סגולת ימי החנוכה - חלק א' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

השם נעשה ונצליח, שיעור מיוחד

לימי החנוכה,

התשפה.

כד כסלו,

זהו יום מיוחד, יום שקודם ערב חנוכה. חנוכה זה כה בכסלו, כד כסלו זה ערב חנוכה.

הכף החיים הקדוש זכותו תגן עלינו, אמר.

הוא כותב בסימן תרע סעיף כו בשם הבן ישחי הקדוש רבנו יוסף חיים מבגדד,

שכתב בספרו בשנה ראשונה בן ישחי,

שנה ראשונה פרשת וישב,

אות כג.

דביום כד בכסלו ילמד בספר חגי את נבואת חגי הנביא,

בפרק ב',

מאות יוד,

פסוקים י' עד כג,

שם זה מתחיל במילים ב-24 לתשיעי.

ועד לסיום,

טעם הדברים מדוע צריך ללמוד,

לשונו הוא כך,

על פי הגמרא בסנהדרין קא עמוד א',

כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם,

שנאמר במשלטת וכג, ודבר בעיתו מה טוב,

וכן מובא במסכת סופרים, פרק יח הלכה א',

כל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו הכתוב כאילו בונה מזבח חדש ומקריב עליו קורבן.

הברכה מתחילה מערב ימי החנוכה למשך שמונה ימים.

כך מובא בספר תורת אמת לרב הקדוש ר' בלייבה איגר, זכותו תגן עלינו אמן,

שכתב על הפסוק בחגי ב' י' ט' העוד הזרע במגורה,

וגומר,

ומן היום הזה,

פסוק הזה נאמר על יום כ' ד' בכסלו, שהוא ערב חנוכה,

כנאמר בפסוק שלפני, שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מיום עשרים וארבע לתשיעי,

והנביא כותב, מהיום הזה מתחילה לה הברכה לרדת מן השמיים, שפע.

בפי האדמורים ידוע שזאת חנוכה,

זה היום האחרון של חותם האחרון, אחרי שהפתקים כבר יצאו,

הרצים יצאו דחופים בדבר המלך, דהיינו מלכו של עולם,

ואז נגזר על האדם הגזירה האמיתית שלא ניתנת לשנות,

כיצד הכין את עצמו בימים הנוראים, ראשונה,

עשרת ימי תשובה וכיפור,

אז נחרץ כבר הדיום. עד אז היה הזדמנות לשינוי אחרי ראשונה, עשרת ימי תשובה,

כיפור,

וכן על זה הדרך עד הושענה רבה, בראשונה רבה יצאו החותמות.

לאחר מכן רצים להם הפתקים מיום שביני של חנוכה זאת חנוכה והלאה אל השלוטים של קודש הברית, הן לטוב והן לא טוב

ומשאב והלאה מתכנן.

ולכן

כותב הרב לומר את הפסוק הזה הנרמז בסדרה של פרשת וישב

וישב יעקב בארץ מגורי אביו כי זרע

ומגורה רומז ליצחק אבינו

יצחק אבינו נקרא בכינוי של מגור, בכינוי של זרע

ולכן גם היה לו כינוי ופחד יצחק

כי עניין הברכה ששהתה אצל יעקב שהוא עמוד האמצעי מצד אחד אברהם, מצד האחר.

יצחק אבינו

יונק משתיהם את השפע

והוא מקבל על כך את הברכה הראויה וזהו בישב יעקב

שהברכה נתיישבה בו נתקיימה בו היכן בארץ מגורי אביו,

בארץ כנען.

וכן כתב בספר שבט מיהודה

לרב הקדוש רבי אברהם איגר זכותו תגן עלינו אמן

דשורש ועיקר הנס היה בכ״ד כסלו שבו זכו ומצאו את אותו פח שמן קטן

ומשלא נקבע שום זכר לנס בעצם היום הזה רק כשהתחיל חנוכה באור ליום כה,

למה?

מפני שבקדשים הלילה הולך אחר היום, כך אומרת הגמרא בחולין

ויג עמוד א'.

ובתיקוני הזוהר, בתיקון יג כט א',

כתיב

ויהיו הוד תמניה יומי דחנוכה לארבעה ועשרים יומים דה אינון ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,

ומיד דעלה זית הרף בפיה שריה כה על ישראל בכפי בכסלו,

ואילן אינון כפי אטוון דה יחודה דה אינון

שמה ישראל ודי יהיו חנוכה חנו כה עד כאן לשון הזוהר הקדוש.

