מצות השמחה - חלק י' - ישמח לב מבקשי ה'

נציב יום: בנציה בת רונגו תזכה לחזור בתשובה שלמה לרפואה שלמה בריאות טנה סיעתא דשמיא גדולה בכל העניינים שמחה בעבודת השם ונחת מכל הצאצאים יחזרו בתשובה ויהיו צדיקים ויראי שמים אמן ואמן.

קהל: אמן.

"יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה'" (תהילים קה, ג)

 מעלת התפילה מתוך שמחה של מצוה; 

אדם צריך להתפלל לפני אדון הכל מתוך שמחה רבה וחדוה גדולה ועצומה! ואם לא ידעתם זה נפסק בשולחן ערוך (סימן צג): 'לא יעמוד אדם להתפלל אלא מתוך שמחה של מצוה'. 

המקור הוא בדברי חכמים זכרונם לברכה (שבת ל): 'תנו רבנן: 'אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה של מצוה'.

ופירש רש"י: 'דברי תנחומין של תורה כגון; סמוך ליציאת מצרים או סמוך ל: "תהילה לדוד". 

זאת אומרת כשאנחנו עומדים ב: 'שמונה עשרה' לפני כן יש יציאת מצרים תיאור כל מה שעשה הקב"ה לעם ישראל והוציא אותם ממצרים אתה רואה את כל הנפלאות כל המתנות כל המופתים: "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ" (שמות טו, יא) אתה רואה איך הוא קורע את הים ומשקע את המצרים ואיך הוא פודה את הבכורים איך הוא הורג את בכוריהם ואתה שומע את כל מה שהשם עושה לעם ישראל נכנסת בך שמחה גדולה שאתה עומד להתפלל לפניו מישהו אוהב אותך כל כך ורוצה בטובתך ואפילו שעם ישראל היו במ"ט (49) שערי טומאה הוא עזר להם והציל אותם והושיע אותם ופדה אותם אחרי שאתה קורא ומבין מה אתה קורא נכנסת בך שמחה כי אתה עומד לפני אדון הכל שיכול ברגע אחד להפוך את כל מצבך לטובה פי אלף אלפים!

 אז איך אתה לא תתפלל מתוך שמחה כבר סידרו לך אנשי כנסת הגדולה סידרו לך את מה שיגרום לך לשמחה כי: 'אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה של מצוה!' אז אתה מתבונן בדברים האלה תוך כדי שאתה אומר אותם או סמוך ל: "תהילה לדוד" כמו במנחה פעם אחת תקראו את זה עם מפרשים: "תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ" (קמה, א) וכו' כל מה שכתוב שמה איזה שמחה תכנס בכם ואז אתה יכול להתפלל. 

וכן כתבו חכמים (מדרש שוחר טוב בתהילים ק) על הפסוק: (עבדו) "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) 

'אמר רבי אייבו: 'בשעה שאתה עומד להתפלל יהא לבך שמח עליך! כי אתה מתפלל לפני א-לקים שאין כיוצא בו!!' 

אז איך אתה לא שמח?! "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה".

 וכן כתב הזוהר הקדוש (פרשת ויחי דף רכט): 'אדם צריך להתפלל את תפילתו בשמחה גדולה וברננה!! וברננה! ולהראות שמחה בעבודתו לפני השם! כמו שנאמר (תהילים ק) (עבדו) "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" 

זה כותב הזוהר הקדוש (פרשת ויחי דף רכט): 'אדם צריך להתפלל תפילתו בשמחה גדולה וברננה להראות שמחה בעבודתו לפני השם!'. 

הזוהר הקדוש מבאר: 'משום כך התפלל ואמר דוד המלך (תהילים קמא, ב): "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ" כלומר תהיה תְּפִלָּתִי חשובה לפניך כמו הקטרת הקטורת! 

