מצות השמחה - חלק ה' - שמחה של מצוה
תאריך פרסום: 07.05.2024, שעה: 16:51
- - - עיקר הדרשה מהספר! לא תמלול השיעור!! - - - ובהמשך התמלול המלא אך לא מוגה!!! - - -
פֶּרֶק ג שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה
מַעֲלַת שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת הַמְּבִיאָה אֶת הָאָדָם לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה אֲשֶׁר הִיא מְקוֹר כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת בְּכָל הָעִנְיָנִים
כָּל הַבְטָחוֹת הַתּוֹרָה נֶאֶמְרוּ לַמְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה
הִנֵּה כָּתַב הָאֲרִיזַ"ל (הקדמה לשער המצוות), שֶׁכָּל הַהַבְטָחוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְכֵן בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל, בִּשְׂכָרָן הַגָּדוֹל שֶׁל הַמִּצְווֹת, כְּגוֹן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ", וְכֵן כָּל הַהַבְטָחוֹת הָעֲצוּמוֹת אֲשֶׁר כָּתְבוּ חֲזַ"ל לְמִי שֶׁמְּקַיֵּם מִצְווֹת מְסֻיָּמוֹת, הוּא רַק כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, אֲבָל אִם אֵין מְקַיְּמִים אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, אֵינָם זוֹכִים לְכָל הַהַבְטָחוֹת הָעֲצוּמוֹת וְהַגְּדוֹלוֹת הָאֵלּוּ.
הַדְלָקַת נֵרוֹת שַׁבָּת בְּשִׂמְחָה
וְהַבֵּאוּר לְכָךְ הוּא עַל פִּי מַה שֶּׁבֵּאֵר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בראשית מח ב) אֶת מַה שֶּׁהִקְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים (הטור והב"ח או"ח סימן רסג), מַדּוּעַ אַף עַל פִּי שֶׁרֹב הָאֲנָשִׁים מַדְלִיקִים נֵרוֹת שַׁבָּת וַחֲנֻכָּה, רֻבָּם אֵינָם זוֹכִים לְהַבְטָחַת חֲכָמִים לִזְכּוֹת לְבָנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (שבת כה): "כָּל הַזָּהִיר בְּנֵר זוֹכֶה לְבָנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים"? (עיי"ש במה שתירצו המפרשים כל אחד על פי דרכו).
אֶלָּא שֶׁהַבֵּאוּר לְכָךְ - עַל פִּי סוֹדָם שֶׁל דְּבָרִים - הוּא מִפְּנֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאִשָּׁה מַדְלִיקָה אֶת נֵרוֹת הַשַּׁבָּת הִיא מַמְשִׁיכָה אֶת אוֹר הַשַּׁבָּת לְבֵיתָהּ, שֶׁהוּא הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה הַבָּאָה לִשְׁכֹּן בְּבָתֵּי כָּל עַם יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת הַמַּלְכָּה.
וְכֵיוָן שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, לָכֵן רַק כַּאֲשֶׁר הָאִשָּׁה מַדְלִיקָה אֶת נֵרוֹת הַשַּׁבָּת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, הִיא זוֹכָה שֶׁהָאוֹר הֶעָצוּם שֶׁל הַשַּׁבָּת, שֶׁהוּא אוֹר הַשְּׁכִינָה, שׁוֹרֶה עָלֶיהָ, וְהָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַשְּׁכִינָה נִמְשָׁךְ עַל יָדָהּ עַל בַּעְלָהּ וְעַל כָּל בָּנֶיהָ, וְלָכֵן עַל יְדֵי כָּךְ זוֹכִים בַּעְלָהּ וּבָנֶיהָ לַאֲרִיכוּת יָמִים, וְהִיא זוֹכָה לְבָנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיָּאִירוּ אֶת כָּל הָעוֹלָם בַּתּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם וְיַרְבּוּ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם.
הַדֶּרֶךְ לִזְכּוֹת לְכָל הַהַבְטָחוֹת הַגְּדוֹלוֹת
וְעַל פִּי זֶה אֶפְשָׁר לְבָאֵר, שֶׁזֶּה הַטַּעַם לְמַה שֶּׁכָּתַב הָאֲרִיזַ"ל שֶׁכָּל הַהַבְטָחוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי חֲזַ"ל בִּשְׂכָרָן הַגָּדוֹל שֶׁל הַמִּצְווֹת, הֵן רַק לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לְקַיְּמָן מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁהַטַּעַם שֶׁהָאָדָם זוֹכֶה עַל יְדֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת אֵלּוּ לְהַבְטָחוֹת עֲצוּמוֹת כָּאֵלּוּ, הוּא מִפְּנֵי שֶׁבִּשְׁעַת קִיּוּם מִצְווֹת אֵלּוּ זוֹכֶה הָאָדָם לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, וּמִפְּנֵי כָּךְ עַל יְדֵי מִצְווֹת אֵלּוּ הוּא מִתְבָּרֵךְ בְּכָל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת, כִּי הַשְּׁכִינָה הֲרֵי הִיא מְקוֹר כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ כ): "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ", וּפֵרֵשׁ אוֹנְקְלוֹס: בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַשְׁרֶה אֶת שְׁכִינָתִי, לְשָׁם אֶשְׁלַח אֶת בִּרְכָתִי לְךָ, וַאֲבָרֶכְךָ.
אֲבָל יֶשְׁנוֹ כְּלָל שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה (שבת ל), וְלָכֵן רַק הַמְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה, הֲרֵי הוּא זוֹכֶה לְכָל הַהַבְטָחוֹת הַגְּדוֹלוֹת הָאֵלּוּ, כִּי עַל יְדֵי שֶׁהוּא מְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה הוּא זוֹכֶה לִהְיוֹת מִשְׁכָּן לַשְּׁכִינָה, אֲשֶׁר אֵינָהּ שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְלָכֵן עַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה מִמֵּילָא לְכָל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת.
הֲנָחַת תְּפִלִּין מִתּוֹךְ שִׂמְחָה
וְכֵן בֵּאֵר הַגָּאוֹן הַמְקֻבָּל בַּעַל "שַׁעַר הֶחָצֵר" זיע"א (סימן רג) אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל שֶׁהִבְטִיחוּ שֶׁכָּל הַמֵּנִיחַ תְּפִלִּין זוֹכֶה לַאֲרִיכוּת יָמִים, וְזֶה לְשׁוֹנָם: "אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הַמֵּנִיחַ תְּפִלִּין זוֹכֶה לַאֲרִיכוּת יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לח טז) 'ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ'".
וְהַטַּעַם לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁהַמֵּנִיחַ תְּפִלִּין זוֹכֶה לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה עָלָיו בְּשָׁעָה זוֹ, וְלָכֵן הוּא זוֹכֶה עַל יָדָהּ לַאֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים טוֹבוֹת, וְזֶה מְדֻיָּק בַּפָּסוּק "ה' עֲלֵיהֶם", כְּלוֹמַר שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהֵם זוֹכִים לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, אֲשֶׁר בְּכָךְ הֵם זוֹכִים לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה עֲלֵיהֶם, בִּזְכוּת כָּךְ הֵם "יִחְיוּ" וְיִזְכּוּ לַאֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים טוֹבוֹת. עַד כָּאן דְּבָרָיו.
מִצְוַת תְּפִלִּין הִכְרִיעָה אֶת הַכַּף בּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה
וְכֵן כָּתַב בַּעַל הַחֲרֵדִים זיע"א, מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה חוֹלֶה אָנוּשׁ, וְחָלַם שֶׁשּׁוֹקְלִים בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֶת כָּל זְכֻיּוֹתָיו וְאֶת כָּל חֲטָאָיו, וְכִמְעַט נִגְזַר דִּינוֹ לְמָוֶת, וּלְפֶתַע הֵבִיאוּ הַמַּלְאָכִים אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁהֵנִיחַ, וּמִצְוָה זֹאת הִכְרִיעָה אֶת הַכַּף וְנִגְזַר דִּינוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, וְהוּא הִבְרִיא מֵחָלְיוֹ.
וְכֵן כָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (חלק א דף ק), שֶׁכָּל הַמֵּנִיחַ תְּפִלִּין הֲרֵי הוּא מִשְׁכָּן וּמֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה.
וְעַל פִּי זֶה מְבֹאָר מַדּוּעַ הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (זוהר חדש סה א), הִדְגִּישׁ בְּיוֹתֵר אֶת חִיּוּבוֹ שֶׁל הָאָדָם לִשְׂמֹחַ בְּמִצְוַת תְּפִלִּין, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "מִי שֶׁמֵּנִיחַ תְּפִלִּין צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ", וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁרַק עַל יְדֵי שִׂמְחָתוֹ שֶׁל הָאָדָם בִּשְׁעַת הֲנָחַת הַתְּפִלִּין, הוּא זוֹכֶה לִהְיוֹת מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה הַשּׁוֹרָה עַל הָאָדָם בִּשְׁעַת הֲנָחַת הַתְּפִלִּין הַקְּדוֹשׁוֹת.
וְכָתְבוּ צַדִּיקִים, שֶׁלָּכֵן כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מֵנִיחַ אֶת הַתְּפִלִּין, יִסְתַּכֵּל עַל שְׁנֵי הַ"שִּׁינִין" שֶׁיֶּשְׁנָם בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, אֲשֶׁר רָאשֵׁי תֵּבוֹתֵיהֶם הוּא "שָׂשׂ", וְעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֹּר לָשׂוּשׂ וְלִשְׂמֹחַ בִּשְׁעַת הֲנָחַת תְּפִלִּין, וִיקַיֵּם אֶת מִצְוַת הֲנָחַת תְּפִלִּין מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה.
סְגֻלָּתָהּ שֶׁל מִצְוַת תְּפִלִּין לְשַׂמֵּחַ וּלְהַרְנִין אֶת הָאָדָם
וְהִנֵּה סְגֻלָּתָהּ שֶׁל מִצְוַת תְּפִלִּין הִנָּהּ לְשַׂמֵּחַ וּלְהַרְנִין אֶת לִבּוֹ שֶׁל אֶת הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר הַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין זיע"א (זכרון זאת) אֶת דִּבְרֵי הַתַּנָּא, שֶׁכַּאֲשֶׁר נִשְׁאַל לְפֵשֶׁר שִׂמְחָתוֹ הַגְּדוֹלָה, אָמַר שֶׁהוּא הֵנִיחַ תְּפִלִּין, וּמִשּׁוּם כָּךְ הוּא כֹּה שָׂמֵחַ. וּבֵאוּרוֹ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁהַמִּצְווֹת הֲרֵי הֵן מְשַׂמְּחוֹת אֶת מְקַיְּמָן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים יט ט) "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב", וְלָכֵן הַתְּפִלִּין הֵן אֲשֶׁר הֵבִיאוּ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּלִבּוֹ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ.