המאירי, לעומת זאת,

כותב על פי הגמרא בשבת כא עמוד א',

שעוסקת בסוגיה של מהי חנוכה.

נס של חנוכה בבית שני היה הוא שגברה יד בני חשמונאי הכהנים וניצחו את היוונים,

ותגבורת הזו הייתה ביום כד בכסלו,

ובלילה ביום כה בכסלו הדליקו וזהו היה היום הראשון לנס

שדלק בו השמן והספיק כל שמונת הימים.

כך מוזכר גם בדרשות החתם סופר,

זהו הרמז לברכה שמתחילה בכד בכסלו.

וצריך לומר את

נבואת חגי הנביא,

הפסוקים הקשורים לה והברכה הזו משפיעה עלינו

לשאר ימי החנוכה ומשם הלאה לכל ימות השנה כולה.

יש לנו תשעה טעמים שנאמרו למה נקראים הימים הללו ימי חנוכה.

האחד זה כי נטמא המזבח על ידי היוונים,

החשמונאים בנו אותו וחנכו אותו בימים הללו,

ולכן הוא נקרא בשם חנוכה על שם החניכה שחנכו מחדש את המזבח.

טעם נוסף,

החשמונאים חנו ממלחמה עם היוונים ביום כה בכסלו,

ולכן זה נרמז חנו כה.

זהו רמז במילה חנוכה.

סיבה שלישית,

גם על מלאכת המשכן שהייתה כשמשה רבנו ציווה אותם,

מתי זה היה בכה בכסלו,

והחניה הייתה ביום הזה,

וכיוון שכך, רמז לדורות הבאים.

סיבה רביעית,

בזכות מצוות המילה שבה וחזרה לה השכינה על ישראל,

ושורה השכינה בה,

הנקראת כה,

זה הרמז שלנו בפסוקים,

כה תברכו את בני ישראל כה, הכוונה על השכינה.

וזה במילה רמוז חנוכה.

חנו לקבל את הברכה שזה כה, כה.

סיבה חמישית, מצאו ישראל ביום הזה חנינה לפני בורא עולם מאותם הרשעים

שבאו להשמיד אותם,

רצו לעקור מהם את כל יסודות העם היהודי.

ברית מילה, שמירת השבת,

לימוד תורה, החל על זה הדרך.

סיבה שישית, באותו יום חנו ישראל לדגליהם.

כך כותב הרמב״ן והבח

באור החיים בסימן תרע'.

סיבה שביעית, שרתה ביום הזה שכינה על ישראל בזכות החשמונאים

שסיימו את המלחמה, והם אלו שהניפו, מה שנקרא, את היד

הקשה שלהם כלפי אותם היוונים שרצו לעקור כל יסוד ושורש טוב.

סיבה שמינית, שהם עשו כלים חדשים לעבודה וחנכו אותם ביום הזה.

דלקת נרות שבת צריך להיות זהיר ולעשות נר יפה.

כך כותב הטור. דאמר.

רב הונא,

הרגיל בנר של שבת להשתדל בו לעשותו יפה וכולי. אביאנלה, כן, מה שהזכרנו.

וכתב על דבריו הבח,

וזה לשונו אי קל להקשות.

דסתמה, כאמר בגמרא, הרגיל בנר אביאנלה בנים תלמידי חכמים.

לפרשו לעשותו יפה, מאיפה הביא הטור את המילים הללו לעשותו יפה?

הרי בפשט הגמרא כתוב, הרגיל בנר.

לא כתוב שם לעשותו יפה, סתם נר אפילו.

כל אחד שמדליק נר, מה זה משנה איזה סוג וכולי.

ונראה, כותב הרב, דכיוון דקודם זה אמר רבה לשם נר

ביתו ונר חנוכה.

למה הזכיר נר ביתו ונר חנוכה?

נר ביתו עדיף משום שלום בית.

סיבת ההדלקה הייתה בזמנם שלא היה חשמל כמו בימינו,

שמדליקים נרות חיוב,

נרות שבת דהיינו, ולאחר מכן עוד משאירים נרות. למה?

האור הזה מחזירו למוטב.

האור הזה משמח אותו, האור הזה נותן לו עונג שבת, כי אדם שהוא שרוי בחושך הוא שרוי בעצבות,

וממילא אין לו חשק,

סליחה בעבודה.