והטעם שהוא התפלל שהתפילה שלו תהיה חשובה דווקא כמו הקטרת הקטורת? למה? - מפני שריח הקטורת כל כך נעים משמח ומרנין את לב האדם! כמו שנאמר (משלי כז, ט): "שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב" שהביאור הוא: שהריח הנעים של שמן האפרסמון והקטורת הם משמחים את ליבו של האדם! ואף התפילה צריכה להיות בשמחה וחדוה משום כך התפלל דוד המלך: שתפילתו תהיה מתוך שמחה וטוב לבב כמו שהקטורת משמחת ליבו של האדם. "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ".

עוד מוסיף הזוהר (חלק ב דף קסא): 'שהתפילה מתוך שמחה וחדוה - היא מובחרת ורצויה לפני השם יתברך! למה? כי: "עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ" (דברי הימים-א טז, כז). 

כאשר אדם שרוי בצרה ואינו יכול להתפלל מתוך שמחה וחדוה אז תפילה עם בכי ודמעות גם מקובלת לפני השם יתברך כי: "קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב" (תהלים לד, יט) ו: 'שערי דמעה לא ננעלו' אבל בשמחה - זה הרבה יותר גבוה ממה שאתה תשיג עם בכי!

 וכן כתב האר"י זכרונו לחיי העולם הבא זצוק"ל זכותו תגן עלינו אמן (שער הכוונות דף א דרוש ברכת השחר) הוא אומר: 'אסור לאדם להתפלל תפילתו מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה! ורק על ידי כך יקבל את האור העליון בתפילתו. מי שאינו מתפלל מתוך שמחה ושרוי בעצבות בעת התפילה, אין נשמתו יכולה לקבל אור העליון המגיע בשעת התפילה ונמשך עליו נזק עצום בגלל העצבות'. 

מסיים האר"י זכרונו לחיי העולם הבא: 'וכמעט שעיקר המעלה והשלמות של האדם והשגת רוח הקודש תלוי בדבר הזה שיהיה בשמחה גדולה בין בשעת התפילה בין כשעושה איזו מצוה! ואל תבוז לדבר זה כי שכרו גדול מאד-מאד!!' 

כתבו המפרשים טעמים נפלאים! לבאר: מדוע אדם צריך להתפלל מתוך שמחה של מצוה? וע"י זה יתקבלו בקשותיו לפני אדון הכל; 

טעם ראשון (1): שאדם מתפלל - השכינה באה ושורה עליו! כמו שכתבו הראשונים (סמ"ק והטור ברכות ל).

וכן נפסק בשולחן ערוך (סימן צח): 'שכל המתפלל צריך לחשוב ששכינה כנגדו' ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה! משום כך כתבו חז"ל (ברכות לא) ונפסק בשולחן ערוך (צג): 'שאין עומדים להתפלל אלא מתוך שמחה! כגון; מזמור "תהילה לדוד" או גאולת מצרים וזאת מפני שאדם חייב להיות בשמחה בשעת תפילתו בכדי שיזכה להשארת שכינה שתגיע אליו בעת התפילה. 

עפ"י זה מבואר מה שכתב האר"י זכרונו לחיי העולם הבא: 'שרק מי שמתפלל בשמחה זוכה לקבל את האור העליון בתפילתו. ומי שלא מתפלל מתוך שמחה נמשך לו נזק עצום בתפילתו. מפני שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה! ולכן כאשר האדם שרוי בשמחה זוכה להשראת השכינה בתפילה וגורם עליה גדולה לשכינה וע"י כך מעלה את ניצוצות השכינה הקדושה אשר נפלו לקליפות והוא מחיש את הגדולה ובנין בית המקדש כמו שמבאר האר"י הקדוש. 

מה אנחנו אומרים? אנחנו אומרים: 'לשם יחוד...' נכון? 'לאקמא שכינתא מעפרא ולעילוי שכינת עוזנו' והנה אומר האר"י הקדוש: איך עושים את זה? - ע"י השמחה! אתה בורר את הקליפות מה שירד לקליפות אבל מי שאינו שרוי בשמחה בעת תפילתו אינו יכול לקבל ולהכיל את אור השכינה השורה רק מתוך שמחה. השכינה חפצה לשרות עליו בתפילה אבל לא יכולה לשרות והיא כביכול נופלת לקליפות רח"ל ונחשב שהוא גרם זאת. 

