָבוֹא שְׁלֵמִים לִפְנֵי ה', כִּי "בְּשִׂמְחָה" הוּא אוֹתִיּוֹת "בַּחֲמִשָּׁה", כִּי עַל יְדֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה, הָאָדָם מְתַקֵּן אֶת כָּל חֲמִשָּׁה חֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהֵם נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה יְחִידָה. וְעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה בַּמִּצְווֹת כֻּלָּם בָּאִים שְׁלֵמִים וּמְתֻקָּנִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
טַעַם שְׁבִיעִי - הַשָּׂמֵחַ בַּמִּצְווֹת יִזְכֶּה לְשִׂמְחַת הַמָּחוֹל שֶׁתִּהְיֶה לֶעָתִיד
כָּתַב הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה גָּלָאנְטִי זַצַ"ל, אַב בֵּית דִּין צְפַת (קהילות יעקב דף לו ע"א), שֶׁעִקַּר שְׂכָרוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת הוּא עַל שִׂמְחָתוֹ בַּמִּצְווֹת, כְּמוֹ שֶׁצִּוְּתָה תּוֹרָה (דברים כח מז): "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב".
וּשְׂכָרָהּ שֶׁל שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת הוּא, שֶׁעַל יְדֵי שִׂמְחָתוֹ בַּמִּצְווֹת יִזְכֶּה הָאָדָם לִרְאוֹת וְלִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת הַמָּחוֹל שֶׁתִּהְיֶה לְכָל הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, אֲשֶׁר זוֹ הִיא הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, כִּי אֵין עֲרֹךְ וְשִׁעוּר כְּלָל לַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה הָעֲצוּמָה וְהַנּוֹרָאָה שֶׁתִּהְיֶה שָׁם, וְרַק מִי שֶׁעָשָׂה אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה יִזְכֶּה לִרְאוֹת וְלִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת הַמָּחוֹל שֶׁתִּהְיֶה לֶעָתִיד לָבוֹא.
טַעַם שְׁמִינִי – עִקַּר כְּבוֹד ה' הוּא בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה
כָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פנחס דף רל"א), שֶׁעִקַּר הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא עַל כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - כַּמָּה הָאָדָם נִזְהָר לְכַבֵּד אֶת קוֹנוֹ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה, וְכֵיצַד כִּבְּדוֹ וּבַמֶּה כִּבְּדוֹ, וְכָךְ בּוֹדְקִים אֶת כָּל מַעֲשֵׂי ה' וְתַחְבּוּלוֹתָיו הַאִם יֵשׁ בָּהֶם כְּבוֹד ה', וְהַאִם כַּוָּנַת הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו הִיא לְמַעַן שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ אוֹ לֹא.
וְכָתְבוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת זיע"א (הבעל שם טוב זיע"א - כתר שם טוב ח"ב, והחתם סופר - ח"א עמוד פ, והתפארת שלמה – ליקוטים ליום כיפור), שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַפְּגָם הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְהַזִּלְזוּל הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת בְּמֶלֶךְ, הוּא לְשָׁרֵת אוֹתוֹ וְלַעֲבֹד אוֹתוֹ מִתּוֹךְ הֶכְרֵחַ וּמִתּוֹךְ עַצְבוּת וְעַצְלוּת, לָכֵן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, בּוֹ בּוֹדְקִים אֶת הָאָדָם הַאִם הוּא מְכַבֵּד אֶת קוֹנוֹ כָּרָאוּי - דָּבָר רִאשׁוֹן בּוֹדְקִים כֵּיצַד הוּא עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם, הַאִם הוּא עוֹבְדוֹ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, אִם לָאו חַס וְשָׁלוֹם.
כִּי עִקַּר כְּבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ הוּא עַל יְדֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם אֵינוֹ מְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, הוּא מְזַלְזֵל בְּכָךְ בִּכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
הַמְקַיֵּם מִצְווֹת לְלֹא שִׂמְחָה - בּוֹרֵא מַלְאָכִים לְלֹא חַיּוּת
וְכָתַב הַ"חֲתַם סוֹפֵר" זיע"א (דרשות חתם סופר - חלק א עמוד פ), שֶׁבְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דָּן אֶת הָאָדָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ז יח) "לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ", כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (ר"ה טז), אַךְ אַף עַל פִּי כֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִבְדֹּק בְּגִנְזֵי נִסְתְּרוֹת לְבָבָם שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וָיוֹם, אֲבָל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בּוֹחֵן בְּגִנְזֵי נִסְתְּרוֹת לְבָבָם שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג טו) "הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם".
מַהִי עִקַּר הַבְּדִיקָה שֶׁבּוֹדֵק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה
וְעִקַּר הַבְּדִיקָה שֶׁבּוֹדֵק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, הוּא הַאִם הָאָדָם עָבַד אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה אִם לָאו, וּמִי שֶׁעָבַד אֶת ה' לְלֹא שִׂמְחָה אֶלָּא עָשָׂה אֶת כָּל הַמִּצְווֹת כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה לְלֹא חַיּוּת וְשִׂמְחָה, הוּא נֶחְשָׁב כְּמֵת, לְלֹא חַיּוּת, כִּי עַל יְדֵי כָּךְ נִבְרְאוּ מִמַּעֲשָׂיו מַלְאָכִים לְלֹא חַיּוּת וּנְשָׁמָה, וְאִלּוּ הָעוֹבְדִים אֶת הַשֵּׁם בְּשִׂמְחָה הֵם נֶחְשָׁבִים כְּחַיִּים, כִּי עַל יְדֵי כָּךְ נִבְרְאוּ מֵעֲבוֹדָתָם מַלְאָכִים עִם חַיּוּת וּנְשָׁמָה.
וְזֶה כַּוָּנַת דִּבְרֵי חֲזַ"ל (ראש השנה לב) שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה סִפְרֵי חַיִּים וְסִפְרֵי מֵתִים נִפְתָּחִים לְפָנָיו, וּפֵרוּשׁוֹ הוּא, שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בּוֹדְקִים בַּמָּרוֹם מִי עָבַד אֶת הַשֵּׁם בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, אֲשֶׁר הוּא נִכְתַּב בְּסֵפֶר הַחַיִּים, כִּי בַּעֲבוֹדָתוֹ הוּא בָּרָא מַלְאָכִים עִם נְשָׁמָה וְחַיּוּת, וּמִי לֹא עָבַד אֶת הַשֵּׁם בְּשִׂמְחָה בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה אֲשֶׁר הוּא נִכְתַּב בְּסֵפֶר הַמֵּתִים, מִפְּנֵי שֶׁבַּעֲבוֹדָתוֹ הוּא בָּרָא מַלְאָכִים לְלֹא נְשָׁמָה וְחַיּוּת הַחֲשׁוּבִים כְּמֵתִים.
אֵין אוֹמְרִים שִׁירָה עַל עֲבוֹדָה מְזֻיֶּפֶת
עַל פִּי זֶה בֵּאֵר הַ"חֲתַם סוֹפֵר" (דרשות חתם סופר - חלק א עמוד פ), אֶת הַטַּעַם לְמַה שֶּׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל, שֶׁכַּאֲשֶׁר תָּמְהוּ הַמַּלְאָכִים וְשָׁאֲלוּ מַדּוּעַ אֵין אוֹמְרָם שִׁירָה וְהַלֵּל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, הֵשִׁיב לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: סִפְרֵי חַיִּים וְסִפְרֵי מֵתִים פְּתוּחִים לְפָנַי, וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה?!
וְצָרִיךְ לְהָבִין לִכְאוֹרָה, מָה הַטַּעַם שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל אֵינָם אוֹמְרִים שִׁירָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ שֶׁזָּכוּ לְקַיֵּם בָּהּ אֶת כָּל הַמִּצְווֹת, וְעַל הַנֵּס הַנִּפְלָא הַזֶּה שֶׁהַשֵּׁם בָּחַר בְּעַם יִשְׂרָאֵל מִכָּל הָעַמִּים, וְגַם לְאַחַר שְׁנוֹת גָּלוּת כֹּה אֲרֻכּוֹת, עֲדַיִן עַם יִשְׂרָאֵל עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמְקַיֵּם אֶת כָּל מִצְווֹתָיו וְחֻקּוֹתָיו?