ולכן נר ביתו וקידוש היום,

נר ביתו עדיף.

למה?

משום שלום בית,

כי חושך מביא לידי מצה ומריבה.

וכך כותב רבנו בסמוך, אלמלא דכל אחד חייב בנר של שבת משום שלום בית,

ואחי איתה, הדלקת נר שבת חווה.

אם כן,

מאי קש קשיא, מאי כאמר רב הונא הרגיל בנר,

אלא דמשמע דהיינו אלא רשום,

אלא בעל כוכח, דאחי כאמר, הפלפי שחייב

בנר של שבת מכל מקום יוצא ידי חובתו, אפילו אינו יפה.

כי העיקר צריך, לדברי רב הונא, שיהיה לו נר, כדי שלא יהיה חס וחלילה

את המריבה הזו.

ואם אדם זהיר לעשות את הנר הזה יפה,

זאת אומרת, נוסף לנר שהוא מחויב, לא, הוא עושה אותו גם יפה.

אבי אללה בנים ותלמידי חכמים מאירים בתורה.

כותב רשי, וזה מה שכתוב בפסוק במשנה וכג, כי נר מצווה ותורה אור,

שעל ידי נר המצווה דה שבת ונר מצווה של חנוכה,

הוא זוכה לאור של התורה.

וזה מה שכתוב, כי נר מצווה,

כי לא כתוב נר חובה, הרי זה חובה.

אז מה זה נר מצווה?

אלא שהוא מהדר פה במצווה,

והוא עושה אותו כמו שצריך,

כמו נר שבת.

אם ככה,

על ידי נר המצווה הזה בא אור התורה.

כך כותב גם הפרי מגדים.

ולאור דבריהם, כותב אברכי יוסף באור החיים, סימן תרעג סעיף ז',

לגבי הדלקת נרות חנוכה, וזה לשונו.

כתבו האחרונים שהשתדל לעשות נר...

יפה, ואם ידו משגת יעשה של כסף.

הכוסיות שיהיו מכסף טהור.

וכן כותב הטור בסימן רס״ג להשתדל לעשות נר יפה דה הרגיל בנר,

אבל ושם פירש אבח דה הדלקה שמה חובה

שעל ידי שהוא עושה נר יפה הנהו שכרו שמקבל בנין

מקבל בנין דה רבנן, זוכה לבנים תלמידי חכמים.

רבי נחוניה בן הקנא, התנא הקדוש,

היה מגדולי התנאים

וראשון המקובלים,

כאן נודע לנו.

הוא האריך ימים, הוא חי ארבע מאות שנה.

הוא זכה לראות את שני בתי המקדש, בית ראשון

ובית שני.

כך הגמרא במסכת מגילה כ'

מספרת שם ששאלו את רבי עקיבא במה הארך את הימים,

אמר מעולם לא הקפדתי בתוך ביתי,

ולא עלתה על מיתתי קנאת חבריו.

הוא היה כל לילה עושה מחילת עוונות וזה אנוס אחרני מוכל וסולח וכו', לפני שאנחנו רוצים לקריאת שמע.

והוא חיבר את ספר הבאיר וספר הקנה שעל שמו נקרא רבי נחוניה בן הקנה.

בספר הקנה הוא כותב שם בסוד דקיעת שופר.

כאשר ישראל מדליקים נרות של מצווה בעולם הזה למטה,

נדלקים להם אלפי רבבות של נרות בעולמות העליונים.

יוצא מדבריו שגם בימי חנוכה, שאנחנו מדליקים להדר ולהדליק כל יום ויום את הנר והשמש, נר והשמש,

ואנחנו מדליקים בסופו של דבר את הל״ו נרות בשמן זית,

כן, מהודר עם החיובים, 44, כן?

אז זה פועל בשמיים גדולות ונצורות בכל העולמות כולם,

ולך תדע איזה אור זה מעציל על עם ישראל.

בספר קו הישר,

בפרק צ״ו, כותב

על כן לזיכרון הנס לא ימוש מישראל בכל דור ודור לעשות שמונת ימי חנוכה ולהדליק נרות,

כי הן נרות של מצווה,

ובהרבה מקומות ראינו שחביבים לפני הקדוש ברוך הוא נרות של מצווה,

כפי שכתוב בישעיה כד ט״ו באורים כבדו השם.