משום כך כתב האר"י הקדוש: 'מי שאינו שרוי בשמחה בתפילתו נמשך לו נזק מתפילתו'. 

טעם שני (2): 'דוד המלך היה מנגן בכינור בתפילתו - כי שורש התפילה היא שמחת הלב בקב"ה!'. 

ביאר רבי יהודה החסיד זצוק"ל (ספר חסידים סימן יח): 'שורש התפילה היא שמחת הלב בקב"ה! שנאמר: "הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה'" (תהלים קה, ג) וכן כתוב: (עבדו) "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" וכן כתוב: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל" (דברים כח, מז) מפני כך דוד מלכנו היה מנגן בכינור בכל תפילותיו וזמירותיו כדי למלאת את ליבו שמחה באהבתו של הקב"ה!' עד כאן דבריו. 

הביאור הוא: מפני שכל מהותה של התפילה הינה כאשר ליבו של האדם גואה משמחתו העצומה בבוראו וכאשר רגשי ליבו הומים באהבת השם יתברך מתוך התבוננות בגדולתו העצומה והמופלאה של השם יתברך הניכרת במעשה הבריאה ובחידוש הבריאה כל יום! 'וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית' ומתוך התבוננות בחסדי השם העצומים והנפלאים שהשם הפליא עִם עַם ישראל ואתו בעצמו ומפליא עמו בכל עת ועת ובכל רגע ורגע בימי חייו לכן צריך אדם להיות חפץ מאד לשבח להודות להלל לפאר מכל ליבו לשם יתברך בתהילות ושבחות בזמירות והילולים ומשום כך דוד מלכנו היה מנגן בכינורו והיה שר ומהלל את קונו כדי לעורר את ליבו לשמוח באהבת יוצרו.

 וכתב בעל המסילת ישרים (פרק יט): 'שדוד המלך זכה לשמחה כה גדולה בתפילתו עד שהשפתיים היו מתנועעות ומשבחות ומרננות מאליהן לקב"ה! כמו שנאמר (תהילים עא, כג): "תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה לָּךְ וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ" 

כמה הצלות היה צריך דוד! רודפים אחריו כל הזמן צבא שלם להרוג אותו כל פעם השם פודה אותו מציל אותו ועוד החזיר אותו להיות מלך על כל ישראל - זה לא יאומן כי יסופר! 

אז הוא אומר: 'השפתיים שלי לבד היו מרננות!' אין לו משהו אחר, אתה מבין? זהו.

טעם שלישי (3): 'כתב האר"י הקדוש (שער הכוונות דף א): 'שאף על פי שאדם צריך בשעת התפילה להראות לפני השם הכנעה גדולה באימה ויראה! אבל צריך גם להיות בשמחה גדולה יתרה ככל האפשר!! כמו עבד אם משמש את אדונו בעצבות ודאי שעבודתו נמאסת אבל המשרת מתוך שמחה עבודתו רצויה מקובלת וחביבה לפני אדונו לכן אדם צריך להתפלל את כל התפילה תמיד מתוך שמחה וּבְטוּב לֵבָב.

טעם רביעי (4): התפילה היא שעת מלחמה! 

הגאון הצדיק רבי נתן מאיר וכטפוגל זצ"ל המשגיח בישיבת לייקווד כתב: 'שהטעם שאמרו חז"ל: 'שאין עומדים להתפלל אלא מתוך שמחה של מצוה!' מפני שהתפילה היא מלחמה תפילה זה מלחמה! מאיפה יודעים? – "אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" (בראשית מח, כב) מה תרגם אונקלוס? 'בצלותי ובבעותי' דהיינו; בתפילתי ובבקשתי - זה מלחמה! 