אֶלָּא הַבֵּאוּר לְכָךְ הוּא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵשִׁיב וְאָמַר לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁכָּל הַדִּין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֲשֶׁר בּוֹ סִפְרֵי חַיִּים וְסִפְרֵי מֵתִים נִפְתָּחִים לְפָנָיו, הוּא שֶׁבּוֹדְקִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּמָּרוֹם מִי עָבַד אֶת הַשֵּׁם בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, אֲשֶׁר הוּא נִכְתַּב בְּ"סֵפֶר הַחַיִּים", כִּי בַּעֲבוֹדָתוֹ הוּא בָּרָא מַלְאָכִים עִם נְשָׁמָה וְחַיּוּת, וּמִי לֹא עָבַד אֶת הַשֵּׁם בְּשִׂמְחָה בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה, אֲשֶׁר הוּא נִכְתַּב בְּ"סֵפֶר הַמֵּתִים", וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁבַּעֲבוֹדָתוֹ הוּא בָּרָא מַלְאָכִים לְלֹא נְשָׁמָה וְחַיּוּת הַחֲשׁוּבִים כְּמֵתִים.
וְהִנֵּה, כֵּיוָן שֶׁבְּנֵי עֲלִיָּה הָעוֹבְדִים אֶת ה' מִתּוֹךְ שִׂמְחָה הֵם מוּעָטִים, לָכֵן לֹא אוֹמְרִים יִשְׂרָאֵל שִׁירָה וְהַלֵּל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְהוֹדוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל עֲבוֹדָתָם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, "כִּי אֵין אוֹמְרִים שִׁירָה עַל עֲבוֹדָה מְזֻיֶּפֶת". עַד כָּאן דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים.
עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה בַּמִּצְווֹת - מַעֲלֶה אֶת הַמִּצְווֹת שֶׁקִּיֵּם לְלֹא שִׂמְחָה
וְכֵן בֵּאֵר בַּעַל הַ"תִּפְאֶרֶת שְׁלֹמֹה" זיע"א (ערב יום כיפור), שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר הָאָדָם עוֹשֶׂה בְּרָצוֹן וְשִׂמְחָה, הֵן הַנִּכְתָּבוֹת בְּ"סֵפֶר הַחַיִּים", מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיּוּת וְשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח ה) "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם", וְכָל הַמִּצְווֹת שֶׁהָאָדָם קִיֵּם וְכָל מַה שֶּׁעָשָׂה בְּעַצְבוּת לְלֹא חַיּוּת, הֵן נִקְרָאוֹת סִפְרֵי מֵתִים, וְלָכֵן הֵן נִכְתָּבוֹת בְּ"סִפְרֵי מֵתִים", וְזֶה הַפֵּרוּשׁ שֶׁל מַה שֶּׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (ראש השנה לב ב), שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה סִפְרֵי מֵתִים וְסִפְרֵי חַיִּים פְּתוּחִים לְפָנָיו.
וּמוֹסִיף בַּעַל הַ"תִּפְאֶרֶת שְׁלֹמֹה" זיע"א, שֶׁאִם הָאָדָם זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אַחַת בְּשִׂמְחָה, הוּא מַעֲלֶה וּמְתַקֵּן אֶת כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה לְלֹא שִׂמְחָה וְחַיּוּת בְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, וְלָכֵן עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְווֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, הוּא מַעֲלֶה אֶת כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ לְלֹא שִׂמְחָה וְחַיּוּת, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה לָצֵאת זַכַּאי בְּדִינוֹ.
טַעַם תְּשִׁיעִי – הַשִּׂמְחָה בַּמִּצְווֹת תְּחִלַּת הָעֲבוֹדָה
הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יְחֶזְקֵאל לֵוִינְשְׁטֵיין זַצַ"ל בֵּאֵר אֶת הַשִּׂמְחָה בַּמִּצְווֹת שֶׁהִנָּהּ עִקָּר וִיסוֹד רִאשׁוֹן בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁיֶּשְׁנָהּ רְאָיָה לְכָךְ מִדִּבְרֵי חֲזַ"ל (פסחים סח), שֶׁאָמַר הַתַּנָּא: "חֲדַאי נַפְשִׁי, לָךְ קְרַאי, לָךְ תְּנַאי", וְזֹאת כְּדֵי שֶׁיִּשְׂמַח בְּתוֹרָתוֹ, וְכֵן מִדִּבְרֵי חֲזַ"ל שֶׁכָּתְבוּ (פסחים נ): "לְעוֹלָם יַעֲסֹק הָאָדָם בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ", וְזֹאת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה עֲבוֹדָתוֹ בְּשִׂמְחָה, אֲשֶׁר הִיא תְּחִלַּת הָעֲבוֹדָה. עַד כָּאן דְּבָרָיו (מפי תלמידו הגה"צ רבי ראובן מלמד זצ"ל).
מַדּוּעַ יַעֲקֹב אָבִינוּ הִסְבִּיר לְרָחֵל וְלֵאָה - אֶת סִבַּת בְּרִיחָתוֹ מִבֵּית לָבָן
וְהוֹסִיף עוֹד הַגְּרִ"י לֵוִינְשְׁטֵיין זַצַ"ל (מליץ יושר, בראשית קנט), שֶׁהָרְאָיָה לְכָךְ שֶׁעֲבוֹדַת הַשֵּׁם חַיֶּבֶת לִהְיוֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, הִיא מִכָּךְ שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁכַּאֲשֶׁר הִצְטַוָּה יַעֲקֹב אָבִינוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה (בראשית לא ג):"שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ", הוּא קָרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה, וְסִפֵּר לָהֶן כַּמָּה הִשְׁתַּעְבֵּד בּוֹ לָבָן אֲבִיהֶן וְכַמָּה הִתֵּל בּוֹ וְרִמָּה אוֹתוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא עֲבָדוֹ בֶּאֱמוּנָה כָּל הַשָּׁנִים - לָבָן עָשַׁק וְרִמָּה אוֹתוֹ.
וְלִכְאוֹרָה צָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ יַעֲקֹב אָבִינוּ צָרִיךְ לְהַסְבִּיר זֹאת לְרָחֵל וּלְלֵאָה, וּמַדּוּעַ לֹא אָמַר לָהֶן יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צִוָּה אוֹתוֹ לָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתָיו וְהוּא מֻכְרָח לְקַיֵּם אֶת צִוּוּיוֹ, כִּי הֲרֵי כַּאֲשֶׁר הֵן שָׁמְעוּ זֹאת הֵן מִיָּד אָמְרוּ לו (בראשית לא טו)ֹ: "הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ, הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ, וְעַתָּה כָּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹקִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה".
אֶלָּא שֶׁזֹּאת מִפְּנֵי שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר הָאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל קָשֶׁה לוֹ לַעֲזֹב אֶת מוֹלַדְתּוֹ וּבֵית אָבִיו, וְלָכֵן אִם לֹא הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ מַסְבִּיר לָהֶן זֹאת, הֵן לֹא הָיוּ עוֹשׂוֹת זֹאת בְּשִׂמְחָה כָּרָאוּי, אֲבָל כַּאֲשֶׁר הֵן שָׁמְעוּ שֶׁאֲבִיהֶם הִתֵּל וְעָשַׁק אֶת יַעֲקֹב אָבִינוּ, הֵן הִגִּיעוּ לְהַכָּרָה שֶׁ"נָּכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ, כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ", וְעַל יְדֵי כָּךְ הֵן קִיְּמוּ אֶת צִוּוּיוֹ שֶׁל ה' מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב. וְזֶה הַטַּעַם שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ טָרַח לְהַסְבִּיר לָהֶן אֶת כָּל מַה שֶּׁלָּבָן עָשָׂה לוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ זֹאת בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב.
כַּאֲשֶׁר הָאָדָם שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה וּבְעֹנֶג - הוּא זוֹכֶה לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יְחֶזְקֵאל לֵוִינְשְׁטֵיין זַצַ"ל כָּתַב (אור יחזקאל מכתב כד), שֶׁהָרְאָיָה לַחֲשִׁיבוּתָהּ הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַשִּׂמְחָה הִיא מִכָּךְ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂם אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן וְצִוָּה אוֹתוֹ "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ", שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הוּא - לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְווֹתֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ חֲזַ"ל (פרקי דרבי אליעזר יא).