וכל נר הדלוק לדבר מצווה,

שוחכת אותו קדושה נפלאה וגדולה עד אין שיעור.

ואילו היינו זוכים להשגת רוח הקודש,

היינו מברכים ומבינים ומשיגים על ידי מצווה.

הדלקת נרות של מצווה עתידות

שהנר של המצווה הזה מתבטא כמו הנביא שמתבטא

את מוצא פי ה'.

והכלל העולה מכך הוא כי בכל נר מצווה נמשכת בו קדושה עליונה

ומעוררת למעלה הדלקת בוצינים קדישים.

כך כותב גם הזוהר בתיקון כט בדף עג עמוד א' דקאי אליהו החורק מותלי בית המדרש של רבי שמעון בר יוחאי

ואמר לי קום בוצינים קדישים וידיק בוצינים קדישים דאל אליהו

ועל כן מנהג המדקדקים הוא שגם נר שדולק לשם מצווה ונשאר ממנו

מצפיעים אותו ולא משתמשים בו לשום דבר חול, קיים לדבר מצווה

ובפרט נר הדולק ללמוד בו תורה ויש בזה הרבה עניינים ותועלת לנשמות על ידי הדלקת נרות של מצווה

ונרות חנוכה הם באים מתוקף וזיכרון הנס הגדול

שהם נרות קדושים

בקדושה הילה ומראים על הנרות

נידות העליונות אשר מתעוררים ומתלהבים בגבורה לפעול דין על הרשעים כולם.

ולכן כותב על זה המעריל סגל במנהגים שלו בהלכות בדיקת חמץ

שנכון הוא ליטול ידיו קודם שיברך על הדלקת נרות חנוכה.

כך כותב בספר קו הישר, עד כאן לשנה.

ובספר בית אהרון,

רבי אהרון מקרלים,

אות מא א פרק מא א כתב בזה ראשונות כל מצווה

שמאירה את הנפש ומכל שכן נר חנוכה

היא גופה אור,

היא בעצמה האור.

הרוקח

בסוד הדלקת שלושים ושישה הנרות של חנוכה כתב

באות רכה

לפי שבאותו היום שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון היה מדליק אור מעיר במשך שלושים ושש שעות,

וביום שישי

ובליל שבת וביום שבת.

על כן אנו מדליקים שלושים ושש נרות בימי החנוכה,

שבכל יום אנו מוסיפים נר אחד יותר

על היום הקודם,

ועל פי החשבון

כלל הנרות הם שלושים ושש נרות.

ועל כך נאמר הפסוק במשלב וכג כנר מצווה ותוראו,

כי היוונים ביקשו להחשיך את אור התורה מישראל ומהעולם כולו,

כי על ידי מיעוט התורה מעם ישראל היה נחשך

ונאבד כל העולם כולו.

ולכן כנגד מחשבתם אשר חשבו לבטל את התורה,

אנו מדליקים שלושים ושישה נרות

שמאירים באור יקרות את אור התורה והמצוות ומשפיעים לעולם.

הגמרא בסוכה מ״ה עמוד א׳ אומרת אמר אבייל לא פחות עלמא מתלתים ושיטא צדיקי

דמקבלי אפי שכינה בכל יום, דהיינו

כל דור ודור אין בו פחות מלמד דבר צדיקים

שזוכים ומקבלים שכינה בכל יום,

שנאמר בישעיה ל״י ח׳ אשרי כל חוכה לו,

לו וגימטרייה 36. הזוהר הקדוש כותב על זה בתיקוני הזוהר דף נא עמוד ב׳

מצינו שבארץ ישראל מצויים שלושים ושישה צדיקים אמיתיים בכל דור,

וכנגדם שלושים ושישה צדיקי אמת

הנמצאים בחוצה לארץ.

גם מסכתות הש״ס מונים לנו שלושים ושישה מסכתות.

למרות שמסכתות המשניות משישים,

התלמוד לא עולה יותר משלושים ושש מסכתות בלבד.

והוא כנגד אותם שלושים ושש שעות של אור

שהיו להם בעולם בסוף ימי הבריאה

כשהגיע אדם הראשון ויצירתו על ידי קודש הבריאה.

והיות והתלמוד בבלי הוא עיקר תורה שבעל פה,

ועיקר מלחמתם של יוון הייתה ביתר שאת על הביטול של תורה של בעל פה,

לכן הוא זה שמאיר את היהודי בעולמו,

ועל ידו הוא יודע כיצד להתנהג הלכה למעשה, בתלמוד בבלי.