הביאור לכך: מפני שבעולם הרוחני החרב האמיתית והקשת האמיתית ששוברים את כל המקטרגים ומכניעים את השונאים זה התפילה והבקשה אי אפשר לזכות לשום דבר ברוחניות בלי תפילה ובקשה. 

והוסיף המשגיח: 'שהראיה הגדולה ביותר שהתפילה היא מצב של מלחמה שרואים כיצד יכול אדם לשבת ללמוד שעות ארוכות בצלילות הדעת הכל נהיר וברור לו בלימוד אבל ברגע שהוא נעמד להתפלל קשה לו לכוון כראוי למה מפני שהתפילה היא עמידה לפני השם והסטרא אחרא מנסה למנוע מהאדם להתפלל כראוי אז זה מלחמה! אתה לא יכול כמה דקות להתפלל להתמקד בכל מה שאתה מבקש ואומר בלימוד שעות הכל ברור הכל נהיר אתה מבין כל דבר מגיע לתפילה 'מאבד את הראש'... 

כמו שכתב הרמב"ן: 'מה הטעם שצריך להתפלל ברוממות הקול? – 'כי חציפא נצח לבישא' מי שחצוף מרים את הקול מנצח לרע איך מנצחים את הרע? - בזה שמגבירים את הקול! "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם" (תהלים קמט, ו) בשעת מלחמה צריך להיות בשמחה! כי השמח במלחמה הוא המנצח בה רק על ידי שמחה מנצחים במלחמות ולכן צריך לעמוד בתפילה מתוך שמחה של מצוה. 

טעם חמישי (5): שמחת האדם מעוררת עת רצון בשמים! כאשר יהודי שרוי בשמחה מתעוררת שמחה גדולה בשמים העליונים ונהיה לו עֵת רָצוֹן תתקבל תפילתו ואז כל בקשותיו רצויות!! כמו שכתוב: "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן" (תהלים סט, יד) "בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ" (ישעיה מט, ח) אז צריך ליצור מצב של עֵת רָצוֹן איך עושים את זה? - ע"י השמחה! 

כתב בעל התניא זצוק"ל זכותו תגן עלינו אמן: 'משל למלך כאשר הוא מסתובב במדינה מעיר לעיר מכפר לכפר כדי להכיר את תהלוכות ומנהגי בני ארצו באותה שעה ישנה שמחה גדולה לפניו בכל מקום שהוא מגיע הוא נותן לכל בני המדינה כל מה שהם מבקשים! למה? - משום שזו עֵת רָצוֹן גדולה לפניו באותה עת! אז זאת אומרת הקב"ה בודק מי מתפלל כראוי והכל ואז יש לו שמחה גדולה לחלק לתת המתפללים לפניו יודעים לפני מי מתפללים הם לא רוצים לגמור לא רוצים לגמור.

טעם שישי (6): 'השמחה של האדם מראה על גודל האמונה שכל המתרחש עמו רק לטובתו! מידת העצבות מראה שיש לו תלונות וטרוניות על הנהגת השם עמו... למה אתה עצוב?! למה אתה לא שמח?! אם השם הביא לך משהו - אז ודאי שהוא מכוון בזה לטובתך! 'כל דעביד רחמנא לטב עביד' ואם אתה מראה פנים עצובות סימן: שאתה לא מקבל את מה שהוא נתן לך לא מתאים לך היית רוצה משהו אחר... אז זאת אומרת אתה לא מאמין שהכל מאת השם יתברך והכל לטובה זה מעכב את העליה של התפילה להתקבל במרום כי אין לך אמונה בכלל. 

'מי שיש לו אמונה שלמה - תפילתו רצויה ומתקבלת במרום!' כך מובא בליקוטי מוהר"ן (מאמר ז) משום כך המתפלל מתוך שמחה וטוב לבב מראה על תוקף האמונה ואז תפילתו מקבלת מיד לפני אדון! 

בקיצור, אתם רוצים שיתקבלו התפילות שלכם והבקשות? - תתפללו בשמחה! שזה יראה את האמונה שלכם בכל מה שהשם מביא עליכם ממילא הקב"ה ישמח לסדר את כל מה שתבקשו.