וְהַטַּעַם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂם אֶת הָאָדָם הָרִאשׁוֹן דַּוְקָא בְּגַן עֵדֶן לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְווֹתֶיהָ, הוּא מִפְּנֵי שֶׁדַּוְקָא כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נִמְצָא בְּגַן עֵדֶן מַמָּשׁ, בְּשִׂמְחָה וְעֹנֶג, הוּא יָכוֹל לִשְׁמֹר אֶת הַתּוֹרָה וּלְקַיֵּם אֶת כָּל מִצְווֹתֶיהָ כָּרָאוּי מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְטוּב לֵבָב.
וְהִנֵּה הַשִּׂמְחָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִנָּהּ מֻכְרַחַת לְכָל אָדָם בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה, וְהִיא נִצְרֶכֶת לְכָל אֶחָד בְּכָל שָׁלָב וּבְכָל מַדְרֵגָה בַּעֲבוֹדַת ה', כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (שבת ל), שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, כָּךְ אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, כְּלוֹמַר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג שׁוּם דַּרְגָּה שֶׁל קִרְבַת אֱלֹקִים לְלֹא שִׂמְחָה בַּמִּצְווֹת, עַד שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל שֶׁאֲפִלּוּ הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עִקָּרָהּ הִיא הַכְנָעָה לִפְנֵי הַשֵּׁם, צְרִיכָה אַף הִיא לִהְיוֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (ברכות לא ע"א) שֶׁ"אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה".
הַאִם יֵשׁ חִיּוּב לִשְׂמֹחַ תָּמִיד אוֹ רַק בְּחַגִּים וּמוֹעֲדִים
וְאִם כֵּן לִכְאוֹרָה צָרִיךְ לְהָבִין, מַדּוּעַ הִדְגִּישָׁה הַתּוֹרָה אֶת חִיּוּב הַשִּׂמְחָה בַּחַגִּים וּבַמּוֹעֲדִים, אֲשֶׁר בָּהֶם הִצְטַוִּינוּ בַּתּוֹרָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז יד-טו):"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ, וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ".
וְכֵן צָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ כָּתְבוּ חֲזַ"ל: "וַתִּתֵּן לָנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ - מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן", הֲרֵי הָאָדָם חַיָּב לִהְיוֹת תָּמִיד שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה. אֶלָּא מְבָאֵר הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יְחֶזְקֵאל לֵוִינְשְׁטֵיין זַצַ"ל, שֶׁהַטַּעַם לְכָךְ הוּא מִפְּנֵי שֶׁאָכֵן בְּכָל הַשָּׁנָה צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, אֲבָל בַּחַגִּים וּבַמּוֹעֲדִים צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה יְתֵרָה וּלְהוֹסִיף שִׂמְחָה עַל שִׂמְחָתוֹ וְחֶדְוָה עַל חֶדְוָתוֹ, וַהֲרֵי זֶה כְּמוֹ הַקָּרְבַּן מוּסָף, אֲשֶׁר נוֹסָף בְּמוֹעֲדִים וְיָמִים טוֹבִים עַל קָרְבַּן הַתָּמִיד אֲשֶׁר מַקְרִיבִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם.
הַיֵּצֶר מְנַסֶּה לְקַלְקֵל אֶת שִׂמְחַת הֶחָג
וְהוֹסִיף עוֹד הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יְחֶזְקֵאל לֵוִינְשְׁטֵיין זיע"א (אמרי יחזקאל כ), שֶׁבְּקֶלְם הָיוּ אוֹמְרִים שֶׁבְּכָל הַשָּׁנָה בְּדֶרֶךְ כְּלָל קָשֶׁה לִתְפֹּס אֶת הַיֵּצֶר הָרַע בְּדִבְרֵי הֲסָתָתוֹ וּפִתּוּיָיו, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁכִּמְעַט תָּמִיד הוּא מִתְלַבֵּשׁ בְּמִצְווֹת וּמִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי כָּל מִינֵי שְׁלוּחִים, פְּעָמִים זֶה בְּתַאֲווֹת אוֹ בְּמִדּוֹת, וּפְעָמִים זֶה בְּכָל מִינֵי נִסְיוֹנוֹת חִיצוֹנִיִּים אֲחֵרִים.
אֲבָל בַּחַגִּים אֶפְשָׁר לִרְאוֹתוֹ מַמָּשׁ בְּחוּשׁ, וְזֹאת בְּכָךְ שֶׁאֲפִלּוּ בְּחַגִּים וְיָמִים טוֹבִים אֲשֶׁר הִצְטַוִּינוּ בָּהֶם בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל מִדַּת הַשִּׂמְחָה, וְהִנֵּה מַה טּוֹב יוֹתֵר לָאָדָם מֵאֲשֶׁר לָשׂוּשׂ וְלִשְׂמֹחַ, וּמִי הוּא אֲשֶׁר אֵינוֹ חָפֵץ לִשְׂמֹחַ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֲפִלּוּ בְּיָמִים אֵלּוּ הַיֵּצֶר הָרַע מַגִּיעַ וּמְנַסֶּה לִשְׁבֹּר אֶת הָאָדָם וְלַהֲבִיאוֹ לִידֵי עַצְבוּת וְאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ לָשׂוּשׂ לִשְׂמֹחַ. עַד כָּאן דְּבָרָיו.
מַדּוּעַ הָרַב הֶחָשׁוּב הָיָה עָצוּב בְּגַן עֵדֶן
וּמַעֲשֶׂה הָיָה עִם הַגָּאוֹן רַבִּי יְהוּדָה זְרַחְיָה הַלֵּוִי סֶגַל זַצַ"ל, אֲשֶׁר כִּהֵן כְּרַב שְׁכוּנַת "קִרְיַת שָׁלוֹם" בְּתֵל אָבִיב וְנוֹדַע כִּמְקֻבָּל גָּדוֹל שֶׁיָּדָיו רַב לוֹ בְּתוֹרַת הַנִּסְתָּר, וְהִנֵּה יוֹם אֶחָד הוּא יָצָא מִבֵּיתוֹ בִּשְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת בְּדַרְכּוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּשֶׁנַּפְשׁוֹ סוֹעֶרֶת בְּקִרְבּוֹ, וְנִכָּר עָלָיו כִּי עָבַר סְעָרָה שֶׁל מַמָּשׁ בַּשָּׁעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת וְהוּא לֹא מוֹצֵא מָנוֹחַ לְנַפְשׁוֹ.
אֶת פָּנָיו קִדֵּם תַּלְמִידוֹ, יבדלחט"א הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל בִּינְג שְׁלִיטָ"א – רַב בֵּית הַמִּדְרָשׁ "דִּבְרֵי שָׁלוֹם" בִּבְנֵי בְּרַק, אֲשֶׁר הִבְחִין כִּי רוּחוֹ שֶׁל רַבּוֹ נִסְעֶרֶת וּבִקֵּשׁ לְהָבִין אֶת הַסִּבָּה לְכָךְ.
אוֹ אָז גִּלָּה הָרַב סֶגַל אֶת צְפוּנוֹת לִבּוֹ, וְאָמַר:
"עַל מִשְׁכָּבִי בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי חֲלוֹם נוֹרָא... לְנֶגֶד עֵינַי נִגְלָה יְהוּדִי צַדִּיק שֶׁנִּפְטַר לֹא מִזְּמַן, וְתֵכֶף תָּבִין מַדּוּעַ אֵינֶנִּי מְסַפֵּר לְךָ מַה שְּׁמוֹ. הוּא הָיָה רַב חָשׁוּב שֶׁדִּקְדֵּק בַּהֲלָכָה וְהִקְפִּיד עַל כָּל קוֹצוֹ שֶׁל יוֹ"ד. הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁמְּקוֹמוֹ בִּשְׁמֵי מַעַל בְּגַן עֵדֶן, אוּלָם הִבְחַנְתִּי כִּי מַבַּע פָּנָיו עָצוּב וְכָאוּב לְמַדַּי...