רבנו בכייה כותב על זה בפרשת בעלותך,

דיבור המתחיל אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות,

שהמנורה שהייתה בבית המקדש

הייתה מכוונת כנגד מנורה של בית מקדש אל מעל,

והיינו

היא

בנויה כדמות של עשר הספירות העליונות.

ובזה יש רמז בשמם של היוונים, יוון,

כמה זה בגימטרייה?

שבעים ושתיים.

כמניין

שלושים ושש נרות פעמיים, כפול שתיים,

שאנו מדליקים בכל ימי החנוכה שלושים ושש וכנגד זה יש גם במנורה של מעלה

שלושים ושש, עולה ביחד

שבעים ושתיים אב,

השם קדוש.

ובכך אנחנו רומזים שהנרות הללו שמדליקים למטה

ומשפיעים בכוח קדושתם למעלה,

הם מבטלים את כוחם של היוונים.

המהריל כותב

במנהגים שלו בהלכות חנוכה,

עוד ג', וזה לשונו, היה תוכב השמש למעלה מכל הנרות.

כתוב, שרפים עומדים ממעל לו.

שש כנפיים, שש כנפיים לאחד.

מה זה שרפים עומדים ממעל לו?

פה נרמז בדברי חזל הקדושים,

והפסוק הזה שהשמש צריך להיות גבוה יותר מכל הנרות כולם.

שרפים עומדים ממעל, לא.

שרפים, דהיינו, הנרות,

והשמש ממעל עומד

מעל זה.

אז כך כותב המעריל שהוא היה תוכב השמש למעלה מכל הנרות.

וסימן לדבר, עשוי באיוב,

ה', י', א',

שם כתוב, לסום שפלים למעלה.

הנר הזה של השמש הוא בגדר של שמש,

משתמשים בו.

וזה אנחנו יכולים להשתמש חופשי. שאר הנרות, אסור לנו להשתמש בהם.

אז השרף הזה שהוא הכי פשוט,

הכי בזוי, תגביה אותו, לסום שפלים למעלה.

והוא מביא עוד פסוק, בישעיה,

ו׳ ב', שרפים עומדים ממעלו.

זה סוג כזה.

רצונו לומר לא זה השלושים ושש.

מלבד השלושים ושש נרות שאנחנו מדליקים בהם,

השרפים, דהיינו השמש, יעמדו מעל על המקווה. השרפים עומדים ממעל.

בשו״ת בנימין זאב,

בסימן קסמ״ט,

כתב שמה

שאלה

מה שנוהגים להעמיד את השמש של נרות חנוכה גבוה משאר הנרות.

האם המנהג הזה יש לו סג, יש לו סמך?

ומה עושים את זה כדי שיהיה ניכר,

שהוא משמש למצוות?

אולי רמז לדברי הכתוב בישעיה שרפים עומדים ממעלו,

ולא זה שלושים ושש, וזה ממעל.

וכותב על כך הרב כנסת הגדולה.

חלק אורחיים, סימן תרשעים ג', בהגאות בית יוסף.

וזה לשונה. יש מחכמי צרפת

שמצריכים שיניח הנר האחרת למטה מנר חנוכה.

זה הרבה ראיתי בבתים שנוהגים לשים כלי נוסף,

כמו פעמות נוסף,

ושמה תוקעים את הנר הזה, השמש,

בנפרד, לא קשור לחנוכים.

החנוכיה יש בה שמונה קמים, לא תשעה,

אצלם, והנר הנוסף, השמש, הוא בצד מונח.

לא למעלה ולא כנגדה, השלטי גיבורים אשר סביב

למרדכי בפרק במי מדליקים

בשם האורחות חיים

חלק א' הלכות חנוכה ד',

כך הביא גם את הדבר הזה,

מסתכלים פה,

אבל בשו״ת בנימין זאב כתב להעמיד את הנר הזה, השמש, גבוה משאר הנרות.

לרמז לדבר שרפים ומגיעים מעלו.

ל״ו בני הנרות וזה עומד מעל,

ומכאן רעייה לדבר.

בספר קו הישר,

בפרק צדיק וו,

אמר שיש גם בשמשים עצמם קדושה.

לא רק בנרות שאנחנו מדליקים יש קדושה, אלא גם בשמש עצמו.