וְאֶפְשָׁר לְהוֹסִיף, שֶׁעַל פִּי סוֹדָם שֶׁל דְּבָרִים, הַטַּעַם שֶׁמִּצְוַת תְּפִלִּין מְשַׂמַּחַת בְּיוֹתֵר אֶת הָאָדָם יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַמִּצְווֹת, הִיא מִפְּנֵי שֶׁעַל יָדָהּ הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל הָאָדָם, וְהַשְּׁכִינָה הֲרֵי הִיא מְשַׂמַּחַת אֶת הָאָדָם בְּבוֹאָהּ לִשְׁכֹּן עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַגְּרַ"ח פָּלָאגִי זיע"א (נפש חיים ערך שמחה), וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר הַתַּנָּא שֶׁדַּוְקָא מִצְוַת תְּפִלִּין הִיא אֲשֶׁר גָּרְמָה לוֹ שִׂמְחָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּוַדַּאי קִיֵּם עוֹד מִצְווֹת בְּיוֹם זֶה, מִפְּנֵי שֶׁעַל יָדָהּ הוּא זָכָה לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה אֲשֶׁר הִיא מְשַׂמַּחַת אֶת הָאָדָם בְּבוֹאָהּ לִשְׁרוֹת עָלָיו.
וּפֵרְשׁוּ צַדִּיקִים, שֶׁלָּכֵן שִׁבֵּחַ הַתַּנָּא אֶת רַב בְּרוֹנָא שֶׁהוּא 'אָדָם גָּדוֹל' מִפְּנֵי שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ בַּמִּצְווֹת, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי שִׂמְחָתוֹ הוּא זוֹכֶה שֶׁאוֹר הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה תִּשְׁרֶה עָלָיו תָּמִיד, וּמִשּׁוּם כָּךְ הִנּוֹ בְּוַדַּאי אָדָם גָּדוֹל.
מַעֲלַת קִדּוּשׁ לְבָנָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה
וְהִנֵּה, אַחַת הַמִּצְווֹת הַחֲשׁוּבוֹת בְּיוֹתֵר אֲשֶׁר בָּהּ זוֹכִים כָּל יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בַּדַּרְגָּה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, הִיא בְּקִיּוּם מִצְוַת קִדּוּשׁ לְבָנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (סנהדרין מב): "כָּל הַמְבָרֵךְ אֶת הַחֹדֶשׁ כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה". וְעוֹד כָּתְבוּ חֲזַ"ל: "אִלְמָלֵא לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם פַּעַם אַחַת בְּחֹדֶשׁ – דַּיָּם".
וּבֵאֵר הַמַּהַרְשָׁ"א, שֶׁהַטַּעַם לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁהַלְּבָנָה מִתְמַעֶטֶת וְאַחַר כָּךְ הִיא גְּדֵלָה וּמִתְחַדֶּשֶׁת בְּכָל חֹדֶשׁ, וּבָהּ רוֹאִים כָּל יִשְׂרָאֵל בְּמוּחָשׁ אֶת הִתְחַדְּשׁוּת הַבְּרִיאָה וְאֶת גְּדֻלַּת ה' וְנִפְלְאוֹתָיו, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּל הַמְבָרֵךְ אֶת הַחֹדֶשׁ כְּאִלּוּ קִבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה.
וְכָתְבוּ הָרִאשׁוֹנִים (המאירי, הלבוש, ועוד), שֶׁזֶּה הַטַּעַם שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (מסכת סופרים פרק ב כ) שֶׁיֵּשׁ לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה דַּוְקָא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, כְּשֶׁהוּא מְבֻשָּׂם, וּבְבִגְדֵי שַׁבָּת, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה לְבָרֵךְ אֶת הַחֹדֶשׁ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, וְאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה.
חֲזַ"ל תִּקְּנוּ לַעֲשׂוֹת מִנְהָגִים רַבִּים שֶׁל שִׂמְחָה - בִּשְׁעַת בִּרְכַּת הַלְּבָנָה
וְכָתְבוּ עוֹד הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁמִּשּׁוּם כָּךְ תִּקְּנוּ חֲזַ"ל לַעֲשׂוֹת מִנְהָגִים רַבִּים שֶׁל שִׂמְחָה בִּשְׁעַת בִּרְכַּת הַלְּבָנָה, וְכֻלָּם נוֹעֲדוּ בִּכְדֵי לְהַרְבּוֹת אֶת הַשִּׂמְחָה בְּמִצְוָה זוֹ.
וּמִשּׁוּם כָּךְ קוֹפְצִים וּמְדַלְּגִים בּוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּאֲמִירַת "כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹקֵד כְּנֶגְדֵּךְ", מִשּׁוּם שֶׁזֶּה דֶּרֶךְ שִׂמְחָה וְחִבּוּב מִצְוָה (מאירי סנהדרין מב, לבוש סימן תכו סעיף א), וְאוֹמְרִים בּוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם" מִפְּנֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁקִּבְּלוּ בּוֹ פְּנֵי הַשְּׁכִינָה (לבוש סימן תכו סעיף א), וְכֵן עוֹרְכִים רִקּוּדִים אַחֲרֶיהָ מִשּׁוּם שִׂמְחָה (רמ"א תכב).
כְּמוֹ כֵן כָּתְבוּ הַפּוֹסְקִים, שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ אֶלָּא בְּיָמִים שֶׁמֻּתָּר לִשְׂמֹחַ בָּהֶם, וְלָכֵן אֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ בְּתִשְׁעַת הַיָּמִים, וְלֹא בְּמוֹצָאֵי תִּשְׁעָה בְּאָב, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לִשְׂמֹחַ בְּיָמִים אֵלּוּ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ אַף בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי שֶׁבָּהֶם שְׁרוּיִים יִשְׂרָאֵל בְּאֵימַת הַדִּין וְאֵין שְׂמֵחִים. כְּמוֹ כֵן כָּתְבוּ הַפּוֹסְקִים שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁים אֶת הַחֹדֶשׁ בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְעָרְבִין שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה.
וְכֵן כָּתַב הַגָּאוֹן בַּעַל הַ"דָּבָר בְּעִתּוֹ" זיע"א, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: יְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה.
מָתַי הַמְקַדֵּשׁ אֶת הַחֹדֶשׁ זוֹכֶה לִשְׁמִירָה כָּל הַחֹדֶשׁ
וְהִנֵּה מִצְוַת קִדּוּשׁ לְבָנָה סְגֻלָּתָהּ רַבָּה לַהֲגַנָּה וְלִשְׁמִירָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּעַל הָ"אַלְיָה רַבָּה", שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה קִדּוּשׁ הַלְּבָנָה, מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יָמוּת בְּאוֹתוֹ חֹדֶשׁ.
וְכֵן כָּתַב הַחִידָ"א (מורה באצבע סימן קפ"ח) שֶׁיֵּשׁ סְגֻלָּה גְּדוֹלָה בְּבִרְכַּת הַלְּבָנָה לְהִנָּצֵל מֵאוֹיֵב וּמִכָּל רַע, אִם יֹאמְרֶנָּה כְּתִקְנָהּ.
וְכֵן כָּתְבוּ רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זיע"א (ספר המידות ערך חיתון) וְהַגְּרַ"ח פָּלָאגִי זיע"א, שֶׁאֲמִירַת בִּרְכַּת הַלְּבָנָה בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה, הִיא סְגֻלָּה גְּדוֹלָה לִמְצֹא אֶת זִוּוּגוֹ. וְסִימָנָךְ - לְבָנָה רָאשֵׁי תֵּבוֹת: בְּ'תוּלָה נִ'שֵּׂאת לַ'יּוֹם הָ'רְבִיעִי.
וְהִקְשָׁה הַמַּהַרְשָׁ"ם מִבֶּערְזָאן זיע"א (שו"ת דעת תורה סימן תכו ס"ב) בְּשֵׁם בַּעַל "סֵפֶר הַבְּרִית" (מאמר ב פ "ב) עַל דִּבְרֵי בַּעַל הָ"אַלְיָה רַבָּה", שֶׁהֲרֵי אָנוּ רוֹאִים הַרְבֵּה אֲשֶׁר מְקַדְּשִׁים אֶת הַחֹדֶשׁ וְאַף עַל פִּי כֵן הֵם מֵתִים בְּאוֹתוֹ חֹדֶשׁ (עיי"ש במה שתירץ).
וְאֶפְשָׁר לְתָרֵץ שֶׁהַבֵּאוּר לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁכָּל סְגֻלָּתָהּ שֶׁל מִצְוַת קִדּוּשׁ לְבָנָה הִיא, מִפְּנֵי שֶׁבְּמִצְוַת קִדּוּשׁ לְבָנָה אָנוּ מְקַבְּלִים פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל שֶׁחֲשׁוּבָה מִצְוַת קִדּוּשׁ לְבָנָה כְּקַבָּלַת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, וְהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא מְקוֹר כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת.
וְהִנֵּה אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (שבת ל), וְלָכֵן כָּל הַמְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, הֲרֵי הוּא זוֹכֶה שֶׁהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה תִּשְׁרֶה עָלָיו, וּתְלַוֶּה אוֹתוֹ כָּל הַחֹדֶשׁ כֻּלּוֹ לִשְׁמֹר עָלָיו מִכָּל רַע לְהָגֵן עָלָיו מִכָּל צָרָה, וְזֶה הַטַּעַם שֶׁמֻּבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יָמוּת כָּל הַחֹדֶשׁ כֻּלּוֹ, אֲבָל אִם אֵינָהּ מְקַדְּשָׁהּ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, אֵינוֹ זוֹכֶה לְהַבְטָחוֹת עֲצוּמוֹת אֵלּוּ.
