הפאות והמילה שני עדים

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, עיישה,

אסתר בת עיישה תזכה לרפואה שלמה ואיתנה בכל האיברים בגידים מהרה, אמן.

אמן.

הבן איש חי,

הפאות והמילה שני עדים הקבועים בגוף האדם.

הפסוק בשמות אומר,

ושמרתם את בריתי ויהייתם לי סגולה מכל העמים.

ושמרתם את בריתי,

יובן בשיעתה דשמיא על דרך מה שאמרו בגמרא בסנהדרין דף טל.

אמר להם מין מלכה לרבי תנחום.

אמר הקיסר

לרבי תנחום

תא להווה כולן עמא חד.

בוא נהיה כולנו עם אחד.

אמר לה לחייה.

טוב.

ננדם הילנן

לא מצאנן להווה כבתייכו.

אתון

מה הילתו

ואהבו כבתן.

אמר לו, אני מסכים, אין בעיה.

אבל אנחנו, שאנחנו מהולים, לא יכולים להיות ערלים.

אבל אתם תמולו ותהיו כמונו.

אמר להם מימר שפירקה אמרת.

יפה אמרת, יפה אמרת.

מיהו כל דזכין למלכה לשדיו לבבר.

אבל כל מי שמנצח את המלך בוויכוח,

אז זורקים אותו למקום של חיות.

שדיו לבבר ולא אכלו.

אז דרקו אותו, את ריבית תנחום,

לבבר איפה שנמצאות החיות, ולא אכלו אותו החיות.

עמד שם הצדוקי, אמר לי ההוא צדוקי,

אה, דלא אכלו משום דלא כפינו.

זה שלא אכלו אותו, זה בגלל שהם לא רעבים.

שדיו לדידי ואכלו, זרקו אותו לשם והתברר שהם רעבים.

מביא את זה הבן איש חי ואומר, נמצא מזה,

מכוח המילה,

אז מוכרח שנהיה אנחנו עיקר והגויים טפלים לנו,

כי הם אפשר להיות כמונו,

ואנחנו לא אפשר להיות כמותם.

זה מה שאומר הפסוק.

ושמרתם את בריתי וברית מילה שתמולו,

ואז בזה וייתם לי סגולה מכל עמים,

כי אי אפשר אז להמיר אמונתנו.

ברגע שאדם מל את עצמו,

הוא לא יכול להמיר את דתו, את אמונתו.

הגוי יכול להיות

יהודי אבל יהודי לא יכול להיות גוי.

אז זה הוא מסביר ושמרתם את בריתי על ידי ששומרים את הברית, אז אתם הסגולה מכל העמים, אתם העיקר והם טפלים לכם.

עוד הוא אומר,

גם אפשר לרמוז באמרו לשון סגולה.

מה זה הלשון סגולה?

הוא אומר, האדם הישראלי יש לו שתי מצוות המעידים עליו שהוא יהודי והמבדילים אותו מן הגויים.

בשני העדים האלה הם דבקים בגופו ממש,

והם שתי הפאות, הסימונים,

שתי הפאות שיש לנו שהם דבוקים בגוף

מימין ומשמאל,

וגם מצוות המילה שבבשרו היא אות ברית קודש.

ושתי המצוות האלה

הן אחת ממצוות הלאווין

ואחת ממצוות האסין.

ולכל דבר צריך עדות בשניים,

ולכן הם שני עדים, הפאות

והמילה.

ובזה אומר הבן ישחי פירשתי את מאמר ריבותינו.

במנחות מ״ג.

ראה דוד המלך עליו השלום עצמו ערום בבית המרחץ,

אמר אוי לי שאני ערום מן המצוות,

כיוון שנסתכל במילה שבבשרו נתקררה דעתו.

זאת אומרת הנה יש פה מצווה,

אני לא ערום מן המצוות.

אבל מקשיב, בעלו איכה פאות,

יש לו גם,

פאות זה גם מצווה.

בעלו איכה פאות,

אומר רבי ראש חייבה, תרצנו דהי נכי נמי,

הרגיש תחילה בפאות.

לא שהוא לא נזכר בפאות,

הרגיש בפאות,

אך אמר מצווה זו לבדה לא תספיק.

כי צריך שני עדים

וגם צריך מין מצוות עשה ומין מצוות לא תעשה.

ולכן כיוון שנסתכל במילה נתקררה דעתו.

למה?

דהשתא איכה שני עדים,

שתי מצוות

פאות ומילה ברית קודש.

זה שאומר הפסוק, ועתה

אם שמוע תשמעו לי עשה

ולא תעשה, ושמרתם את בריתי עט.

ושמרתם את בריתי. בריתי מה זה?

ברית מילה.

מה זה עט? לרבות מה?

לרבות הפאות.

ושמרתם את בריתי זה הפאות

והברית.

וזה ברית קודש שבבשרכם.

ומה אומר הפסוק? ושמרתם את בריתי. ושמרתם פאות וברית.

ואז והייתם לסגולה מכל העמים.

שתהיו מובדלים מן העמים.

אומר רבי ישראלי, ותהיו סגולה

דוגמת הסגול.

הסגול זה ניקוד

שיש שתי נקודות.

אחת בצד השנייה למעלה ועוד אחת למטה.

הוא אומר כעין הסגול.

שתי הנקודות, אחת מימין ואחת משמאל,

זה כנגד הפאיס, כנגד הפאות,

והנקודה למטה זה הברית מילה.

וככה עומדים מצוות הנזכרות,

שתי הפאות,

אחת מימין ואחת משמאל למעלה.

בברית קודש, באמצע המכוון ביניהם למטה, הרי זו דוגמת הסגול ממש.

בזה אנחנו סגולה מכל העמים.

מבהיל.

הכל ידוך והכל יש שם בחוכם.

והכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כאשר.

הכל ידוך והכל ישבחוך.

והכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כאשר.

הכל ידוך והכל ישבחוך.

והכל והכל והכל יאמרו,

אין קדוש כאשר.

הכל ידוך, והכל ישבחוך,

והכל והכל והכל יאמרו,

אין קדוש כשם.

הקדוש ברוך הוא קדוש, ועמו קדושים,

ושנזכה לקדש את שמו יתברך בעולם תמיד, אמן.

הרי אני מכוון לקיים קצת חכמים דאורייתא בשמחה,

דאורייתא גובל נפשו ישעשה, דאורייתא כבד את אביך ואת אימך, דאורייתא.

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא,

ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש,

שיהיו שפתותיו דובבות בקבר.

רבי חנניהו בן-השי אומר,

עושה הקדוש ברוך הוא זכות את ישראל,

ופיקו חרבו לעם תורו ומסוות.

שנאמר אדונו וסלמם שדגו יגדיל תורו ויאדיר