בראש השנה (יח) כתוב: 'שנים (2) היו חולים מאד! שניהם התפללו ביקשו להירפא; אחד מת והשני הבריא! למה אחד התקבלה תפילתו והשני לא? - זה התפלל כראוי וזה לא התכוון כראוי! איך יכול להיות? שניהם רוצים לחיות! אז מה זה 'לא התכוון' מה, הוא אמר סתם?! מה, הוא לא רצה לחיות?! 

רצה לחיות! אלא, מבארים הספרים הקדושים: הראשון האמין באמונה שלמה שכל מה שעובר עליו זה לטובתו ולכן התפלל באמונה שלמה ובלב נקי לפני השם - ואז התקבלה תפילתו במרום לרצון וקם מחליו! השני לא האמין בשלמות משום כך תפילתו לא התקבלה כי האמונה והבטחון שהכל-הכל הכל זה לטובה זה השער והנתיב לקבל את התפילות והבקשות.

 טעם שביעי (7): 'השמחה מביאה לאהבת ישראל! אדם בשביל שתתקבל התפילה שלו צריך שתהיה לו אהבת ישראל כמו שתיקן לנו האר"י הקדוש: 'לקיים מצוות: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) בתפילת שחרית בתחילתה ואז התפילה שלו עולה למרום עם כל התפילות של ישראל ואין משטין ומקטרג שיכול לעכב. 

לכן אומרים בבוקר: 'הריני מקבל על עצמי את מצות: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". 

כאשר אדם שרוי בשמחה גדולה אז הוא אוהב כל אחד מישראל שאדם אוהב הוא לא כועס הוא לא מקפיד גם אם מישהו עשה לו נזק קל והצר את צעדיו או כל מיני דברים כאלה מי שאוהב לא כועס! 

אדם נמצא בנישואים של בנו כל כך הוא שמח שהוא לא מקפיד אפילו על השונא שלו! למה? - עכשיו זה עת 'רעוא דרעוין!' שמחה!! 

כתב בעל התניא זצוק"ל (בסידורו סידור הרב כוונת המקווה): 'משום כך כל המתפלל את תפילתו מתוך שמחה וטוב לבב זוכה לאהבת ישראל אמיתית ותפילתו רצויה למעלה ומתקבלת במרום!'.

 טעם שמיני (8): 'השמחה מכניעה את הקליפות! כל הקליפות באות להפריע לו כמו שלמדנו ולבלבל אותו בתפילה וע"י כך הוא לא יכול להתפלל עם כוונת הלב והיא לא מתקבלת אבל השמחה בסגולתה להכניע את הקליפות והחיצונים וכל המקטרגים ולכן ע"י השמחה זוכה האדם להתפלל מעומק הלב בכוונה גדולה ואז היא רצויה לפני אדון הכל.

 טעם תשיעי (9): השמחה מגלה את כוחות הנפש! 

הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל זכותו תגן עלינו אמן (אור יחזקאל במכתב כד) הוא אומר: 'בודאי כל מהות התפילה היא הכנעה לפני השם אבל אף על פי כן כתבו חכמים: 'אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה!' וזאת מפני שההתעוררות של כוחות הנפש של האדם תלויים בשמחה ללא שמחה אין אדם יכול לגלות כוחות נפשו הטמונים בקרבו לכן: 'אין עומדים להתפלל אלא מתוך שמחה' רק כשאדם שרוי בשמחה יכול לזכות לבוא להכנעה אמתית לפני הבורא. 

אם הוא בצער ובעצב אז הוא לא נכנע לפני הבורא יש לו טרוניות הוא לא מקבל את המצב שלו אז הוא יכול להיכנע הוא לא יכול להיכנע כשאדם שמח אז הוא נכנע הרי אמרנו אם אתה שמח אפילו אם בא השונא שלך בשעה שאתה שמח אז אתה מעביר למה אתה מעביר? - כי אתה נכנע! השמחה נותנת לך הכנעה. אמרנו: מי יכול לשמוח? – העניו! מי לא יכול לשמוח? – הגאוותן! לכן הוא תמיד בעצב: 'למה לא עושים בדיוק מה שהוא רוצה? כל העולם לא נכנע לפניו! איך הם לא מבינים מי אני?...' המן כזה...