כֵּיצַד נִצַּל הַיְּהוּדִי מֵהַשּׁוֹדְדִים בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן
סִפּוּר מֻפְלָא הֵבִיא הַ"בַּאֵר הֵיטֵב" (סימן תכב סק"ד), עַל יְהוּדִי אֶחָד אֲשֶׁר תָּפְסוּ אוֹתוֹ שׁוֹדְדִים בְּלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ וְרָצוּ לְהָרְגוֹ, וּבִקֵּשׁ מֵהֶם לַעֲשׂוֹת אֶת בִּרְכַּת קִדּוּשׁ לְבָנָה לִפְנֵי שֶׁיַּהַרְגוּ אוֹתוֹ, וְהִסְכִּימוּ לְכָךְ הַשּׁוֹדְדִים, וּבֵרֵךְ אֶת הַלְּבָנָה, וּבַאֲמִירַת "כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹקֵד כְּנֶגְדֵּךְ" קָפַץ שָׁלֹשׁ קְפִיצוֹת כַּנָּהוּג, וּבְכָל קְפִיצָה שֶׁקָּפַץ בָּאָה רוּחַ חֲזָקָה וְהֵעִיפָה אוֹתוֹ לְמֶרְחָק עָצוּם וְרַב, וְכָךְ נִצַּל מִיַּד הַשּׁוֹדְדִים וְהָיוּ לוֹ חַיָּיו לְשָׁלָל.
וְאֶפְשָׁר לְבָאֵר שֶׁהַסִּבָּה לְכָךְ הִיא, מִפְּנֵי שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקָּפַץ וְרָקַד מִתּוֹךְ שִׂמְחָה בַּאֲמִירַת קִדּוּשׁ לְבָנָה, שָׁרְתָה עָלָיו הַשְּׁכִינָה, אֲשֶׁר הִיא שׁוֹרָה עַל הָאָדָם כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְוָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, וְלָכֵן בִּזְכוּת שֶׁהוּא שָׂמַח בַּמִּצְוָה, הָיְתָה עִמּוֹ הַשְּׁכִינָה לְהַצִּילוֹ וְלַעֲשׂוֹת עִמּוֹ נֵס וָפֶלֶא עָצוּם וְנוֹרָא כָּזֶה, דַּוְקָא מִתּוֹךְ שִׂמְחָתוֹ וּקְפִיצָתוֹ, כְּדֵי לְהַרְאוֹת לוֹ שֶׁבִּזְכוּת שִׂמְחָתָהּ שֶׁל מִצְוָה, בִּשְׁעַת קִדּוּשׁ לְבָנָה, הוּא נִצַּל מִמָּוֶת לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.
הַמְקַיֵּם מִצְווֹת בְּשִׂמְחָה - זוֹכֶה לִשְׁמִירָה וַהֲגַנָּה בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת
וְאֶפְשָׁר לְבָאֵר, שֶׁזֶּה הַטַּעַם שֶׁכָּל הַשָּׂמֵחַ בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת זוֹכֶה עַל יְדֵי כָּךְ לִשְׁמִירָה עֶלְיוֹנָה וְלַהֲגַנָּה עֲצוּמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זיע"א (ספר המידות שמחה כד), שעַל יְדֵי שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסוֹכֵךְ וּמֵגֵן עָלָיו לְשָׁמְרוֹ וּלְהַצִּילוֹ מִכָּל רַע וּמִכָּל צָרָה.
וְהַבֵּאוּר לְכָךְ הוּא, עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְכָל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה בְּשִׂמְחָה זוֹכֶה שֶׁהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה שׁוֹרָה עָלָיו, וְלָכֵן הוּא זוֹכֶה לִשְׁמִירָה עֶלְיוֹנָה, כִּי הַשְּׁכִינָה הוֹלֶכֶת לְפָנָיו וְשׁוֹמֶרֶת אוֹתוֹ בְּכָל דְּרָכָיו וּמְסוֹכֶכֶת עָלָיו, לְהָגֵן וְלִשְׁמֹר אוֹתוֹ מִכָּל רַע, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת - לְהָגֵן עָלָיו מִכָּל חֵטְא וְעָווֹן, וְהֵן בְּגַשְׁמִיּוּת - לְשָׁמְרוֹ מִכָּל צַר וּמַזִּיק.
שִׂמְחָה בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים
כָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תיקו"ז דף כג ע"ב), שֶׁמִּי שֶׁמַּכְנִיס אוֹרְחִים וּמְקַבֵּל אוֹתָם בְּשִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, נֶחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ מְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, וּכְפִי שֶׁהָאָדָם מְקַבֵּל אֶת הָאוֹרְחִים בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, כָּךְ מְקַבְּלִים אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְחֶדְוָה בַּעֲלוֹתָהּ לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לְאַחַר מְלֹאת יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו.
וְהִנֵּה הַכְנָסַת אוֹרְחִים הִיא מֵהַדְּבָרִים אֲשֶׁר מְקַבְּלִים אֶת פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה (פאה), וּסְגֻלָּתָהּ עֲצוּמָה לִזְכּוֹת לִרְפוּאָה (הבעש"ט), לְבָנִים, וְלִבְרָכָה וְשֶׁפַע רַב, כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁגְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִים מִקַּבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל, וְכֵיוָן שֶׁעַל יָדָהּ זוֹכֶה לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, לָכֵן זוֹכֶה עַל יָדָהּ לְשֶׁפַע גָּדוֹל וּבְרָכָה מְרֻבָּה.
בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹרָה הַשְּׁכִינָה - וְלָכֵן הִיא מְבִיאָה לִידֵי שִׂמְחָה
הִנֵּה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא מְקוֹם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים יא יב) "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ", וְכֵן נֶאֱמַר (יואל ד כא) "וַה' שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן", וְכָל הַמִּתְגּוֹרֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹכֶה שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עָלָיו, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה לְכָל הַבְּרָכוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת.
כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (ברכות ח), שֶׁעַל יָדָהּ זוֹכֶה הָאָדָם לְבִרְכַּת אֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים טוֹבוֹת, וְלָכֵן דַּוְקָא זִקְנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַאֲרִיכִים יָמִים, ורַבִּי יוֹחָנָן הִתְפַּלֵּא כֵּיצַד הַזְּקֵנִים בְּבָבֶל מַאֲרִיכִים יָמִים, וַהֲרֵי כָּתוּב (דברים יא ט) "וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה'" – שֶׁזּוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
וּכְשֶׁשָּׁמַע שֶׁהֵם מַקְדִּימִים לָבוֹא וּמְאַחֲרִים לָצֵאת מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ, אָמַר שֶׁזֹּאת הִיא הַזְּכוּת אֲשֶׁר גָּרְמָה לָהֶם לְהַאֲרִיךְ יָמִים, מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְבָנָיו שֶׁיַּקְדִּימוּ וְיַחְשִׁיכוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכּוּ לַאֲרִיכוּת יָמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח לד) "אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי", וּבַהֶמְשֵׁךְ נֶאֱמַר (פסוק לה) "כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים". כְּלוֹמַר, מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה נִמְצֵאת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְעַל יְדֵי שֶׁהֵם יַאֲרִיכוּ אֶת שְׁהוּתָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יִזְכּוּ לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, עַל יְדֵי כָּךְ יִזְכּוּ מִמֵּילָא לַאֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים.
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְסֻגֶּלֶת לְכָל הַבְּרָכוֹת
וּמִשּׁוּם כָּךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְסֻגֶּלֶת לְכָל הַבְּרָכוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (יבמות סד) שֶׁגְּדוֹלָה זְכוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִזְכּוֹת לְהִפָּקֵד בְּבָנִים, וְלָכֵן אַף אִם לֹא זָכָה הָאָדָם לְהִפָּקֵד בְּבָנִים בְּחוּץ לְאֶרֶץ, הוּא יָכוֹל לִזְכּוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהִפָּקֵד בְּבָנִים.
וְכֵן כָּתְבוּ חֲזַ"ל (מדרש רבה ע"ד א), שֶׁנִּכְסֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם בְּרָכָה, וְנִכְסֵי חוּץ לָאָרֶץ אֵין בָּהֶם בְּרָכָה.
וְלָכֵן כָּתַב רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב (ליקו"מ קנה), שֶׁעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹכִים לְשִׂמְחָה וְנִצּוֹלִים מִכַּעַס וְעַצְבוּת.
וְהַבֵּאוּר לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּבָה יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּקַבָּלַת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, וְעַל יָדָהּ זוֹכֶה הָאָדָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עָלָיו, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה מִמֵּילָא לְשִׂמְחָה, כִּי הַשְּׁכִינָה הִיא שִׂמְחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
וְהִנֵּה חֲזַ"ל דָּרְשׁוּ עַל הַפָּסוּק "וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ" (תהלים פז ה), שֶׁבֵּין הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבֵין הַמִּשְׁתּוֹקֵק לִרְאוֹתָהּ, שְׁנֵיהֶם נֶחְשָׁבִים מִבְּנֵי צִיּוֹן וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן גַּם הַמִּשְׁתּוֹקֵק לָדוּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹכֶה לְשִׂמְחָה וְחֶדְוָה עַל יְדֵי קְדֻשָּׁתָהּ הַגְּדוֹלָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
וּמִפְּנֵי כָּךְ, כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹכֶה שֶׁרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו בִּתְמִידוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (זוהר פרשת אחרי דף עב), וּכְמוֹ כֵן רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹכִים לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, (ליקומ כ). וְהַטַּעַם לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה הַשּׁוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא בְּעֶזְרוֹ לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לְלֹא כָּל מַפְרִיעַ וּמְעַכֵּב.
מִצְוַת יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב
וְהִנֵּה הַדֶּרֶךְ לִזְכּוֹת לְכָל בִּרְכוֹתֶיהָ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה בְּמִצְוַת יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר עַל יָדָהּ זוֹכִים לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה הַשּׁוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַל יְדֵי כָּךְ זוֹכִים מִמֵּילָא לְכָל הַבְּרָכוֹת, כִּי הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא מְקוֹר כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת.
וְכֵן כָּתְבוּ בַּעַל "הַחֲרֵדִים" זיע"א (פרק סו) וְהַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ, שֶׁמִּצְוָה עַל כָּל אָדָם הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁהַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקַיֵּם בְּכָל רֶגַע אֶת מִצְוַת יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִיא מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז יד) "וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ", כְּמוֹ שֶׁפָּסַק הָרַמְבַּ"ן, וּשְׁקוּלָה מִצְוַת יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (ספרי דברים יג יד).
וְכֵיוָן שֶׁעִקַּר מַעֲלַת הַמִּצְוָה הִיא כַּאֲשֶׁר עוֹשִׂים אוֹתָהּ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, לָכֵן יֵשׁ לָאָדָם לִשְׂמֹחַ בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע בְּכָךְ שֶׁהוּא מִתְגּוֹרֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהוּא זוֹכֶה לְקַיֵּם מִצְוָה גְּדוֹלָה זוֹ שֶׁל יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. עַד כָּאן דִּבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים.