"שָׁאַלְתִּי מַה זֹּאת", הִמְשִׁיךְ הָרַב סֶגַל לְתָאֵר אֶת חֲלוֹמוֹ הַמִּסְתּוֹרִי, "וְהוּא נַעֲנָה וְאָמַר לִי: אָכֵן כֵּן, מְקוֹמִי לְמַעְלָה בְּגַן עֵדֶן. אוּלָם, הוֹאִיל וְקִיַּמְתִּי אֶת הַמִּצְווֹת קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה בְּדִקְדּוּק וּבְהַקְפָּדָה, אַךְ בְּלִי רֶגֶשׁ, בְּלִי שִׂמְחָה וּלְלֹא הִתְלַהֲבוּת וְתַעֲנוּג מִקִּיּוּם הַמִּצְוָה – נָתְנוּ לִי לָשֶׁבֶת בְּגַן עֵדֶן אוּלָם בְּלִי לְהַרְגִּישׁ אֶת הַשִּׂמְחָה וְהַתַּעֲנוּג שֶׁל הַמָּקוֹם הַנִּפְלָא הַזֶּה, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִתְעַנַּגְתִּי בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת. וְכָךְ בִּגְלַל שֶׁלֹּא נָתַתִּי לְאוֹרָן שֶׁל הַמִּצְווֹת לְהָאִיר אֶת חַיַּי – אֲנִי יוֹשֵׁב בְּגַן עֵדֶן אֲבָל לְלֹא אוֹר וְשִׂמְחָה!"
הָרַב סֶגַל שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, וְשִׁתֵּף אוֹתָם עִם תַּלְמִידוֹ שֶׁסִּפֵּר אֶת הַסִּפּוּר. הִנֵּה כִּי כֵן, יְהוּדִי שֶׁקִּיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת כַּהֲלָכָה, אוּלָם לֹא זוֹכֶה לְאוֹר הַיְשִׁיבָה בְּגַן עֵדֶן, רַק כִּי צוּרַת קִיּוּם הַמִּצְווֹת שֶׁלּוֹ הָיְתָה חֲשׁוּכָה קְצָת... נִגְזַר עָלָיו לְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹ בִּישִׁיבָה בְּגַן עֵדֶן בְּלִי אוֹר, בְּלִי שִׂמְחָה, בְּלִי הַזְּכוּת הָעִלָּאִית לְהִתְעַנֵּג בְּמָקוֹם שֶׁצַּדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם!
הָעֵדוּת הַנִּרְגֶּשֶׁת הַזּוֹ, הַחוֹשֶׂפֶת טֶפַח מֵהַנַּעֲשֶׂה בִּשְׁמֵי מַעַל, מְגַלָּה לָנוּ עַד כַּמָּה קִיּוּם הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵב, בְּהִתְרַגְּשׁוּת וּבְהִתְלַהֲבוּת, הִנּוֹ מַשְׁמָעוּתִי וּדְרָמָטִי לְכָל עֲתִידוֹ לְנֵצַח נְצָחִים, וּמַשְׁפִּיעַ עַל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא! (גליון"פניני פרשת השבוע" מאת הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א - פרשת מקץ תשפ"ג).
- - - מכאן תמלול הדרשה אך לא מוגה!!! - - -
נציב יום בלחש אמן אמן ושאר המשפחה יזכו לכל מילה דמתה והצלחה מרובה בכל העניינים בית מלא אורה ושמחה בעבודת השם אמן אמן
מצוות השמחה חלק ד' כמוצא שלל רב
אמרנו טעמים והנה הטעם הרביעי השמחה בקיום המצוות מגרשת את כל הקליפות וזוכה להשראת השכינה כתב החידה הקדוש זכר צדיק קדוש לברכה זכותו תגן עלינו אמן אמן הטעם לחשיבות ומעלה העצומה של השמחה במצוות מפני שהשמחה מגרשת את הקליפות ואת כוחות הסתרה אחרה מהאדם לגמרי ולכן אפילו אם האדם לא עשה הכנה כראוי לפני עשיית המצווה שמשום כך הוא אינו יכול לזכות שתשרה שכינה הקדושה עליו בשעה שההוא מקיים את המצווה כי הוא לא עשה הכנה כראוי אבל על ידי השמחה שישמח במצוות הוא מגרש את כל הקליפות ממנו וזוכה להשראת השכינה הקדושה עליו בעת עשיית המצווה כי אין השכינה שרה אלה מתוך שמחה וזה מרומז בפסוק בזכר ב יד רוני ושמחי בת ציון כי הנני ו ושכנתי וכך נאום אדוני על ידי שאדם מקיים את המצווה בשמחה רוני ושמחי הוא זוכה להשראת השכינה אפילו אם הוא לא ראוי לפי מעשיו מדרגתו כי הנני בה ושכנתי בתוכך בגלל רוני ושמחי על ידי השמחה מגרש את כל הקליפות ממנו לגמרי ומשר את השכינה הקדושה עליו כל המקיים מצוות מתוך שמחה וטוב לבב זוכה שהשכינה תשרה עליו ועל ידי שהיא שורה עליו הוא זוכה לכל הברכות והטובות כי במקום שהשכינה שורה הברכה מצ צויה הן ברוחניות והן בגשמיות אבל יש תנאי אתה רוצה שתשרה עליך שכינה קיים מצוות בשמחה גדולה ואז תזכה כי אינה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה ולכן אין קץ לשכרו כי אם השכינה שורה עליו מברכת אותו בכל הברכות שומרת ומגינה עליו מכל רע המחבר אומר שפעם הוא התלווה לאביו הרב מאיר שלמה זכר צדיק לברכה כשערך ביקור חולים אצל חולה במצב סופני והיה גם חסוך בנים ואז שאל אותו בן כמה אתה ענה בן 63 אמר לו אם כן אתה מניח תפלין כבר 50 שנה ברציפות תדע לך שהנחת תפילין שנים כו רבות אינה דבר פשוט כלל בשמיים אה אשרך שזכית לכך והוסיף לו עוד דברי חיזוק במעלה עצומה של קיום מצוות תפי שנים כובות והדברים שמחו והרנינו את רוחו של החולה כש התבונן מה הזכות הגדולה שנפלה בחלקו להניע תפילין 50 שנה וזה היה משב רוח צונן על ליבו של החולה קיבל מכך שמחה כה גדולה שנהפך מכך לאדם חדש בזכות השמחה של מצווה של הנחת תפילין שלא היה ב אותה שעה רק הוא סיפר לו וכך רואים כמה שמחים ישראל במצוות ורוצים לעשות רצון קונם בשלמות אבל אדם לא יודע להעריך אפילו מה הוא זוכה הטעם החמישי עיקר תיקון הנפש של האדם זה על ידי קיו מצוות בשמחה בכוח השמחה לכפר ולתקן חטאים ועוונות ולהביא אדם לתיקון שלם כמו שכתב החתם סופר זכר צדיק לברכה זכותו תגן עלינו אמן אמן בחלק ה עמוד רכה בעוד צדיקים מביאים על הפסוק בתהילים הזורעים בדמעה ברינה יקצורו יש שני תיקונים לפגם הברית אחד זה לבכות להוריד דמעות בלב נשבר והשני לעבוד את השם בשמחה ובשירים ובזמינות כי הזמירות מלשון זמיר ע כמו שכתוב בישעיה כפה כאדם שזומן וחותך פירות הכרב על ידי הזמירות לכן האותיות לפני המילה זמר הן נחש וזאת לרמז על ידי השירות והזמירות לשם יתברך קורט את הנחש הקדמוני שברא בעוונותי אז בדרך אד זה בכי בלב נשבר דרך שנייה זה על ידי שאדם שר ומזמר לשם יתברך בזה הוא מזמר עריצים וזה מרומז בפסוק שאמרנו הזורעים בדמעה ברינה יקצורו מי שנכשל בפגם הברית חס ושלום בין בדמעה ובן ברינה יקצורו את המזיקים ויזכו לתיקון השלם הזורעים אלה ששפכו זרע לבטלה פגמו אז יש להם שתי תיקונים בדמעה וברינה יקצורו את כל הקליפות ואחר כך ההמשך הלוך ילך ובכו על ידי שאדם עושה תשובה ושופך דמעות רבות לפני כוונו נושא משך הזרע ומתקן בזה את פגם הברית וכן בוא יבוא ברינה על ידי שאדם עובד את השם בשמחה וטוב לבב ומקיים מצוות בשמחה גדולה בשירים תשבחות נושא אלומותיו וגם על ידי כך זוכה לתיקון השלם אז כל זה מרומז אומר החתם סופר ועוד שכל זה מרומז פה איך התיקון לפגם הברית עוד הוסיפו הצדיקים מי שעושה תשובה גדולה על חטאיו בוכה ומוריד דמעות רבות בתשובה מתקן את כל הפגמים כוח הדמעות גדול ועצום לתקן חטאים עוונות למחוק אותם לגמרי אבל העובד את השם מתוך שמחה ומקיים