 טעם עשירי (10): מבאר רבי נתן (הלכות קריאת שמע ג) נאמר: (עבדו) "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" הוא אומר: 'חכמים דרשו: 'איזו היא עבודה שבלב? - זו התפילה!' והשמחה איפה היא? - בלב של האדם! שמה מקום השמחה איך אני יודע? 

אומר רבי נתן: 'הרי כתוב (תהילים ד, ח): "נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי" איפה השמחה? – בלב! משום כך חייב האדם להיות בשמחה בעת התפילה כי: "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" (דברים יא, יג) זה בלב! מה יש בלב? – שמחה! זאת כדי לזכות לעבוד את השם בשלמות אז צריך את הלב גם לעבוד בתפילה וגם בשמחה.

טעם אחד עשרה (11): התפילה היא מצוה - ויש לקיים אותה בשמחה! 

כתב הרב הקדוש בעל המנחת אלעזר ממונקאטש זצוק"ל זכותו תגן עלינו אמן אומר: 'שהתפילה היא מצות עשה מהתורה! כמו שכתב הרמב"ם (הלכות תפילה פרק א הלכה א) וכן פסק השולחן ערוך (אורח חיים סימן קו סעיף א) ולומדים זאת ממה שנאמר בפסוק (שמות כג, כה): "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם" ועבודה זו היא התפילה! כמו שכתוב (דברים יא, יג): "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" ודרשו חכמים: 'זה התפילה' מפני כך יש לקיים גם את המצוה הזו מתוך שמחה של מצוה! כמו שצריך לקיים את כל המצוות מתוך שמחה וטוב לבב. 

לפי הרמב"ן, שהתפילה חיובה מדרבנן וכך נקטו רוב הפוסקים: שתפילה אחת (1) ביום חיובה מהתורה! ושאר התפילות ביום מדרבנן. אבל לפי הפוסקים... לפי כל הפוסקים התפילה: היא מצוה שיש חיוב לקיים אותה בכל יום! כמו שכתב המשנה ברורה (סימן קז סעיף ז) וצריך לעשות אותה בשמחה! 

מי שמתפלל מתוך שמחה - מובטח לו: שכל התפילות מתקבלות מיד במרום ועולות לרצון לפני אדון הכל! 

כמו שהבאנו כמה דוגמאות שכתבו לי אנשים (ב"ה פורסם במדור 'הכרת הטוב'...) שממש הם במצבים שממש הם 'על הפנים' (ל"ע) אין כסף או חולי או צריך ניתוח בעין או כל מיני דברים 

שרו: "עבדו-עבדו-עבדו" ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה") - והשתחררו לגמרי! 

וכותב רבי נחמן: 'ע"י שמחה - תבוא תפילתך בהיכל מלך!' וכן מי שמתפלל בשמחה הקב"ה מכבד אותו ופוקד את לוחציו ותפילה שהיא בשמחה ערבה ומתוקה להשם יתברך ומי שמתפלל בשמחה יזכה לשמוח בישועתו של הקב"ה. 

אז עכשיו אנחנו נגיד דברי שמחה ונקבל ישועות מיד! מסכימים? – מסכימים! נכון

[כבוד הרב שליט"א שר עם הלומדים הי"ו]: (עבדו) "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" 

 עכשיו תצפו לישועות! פה רקדו החבר'ה גם בבני ברק רוקדים החבר'ה אחרי התפילה ואם שמתם לב אני אמרתי י-ה-ו-"ה שם השם להכניס את השם יתברך לתוך השמחה ולשיר לכבודו וזה חביבי - פועל ישועות!

'הריני מכוון לקיים מצוות חכמים...'