למה? הם קצת יותר גדולים מהנר של חנוכה.

השמש הוא לדוגמה כמו כהן גדול שהיה מדליק את הנרות בבית המקדש.

ודוגמת צרפי מעלה מדליקים מוצינים קדישים.

דהיינו, אותו הכהן מדליק כביכול את אותן הנשמות

שנמצאות למעלה. והם,

אותם הנשמות זוכים ומאירים את פני כיסא הרכבות.

ולכן השמשים הללו יש בהם קדושה יתרה יותר מנר חנוכה.

הגאון הרב המהריל

כתב רמז,

שרפים עומדים ממעלו,

השמשים עומדים מעל הל״ו של הנרות חנוכה.

ולכן מי שמזלזל בעניין הזה של השמש,

כותב המהריל, יהיה עונשו קשה מאוד.

אבל מי שמדקדק במצווה הזו ולא מניח להזיז את השמש ממקומו,

ויזכה לראות את הנרות העתידין להדליק לבית מקדשנו ובמהרה ביעדרו,

כך כותב גם בלשונו הרב

קו הישן.

כן,

מה סיבת הטעמים בעצם שאנחנו מדליקים שמה,

שסתם ראשון כידוע ממנו אנחנו מדליקים את הנרות.

והטעם השני,

הרי אנחנו שואבים בפיוט הקדוש,

הנרות הללו חודש אין,

ואין לנו רשות להשתמש בהם,

אלא לראותם בלבד וכולי.

אז היות שאנחנו יכולים כביכול ליהנות מאור הנרות,

והם נוהגים לעשות חושך,

שאור הנרות יאיר,

אז יכול להיות שאנחנו נהנה מאור הרעות,

ואנחנו אומרים,

ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד.

אה, מי התיר לך להשתמש בדבר הזה? זה אסור בהנאה.

לכן אנחנו מוצרכים להדליק את השמש,

ובאור הזה שאנחנו משתמשים, גילוי דת, אנחנו משתמשים באור השמש, אנחנו משתמשים באור הנרות עצמם,

ומכאן הכל בא על מקומו בשלום.

מספר הנרות עם השמש בכל הלילות עולה לנו ארבעים וארבע נרות,

זה בגימטריה דם.

בספר הקדוש בני ישכר,

חודש כסלו סוף מאמר ג', נר מצווה כתב

המכין את נרות חנוכה כולם כראוי ניצול משפיכות דמים.

ונמצא שנרות החנוכה הם המגנים על האדם לכל ימות השנה כולה.

בקדושת הלוי,

בחלק בראשית דרשה לחנוכה, כותב שיש בזה פסוק

מפורש שרומז על כך, על ההצלה.

פסוק בתהילים קכד זן, הפח נשבר ואנחנו נמלטנו.

אם נחלק את המילה פח, שזה שמונים ושמונה לחצי,

יצא לנו מ״ד, דהיינו 44. וזה כדי להורות לנו שהמדליק מ״ד נרות כראוי בחנוכה,

כמנהג המהדרין,

ממילא מתקיים בו ואנחנו נמלטנו שהקדוש ברוך הוא ימלט אותו מכל הצרות ומכל הגזרות הרעות.

היה מקובל קדוש שקראו לו רבי יצחק סגיא נהור.

זכותו תגן עלינו אמן, הוא היה בנו של הרעבד.

הוא כתב בקונטרס,

בעמוד זן,

על סוד הדלקת הנרות, וזה לשונו. נקריא לכם בפנים.

ולכן הזעיר בנרות חנוכה צריך להקדים שני ימים קודם לתקן את הנרות ולהזמין שמן זית צח להדלקה

ולהעלות 45 פתילות ל״ו פתילות לנרות מצווה

ושמונה פתילות של חול לשמונת לילות עבור השמש,

אחד בכל לילה,

וכשתצרף את חשבונם,

ל״ו ושמונה יעלו מ״ד כמניין דם,

וזוהי הכוונה שהזעיר בהם ינצל מדם,

שישוב חרון אפו

של בורא עולם ממנו ויעמוד מכיסא דין וישב על כיסא הרחמים גבם.

ועוד,

שצריך לעשות את הפתילה

אחת שתהיה ארוכה

כדי לקשור בה את כל המ״דלת פתילות,

ועימה יהיו הכל מ״ה ביחד,

וזהו סוד החוכמה, כוח מה.