וְהִנֵּה מַעֲלַת יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עֲצוּמָה וְנִשְׂגָּבָה מְאֹד לְעֻמַּת יְשִׁיבַת חוּץ לָאָרֶץ אַלְפֵי מוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּעַל הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זיע"א (אדרת אליהו) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כִּי יוֹם אֶחָד בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׁקוּל כְּמוֹ אֶלֶף יוֹם בְּחוּץ לָאָרֶץ. עַיֵּן שָׁם.
וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הָאָדָם יִתְבּוֹנֵן בַּמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה וְהָעֲצוּמָה, אֲשֶׁר הוּא זוֹכֶה לְקַיֵּם בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע שֶׁהוּא מִתְגּוֹרֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּוַדַּאי יִתְמַלֵּא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה עֲצוּמָה, וְעַל יְדֵי כָּךְ יִזְכֶּה לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה הַשּׁוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמִמֵּילָא יִזְכֶּה לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לְלֹא כָּל מְעַכֵּב, וְיִזְכֶּה לַאֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים טוֹבוֹת, וּלְכָל בִּרְכוֹתֶיהָ הָעֲצוּמוֹת.
עֵדוּת מֻפְלָאָה
עֵדוּת מֻפְלָאָה עַל כָּךְ מֵעִיד הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק פַּרְחִי זַצַ"ל בְּסִפְרוֹ "טוּב יְרוּשָׁלַיִם" (עמוד ד ע"א), שֶׁבְּעֵינָיו הוּא רָאָה אֲשֶׁר כָּל מִי שֶׁעָלָה מִחוּץ לָאָרֶץ לְהִתְגּוֹרֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְקִבֵּל אֶת יְשִׁיבָתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, וְהָיְתָה נִדְמֵית בְּעֵינָיו דִּירָתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ הוּא יוֹשֵׁב בְּגַן עֵדֶן, וַאֲפִלּוּ שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ הָיוּ לוֹ בָּתִּים גְּדוֹלִים וּמְפֹאָרִים, וְגִנּוֹת גְּדוֹלוֹת וּפַרְדֵּסִים, וְכָאן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא הִתְגּוֹרֵר בְּבַיִת קָטָן, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה בַּיִת זֶה חָשׁוּב בְּעֵינָיו יוֹתֵר מִכָּל הַטּוֹב שֶׁהָיָה לוֹ בְּחוּץ לָאָרֶץ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָדַע אֶת מַעֲלָתָהּ וַחֲשִׁיבוּתָהּ הָעֲצוּמָה שֶׁל אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, וְלָכֵן הָיָה שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בְּכָךְ שֶׁזָּכָה לָגוּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
הִנֵּה עַל יְדֵי כָּךְ הוּא זָכָה שֶׁגַּם אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ קָלְטָה אוֹתוֹ וְהֶרְאֲתָה לוֹ פָּנִים שֶׁל שִׂמְחָה, וְרוֹאִים בְּחוּשׁ שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ הוּא זָכָה שֶׁכָּל סְגֻלּוֹת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הִתְקַיְּמוּ בּוֹ, וְהוּא זָכָה לְהַאֲרִיךְ יָמָיו בְּטוֹב וּשְׁנוֹתָיו בַּנְּעִימִים, וְאַף אִם הָיוּ לוֹ כָּל מִינֵי חֳלָאִים בְּחוּץ לָאָרֶץ חַס וְשָׁלוֹם - זְכוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ הֵגֵנָּה בַּעֲדוֹ וְהוּא קִבֵּל רְפוּאָה שְׁלֵמָה בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ וָשָׁב וְרָפָא לוֹ, וְגַם פַּרְנָסָתוֹ הָיְתָה מְצוּיָה לוֹ תָּמִיד בְּרֶוַח, וְהוּא רָאָה בְּחוּשׁ כֵּיצַד זְכוּתָהּ הָעֲצוּמָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְגִנָּה תָּמִיד בַּעֲדוֹ וּבְעַד כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ.
וְאִלּוּ כָּל אֵלּוּ אֲשֶׁר עָלוּ מִחוּץ לְאֶרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל הָיְתָה יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם לְמַשָּׂא כָּבֵד וְלֹא שָׂמְחוּ בְּכָךְ וְהִתְחָרְטוּ שֶׁעָבְרוּ אֵלֶיהָ, כִּי עַל יָדָהּ נִפְרְדוּ מִכָּל הַתַּעֲנוּגִים שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּחוּץ לָאָרֶץ, בָּהּ הִתְפַּרְנְסוּ בְּרֶוַח, וְהָיוּ לָהֶם בָּתִּים גְּדוֹלִים וּפַרְנָסָתָם הָיְתָה מְצוּיָה לָהֶם בְּכָבוֹד, וְכָאן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִתְגּוֹרְרוּ בְּבָתִּים קְטַנִּים, וּפַרְנָסָתָם הָיְתָה מְצוּיָה לָהֶם בְּדֹחַק גָּדוֹל, וְלָכֵן הֵם הִצְטַעֲרוּ בִּישִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמִפְּנֵי כָּךְ הֵם לֹא זָכוּ לְקַבֵּל אֶת טוֹבָתָהּ הָעֲצוּמָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֵהָנוֹת מִכָּל סְגֻלּוֹתֶיהָ הַיְקָרוֹת, וְכֵן הֵם לֹא זָכוּ לִמְצֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פַּרְנָסָה בְּרֶוַח, אֶלָּא עָבְרוּ עֲלֵיהֶם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּל מִינֵי צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת וְכָל מִינֵי מַחֲלוֹת, רַחֲמָנָא לִיצְלַן. עַד כָּאן דְּבָרָיו.
עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ
וְאֶפְשָׁר לְבָאֵר, שֶׁהַטַּעַם לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא מְקוֹם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה וּמְקוֹר כָּל הַשֶּׁפַע, וְהִנֵּה אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְלָכֵן כָּל הַמְקַבֵּל אֶת הַשְּׁכִינָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְהוּא שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בִּישִׁיבָתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ כָּל מִינֵי קְשָׁיִים בַּהַתְחָלָה, כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִקְנֵית בְּיִסּוּרִים (ברכות ג), אֲבָל הֵם מִתְקַטְּנִים בְּעֵינָיו - עַל יְדֵי שִׂמְחָתוֹ הַגְּדוֹלָה בְּכָךְ שֶׁזָּכָה לָגוּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא מְקוֹם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה וְהַשְׁפָּעַת הַקְּדֻשָּׁה, עַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה לְהַשְׁרָאָתָהּ שֶׁל הַשְּׁכִינָה הַשּׁוֹרָה בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, וּמִמֵּילָא הוּא זוֹכֶה לְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַבְּרָכוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת מֵהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, וְהוּא זוֹכֶה לֵהָנוֹת מִטּוּבָהּ וּמִזִּיו יְקָרָהּ וּמִכָּל סְגֻלּוֹתֶיהָ הַיְקָרוֹת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
וְאִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת הַשְּׁכִינָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְכַאֲשֶׁר הוּא נִתְקָל בְּיִסּוּרֵי יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְכָל מִינֵי קְשָׁיִים בִּישִׁיבָתוֹ בָּהּ, הוּא מוֹאֵס בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ שֶׁזָּכָה לְהִתְגּוֹרֵר בָּהּ, עַל יְדֵי כָּךְ אֵינוֹ זוֹכֶה לְקַבֵּל אֶת בִּרְכָתָהּ הָעֲצוּמָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִיא מְקוֹם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה וּמְקוֹם הַשִּׂמְחָה.
עִקַּר הַשָּׂכָר עַל הַשִּׂמְחָה בִּנְתִינַת צְדָקָה
נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (דברים טו י): "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ", וְכָתַב בַּעַל "הָעִקָּרִים", שֶׁמִּכָּךְ שֶׁהַתּוֹרָה הִדְגִּישָׁה שֶׁלֹּא יֵרַע לְבָבוֹ בִּנְתִינָתוֹ אֶת הַצְּדָקָה, וּבִגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרְכוֹ ה', מַשְׁמַע שֶׁעִקַּר הַשָּׂכָר שֶׁל מִצְוַת הַצְּדָקָה הוּא עַל שִׂמְחָתוֹ אֲשֶׁר הוּא שָׂמַח לָתֵת אֶת הַצְּדָקָה.
וְכֵן כָּתְבוּ חֲזַ"ל (ב"ב ט): "הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, וְהַמְפַיְּסוֹ בִּדְבָרִים מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת", וּמִכָּךְ אָנוּ לוֹמְדִים שֶׁעִקַּר הַשָּׂכָר הוּא עַל מַה שֶּׁהַנּוֹתֵן מְשַׂמֵּחַ וּמְפַיֵּס אֶת הֶעָנִי יוֹתֵר מֵעֶצֶם נְתִינַת הַמָּמוֹן לֶעָנִי.
וְכֵן כָּתַב הַחִידָ"א, שֶׁעִקַּר הַשָּׂכָר שֶׁל מִצְוַת הַצְּדָקָה הוּא עַל הַשִּׂמְחָה בִּנְתִינַת הַצְּדָקָה, כִּי הַשִּׂמְחָה בְּמִצְוַת הַצְּדָקָה הִיא עִקַּר עֲלִיַּת הַשְּׁכִינָה, וְלָכֵן הִיא עִקַּר שְׂכָרָהּ.
וְכָךְ כָּתַב גַּם בַּעַל הָ"עַרְבֵי נַחַל" (מגילת סתרים אות כ), שֶׁעִקַּר הַשָּׂכָר הוּא עַל הַשִּׂמְחָה בִּנְתִינַת הַצְּדָקָה, כִּי אִם לֹא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה נוֹתְנָהּ בְּעַצְמוֹ לָעֲנִיִּים הַזְּקוּקִים לָהּ, אֶלָּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָצָה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְּנוּ צְדָקָה לָעֲנִיִּים, וִיקַבְּלוּ שְׂכָרָם עַל שִׂמְחָתָם הַגְּדוֹלָה בְּעֵת נְתִינָתָם אֶת הַצְּדָקָה.