את המצוות בשמחה גדולה מעלתו עצומה הרבה יותר ומתקן את החטאים והפגמים וגם זוכה להפך אותם לזכויות כי אדם שעושה תשובה מאהבה מהפך וכשאדם שמח ודאי שהוא אוהב ודאי שהוא אוהב וזה הפירוש בוא יבוא ורינה כלומר שעובד השם תוך שמחה וטוב לבב הוא בא ברינה נוסע למותו הוא זוכה ל עוד אלומות אלומות מקבל עוד שכר מהפך הכל לזכויות כי כל הזוכה לתשובה מאהבה עוונותיו נהפכים זכויות טעם שישי עיקר העליה של אדם בעבודת השם זה על ידי השמחה במצוות ידועים דברי הארי הקדוש זכר צדיק וקדוש לברכה זכותו תגן עלינו אמן אמן אומר הארי הקדוש אדם צריך להשלים תיקון נפש רוח נשמה שבו וזה עושים על ידי לימוד התורה והמצוות על ידי זה זוכים תיקון הנפש עסק התורה בדיבור מתקן אדם את הרוח ועל ידי הכוונה השלמה במצוות כוונה שלמה במצוות כמו שאנחנו עושים כוונות לפני כל מצווה זוכה לתקן את הנשמה וכתב הרשש זכר צדיק קדוש ברכה זכותו תגן עלינו אמן אמן בנהר שלום דף כד ישנם עוד שני חלקים בנפש האדם שצריך לתקן בהם חיה יחידה לכן הזוהר הקדוש הזהיר ביותר על שני דברים אלה שיש להיזהר בקיום המצוות ומה צריך לעשות לעשות אותם בשמחה וברצון הלב ברעותה דליבה על ידי קיום המצוות ברצון הלב הגמור שאני רוצה וחפץ במצוות במצוותיו חפץ מאוד לא בשכר מצוותיו במצוותיו חפץ מאו כשאדם מקיים מצוות ברצון הלב הגמור עם תשוקה ורצון גדול הוא זוכה לתקן את החייה וכשהוא מקיים את המצוות בשמחה גדולה הוא מתקן יחידה שזוהי המדרגה הגבוהה ביותר ולכן על ידי עשיית המצוות מתוך שמחה גדולה זוכה אדם להשלים את כל תיקון נפשו נר נחי נפש רוח חיה יחידה נפש רוח נשמה חיה יחידה הבן איש חי הקדוש זכר צדיק וקדוש לברכה זכותו תגן עלינו אמן אמן הוא אומר זה מרומז בפסוק בתהילים סח ד' כתוב וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלוהים וייסוד אומרת בשכר זאת שהם מקיימים את המצוות בשמחה גדולה סיסו בשמחה הם יזכו לבוא שלמים לפני השם בשמחה בשמחה אומר הבן איש חי הקדוש בשמחה זה אותיות בחמישה על ידי קיום המצוות בשמחה מתקן את כל חמשת חלקי הנפש נפש רוח נשמה חיה יחידה ועל ידי השמחה ב מצוות כולם שלמים ומתוקנים לפני השם יתברך זה מה שכתוב בצדיקים ישמחו אם הם הצדיקים שמחים ויעלו לפני אלוהים כשהם עובדים אותו אז הם יסיס בשמחה הם יכולים לסוס ולשמוח על בשמחה על בחמישה שמתקנים את כל חלקי הנפש פש טעם שביעי השמח וואי ווואי וואי השמח במצוות יזכה לשמחת המחול שתהייה לעתיד כתב הגאון רבי משה גלנטי זכר צדיק קדוש ברכה זכותו תגן עלינו אמן אמן הוא היה אב בדין בצפת והוא כתב את זה בקהילות יעקב דף לו עיקר שכרו של האדם בקיום המצוות הוא על שמחתו בהן כמו שצפתה התורה תחת אשר לא עבדת את אדוני אלוהיך בשמחה וטוב לבב השכר של שמחת המצוות על ידי זה יזכה אדם לראות ולשמוח בשמחת המחול שתהיה לצדיקים לעתיד לבוא שאיין שמחה גדולה מזה אין ערוך בשיעור כלל לשמחה הגדולה ועצומה שתהיה שם ורק מי שעשה את המצוות מתוך שמחה גדולה יזכה לראות ולשמוח בשמחת המחול שתהיה לעתיד לבוא וראיתי בעוד ספר שאומר אם אתה רואה שניים רוקדים תצטרף אליהם לרקוד איתם כי תצטרך את זה לעתיד הנה מה זה תצטרך אותם לעתיד תרצה לרקוד במחול של הקדוש ברוך הוא עם הצדיקים אחר כך אם רקדת פה במצוות ושמחת הופה מגיע לך להצטרף למחול של הצדיקים וריקוד זה אותיות דיקור אתה דוקר את הקליפות שלא יאכלו עליך בריקוד ודברים גדולים דברים גדול ולים זה לא צחוק אז זאת אומרת בן אדם רואה בחתונות יש כאלה מצטרפים למעגל יש כאלה עומדים אתה מסמן לו בוא בוא גאוה מה אתה מתגאה אתה לא יודע אפילו לרקוד יאללה תעשה משהו תלך תלך אבל תלך יתר אתה רוצה לרקוד אחר כך במחול טעם שמיני עיקר כבוד השם בקיום המצוות מתוך שמחה כותב הזוהר הקדוש פרשת פנחס דף ר עיקר הדין והמשפט בראש השנה הוא על כבודו של השם יתברך כמה אדם נזהר לכבד את השם הקדוש במשך כל השנה איך הוא כיבד אותו במה כיבד אותו ובודקים את מעשה השם את כל ה עים תחבולות האם יש בהם כבוד השם האם הכוונה במעשים של האדם למען שמו יתברך בלבד או לא וכתבו גדולי הדורות זכר צדיקים וקדושים לברכה זכותם תגן עלינו אמן אמן הם הבעל שם טוב הקדוש החתם סופר הקדוש התפארת שלמה קדוש כיוון שהפגם הגדול ביותר בכבודו של המלך והזלזול הגדול ביותר במלך זה כשאדם עובד אותו בעצבות ועצלות לכן בראש השנה מה בודקים אם הוא כיבד את הקדוש ברוך הוא כראוי איך בודקים כשהוא עבד את השם האם זה היה בשמחה וטוב לבד או לא עיקר כבוד השם יתברך כשמקיימים מצוות מתוך שמחה כשאדם אינו מקיים את המצוות מתוך שמחה הוא מזלזל בכבוד השם חס ושלום לכן עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו ר בוא לפני רננה בואו לפניו לפניו רננה בוא לפניו ברננה עבדו עבדו עבדו את השם בשמח עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו רננ בואו לפניו רננ בו לפניו לפניו רננ בו לפניו בננה הי עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמח עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמח בואו לפניו לפניו יר ננ בוא לפניו רננה בואו לפניו לפניו יר ננה בוא לפניו יר ננה כתב החתם סופר זכר צדיק קדוש ברוך זכותו תגן עלינו אמן אמן בכל השנה כולה השם דן את האדם בכל יום בכל יום שנאמר באיוב ז יח לרגעים תבחננו כמו שכתבו חכמים זכרונם ברכה בראש השנה טוז אף על פי כן הקדוש ברוך הוא אינו רוצה לבדוק בגינזה נסתרות של הלב של עם ישראל בכל יום ויום אבל בראש השנה יום הדין של כל השנה כולה הקדוש ברוך הוא בוחן בגנזי הנסתרות של הלב של כל ישראל שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשה בעיקר הבדיקה בודק השם בראש השנה אם עבד אותו האדם בשמחה כל ימות השנה ומי שעבד את השם ללא שמחה ועשה את המצוות מלומדה ללא חיות ושמחה הוא נחשב מת ללא חיות על ידי זה נבראים ממעשה מלאכים ללא חיות ונשמה והעובדים את השם בשמחה נחשבים חיים כי על ידי כך נבראו מעבודתם מלאכים עם חיות ונשמה זה הכוונה שאמרו חכמים זכרונם לברכה בראש השנה לב לב לב למי שיש לב בראש השנה ספרי חיים בספרי מתים נפתחים לפניו בראש השנה בודקים במרא מי עבד השם בשמחה וטוב לבב כל השנה כולה הוא נכתב בספר החיים כי בעבודתו הוא ברא מלאכים עם נשמה וחיות מי שלא עבד את השם בשמחה במשך כל השנה הוא נכתב בספר המתים מפני שבעבודת הוא ברא מלאכים ללא נשמה וחיות והם חשובים