הפאות במשנת הבן איש חי - חלק ב'
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום,
מעיין בת יפה, לידה קלה כתורנגולת,
עם ידיים מלאות ותינוק בריא ושלם, לעבודתו יתברך.
היא בעלה וילדיהם,
תמיד יהיו בעלייה בעבודת השם,
וביתם
יהיה מלא אורה ושמחה ושלום תמיד.
אמן.
אמן.
חובת גידול הפאות במשנתו של הבן איש חי, זכר צדיק וקדוש לברכה, אמן.
איש יהודי היה בשושן הבירה,
ושמו מרדכי, בן יאיר, בן שמעי, בן קיש,
איש ימיני.
ואמרו בגמרא במגילה יב, קרא ליהודי
עלמא מן יהודה עתה,
וקרא לימיני עלמא מן בנימין קהתה.
זאת אומרת,
כשאומרים שהוא יהודי ואומרים שהוא ימיני, מה הכוונה?
משמע שהוא בא מיהודה, ומשמע שהוא בא גם מבנימין.
מתרץ התלמוד, אימו מיהודה ואבי מבנימין,
נמצא כפול בשבטים,
שהיה משני שבטי יא.
ועוד תרצו בגמרא,
מרדכי מוכתר בנימוסו היה.
מגשים התוספות,
מה עניין תשובה זו לקושייה זו?
הוא פירשו בדוחק, שרוצה לומר שהיה לו שמות נעים.
היהן שם.
הגאון מורנו הרב יונתן הייבשיץ,
זכר צדיק ברכה ביערות דבש, חלק ב' דרוש ב', כתב,
על פי המדרש,
בהסתר רבה וב',
דרשו יהודי, רוצה לומר ייחודי.
מחליפים את האות ה' באות ח'.
כל אותיות אחה מתחלפות, כידוע.
היינו כי מרדכי היה מפרסם ייחודו ייחודי.
יתברך.
למה כתוב איש יהודי?
הכוונה איש ייחודי מייחד את השם.
זאת אומרת, הוא היה מפרסם ייחוד השם.
והוא אומר טעם שבעצם הוא היה הולך עם טלית
ותפילין תמיד,
ומפרסם את ייחודו של הקדוש ברוך הוא.
זה לעיני העמים, שזה אות וחותם מאת השם לנו שאנחנו עבדיו.
אבל אומר הבן איש חי,
ולי הפעוט
נראה לומר קרוב לזה.
מה שאמר מוכתר בנימוסו,
היינו שהיה לו פאות גדולים,
כי הפאות הם סימנים ועדים על היהדות.
וזה עדיף יותר
מאם נאמר שהיה לובש ציצית ותפילין
והילוכו וישיבתו בין העמים תמיד.
למה?
דלפי דברינו,
לפאות קורא להם נימוסו,
כי הם נימוס היהדות.
הוא היה מתעטר ומתפאר בהם,
שהיה מניח פאות עבים וגדולים שנראים למרחוק,
הן בימים והן בלילות.
זאת אומרת, טלית
ותפילין זה רק ביום,
ופה זה גם בלילה,
כי הם קבועים בגופו תמיד,
ואינם כציצית ותפילין שמסיר מעליו בלילה.
וזה היה שבחו של מרדכי,
אף על פי שהיה קרוב למלכות,
ויושב בשער המלך עם שרי המלך,
והמותר לו מן הדין להתדמות להם,
כמו שכתוב בשולחן ערוך יורד לעל סימן קע, חטא.
והשרים,
אין להם פאות של הגויים.
עם כל זה הוא היה נזהר מאוד לגדל פאות גסים בעבים,
לראות שהוא נבדל מהם.
ואפילו אם יושב בין מאה השרים,
ניכר שהוא יהודי מחמת הפאות שלו.
עכשיו מובן כוונת התלמוד שתרץ מוכתר בנימוסו היה.
כלומר, אף על פי שבאמת הוא איש ימיני, מבנימין,
קרא לאיש יהודי. למה קרא לו גם יהודי?
מפני שמוכתר בנימוסו שם הפאות.
שהיה מתעטר בהם לעשותם גסים ועבים שנראים מרחוק ובזה הוא ניכר שהוא יהודי
בזה ניכר שהוא יהודי
ולזה אמר המן
וכל זה איננו שווה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך
קשה למה צריך להגיד
אני רואה את מרדכי היהודי
מרדכי, כולם יודעים שהוא יהודי, למה אתה אומר מרדכי היהודי?
זה לשון מיותר
אלא היה המן מצטמק ברעלו כשהוא רואה את מרדכי מוכתר בנימוסו
שהיה לו פאות גסים ועבים
שבהם ניכר מרחוק שהוא איש יהודי
אומר הבן אשר יראו כמה חביבים הם הפאות
שהם עדים בסימנים של היהדות
אשר מרדכי הצדיק
עם היותו שר גדול
יושב בשער המלך עם כל שרי המלכות
שאין להם פאות כלל
הוא היה מתכוון שיהיו לו פאות עבים וגסים להתפאר בהם.