מַדּוּעַ אֵין מְבָרְכִים עַל מִצְוַת צְדָקָה
וְהוֹסִיף בַּעַל הַ"מָּאוֹר וָשֶׁמֶשׁ" (פ' פנחס), שֶׁזֶּה הַטַּעַם שֶׁאֵין מְבָרְכִים עַל מִצְוַת צְדָקָה כְּמוֹ שֶׁמְּבָרְכִים לִפְנֵי כָּל מִצְוָה דְּאוֹרַיְתָא שֶׁמְּקַיְּמִים, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר הַמִּצְוָה שֶׁל צְדָקָה הִיא הַשִּׂמְחָה בִּנְתִינָתָהּ, וְרֹב הָעוֹלָם אֵינָם שְׂמֵחִים בְּכָךְ, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא תִּקְּנוּ חֲזַ"ל לְבָרֵךְ עַל מִצְוַת צְדָקָה, וְהִנֵּה אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל מִצְוָה הָעִקָּר זֶה הַשִּׂמְחָה בַּמִּצְוָה, אֲבָל בְּמִצְוַת צְדָקָה הַשִּׂמְחָה הִיא חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מֵהַמִּצְוָה, וְאִם אֵינוֹ שָׂמֵחַ בִּנְתִינַת צְדָקָה - חָסֵר מֵעֶצֶם הַמִּצְוָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ אֵין מְבָרְכִים עַל נְתִינָתָהּ. עַד כָּאן דְּבָרָיו.
מַדּוּעַ כֹּה הִפְלִיגוּ חֲכָמִים בִּשְׂכָרָהּ שֶׁל הַצְּדָקָה
וְהִנֵּה כָּתְבוּ חֲזַ"ל (בבא בתרא י) שֶׁהַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, וְכָתַב הָאֲרִיזַ"ל שֶׁהַצְּדָקָה עוֹשָׂה עֲלִיָּה וְנַחַת רוּחַ לַשְּׁכִינָה יוֹתֵר מִכָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן.
וּמִשּׁוּם כָּךְ הִפְלִיגוּ חֲזַ"ל מְאֹד בְּמַתַּן שְׂכָרָהּ שֶׁל מִצְוַת הַצְּדָקָה יוֹתֵר מִכָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן, וְכָתְבוּ שֶׁבִּזְכוּתָהּ שֶׁל הַצְּדָקָה זוֹכֶה הָאָדָם לְבָנִים שֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי חָכְמָה, בַּעֲלֵי עֹשֶׁר, בַּעֲלֵי אַגָּדָה (ב"ב ט), וְהַצְּדָקָה מַצִּילָה אֶת הָאָדָם מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה (ב"ב י), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י ב) "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת", וְעַל יָדָהּ מִתְרוֹמֵם מַזָּלוֹ, וְזוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵהַיֵּצֶר הָרַע (ספר המידות צדקה ח), וּבִזְכוּתָהּ עֲתִידִים כָּל יִשְׂרָאֵל לְהִגָּאֵל גְּאֻלַּת עוֹלָמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א כז) "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".
וְהַטַּעַם שֶׁהָאָדָם זוֹכֶה לִבְרָכוֹת כֹּה מֻפְלָאוֹת וַעֲצוּמוֹת בִּזְכוּתָהּ שֶׁל מִצְוַת הַצְּדָקָה, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי נְתִינַת הַצְּדָקָה הָאָדָם מַעֲלֶה אֶת הַשְּׁכִינָה מִגָּלוּתָהּ וּמַמְשִׁיךְ אֶת הַשְׁרָאָתָהּ בְּתוֹךְ הַגָּלוּת, וְכֵיוָן שֶׁבְּכָךְ הָאָדָם גּוֹרֵם נַחַת רוּחַ לַשְּׁכִינָה, לָכֵן כָּל הַנּוֹתֵן צְדָקָה מִתְבָּרֵךְ בִּבְרָכוֹת עֲצוּמוֹת וְנִפְלָאוֹת עַל יְדֵי הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר הִיא מְבָרֶכֶת אוֹתוֹ בְּכָל הַבְּרָכוֹת.
וְכֵיוָן שֶׁעַל יְדֵי הַצְּדָקָה הָאָדָם מַעֲלֶה אֶת הַשְּׁכִינָה וּבְכָךְ הוּא מְתַקֵּן אֶת מַה שֶּׁהוּא פָּגַם בִּכְבוֹדָהּ שֶׁל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וְהוֹרִידָהּ לִמְקוֹם הַקְּלִפּוֹת, לָכֵן עַל יָדָהּ מִתְבַּטְּלוֹת מֵעָלָיו כָּל מִינֵי גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, וְהוּא זוֹכֶה לְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת בֵּין בְּרוּחָנִיּוּת וּבֵין בְּגַשְׁמִיּוּת.
וְהִנֵּה כֵּיוָן שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, לָכֵן עִקַּר הַשָּׂכָר הוּא עַל הַשִּׂמְחָה בִּנְתִינַת הַצְּדָקָה, מִפְּנֵי שֶׁרַק עַל יָדָהּ הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עָלָיו בְּעֵת נְתִינָתוֹ, וְעַל יְדֵי כָּךְ הִיא בָּאָה וְשׁוֹרָה עָלָיו וּמְבָרֶכֶת אוֹתוֹ בְּכָל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת. ה' יְזַכֵּנוּ אָמֵן.
- - - לא מוגה!!! - - -
נציב יום עדי בת חגית רפואה שלמה והצלחה בשני הניתוחים אמן
מצוות השמחה חלק ה שמחה של מצווה
מעלת שמחת המצוות מביאה את האדם להשראת השכינה שהיא מקור הברכות והשפעות בכל העניינים כותב הארי הקדוש בהקדמה לשאר המצוות כל ההבטחות הגדולות שנאמרו בתורה הקדושה וכן בדברי חכמים זכרונם לברכה בשכר הגדול של המצוות כגון שנאמר כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך וכן כל ההבטחות העצומות למי שמקיים מצוות זה רק כאשר אדם מקיים מצווה מתוך שמחה גדולה אבל אם אין מקיימים את המצוות מתוך שמחה לא זוכים לכל ההבטחות העצומות הגדולות האלו כך ניתן לבאר על פי הזוהר הקדוש מה שמקשים המפרשים התור הבח באור החיים סימן רסג מדוע אף על פי שרוב אנשים מדליקים נרות שבת בחנוכה רובם אינם זוכים להבטחת חכמים לזכות לבנים תלמידי חכמים כמו שכתוב בשבת כה כל הזהיר בנר זוכה לבנים תלמידי חכמים כל אחד יעיין מה פרשו כל אחד על פי דרכו שם אבל על פי סודם של דברים הבאור הו כאשר אישה מדליקה נרות שבת הם ממשיכה אור השבת לביתה שהוא אור גדול של השכינה הקדושה הבע לשכון בבתי עם ישראל בשבת המלכה וכיוון שהשכינה אינה שורה אלא מתוך שמחה ומתוך שמחה של מצווה לכן רק כאשר אישה מדליקה נרות שבת מתוך שמחה היא זוכה שהאור העצום של שבת אור השכינה שורה עליה על הבית וגם על הבעל והבנים ועל ידי כך זוכים הבעל ובניה לאריכות ימים ויהיו תלמידי חכמים שיכולים להעיר את העולם בתורה ויראת שמיים אבל אם היא לא עושה את זה בשמחה אין את ההבטחה הזו כי כל הבטחות תלויות השמחה של המצווה על פי זה ניתן לבאר שזהו טעמו של הארי הקדוש שכל ההבטחות שנאמרו בתורה ובדברי חכמים בשכר המצוות הגדול זה רק לזוכה לקיימן מתוך שמחה מפני שהטעם שאדם זוכה בקיום המצוות האלה להבטחות זה רק מפני שהוא עושה זאת בשמחה ואז שורה שכינה והיא המקור של כל הברכות והשפעות ככתוב בשמות כ כ בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך אונקלוס מפרש בכל מקום שאשר שכינתי לשם אשלח את ברכתי לך ואברכך אז הכל תלוי ב שראת שכינה ובשביל שתשרה שכינה חייבת להיות שמחה והשכינה היא מקור כל הברכות אבל אם לא שורה שכינה מאיפה הברכות הכלל הוא אין שכינה שורה אלא מתוך שמחה ולכן המקיים מצוות בשמחה זוכה להבטחות הגדולות בגלל שהוא הופך להיות משכן לשכינה הגאון המקובל בעל שער חצר בסימן רג אומר חכמים זכרונם ברכה הבטיחו כל המניח תפילין זוכה לאריכות ימים זה לשונם אמר רש לקיש כל המניח תפילין זוכה לאריכות ימים שנאמר בישעיה לח טז אדוני עליהם יחיו שם השם נקרא עליך אדוני עליהם יחיו זה הבטחה לאריכות ימים כל המניח תפילין הטעם לכך מפני שה מניח תפילין זוכה להשראת שכינה עליו בשעה זו ולכן הוא זוכה לאריכות ימים ושנים טובות וזה מדויק בפסוק אדוני עליהם כלומר על ידי שזוכים להניח תפילין זוכים להשראת שכינה עליהם בזכות זה יחיו באריכות ימים בשנים טובות עד כאן דבריו כתב בעל החרדים זכותו תגן עלינו אמן אמן מעשה באחד שהיה חולה אנוש בחלם ששוקלים בבית דין של מעלה את זכויותיו חתו כמעט נגזר דינו למוות לפתע הביאו המלאכים את התפילין שהניח והמצווה הזו הכריעה את הכף נגזר דינו לחיים טובים בעברי מחוליו זה מעשה שמביא בעל החרדים רבי אלעזר הזכרי זכר צדיק קדוש ברכה הזוהר הקדוש חלק א' דף ק אומר כל המניח תפילין הרי הוא משכן רכבה לשכינה הקדושה על פי זה מבואר מדוע הזוהר הקדוש הדגיש ביותר את החיוב של האדם לשמוח במצוות תפילין וכך לשונו מי שמניח תפילין צריך לשמוח כי רק על ידי שמחתו בשעת הנחת התפילין הוא זוכה להיות מרכבה לשכינה הקדושה ששורה עליו כל זמן שהתפילין הקדושות על ראשו וכתבו צדיקים לכן כשאדם מניח את התפילין יסתכל על שני השינן שיש בתפילין למה ראשי תיבות שלהם סס זאת אומרת סס אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב הוא צריך