כמתים אז בראש השנה נפתחים ספרי חיים וספרי מתים יש אנשים שהם נקראים חיים ויש אנשים שנקראים מתים לפי מעשיהם וואי וואי וואי לכן אנחנו כל יום שמסיימים את השיעור תרם ירידת במדרגות שרים ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית שמחת גדום בה ושמחת בימיך והית שמח ד גדום בה אזה יצא טוב היות והקדוש ברוך הוא בוחן אותנו יום יום לרגעים תבחננו כל יום שאתה לא שמח אז זה יום מת אתה נחשב מת אבל להיות ואנחנו שמחים אז אנחנו חיים והמלאכים שנברא חיים יש בהם חיות ונשמה אז צריך כל יום לשיר כל יום צריך לשיר ולשמוח ואתה שמח במצוות אז זה מכבד את הקדוש ברוך הוא ואומר הקדוש ברוך הוא כי מכבדי אכבד מי שמכבד אותי אני אכבד אותו ובוזי יקו וי על פי זה ממשיך ומבאר החתם סופר בדרשות חתם סופר חלק א' עמוד פ מה הטעם שכתבו חכמים זכרונם ברכה כשמו המלאכים ושאלו מדוע אומרים שירה והלל בראש השנה ביום הכיפורים השיב להם הקדוש ברוך הוא ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניי ואתם אומרים שירה צריך להבין מה הטעם שעם ישראל אינם אומרים שירה בראש השנה למה לא מודים ומהללים לשם יתברך על שנה שלמה שזכו לקיים ב מצות על הנס שהשם בחר בכם מכל העמים וגם אחרי שנות גלות ארוכות עדיין ישראל עובדים את השם יתברך ומקיימים מצוות הביאור הקדוש ברוך הוא השיב ואמר למלאכים שכל הדין בראש השנה שבו ספרי חיים וספרי מתים נפתחים לפניו זה ש בודקים בראש השנה במרום מי עבד את השם בשמחה וטוב לבב במשך כל השנה הוא נכתב בספר החיים כי בעבודתו ברא מלאכים עם נשמה וחיות מי שלא עבד את השם בשמחה כל השנה נכתב בספר המתים מפני שבעבודת ברא מלאכים ללא נשמה וחיות והם חשובים כמתים והנה כוון שבני עליה עובדים את השם מתוך שמחה מועטים לכן לא אומרים ישראל שירה והלל בראש השנה להודות על כל עבודתם במשך השנה כי אין אומרים שירה על עבודה מזויפת על מה יגידו שירה רובם רובם לא עובדים בשמחה אז מה אם יהללו את השם ויגידו בצורה מזויפת כאילו פתאום מעללים אותו באיפה היייתה כל השנה איפה הילולים ואיפה השבחים ואיפה השירים ואיפה השמחה איפה זה היה אז הוא אומר לכן הוא אמר להם הקדוש ברוך הוא שלא לא אומרים שיר עכשיו תשמעו משהו מדהים כותב בעל התפארת שלמה זכר צדיק קדוש ברכה זכותו תגן עלינו אמן אמן כל המצוות שאדם עושה ברצון ושמחה נכתבות בספר החיים מפני שיש בהם חיות ושמחה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם צריך שיהיה חיות אתה עושה מצוות צריך שיהיה וחי בהם איך איך איך איך איך בשמחה בשמחה בכל המצוות שאדם מקיים בעשה בעצבות ללא חיות הם נקראים ספרי מתים כתבים שם וזה הפירוש שוא אומר כמו שאמר החתם סופר שבראש השנה נפתחים ספרי חיים וספרי מתים אבל הוא מוסיף ואומר אם אדם זוכה לעשות מצווה אחת בשמחה ומעלה ומתקן את כל המצוות שעשה ללא שמחה וחיות בכל השנה כולה ולכן על ידי שאדם עושה את המצוות בראש השנה בשמחה וטוב לבב הוא מעלה את כל המצוות שעשה במשך כל השנה כולה ללא שמחה וחיות וזוכה לצאת זכאי בדינו לכן יש מצווה בראש השנה לשמוח לא להיות עצובים בלי תחנונים ובלי בטיח לשמוח לשמוח לשמוח ואז יכול אדם לעלות את הכל אז אנחנו עכשיו נרצה לעלות את כל השיעורים שעשינו אולי לא בשמחה אולי לא מספיק בשמחה בהכל ולכן נשיר עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו רננ בוא לפניו יר ננה בואו לפני לפני רננ בוא לפני ד ד את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בואו לפניו רננ ב לפני לפני בואו לפניו רננ מה זה אומר אם אנחנו עובדים את השם בשמחה אנחנו נבוא לפניו רננה לא נפחד לא גיהנום לא בטיח אנחנו נבוא לפניו ברננה למה כי עבדנו את השם בשמחה מי שעובד אותו בשמחה יבוא לפניו ברננה לכן עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו מנ לפניו מרנ בואו לפני לפני ר בואו לפניו רנ כמה צריך לעבוד פעם פעמיים שלוש כמה כמה פעמים צריך לעבוד בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בואו לפניו רננה בוא ל לפני בוא לפניו נ עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמח עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפני ננ בו לפני רננ בו לפני לפני רננ בו לפניו ננה הגאון הצדיק רבי יחזקל לוונשטיין זכר צדיק וקדוש ברכה זכותו תגן עלינו אמן אמן כתב שהשמחה במצוות עיקר ויסוד ראשון בעבודת השם בראייה לכך מהגמרא בפסחים סח אומר שמה התנא חדי נפשי חדי נפשי לך כרא לך תנה זאת אומרת הוא שמח בתורה שלו שמחי נפשי שהנשמה תהיה שמחה למה אני קראתי לך ואני שניתי לך כל הלימודים שלו כל התורה שלו הכל זה בשמחה וכך מדברי חכמים שכתבו לעולם יעסוק אדם בתורה במצוות ואפילו שלא לשמע וזאת כדי שתהייה עבודתו בשמחה אשר היא תחילת העבודה עד כאן דבריו וסיף עוד הרב יחזקל לוונשטיין שהראיה לכך שעבודת השם חייבת להיות מתוך שמחה משום שאנחנו רואים כשהצבע יעקב אבינו בפי הגבורה שוב אל ארץ אבותיך ול מולדתך והיה עמך הוא קרא לרחל וללאה וסיפר להם כמה השתעבד לו לבן אביהן וכמה הטל בו ורימה אותו אף על פי שהוא עבד אותו באמונה עשק אותו צריך להבין למה צריך יעקב אבינו להסביר לרחל ולאה למה לא אמר להם הקדוש ברוך הוא בא אליי ואמר לי שוב לארץ אבותיך ואני מוכרח לקיים את הציווי והן כששמעו זאת מה אמרו לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלא נוכריות נחשבנו לו בעתה כל אשר אמר אלוהים אליך עשה מפני שגם כאשר אדם רוצה לעשות את רצון השם יתברך וקשה לו לעזוב את ארץ מולדתו ואת בית אביו אם לא היה יעקב מסביר להם זאת מה עשה לו אבא שלהם הם היו שומעות לו והולכות איתו אבל לא בשמחה כי לעזוב אתת המין את המולדת בית האב בת הסביבה וכמו שאומרים היום החברים החברות המשפחה קרובים וללכת למקום זר וחדש זה לא כל כך משמח אבל כשהם שמעו שהאבא שלהם הטל עשק את יעקב אבינו זה גם לשמוע את המעלה של יעקב אבינו זה לא יאומן כי הבן אדם הזה עבד עליו במשך שנים רבות והוא לא סיפר להם כלום לא סיפר להם רק בסוף בסוף בסוף לפני שהם הולכים הוא מגלה להם מה היה פה לא שיטף אותם לא שום דבר ואז הם הגיעו להכרה שנכרת נחשבנו לו כי מכרנו ויוכל גם אכול את כספנו ועל ידי כך הם קיימו את ה יוי של השם מתוך שמחה בטוב לבב וזה הטעם שטרח יעקב אבינו להסביר להם מה לבן עשה לו כדי שיילכו איתו בשמחה ולכן מה הם אמרו העוד לנו חלק בנחלה בבית