ובכוח השם הזה נעשה הנס בשמן המנורה בבית שני,

ובשמן שלא היה מספיק אלא ללילה אחד,

ונעשה בו נס והספיק לשמונת הלילות.

ועוד כותב הרב,

והשמן שצריך להדליק בכל אלו הל״ו נרות של כל הנרות,

שיעורו משקל

פא דר'הם, דהיינו 243 גרם,

פא כחשבון המילה כיסא,

דהיינו לעשות

עם השמן הזה כביכול כיסא לשכינה, ולא עוד,

אלא שהזעיר בנרות חנוכה ליתן את משקלם פא דר'הם שמן,

זוכה שתתראה אליו השכינה,

וישוב השם אחרון אפו ויעמוד מכיסא דין וישבע כיסא יחמים, וכל זה בסגולת המצווה של משקל 243 גרם שמן,

שזוכה כחשבון אף.

יתהפך האף בפני השם יתברך ממנו,

ובכך תעמוד זכות המצווה לפניו להמליץ לבורא עולם

זכות ולשון.

וזה פסוק באיוב,

שכותב ל״ג ל״ג ואהאלפך חוכמה.

ובספר גבול בנימין חלק ב',

פירוש ג״ג עמוד קכ״ה כתב

סדר הכנת הנרות הוא בסדר נפש.

קודם כל נר יכין,

לאחר מכן יכין את הפתילה,

ולאחר מכן ישים את השמן.

נר הכוונה הכוסי.

פתילה ושמן.

יוצא לנו נפש, ונרמז

בנרות של החנוכה מצוות שהיוונים רצו לבטל את ישראל.

פרוטג'

שבת למילה.

השמן שיוצקים,

ממשל העם ישראל שגברו על האויבים.

מטיטייה,

ויוצא בגימטריה,

ניקנור בגריס אנטיופית,

שקבר עליהם,

ורמזו זאת בפסוק, כי באו מים עד נף פסוק מתהילים סף.

ומהו סוד כוונת השמן והפתילות?

על פי חכמי הקבלה,

יש צורך להדליק נרות בשמן ממש.

יש עדיפות לשמן זי דווקא,

וכן שתהיה בנר הפתילה.

ויש סודות נפלאים בעניינים האלו כמבואר,

ובדבר רבנו האריזל ורבנו הרשש בספרון ההר שלום,

ועיין בהארה עשר.

כן.

טוב, שירתה, תסתכל, זה ארוך מאוד.

השל״ה הקדוש

כתב

ועתיק לשונו, מגילת סתרים של תלמידי האריזל

על ספר פרי עץ חיים, שער חנוכה, פרק ד', דף קט, א'. הנה בשמונת ימי החנוכה היא מקבלת הוראות בעצמו שלא על ידו.

כי בכל יעקב בנצח ורחל בהוד.

ביען אשר לא נתקן ההוד כעניין והודי נהפך עלי למשחית.

פסוק בדניאל יח.

והנצח נתקן כעניין נצח ישראל לא ישקר.

ולכן היא מקבלת את אור ההוד דרך הנצח.

אבל מתיתיה בן יוחנן כהן גדול תיקן את ההוד באלו השמונה ימים.

ולכן יכולה היא לקבל אור ההוד

על ידי ההוד עצמו.

ממש ולא על ידי החל.

ולכן אנו רואים על הניסים בברכת מודים שהוא כנגד

הספירה שנקראת הוד.

ובזה שלושה איחודים.

א' כנגד נהי נצח עוד יסוד,

כי עד שם הגיע קומתה לבד.

ובזה האיחוד הוא י' כו' כאדנות.

ולפעמים הוא כנגד בית החזה ובסדר של הספירות.

ושם הוא י' כו' כבשם אלוקים.

לפעמים זה שווה כנגד הכתר שלו.

ואז י' כו' כב' יהיה. שלושה שמות איחודים הללו עולים לנו כמניין מ...

מאתיים?

נו, כמה זה?

חמישין.

יפה מאוד.

והנה בחנוכה.

הנצח עוד יסוד הם לבד.

ואנחנו מושכים להם את האור השני מג' איחודים

עליונים כדי להשפיע על אותו נר.

ובחנוכה כוונת ההדלקה צריכה להיות שיכוון האדם

שמוריד ידו להדליק,

כי היא למעלה משלושה צפחים,

שהם כנגד הנפש.