ומעשה בשר גדול של ישמעאלים
שכבש את ארץ הקדושה שהייתה ביד הערלים
ועשה מלחמה עם פלישתים הערלים
וגזר אומר
שאם יפגשו בערל בדרך
שישחטו אותו
והיו הערלים מתחפשים ללבוש בגדי ישמעאלים
וגזר
שכל הרואי האנשים בדרך יפשיטו אותו
ויראו אם הוא ערל, שוחטים אותו ולוקחים ממונו.
פעם אחת
היה מהלך במדבר עם חילו ופגע בשיחה אחת של פלישתים הערלים,
אנשים מנשים שהיו בורחים ממקום למקום.
מפה ראיה שהפלישתים זה לא הפלסטינים
והם לא ישמעאלים
כי הפלישתים הם ערלים, זה היו אדומים שבאו מאירופה
ולכן הוא רצה להרוג אותם.
הישמעאלים מלים,
הם לא מלים.
הנה עוד ראיה.
בקיצור, בתוך כל אלה הפלישתים הערלים
אנשים ונשים שברחו ממקום למקום, היה ביניהם יהודי אחד.
וכשראו את השר הולך ובא לפ...
לפניהם
לבדוק אותם
אחזת תמרעדה
כי עכשיו יגלו שהם ערלים, ירצחו את כולם.
והיהודי נשמט מתוכם, וירוץ ויבוא לפני השר
ותפס את הפאות שלו בשתי ידיו
והיה קורא בקול גדול דברים אלו בלשון ערבי.
שוב יא סידי
אנא יהודי והדו לא סעודי
אמר לו תראה אדוני אני יהודי ואלה העדים שלי סעודי יא סעדותא
צחק השר כי ערבו לו הדברים שדיבר פעם על המשקל
שאמר את זה בחרוזים
שוב יא סידי
אנא יהודי והדו לא סעודי
וגזר לתלות לו בפאות שלו שני נזמים של זהב
שהם לקחו מהשלל.
ויען היהודי ויאמר
אדוני
העדים שלי הם גיבורים חזקים ובריאים הם יכולים לשאת גם שני צמידים של זהב
ויצב לתלות בפאות שלו גם
שני צמידים גדולים של זהב שלקחו מן השלל זה יהודי
לא שפניהו
הלא תראו
כי יפה כיוון אותו היהודי לקרות את הפאות שלו אומר רבי ישעי בשם עדיף
שהם מעידים עליו שהוא איש יהודי
וגם הם עשו את שלהם
ומלבד שהצילו הוא מן המוות
עוד עיטרו אותו בנזמים וצמידים של זהב
שהוציאו גם אליו חלק מן השלל.
על כן
כמה וכמה צריכים אתם
להיזהר בשני עדים נאמנים אלו העומדים אחד מימין ואחד משמאל
המעטרים אתכם בעטרה של היהדות
ואין אני מעמיס עליכם לעשות לכם פאות עובים בארוכים כמנהג אחינו
האשכנזים
השם יחייב
רק אבקש
שיהיה בהם שיעור הניכר
לעיני הכל
ולא יהיו כעשבים קטנים העומדים על פתח הקרקע אשר רק רישומן ניכר
כי אלה פסולים לעדות
כדין קטן שפסול
כי רק הגדולים
נאמנים להעיד בגודלם.
וכבר דיברתי בזה פעמים רבות,
מאשרם דבר על אוזן שומעת,
מאשר הם ישראל,
שמעו ונזהרו,
מהווה עליהם ברכה, ריבונו של עולם, אמן. אמן. הרמב״ם אומר ששיעור הפאות 40 שערות לפחות.
כך היה מנהג בזמנם.
אז זאת אומרת,
הבן איש חי
מחייב
ללכת עם עדים.
ושמענו אתמול בשיעור איזה פחד, מה יקרה לאלה שלא מגדלים פאות?
איך הקליפות והחיצונים יפגשו אותם טרם כניסתם לגן עדן?
חבל. אם בגפו יבוא,
בגפו יצא.
הכל יודוך והכל ישמחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין כאן נוש כשם.
הכל יודוך והכל ישמחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין כאן נוש כשם.
הג כל יודוך מהכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו
אין קדוש גשם,
הכ כל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו
אין קדוש גשם.
מחר בלי נדר אם ירצה השם ניתן חיים
עוד מאמר ממנו, שהסרת הפאות חמורה יותר מאיסור סקלה.
גילוח הפאות גורם חילול השם יותר גדול מאכילת מאכלות אסורות.
אין לגלח על ידי מכונה שנראה כאילו גילח בתער,
וכמה שיעור הפאות שצריך להשאיר,
ואיך להוכיח בלשון רכה למי שרואים שמגלה הזקן ופאות,
ומי שמתבייש ולא מוכיח או חוטא לשם,
ועוד ועוד ועוד.
הריני מכוון לקיים אצל החכמים, דאורייתא בשמחה, דאורייתא גומל נפש השם.
דאורייתא כבד את אביך ואת אמך, דאורייתא לעשונא חתרו על הקדוש ברוך הוא.
ולעשונא חתרו על נתנה הקדוש וצפתותיו.