אבינו מה לא נוכריות נחשבנו לו מה זה ככה אבא עושה לבנות שלו במקום שהוא ישמח הבעל שלהם מרוויח ביושר בצדק והכל מה זה אנחנו נוכריות שהוא לוקח את הכסף בחזרה לא נותן לו להרוויח משקר אותו 100 פעמים אז ועתה כל אשר אמר אלוהים אליך עשה זה כבר עתה זהו זאת אומרת אין להם שום רגש של אכזבה או משהו עזיבה קצת לא מרגישים נוח שעוזבים את בית אבא ואת הזה ואת הזה הזה בעתה בעתה הגאון רבי יחזקאל לוונשטיין גם כתב ראייה לחשיבות השמחה כמה החשיבות גדולה שהקדוש ברוך הוא שם את אדם הראשון בגן עדן וציווה אותו לעובדה ולשומרה לעסוק בתורה ולשמור כל מצוותיה כמו שכתוב בפרקי דרבי אליעזר יא בטעם שהקדוש ברוך הוא שם את האדם הראשון דווקא בגן עדן לעסוק שם בתורה ולשמור מצוותיה מפני שדווקא כשאדם נמצא בגן עדן ממש בשמחה והעונג ששם הוא יכול לשמור את התורה ולקיים כל מצוותי הקר מתוך שמחה גדולה בטוב לבב והשמחה בעבודת השם מוכרחת כל ימות השנה נצרכת בכל שלב ומדרגה של האדם וכך כתבו חכמים בשבת ל כשם שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה אי אפשר להשיג שום מדרגה בקרבת אלוקים בלי שמחה במצוות ואפילו תפילה שעיקרה הכנעה לפני השם צריכה להיות מתוך שמחה של מצווה כך כתוב בברכות ל אין עומדים להתפלל אלא מתוך שמחה של מצווה אם כן צריך להבין לכאורה למה הדגישה התורה את חיוב השמחה דווקא בחגים ובמועדים שמה הצטוו ושמחת בחגיך והיית אך שמח ולמה כתבו חכמים זכרונם לברכה ותתן לנו אדוני אלוהינו מועדים לשמחה חגים מוזמנים לששון הרי אדם צריך להיות שמח כל הזמן כל השנה במצוות השם יתברך אז למה דגש דווקא על החגים והמועדים מבאר הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוונשטיין זכותו תגן עלינו אמן אמן הטעם לכך מפני שאכן כל השנה צריך אדם להיות שרוי בשמחה כדי לזכות לעבוד את השם מתוך שמחה גדולה אבל בחגים במועדים צריך להיות בשמחה יתרה להוסיף שמחה לשמחתו חדב חת בתו זה כמו קורבן מוסף שהוא נוסף במועדים ימים טובים בנוסף לקורבן התמיד שמקריבים בכל יום ויום ועוד הוא הוסיף בכלם היו אומרים שבכל השנה בדרך כלל קשה לתפוס את היצר הרע כשהוא מסיט ומפתה את האדם למה כי הוא מתלבש במצוות ומסתתר מאחורי כל מיני שלוחים פעם השלוחים שלו זה תאוות פעם זה מידות פעם כל מיני ניסיונות חיצוניים אבל בחגים אפשר לראות אותו בחוש וזאת בכך שאפילו בחגים בימים טובים שהצו בתורה הקדושה על מידת השמחה והנה מה טוב יותר לאדם מאשר לסוס ולשמוח מי לא חפץ לשמוח אף על פי כן בימים אלה יצר הרע מגיע ומנסה לשמור את האדם להביא אותו לידי עצבות ואינו נותן לו לסוס ולשמוח אז לכן התורה מצווה עוד יותר כי צריך שמחה יתרה בחגים להיזהר וזה אמר הגאון מבינה ש בשבעת הימים של פסח ושל סוכות המצווה הכי קשה זה להישאר בשמחה כל כל הימים כל הימים יש מצווה ושמחת בחגיך זה מצווה לקיים בחגיך החג מתחיל ומסתיים עד שיסתיים אתה צריך להיות כל הזמן בשמחה שום דאגה שום יגון שום וויכוחים שום קטטות שום מחלוקת שום ום שום שום שום אפילו שום לא מעשה היה עם הגאון רבי יהודה זרחיה הלוי סגל זכר צדיק וקדוש בר הוא כיהן כרב שכונת קריית שלום בתל אביב והוא נודע מקובל גדול ידו רב לו בתורת הנסתר יום אחד יצא מהבית בשעת בוקר מוקדמת לבית המדרש נפשו הייתה סוערת עליו וניכר עליו שממש בשעות האחרונות ערה עברה עליו הוא לא מוצא מנוח לנפשו הגאון רבי יחזקאל בינג רב בית המדרש דברי שלום בבני ברק קיבל את פניו והוא תלמיד שלו וראה שהרב רוחו נסערת ביקש להבין מה הסיבה ואז הוא אמר לו על משכבי בלילה חלמתי חלום נורא לנגד עיניי נגלה יהודי צדיק שנפטר לא מזמן תכף תבין מדוע אני לא מספר לך את שמו הוא היה רב חשוב שקק בהלכה והקפיד על קוצו של יו הייתי בטוח מקומו בשמי מעל בגן עדן אבל הבחנתי שבע פניו עצוב וכאוב למדי שאלתי מה זאת בוא ענה לי אכן כן מקומי למעלה בגן עדן אבל הואיל וקיימתי את המצוות קלה וחמורה בדקדוק ובהקפדה בלי רגש בלי שמחה ללא התלהבות בתענוג מקיום המצווה נתנו לי לשבת בגן עדן אבל בלי להרגיש את השמחה והתענוג של המקום הנפלא ה זה כיון שלא התענגתי מהמצוות ולא נתתי לאור המצוות להאיר את חיי לכן אני יושב בגן עדן ללא אור בשמחה הרב סגל שמע את הדברים שיטף אותם עם התלמיד שסיפר את הסיפור מה רואים יהודי קיים מצוות כהלכה אבל לא זוכה לאור של ישיבה בגן עדן למה כי קיום המצוות שלו היו חשוכות קצת אז נגזר עליו לשבת בגן עדן בלי אור בלי שמחה ובלי הזכות שצדיקים יושבים בעטרות בראשיהם ונהנים מאור מאור השכינה הוא יושב שמה בלי אור וזה טפח ממה שקורה בשמיים ממעל וכמה חשוב לקיים מצוות בשמחה וטוב לבב בהתרגשות ובהתלהבות כדי שנזכה בנצח נצחים באורות גדולים ועצומים וכתוב במפורש שאם אתה עובד את השם בשמחה אתה לא צריך שום אתה בא בא רננה אתה בא רננה תדע לך מאיפה אנחנו יודעים את זה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו יר ננ בו לפניו רננה בואו לפניו לפניו רננ ב לפ נ דו עבדו דו דו דו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפני רננה בוא לפנה ננה בפנ פנ ננה בפנ ה עדו עדו עדו עדו אתש בס עבדו עבדו עבדו את השם בסמ בוא לפניו לפניו רננ בוא לפניו רננה בואו לפניו לפניו רננ בואו לפניו רננה אנחנו צריכים שזה יגיע למצב שהתפרץ אצלנו לבד פתאום אנחנו הולכים ברחוב עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עדו [מוזיקה] פנ פ פנ ננ ה ד ד ד דשס דו דו ד דשס בנ בנ מנ נ בואו לפניו לפני רננ בוא לפניו רננ מה קורה שאתה רואה עכשיו יהודי הולך עצוב דואג באמצע הרחוב מה אתה עושה רגע החזון איש זכר צדיק לברכה בערוב ימיו היו לוקחים אותו לטייל קצת ככה שיילך לפי עצת הרופאים אז הוא הולך ויום אחד הוא הלך כמובן הוא הולך לאט וזה והוא ראה יהודי שהולך שפוף ואיין לו טיפה של שמחה וכאילו שקוע במרה שחורה אז הוא עצר אמר לו שלום יהודי וזה מאיפה כבודו וזה וזה התחיל לספר לו זה היום יום השואה הוא אמר לו אני ניצול שואה ועברתי ככה וככה וככה הוא ראה שהחיים היו ממש ממש קשים מה שהו עבר והכל והכל הוא רצה לשמח את היהודי אז הוא התחיל לרקוד לו באמצע הרחוב מבוגר כבר קשה לו והכל הוא הולך רק בשביל ככה כמו שאומרים לבריאות והוא התאמץ לרקוד לפניו לעלות על שפתותיו חיוך אז אם אנחנו רואים כזה דבר שיש בן אדם חס ושלום הולך ככה שפוף ואני לא יודע מה מה עושים איתו מה אומרים לו?