לסוס ולשמוח בשעת הנחת התפילין ו לקיימה מתוך שמחה כך תשרה עליו השכינה הקדושה סגולת מצוות התפילין לשמח ולהר אן ליבו של אדם כמו שאמר החוזה מלובלין זכר צדיק קדוש לברכה הוא מביא דברי התנה שאלו אותו מה פשר השמחה הגדולה שאתה שמח אז הוא אמר משום שהוא מניח תפילין אז הוא שמח זאת אומרת המ מצוות משמחות את המקיים שנאמר פיקודי אדוני ישרים משמחי לב לכן התפילין הם הביאו שמחה גדולה בליבו במשך כל היום על פי סודם של דברים הטעם שמצוות תפילין משמחת ביותר את האדם יותר משאר מצוות כי על ידה השכינה שורה עליו והשכינה צמחת אדם בבואה לשכון עליו כמו שכתב הגאון רבי חיים פלאג'י זכר צדיק קדוש ברכה בנפש חיים בערך שמחה ומשום כך אמר התנא שדווקא מצוות תפילין גרמה לו שמחה אף על פי שבוודאי קיים עוד מצוות ביום הזה כיוון שעל ידה זכה להשרת שכינה המשמחת אדם בבואה לשרות עליו ב שו הצדיקים לכן שיבע חתנה את רב ברונה שהיה אדם גדול רב ברון הזה שהיה שם חלוק ומטפל וכולי מפני שהיה שמח במצוות וזאת מפני שעל ידי שמחתו היה זוכה שאור השכינה הקדושה תשרה עליו תמיד ובוודאי שהוא אדם גדול אחת המצוות החשובות שזוכים בישראל אשרת שכינה בדרגה גבוהה ביותר זה קדוש לבנה כמו שכתבו חכמים זכרונם לברכה סנהדרין מב כל המברך את החודש כאילו מקבל פני שכינה ועוד כתבו אלמלא לו זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמיים פעם אחת בחודש דיים מבאר המרשה מה הטעם לכך מפני שהלבנה מתמעטת ואחר כך היא גדלה ומתחדשת בכל חודש ובה רואים כל ישראל במוחש התחדשות הבריאה וגדולת השם נפלאותיו משום כך כל ה מברך את החודש כאילו קיבל פני שכינה כתבו המאירים והלבוש שזה הטעם שכתבו חכמים זכרונם לברכה מסכת סופרים פרק בכ שיש לקדש את הלבנה דווקא במוצאי שבת מתי שהוא מבוסם בבגדי שבת כי על ידי זה זוכ לברך החודש מתוך שמחה של מצווה ואיין השכינה שורה אלא מתוך שמחה ובמוצאי שבת אחרי שבת אחרי נשמה יתרה אחרי שהוא ענג את השבת הוא עדיין לבוש בבגדי שבת יוצא לקביל איי איי איי אז שורה שמחה ושורה השכינה לכן מקפידים אנחנו תמיד לעשות ברכת הלבנה במוצאי שבת כי בשמחה מקבלים שכינה כתבו ראשונים לכן תקנו גם חכמים לעשות מנהגים רבים של שמחה בשעת ברכת הלבנה וכולם נועדו להרבות שמחה במצווה הזו לכן קופצים ומדלגים שלוש פעמים כשאומרים כשם שאני רוקד כנגדי שזה דרך שמחה וחייבו של מצווה ככה מביא המאירי בסנהדרין מב והלבוש סימן תכו סעיף א' ואומרים שלוש פעמים שלום עליכם שלום עליכם שלום עליכם מפני שהשמחה שקיבלו ב השכינה וגם עורכים ריקודים אחרי זה משום שמחה כמו שמביא הרמה בתכב וכן כתבו הפוסקים אין מקדשין את החודש אלא בימים שמותר לשמוח בהם לכן הן מקדשים את החודש בתשעת הימים ולא במוצאי תשעה באב כי אסור לשמוח בימים אלו ויש אומרים שאיין מקדשים את החודש אפילו בעשרת ימי תשובה פני שבהם שרוים ישראל בהמת הדין ואיין שמחים כמו כן כתבו הפוסקים שאין מקדשים את החודש בשבת ויום טוב מפני שהן מערבין שמחה בשמחה וכן כתב הגאון בעל הדבר בעיתו יקדש הלבנה בשמחה גדולה מתי אדם שמקדש את החודש זוכה לשמירה כל החודש מצוות קידוש לבנה סגולתה רבה להגנה ולשמירה כמו שכתב האליה רבא כל מי שעושה קידוש הלבנה מובטח לו שלא ימות באותו חודש כתב החידה במורא באצבע סימן כפח יש סגולה גדולה בברכת הלבנה להנצל מאויב ומכו רע אם יאמר תוקנה וכתב רבי נחמן מברסלב והגאון רבי חיים פלאג'י זכר צדיקים לברכה שאמירת ברכת הלבנה בכוונה גדולה היא סגולה גדולה למצוא את זיווגו סימנ לבנה ראשי תיבות בתולה נישת ליום הרביעי ביקשה מרשם מברז זכר צדיק לברכה בשם בעל ספר הברית על דברי בעל הלי רבה והרי אנחנו רואים הרבה מקדשים את החודש ואף על פי כן הם מתים באותו חודש אפשר לתרץ שהביא כל סגולתה של מצוות קידוש לבנה מפני שב מצוות קידוש לבנה מקבלים פני שכינה וכתבו חכמים שחשובה מצוות קידוש לבנה כקבלת ני השכינה והשכינה היא מקור כל הברכות וההשפעות הטובות אז הוא לא אמור למות באותו חודש אבל אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה כמו שכתבו חכמים בשבת ל לכן כל המקדשת לונה מתוך שמחה של מצווה הרי הוא זוכה ששכינה קדושה תשרה עליו תלוה אותו כל החודש כולו לשמור עליו מכל רע להגן עליו מכל צרה זה הטעם שמובטח לו שלא ימות כל החודש כולו אבל אם אינו מקדש אותה מתוך שמחה אינו זוכה להבטחות העצומות האלה חוזרים למה שאמר הארי הקדוש שכל ההבטחות על המצוות זה דווקא אם עושים אותם בשמחה ולמדנו שכל הקללות בתוכחה 98 קללות זה תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה וטוב לבב הבאר הטב בסימן תכב סעיף קטן ד אמרנו את זה אתמול בדרשה יהודי אחד נתפס על ידי שודדים שרצו להורגו ביקש מהם לעשות ברכת קידוש לבנה לפני שיהרגו אותו הסכימו ברך על הלבנה וכשאמר כשם שאני רוקד כנגדך קפץ שלוש קפיצות כנהוג ובאה הרוח והעיפה אותו למרחק עצום וניצל מהשדים בזכות השמחה שהוא שמח באותה שעה היה צריך בדיקות היה צריך לבכות היה צריך לתכנן על חייו אתה הרגו אותי במקום זה הוא שמח מצווה אחרונה האמין בשם שאם השם רוצה לקחת אותו זה מה לפחות אני אספיק לעשות עוד מצווה אחת בשמחה הוא לא תכנן לעוף הוא לא אבל מן השמיים ראו אותו בשעה זו שהוא כל כך שמח בעשיית המצווה העיפו אותו מהשום בוטל הגזר דין אפשר לבאר הסיבה לכך מפני שבאותה שעה שהוא קפץ ורקד בשמחה מאמירת קידוש הלבנה שרתה עליו השכינה וכשהיא שורה עליו שהוא עושה שמחה מהמצווה לכן בזכות זה השכינה היייתה עמו להצילו וזה נס עצום ונורא דווקא מתוך שמחתו וקפיצת להראות לו שבזכות שמחת המצווה בעת קידוש הלבנה ניצל ממוות לחיים זה אומר פוסק זה לא סיפורי מעשיות זה הפוסק בעל הבאר הטב מביא את זה בסימן תכב סעיף קט ד אפשר גם לבאר שהטעם שכל השמח בקיום המצוות זוכה לשמירה עליונה והגנה עצומה כמו שכתב רבי נחמן שעל ידי שמחה של מצווה הקדוש ברוך הוא מסוכך עליו ומגן עליו לשמור ולהצילו מכל רע וצרו זה על פי מה שכתבו חכמים שאין השכינה שורה אלי מתוך שמחה ב עושה מצווה בשמחה זוכה שהשכינה הקדושה שורה עליו לכן הוא זוכה לשמירה עליונה ואז השכינה הולכת לפניו שומרת אותו בכל דרכיו מסוככת עליו לשמור אותו מקורה גם ברוחניות שלו יחתה וגם בגשמיות מכל צר ומזיק וכותב הזוהר הקדוש המכניס אורחים ומקבל אותם בשמחה וטוב לבב נחשב כאילו מקבל פני שכינה כפי שאדם מקבל את האורחים בשמחה ובטוב לבב ככה מקבלים נשמתו בשמחה ובחווה כשעולה לעולם העליון אחרי מלות שנותיו זה בזוהר הקדוש תיקוני זוהר דף כג הכנסת אורחים ם הדברים שמקבלים את פירותיהם בעולם הזה והסגולה העצומה היא גם לזכות לרפואה בזכות הכנסת אורחים הסגולה היא גם לזכות לבנים בזכות הכנסת אורחים הסגולה הי גם לקבל ברכה ושפע רב בזכות הכנסת אורחים ולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה כי על ידה זוכים להשראת שכינה ולכן זוכה לשפע גדול ורב ארץ ישראל היא מקום השראת השכינה הקדושה כך כתוב בדברים יא יב ארץ אשר אדוני אלוהיך דורש אותה תמיד עיני אדוני אלוהיך בא ועוד נאמר רבי יואל ד' כ א ואדוני איפה הוא שוכן ואדוני שוכן בציון פה פה קרוב פה פה לידינו וכל המתגורר בארץ ישראל זוכה שהשכינה שורה עליו ועל ידי כך זוכה לכל הברכות ברוחניות וגשמיות הגמרא בברכות חט אומרת על ידה זוכה האדם לברכת אריכות ימים בשנים טובות לכן דווקא זקני ארץ ישראל מאריכים ימים ורבי יוחנן התפלא איך זקנים בבבל מאריכים ימין הרי כתוב למען תאריכו ימים על האדמה על האדמה על האדמה אשר נשבע אדוני זו ארץ ישראל שמה תאריכו ימים אבל כשהוא שמע שבבבל מקדימים לבוא ומאחרים לצא מבית המדרש אמר זאת הזכות שגרמה להם להעריך ימים למה כיוון שהשכינה שורה בבית הכנסת וכיוון שהם נמצאים בצילה של השכינה כל הזמן אז לכן הם זוכים לאריכות ימים כך אמר רבי יהושעה בן נבי לבניו תקדימו ותחשפו לבית הכנסת ועל ידי כך תזכו לאריכות ימים שנאמר במשלי חט לד אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי ובהמשך