אין נצח עוד יסוד,

שהם שלושה צפחים.

ולמטה מעשרה שאינה עולה עד הראש.

ואנו ממשיכים לה את האור מן הראש,

ולכן היא מניח אותה בתוך עשרה יצא.

כי זה מקומה הנקרא.

כיוון שהיא נוטלת אור מכל העשרה,

אבל למעלה מעשר ספירות.

אין לה הנקרא, לא יצא.

וביום השבת היא עולה עד הכתר שלו, ואז מקומה ממש ובכל העשרה.

ואז היא נקראת נר שבת בשלמות.

ולכן אם לא השיגה ידו לקנות שמן לנר שבת ולנר חנוכה, מה יהיה עדיף?

נר שבת קודם.

למה?

נגמרה בשבת כג, ב' אומרת שיותר טוב שיהיה לו לנר שבת,

שאתה משמח אותו, מאשר לפרסום הנקס.

היא יותר טוב להעלות,

הביאור שלנו,

הבנה,

יותר טוב להעלות עד למעלה את כל העשרה,

ולא לנר חנוכה. זה נר שבת ולא נר חנוכה.

שזה למטה מעשרה.

ואף

שהאור בא לה מכל העשרה,

אפילו אחי עדיף לעשות את נר שבת.

ולכן גם ראוי להדליק בערב שבת נר חנוכה,

קודם שידליק את הנר של שבת.

כי ראוי להעלותה מעט-מעט,

ממטה ומעלה, ממדרגה למדרגה, זה מרן מפורש, כן?

שיעשה כן, ולכן נוהגים להקדים ולהתפלל לתפילת מונחה, כידוע,

בשיעורים של הלכות חנוכה ניתן לעיין שם ולהתפלל.

גם בספר שלנו, במשה אמת, חלק חנוכה.

אבל אם הדליק נר של שבת קודם,

אז הוא כבר העלה מה שנקרא את המלכות,

מה שנקרא עד הראש.

אז הוא ככה איך יכול להדליק נר של חנוכה ויחזור לעומדה למטה בנצח או עוד יסוד, חס ושלום.

הוא מקלקל גבייכול.

ולכן אנחנו מדליקים אותה עם שקיעת החמה.

התחייה הזו מתחילה מידת לילה,

והיא יורדת למטה אל הבריאה, ליצירה, לעשייה.

ליתן טרף לביתה וחוק לנערותיה,

ועל ידי זה אנחנו ממשיכים לה את אותן האורות שהיו לה למעלה,

ולפי שעיקר ההמשכה היא אותו ענר הבא אליה מן הראש,

שהוא שם הוויה ושם אהיה,

כי בהיותם מלאים ביודים עולים כמניין רגל.

אין האור הזה יכול להימשך אליה, אלא זמן מועט.

ולכן גם מצוות ההדלקה אינה אלא זמן מועט עד שתכלה רגל מן השוק.

אחרי זה כבר

פוסקים שכותבים שלא יוצא.

כי השוק, מהו?

עולמות התחתונים,

ועד שתכלה אותו רשימות

מן האור שנמשך אחריה למטה עד מקומה.

ולכן ההדלקה היא עושה מצווה ולא הנחה,

כי אנחנו מעלים אותה ממקומה כלל, אלא אנחנו ממשיכים אותה,

ממשיכים אליה, סליחה, את האור מלמעלה למקומה כדי שתשפיע.

זוהי ההדלקה.

ולכן גם אסור להשתמש לאורו, כי זה אור עליון, אור קדוש.

איך אפשר לקחת אור עליון קדוש ולהשתמש איתו בחיצוניים?

למטה בכל הזה.

ולכן אנחנו חוששים מאוד, והחיצוניים, אסור שהם ישתמשו בה.

ואנחנו מזכירים את זה, ואין לנו רשות.

ואין לנו רשות. מי זה לנו? אתה מדליק לבד, מי זה לנו?

אלא לנו לכל המקיפים את האדם.

לא רק הוא עצמו, אלא גם החיצוניים שמקיפים אותו.

אין לנו רשות להשתמש בהם, כי זה אור עליון.

ואין לנו רשות ליהנות מן האור, כך כותב

השלח הכדור, שזקנו השם על דבר כמות שמו,

שנזכה שאור הנרות יאיר לנו בעזרת השם את הנפש,

רוח ונשמה.

אמן.

כן יהיה זאת.