אומרים לו תשמע יהודי יש לך עצה עבדו עבדו עבדו עמדו את השם בשמחה עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו יר ננה בוא לפניו ביר ננה בואו לפניו לפניו רננה בוא לפניו רננה הי עמדו עמדו עדו עמדו את השם בשמח עמדו עמדו דו עמדו את השם בשמח בואו לפני לפנ ביר ננם בוא לפניו ביר ננם בוא לפנ לפנ רננה בואו לפני רננ פני כמה ימים אנחנו אמרנו שיעור כן על השמחה ושרנו ואז כותב לי תיאל אני רוקד עכשיו במטבח הוא לא היה פה אז הוא כותב לי שהוא רוקד במטבח גם כן הוא עבדו עבדו עבדו עבדו את השם ב עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמח בואו לפנ מפנ בוא לפני לרקוד לרקוד לפני בבית בבית לרוד ננ עבדו עבדו עבדו עבדו עם הילדים עם הילדים את השם בשמחה בואו לפניו לפניו רננה בואו לפני רננ בואו לפניו לפניו יר ננ בוא לפניו רננה ישתבח הבורא אנחנו שמחים בעבודת השם
והריני מכוון לקיים מצוות חכמים בשמחה רבי חנני אומר הקדש ברך ל ישראל לביק רב מצוות שנאמר
שלום וברכה, ב"ה אני בעלת תשובה כבר 22 שנה, בזכות הרב זכינו להתחזק ולבנות בית של תורה!
בס"ד 18.05.2020 (שני, כד' אייר תש"פ) לכבוד הרב החסיד נזר הבראה שליט"א שמי: א. פ. אני מודה להשי"ת כל יום שזכינו אני ובני ביתי לחיות את הרב ולהלך לאורך! ו: 'ברוך שחלק מחכמתו ליראיו' ותודה רבה לך שאתה מחכים אותנו. אני מודה לך על האכפתיות ועל החסדים האין סופיים על החנות (קפז') המוצרים והתבלינים ועל הקהילה הקדושה שקיבצת סביבך. יה"ר שהשי"ת ישמור לנו עליך (אמן) כי אתה יותר מאב ומאם ותודה על המסירות נפש, זה שאתה מסלק מאיתנו את החושך בעמל רב ובאהבה רבה בלי לחשוב שניה על עצמך בכלל. הרבה זמן רציתי לכתוב לרב ולא יצא וב"ה שעכשיו הגיע לי הזכות להודות לרב. שאנחנו מרגישים שאתה כמו אברהם אבינו – ע"י שהיה בעל חסד, ויצחק אבינו – במידת הגבורה, ויעקב אבינו – במידת האמת הצרופה, ומשה רבינו רועה נאמן, ודוד המלך – נעים זמירות ישראל, ושלמה המלך בחכמתו, ופנחס במסירות נפש, ושמואל הנביא שמכתת רגלים כל יום, וכל התכונות הללו נמצאות ביחיד אחד ומיוחד לכבוד הדור המיוחד הזה! ועכשיו אתה לא רק הרועה הנאמן של ישראל אלא של כל האנושות כולה וכמו שאנחנו מצפים למשיח במהרה אנחנו מצפין ליום שיודו כולם הרב אמנון יצחק אמת ותורתו אמת והם (...) בדאים. אנחנו שמחים בשמחתך [וכואבים את כאבך בכל מה שעושים לרב, (בתאריך המכתב ב"ה נמסרה הרצאה: הבחירה בידים שלך, בני ברק 18.05.2020 shofar.tv/lectures/1320, וכן שיעור: כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו - חלק ב 18.05.2020 shofar.tv/lessons/12136) ומי יודע אם זה לא כפרה לכלל ישראל] אוהבים אותך אהבת נפש משפחת פ' באר שבע מבקשים ברכה: שאזכה ש... יהיה השמש בצמוד לכבוד הרב שליט"א כמו שיהושע בן נון שימש את משה רבינו ע"ה זיע"א.
'בעת הזכרת שבחי השי"ת שבברכת: 'אתה גיבור... סומך נופלים... ורופא חולים...' ניתן להשיג ישועה עוד יותר מבקשות מפורשות. מפני שבאמירת השבח אין המלאכים מקטרגים ולכן אם יצטרך להתפלל על רפואה יכון באמירת: 'רופא חולים' להמשיך רפואה ובורא עולם היודע תעלומות לב הנה הוא יעשה בקשתנו'. (ספר בני יששכר, הובא בספר לכתחילה, אמונה ובטחון עמוד קמה', ב"ה ניתן להשיג הספר לכתחילה 'אמונה ובטחון' במשרדי שופר). וכנראה זה אחד מהטעמים לסגולת ה: "עבדו" ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) שע"י שמשבח לבורא עולם אין מקטרגים, ומספיק כוונה למשוך ישועות... ישר כוחכם! (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
ב"ה שיעור מאד יפה, חזק וברוך! הרצאה בבני ברק 20.10.2024 בוני המגדל - הקבלת פני רבו (shofar.tv/lectures/1636).
מחנה שועפט לפני שבועיים... זה בדיוק מזכיר את הדוגמא שהרב נתן על איציק במגדל השמירה (רח"ל): 'איציק במגדל השמירה טרגי קומי' (shofar.tv/faq/1609).
כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון הסרטון הזה: '🎞 צריך סיעתא דשמיא לתת תרומה למקום הגון' (shofar.tv/videos/7000) איך אנשים לא מבינים את זה?!
שלום כבוד הרב ב"ה בשבת האחרונה שכבוד הרב היה כאן (ראה כתבה: סיקור שבת בראשית במחיצת כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א בני ברק shofar.tv/articles/15236) בעלי הלך לכבודו ביקש: 'ברכה' בעניין הדירות בירושלים וחובות. כבוד הרב בירך אותנו: 'שניוושע כבר יום למחרת!'. בצפייה חיכיתי לישועה, וב"ה בערב הזדמנה לנו הלוואה כדי לשלם את כל החובות שלנו עם היתר עסקה, רציתי לבקש: שכבוד הרב יברך אותנו שנצליח לשלם את הכל ונוכל לעבור לירושלים במהרה (אמן).
כבוד הרב ב"ה שיעור בוקר, מרגש ביותר 'בלי תפילה לא מקבלים חלק קיא' - שיעור 111 שיעור מספר 1, ב"ה כמות תורמי הנציב, אח"כ המעשיות, שאין רק צריך תפילה להשי"ת, גם אם לא נקבל, עצם זה שאנחנו פונים להשי"ת, ומצפים רק לו זה עניין גדול ולהבין: שרק בזכות תפילה מקבלים זה מודעות גדולה בזכות השיעורים שמשקיע בנו הרב כדי שנייחל לישועת השי"ת, והחלק בסוף שכולם שרים 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) ושירי שבת והשאלה היפה של פרשת הנח בחלק שאלות תשובה שהצחיקה, גם מאוד קשה להיפרד מסדרת השיעורים אבל זכינו בזכותם להבין את הדבר הכי חשוב שבלי תפילה לא מקבלים כלום שבת שלום ומבורך✨.
שבוע טוב ומבורך כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון מה שכבוד הרב מסביר בשיעור זה. (עמידה בנסיונות shofar.tv/videos/15578) תודה רבה כבוד הרב שליט"א.
הרב אמנון יצחק שליט"א! יה"ר שהשי"ת יברך אותך ואת כל אשר לך (אמן) ברוך השם תודה לבורא עולם התשובה של הבדיקה של הילד יצא תקין בזכות הברכה של הרב ובזכות הסגולות שעשיתי אחד מהם זה ששרתי: 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) כמו שהרב לימד אותנו ועוד כמה תפילות. תודה רבה רבה "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה). (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
© 2024 כל הזכויות שמורות