מה נאמר כי מוציאים מצ חיים כלומר מפני שהשכינה הקדושה נמצאת בבית הכנסת על ידי שיעריכו שהות בבית הכנסת יזכו להשרת שכינה וממילא לאריכות ימים ושנים משום כך ארץ ישראל מסוגלת לכל הברכות כמו שכתבו חכמים זכרונם ברכה גדולה זכותה של ארץ ישראל לזכות לזכות להיפקד בבנים ולכן אף אם לא זכה אדם להיפקד בבנים בחוץ לארץ יכול לזכות בארץ ישראל להיפקד בבנים כך היה עם אברהם שהוא עלה לארץ ישראל ואז הוא נפקד בכן כתבו חכמים זכרונם ברכה שנכס ארץ ישראל יש בהם ברכה בנכסי חוץ לארץ אין בהם ברכה זה מדרש רבה עד לכן כתב רבי נחמן שעל ידי קדושת ארץ ישראל זוכים לשמחה וניצולים מכעס ומעצבות הבאור מפני שחשובה ישיבת ארץ ישראל כ בלת פני שכינה ועל ידה זוכה אדם שהשכינה שורה עליו ועל ידי כך הוא זוכה ממילי לשמחה כי השכינה היא שמחתן של ישראל חכמים אמרו בכתובות כוי על הפסוק ולציון יאמר איש ואיש יולד בה שבין הדר בארץ ישראל ובין המשתוקק לראותה שני הם נחשבים מבני ציון וארץ ישראל לכן גם המשתוקק לדור בארץ ישראל זוכה לשמחה וחדוה על ידי קדושתה גדולה של ארץ ישראל עצם זה שהוא ממקד מחשבתו בארץ ישראל כאילו הוא דר בארץ ישראל מפני כך כל הדר בארץ ישראל זוכה שרוח הקודש שורה עליו בתמידות וכך כתב הזוהר הקדוש פרשת אחרי בדף עב וכמו כן רק בארץ ישראל זוכים לעלות מדרגה לדרגה בעבודת השם ומטעם כך השכינה הקדושה שורה בארץ ישראל ובעזרתה עולים מעלה מעלה ללא מפריע כמובן מי שמכין את ליבו ורוצה לעלות במדרגות השם הדרך לזכות בכל הברכות של ארץ ישראל זה על ידי השמחה במצוות שיבת ארץ ישראל בזה זוכים להשראת שכינה ועל ידי כך זוכים לכל הברכות כי היא המקור לכל השפעות כתב בעל החרדים בהשלה הקדוש זכותם תגן עלינו מצווה על כל אדם הדר בארץ ישראל להיות בשמחה תמיד כי בזה הוא מקיים כל רגע מצוות ישוב ארץ ישראל זה שאתה יודע שאתה דר בארץ ישראל מקיים מצווה בכל רגע ובפרט בשמחה זו מצווה מן התורה שנאמר וישבת בה כמו שפסק הרמבן ושקולה מצוות ישיבת ארץ ישראל נגד כל מצוות התורה כולה כמו שכתבו חכמים זכרונם ברכה בספרה בדברים יג יד אבל צריך לדעת את הערך של מה שאתה נמצא כאן בכיוון שעיקר מעלות המצוות זה כשעושים אותן מתוך שמחה וטוב לבב לכן יש לנו לשמוח בכל רגע שמתגוררים בארץ ישראל ומקיימים מצווה גדולה של יישוב ארץ ישראל והי עצומה ונשגב מאוד לעומת הישיבה בחוץ לארץ אלפי מונים יותר כמו שכתב הבן איש חי זכר צדיק וקדוש לברכה זכותו תגן עלינו אמן אמן בהדרת אליהו מה הוא כותב תשימו לב יום אחד בעבודת השם בארץ ישראל שקול כמו 1ל יום בחוץ לארץ זאת אומרת אנחנו חיים פה אלפי שנים כל שנה זה אלף של חוץ לארץ כמה שאתה חי זה כפול 1000 כאשר אדם מתבונן במצווה הגדולה והעצומה שהוא זוכה לקיים בכל רגע ורגע שהוא מתגורר בארץ ישראל בוודאי התמלא שמחה וחדוה עצומה כי הוא זוכה להשראת שכינה השורה בארץ ישראל ויכול לעלות מדרגה לדרגה ללא מעקב וזוכה לאריכות ימים ושנים ולכל הברכות העצומות שיש בארץ ישראל עדות מופלאה מעיד אחד מגאוני ישראל רבי יצחק פרחי זכר צדיק וקדוש לברכה בספרו טוב ירושלים בעמוד ד' הוא אומר בעיניו הוא ראה שכל מי שעלה מחוץ לארץ להתגורר בארץ ישראל וקיבל את ישיבתה של ארץ ישראל בשמחה ובטוב לבב והייתה נדמית בעיניו דירתו בארץ ישראל כאילו הוא יושב בגן עדן פילו שבחוץ לארץ היה לו בתים גדולים מפוארים וגינות גדולות ופרדסים וכאן הוא מתגורר בבית קטן ואף על פי כן הבית הזה חשוב בעיניו יותר מכל הטוב שהיה לו בחוץ לארץ כיוון שהוא מכיר ויודע מעלת וחשיבות ארץ ישראל הקדושה ולכן הוא סס ושמח שהוא זכה לגור בארץ ישראל על ידי כך הוא זוכה גם שארץ הקודש קולטת אותו ותאיר לו פנים של שמחה והוא אומר רואים בחוש שעל ידי כך זוכים לכל הסגולות של הארץ הקדושה שמתקיימות בו וזוכה להעריך ימים בטוב ושנותיו בנעימים ואף על פי שהיו לו כל מיני חולאים בחוץ לארץ זכות ארץ ישראל מגנה בעדו ומקבל רפואה שלמה בארץ הקודש ושב ורפה לו והפרנסה מצויה לו תמיד ברבע והוא רואה בחוש איך הזכות העצומה של ארץ ישראל מגנה תמיד בעדו ועל כל משפחתו ואלו כל אלה שעלו מחוץ לארץ ישראל אבל ישיבת ארץ ישראל עליהם מסע כבד ולא שמחו בכך והתחרטו שעברו אליה כי על ידה נפרדו מהתענוג שהיה להם בחוץ לארץ וב התפרנסו שם בחול ברווח והיה להם בתים גדולים ופרנסה גדולה בכבוד וכאן בתים קטנים ופרנסה בדוחק גדול והצטער בישיבת ארץ ישראל ומפני כך לא זכו לקבל את הטובה עצומה של ארץ ישראל להענות מכל סגולותיה היקרות ולא מצאו פרנסה ברבע ועברו עליהם צרות רבות ומחלות יש כאלה שהארץ מקיאה אותם בחזרה לצרפת ליונייטד סטייטס ולכל המקומות אני לא צריכה אנשים כמוכם אומרת ישראל תחזרו בחזרה תעופו שמה לחמס בפרי ואפשר לבאר שהטעם לכך מ ני שארץ ישראל היא מקום השראת השכינה ומקור של שפע ואין השכינה שורהה אלא מתוך שמחה לכן מי שמקבל את השכינה מתוך שמחה וסס ושמח בישיבתו בארץ ישראל גם אם יש קשיים בהתחלה הרי ארץ ישראל נקנית בייסורים אבל זה קטן בעיניו כי על ידי השמחה גדולה שהוא זוכה לגור בארץ ישראל הקדושה והיא מקום השראת שכינה והשפעת הקדושה על ידי כך הוא זוכה להשראה של השכינה שורה בארץ הקודש בזוכה להשפעות ברכות הכל מהשכינה הקדושה ונהנה מטובה ומזו יקרה ומכל סגולותיה היקרות של ארץ ישראל ועוד אם הוא גר בירושלים ועוד אם הוא גר בבית בגן ועוד אם יש לו את הגינה של סטפן יא ווא ווא מה זה ואילו מי שאינו מקבל את השכינה מתוך שמחה והוא נתקל באיסורי ישיבת ארץ ישראל ובכל מיני קשיים בישיבה והוא מוס בארץ ישראל לא שמח שהוא זכה להתגורר בה הוא לא זוכה לקבל לא ברכות ולא שום דבר איי איי איי מה הוא מחמיץ הכל זה תלוי פה בראש אם יש הכרה והבנה ואה מסוגל לשמוח גם בצמצום אבל במקום האיכותי הזה שהשם אבה למוש ו שזה המקום שהקדוש ברוך הוא בחר לעם הזה מכל ה הוא לא בחר לנו שווייץ ולא הולנד ולא פינלנד הוא בחר לנו פה הוא יודע מה הוא אומר מפה הוא שתת העולם מפה כל השפע לעולם יוצא והקדוש ברוך הוא רוצה ב 515 תפילות התפלל משה רבנו בשביל להיכנס ואתה כבר נכנסת ואתה עצוב ואתה זה יאללה תעוף תעוף נאמר בתורה תון תיתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך אדוני אלוהיך כתב בעל העיקרים התורה מדגישה כשאדם נותן צדקה שלא יהיה רע לבבו כשהוא נותן אותה ובגלל זה שלא ירע לבבו אלא ישמח יברך אותו השם עיקר מצוות הצדקה זה השמחה שהוא שמח לתת אותה לכן כתוב שימו לב נתון תתן לא פעם אחת אפילו 100 פעמים נתון תתן לו נתון ותתן ונתון ותתן נתון ותתן לו ולא ירע לבבך לא לתת ברוע לב לא מה בא לי עכשיו תן לו ובשמחה תכה לו לא ירע לבבך כי בגלל הדבר הזה אם אתה תשמח יברכך אדוני אלוהיך כתבו חכמים זכרונם לברכה בבא בטר ט הנותן פרוטה לעניים מתברך בשש ברכות המפייס בדברים מתברך ב1 ברכות מה לומדים עיקר השכר מה שאתה נותן בשמחה ואתה מפייס את העני יותר מנתינת הממון עצמו כל המקבל את האדם בסבר פנים יפות גדול המשקה הוא הגדול יותר ממשקיע וחלב מי שמראה את שיניו ולבין שיניים מחלב מי ש את שיניו מלבין שרואים את הלבן בשיניים מי שמלבין שיניו לחברו זה יותר ממי שמשקיע חלב אדם בא מהמדבר חם צמ הכל ואתה נותן לו חלב קר וואו וואו וואו איזה דבר זה אומרים זה כלום לעומת מה שאדם מחייך לשני כתב החידה הקדוש עיקר השכר של מצוות הצדקה הוא השמחה בנתינת זה העיקר וזה גורם לעליית השכינה ולכן זה עיקר השכר ובספר ערבי נחל מגילת סתרים עוד כ כתב עיקר השכר על שמחה בנתינת הצדקה אם לא הקדוש ברוך הוא היה נותן בעצמו לעניים שזקוקים לה אלא הקדוש ברוך הוא רצה לזכות את ישראל שיתנו צדקה הם לעניים ויקבלו שכרם על שמחתם הגדולה בעת ינת הצדקה כתוב מלווה השם חונן דל השם אומר אם אתה חונן את הדל ונותן לו צדקה אתה הלת לי כסף במקום שאני אתן לו אתה נתת לו אני חייב להחזיר לך אתה מלווה לי אבל תן לו את זה בשמחה ותרוויח ותזכה שאלה בעל המור ושמש אומר מה הטעם שלא מברכים על מצוות צדקה כמו שמברכים לפני כל מצווה דאורייתא הרי זה מצווה דאורייתא תפילין מברכים לולב מברכים טלית מברכים למה צדקה לא מברכים מכיוון שעיקר המצווה של הצדקה זה השמחה שנותנים צדקה ורוב העולם לא שמחים ומשום כך לא תקנו חכמים לברך על מצוות צדקה אף על פי שבכל מצווה עיקר זה השמחה במצווה אבל במצוות צדקה השמחה היא בלתי נפרדת מהמצווה ואם הוא לא שמח בנתינת צדקה חסר בעצם המצווה לכן לא מברכים על נתינתה כך אומר המאור ושמש פרשת פנחס כתבו חכמים זכרונם ברכה בבבא בת רוד הנותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה כתב הארי הקדוש הצדקה עושה עליה ונחת רוח לשכינה יותר מכל המצוות ללכן הפליגו חכמים מאוד במתן שכרה של מצוות הצדקה יותר מכל המצוות כולן וכתבו שבזכות הצדקה זוכה אדם לבנים שיהיו בעלי חוכמה בעלי עושר בעלי אגדה צדקה צילה אדם ממיטה משונה וצדקה תציל ממוות ועל ידה מתרומם מזלו וזוכה לנצל מהיצר הרע בזכותה עתידים ישראל להגאל גאולת עולמים שנאמר ציון במשפט תפדה ושוה בצדקה מה הטעם שזוכים לברכות כו מופלאות עצומות בזכות מצוות צדקה כיוון שעל ידי הצדקה מעלים את השכינה גלותה וממשיכים את השראתה בתוך הגלות כיוון שבכך אדם גורם נחת רוח לשכינה לכן הנותן צדקה מתברך בברכות עצומות ונפלאות על ידי השכינה הקדושה שברכת אותו בכל הברכות וכיוון שעל ידי הצדקה אדם מעלה את השכינה ומתקן מה שפגם בכבודה וריד אותה למקום הקליפות לכן על ידי זה מתבטלות מעליו כל מיני גזרות קשות ורעות והוא זוכה לכל השפעות ברוחניות ובגשמיות אדם במעשיו הלא טובים מוריד את השכינה למטה כש רוצה צדקה הוא מרומם אותה ממילא מתבטלים מעליו כל הייסורים בגיל מה שעשה קודם אבל כיוון שאין שכינה שורה אלא מתוך שמחה ל כן עיקר השכר הוא על השמחה בנתינת הצדקה מפני שרק על ידי השכינה שורה עליו עם ברכותיה בעת הנתינה ועל ידי כך מברכת אותו בכל הברכות והשפעות הרוחניות אמן כן יהי רצון אמן נו אז אחרי שאנחנו יודעים שככה מעלת השמחה בכל המצוות כולם והיא מאפשרת את כל הברכות ואת כל ההבטחות ובלעדיהן לא מקבלים את כל ההבטחות ומפסידים אז אדם צריך לדעת איך כל הזמן להיות שרוי בשמחה אבל אם הוא יזכור שתמיד צריך לעבוד את השם בשמחה אז הוא יוכל לבוא לפניו ברננה שנאמר עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפ ננ בואו לפני יר ננה בואו לפניו לפני רננה בו לפניו רננה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בס עבדו עבדו עמדו עמדו את השם בשמחה בואו לפניו לפני ירנ בוא לפניו רננ בואו לפניו לפני רננ ב לפניו רננה הי עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה את השם בשמחה לפני בל פנ רננה בל פנלה פנ רננ בו לפני רננה ה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמ עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמ בואו לפניו לפני ביר ננ ב לפנ ביר ננ בוא לפנ לפנ ביר ננ בו לפנ רננה ברוכים תהיו
שלום וברכה, ב"ה אני בעלת תשובה כבר 22 שנה, בזכות הרב זכינו להתחזק ולבנות בית של תורה!
בס"ד 18.05.2020 (שני, כד' אייר תש"פ) לכבוד הרב החסיד נזר הבראה שליט"א שמי: א. פ. אני מודה להשי"ת כל יום שזכינו אני ובני ביתי לחיות את הרב ולהלך לאורך! ו: 'ברוך שחלק מחכמתו ליראיו' ותודה רבה לך שאתה מחכים אותנו. אני מודה לך על האכפתיות ועל החסדים האין סופיים על החנות (קפז') המוצרים והתבלינים ועל הקהילה הקדושה שקיבצת סביבך. יה"ר שהשי"ת ישמור לנו עליך (אמן) כי אתה יותר מאב ומאם ותודה על המסירות נפש, זה שאתה מסלק מאיתנו את החושך בעמל רב ובאהבה רבה בלי לחשוב שניה על עצמך בכלל. הרבה זמן רציתי לכתוב לרב ולא יצא וב"ה שעכשיו הגיע לי הזכות להודות לרב. שאנחנו מרגישים שאתה כמו אברהם אבינו – ע"י שהיה בעל חסד, ויצחק אבינו – במידת הגבורה, ויעקב אבינו – במידת האמת הצרופה, ומשה רבינו רועה נאמן, ודוד המלך – נעים זמירות ישראל, ושלמה המלך בחכמתו, ופנחס במסירות נפש, ושמואל הנביא שמכתת רגלים כל יום, וכל התכונות הללו נמצאות ביחיד אחד ומיוחד לכבוד הדור המיוחד הזה! ועכשיו אתה לא רק הרועה הנאמן של ישראל אלא של כל האנושות כולה וכמו שאנחנו מצפים למשיח במהרה אנחנו מצפין ליום שיודו כולם הרב אמנון יצחק אמת ותורתו אמת והם (...) בדאים. אנחנו שמחים בשמחתך [וכואבים את כאבך בכל מה שעושים לרב, (בתאריך המכתב ב"ה נמסרה הרצאה: הבחירה בידים שלך, בני ברק 18.05.2020 shofar.tv/lectures/1320, וכן שיעור: כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו - חלק ב 18.05.2020 shofar.tv/lessons/12136) ומי יודע אם זה לא כפרה לכלל ישראל] אוהבים אותך אהבת נפש משפחת פ' באר שבע מבקשים ברכה: שאזכה ש... יהיה השמש בצמוד לכבוד הרב שליט"א כמו שיהושע בן נון שימש את משה רבינו ע"ה זיע"א.
'בעת הזכרת שבחי השי"ת שבברכת: 'אתה גיבור... סומך נופלים... ורופא חולים...' ניתן להשיג ישועה עוד יותר מבקשות מפורשות. מפני שבאמירת השבח אין המלאכים מקטרגים ולכן אם יצטרך להתפלל על רפואה יכון באמירת: 'רופא חולים' להמשיך רפואה ובורא עולם היודע תעלומות לב הנה הוא יעשה בקשתנו'. (ספר בני יששכר, הובא בספר לכתחילה, אמונה ובטחון עמוד קמה', ב"ה ניתן להשיג הספר לכתחילה 'אמונה ובטחון' במשרדי שופר). וכנראה זה אחד מהטעמים לסגולת ה: "עבדו" ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) שע"י שמשבח לבורא עולם אין מקטרגים, ומספיק כוונה למשוך ישועות... ישר כוחכם! (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
ב"ה שיעור מאד יפה, חזק וברוך! הרצאה בבני ברק 20.10.2024 בוני המגדל - הקבלת פני רבו (shofar.tv/lectures/1636).
מחנה שועפט לפני שבועיים... זה בדיוק מזכיר את הדוגמא שהרב נתן על איציק במגדל השמירה (רח"ל): 'איציק במגדל השמירה טרגי קומי' (shofar.tv/faq/1609).
כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון הסרטון הזה: '🎞 צריך סיעתא דשמיא לתת תרומה למקום הגון' (shofar.tv/videos/7000) איך אנשים לא מבינים את זה?!
שלום כבוד הרב ב"ה בשבת האחרונה שכבוד הרב היה כאן (ראה כתבה: סיקור שבת בראשית במחיצת כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א בני ברק shofar.tv/articles/15236) בעלי הלך לכבודו ביקש: 'ברכה' בעניין הדירות בירושלים וחובות. כבוד הרב בירך אותנו: 'שניוושע כבר יום למחרת!'. בצפייה חיכיתי לישועה, וב"ה בערב הזדמנה לנו הלוואה כדי לשלם את כל החובות שלנו עם היתר עסקה, רציתי לבקש: שכבוד הרב יברך אותנו שנצליח לשלם את הכל ונוכל לעבור לירושלים במהרה (אמן).
כבוד הרב ב"ה שיעור בוקר, מרגש ביותר 'בלי תפילה לא מקבלים חלק קיא' - שיעור 111 שיעור מספר 1, ב"ה כמות תורמי הנציב, אח"כ המעשיות, שאין רק צריך תפילה להשי"ת, גם אם לא נקבל, עצם זה שאנחנו פונים להשי"ת, ומצפים רק לו זה עניין גדול ולהבין: שרק בזכות תפילה מקבלים זה מודעות גדולה בזכות השיעורים שמשקיע בנו הרב כדי שנייחל לישועת השי"ת, והחלק בסוף שכולם שרים 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) ושירי שבת והשאלה היפה של פרשת הנח בחלק שאלות תשובה שהצחיקה, גם מאוד קשה להיפרד מסדרת השיעורים אבל זכינו בזכותם להבין את הדבר הכי חשוב שבלי תפילה לא מקבלים כלום שבת שלום ומבורך✨.
שבוע טוב ומבורך כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון מה שכבוד הרב מסביר בשיעור זה. (עמידה בנסיונות shofar.tv/videos/15578) תודה רבה כבוד הרב שליט"א.
הרב אמנון יצחק שליט"א! יה"ר שהשי"ת יברך אותך ואת כל אשר לך (אמן) ברוך השם תודה לבורא עולם התשובה של הבדיקה של הילד יצא תקין בזכות הברכה של הרב ובזכות הסגולות שעשיתי אחד מהם זה ששרתי: 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) כמו שהרב לימד אותנו ועוד כמה תפילות. תודה רבה רבה "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה). (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
© 2024 כל הזכויות שמורות